סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 7
דף לב עמוד א
* המשנה (הפותחת את פרק 4) עוסקת באדם ששלח גט לאשתו ע"י שליח והחליט לבטל את הגט ומבארת באלו אופנים הוא יכול לבטל את הגט.
* בברייתא מבואר באלו לשונות של ביטול הבעל יכול לבטל את הגט ובאלו לא.
* בגמרא מבואר באלו לשונות מי שקיבל מתנה יכול לומר שמעולם לא נתכוין לזכות בה.

דף לב עמוד ב
* שליח שנשלח להוליך מתנה הרי הוא כשליח שנשלח להוליך את הגט ויכול המשלח לבטלו קודם שיגיע לידי המקבל.
* הגמרא פוסקת שאם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו - רשאי (כי רק השליחות בטלה ולא גוף הגט), כרב נחמן ולא כרב ששת שאוסר.
* לפני תקנת רבן גמליאל הזקן, הבעל היה יכול לבטל את הגט (ששלח באמצעות שליח) ע"י כך שיאמר בפני 2 דיינים (לדעת רב נחמן) או 3 דיינים (לדעת רב ששת) שמבטל את הגט.
מספר צפיות: 10
דף לג עמוד א
* במשנה בדף הקודם נאמר שרבן גמליאל הזקן התקין שבעל ששלח גט עם שליח לא יוכל לבטל את השליח בפני בית דין (ללא ידיעת השליח/האשה) מפני תיקון העולם - בסוגיה שלנו מבואר מה היא אותה תקנה (מפני תקנת ממזרים / מפני תקנת עגונות).
* במקרה הנ"ל - רבי ורשב"ג נחלקו מה יהיה הדין אם הבעל בכל זאת ביטל את הגט בפני בית דין (לדעת רבי: מבוטל).

דף לג עמוד ב
* אמר לעשרה כתבו גט לאשתי - בברייתא בעמוד הקודם נחלקו רבי ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה (רבי סובר שכן), ובעמוד שלנו הגמרא מבררת את טעם מחלוקתם.
* בסוף העמוד מובאות דעות שונות של אמוראים כמי נפסקה ההלכה במחלוקות רבי ורשב"ג הללו.
מספר צפיות: 11
דף לד עמוד א
* אביי ורבא נחלקו אם "גילוי דעת בגט" (=גילוי דעתו של הבעל שאינו רוצה בשליחות של נתינת הגט ששלח) נחשב או לא (לדעת אביי לא נחשב).
* רבא מביא הוכחה אחת לשיטתו ואביי דוחה אותה, ואביי מביא 2 הוכוחות לשיטתו ורבא דוחה אותן.

דף לד עמוד ב
* רבן גמליאל הזקן תיקן שמי שיש לו שני שמות (שם אחד מוכר והשני פחות מוכר) צריך לכתוב בגט את השם המוכר שלו וגם "כל שום שיש לו" - מפני תיקון העולם (שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לאמר לא גירשה בעלה שאין זה שמו).
* בעקבות 2 המשניות האחרונות שעסקו בתקנות רבן גמליאל הזקן (בענייני גיטין) מפני תיקון העולם, מובאות מכאן והלאה סדרה של משניות של תקנות שונות שתוקנו מפני תיקון העולם.
מספר צפיות: 10
דף לה עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) מובא שנמנעו הדיינים מלהשביע את האלמנה שלא קיבלה כלום לפרעון כתובתה מחשש לשבועת שקר, ובעמוד שלנו מבואר שאת הגרושה לא נמנעו מלהשביע.
* לא אמרו במשנה שנמנעו מלהשביע את האלמנה אלא בבית דין (ששם השבועה חמורה), אבל חוץ לבית דין משביעין אותה, לדעת שמואל, אך רב חולק.
* מודה רב שאם קפצה ונשבעה - גובה כתובתה.

דף לה עמוד ב
* במשנה לעיל נאמר שרבן גמליאל הזקן התקין שתהא האלמנה נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה - לדעת רב הונא זה רק אם עדיין לא נשאת (שמא יפר לה הבעל) ורב נחמן סובר שזה אפילו אם נשאת (כי סובר שמדירים אותה ברבים ונדר כזה לא ניתן להפר).
* אדם שבא לחכם להתיר לו את נדרו - נחלקו האמוראים אם צריך לפרט את הנדר.
מספר צפיות: 7
דף לו עמוד א
* לדעת רבה, רבן גמליאל הזקן תיקן לשיטת רבי אלעזר (הסובר שעדי מסירה כרתי) שהעדים יחתמו על הגט מפני תיקון העולם (שמא עדי המסירה לא יהיו זמינים).
* לדעת רב יוסף, תקנת רבן גמליאל הזקן היא בשיטת רבי מאיר (הסובר שעדי חתימה כרתי) שהעדים יפרשו את שמותיהן בגט (כדי שיהיה קל לאתר אותם).
* לדעת אביי, תקנת פרוזבול שתיקן הלל היא רק כששמיטת כספים אינה נוהגת מהתורה אלא מדרבנן (בזמן הזה וכשיטת רבי).

דף לו עמוד ב
* לדעת רבא (לפי רש"י), תקנת פרוזבול קיימת גם כששביעית נוהגת מהתורה, ומכח הפקר בית דין.
* הגמרא מתלבטת אם הלל תיקן פרוזבול רק לדורו או גם לדורות הבאים.
* הנעלבין ואינן עולבים שומעין חרפתן ואין משיבין עושים מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
מספר צפיות: 10
דף לז עמוד א
* יתומים לא צריכים לכתוב פרוזבול (אין השביעית משמטת חוב של אביהן).
* אין כותבים פרוזבול אלא אם יש ללוה (או לערב שלו או למישהו שחייב לו) קרקע (כי תיקנו פרוזבול רק במקרה השכיח והמצוי).
* האמוראים נחלקו אם השביעית משמטת שטר שיש בו אחריות נכסים.
* המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמטין.

דף לז עמוד ב
* המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני, ואם אמר לו אע''פ כן יקבל הימנו.
* המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוזבול וחכמים אומרים אינו צריך (כי נאמן לומר שהפרוזבול אבד).
* המשנה והגמרא עוסקים בדין של עבד כנעני שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים - מתי והאם חוזר ומשתעבד או יוצא לחירות.
מספר צפיות: 11
דף לח עמוד א
* לדעת ר' יוחנן: עבד שברח מבית האסורים - יצא לחירות, ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור.
* לדעת שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות, ואינו צריך גט שיחרור.
* חביבה להן (לגוים) בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן (כאשר הדבר נעשה בצינעא).

דף לח עמוד ב
* לדעת שמואל, כל המשחרר עבדו - עובר בעשה, אא"כ משחרר אותו לצורך מצוה.
* בעלי בתים יורדים מנכסיהם בגלל: (1) שמשחררים את עבדיהם לחירות (2) שמסיירים בשדותיהם בשבת כדי לבדוק מה הן צריכין (3) שקובעים את סעודת השבת בזמן שהחכם דורש.
* לדעת רבה בשם רב: המקדיש עבדו - יצא לחירות, אך רב יוסף בשם רב חולק וסובר שכוונתו היתה להקדישו לדמיו.
מספר צפיות: 9
דף לט עמוד א
* הגמרא מנסה לטעון שהתנאים נחלקו לגבי המקדיש עבדו, אם העבד קדוש או לא קדוש (אלא יוצא לחירות), אך דוחה טענה זו ומסיקה שלדעת כולם העבד קדוש (לימכר לדמיו).
* גם לדעת רב וגם לדעת רבי יוחנן - המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור.

דף לט עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם הלכה כאבא שאול, הסובר שגר שמת עבדיו הגדולים יוצאים לחירות והקטנים כל הקודם זוכה בהם.
* נחלקו התנאים אם עבד כנעני יוצא לחירות ע"י כסף או רק ע"י שטר, ונחלקו האמוראים כמי לפסוק.
מספר צפיות: 6
דף מ עמוד א
* עבד שרבו הניח לו תפילין - יצא לחירות.
* לדעת רב דימי בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי" - כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור.
* לדעת רב שמואל בר יהודה בשם רבי יוחנן: מי שאמר בשעת מיתתו "פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשה לה קורת רוח" - כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח (ומשחררים אותה אם זה רצונה).

דף מ עמוד ב
* עשיתי פלוני עבדי בן חורין / עשוי בן חורין / הרי הוא בן חורין - הכותב בשטר את אחד הניסוחים הללו ומסר את השטר לעבדו, הרי הוא משוחרר.
* האומר "עשיתי פלוני עבדי בן חורין" והוא אומר "לא עשאני" - הרי הוא בן חורין (כי חוששים שמא זיכה לו ע"י אחר), אך האומר "כתבתי ונתתי לו" והוא אומר "לא כתב ונתן לי" - לא משוחרר.
מספר צפיות: 3
דף מא עמוד א
* בסוגיה מובאות 2 דעות חלוקות לביאור שורש מחלוקת התנאים שבמשנה הקודמת: (1) נחלקו האם המזיק שיעבודו של חבירו חייב או לא (2) נחלקו אם היזק שאינו ניכר נחשב להיזק או לא.
* העושה שדהו אפותיקי (=ייחד אותו לגביית חוב) לאחר ושטפה נהר - גובה משאר נכסים, ואם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו - אינו גובה משאר נכסים.

דף מא עמוד ב
* לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה".
* "המשחרר חצי עבדו - רבי אומר קנה וחכ''א לא קנה" - לדעת רבה, המחלוקת היא במקרה ששחרר באמצעות נתינת שטר, ולדעת רב יוסף המחלוקת היא במקרה ששחרר באמצעות קבלת כסף.
מספר צפיות: 5
דף מב עמוד א
* לדעת רבה, המחלוקת בין רבי לחכמים האם מועיל שחרור למחצה, היא רק בששיחרר את חציו האחד של העבד והניח את חציו השני, אך אם באותו הזמן גם מכר או נתן במתנה את חציו השני לדברי הכל קנה העבד את חציו וחל השחרור.
* מי שחציו עבד וחציו בן חורין ונגח אותו שור - אם היתה הנגיחה ביום בו עובד עבד זה את רבו, ישלם לרבו, ואם ביום בו עבד זה הוא בן חורין, ישלם לו.

דף מב עמוד ב
* הגמרא הסתפקה (ונשארה בספק) אם עבד שמעוכב גט שחרור (=עבד שיצא לחירות אולם עדיין לא שחררו אדונו בשטר) שנגחו שור והרגו, אם יש לו קנס 30 שקל (ככל עבד) או לא.
* הגמרא הסתפקה (ונשארה בספק) אם עבד של כהן שמעוכב גט שחרור, אם אוכל בתרומה (ככל עבד כהן) או לא.
מספר צפיות: 5
דף מג עמוד א
* מי שחציו עבד וחציו בן חורין וקידש בת חורין - הגמרא מתלבטת אם הקידושין חלים.
* המקדש חצי אשה - אינה מקודשת.
* חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - נחלקו האמוראים אם מקודשת או לא.
* אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.

דף מג עמוד ב
* לדעת ר' יוחנן בן ברוקה גם אשה מצווה בפריה ורביה.
* המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לישראל שדר בחו"ל - יצא העבד לחירות.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר