דף עח עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק (בדף הקודם) נאמר שהזורק גט לתוך הסל של אשתו אע"פ שעומדת בתוך ביתו מגורשת, והגמרא מביאה חמש דעות המבארות כיצד היא זוכה בגט למרות שהיא עומדת ברשותו.
* האומר "טלי גיטך מעל גבי הקרקע" ולא נתנו בידה - אינה מגורשת (לפי שנאמר "ונתן בידה").
* אין האשה קונה את גיטה בקנין חצר אלא בחצר המשתמרת לדעתה.
* חצרו של אדם קונה לו רק אם היא "חצר שאינה מהלכת".
* במשנה נאמר "היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת", ונחלקו הדעות בגמרא בביאור המקרה.

דף עח עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן: קנין הגט לא תלוי בקירבתו לאשה בתוך ארבע אמות אלא כל שהגט נח במקום שהיא יכולה לשמרו ולא הוא.
* נתן גט לאשתו אך חוט הקשור בגט נשאר בידו - אם יכול למשוך את הגט אליו באמצעות החוט אינה מגורשת (כי "בעינן כריתות").
* לדעת רב יהודה: אם ראשי אצבעותיה מטין לקרקע (שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד) וזרק לה את הגט - אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת.

דף פ עמוד א
* מלכות הרומיים נקראת מלכות שאינה הוגנת בגלל שאין להם לא כתב ולא לשון.
* חכמים תיקנו לכתוב בגט את מנין שנות המלכות שבאותו מקום "משום שלום מלכות" (שיהא לנו שלום עמהם).
* אם עבר על תקנה זו - הגט פסול ותצא מבעלה השני והולד מבעלה השני ממזר (כך דעת רבי מאיר הסובר שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר).
* הסופר צריך לכתוב בגט את מקום כתיבתו (ואפילו אם כאשר נצטווה לכתוב אותו היה במקום אחר).

דף פ עמוד ב
* שמואל סובר שלדעת חכמים אפילו אם לא כתב בגט לשם המלכות אלא למינויו של זקן הבקי בגבולות שדות העיר - הרי זו מגורשת.
* רב סובר שלדעת חכמים גט שלא נכתב בו לשם מלכות, אם נישאת מחמת גט זה - הולד שנולד מהבעל השני כשר, אך במקרה ששינה הסופר את שם האיש/האשה או שם עירו/עירה - הולד ממזר.
* לדעת רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה.
* נחלקו האמוראים בביאור "לאלתר" ו"לאחר זמן" שבדברי רבי אלעזר (שבמשנה בעמוד א).

דף פא עמוד א
* מי שכתב גט כדי לגרש את אשתו אך לבסוף לא נתן לה את הגט, או שנתן לה גט על תנאי ולא התקיים התנאי - לדעת בית שמאי נפסלה מן הכהונה, אך בית הלל חולקים.
* יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו - לדעת שמואל: תצא והדבר צריך בדיקה (והגמרא דנה בביאור דבריו).
* פירות טבל מתחייבים במעשר רק כאשר נכנסו לבית דרך שער הבית (ולא אם נכנסו לבית בדרך עקיפה אחרת), ולדעת רבי יוחנן מתחייבים משעה שנכנסו לחצר שלפני הבית.

דף פא עמוד ב
* במשנה (בעמוד א) מובא שנחלקו ב"ש וב"ה אם "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי" צריכה גט נוסף - מחלוקת זו היא דוקא כשלא ראו שנבעלה כשלנה עמו, אך לדעת רבי שמעון בן אלעזר (וכך סובר רבי יוחנן) המחלוקת היא דוקא כאשר כן ראו שנבעלה.
* "גט קרח" פסול, גזירה משום "כולכם" (והגמרא מבארת את דיני "גט קרח").
* גט קרח - לדעת בן ננס: הכל משלימים עליו, ולדעת רבי עקיבא: אין משלימים עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת).
* גט קרח שקשריו שלשה ועדיו שנים - לדעה אחת: דברי הכל אין משלימים עליו אלא קרוב, לדעה שניה: דברי הכל אין משלימים עליו אלא כשר.
* לדעת רבי יוחנן: בגט קרח - לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד.

דף פב עמוד א
* המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני - לפי המשנה הראשונה בפרק תשיעי (המתחיל בעמוד זה): רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם האשה מגורשת (והגמרא בעמוד הבא מבארת את טעם המחלוקת), אך לפי רבי יוסי ברבי יהודה שבברייתא: לדעת כולם אינה מגורשת.
* כל הבתים נטמאים אם נראה בהם נגע צרעת, חוץ מבתים של עובדי כוכבים.

דף פב עמוד ב
* לפי רבי יוסי ברבי יהודה (שבברייתא): רבי אליעזר וחכמים נחלקו אם האשה מגורשת במקרה שהבעל גירש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תינשאי לפלוני". (והגמרא מבארת את טעם המחלוקת).
* המקדש את אשתו ואמר לה "הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני" - נחלקו בכך רבי אליעזר וחכמים (כשם שנחלקו בדין המגרש באופן זה).

דף פג עמוד א
* לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים (רבי יוסי הגלילי, רבי טרפון, רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא) להשיב על דבריו (שאמר שהמגרש את אשתו יכול להתנות איתה שהגט הוא על תנאי שלא תינשא לפלוני). (ובברייתא מפורטים דבריהם).
* רבי יהושע אמר לאותם זקנים ש"אין משיבין את הארי לאחר מיתה".
* רבא אמר שניתן לדחות את הטענות של אותם הזקנים חוץ משל רבי אלעזר בן עזריה. (והגמרא מבארת את דבריו).
* מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו.

דף פג עמוד ב
* מובאת ברייתא ובה גם רבי יהושע דוחה את דבריו של רבי אליעזר.
* אשה הנודרת - כוונתה היא שהנדר יחול רק אם בעלה ירצה בכך.
* הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין / על מנת שלא תלכי לבית אביך: "לעולם" - אין זה כריתות, "שלושים יום" - הרי זה כריתות.

דף פד עמוד א
* המגרש את אשתו ומתנה ואומר לה "היום אי את אשתי ולמחר את אשתי" - הגט חל ואין בתנאי זה כלום (לדעת כולם). (ע"פ רש"י).
* "הרי זה גיטך על מנת שתינשאי לפלוני" - הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר, ואם נשאת לו לא תצא, לאחר תצא.
* "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע" - אינו גט, רבי יהודה בן תימא: אומר כזה גט.
* "הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר" - רבא סובר שלדעת כולם הגט חל רק אם נתקיים התנאי, אך אביי סובר שלדעת רבי יהודה בן תימא הגט חל בכל מקרה.

דף פד עמוד ב
* במשנה בתחילת הפרק נאמר: "כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם", ונחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם דין זה הוא רק לדעת רבי שמעון בן אלעזר או אף לדעת רבי.
* לדעת רבא: אם הבעל אומר בעל פה תנאי הפוסל את הגט לפני שהסופר כותב את התורף - הגט פסול, ורב ספרא חולק ומכשיר אם חוזר בו בשעת מסירה ולא מזכיר את התנאי.
* לדעת רבי: כל התנאים פוסלים בגט אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי, ולדעת חכמים: רק תנאים שפוסלים בעל פה פוסלים בכתב.

דף פה עמוד א
* המגרש את אשתו ואמר לה שהיא מותרת לכל אדם חוץ ממי שאין קידושין תופסים לו בה מפני שהיא אסורה עליו (כגון אבא שלה, וכל שאר חייבי כריתות) - הגט כשר.
* הגמרא מסתפקת לגבי תשעה מקרים שונים בהם גירש אשה עם שיור מסויים (כגון: חוץ מקידושי קטן, חוץ ממי שעדיין לא נולד, חוץ מבעל אחותה), ונשארת בספק (חוץ מהמקרה הראשון).

דף פה עמוד ב
* חכמים ורבי יהודה נחלקו אם מספיק שנוסח הגט יהיה "הרי את מותרת לכל אדם" או שצריך נוסח נוסף שמבהיר שהיא מתגרשת באמצעות גט זה. (נחלקו אם "ידים שאין מוכיחות הויין ידים").
* "הרי את בת חורין" - אין זה גט, "הרי את לעצמך" - הרי זה גט.
* אמר לעבדו "אין לי עסק בך" - יצא לחירות.
* הגמרא מפרטת דיוקים לשוניים שיש להקפיד עליהם בכתיבת הגט.

דף פו עמוד א
* הגמרא מביאה את נוסח גט שחרור לעבד (שתיקן רב יהודה).
* במשנה ובגמרא מובאים סוגים שונים של גיטין שפסולים מדרבנן (במשנה מובא: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, והגמרא דנה מדוע לא הוזכרו במשנה גיטין פסולים נוספים).

דף פו עמוד ב
* גט שכתב הסופר וחתם עליו עד אחד - נחלקו רב ושמואל אם כשר לדעת המשנה.
* הגמרא מביאה רשימה ארוכה של אמוראים שפסקו שהלכה כרבי אלעזר בגיטין (ש"עדי מסירה כרתי").
* אביי סובר שאמנם רבי אלעזר מצריך כתיבה לשמה אך הוא לא מצריך נתינה לשמה (ולכן אם התערבבו שני גיטין ששמותיהם שוים - נותן שניהם לזו ושניהם לזו גם לדעת רבי אלעזר).

דף פז עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא שבגט הכתוב בנוסח של "כלל" ניתן לגרש כמה נשים ביחד, אך בגט הכתוב בנוסח של "טופס" יכול רק הזוג האחרון להתגרש - ונחלקו בסוגייתנו רבי יוחנן וריש לקיש מהו "כלל" ומהו "טופס".
* המשנה והגמרא עוסקים בעדים החתומים על שני גיטין הכתובים בשטר אחד זה בצד זה.

דף פז עמוד ב
* אדם לא חותם בשמו של אביו, וגם לא משתמש בשם אביו כסימן עבור חתימתו שלו.
* אם יש ריווח בין נוסח הגט לחתימות העדים - הגט פסול, אך אם מילא ריווח זה בחתימות עדים אחרים אף שהם קרובי משפחה ופסולים לעדות - הגט כשר.
* המשנה מבארת אופנים נוספים בנוגע לחתימות העדים על גט אחד או שני גיטין שבשטר אחד, ומבארת מתי הגט כשר ומתי לא (לדוגמא: אם העדים חתמו בראש הגט ולא בסוף הגט - הגט פסול).

דף פח עמוד א
* רב היה חותם מן הצד באיגרת הזמנה לאנשים לדין לפניו.
* לדעת רבי ירמיה: ניתן להכשיר גט שחתם עליו עד אחד רק אם גם הסופר (שכתב את הגט) חתם על הגט.
* לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבע משפחות של מלכים ממלכי ישראל עבודה-זרה (ירבעם, בעשא, אחאב, יהוא, פקח, מנחם, הושע).
* צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו (כשחרבה ירושלים) בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין בבבל כדי שילמדום תורה.

דף פח עמוד ב
* גט מעושה (שנלקח מן הבעל בדרך כפיה כדי שיגרש בו את אשתו) כדין - אם דייני ישראל כפו אותו הגט כשר, אך אם דייני עובדי כוכבים כפו אותו אינו כשר אך נפסלת לכהונה מדרבנן (כדי שלא יקלו בטעות בגט שכפו אותו ישראל לתת).
* גם בחו"ל רשאים ישראל לדון ולכפות את האיש לגרש את אשתו (כי הם עושים את שליחותם של בני ארץ ישראל שנתנו להם רשות לכך).
* לדעת רב אשי: כל קול שיצא על האשה לאחר שנישאת - לא חוששים לו.

דף פט עמוד א
* אשה שיצא עליה קול שזינתה - נחלקו התנאים אם נאסרת לכהן.
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שאם יצא קול (שמועה) בעיר על אשה פנויה שהיא מקודשת לפלוני הרי שחוששים לכך ואסורה להינשא לאחר עד שתקבל ממנו גט - והאמוראים בסוגייתנו מבארים ששמועה בלבד אינה אוסרת אלא רק שמועה מבוססת.
* ישנה מחלוקת אם "מבטלינן קלא".

דף פט עמוד ב
* אמתלא ששובר את הקול - נחלקו האמוראים מתי חוששים לאמתלא.
* לדעת רב אשי: אין חוששים לקול שלא הוחזק בבית דין (שלא בדקו בית דין אחריו).
* אשה נשואה שיצא עליה קול שנתקדשה לאחר קודם נישואיה - לא חוששים לקול זה (והגמרא מכריעה להלכה שהוא הדין לגבי ארוסה שיצא עליה קול שכזה לפני אירוסיה).
* לדעת רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת לשני מספק (כי חוששים שקיבלה גירושין מהראשון), ושמואל חולק.
* אשה שיצא עליה קול שקיבלה קידושין מראשון, ובא אחר וקידשה קידושי תורה, ולא נתברר מקור הקול - נחלקו האמוראים אם אפשרי שהשני יגרש והראשון ישא אותה.