דף פו עמוד א * הגמרא מביאה את נוסח גט שחרור לעבד (שתיקן רב יהודה). * במשנה ובגמרא מובאים סוגים שונים של גיטין שפסולים מדרבנן (במשנה מובא: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, והגמרא דנה מדוע לא הוזכרו במשנה גיטין פסולים נוספים). דף פו עמוד ב * גט שכתב הסופר וחתם עליו עד אחד - נחלקו רב ושמואל אם כשר לדעת המשנה. * הגמרא מביאה רשימה ארוכה של אמוראים שפסקו שהלכה כרבי אלעזר בגיטין (ש"עדי מסירה כרתי"). * אביי סובר שאמנם רבי אלעזר מצריך כתיבה לשמה אך הוא לא מצריך נתינה לשמה (ולכן אם התערבבו שני גיטין ששמותיהם שוים - נותן שניהם לזו ושניהם לזו גם לדעת רבי אלעזר).
דף פז עמוד א * במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא שבגט הכתוב בנוסח של "כלל" ניתן לגרש כמה נשים ביחד, אך בגט הכתוב בנוסח של "טופס" יכול רק הזוג האחרון להתגרש - ונחלקו בסוגייתנו רבי יוחנן וריש לקיש מהו "כלל" ומהו "טופס". * המשנה והגמרא עוסקים בעדים החתומים על שני גיטין הכתובים בשטר אחד זה בצד זה. דף פז עמוד ב * אדם לא חותם בשמו של אביו, וגם לא משתמש בשם אביו כסימן עבור חתימתו שלו. * אם יש ריווח בין נוסח הגט לחתימות העדים - הגט פסול, אך אם מילא ריווח זה בחתימות עדים אחרים אף שהם קרובי משפחה ופסולים לעדות - הגט כשר. * המשנה מבארת אופנים נוספים בנוגע לחתימות העדים על גט אחד או שני גיטין שבשטר אחד, ומבארת מתי הגט כשר ומתי לא (לדוגמא: אם העדים חתמו בראש הגט ולא בסוף הגט - הגט פסול).
דף פח עמוד א * רב היה חותם מן הצד באיגרת הזמנה לאנשים לדין לפניו. * לדעת רבי ירמיה: ניתן להכשיר גט שחתם עליו עד אחד רק אם גם הסופר (שכתב את הגט) חתם על הגט. * לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבע משפחות של מלכים ממלכי ישראל עבודה-זרה (ירבעם, בעשא, אחאב, יהוא, פקח, מנחם, הושע). * צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו (כשחרבה ירושלים) בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין בבבל כדי שילמדום תורה. דף פח עמוד ב * גט מעושה (שנלקח מן הבעל בדרך כפיה כדי שיגרש בו את אשתו) כדין - אם דייני ישראל כפו אותו הגט כשר, אך אם דייני עובדי כוכבים כפו אותו אינו כשר אך נפסלת לכהונה מדרבנן (כדי שלא יקלו בטעות בגט שכפו אותו ישראל לתת). * גם בחו"ל רשאים ישראל לדון ולכפות את האיש לגרש את אשתו (כי הם עושים את שליחותם של בני ארץ ישראל שנתנו להם רשות לכך). * לדעת רב אשי: כל קול שיצא על האשה לאחר שנישאת - לא חוששים לו.
דף פט עמוד א * אשה שיצא עליה קול שזינתה - נחלקו התנאים אם נאסרת לכהן. * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שאם יצא קול (שמועה) בעיר על אשה פנויה שהיא מקודשת לפלוני הרי שחוששים לכך ואסורה להינשא לאחר עד שתקבל ממנו גט - והאמוראים בסוגייתנו מבארים ששמועה בלבד אינה אוסרת אלא רק שמועה מבוססת. * ישנה מחלוקת אם "מבטלינן קלא". דף פט עמוד ב * אמתלא ששובר את הקול - נחלקו האמוראים מתי חוששים לאמתלא. * לדעת רב אשי: אין חוששים לקול שלא הוחזק בבית דין (שלא בדקו בית דין אחריו). * אשה נשואה שיצא עליה קול שנתקדשה לאחר קודם נישואיה - לא חוששים לקול זה (והגמרא מכריעה להלכה שהוא הדין לגבי ארוסה שיצא עליה קול שכזה לפני אירוסיה). * לדעת רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת לשני מספק (כי חוששים שקיבלה גירושין מהראשון), ושמואל חולק. * אשה שיצא עליה קול שקיבלה קידושין מראשון, ובא אחר וקידשה קידושי תורה, ולא נתברר מקור הקול - נחלקו האמוראים אם אפשרי שהשני יגרש והראשון ישא אותה.
דף צ עמוד א * התנאים נחלקו מתי אדם רשאי לגרש את אשתו - לדעת ב"ש: אם מצא בה דבר ערוה, לדעת ב"ה: גם אם מצא בה שאר דבר סרחון (כגון: שהקדיחה תבשילו), לדעת ר"ע: אפילו מצא אחרת נאה הימנה. (ובגמרא מבואר טעם המחלוקת). * למילה "כי" במקרא יש 4 משמעויות אפשריות: אי (אם/כאשר/אשר), דילמא (שמא), אלא, דהא (שהרי). * לדעת ב"ה: אם גירש את אשתו אך לא בגלל שמצא בה דבר שלילי - מה שעשה עשוי ומגורשת ולא כופים אותו להחזירה. * כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים. דף צ עמוד ב * אשה הנוהגת בפריצות ברשות הרבים ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים - מצוה מן התורה לגרשה. * כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. הדרן עלך מסכת גיטין
