דף סח עמוד א
* הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר.
* לדעת רב אחא בר יעקב: המקור לכך שאין קידושין תופסים באישה האסורה בכרת הוא מקל וחומר מיבמה (שיבמה בלאו ולא תופסים בה קידושין, וכל שכן שבחייבי מיתות וחייבי כריתות לא יתפסו קידושין).

דף סח עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שקידושין לא תופסים בין ישראל לשפחה כנענית או לנוכרית, ואת המקור לכך שהולד שנולד מישראל הבא על שפחה כנענית או נוכרית דינו כמוה (עבד כנעני או נוכרי).
* עובד כוכבים או עבד הבא על בת ישראל - הולד לא כשר (אלא הוא ישראל ממזר או ישראל פסול).

דף ע עמוד א
* כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו - מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח.
* כל הנושא אישה לשום ממון - יהיו לו בנים שאינם מהוגנים.
* כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו - אליהו כופתו והקב"ה רוצעו.
* כל הפוסל (אחרים) - במומו פוסל (היינו, שהוא עצמו יש לו מום זה).
* כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור - אסור בעשיית מלאכה בפני שלושה (כי זה לא מכובד למעמדו).
* אין משתמשים באישה.
* קול באישה ערוה.

דף ע עמוד ב
* אין שואלים בשלום אישה (שאינה אשתו) כלל (כיון שמרגיל לבה ודעתה אצלו).
* רב היה מלקה את מי שציער את שליח בית דין.
* לדעת רבי אלעזר: אם ראית כוהן שנוהג בעזות מצח - אל תהרהר אחריו שמא יש פסול במשפחתו, כיון שדרכם של הכוהנים לנהוג בעזות.
* כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו - כשהקב"ה משרה שכינתו, מעיד על כל השבטים (שהם משלו) ואין מעיד עליו.
* כשהקב"ה משרה שכינתו - אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל.
* קשים גרים לישראל כספחת.

דף עא עמוד א
* בימי רבי ובימי רבי פנחס ביקשו לקבוע שהדין יהיה הפוך - שבבל תהיה עיסה לארץ ישראל, וכל בן ארץ ישראל שירצה לישא אישה ממשפחת בבל יצטרך לבדוק אחר יחוסה - אך הם מנעו זאת.
* מדין תורה אין עוף צריך שחיטה כדי להתירו באכילה (אלא די בשפיכת דמו).
* משפחה שנטמעה (מחמת שלא נודע פסולה) - נטמעה.
* הגמרא מפרטת את מי מלמדים חכמים את הקריאה הכתיבה והפירוש של שם השם שבן ארבע אותיות שתים עשרה אותיות וארבעים ושתים אותיות.

דף עא עמוד ב
* הגמרא מספרת על אמוראים שלא נשאו אישה מחשש לייחוסם.
* משפחה בבבל ששותקת (ולא רבה) הרי זה סימן שהיא משפחה כשרה.
* אם ראית שני בני אדם (או שתי משפחות) שמתגרים זה בזה - שמץ פסול יש באחד מהם ואין מניחים אותו להידבק אחד בחברו.
* בבל - בריאה (מיוחסת ונקייה), מישון - מתה (ממזרים גמורים כולם), מדי - חולה (רובם כשרים ומיעוטם פסולים), עילם - גוססת (רובם פסולים ומיעוטם כשרים).
* הגמרא מבררת עד היכן הם הגבולות של בבל (לעניין דיני יוחסין).

דף עב עמוד א
* נחלקו האמוראים אם גבולות בבל לעניין גיטין (שהמביא גט מארץ ישראל לבבל לא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) הם כגבולות בבל לעניין יוחסין או לא.
* נחלקו האמוראים אם "חלזון ניהוונד" דינה כדין בבל לעניין יוחסין או לא.
* פרסיים - אוכלים ושותים כדוב, ומסורבלים כדוב, ומגדלים שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב.
* ישמעאלים - דומים לשעירים של בית הכסא, תלמידי חכמים שבבבל - דומים למלאכי השרת.

דף עב עמוד ב
* כשמת רבי עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו.
* "מישון" - לא חשו לה לא משום עבדות ולא משום ממזרות, אלא כוהנים שהיו בה לא הקפידו על הגרושות.
* חכמים (לפי דעה אחת בגמרא) חולקים על רבי מאיר וסוברים שכל הארצות בחזקת מיוחסות (ולא רק בבל).
* נחלקו רבי יוסי ורבי מאיר אם ממזרים ונתינים טהורים הם לעתיד לבוא (והלכה כרבי יוסי שהם טהורים).
* נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה אם מותר לגר לשאת ממזרת. (והגמרא מבררת את טעם המחלוקת בעמוד הבא).

דף עג עמוד א
* לא הוזהרו כוהנות כשרות מלהינשא לפסולים (גר, עבד משוחרר, חלל).
* הגמרא מכריעה להלכה שלגר מותר להינשא לכוהנת וכן לממזרת.
* מדין תורה "שתוקי" ו"אסופי" כשרים להינשא לישראל, אלא ש"מעלה עשו ביוחסים" ואסרו עליהם להינשא לישראל.

דף עג עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה דוגמאות בהם תינוק שנמצא לא נחשב ל"אסופי" כי יש הוכחה לכשרותו.
* שלושה נאמנים לאלתר (ולא לאחר זמן): אסופי, חיה ופוטרת חברותיה מן הטומאה.
* התנאים נחלקו עד מתי המיילדת נאמנת לומר על תאומים מי נולד ראשון.
* שני אנשים החלוקים ביניהם מי מהם קנה חפץ מסוים - נאמן המוכר לומר למי מכר את החפץ כל עוד החפץ ברשותו.

דף עד עמוד א
* נאמן דיין לומר "לזה זכיתי ולזה חייבתי" (כשבעלי הדינים עומדים עדיין לפניו).
* שלושה נאמנים להעיד על אחד מהתאומים שהוא הבכור: המיילדת (לאלתר בלבד), אמו (כל שבעה ימים ראשונים ללידה), אביו (לעולם).
* היתה מעוברת ואמרו לה "מה טיבו של עובר זה", אמרה להם "מאיש פלוני (שהוא כשר ומיוחס) הוא" - לדעת רבן גמליאל ורבי אליעזר: נאמנת (וכך פסק שמואל), ורבי יהושע חולק.
* המשנה ממשיכה לבאר אם ואלו פסולים מותרים להינשא זה לזה.

דף עד עמוד ב
* גיורת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד - נחלקו התנאים אם אסורה לכהן.
* ארבעה אמוראים מנסים לפרש את המשנה (שבעמוד א), ורק הפירוש האחרון לא נדחה.
* איזהו ממזר? - לדעת רבי יהושע: כל שנולד מאיסור ביאה שחייבים עליו מיתת בית דין, ולדעת שמעון התימני: אפילו אם חייבים עליו כריתות, ולדעת רבי עקיבא: אפילו אם חייבים עליו רק לאו.

דף עה עמוד א
* הגמרא מבארת את מחלוקת שלושת התנאים שבברייתא המתחילה בסוף העמוד הקודם.
* אלמנת עיסה (=אלמנת ספק חלל) - ישנה מחלוקת תנאים אם פסולה לכהונה.
* לדעת הלל (שלא כמו דעת רבי אליעזר): עשרה יוחסים עלו מבבל וכל האסורים שבהם מותרים לבוא זה בזה.
* ארוסה שהתעברה ולא ידוע ממי - נחלקו רב ושמואל אם הולד ממזר או שתוקי.
* למרות שלגר ולצאצאיו מותר להתחתן עם ממזרת - הרי שמשלב מסוים חכמים אסרו לו להתחתן עם ממזרת מחשש שיחשבו שהוא ישראל שנושא ממזרת (לת"ק: מלאחר עשרה דורות, ולדעת יש אומרים: משישתקע שם עבודת כוכבים ממנו).

דף עה עמוד ב
* בברייתא (בעמוד א) מובא שרבי אלעזר סובר שכותי לא יישא כותית, ובגמרא מובאים כמה הסברים לדין זה.
* לדעת רבי ישמעאל: עובד כוכבים ועבד שבאו על הכוהנת ועל הלויה ועל בת ישראל - פסלוה מן הכהונה.
* יש שלוש דעות מה הסיבה לכך שכותים אסורים לבוא בקהל ומי היו הכוהנים שנאמר במקרא שנטמעו בהם.

דף עו עמוד א
* מצת כותי - לדעת ת"ק ורשב"ג: מותרת, לדעת רבי אליעזר: אסורה (לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות).
* המשנה מפרטת איך בודקים יחוסו של מי שלא ידוע לנו יחוסו, ומי אינו צריך בדיקה.
* כשנשים רבות הן מגנות זו את זו במעשי זנות שיודעת אחת על השניה, וכשגברים רבים הם מגנים זה את בפסולי היחוס שיודעים אחד על השני.
* לדעת רב: לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים.

דף עו עמוד ב
* לדעת חכמים: כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ואינן צריכות בדיקה (אם לא קרא עליהן ערער).
* כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מום.
* בירושלים מקפידים שגם דייני ממונות יהיו מיוחסים.
* בית דוד הקפידו שהחיילים יהיו מיוחסים, כדי שתהא זכותם וזכות אבותם מסייעתם.

דף עז עמוד א
* ישראל שנשא אישה שהיא 'חללה' - בתו כשרה לכהונה. (והגמרא מבררת את המקור לכך).
* 'חלל' שנשא לאישה בת ישראל – לדעת המשנה: בתו הנולדת ממנה פסולה לכהונה, לדעת רבי דוסתאי ברבי יהודה: הבת כשרה לכהונה.
* בברייתא מובא המקור לכך שאלמנה מתחללת בביאתו של כוהן גדול מן התרומה ומן הכהונה.
* בברייתא נאמר: "איזו היא חללה כל שנולדה מן פסול כהונה", והגמרא מבררת את כוונת הברייתא.

דף עז עמוד ב
* כוהן גדול שבא ביאה אחת על אישה שהתאלמנה פעמיים (או יותר) - אינו חייב אלא אחת.
* הגמרא מבארת את דברי הברייתא שבסוף העמוד הקודם ("אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת").
* כוהן גדול שבא על אחותו שהתאלמנה - אינו לוקה עליה משום איסור כהונה, כי אם על איסור אחותו בלבד (כך מובא בברייתא שנשנתה לפני רב ששת).
* הבא על אחותו עושה אותה בכך זונה אך לא חללה, כי אין אישה נעשית חללה אלא מאיסור כהונה (ורבא מביא את המקור לכך).

דף עח עמוד א
* לדעת רב יהודה: כוהן גדול הבא על אלמנה - לוקה שתים (משום "לא יקח" ומשום "לא יחלל").
* לדעת אביי: כהן שקידש אחת מהפסולות לו לוקה משום "לא יקח" ולאחר שבעל לוקה משום "לא יחלל", אך לדעת רבא: לוקה על שניהם רק לאחר שבעל (לאחר קידושין).
* לדעת רבי יהודה: בת גר זכר פסולה לכהונה ואפילו נשא הגר ישראלית, ורבי אליעזר בן יעקב מכשיר ופוסל רק בת של גר וגיורת, ורבי יוסי מכשיר בת של גר וגיורת ובתנאי שההריון היה לאחר שהתגיירו, ורבי שמעון מכשיר אפילו גיורת עצמה אם התגיירה פחות מבת שלוש שנים ויום אחד.

דף עח עמוד ב
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
* לדעת רבה בר בר חנה: הלכה כרבי יוסי, ומיום שחרב בית המקדש נהגו כוהנים סילסול בעצמם כרבי אליעזר בן יעקב.
* האומר "בני זה ממזר" - אינו נאמן, ואפילו הוא ואשתו מודים על העובר שבמעיה שהוא ממזר - אינם נאמנים, ורבי יהודה חולק על שני דינים אלו.
* נאמן אדם לומר "זה בני בכור".
* רבי יהודה וחכמים נחלקו אם נאמן אדם לומר על בנו שהוא בן גרושה/חלוצה.

דף עט עמוד א
* ביום בו נערה הופכת לבוגרת, אם גם אביה מקדש אותה וגם היא מקדשת את עצמה (למישהו אחר), ולא ידוע מי קידש ראשון - לדעת רב: הקידושין שלה תופסים (כי היא בוגרת), ולדעת שמואל: חוששים לקידושי שניהם (שמא קידושי אביה קדמו ושמא היתה נערה באותו הזמן).
* הגמרא מקשה שתי קושיות על שמואל, ומתרצת.

דף עט עמוד ב
* הגמרא מציעה פעמיים לתלות את מחלוקת רב ושמואל במחלוקת תנאים, ודוחה זאת.
* האמוראים נחלקים האם הלכה כרב או כשמואל, והגמרא מכריעה שהלכה כרב.
* המשנה והגמרא דנה בנאמנות האדם על יחוס אשתו ובניו.