דף עד עמוד א
* נאמן דיין לומר "לזה זכיתי ולזה חייבתי" (כשבעלי הדינים עומדים עדיין לפניו).
* שלושה נאמנים להעיד על אחד מהתאומים שהוא הבכור: המיילדת (לאלתר בלבד), אמו (כל שבעה ימים ראשונים ללידה), אביו (לעולם).
* היתה מעוברת ואמרו לה "מה טיבו של עובר זה", אמרה להם "מאיש פלוני (שהוא כשר ומיוחס) הוא" - לדעת רבן גמליאל ורבי אליעזר: נאמנת (וכך פסק שמואל), ורבי יהושע חולק.
* המשנה ממשיכה לבאר אם ואלו פסולים מותרים להינשא זה לזה.

דף עד עמוד ב
* גיורת פחותה מבת שלוש שנים ויום אחד - נחלקו התנאים אם אסורה לכהן.
* ארבעה אמוראים מנסים לפרש את המשנה (שבעמוד א), ורק הפירוש האחרון לא נדחה.
* איזהו ממזר? - לדעת רבי יהושע: כל שנולד מאיסור ביאה שחייבים עליו מיתת בית דין, ולדעת שמעון התימני: אפילו אם חייבים עליו כריתות, ולדעת רבי עקיבא: אפילו אם חייבים עליו רק לאו.

דף עה עמוד א
* הגמרא מבארת את מחלוקת שלושת התנאים שבברייתא המתחילה בסוף העמוד הקודם.
* אלמנת עיסה (=אלמנת ספק חלל) - ישנה מחלוקת תנאים אם פסולה לכהונה.
* לדעת הלל (שלא כמו דעת רבי אליעזר): עשרה יוחסים עלו מבבל וכל האסורים שבהם מותרים לבוא זה בזה.
* ארוסה שהתעברה ולא ידוע ממי - נחלקו רב ושמואל אם הולד ממזר או שתוקי.
* למרות שלגר ולצאצאיו מותר להתחתן עם ממזרת - הרי שמשלב מסוים חכמים אסרו לו להתחתן עם ממזרת מחשש שיחשבו שהוא ישראל שנושא ממזרת (לת"ק: מלאחר עשרה דורות, ולדעת יש אומרים: משישתקע שם עבודת כוכבים ממנו).

דף עה עמוד ב
* בברייתא (בעמוד א) מובא שרבי אלעזר סובר שכותי לא יישא כותית, ובגמרא מובאים כמה הסברים לדין זה.
* לדעת רבי ישמעאל: עובד כוכבים ועבד שבאו על הכוהנת ועל הלויה ועל בת ישראל - פסלוה מן הכהונה.
* יש שלוש דעות מה הסיבה לכך שכותים אסורים לבוא בקהל ומי היו הכוהנים שנאמר במקרא שנטמעו בהם.

דף עו עמוד א
* מצת כותי - לדעת ת"ק ורשב"ג: מותרת, לדעת רבי אליעזר: אסורה (לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות).
* המשנה מפרטת איך בודקים יחוסו של מי שלא ידוע לנו יחוסו, ומי אינו צריך בדיקה.
* כשנשים רבות הן מגנות זו את זו במעשי זנות שיודעת אחת על השניה, וכשגברים רבים הם מגנים זה את בפסולי היחוס שיודעים אחד על השני.
* לדעת רב: לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים.

דף עו עמוד ב
* לדעת חכמים: כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ואינן צריכות בדיקה (אם לא קרא עליהן ערער).
* כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מום.
* בירושלים מקפידים שגם דייני ממונות יהיו מיוחסים.
* בית דוד הקפידו שהחיילים יהיו מיוחסים, כדי שתהא זכותם וזכות אבותם מסייעתם.

דף עז עמוד א
* ישראל שנשא אישה שהיא 'חללה' - בתו כשרה לכהונה. (והגמרא מבררת את המקור לכך).
* 'חלל' שנשא לאישה בת ישראל – לדעת המשנה: בתו הנולדת ממנה פסולה לכהונה, לדעת רבי דוסתאי ברבי יהודה: הבת כשרה לכהונה.
* בברייתא מובא המקור לכך שאלמנה מתחללת בביאתו של כוהן גדול מן התרומה ומן הכהונה.
* בברייתא נאמר: "איזו היא חללה כל שנולדה מן פסול כהונה", והגמרא מבררת את כוונת הברייתא.

דף עז עמוד ב
* כוהן גדול שבא ביאה אחת על אישה שהתאלמנה פעמיים (או יותר) - אינו חייב אלא אחת.
* הגמרא מבארת את דברי הברייתא שבסוף העמוד הקודם ("אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת").
* כוהן גדול שבא על אחותו שהתאלמנה - אינו לוקה עליה משום איסור כהונה, כי אם על איסור אחותו בלבד (כך מובא בברייתא שנשנתה לפני רב ששת).
* הבא על אחותו עושה אותה בכך זונה אך לא חללה, כי אין אישה נעשית חללה אלא מאיסור כהונה (ורבא מביא את המקור לכך).

דף עח עמוד א
* לדעת רב יהודה: כוהן גדול הבא על אלמנה - לוקה שתים (משום "לא יקח" ומשום "לא יחלל").
* לדעת אביי: כהן שקידש אחת מהפסולות לו לוקה משום "לא יקח" ולאחר שבעל לוקה משום "לא יחלל", אך לדעת רבא: לוקה על שניהם רק לאחר שבעל (לאחר קידושין).
* לדעת רבי יהודה: בת גר זכר פסולה לכהונה ואפילו נשא הגר ישראלית, ורבי אליעזר בן יעקב מכשיר ופוסל רק בת של גר וגיורת, ורבי יוסי מכשיר בת של גר וגיורת ובתנאי שההריון היה לאחר שהתגיירו, ורבי שמעון מכשיר אפילו גיורת עצמה אם התגיירה פחות מבת שלוש שנים ויום אחד.

דף עח עמוד ב
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
* לדעת רבה בר בר חנה: הלכה כרבי יוסי, ומיום שחרב בית המקדש נהגו כוהנים סילסול בעצמם כרבי אליעזר בן יעקב.
* האומר "בני זה ממזר" - אינו נאמן, ואפילו הוא ואשתו מודים על העובר שבמעיה שהוא ממזר - אינם נאמנים, ורבי יהודה חולק על שני דינים אלו.
* נאמן אדם לומר "זה בני בכור".
* רבי יהודה וחכמים נחלקו אם נאמן אדם לומר על בנו שהוא בן גרושה/חלוצה.

דף עט עמוד א
* ביום בו נערה הופכת לבוגרת, אם גם אביה מקדש אותה וגם היא מקדשת את עצמה (למישהו אחר), ולא ידוע מי קידש ראשון - לדעת רב: הקידושין שלה תופסים (כי היא בוגרת), ולדעת שמואל: חוששים לקידושי שניהם (שמא קידושי אביה קדמו ושמא היתה נערה באותו הזמן).
* הגמרא מקשה שתי קושיות על שמואל, ומתרצת.

דף עט עמוד ב
* הגמרא מציעה פעמיים לתלות את מחלוקת רב ושמואל במחלוקת תנאים, ודוחה זאת.
* האמוראים נחלקים האם הלכה כרב או כשמואל, והגמרא מכריעה שהלכה כרב.
* המשנה והגמרא דנה בנאמנות האדם על יחוס אשתו ובניו.

דף פ עמוד א
* "אמר אישה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה (אם כרוכים אחריה)" - נחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן אם דין זה אמור רק בנוגע לאכילת תרומה או אף לעניין יוחסין.
* לדעת רבי יוחנן: מלקים / סוקלים / שורפים בהתבסס על 'חזקה', אך לא שורפים תרומה טמאה בהתבסס רק על 'חזקה' (ולדעת ריש לקיש: כן שורפים).

דף פ עמוד ב
* אסור לאדם להתייחד עם שתי נשים, מפני שנשים דעתן קלות עליהן והן נוחות להתפתות לעבירה.
* בזמן שמתו של אדם לפניו - נחלקו חכמים ואבא שאול אם לבו נשבר ואין לו יצר הרע ולכן מותר לו להתייחד עם שתי נשים.
* לאישה אחת מותר להתייחד עם שני אנשים כשרים, אך אם הם פרוצים אסור אפילו אם הם עשרה.

דף פא עמוד א
* לאישה מותר להתייחד עם שני אנשים בעיר אך לא בדרך.
* אדם שעבר על איסור ייחוד - מלקים אותו מכת מרדות (אך בייחוד עם אשת איש נחלקו האמוראים אם לא מלקים או שמלקים אך מכריזים שלא זינתה אלא רק התייחדה).
* מי שיוצאת עליו שמועה לא טובה שהוא עובר עבירות - מלקים אותו.
* אם בעלה של האישה שנתייחדה נמצא בעיר שהיא נמצאת בה או אם פתח פתוח במקום הייחוד לרשות הרבים - אין חוששים משום איסור ייחוד.
* הגמרא מביאה כמה מעשים שמהם ניתן ללמוד על כוחו של יצר הרע, שלולי סייעתא דשמיא מיוחדת היה בכוחו להכשיל אפילו אנשים גדולים.

דף פא עמוד ב
* "ולא ידע ואשם ונשא עונו" - כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה (ואמר: ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה ולא ידע ואשם ונשא עונו, מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה).
* לדעת רב: מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו, אך לדעת שמואל: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה. (וגם התנאים נחלקו בכך).
* רבא מפרט עם אלו שתי נשים כן מותר לאיש להתייחד.
* אין משתמשים באישה.

דף פב עמוד א
* לדעת חכמים: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה (ורבי יהודה חולק).
* אין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו.
* טוב שברופאים - לגיהנום, והכשר שבטבחים - שותפו של עמלק.
* כל מי שעסקיו עם הנשים - סורו (מנהגו) רע (ולכן לא מומלץ להתחבר אליו).

דף פב עמוד ב
* אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה.
* אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי - אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו בורסקי.
* אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות - אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות.
* רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה (שהיא עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו).

הדרן עלך מסכת קידושין וסדר נשים