סקר
מסכת בבא קמא:





 
מספר צפיות: 94

דף לד עמוד א
* הגמרא מביאה ומבארת ברייתא העוסקת במקרים בהם שור המזיק או הניזק השביח או הכחיש לאחר הנגיחה.
* לדעת רבא (ואביי דוחה דעתו): רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו האם הניזק מפסיד ולא משלמים לו את "פחת נבילה" (מה שנפחת משווי הנבילה משעת הנגיחה עד העמדה בדין) או שגם הבעלים של שור תם המזיק מפסיד חצי מכך.

דף לד עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן: רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו האם הניזק זכאי לבדו ב"שבח נבילה" (מה שהשביחה הנבילה משעת הנגיחה עד העמדה בדין) או שגם המזיק זכאי בכך ומתחלקים הם בשווה.
* המשנה מונה ארבעה הבדלים בין שור שהזיק לבין אדם שהזיק.
* לדעת רבי אבהו: כל המקלקלים בשבת (שעשו מלאכה בדרך קלקול) פטורים חוץ מחובל ומבעיר, ורבי יוחנן חולק ופוטר את כולם.

מספר צפיות: 78

דף לה עמוד א
* הגמרא מביאה שני תירוצים ליישוב הקושיה מהמשנה (שבעמוד הקודם) על דברי רבי יוחנן (שבעמוד הקודם).
* הגמרא מספרת על השור שהיה בביתו של רב פפא שידע להכין רפואה לעצמו כשכאבו לו השיניים.
* נתכוון להזיק - חייב בתשלומי בושת אע"פ שלא נתכוון לבייש.
* 'מכה אדם ומכה בהמה' - מכה בהמה חייב תמיד לשלם ממון, ומכה אדם תמיד פטור מלשלם ממון (גם אם לא מתחייב מיתה).

דף לה עמוד ב
* ממון המוטל בספק - לדעת סומכוס: חולקין, אך לדעת חכמים (=שבמשנה שבדף זה): המוציא מחברו עליו הראיה.
* לדעת רבי חייא בר אבא, סומכוס סובר כך גם במקרה שטענת התובע היא טענת 'ברי' וטענת הנתבע היא טענת 'ברי', אך רב פפא סובר שסומכוס סובר כך רק כאשר טענת הנתבע היא טענת 'שמא' (אך אם הנתבע גם טוען טענת 'ברי' אז המוציא מחברו עליו הראיה).
* לדעת רבה בר נתן: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור לגמרי.

מספר צפיות: 71

דף לו עמוד א
* לא ניתן להוכיח מהמשנה שבדף הקודם, שבמקרה של שני שוורים תמים השייכים לאדם אחד, שהזיק אחד מהם ולא ידוע מי הוא, שהניזק יוכל לגבות ממי שירצה מבין שניהם (ואם אבד אחד מהם הרי שיגבה מהשני).
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בשור תם שנגח בהמות אחדות בעודו תם, כיצד משלם.

דף לו עמוד ב
* הגמרא מעמידה את הרישא של המשנה (שבעמוד א) כרבי ישמעאל (שבעל השור הניזק נחשב לבעל חוב של המזיק) ואת הסיפא כרבי עקיבא (שבעל השור הניזק נחשב לשותף בשור המזיק).
* במשנה בדף צ נאמר ש"התוקע לחברו (רש"י: מכהו כנגד אזנו) - נותן לו סלע", ומסקנת הגמרא בעמוד זה היא שמדובר על 'סלע מדינה' ולא 'סלע צורי'.
* כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה.

מספר צפיות: 70

דף לז עמוד א
* יתומים לא צריכים לכתוב פרוזבול (כי על בית דין מוטל לדאוג להם, ולכן השטרות שלהם נחשבים כמסורים כבר לבית דין ולא חלה עליהם שמיטת כספים).
* לדעת רב זביד: שור שמועד למין אחד, הרי שהוא נחשב כמועד לכל המינים, אך רב פפא חולק, והגמרא מוכיחה מהמשנה כדעת רב זביד.
* ראה שור ונגח אותו, ואח"כ ראה שור ולא נגח אותו, וחוזר חלילה שלוש פעמים - נעשה מועד לסירוגין לשוורים.

דף לז עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) דנה במקרים שונים בהם יש ספק לאיזה דבר השור נהיה מועד.
* שור ששמע קול שופר ונגח, ושוב שמע קול שופר ונגח, ושוב שמע קול שופר ונגח - נעשה מועד לשופרות, ובכל פעם שיגח לאחר שישמע קול שופר משלם נזק שלם.
* שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור, ושור של הדיוט שנגח שור של הקדש: לדעת המשנה פטור, ולדעת ר"ש בן מנסיא חייב נזק שלם (בין תם בין מועד). (והגמרא מבררת את טעמו).

מספר צפיות: 86

דף לח עמוד א
* הגמרא מבררת מדוע שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור.
* ראה הקב"ה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום - עמד והתיר ממונם לישראל / עמד והגלה אותם מעל אדמתם / גזר שאין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה.
* אפילו נוכרי ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.
* גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
* עולא טוען שניחום האבלים של הבבליים הוא גידוף כלפי מעלה.

דף לח עמוד ב
* אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אפילו שכר שיחה נאה.
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה (בבנות לוט) קדמתה ארבעה דורות לישראל (עובד, ישי, דוד ושלמה).
* שור של ישראל שנגח שור של כותי - פטור, ושל כותי שנגח שור של ישראל - תם משלם חצי נזק (ולדעת רבי מאיר: נזק שלם [והגמרא מבררת את טעמו]) ומועד משלם נזק שלם.
* לדעת רבי מאיר: כותים גרי אמת.

מספר צפיות: 77

דף לט עמוד א
* שור האצטדין שנגח אדם - אינו חייב מיתה, שנאמר "כי יגח" (מעצמו) ולא שיגיחוהו אחרים.
* שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח - אם הוחזק שור זה נגחן, מעמידים לו אפוטרופוס ואחרי שהעידו על השור בפני האפוטרופוס שנגח שלוש פעמים דינו כמועד, ונחלקו האמוראים אם גובים את הנזק מעליית יתומים או מעליית אפוטרופוס.
* לדעת רב אסי: אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן ריבית אוכלת בהן.
* רבי יוסי בר חנינא היה דיין ויורד לעומק הדין.

דף לט עמוד ב
* נחלקו התנאים אם מעמידים אפוטרופוס כדי לגבות משור תם מגופו או לא.
* שור שנעשה מועד בפני האפוטרופוס וחזר לבעליו - נחלקו התנאים אם מעתה והלאה נחשב לשור תם (כי "רשות משנה") או לשור מועד.
* נחלקו האמוראים באופן ביאור הברייתא: "שור של חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודה מחייב ור' יעקב אומר חצי נזק הוא דמשלם".

מספר צפיות: 67

דף מ עמוד א
* אפוטרופוס (הממונה על שור היתומים) - משלם את נזקי השור המועד של היתומים, אך לא משלם כופר אם השור הרג אדם.
* שור שהרג אדם - נחלקו התנאים אם צריך (בעל השור) לשלם את שווי דמי הנהרג או את שווי בעל השור.
* שור של שני שותפים שהרג אדם - בגמרא מובא ספק אם משלמים כופר אחד ביחד או כל אחד לחוד.
* חייבי כופר - בגמרא מובא ספק אם ממשכנים אותם או לא.
* בברייתא נאמר "שאלו בחזקת תם ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק", והגמרא מבררת באיזה מקרה מדובר ומה הטעם.

דף מ עמוד ב
* שור שהועד בבית שואל והחזירו לבעלים - דינו מעתה והלאה כדין שור תם, ונחלקו האמוראים האם זה בגלל ש"רשות משנה" או מטעם אחר.
* שור האצטדין - נחלקו רב ושמואל אם כשר להקרבה על גבי המזבח או פסול (כדין נוגח ברצון שפסול להקרבה).
* בהמות הפסולות להקרבה: רובע, נרבע, נעבד, מוקצה, נוגח.

מספר צפיות: 74

דף מא עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא כדעת רב ששור האצטדין כשר להקרבה על גבי המזבח.
* שור שנגח אדם והרגו - חייב סקילה, ואם הוא מועד חייב אף בתשלומי כופר (ובגמרא מובאים שמונה הצעות איך יש מציאות של מועד, והרי כבר כשהוא תם התחייב במיתה).
* שור שנגח עבד או אמה והרגם - חייב סקילה, ובעליו חייב לשלם שלושים סלעים.
* שור שנגח אדם והרגו - אם נסקל אסור באכילה ובהנאה, וכן אם שחט את השור לאחר שנפסק דינו לסקילה ולפני שנסקל, אסור באכילה ובהנאה.

דף מא עמוד ב
* "בעל השור נקי" - מפסוק זה לומדים (לשיטת הברייתא שבעמוד א) שהעור של שור הנסקל אסור בהנאה. (ותנאים אחרים לומדים זאת מ"את בשרו").
* "את ה' אלהיך תירא" - לרבות תלמידי חכמים.
* "בעל השור נקי" - רבי אליעזר לומד מכך ששור תם שנגח אדם והרגו פטור בעליו מתשלומי חצי כופר.

מספר צפיות: 82

דף מב עמוד א
* "בעל השור נקי" - רבי יוסי הגלילי לומד מכך ששור שנגח אישה הרה ויצאו ילדיה פטור מתשלומי דמי הוולדות.
* בגמרא מובאות ארבע דעות לבאר מדוע רבי יוסי הגלילי לא לומד את הדין הנ"ל מהמילה "אנשים" שבפסוק "וכי ינצו אנשים וכו'" (וכפי שאמר לו רבי עקיבא).
* "בעל השור נקי" - רבי עקיבא לומד מכך ששור תם (בניגוד לשור מועד) שנגח עבד פטור מלשלם קנס שלושים שקלים.

דף מב עמוד ב
* הגמרא מבררת מדוע רבי עקיבא למד את הדין הנ"ל מפסוק והרי לכאורה זה פשוט מכיוון שהשור נסקל ואין לו מהיכן לשלם (כי שור תם משלם מגופו). (הגמרא מביאה שלושה תירוצים ודוחה את שני התירוצים הראשונים).
* לדעת רבי עקיבא: תשלומי הכופר, שמשלם שור שנגח אישה, ניתנים ליורשי האישה ולא לבעלה. (אך בשאר הדברים - הבעל יורש את אשתו).

מספר צפיות: 60

דף מג עמוד א
* לדעת רבה: בכור לא זכאי בירושה פי שנים במעות שגבו היתומים עבור חוב אביהם אך כן זכאי בירושה פי שנים בקרקע שגבו היתומים עבור חוב אביהם, ורב נחמן סובר הפוך (ומחלוקת זו היא לשיטת בני מערבא אליבא דרבנן).
* לדעת ריש לקיש: שור שהמית עבד שלא בכוונה - פטור מתשלומי קנס של שלושים שקלים.
* לדעת רבה: שור שהמית בן חורין שלא בכוונה - פטור מתשלומי כופר (אך משלם דמיו ליורשיו).

דף מג עמוד ב
* רבא מסתפק (בדעת רבה הנ"ל) במקרה של אש של אדם שיצאה והרגה שלא בכוונה אם חייב לשלם את דמיו.
* רבי יוחנן חולק על שני הדינים שלעיל, וסובר ששור שהמית עבד שלא בכוונה חייב בתשלומי קנס של שלושים שקלים, ושור שהמית בן חורין שלא בכוונה חייב בתשלומי כופר.
* שור שהרג אדם - חייב סקילה גם על הריגת קטנים וגם על הריגת גדולים.

מספר צפיות: 57

דף מד עמוד א
* בברייתא מובא המקור לכך ששור שהרג אדם חייב סקילה גם על הריגת קטנים.
* בברייתא מובא המקור לכך שגם שור תם (ולא רק מועד) מתחייב אם הרג או הזיק קטנים (ולא רק אם הרג או הזיק אנשים גדולים).
* שור מועד שהרג אדם שלא בכוונה פטור ממיתה, ונחלקו רב ושמואל אם חייב בכופר (ובעמוד הבא מובאת ברייתא כדעת שמואל שחייב).

דף מד עמוד ב
* שור שהזיק שלא בכוונה (ולא הרג) - נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אם חייב או פטור.
* אדם או שור שנתכוונו להרוג אדם זה והרגו אדם אחר - לדעת חכמים (=המשנה בעמוד הקודם) חייב ולדעת רבי שמעון פטור.
* המקור ל"דין קבוע" הוא מהפסוק "וארב לו".
* לדעת ת"ק: שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשים - אם המיתו אדם חייבים מיתה.
* לדעת רבי יהודה: שור שאין לו בעלים שהרג אדם - פטור מן המיתה (ואפילו אם בזמן הנגיחה היו לו בעלים).

מספר צפיות: 80

דף מה עמוד א
* לדעת רבה: חכמים ורבי יעקב סוברים שדבר שנאסר בהנאה בעודו בבית השומר (כאשר האיסור בא ממילא, כמו חמץ בפסח), השבת הדבר כן נחשבת השבה ופטור מלשלם.
* לדעת רבה: חכמים ורבי יעקב נחלקו האם גומרים דינו של שור לסקילה אפילו שלא בפניו של השור. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* "ארבעה נכנסו תחת הבעלים ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר - הרגו תמין נהרגין ופטורין מן הכופר מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ משומר חנם" - הגמרא דנה בביאור הברייתא (ומביאה בעמוד הבא שני פירושים).

דף מה עמוד ב
* מסר את שורו לשומר חינם והכיר בו השומר שהוא שור נגחן וקיבל עליו השומר את שמירת נזקיו: אם הזיק השור - חייב השומר בתשלומי נזקו, אך אם הוזק השור - פטור השומר.
* במשנה ובברייתא מובאות ארבע דעות אודות רמת השמירה בה מחוייבים הבעלים בשור תם ובשור מועד כדי לפטור אותם מחיוב תשלומי נזק (והגמרא מבארת את המקור לדעות השונות).
* לדעת רב אדא בר אהבה: כשהבעלים שמרו על שור מועד "שמירה פחותה", לא פטר רבי יהודה (הסובר שלשור מועד מספיק שמירה פחותה בניגוד לשור תם) אלא צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת, ורב חולק על כך וסובר שפטר גם צד תמות שבו.

1 2 3 4 5 6 7 8
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר