דף קו עמוד א * האומר לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו ובמצריו": אם הותיר או חיסר לו פחות משישית - מה שעשה עשוי, אך אם חיסר או הותיר לו יותר משישית - יחזיר את התוספת. * במקרה הנ"ל: אם הותיר או חיסר שישית מדוייקת - נחלקו רב הונא ורב יהודה מה הדין. דף קו עמוד ב * האומר לחברו "בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו ובמצריו" וחיסר לו יותר משישית - אם ידע הקונה מראש את הגודל האמיתי, מה שעשה עשוי. * האחים שחלקו - כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם. (והגמרא מבארת את הטעם). * שני אחים שחלקו ירושת אביהם ואח"כ בא להם אח ממדינת הים ותבע את חלקו בירושה - לדעת רב: החלוקה שחלקו בטלה וחוזרים וחולקים שוב ל-3 חלקים, ולדעת שמואל: כל אחד מהאחים נותן שליש מחלקו לאח שבא ממדינת הים.
דף קז עמוד א * שני אחים שחלקו את ירושת אביהם, ובא בעל חוב של אביהם (שאביהם היה חייב לו כסף) ונטל חלקו של אחד מהם בפירעון חובו - לדעת רב (וכך מכריעה הגמרא להלכה): בטלה החלוקה הקודמת ויחלקו מחדש את מה שנותר, לדעת שמואל: האח שנטלו ממנו את חלקו הפסיד, לדעת רב אסי: האח שנטלו ממנו את חלקו מקבל מאחיו רבע מהחוב (קרקע משדה אחיו או מעות). * שלושה דיינים שירדו לשום נכסי יתומים, אחד אמר שיש לשום ב-100 ושנים אמרו ב-200 או להיפך - בטל יחיד במיעוטו. דף קז עמוד ב * בברייתא בעמוד הקודם מובא ש-3 דיינים שירדו לשום נכסי יתומים, אחד אומר ב-100 ואחד אומר ב-80 ואחד אומר ב-120 - לדעת ת"ק: נדון ב-100, לדעת רבי אליעזר ברבי צדוק: נדון ב-90, לדעת אחרים: עושין שומא ביניהן ומשלשין - והגמרא מבארת את הדעות השונות ומביאה שרב הונא פסק כאחרים ורב אשי תמה על כך. * האומר לחברו "חצי שדה אני מוכר לך" ולא פירש איזה חצי - המוכר נוטל לעצמו את החלק הטוב שבשדה והלוקח מקבל את החלק היותר גרוע בשדה לפי שווי של חצי השדה.
דף קח עמוד א * פרק שמיני ("יש נוחלין"), המתחיל בעמוד זה, עוסק בהלכות ירושה. * "יש נוחלין ומנחילין, ויש נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין" - המשנה מפרטת את האפשרויות השונות. * "אתחולי בפורענותא לא מתחלינן" - הדרך הרצויה היא לא להתחיל בדברי פורענות, ולכן הגמרא מתקשה מדוע המקרה הראשון המובא במשנה הוא ש"האב נוחל את הבן", וזה הרי מתרחש כאשר הבן מת לפני אביו. דף קח עמוד ב * המשנה פתחה תחילה במקרה בו "האב נוחל את בנו" מכיוון שדין ירושת האב את בנו נלמד מדרשה ולכן חביב לתנא לפתוח בכך. * אדם שמת בלא בנים ויש לו אב ואח - האב יורש אותו. * אדם שמת ויש לו בן ואב - הבן יורש אותו, כי הוא קרוב יותר למת (לדין יעוד ושדה אחוזה). * אדם שמת ויש לו בן ואח - הבן יורש אותו, והברייתא מבררת את הטעם לכך. * אדם יכול לייעד לבנו אמה עבריה שקנה.
דף קט עמוד א * כיון שלענין יבום בן ובת דינם זהה ופוטרים הם את אחי המת מן היבום - כך גם בנוגע לדין נחלה דינם זהה ושניהם קודמים לירש את אביהם המת לפני אבי המת. * אבי המת קודם לירש את המת לפני אחי אבי המת - דין זה נלמד מסברה. (והפסוקים העוסקים בנחלה כתובים שלא כסדרן). * אדם שמת בלא בנים ויש לו אב ואח, האב יורש אותו - הגמרא מביאה תנא הסובר שדין זה נלמד מהמילה "והעברתם", בניגוד לתנא בעמוד הקודם שלמד זאת מהמילה "שארו". דף קט עמוד ב * רבי לומד מהמילה "והעברתם" שהבעל יורש את אשתו והבן יורש את אימו. * משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה (ולכן מהפסוק "שארו... משפחתו..." נלמד שאבא יורש את בנו אך לא אמא). * תולים את הקלקלה במקולקל (הגמרא מביאה שני מקורות לכך). * לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס.
דף קי עמוד א * הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה (כי רוב בנים דומים לאחי האם). * לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה שזרה (=מבוזה מכוערת) לו ואל יצטרך לבריות. * פשוט נבלה בשכר בשוק לעין כל, ואין כאן חילול השם, ואל תאמר אדם גדול וחשוב אני ואני בוש בדבר. * "ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות" - יהונתן שמו ונקרא "שבואל" כי שב לאל בכל לבו. דף קי עמוד ב * אדם שמת ולו בנים ובנות, הבנים יורשים אותו ולא הבנות - הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה ארבע דעות למקור לדין זה (ודוחה את הדעה השניה והשלישית). * הברכה שבפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" היא גם על הבנות - כי אין ברכה לחצאין. * המקור לכך שאחים מן האב נוחלין ומנחילין זה את זה ולא אחים מן האם, הוא מכיוון שמשפחת אב קרויה משפחה ואילו משפחת אם אינה קרויה משפחה. * המקור לכך שאח מן האב מייבם ולא אח מן האם הוא מגזירה שוה "אחוה" "אחוה" מבני יעקב.
דף קיא עמוד א * לדעת התנא שבמשנה בתחילת הפרק: הבן יורש את אימו, ואם לאימו יש גם בת הבן הוא זה שיורש ולא הבת - הגמרא מבררת את המקור לדעה זו (הדין הראשון נלמד בקל וחומר, והדין השני נלמד מההיקש במילה "מטות"). * רבי זכריה בן הקצב חולק וסובר שאם לאמא יש גם בן וגם בת, הרי ששניהם יורשים אותה ביחד (רב נחמן, רב ושמואל פוסקים שלא כדעה זו). דף קיא עמוד ב * המקור לכך שבכור לא נוטל פי שנים בירושת אימו הוא מהמילים "לו משפט הבכורה" [משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה]. * המקור לכך שהאיש יורש את אשתו: לדעת רבי עקיבא המקור הוא מהפסוק "שארו... וירש אותה" (ואביי ורבא נחלקו בביאור הלימוד), ולדעת רבי ישמעאל המקור הוא מפסוקים אחרים.
דף קיב עמוד א * הגמרא מבררת מדוע רבי ישמעאל הביא חמישה פסוקים כדי ללמוד מהם שהאיש יורש את אשתו, ואח"כ מביאה את קושיית רב פפא שדוחה את הלימוד מהם. * "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאישה" - בת שאביה משבט אחד ואמא שלה משבט אחר: אביי מסתפק אם התורה הקפידה שעליה להינשא למישהו שיהיה מהשבט של אביה או שאף יהיה גם מהשבט של אמא שלה (לפי גרסת רשב"ם). דף קיב עמוד ב * הגמרא מביאה ברייתא בעמוד זה (ועוד אחת בעמוד הבא) הדורשת את הפסוק "ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה" בסבת הבן (היינו על ידי בן שתלד והוא יורשה והוא נקרא על שבט אביו), ואת הפסוק "ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר" בסבת הבעל (שהבעל יורש את אשתו).
דף קיג עמוד א * הגמרא בעמוד זה מביאה ברייתא (בנוסף לברייתא בעמוד הקודם) הדורשת את הפסוק "ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר" בסיבת הבעל (שהבעל יורש את אשתו), ואת הפסוק "ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה" בסיבת הבן (היינו על ידי בן שתלד והוא יורשה והוא נקרא על שבט אביו). * הגמרא מבררת מהיכן היה פשוט לברייתא שבעמוד הקודם שהפסוק "ממטה למטה אחר" עוסק בסיבת הבעל. * הגמרא מביאה את המקור לכך שהבעל אינו נוטל בראוי (=כגון שמתה אשתו ואח"כ מת אביה דנחלה זו ראויה לה אילו היתה קיימת) כבמוחזק (=ירושה שהיא מוחזקת כבר קודם מיתתה כגון שמת אביה ואח"כ מתה היא). דף קיג עמוד ב * מקיש ירושה שניה (והוא הדין לעשירית) לירושה ראשונה - מה ירושה ראשונה בן קודם לבת, אף ירושה שניה בן קודם לבת (ולכן הבנים קודמים לבנות לירש את דודיהן, וכך בכל שלבי הירושה השונים). * דין נחלות דנים ביום כמו שאר דיני ממונות. * שלשה שנכנסו ביום לבקר את החולה: רצו - כותבים (את העדות כמו ששומעים מפי החולה היאך מנחיל נכסיו), רצו - עושים דין (דנים ואומרים כך הדין שפלוני יטול חלק זה ופלוני חלק זה וכותבים להם פסק דין), שנים שנכנסו ביום לבקר את החולה: כותבים ואין עושים דין.
דף קיד עמוד א * אין עד נעשה דיין (ולכן: בלילה, אפילו שלושה שנכנסו לבקר את החולה, כותבים ואין עושים דין). * נתן מתנה וביצע על כך קנין ורוצה לחזור בו - לדעת רבה יכול לחזור בו כל זמן שיושבים, ולדעת רב יוסף יכול לחזור בו כל עוד עוסקים באותו ענין. דף קיד עמוד ב * הגמרא מכריעה להלכה כרב יוסף ב"שדה" "ענין" ו"מחצה" ("ענין" זהו המחלוקת בסוגייתנו בין רבה לרב יוסף כמובא לעיל). * הכפילות במשנה באה ללמד שכשם שאין הבעל יורש את אשתו בקבר (כשהאישה בקבר אינה יורשת אביה כדי להנחיל לבעלה), כך גם אין הבן יורש את אימו בקבר להנחיל לאחין מן האב (כשהבן בקבר אינו יורש את אימו כדי להנחיל לאחין מן האב). * לדעת רבי יהודה בן ר' שמעון: דבר תורה - האב יורש את בנו ואשה יורשת את בנה.
דף קטו עמוד א * המשנה (קח ע"א) חולקת על רבי יהודה בן ר' שמעון וסוברת שהאם אינה יורשת את בנה, והמקור לכך הוא מהפסוק "וכל בת יורשת נחלה". * המשנה מפרטת את "סדר הנחלות" (מי קודם למי). * הברייתא מביאה את המקור לכך, שאם היורש נפטר, אך יוצאי ירכו קיימים, הם יורשים במקומו ("בן אין לו" - עיין עליו). דף קטו עמוד ב * מסורת בידינו שלא ייתכן ששבט שלם (מ-12 השבטים) יתכלה ולא יהיו לו צאצאים. * כל האומר "תירש בת עם בת הבן" - אפילו נשיא שבישראל אין שומעים לו, שאינם אלא מעשה צדוקים (אלא אדם שנפטר ויש לו בת ובנוסף יש לו נכדה מבנו שנפטר - הנכדה יורשת ולא הבת). (והברייתא מביאה את טעמי המחלוקת).
דף קטז עמוד א * לאחר מעשה פילגש בגבעה התנו (תקנה לשעתה) על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין, כדי שלא תעבור נחלה משבט בנימין על ידה. * כל שאינו מניח בן ליורשו - הקב"ה מלא עליו עברה (רשב"ם בשם ר"ח: כלומר שונא אותו). * "אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים" - נחלקו האמוראים אם זה נאמר על מי שלא הניח אחריו בן או על מי שלא הניח אחריו תלמיד. * דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו "שכיבה", יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו "מיתה". * קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות. * כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. * אבי אביו של מת קודם לירש את המת לפני אחי אבי המת. דף קטז עמוד ב * אבי האב של מת ואחיו של מת - לדעת רבא: אבי האב של המת קודם, ולמסקנת הגמרא: אחיו של המת קודם. * המשנה עוסקת בענין הנחלות שירשו בנות צלפחד - נחלת אביהן, נחלת אבי אביהן, וחלק בכורה של אביהן בירושת אבי אביהן.
דף קיז עמוד א * לדעת ר' יאשיה (וכך סוברת משנתנו): "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ" (לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי מצרים). * לדעת ר' יאשיה: פחות מבני עשרים שיצאו ממצרים לא נטלו חלק בארץ (אלא אם היה להם מוריש שיצא ממצרים וירשו אותו). * לדעת ר' יונתן: "לבאי הארץ נתחלקה הארץ", אלא שלאחר שנטלו באי הארץ את החלק המגיע להם, חזרו וחילקו אותה ביניהם לפי חשבון מטות אבותם. דף קיז עמוד ב * לדעת רבי שמעון בן אלעזר: לאלו ולאלו נתחלקה הארץ - היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים, היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ, מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן. * מרגלים - יהושע וכלב נטלו חלקם, מתלוננים ועדת קרח - לא היה להם חלק בארץ, הבנים של המרגלים מתלוננים ועדת קרח - נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן.
