סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
מספר צפיות: 68

דף קכ עמוד א
* יוכבד - לידתה במצרים והורתה שלא במצרים.
* כשעמרם החזיר את אשתו (לאחר שמרים נתנבאה לו שעתיד בן לצאת ממנו שיושיע את ישראל) - עשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה.
* בישיבה - הלך אחר חכמה, במסיבה - הלך אחר זקנה.
* בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, אלא שקיבלו עצה טובה שלא ינשאו אלא להגון להן.

דף קכ עמוד ב
* דין הפרת נדרים נוהג לדורות - לדעת ב"ה המקור לכך הוא מגזירה שוה משחוטי חוץ (ולדעת ב"ש דין זה הוא ממילא כמו שאר מצות שנוהגים לדורות - רשב"ם).
* הפרת נדרים בשלושה הדיוטות או ביחיד מומחה.
* ב"ש אומרים: הקדש טעות הקדש, וב"ה אומרים: אינו הקדש.

מספר צפיות: 58

דף קכא עמוד א
* "מועדי ה'" - רבי יוסי הגלילי דורש מפסוק זה שמועדי ה' צריכין קידוש בית דין אך שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין, ובן עזאי דורש מפסוק זה שמועדי ה' צריכין מומחין אך הפרת נדרים אינה צריכה מומחין.
* לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים - הגמרא מביאה שש דעות איזה דבר טוב אירע ב-ט"ו באב, ובכלל זה דעת שמואל שביום זה הותרו שבטים לבא זה בזה (והותרה הסבת נחלה לשבט אחר).

דף קכא עמוד ב
* אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמטיב: הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שנתנו לקבורה.
* כיון שהגיע חמשה עשר באב - תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה, מכאן ואילך: דמוסיף (מהלילה ללימוד תורה) - יוסיף (חיים), שאינו מוסיף - יסיף (ימות בחצי ימיו).
* שבעה קפלו את כל העולם כולו: אדם, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, אליהו.
* "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" - לדעת ר' יהודה: שלשים וששה ממש, לדעת רבי נחמיה: זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין.

מספר צפיות: 65

דף קכב עמוד א
* למסקנת הגמרא: ארץ ישראל התחלקה לשבטים (חילקו את הארץ ל-12 חלקים שווים, ואח"כ כל שבט חילק את הקרקע לפי מספר האנשים שבו) ולא התחלקה לאנשים.
* לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא: העולם הזה - אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא - אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק.
* עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה עשר שבטים, והחלק השלושה עשר הוא למלך המשיח.
* נחלקו התנאים אם מי שקיבל קרקע קרובה לירושלים נתן כסף למי שקיבל קרקע רחוקה כדי להשוות ביניהם או שהרחוק קיבל קרקע גדולה יותר.

דף קכב עמוד ב
* יהושע וכלב קיבלו חלק בארץ על פי ה' ולא על פי הגורל.
* הגמרא מביאה ארבע הצעות של אמוראים כיצד לפרש את דברי המשנה "אחד הבן ואחד הבת בנחלה", ורק ההצעה האחרונה לא נדחית.
* הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב אך לא בנכסי האם.
* סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם.

מספר צפיות: 88

דף קכג עמוד א
* הבכור מקבל פי 2 מהחלק שמקבל כל אחד מהאחים ("פי שנים באחד"), ולא שני שליש מכלל הנכסים ("פי שנים בכל הנכסים").
* ראויה היתה בכורה לצאת מרחל (יוסף), אלא שקדמתה לאה ברחמים (ראובן), ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה.
* הגמרא מביאה שני פירושים לפסוק "ועיני לאה רכות".
* הגמרא מספרת על לאה שבכתה על כך שהיתה מיועדת לעשו, ומסופר על רחל שמסרה לה את הסימנים שמסר לה יעקב, וזאת כדי שהיא תתחתן איתו.

דף קכג עמוד ב
* ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, ולכן לאחר לידת יוסף רצה יעקב לחזור מבית לבן לבית אביו (כי מעתה לא יוכל עשו לפגוע בו).
* בברייתא נאמר "הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן", והגמרא מבארת באלו מקרים בדיוק מדובר.

מספר צפיות: 90

דף קכד עמוד א
* לדעת חכמים אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם, אך רבי חולק וסובר שאם הנכסים השתבחו מאליהם לאחר מיתת אביהם אז הבכור כן נוטל בהם פי שנים, והגמרא מבררת את המקור לדעתם.
* אם אמר הבכור "איני נוטל פי שנים בירושת אבינו, ואיני נותן פי שנים בפירעון חוב אבינו" - רשאי.
* לדעת רב פפא מחלוקת חכמים ורבי היא במקרה בו הושבחו הנכסים ונהיו דבר אחר והשתנה שמם.

דף קכד עמוד ב
* ר' חייא מסתפק אם הלכה כרבי גם מול חביריו, רב סובר שהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, רב נחמן סובר שהלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו, ורבא סובר שנאמר בבית המדרש שההלכה נוטה לדברי חכמים.
* נחלקו אמוראים בשיטת חכמים הנ"ל בדין מלוה בשטר - לדעת שמואל: אין הבכור נוטל בה פי שנים, ולדעת אמוראי ארץ ישראל נוטל בה פי שנים.
* יתומים שהניח להם אביהם מלוה - לדעת רבה: אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב יש לו לבכור בקרקע זו פי שנים, אך אם גבו מהלוה מעות אין לו פי שנים במעות, ורב נחמן סובר להיפך.

מספר צפיות: 76

דף קכה עמוד א
* אביי מקשה שתי קושיות על דעת רבה ושתי קושיות על דעת רב נחמן שבעמוד הקודם (שנחלקו במקרה של יתומים שהניח להם אביהם מלוה - לדעת רבה: אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב יש לו לבכור בקרקע זו פי שנים, אך אם גבו מהלוה מעות אין לו פי שנים במעות, ורב נחמן סובר להיפך), ורבה מתרץ את קושיותיו.

דף קכה עמוד ב
* מי שאמר: "נכסי לסבתא שלי ואחרי מותה ליורשיי", ובתו הנשואה מתה ואח"כ מתה סבתו - נחלקו האמוראים אם בעלה יורש את הנכסים.
* רב פפא פוסק להלכה: אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה שהניח להם אביהם בין אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב ובין אם גבו מעות.

מספר צפיות: 76

דף קכו עמוד א
* בכור שמיחה באחיו ואמר להם אל תשביחו את חלקי בנכסי הירושה - מועילה מחאתו ואם לא שמעו לו והשביחו (אך לא גזלו) את הנכסים בלא לחלוק, הרי הוא נוטל פי שנים בשבח (למרות שבדרך כלל אין הבכור יורש פי שנים בשבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת אביהם).
* בכור שנטל באחת משדות הירושה חלק אחד בלבד (ולא שני חלקים כדין בכור) - ויתר על חלק בכורתו ושוב אינו יכול לתובעו. (ונחלקו רב פפא ורב פפי אם ויתר בכך על חלק בכורתו באותה שדה בלבד או בכל הנכסים כולם).

דף קכו עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה שיש לו לבכור קודם חלוקה את חלק בכורתו, והרי הוא יכול למוכרו או למחול עליו (=הלכה כרב פפי).
* האומר "איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים", "איש פלוני בני לא יירש עם אחיו" - לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. (והגמרא מבארת שהמשנה יכולה להיות גם כשיטת רבי יהודה).
* הגמרא מביאה מקרים שונים בנוגע לעדות על מישהו שהוא בכור ומבארת מתי מקבלים את העדות ומתי לא.
* טומטום שנקרע ונמצא זכר - אינו נוטל פי שנים בירושת אביו, וכן אינו נידון כבן סורר ומורה.

מספר צפיות: 71

דף קכז עמוד א
* טומטום שנקרע ונמצא זכר - לדעת אמימר: אינו ממעט חלק בכורה, לדעת רב שיזבי: אינו נימול לשמונה, לדעת רב שרביא: אין אימו טמאה לידה.
* רבא מביא ברייתא כדעתו של רבי אמי (הסובר שטומטום שנקרע ונמצא זכר - אינו נוטל פי שנים בירושת אביו).
* שתי נשים שילדו שני זכרים במחבא, ולא ידוע מי מהם נולד ראשון והוא הבכור: הוכרו ולבסוף נתערבו - כותבים הרשאה זה לזה, לא הוכרו - אין כותבים הרשאה זה לזה.

דף קכז עמוד ב
* לדעת רבי יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור", ולדעת חכמים: אינו נאמן (אם מוחזקים במישהו אחר שהוא הבכור).
* אמר "בני הוא" וחזר ואמר "עבדי הוא" - אינו נאמן, "עבדי הוא" וחזר ואמר "בני הוא" - נאמן, אך אם אמר "עבדי הוא השוה מאה זוז" וחזר ואמר "בני הוא" - אינו נאמן.

מספר צפיות: 72

דף קכח עמוד א
* בדף זה מובאים 7 פסקי הלכה ששלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא (4 בעמוד א, 3 בעמוד ב). (ובסוף עמוד ב מובא שרב שימי בר אשי פסק הלכה כמותו בכל פסקי ההלכה הללו).
* בעל חוב שמת - לדעת רב נחמן לא ניתן לגבות את החוב מעבדי היתומים (ואין דינם כקרקעות).
* לדעת רבי אבא: "שלישי בשני כשר", ורבא מוסיף ש"אף בראשון", ומר בר רב אשי הכשיר לעדות אף אם מעיד לאבי אביו ואין הלכה כמותו.
* לדעת רבי אבא: היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא וקודם שהספיק להעיד נסתמא - פסול עכשיו להעיד.

דף קכח עמוד ב
* "האומר על תינוק בין הבנים": לדעת רבי אבא נאמן, ורבי יוחנן חולק - ונחלקו האמוראים במה המדובר.
* האומר "תטול אשתי מנכסיי כאחד מן הבנים" - נוטלת כאחד מן הבנים (מהנכסים שהיו לו בשעת אמירה, וחולקת בשווה עם הבנים שיהיו לו בשעה שימות).
* המוציא שטר חוב על חברו: מלוה אומר "לא נפרעתי כלום", ולוה אומר "פרעתי מחצה", והעדים מעידין שפרע כולו - הרי זה נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין.

מספר צפיות: 62

דף קכט עמוד א
* לדעת רב דימי בשם רבי יוחנן ולדעת רב המנונא: המשנה (שפסקה שאם כשנתן בלשון ירושה הזכיר גם לשון מתנה קנה המקבל) עוסקת במקרה של אדם אחד ושדה אחת.
* לדעת רבי אלעזר ולדעת רב נחמן: המשנה עוסקת גם במקרה של אדם אחד ושתי שדות ובמקרה של שדה אחת ושני בני אדם.
* לדעת רבין בשם רבי יוחנן ולדעת רב ששת: המשנה עוסקת אפילו במקרה של שתי שדות ושני בני אדם (ולדעת ריש לקיש זה יועיל רק אם יאמר "פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום").

דף קכט עמוד ב
* רב ששת מביא (מסוף עמוד א) ברייתא כשיטתו, אך דוחה את ראייתו ומיישב את הברייתא גם לשאר השיטות.
* רב אשי מביא ברייתא המסייעת לרבין בשם רבי יוחנן ולרב ששת וקשה על שתי הדעות הראשונות, ומבארת הגמרא שלא קשה מברייתא זו על ריש לקיש.
* "כל תוך כדי דבור כדבור דמי" - חוץ מעבודת כוכבים וקדושין.

מספר צפיות: 64

דף קל עמוד א
* האומר "איש פלוני יירשני" - לדעת רבי יוחנן בן ברוקא: אם אמר זאת על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים.
* שני תירוצי הגמרא חולקים אם רבי יוחנן בן ברוקא סובר דין זה רק במקרה של "בן בין הבנים ובת בין הבנות" או אף במקרה של "אחר במקום בת ובת במקום בן".
* המקור לדעת רבי יוחנן בן ברוקא הוא מהפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו" - התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.

דף קל עמוד ב
* בברייתא מבואר מדוע יש צורך גם בפסוק "והיה ביום הנחילו את בניו" וגם בפסוק "לא יוכל לבכר".
* אין האב יכול לשנות את חלקו של הבכור ולתיתו למישהו אחר.
* נחלקו האמוראים אם "הלכה" (=הלכה שאמר החכם) עדיפה או "מעשה" (=מעשה שעשה החכם) עדיף.
* אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו "הלכה למעשה".
* אין אומרים בטרפות זו דומה לזו, ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה.

מספר צפיות: 88

דף קלא עמוד א
* אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
* למסקנת הגמרא, דברי רבי יוחנן בן ברוקא, שאדם מנחיל את נכסיו למי שירצה מיורשיו, נאמרו גם בבריא ולא רק בשכיב מרע.
* "כתובת בנין דיכרין" לא טורפים מנכסים משועבדים.

דף קלא עמוד ב
* שכיב מרע הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפוטרופא (=אחראית על הנכסים), ולא התכוון לתת לה במתנה.
* כך גם הדין אם כתב כל נכסיו לבנו הגדול, ואפילו אם כתב כל נכסיו לבנו הקטן.
* אם כתבם לאשתו הארוסה או הגרושה - ודאי התכוון לתת להן במתנה.
* אם כתבם לבת שלו במקום שיש לו גם בנים - נחלקו האמוראים אם עשאה אפוטרופא או שקנתה את הנכסים.
* אם כתבם לאשתו במקום שיש לו אחים או אם כתבם לאשתו במקום שיש לו בנים מאשה אחרת - ודאי התכוון לעשות אותה אפוטרופא.

1 2 3 4 5
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר