סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
מספר צפיות: 97

דף טו עמוד א
* שמונה פסוקים אחרונים שבתורה - נחלקו התנאים אם יהושע כתב אותם או משה כתב אותם (בדמע).
* יהושע כתב את ספר יהושע עד הפסוק "וימת יהושע בן נון עבד ה'", ומשם כתב אלעזר עד הפסוק "ואלעזר בן אהרן מת", ומשם כתב פנחס.
* שמואל כתב את ספר שמואל עד הפסוק "ושמואל מת", ומשם כתבו גד החוזה ונתן הנביא.
* נחלקו הדעות מתי חי איוב: בימי משה / בימי מרגלים / לא היה ולא נברא אלא משל היה / מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא היה.

דף טו עמוד ב
* שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם (בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי).
* דעות נוספות מתי חי איוב: בימי שפוט השופטים / בימי אחשורוש / בימי מלכות שבא / בימי כשדים / בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא.
* בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו.
* דורו של איוב שטוף בזמה היה.
* "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א/א) - דור ששופט את שופטיו.
* גדול הנאמר באיוב ("איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע") יותר ממה שנאמר באברהם ("כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה").
* איוב וותרן בממונו היה.
* כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.

מספר צפיות: 78

דף טז עמוד א
* רוב הדף עוסק בדרשות אודות איוב.
* קשה צערו של שטן יותר משל איוב.
* הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.
* שטן (שקטרג על איוב) ופנינה (אשתו של אלקנה שהכעיסה את חנה צרתה) - לשם שמים נתכוונו.
* האמוראים והתנאים נחלקו אם איוב חשב בליבו מחשבות כפירה (לאחר הייסורים שבאו עליו) או לא.
* ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה תבלין (כך השיבו חבריו של איוב לאיוב).
* לדעת רבא: איוב כפר בתחיית המתים.
* רבה מביא חמישה פסוקים (שניים מהם בעמוד הבא) בהם הקב"ה מוכיח שלא נתחלף לו בין איוב ואוהב.

דף טז עמוד ב
* אין אדם נתפס בשעת צערו.
* הבריות אומרות: או חברים כחברי איוב או מיתה (שאם אין לאדם אוהבים נוח לו שימות).
* "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם" - רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם, ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם.
* אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות - אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות.
* "וה' ברך את אברהם בכל" - שבע דעות מובאות בגמרא לבאר מה היא ברכה זו.
* "ויבא עשו מן השדה והוא עיף" - אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו.
* רבי יוחנן מפרט חמש עבירות שעבר עשו ביום שמת בו אברהם.
* כל מקום שנאמר גויעה ואסיפה - זו היא מיתתן של צדיקים.
* ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו.

מספר צפיות: 92

דף יז עמוד א
* שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא: אברהם יצחק ויעקב.
* שלשה לא שלט בהם יצר הרע: אברהם יצחק ויעקב (ויש אומרים אף דוד).
* ששה לא שלט בהם מלאך המוות: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים.
* שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב (ויש אומרים אף דוד).
* ארבעה מתו בעטיו של נחש: בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, עוסק באדם העושה מעשה בתוך רשותו ועל ידי כך ניזוק שכינו או שאר בני העיר.

דף יז עמוד ב
* האומר לחברו "בור וכותליה אני מוכר לך" - צריך שיהא הכותל שלשה טפחים. (וכך גם יש לדייק מלשון המשנה בתחילת הפרק).
* אביי ורבא נחלקו אם רשאי אדם לחפור בור בסמוך לגבול שבין השדה שלו לשדה חברו, ונחלקו הלישנות בגמרא אם מחלוקת זו היא בשדה שאינה עשויה לחפור בה בורות או בשדה העשויה לחפור בה בורות.

מספר צפיות: 82

דף יח עמוד א
* הגמרא מקשה בעמוד זה שמונה קושיות על שיטת רבא (הסובר שאדם לא רשאי לחפור בור בסמוך לגבול שבין השדה שלו לשדה חברו), ומתרצת.
* לדעת רבא, עולה מהמשניות השונות שהדברים הבאים קשים לכותל: גפת, זבל, מלח, סיד, סלעים, רטיבות, הרעדת הקרקע הנעשית ע"י ריחיים, הבל וחום התנור, שורשי האילן עד עשרים וחמש אמה.

דף יח עמוד ב
* הסוגיה בעמוד זה מכונה "סוגיית חרדל" והאריכו בה המפרשים.
* לדעת חכמים: על המזיק להרחיק את עצמו (אף אם מתחילה עשה כדין), ולדעת רבי יוסי (למסקנה): על הניזק להרחיק את עצמו.

מספר צפיות: 76

דף יט עמוד א
* צריך להרחיק חפירה של נברכת הכובסין ששורים בה בגדים ("מחמצן") מכותל חברו שלושה טפחים, וצריך להרחיק חפירה של נברכת הכובסין שכובסים ומשפשפים בה בגדים ("נדיין") מכותל חברו ארבע אמות.
* הרישא של המשנה עוסקת בהרחקת היזק של רטיבות (והגמרא מסתפקת האם מספיק הרחקת שלושה טפחים או לסוד בסיד או שצריך את שניהם), והסיפא של המשנה עוסקת בהרחקת היזק של חום (ומספיק הרחקת שלושה טפחים או לסוד בסיד).
* שלושה תירוצים מובאים בגמרא לבאר מדוע במשנה שלנו העוסקת בדיני הרחקת נזיקין מוזכר סלעים אך לא מוזכר חול, ואילו במשנה העוסקת בדיני הטמנה מוזכר חול אך לא מוזכר סלעים.

דף יט עמוד ב
* לדעת רבה בר בר חנה: מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חברו (משום שאין הוא מזיקו בכך), אך הגמרא דוחה את דבריו.
* לדעת שמואל: אם אדם הניח דבר שעתידים ליטלו (כגון: עוגה דקה ורכה שהיא נמאסת מלחלוח הכותל וכל שכן עוגה עבה) בחלון שיש בו רוחב טפח על מנת לסתום חלק מן החלון ולמעטו משיעור טפח - אין זה מועיל למנוע את מעבר הטומאה.

מספר צפיות: 211

דף כ עמוד א
* הגמרא ממשיכה לאורך כל העמוד להקשות על דברי שמואל שבעמוד הקודם (שאמר שאם אדם הניח דבר שעתידים ליטלו בחלון שיש בו רוחב טפח על מנת לסתום חלק מן החלון ולמעטו משיעור טפח - אין זה מועיל למנוע את מעבר הטומאה).
* תינוק שנולד בחודש השמיני להריון הרי הוא נחשב כמוקצה ואסור לטלטלו בשבת.

דף כ עמוד ב
* לדעת רב בכל דבר ניתן לעשות מחיצה (לחצוץ בפני הטומאה או לגבי הלכות שבת) חוץ ממלח ורבב, ושמואל סובר שניתן אף במלח, ובגמרא מבואר שהם לא חולקים אלא דיברו בסוגי מלח שונים.
* יש להרחיק את הריחיים מהכותל בגלל הקול (רש"י: קול הנהגת החמור / קול הריחיים).
* המשנה והגמרא עוסקים בדיני הרחקת נזיקין שיש לאדם להרחיק בתוך ביתו כדי שלא יזיק את שכניו.
* רב יוסף אמר שיין שלנו אפילו עשן העולה מן הנר קשה לו.
* המשנה מבארת אלו דברים אדם רשאי לעשות בביתו ואין דיירי החצר רשאים לעכב עליו ואלו דברים כן רשאים לעכב עליו.

מספר צפיות: 114

דף כא עמוד א
* יהושע בן גמלא תיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסים את התינוקות ללמוד מגיל שש או שבע.
* רב אמר לרב שמואל בר שילת, שכשהוא מכה את התינוק, שיכה אותו מכה קלה בלבד.
* סכום מנין התינוקות הראויים למלמד אחד הוא עשרים וחמישה, ואם יש ארבעים אז מעמידים עוזר למלמד התינוקות.
* אם יש מלמד תינוקות, ויש אחד אחר שלמד יותר - נחלקו האמוראים אם מפטרים את הראשון וממנים את השני.
* האמוראים נחלקו מה עדיף - מלמד תינוקות שלומד הרבה עם התינוקות אך אינו מדקדק לראות שלא יטעו בהבנתם, או הפוך.

דף כא עמוד ב
* יואב הרג רק את הזכרים של עמלק, כי רבו לימד אותו שיש לקרוא "תמחה את זָכָר עמלק". (ונחלקו הדעות אם יואב הרג את רבו כעונש על כך).
* בכל הפסד שלא חוזר - אין צורך להתרות בבעלי המלאכה שיעשו מלאכתם כראוי, אלא הרי זה כאילו התרו בהם, ואם עשו דבר שלא כראוי מותר לסלק אותם מיד מתפקידם.
ָ* נחלקו התנאים אם מותר לאדם לפתוח חנות בצד חנותו של חברו (ורב הונא סובר כדעה האוסרת).
* רב הונא מודה שמלמד תינוקות לא יכול לעכב על שכנו מללמד תינוקות כמותו.

מספר צפיות: 94

דף כב עמוד א
* עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהיו תכשיטין מצויין לבנות ישראל [ולכן אף שסובר רב הונא בריה דרב יהושע שרשאי בן עיר זו לעכב על בן עיר אחרת שלא יירד לאומנותו, הרי שמודה הוא ברוכלין המסתובבים בעיירות למכור תכשיטי נשים].
* רב אדא בר אבא - חמישה אמוראים נחלקו אם הם היו הגורם לפטירתו.

דף כב עמוד ב
* לדעת רבא ביאור המשנה (שבעמוד א) הוא כך: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חברו במרחק ארבע אמות ונפל לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
* בעיר חדשה צריך להרחיק ארבע אמות גם מכותל חצר.
* הגמרא מבארת שדין המשנה (שמרחיקין את הסולם מן השובך של יונים ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה) הוא גם לדעת רבי יוסי (הסובר שרשאי אדם לנטוע אילן בחצירו סמוך לבורו של חברו אף שעתידים שורשי האילן להזיק את הבור) כי לפעמים הנזק בא מיד עם הנחת הסולם.

מספר צפיות: 51

דף כג עמוד א
* "גרמא בניזקין אסור" (לדעת רב טובי בר מתנא).
* לדעת רבה בר אבוה: אין חזקה מועילה לגבי היזק (=אף אם הוחזק אדם להזיק את חברו רשאי הלה למחות בידו) - אך דין זה הוא רק בנזקים חמורים.
* המשנה והגמרא עוסקים בשיעור שצריך להרחיק את יוני השובך כדי שלא יזיקו בשדות אחרים.
* טוענין ללוקח וטוענין ליורש (=מספיק שיביא עדים שהמוכר או המוריש החזיקו בשדה זו שלוש שנים, ומעתה בית דין טוענים עבורו שודאי החזיקו על פי דין).

דף כג עמוד ב
* המשנה עוסקת בדיני גוזל שנמצא ברשות הרבים סמוך למקום שובכים ומבארת למי הוא שייך.
* לדעת רבי חנינא: "רוב וקרוב - הולכין אחר הרוב".
* כל המדדה אין מדדה יותר מחמישים אמה.
* רבי ירמיה שאל מה יהיה הדין כאשר נמצא גוזל שרגלו אחת בתוך חמישים אמה לשובך ורגלו אחת חוץ לחמישים אמה לשובך, האם נחשב כ"מדדה" ושייך לבעל השובך או לא - ועל שאלה זו הוציאו אותו מבית המדרש (שהיה מטריח עליהם).

מספר צפיות: 45

דף כד עמוד א
* לדעת רבא (לפני שחזר בו): רוב ומצוי לעומת קרוב - לדעת כולם הולכים לפי הרוב.
* רבא למד מהברייתא של רבי חייא: (1) רוב וקרוב הלך אחר הרוב. (2) מהתורה יש לילך אחר הרוב. (3) די ברוב אחד.
* חבית של יין שנמצאה צפה בנהר: אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל - מותרת; אם נמצאת כנגד עיר שרובה נכרים - נחלקו רב ושמואל אם אסורה (משום יינם של גויים) או מותרת.

דף כד עמוד ב
* מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, כי נאה הדבר לעיר שיהא מרחב פנוי לפניה.
* קדירת השותפים אינה לא חמה ולא קרה (כי כל אחד סומך על חברו שיטפל בה), ולכן אם האילן קדם לעיר הדין הוא שקוצץ את האילן ורק אח"כ יתבע מהם את דמיו, כי אם יצטרכו בני העיר ליתן תחילה את הדמים כל אחד אומר ממני לא יתחילו ונמצא האילן עומד והעיר מגונה ואין זו תפארת ארץ ישראל.
* מרחיקים גורן קבוע מן העיר חמישים אמה, כדי שלא יזיק. (ונחלקו האמוראים בביאור הסיפא של המשנה אם עוסקת בגורן שאינו קבוע או שמבארת את הרישא של המשנה העוסקת בגורן קבוע).

מספר צפיות: 37

דף כה עמוד א
* דברים הגורמים לריח רע (נבלות, קברות, בורסקי) - יש להרחיק מהעיר חמישים אמה.
* לדעת ת"ק: אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, ולדעת רבי עקיבא: ניתן לעשות לכל רוח (וירחיק חמישים אמה) חוץ מלצד מערב.
* ריב"ל ורבי אבהו סוברים שהשכינה במערב, ורבי אושעיא ורבי ישמעאל ורב ששת סוברים שהשכינה בכל מקום.
* משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות - כשם שאי אפשר בלא הם, כך אי אפשר לעולם בלא תורה (רש"י).

דף כה עמוד ב
* לדעת ר"א העולם דומה לאכסדרה (מוקף שלוש מחיצות, ללא רוח צפונית), ולדעת רבי יהושע העולם דומה לאוהל המוקף מחיצה מכל צדדיו.
* מיום שחרב בית המקדש לא הגיעו הגשמים ע"י רוח דרומית.
* מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב.
* אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין, וסימניך שולחן בצפון ומנורה בדרום, ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר.
* בברייתא מבואר שיש להרחיק את האילן מן הבור - גם כאשר הבור למטה (כי אז השורשים של האילן יורדים למטה לבור ומזיקים) וגם כאשר הבור למעלה (כי אז השורשים מחוררים את הקרקע ומקלקלים על ידי כך את קרקעיתה של הבור).
* שמואל פסק הלכה כרבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, ואמר רב אשי שרבי יוסי מודה שעל המזיק להרחיק את עצמו אם ההיזק בא מידיו ממש ("גירי דידיה").

מספר צפיות: 33

דף כו עמוד א
* לדעת רבינא: רבי יוסי מודה ב"גירי דיליה" כאשר ההיזק הולך מכוחו אך לא אם הרוח מוליכה את ההיזק.
* לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו בארץ ישראל ארבע אמות ובבבל שתי אמות - מרחק זה הוא כדי עבודת הכרם (שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חברו).
* בין אילן לגפנים צריך להרחיק יותר מארבע אמות.
* דקל הנותן פירות בשיעור קב - אסור לקוצצו (ומסופר על מישהו שנפטר בעקבות כך).

דף כו עמוד ב
* מצר (=רצועת קרקע) שהחזיקו בו רבים לעבור דרכו - אסור לקלקלו ולסותמו.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שאם היה חופר בור ושורשי אילן חברו מעכבים בעדו מלחפור הרי הוא קוצץ את השורשים - והגמרא (בעמוד ב) מסתפקת למי שייכים העצים הקצוצים.
* לדעת עולא: אילן העומד בסמוך לגבול שבין שתי שדות בתוך שש עשרה אמה לשדה האחרת - גזלן הוא (כי יונק משדה חברו), ואין מביאים ממנו בכורים (כי זה לא נחשב "בארצך"). (והגמרא מבררת את המקור לדעתו).

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ...
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר