דף קס עמוד א * פרק עשירי, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסק בהלכות כתיבת שטרות. * ההבדלים בין גט פשוט לגט מקושר: גט פשוט - עדיו מתוכו, ומקושר - עדיו מאחוריו; גט פשוט - עדיו בשנים, ומקושר - בשלשה. דף קס עמוד ב * הגמרא מביאה שלוש דעות של אמוראים למקור ללימוד דיני הפשוט והמקושר. * למסקנת הגמרא: כל דינו של שטר מקושר הוא מדרבנן, ושלוש המקורות שהביאו האמוראים הם אסמכתא בעלמא. * חכמים תיקנו גט מקושר בגלל מקום שגרו בו כהנים שהיו קפדנים מאוד והיו ממהרים לגרש נשותיהם ואח"כ לא יכלו להחזיר אותם כי כהן אסור בגרושה, ולכן תיקנו להם לגרש בגט מקושר שעשייתו ממושכת וכך לא ימהרו לגרש נשותיהם. (ולא חילקו בין גיטין לשאר שטרות). * נחלקו האמוראים אם מקום חתימת העדים בשטר מקושר הוא בין כל קשר וקשר מבחוץ או אחורי הכתב בצד החיצוני כנגד הכתב הפנימי.
דף קסא עמוד א * מקום מחוק שיש בשטר ונכתבו עליו מילים מסויימות - אם המחיקה היא במקום שיתכן שהיה כתוב שם "הכל שריר וקיים" וגודל המחיקה לפחות כשיעור זה, פסול. * הגמרא מקשה ומבררת מדוע אין חשש זיוף בשטר מקושר לדעת רבי ירמיה בר אבא (הסובר שמקום חתימת העדים בשטר מקושר הוא אחורי הכתב בצד החיצוני כנגד הכתב הפנימי). * חתימה שכתוב בה "בן איש פלוני עד" או "איש פלוני עד" - כשר. דף קסא עמוד ב * אין אדם מניח מלחתום בשטר בשם של עצמו וחותם בשם אביו, וכן אין אדם מעיז פניו לעשות משמו של אביו סימן לחתימת ידו. * לדעת מר זוטרא: כל שטר מקושר שאין חתימות עדיו מסתיימים בשורה אחת - פסול. (חתימות העדים בשטר מקושר צריכות להתחיל ולהסתיים בדיוק באותו מקום, זה תחת זה). * כל המחיקות שיש בשטר (ואינם במקום כתיבת "שריר וקיים"), צריך שיכתוב בסוף השטר "ודין קיומיהון" (כלומר שיפרש בסיום השטר את המקומות שיש בהם מחקים ויכתוב שהם אמת).
דף קסב עמוד א * רב עמרם מבאר, שהטעם לכך, שצריך שיחזור ויכתוב את עיקרי הדברים שנכתבו בשטר בשורה האחרונה שבשטר (ולא יחדש דבר חדש נוסף בשורה זו), הוא בגלל שאין למדים דברים חדשים מהשורה האחרונה (מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן כל כך בסמוך בסוף השטר ומניחין ריוח בין השטר לחתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שיטה אחת). * רב עמרם מביא סיוע מברייתא לדבריו. דף קסב עמוד ב * אפילו אם הרחיק את חתימות העדים מעט פחות מ-2 שורות מן הכתב - השטר כשר. * אם היו חתימות העדים רחוקות מהכתב 2 שורות או יותר, וכדי להכשיר את השטר הוסיפו בו חתימות נוספות באותן 2 שורות, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - תתקיים העדות ב-2 העדים האחרונים שהם כשרים. * אויר - פוסל סוכה ב-3 טפחים, וסכך פסול - פוסל סוכה ב-4 טפחים.
דף קסג עמוד א * שיעור 2 שורות שאמרו חכמים שאם השאירו אותן ריקות בסוף השטר השטר פסול - הגמרא מסיקה שהשיעור הוא שיעור של 2 שורות עם שיעור של הרווח שרגילים להשאיר בין שורה לשורה (ובגמרא מובאות 3 דעות לחישוב שיעור זה [ע"פ תוס']). * שיעור 2 השורות הריקות הללו שפוסלות את השטר - משערים אותן בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר. * לדעת רב: בין חתימות העדים ל'אשרתא' - אפילו אם נשאר רווח של 2 שורות ומעלה, השטר כשר אם לכלך רווח זה בדיו. * אם גם השטר וגם העדים נכתבו על נייר מחוק - כשר (נחלקו האמוראים אם דין זה אמר שמואל או רב). דף קסג עמוד ב * לדעת רבי יוחנן: בין חתימות העדים ל'אשרתא' - אפילו אם נשאר רווח של שורה אחת, השטר פסול. * לדעת רבי יוחנן: שטר הבא הוא ועדיו בשורה אחת - כשר (ואם יש חתימות בשורה שאחריה - אין מקיימים אותו מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה). * לדעת רבי יוחנן: שטר הבא הוא בשורה אחת ועדיו בשורה אחרת - פסול.
דף קסד עמוד א * הגמרא מקשה מברייתא על דברי רב המכשיר שטר שנכתב כולו ("הוא ועדיו") על המחק, ומתרצת. * בברייתא נאמר: "הוא על הנייר ועדיו על המחק - כשר, הוא על המחק ועדיו על הנייר - פסול" (והגמרא מבארת באריכות כיצד רב יבאר ברייתא זו). דף קסד עמוד ב * בשטר פשוט כותבים את הזמן האמיתי, ובשטר מקושר כותבים שנה אחת קדימה. * רק בית שיש לו ארבע פינות מטמא בנגעים. * לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, כיון שמתוך שהוא מספר בטובתו הוא בא לידי סיפור רעתו. * שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן מלעבור עליהן בכל יום: הרהור עבירה, עיון תפילה, ואבק לשון הרע.
דף קסה עמוד א * רוב בני אדם נכשלים בגזל, מיעוט בני אדם נכשלים בעריות, והכל נכשלים באבק לשון הרע. * מחלוקת ת"ק ורשב"ג (במשנה בתחילת הפרק) היא במקום בו נוהגים לכתוב גם שטר פשוט וגם שטר מקושר וביקש מהסופר לכתוב לו שטר פשוט והסופר כתב לו שטר מקושר, ונחלקו אם השטר כשר. * רשב"ג ור"ש ור' אלעזר סוברים שאם אומר אדם לשליח לעשות עבורו דבר קל, ועשה השליח דבר קשה יותר - אין זה שינוי מדעת המשלח, שלא נתכוון המשלח אלא להראות לשליח מקום להקל בשליחותו. * אם יש עד אחד שחתום על שטר ועד אחד שמעיד בעל פה - אביי ואמימר חולקים אם נחשב כשטר החתום בשני עדים או לא. דף קסה עמוד ב * הגמרא מביאה ארבע גרסאות שונות מה היתה השאלה ששאלו את רבי ירמיה, ומה היתה תשובתו שבעקבותיה הכניסו את רבי ירמיה לבית המדרש (לאחר שהוציאו אותו מבית המדרש בעקבות שאלה ששאל שלא כהוגן, כמובא בדף כג ע"ב). * המשנה דנה בשטרות שנכתבו בהן לשונות שסותרות זו את זו, וכן בשטרות שיש בהם מחיקות ולא ידוע מה היה כתוב שם, וכן בשטרות שיש סתירה בין הכתוב בתחילת השטר לכתוב בסופו.
דף קסו עמוד א * יד בעל השטר על התחתונה, ואינו יכול להוציא מהלוה אלא כמשמעות הפחותה ביותר שבשטר. * לדעת רב אשי, וכך מוכח ממשנה בכריתות, יש הבדל בין לשון "דינרי" (שמשמעותו היא דינרי זהב) לבין לשון "דינרים" (שמשמעותו היא דינרי כסף). דף קסו עמוד ב * אם בחלק התחתון של השטר נמחקה אות אחת (אך לא יותר מכך) - ניתן ללמוד מהחלק העליון של השטר מה אמור היה להיות כתוב. * שטר שהיה כתוב בחלק העליון שלו "קפל" ובחלק התחתון שלו "ספל" - הגמרא נשארת בספק אם חוששים לזבוב שמחק חלק מהאות וגם למטה היה כתוב בהתחלה "קפל".
דף קסז עמוד א * אביי מביא שני דינים שונים בנושא שטרות שהטעם בהם הוא מחשש לזיוף שטרות. * הגמרא מביאה שלושה מעשים של זיוף שטרות, שבהם האמוראים הצליחו לגלות את הזיוף והזייפן הודה להם. * ניתן לכתוב גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו כיוון שהוא יכול לגרשה בעל כורחה. דף קסז עמוד ב * ניתן לכתוב גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו רק אם הסופר והעדים מכירים שהשמות הכתובים בגט אלו השמות של האיש ושל אשתו. * שני אנשים ששמם "יוסף בן שמעון" הדרים בעיר אחת - אין מגרשים את נשותיהם אלא זה בפני זה. * כל אדם שהוחזק שמו בעיר במשך 30 יום אין חוששים שמא הוא משקר, כיוון שהיה חושש שיגיע אדם מעירו ויגלה שאין זה שמו האמיתי.
דף קסח עמוד א * תלמיד חכם אין דרכו לדקדק בהכרת נשים, אך אם אמר שדקדק היטב והוא מכירה - הרי הוא נאמן (ולכן אם אמר שהוא מכירה שזו האשה שחתם על שוברה - נאמן). * תלמיד חכם ההולך לקדש אשה, לא ילך לבדו, אלא ילך עם עם הארץ, מחשש שיחליפו לו את האשה שרוצה לקדש. * חכמים תיקנו שהאשה תשלם את שכר סופר הגט, כדי שלא יעכבנה הבעל. * נחלקו האמוראים מה הפירוש של "שטרי בירורין". * לדעת רבי יוסי "אסמכתא קניא", ורבי יהודה חולק. (והגמרא מכריעה שאין הלכה כרבי יוסי). דף קסח עמוד ב * בברייתא מובא הניסוח של קיום שטר שנמחק. * שטר שנקרע (קרע של בית דין) - פסול, אבל שטר שנקרע מעצמו - כשר. * שטר שנמחק או נטשטש - אם רישומו ניכר, כשר. * אין כותבים 2 שטרות מקח (לאותו אדם) על שדה אחת. * אם בא המלווה לבית דין ואמר "אבד שטר חובי" (שטר הלוואה) ועדיין לא נפרע ע"י הלווה - אין כותבים לו את השטר מחדש (אף אם יש עדים שמעידים שכתבו וחתמו ונתנו לו את השטר).
דף קסט עמוד א * הנותן מתנה לחברו וכתב לו עליה שטר, והחזיר לו מקבל המתנה לנותן את השטר - לדעת רשב"ג חזרה המתנה לרשותו של הנותן, וחכמים חולקים. * לדעת רב ספרא: אין כותבים 2 שטרות מקח (עם אחריות) לאותו אדם על שדה אחת. * שטר "טירפא" (שטר שכותבים בית דין שיכול המלווה לגבות את קרקעותיו של הלווה) שלא כתוב בו "קרענו את השטר חוב של המלווה" - לא נחשב לשטר "טירפא". דף קסט עמוד ב * לדעת רב פפא/אשי אין ראיה מהברייתא (שבסוף הדף הקודם) ש"אין כותבים שובר". * מי שנושה בחברו חוב של קרקע, אינו מתפייס בקבלת מעות אלא רוצה קרקע ממש. * האמוראים נחלקו אם "אחריות - טעות סופר" או לא. * לדעת רבה: רשב"ג וחכמים (שלעיל) נחלקו אם "אותיות נקנות במסירה".
דף קע עמוד א * הגמרא מביאה חמש אפשרויות (וחלקן נדחו) לביאור מחלוקת רבי ורשב"ג שבברייתא שבסוף העמוד הקודם (המחלוקת היא בנוגע למי שמוחזק בקרקע וטוען שיש לו שטר מקח על השדה ויש לו גם עדי חזקה - לדעת רבי: נידון בשטר, ולדעת רשב"ג: נידון בחזקה). * המלווה את חברו בעדים - אינו צריך לפורעו בעדים. * לדעת רב: האומר לחברו פרעתיך בפני פלוני ופלוני - צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו (למרות שאם לא היה אומר כן היה נאמן לומר שפרעו בינו לבינו). דף קע עמוד ב * רשב"ם מכריע להלכה כדעת רשב"ג (וכפי שפסק רב גידל בשם רב) שאין צריך לברר (=שאין צריך לחייב אדם משום שפת יתר שאמר בטענתו). * מי שפרע מקצת חובו - לדעת רבי יהודה: יכתוב לו הלווה למלווה שטר חדש (על הסכום הנותר) ויקרע את השטר הקודם, לדעת רבי יוסי: יכתוב המלווה ללווה שובר (שטר שכתוב בו שפרע לו סכום מסוים), ולדעת רב: בית דין מקרעים השטר וכותבים לו למלווה שטר אחר (על הסכום שנותר) מזמן ראשון. * רב תנא הוא ופליג.
דף קעא עמוד א * לדעת רב: עדים רשאים לכתוב אפילו 10 שטרות על שדה אחת - לדעת רב יוסף מדובר בשטר מתנה, ולדעת רבה מדובר אפילו בשטר מכירה ובאופן שאין בו אחריות. * הגמרא מביאה את הברייתא שהוזכרה בסוף העמוד הקודם (הסותרת את דברי רב שבעמוד הקודם), ובה נאמר שלדעת רבי יהודה מי שפרע מקצת חובו, העדים קורעים את השטר וכותבים לו למלוה שטר אחר (על הסכום שנותר) מזמן כתיבתו של שטר הראשון. * בברייתא מובא ששטר חוב שזמנו כתוב בתאריך מסוים לפי חודשי החמה/הגוים, ולפי החשבון יוצא תאריך זה בשבת או ביום כיפור - לדעת רבי יהודה זהו שטר מאוחר וכשר, ולדעת רבי יוסי השטר פסול. דף קעא עמוד ב * רבי פדת מבאר שמחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי הנ"ל היא רק במקרה בו לא מוכח האיחור מתוך השטר עצמו. * לשיטה הסוברת ש"כותבים שובר" - מסיקה הגמרא שכותבים שובר גם במקרה שהלוה רוצה לפרוע את כל החוב ולא רק את מקצתו. * במשנה במסכת שביעית נאמר ששטרי חוב מאוחרים כשרים, ורב המנונא טוען שדין זה הוא רק בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר אפילו שטרות מאוחרים פסולים. (והגמרא מבררת את טעמו).
