דף קעו עמוד א * רב פפא מכריע להלכה שמלוה על פה גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות. * הוציא המלוה על הלוה שטר שכתוב בו בכתב ידו של הלוה שהוא חייב לו ממון - אע"פ שהודה הלוה בפני הדיינים שזה כתב ידו וכתבו עליו בית דין "קיום", אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. * ערב שחתם על השטר לפני חתימת העדים - אם כתב "פלוני ערב", גובה המלוה מהערב רק מבני חורין, אך אם כתב "ופלוני ערב", גובה אף מנכסים משועבדים. * מלוה החונק את הלוה בשוק שיפרע לו את חובו, וכדי להצילו אמר לו אדם אחר שהוא ישלם לו - רבי ישמעאל חולק על בן ננס וסובר שחלה ערבותו וחייב לפרוע. דף קעו עמוד ב * הגמרא מכריעה להלכה שערב שהתחייב בשעת מתן מעות ההלואה ללוה - אינו צריך קנין כדי להתחייב, אך אם נעשה ערב לאחר מתן המעות ללוה - כן צריך קנין כדי להתחייב, וערב של בית דין - לא צריך קנין. הדרן עלך מסכת בבא בתרא