סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
מספר צפיות: 70

דף לא עמוד א
* אביי חולק על רבה וסובר שאין אדם נאמן מכוח "מה לי לשקר" על דבר שהעדים מכחישים אותו.
* במקרה בו אדם עוקר ומכחיש בטענתו השנייה את טענתו הראשונה - אינו טוען וחוזר וטוען.
* במקרה בו אדם בטענתו השנייה אינו חוזר לגמרי מדבריו הראשונים אלא רק מוסיף עליהם - טוען חוזר וטוען.
* במקרה בו אדם טוען טענה שנייה המכחישה במקצת את דבריו הראשונים אך יש בה בכדי לתקן את דבריו הראשונים - נחלקו עולא ונהרדעי אם טוען וחוזר וטוען, ופוסקת הגמרא שחוזר וטוען.

דף לא עמוד ב
* שתי כתות עדים המכחישות זו את זו - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם כשרות לעדות אחרת. (והגמרא דנה האם רבא ורב נחמן נחלקו במחלוקתם זו).
* רב נחמן פסק בהתחלה שלא חוששים ל"זילותא דבי דינא" (=שמא ילגלגו בני אדם על בית דין ויאמרו שחוזרים הם ממה שפסקו בתחילה), ולאחר שהקשו עליו מברייתא טען שיש לחשוש, אך לבסוף פסק שאין לחשוש כי כך סוברים כמה תנאים גדולים.

מספר צפיות: 82

דף לב עמוד א
* לדעת רבי יוחנן: "אין ערער פחות משנים" (אם רק עד אחד ערער על הכהונה של פלוני אין זה חשוב ערעור ונאמן עד אחד בלבד להכחישו ולהכשירו לכהונה).
* לדעת רב אשי: רבי אלעזר ורשב"ג לא חוששים ל"זילותא דבי דינא", אלא הם נחלקו (במחלוקת רבי נתן וחכמים) האם ניתן לצרף עדות של עד שני עם עדות של עד ראשון כאשר לא העידו כאחד.

דף לב עמוד ב
* רב אידי בר אבין פסק במעשה הראשון ("בארעא") כרבה, ובמעשה השני ("בזוזי") כרב יוסף - והטעם לכך הוא מכיוון שיש ספק כמי ההלכה ולכן פסק שיעמוד כל דבר בחזקתו לפי ש"המוציא מחבירו עליו הראיה".
* ערב ששילם את החוב למלווה ובא לדרוש זאת מהלווה, והלווה טוען שפרע לערב את החוב, אך הערב טוען שהחזיר לו את המעות כי היו פגומות - נאמן הערב.

מספר צפיות: 97

דף לג עמוד א
* הבא ליפרע מנכסי יתומים (בעבור חוב אביהם) לא יפרע אלא בשבועה.
* רב אידי בר אבין נחלק עם קרוב משפחה שלו מי קרוב יותר לפלוני שמת שהשאיר עץ דקל, ולבינתיים הקרוב שלו תפס את הדקל ואח"כ הודה שרב אידי קרוב יותר - רב חסדא פסק שהוא לא צריך לשלם את הפירות שאכל עד שהודה, ואביי ורבא חולקים.

דף לג עמוד ב
* שני בני אדם שדנו על קרקע - אחד אמר של אבותי היתה קרקע זו והביא על כך עדים, והשני אמר של אבותי היתה קרקע זו והביא עדים שהוא עצמו החזיק בקרקע שלוש שנים - נחלק רב חסדא עם אביי ורבא אם השני נאמן.
* שאל אדם את חברו מה הוא עושה בקרקע שלו: אם הלה השיב לו שקנה ממנו את הקרקע והחזיק בה שלוש שנים, אך הביא עדים רק על שנתיים - יחזיר את הקרקע והפירות שאכל, אך אם השיב לו שירד לקרקע לצורך אכילת פירות בלבד (כאריס או שקנה את הפירות לכמה שנים) - נאמן.

מספר צפיות: 84

דף לד עמוד א
* מי שהביא רק עד אחד שהחזיק שלוש שנים בקרקע - עליו להחזיר את הקרקע, ולגבי הפירות שאכל: החכמים לפני אביי סברו (בעמוד הקודם) שישלם, ואביי סבר שלא ישלם. (ע"פ רשב"ם בפירוש השני בעמוד הקודם).
* כל המחויב שבועה שאינו יכול להישבע - משלם (לדעת רבי אבא, וכך פסק רשב"ם בעמוד ב, ולא כדעת רב ושמואל שחולקים).

דף לד עמוד ב
* חפץ שיש ויכוח בין שניים למי הוא שייך, ואין אחד מהם מוחזק בו, ואחד מהם רוצה שבית דין יתפסו את החפץ עד שיביא ראיה שהוא שלו - נחלקו האמוראים אם על בית דין לשמוע לדבריו ולתפוס את החפץ.
* במקרה הנ"ל, אם בית דין תפסו את החפץ, ולא מצא אותו אחד ראיה שהחפץ שלו, וביקש מבית דין לשחרר את החפץ ו"כל דאלים גבר" - נחלקו האמוראים אם שומעים בקולו. (ונחלקו רשב"ם ותוס' אם שתי המחלוקות הללו תלויות זו בזו או לא).

מספר צפיות: 99

דף לה עמוד א
* שני שטרות מתנה לשני אנשים שונים על שדה אחת עם אותו תאריך - לדעת רב: יחלוקו, ולדעת שמואל: "שודא דדייני" (= רשב"ם: הדיינים יפסקו למי לתת כפי מה שנראה להם למי הנותן מעדיף לתת, ר"ת: יתנו הדיינים למי מהם שירצו).
* במקרה של רכוש הנתון במחלוקת ואין אחד מהם מוחזק בו ואין לאף אחד מהם ראיה - אם אפשר יהיה לברר את הדבר של מי הרכוש (אם יבאו ויעידו של מי הוא) הדין הוא שכל דאלים גבר.
* המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה - יחלוקו (כי לשניהם יש "דררא דממונא").

דף לה עמוד ב
* בממון שדינו הוא כל דאלים גבר, אם לפני שקדם אחד משניהם ותפס בא אדם אחד מן השוק והחזיק בה אין בית דין מוציאים אותו מידו לדעת נהרדעי ורב אשי חולק.
* אדם המחזיק בקרקע וטוען שקנה אותה אך הבעלים הראשון מערער וטוען שלא מכרה - אם העידו עדים שהמערער עצמו הגביה סל של פירות מן השדה והעמיסו על כתפו של בעל דינו המחזיק בה, הרי היא בחזקתו מיד (אלא אם טען ואמר "לפירות הורדתיו").
* אין לעכו"ם דין חזקה (ולכן: שדה שהכל יודעין שהיתה של ישראל ואכלה עכו"ם שלש שנים וטוען שלקחה מישראל, והלך ישראל וקנה את השדה מהעכו"ם ואכלה גם הוא שלוש שנים - לא נחשב לחזקה).

מספר צפיות: 75

דף לו עמוד א
* הגמרא מביאה דוגמאות שונות בהם הדבר לא נחשב ל'חזקה'.
* אם החזקתו של המחזיק בשדה האילן נעשתה בשנת ערלה או שביעית וכן אם החזיק בכלאיים - אינה חזקה.
* אם במשך שלוש שנים קצר המחזיק את התבואה בעודה שחת ולא המתין עד שתגדל - אין זו חזקה.
* לבעלי חיים המהלכים מעצמם יש להן חזקה לאחר שלוש שנים שהחזיק בהם.

דף לו עמוד ב
* ישנה מחלוקת תנאים ואמוראים האם מה שהמחזיק חורש את השדה עולה לחשבון חזקת שלוש שנים.
* ההבדל בין רב לשמואל בדעת חכמים הוא במקרה של "דקל נערה" (דקל ילדה שממהרת להוציא פירות ומוציאה פירות שלוש פעמים בפחות משלוש שנים שלימות - לרב אינה חזקה ולשמואל כן נחשב לחזקה).
* אביי לומד מדברי רבי ישמעאל שלדעת חכמים אם היו לו שלושים אילנות, וכל עשרה אילנות נטועים בשטח של בית סאה, ואכל עשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו - הרי זו חזקה.

מספר צפיות: 77

דף לז עמוד א
* אחד קנה אילנות ואחד קנה את הקרקע - לדעת רב זביד: זה שהחזיק באילנות קנה רק את האילנות וזה שהחזיק בקרקע קנה את הקרקע, ולדעת רב פפא: זה שהחזיק באילנות קנה את האילנות וחצי מהקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי מהקרקע.
* מכר קרקע ושייר אילנות לעצמו - יש לו למוכר גם את הקרקע הנצרך לאילנות.

דף לז עמוד ב
* מכר שני אילנות ושייר קרקע לעצמו - נחלקו רבי עקיבא וחכמים אם יש ללוקח את מקום האילנות בקרקע ליטע אחרים במקומם כשימותו. (והגמרא מבארת שהמחלוקת לא תלויה במחלוקת רב זביד ורב פפא).
* לדעת רבא: אדם שמכר אילנות רצופים (שנטועים יותר מעשרה בבית סאה) - לא קנה הלוקח חלק בקרקע, משום שהם עומדים להיעקר (ורבי זירא אמר שדברי רבא תלויים במחלוקת תנאים). (אך יש 'חזקה' במקרה זה לדעת רבא).

מספר צפיות: 73

דף לח עמוד א
* אם מכר לחברו סתם דקל לפירותיו (ללא הקרקע) - על המוכר למחות ולהודיע בתוך שלוש שנים שלא מכר לו את הקרקע, כדי למנוע מהקונה טענה לאחר שלוש שנים שפירש ומכר לו גם את הקרקע.
* לדעת רב: תנא קמא סובר שמחאה שלא בפניו של המחזיק נחשבת למחאה, אך בשעת חירום בין ארצות שאין השיירות מצויות, לא נחשבת למחאה.

דף לח עמוד ב
* בגמרא מובאות דעות שונות אם מועילה חזקה בנכסי בורח, ולמסקנה רבא פסק שלא נחשבת לחזקה במקרה של בורח מחמת שרצח ורוצים להרגו, אך אם ברח מחמת חוב ממון שיש לו מועילה חזקה.
* בסיום הדף הגמרא מבררת איך נעשית מחאה שלא בפני המחזיק.

מספר צפיות: 59

דף לט עמוד א
* הגמרא דנה במקרים מסוימים אם המחאה נחשבת למחאה או לא.
* לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: כל דבר שאינו מוטל על אדם שלא לגלותו, אלא נמנע מלספרו מרצונו - עשוי הוא לגלותו (ולכן גם אם אמרו העדים שלא יספרו שהבעלים מחה, מועילה מחאתו, בניגוד לדעת רב פפא).
* לדעת רב נחמן (וכך דעת רבא, לאחר ששמע כך מרב נחמן): מחאה שלא בפניו נחשבת למחאה.
* תלמידי רבי יוחנן נחלקו בדעת רבי יוחנן האם מחאה צריכה להיות בפני שנים או בפני שלושה אנשים (והגמרא מביאה שלוש אפשרויות לבאר את טעם המחלוקת).

דף לט עמוד ב
* לדעת רבה בר רב הונא: כל דבר גנאי שכבר נאמר בפני שלושה אנשים, אין באמירת דבר זה משום איסור לשון הרע.
* כיוון שמחה הבעלים במחזיק בשנה הראשונה של החזקה שוב אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה, אך צריך למחות בסוף כל שלוש שנים פעם אחת.
* אם באחת מהמחאות שינה בדבריו וטען טענה אחרת - מועילה החזקה למחזיק, כי מוכח שאין טענות המערער נכונות.

מספר צפיות: 73

דף מ עמוד א
* מחאה, מודעא, קנין - מועילים אם נעשו בפני שנים, ואין צריך לומר לעדים לכתוב שטר על כך.
* הודאה - מועילה אם נעשית בפני שנים, וצריך המודה לומר לעדים לכתוב שטר על כך.
* קיום שטרות - אינו נעשה אלא בפני שלושה.
* האמוראים נחלקו אם כותבים 'מודעא' גם על אנס שמציית להוראות בית דין.

דף מ עמוד ב
* לדעת רבא: אין כותבים 'מודעא' כדי לבטל מכירה, אא"כ מדובר באופן שבו המוכר אנוס באונס שאם לא ימסור מודעא לא ידעו העדים שהיה אנוס. (ובמודעא כזו יש לכתוב במפורש ש"אנחנו מכירים את האונס שיש לפלוני").
* לדעת רב יהודה: שטר מתנה שנכתב בהטמנה, אינו מועיל לגבות בו את המתנה, ורב פפא סובר בדעת רבא שאין שטר מתנה כזה יכול לשמש 'מודעא' לגבי שטר מתנה או מכירה שנכתב לאחר מכן (אלא אם יש טענת אונס בשטר המאוחר).

מספר צפיות: 76

דף מא עמוד א
* אם ציווה לעדים לכתוב שטר מתנה, ולא אמר להם להתחבא ולכתוב אך גם לא אמר להם לצאת לשוק ולכתוב - הגמרא מכריעה להלכה שלא גובים בשטר זה את המתנה.
* במשנה נאמר: כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה (ובגמרא מבואר מה החידוש בדין זה שהרי פשיטא שכך הוא הדין).
* לדעת רב נחמן: אין הלכה כרבי יהודה ורבי ישמעאל שסוברים שכל שמחזיק בשדה בפני הבעלים ולא מיחו בו מיד נחשב לחזקה (אלא צריך שלוש שנים מיום ליום).

דף מא עמוד ב
* רב יהודה פסק כדברי בית הלל אליבא דרבי שמעון בן אלעזר, שאם בכת אחת של עדים, עד אחד אומר שפלוני חייב מאה זוז לפלוני ועד אחד אומר שחייב מאתיים זוז לפלוני, מקבלים עדותם בנוגע למאה זוז.
* לדעת רבי חייא: המחזיק בקרקע שלוש שנים וטוען שקנה קרקע זו מפלוני - צריך להביא עדים שפלוני גר שם יום אחד.
* חזקת שלוש שנים שנעשתה ע"י שלושה אנשים יחד שכל אחד גר במקום שנה אחת ואח"כ מכר את המקום לשני - מצטרפים, ונחשב שיש כאן חזקת שלוש שנים (וזה רק אם המכירה מהראשון לשני ומהשני לשלישי היתה בשטר).

מספר צפיות: 91

דף מב עמוד א
* לדעת רב: המוכר שדה בעדים וקיבל עליו אחריות - אם ניטל השדה מיד הקונה משום שהיה שיעבוד מוקדם על השדה, גובה הקונה מהמוכר אפילו מנכסים משועבדים, אך המלווה את חברו בעדים ללא שטר - גובה המלווה רק מנכסים בני חורין.
* קנה קרקע והחזיק בה שנה ומת, וירשה בנו והחזיק בה שנה ומכרה לאחר בשטר, והחזיק בה הלוקח שנה - הרי זו חזקה (נחשב לחזקת שלוש שנים).
* המשנה מפרטת דוגמאות בהם אין חזקה של אדם מסוים נחשבת לחזקה (כגון: אומנים, שותפים, אשה בנכסי בעלה).

דף מב עמוד ב
* לגרסת אבוה דשמואל ולוי במשנה: שותף שהחזיק בחלק חברו שלוש שנים וטוען שקנה אותה מידו - אין לו חזקה, לגרסת שמואל: לשותף יש חזקה (והגמרא מציעה כמה תירוצים כיצד ליישב דעתו זו של שמואל עם מימרה אחרת שלו, שאמר "שותף כיורד ברשות").
* לדעת שמואל: השותפים - מחזיקים זה על זה, ומעידים זה על זה, ונעשים שומרי שכר זה לזה.
* הגמרא מבארת את דברי שמואל "שותף כיורד ברשות דמי".

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ...
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר