סקר
איך לקרוא לבינה מלאכותית של הפורטל (השקה בקרוב)?








 
מספר צפיות: 64

דף נג עמוד א
* קיבל קרקע מחברו במתנה ובא להחזיק בקרקע שלא בפניו - לדעת שמואל אינו קונה את המתנה בלא שיאמר לו בפירוש חברו נותן המתנה "לך חזק וקני", אך רב מסתפק בדבר.
* גדר גדר והשלימו לעשרה או פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה - הרי זו חזקה וקנה בכך את השדה. (והגמרא מבארת באיזה אופן בדיוק מדובר).
* נתן צרור בחור שבגדר השדה והועיל בסתימת נקב זה לשדה או נטל צרור מגדר השדה ונוצר חור בגדר והועיל ביצירת הנקב לשדה - הרי זו חזקה לקנות על ידה את השדה. (והגמרא מבארת באיזה אופן בדיוק מדובר).

דף נג עמוד ב
* בגמרא מובאות שני ספקות בענין קניית שני שדות ומצר ביניהם.
* בנה פלטרין בנכסי הגר שמת ובא אחר והעמיד להן דלתות - קנה השני את הנכסים.
* המוצא פלטרין בנכסי הגר שמת וסד בהן סיוד אחד (בגודל אמה וכנגד הפתח) - קנאן.
* המציע מצעות בנכסי הגר שמת ושכב עליהם על הקרקע - קנה את הנכסים. (ויש לדין זה סיוע מברייתא).

מספר צפיות: 76

דף נד עמוד א
* שמואל מביא (בארבע מימרות נפרדות) ארבעה אופנים בהם העושה פעולה בקרקע יתכן שתהא חזקה לקנות על ידה ויתכן שלא יקנה על ידה, שתלוי לשם מה עשה אותה פעולה.
* המצייר צורה של חיה או עוף בנכסי הגר - קנה את הנכסים.
* שדה של גר שמת, שמסומנת בגבולותיה, וחפר בה חפירה אחת במקום מועט - לדעת רב קנה את כל השדה, ולדעת שמואל קנה את מקום חפירתו בלבד.

דף נד עמוד ב
* שדה של גר שמת, שלא מסומנת בגבולותיה - אם חפר בה שתי שורות על פני כל אורכה, קנה את כל השדה (לדעת רב). (ע"פ רשב"ם)
* שמואל סובר שגוי שמכר נכסיו לישראל וקיבל ממנו מעות ועדיין לא החזיק בהם הקונה - דינם כהפקר, ולכן אם ישראל אחר בא והחזיק בהם, זכה בהם. (אביי הקשה על דברי שמואל, ורב נחמן פסק כדברי שמואל). (הרשב"ם פסק להלכה כדעת שמואל ובניגוד לפסיקת רבינו חננאל).
* שמואל סובר ש"דינא דמלכותא דינא".

מספר צפיות: 83

דף נה עמוד א
* אמוראים נוספים סוברים כדעת שמואל (שגוי שמכר נכסיו לישראל וקיבל ממנו מעות ועדיין לא החזיק בהם הקונה - דינם כהפקר, ולכן אם ישראל אחר בא והחזיק בהם, זכה בהם).
* "אריסותא דפרסאי עד מ' שנין" (וברשב"ם מובאים שני פירושים לבאר קטע זה).
* עשירים שהיו קונים את קרקעות עניי העיר שלא שילמו את מס הקרקע למלך, על מנת לשלם עליה את המס - קנו אותה, ולא יוכל בעל הקרקע להוציאה מידם כשירצה לשלם את המס (ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא רק ב"טסקא" או גם ב"כרגא").
* המצר והחצב מפסיקים בנכסי הגר (שאם החזיק אדם באחת מהן לא זכה בשניה הסמוכה לה), ונחלקו האמוראים בדעת רבי יוחנן אם מפסיקים גם בדין פאה וטומאה.

דף נה עמוד ב
* לדעת ר"א: ספק ביאה - טהור (כי ספק אם נכנס כלל למקום שהטומאה נמצאת, ואף אם נכנס יש ספק אם נגע בטומאה), ספק מגע טומאה - טמא.
* נחלקו רבי יוחנן ורבא אם מיצר וחצב מפסיקים בין שתי רשויות לעניין שבת.

מספר צפיות: 93

דף נו עמוד א
* לדעת רבא: רשות שבת דומה לרשות גיטין לעניין שיעור מקום חשוב שמחלק בין רשויות.
* לדעת רבי אסי בר חנינא: חצב מפסיק בנכסי הגר לעשותם כשתי שדות, ואם החזיק בשדה אחת לא קנה את השניה.
* יהושע תיחם לישראל את הארץ (בין נחלת שבט אחד לשני) באמצעות חצב (שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן).
* יהושע מנה בספרו רק עיירות העומדות על הגבולין (כדי להראות את התחומין).
* כל שהראהו הקב"ה למשה ("ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן") חייב במעשר.

דף נו עמוד ב
* המשנה סוברת שעדותן של שלוש כתות עדים, שכל אחת מעידה רק על שנת חזקה אחת, מצטרפות לחזקה, ושלא כדעת רבי עקיבא.
* שני עדים שהעידו על חזקת שלוש שנים, אלא שעד אחד מעיד שאכל המחזיק חיטים והעד השני מעיד שאכל שעורים - הרי זו חזקה, כי אנשים לא יודעים להבחין היטב בין חיטים לשעורים.

מספר צפיות: 86

דף נז עמוד א
* המשנה (וכך גם המשניות הבאות) עוסקות ב"חזקת תשמישים" (אדם המשתמש בנכסי חברו, ושתק חברו ולא מיחה בו, יש לו חזקה בתשמיש זה).
* הגמרא מתקשה מדוע ברישא של המשנה נאמר שמי שהיה מעמיד בהמה בחצר אין זו חזקה אך אם עשה מחיצה לבהמתו זו כן חזקה, ומביאה (בעמוד זה ובעמוד הבא) תירוצים שונים של אמוראים לישוב הקושיה.

דף נז עמוד ב
* בכל התשמישים הקבועים בחצר, השותפים יכולים לעכב זה על זה, חוץ מן הכביסה (שיכול כל שותף לכבס בחצר גם אם חברו מתנגד), כיון שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה בנהר.
* הפסוק ("ועוצם עיניו מראות ברע") משבח את מי שמוכרח לעבור דרך הנהר ובכל זאת מטה את עיניו לצד שאין בו נשים שמכבסות.
* רבי בנאה מבאר כיצד חלוק טלית שולחן ומטה של תלמיד חכם צריכים להיראות.

מספר צפיות: 77

דף נח עמוד א
* רבי בנאה היה אדם גדול וחשוב ולפיכך ניתן לו רשות להיכנס בקברי צדיקים, והגמרא מספרת שהוא בא למערה של אברהם אבינו ושל אדם הראשון כדי לציין את מקום הקבר.
* הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, שרה בפני חוה כקוף בפני אדם, חוה בפני אדם כקוף בפני אדם, אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם.
* יופיו של רב כהנא מעין יופיו של רב, יופיו של רב מעין יופיו של רבי אבהו, יופיו של רבי אבהו מעין יופיו של יעקב אבינו, יופיו של יעקב אבינו מעין יופיו של אדם הראשון.
* הגמרא מביאה עוד סיפורים בהם היה מעורב רבי בנאה.

דף נח עמוד ב
* במקום שאין יין - מצויים תחלואים, ומבקשים סממנים לרפואה.
* הגמרא מביאה שלושה פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה "המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה".

מספר צפיות: 81

דף נט עמוד א
* צינור המקלח מים מהגג לחצר חברו, ובא בעל הגג לסותמו - נחלקו האמוראים אם רשאי בעל החצר למנוע מבעל הגג שלא יסתום מרזבו.
* חלון צורי (חלון גדול וקבוע) שבנה אותו למעלה מארבע אמות מקרקע הבית ופתחו לחצר חברו - נחלקו האמוראים אם בעל החצר יכול למחות בבעל החלון שלא יפתח את חלונו לעבר חצרו.
* חלון צורי למעלה מארבע אמות מקרקע הבית - אין לו חזקה, ונחלקו האמוראים אם יכול למחות בשכנו שלא יבנה מול חלון זה.
* חלון, אפילו קטן, שעשוי להכניס אור לבית אפל - יש לו חזקה, אם לא מיחה בו בעל החצר.

דף נט עמוד ב
* זיז פחות מטפח שיוצא מתוך הכותל שלו לתוך חצר חברו - בעל הגג (בעל הזיז) לא יכול למחות בבעל החצר מלהשתמש בזיז, ונחלקו האמוראים אם בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז.
* אסור לאדם לפתוח חלונות לחצר חברו, ואף לא לחצר השותפים שהוא עצמו שותף בה - משום היזק ראייה שנגרם בעקבות כך.
* לדעת רבי ישמעאל: אם החזיק בפני חברו ושתק חברו - לאלתר נחשב לחזקה, ולדעת רבי חייא: רק לאחר שלוש שנים.

מספר צפיות: 63

דף ס עמוד א
* אם היה לאדם חלון פתוח לחצר במשך שלוש שנים ובא שותפו בחצר וסתם את חלונו ע"י שבנה קיר ממול החלון - אם שתק ולא מיחה, לאלתר יש חזקה לזה שבנה את הכותל (כי משמע שמודה שהחזיק שלא כדין, כי חזקה שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק).
* המקור לכך שאסור לאדם לפתוח פתח כנגד פתח חברו הוא מבלעם שראה שאין פתחי אוהלי ישראל מכוונים זה לזה ("וירא את ישראל שכן לשבטיו") ופתח ואמר שראויין בני ישראל שתשרה שכינה עליהם ("מה טבו אהליך יעקב").
* אדם יכול לומר לשכנו שמפתח קטן שלו (או מפתח אחד שלו) הפתוח לחצר הוא יכול להצטנע ממנו אך לא מפתח גדול שלו (או משני פתחים שלו).
* אסור להוציא קורות קטנות וגדולות מביתו לרשות הרבים, מחשש שיכשלו בהם בני רשות הרבים, אך למבוי מותר להוציא כי בני המבוי מוחלים לו על כך.

דף ס עמוד ב
* קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
* אם כנס את הכותל לתוך רשותו, ונמלך שלא להוציא זיזים - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם מותר לו לחזור ולבנות את הכותל במקומו הראשון.
* להתאבל על חורבן בית המקדש יותר מידי - אי אפשר, שאין גוזרים גזירה על הצבור אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה.
* כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו (זכר לחורבן) אמה על אמה כנגד הפתח.
* כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה.
* הנח להם לישראל ואל תגזור גזירה שאינם יכולים לעמוד בה - מוטב שיהיו שוגגים ולא יחשבו שיש בדבר הזה איסור ואל יהיו מזידים.

מספר צפיות: 90

דף סא עמוד א
* פרק רביעי, המתחיל בדף זה, עוסק בדיני מכירת סוגי מקרקעין שונים.
* הגמרא מביאה שתי דעות לבאר מה הכוונה "יציע".
* שלוש שמות יש לו: יציע, צלע, תא.
* המוכר לחברו בית סתם (בלי לפרט אלו חלקים מן הבית נכללים במכירה) - לא מכר לו את היציע שסמוך לבית, אא"כ שטח היציע פחות מארבע אמות על ארבע אמות.

דף סא עמוד ב
* לדעת רב נחמן: המוכר בית לחברו, ואותו בית מצוי בבירה גדולה, ויש מיעוט אנשים שקוראים לבירה "בית" - אע"פ שציין המוכר ללוקח בשטר המכירה את בתי השכנים הגרים מסביב הבירה כגבולות המכר והבירה מצויה בגבולות אלו, אין הבירה בכלל המכירה. ("מצרים הרחיב לו").
* רב נחמן אמר את אותו דין גם בנוגע למוכר לחברו שדה בבקעה גדולה, והגמרא מבארת מדוע היה צריך לומר את שני הדינים הללו ולא הסתפק באחד מהם.
* לדעת רב נחמן: המוכר דבר לחברו צריך לכתוב לו "לא השארתי במכירתי זו לפני כלום".
* הגמרא מבארת איזה נכסים כלולים בכלל המכר בלשונות שונים שאמר המוכר.

מספר צפיות: 81

דף סב עמוד א
* כשציין המוכר של השדה מצד אחד גבול ארוך ומהצד שכנגדו גבול קצר - רב סבר בתחילה שלא קנה מן השדה אלא רק כנגד הגבול הקצר, אך רב כהנא ורב אסי הקשו עליו מדוע לא יקנה את כל השטח שניתן לתחום בין שני הגבולות הללו.
* הגמרא דנה לגבי מקרים שונים בהם המוכר ציין מיצרים כל שהם ודנה איזה חלק מהשדה נכלל במכירה.

דף סב עמוד ב
* מוכר שדה שציין בשטר רק שלושה ממיצריה - לדעת רב: קנה את כל השדה חוץ מהתלם של המצר הרביעי, לדעת שמואל: קנה אפילו את התלם של המצר הרביעי, ולדעת רב אסי: לא קנה מן השדה אלא תלם אחד בלבד על פני כולה סמוך לשלושת המיצרים שציין. (ולאחר מכן הגמרא מביאה שתי לישנות אודות פסיקתו של רבא).
* לדעת רבה: מכר אחד משני שותפים את חלקו בשדה לאחד מן השוק וכתב לו בשטר "מחצית שיש לי בשדה זו מכור לך" קנה הלוקח חציה של השדה, אבל אם כתב לו "מחצית בשדה שיש לי מכור לך" לא קנה הלוקח אלא רבע מהשדה כולה.

מספר צפיות: 72

דף סג עמוד א
* אמר "יחלוק פלוני בנכסי" - נוטל פלוני חצי מהנכסים.
* אמר "תנו חלק לפלוני בנכסי" - נוטל פלוני רבע מהנכסים ומעט יותר.
* בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו "על מנת שמעשר ראשון שלי" - מעשר ראשון שלו (למרות שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - מפרשים את כוונתו ששייר לעצמו חלק בקרקע כשיעור המעשר).
* ריש לקיש מדייק מהברייתא שהמוכר בית לחברו ואמר לו "על מנת שדיוטא העליונה שלי" - דיוטא העליונה שלו. (ונחלקו רב זביד ורב פפא לאיזה עניין נאמר דין זה).

דף סג עמוד ב
* לדעת רב דימי מנהרדעא: מי שמוכר בית לחברו וברצונו למכור לו גם את בור דות ומחילות - על אף שכתב לו "עומקו וגובהו של הבית מכור לך", צריך להוסיף ולכתוב לו "קנה לך מתחתית תהום הארץ ועד לגובה הרקיע".
* הגמרא מביאה שתי ראיות (ממשניות) לדעת רב דימי, ודוחה אותן.

מספר צפיות: 87

דף סד עמוד א
* רבינא מנסה להוכיח שמדברי רב פפא משמע שלא כדעת רב דימי מנהרדעא (שבעמוד הקודם), ודוחה הגמרא את דבריו.
* במשנה מובא שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות (ואע"פ שכתב לו עומקא ורומא), ובגמרא מבואר ההבדל בין בור ודות ("אחד הבור ואחד הדות בקרקע, אלא שהבור בחפירה והדות בבנין").

דף סד עמוד ב
* לדעת רבי עקיבא "מוכר - בעין יפה מוכר", ולדעת חכמים "מוכר - בעין רעה מוכר".
* הגמרא מנסה לברר את המקור לשיטת רבי עקיבא וחכמים הנ"ל, ורק הניסיון הרביעי להוכחה לא נדחה.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 ...
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר