דף פא עמוד א * הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו - לא קנה בכך גם את הקרקע שמסביב ומתחת לאילנות, ולדעת רבי מאיר כן קנה. * הקונה שני אילנות בתוך של חברו - מביא ביכורים ואינו קורא מקרא ביכורים, ולדעת רבי מאיר מביא וקורא. * שמואל סובר שלדעת רבי מאיר אפילו בקונה אילן אחד, שאין לו חלק בקרקע, מביא וקורא, והגמרא דוחה את דבריו. דף פא עמוד ב * רבי מאיר סובר שהקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ביכורים ואינו קורא - לדעת רבה ייתכן שהטעם לכך הוא כי רבי מאיר מסתפק האם במקרה זה קנה את הקרקע עם האילן או לא, ולכן מביא ביכורים אך אינו קורא. * לאור הסברו של רבה, הגמרא מעלה קשיים שונים ומנסה לברר איך ניתן להביא ספק ביכורים לבית המקדש. * לדעת רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון הוא לכהן ולא ללוי (לאחר שקנס עזרא את הלוויים).
דף פב עמוד א * הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו - לא קנה קרקע עמהם, ועליו לקוץ את הענפים היוצאים מן הגזע (=כל שרואה פני חמה) והם שלו. * רב נחמן ע"פ רב פפא סובר, שהלוקח מחברו עץ דקל, אף אם אירע והוציא הגזע ענפים, אין הם שלו. * לדעת רב זביד (בביאור דברי רב נחמן) הדקל עשוי להוציא ענפים מן הגזע, ואם קנה דקל סתם (ולא קצב משך זמן שאם ימות ייטע אחר במקומו), הענפים היוצאים מן הגזע אינם שלו, מפני שהוא מסיח דעתו מהם כיון שהדקל עומד להיעקר לאחר שיתייבש. דף פב עמוד ב * הקונה שלושה אילנות מחברו - לדעת רב יוחנן: הרי זה קנה קרקע תחתיהן וביניהן וחוצה להם כמלוא אורה וסלו, אך רבי אלעזר סובר ש"המוכר בעין רעה מוכר" ולכן הקשה על רבי יוחנן שפסק שמקבל הלוקח אף "אורה וסלו". * בשטח של "אורה וסלו" - לדעת רב יוסף: בעל השדה (המוכר) רשאי לזרוע שם, ולדעת אביי: לא המוכר רשאי ולא הלוקח רשאי. * הקונה שלושה אילנות מחברו יש לו קרקע - לדעת רב יוסף בשם רב יהודה בשם שמואל: דין זה הוא רק אם המרחק בין האילנות הוא מארבע עד שמונה אמות, ולדעת רבא בשם רב נחמן בשם שמואל: משמונה עד שש עשרה אמות.
דף פג עמוד א * רבא פוסק (והגמרא מביאה ברייתא כמותו) שהקונה שלושה אילנות מחברו קנה גם את הקרקע אם המרחק בין האילנות הוא מארבע אמות ועד שש עשרה אמות. * המדידה הנ"ל מתבצעת לא בסמוך לקרקע ולא מן הגובה, אלא ממקום הבינוני. * הגמרא מביאה (בסוף העמוד הזה ובתחילת העמוד הבא) כמה ספיקות בנוגע לדין זה (של הקונה שלושה אילנות מחברו שקנה גם את הקרקע). דף פג עמוד ב * האופן בו נטועים השלושה אילנות (שהקונה אותם קנה גם את הקרקע) - לדעת שמואל: באופן בו האילנות עומדים כחצובה (רגל אחת עומדת כנגד האויר שבין השתים), ולדעת רב אפילו אם עומדים בשורה אחד אחרי השני. * החצי השני של המשנה בעמוד זה עוסק במקח שיש בו אונאה או טעות ומבאר מתי יכולים הצדדים לחזור בהם ומתי אינם יכולים לחזור בהם * מכר לו שווה חמש בשש והתייקר ועמד על שמונה (קודם שנתקיים המקח) - לוקח יכול לחזור בו אך לא המוכר.
דף פד עמוד א * מכר לו שוה שש בחמש והוזל ועמד על שלוש - המוכר יכול לחזור בו אך לא הקונה. * רב פפא מדייק מהמשנה שצבע החמה הוא אדום (ומביא לכך סיוע מן המציאות). דף פד עמוד ב * יתכן שדברי המשנה שהמוכר לחברו "יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן" הם גם לשיטת חכמים הסוברים שלעניין תרומה ומעשר יין וחומץ נחשבים למין אחד - כיון שלעניין מקח וממכר יש מי שנוח לו יין ויש מי שנוח לו חומץ. * מדד המוכר (בכליו של מוכר) והניח על גבי סימטא - לדעת רבי אסי בשם רבי יוחנן: קנה, לדעת רבי יעקב בשם רבי יוחנן: לא קנה. (והגמרא מציעה שדברי רבי אסי נאמרו כשנתן בתוך קופתו של לוקח, ודברי רבי יעקב נאמרו כשנתן על גבי הקרקע).
דף פה עמוד א * כליו של לוקח קונה לו בכל מקום (אם פסק דמים), חוץ מרשות הרבים. * הגמרא מקשה על דין זה מברייתא (המפרטת ארבע מדות במוכרים), ומתרצת (בתחילת העמוד הבא). דף פה עמוד ב * רב ששת שאל את רב הונא האם כלי של לוקח הנמצא ברשות המוכר, והניח המוכר חפץ בכלי הלוקח, האם קנה הלוקח או לא. * הגמרא מביאה שני ניסיונות לענות על שאלה זו (ממשנה בגיטין ומהמשנה שבדף הקודם), ודוחה ניסיונות אלו. * הגמרא מביאה (בסוף העמוד ובעמוד הבא) ניסיון של רבא לענות על שאלה זו מברייתא וניסיון של רבינא לענות על שאלה זו מדברי רב ושמואל, ודוחה ניסיונות אלו.
דף פו עמוד א * כליו של הלוקח קונים לו ברשות המוכר אם המוכר אמר לו "לך וקנה לך את החפץ", אך אם המוכר לא אמר לו כלום הגמרא נשארה בספק אם כליו של לוקח ברשות מוכר קונים או לא. * מטלטלים נקנים במשיכה אם אין דרכם בהגבהה (היינו: כאשר הם כבדים), אך אם דרכם בהגבהה (כאשר הם קלים) הם נקנים בהגבהה ולא במשיכה. * הגמרא מקשה משתי ברייתות על דעה זו, ומתרצת. דף פו עמוד ב * הגמרא מקשה משתי משניות על הדעה הנ"ל, ומתרצת. * לדעת רב ושמואל: מוכר האומר ללוקח "כור [=30 סאה] תבואה ב-30 סלעים אני מוכר לך" - כל הכור נחשב למכירה אחת ולכן יכול לחזור בו כל עוד לא סיים את המדידה, אך אם אמר לו "כור [=30 סאה] תבואה ב-30 סלעים וכל סאה בסלע אני מוכר לך" - כל סאה נחשבת למכירה נפרדת, ולכן כל סאה שמדד נקנית ללוקח ולא יכול לחזור בו ממנה. * הגמרא מקשה על כך משתי ברייתות, ומתרצת.
דף פז עמוד א * מותר לפועל להוזיל את מחיר העבודה שלו תמורת הקדמת המעות על ידי בעל הבית (אם מתחיל עכשיו את העבודה), ודבר זה לא נחשב לריבית. * במשנה (פד ע"ב) נאמר: "הלוקח פשתן מחבירו... אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה", והגמרא מבארת שמדובר במקרה שאמר לו "לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה". * המשנה עוסקת במוכר יין או שמן לחברו, עד מתי יכולים לחזור בהם, ועד כמה חייב המוכר להטיף ללוקח מכלי המידה. דף פז עמוד ב * במשנה (בעמוד א) נאמר שמה שנשאר דבוק בדופני הכלי, לאחר שהמוכר לחברו יין או שמן הטיף שלוש טיפות ממה שנשאר בדופני כלי המדידה, הרי הוא של המוכר, והגמרא מבארת שהטעם לכך הוא משום שהלוקח מתייאש ממה שנשאר. * הגמרא מבארת שרבי יהודה חולק על הסיפא של המשנה וסובר שהחנווני פטור מלהטיף רק בערב שבת עם חשיכה. * בגמרא מובאות ארבע הצעות לביאור מחלוקת חכמים ורבי יהודה שבמשנה (ורק ההצעה האחרונה, המובאת בעמוד הבא, נשארת למסקנה). * לדעת שמואל: הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב.
דף פט עמוד א * הגמרא מביאה כמה ברייתות המלמדות שאסור לשנות ממנהג המקום בענין מדות ומשקלות. * מי שבביתו "אבן שלמה וצדק" (שלא מרמה במידות) - יהיה לו ממון. * בית דין מעמידים ממונים שידאגו שהמדות בעיר יהיו מדויקות, ונחלקו הדעות אם היו מעמידים ממונים גם לכך שלא יפקיעו המוכרים את השער וימכרו ביוקר. * הגמרא מביאה ברייתות נוספות בענייני מדות. דף פט עמוד ב * הגמרא מביאה שתי ברייתות עם דינים שונים לגבי "מחיקה". * אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר (ברבים את ההלכות שמפורש בהם כל מיני רמאויות ועוולות) אוי לי אם לא אומר, אם אומר - שמא ילמדו הרמאין (לרמות באופנים נוספים שלא הכירו), ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו (ויבואו לרמות יותר). * אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו.
דף צ עמוד א * שיעור קורטוב זה אחד משמונה בשמינית הלוג. (לפי גרסת הגמרא שלפנינו). * אנשים עלולים לטעות ולהחליף בין שתי מדות (כשלא מדובר בשיעורי מדות קטנות) כשההבדל ביניהם הוא רק רבע משיעורן. * "כהנים זריזין הן". * לדעת שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות, ולא על המטבע יתר משתות, והמשתכר אל ישתכר יותר משתות. דף צ עמוד ב * מותר לאדם לשמור באוצר את מה שהוא מלקט משדהו, אך אסור לו לקנות מהשוק כדי לשמור באוצר ולמכור ביוקר. * אסור לאדם לאצור דברים שיש בהן חיי נפש (כגון יינות שמנין וסלתות). * מותר לאדם לאצור פירות לצורך ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית. * אין מוציאין פירות מארץ ישראל לחוץ לארץ כשהם דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, ורבי יהודה בן בתירא מתיר ביין.
דף צא עמוד א * אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות (לקנות יין ושמן וסלתות מבעל הבית למכור בשוק אלא בעל הבית עצמו ימכור). * לדעת רשב"י: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ. * אותו היום שבאה רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בועז (ולהשמיע לנו בא שהקב"ה מקדים רפואה למכה ויש לו לאדם לבטוח בהקב'"ה - רשב"ם). * אבצן זה בועז. * אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן - ללמדך שאפילו מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ. * השם של אמא של אברהם אבינו: אמתלאי בת כרנבו, השם של אמא של המן: אמתלאי בת עורבתי, השם של אמא של דוד המלך: נצבת בת עדאל, השם של אמא של שמשון: צללפונית. * אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה". דף צא עמוד ב * אפילו שררה קטנה - מן השמים ממנים את האדם לכך. * לדעת רבי יהושע בן קרחה: מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא ביקשו. * "מחלון וכליון" - ישנה מחלוקת אם זהו השם שלהם ו"יואש ושרף" זהו הכינוי שלהם, או להיפך. * רות המואביה ראתה במלכות שלמה (בן בנו של בן בנה). * "ואכלתם מן התבואה ישן" - נחלקו האמוראים (והברייתות) אם הכוונה ללא תולעת שמרקיבה את התבואה או שלא יהיה שדפון.
דף צב עמוד א * המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בדין המוכר פירות לחברו ונמצא שלא היו ראויים להצמיח. * המוכר שור לחברו, הרגיל לקנות שוורים גם לשחיטה וגם לחרישה, ומחירם שווה, ונמצא נגחן - רב סובר שהרי זה מקח טעות, ושמואל חולק. דף צב עמוד ב * טעמי המחלוקת הנ"ל: רב סובר שהולכים אחר הרוב (והרוב קונים לחרישה), ושמואל סובר שבדיני ממונות לא הולכים אחר הרוב אלא רק בדיני איסור והיתר. * הגמרא מקשה על רב ממשנה בכתובות ומתרצת, ואח"כ מקשה על שמואל מברייתא (ומתרצת בתחילת העמוד הבא).
