דף צד עמוד א * המוכר פירות לחברו - אם מכר לו חטין מקבל עליו הקונה רובע קטנית לסאה, שעורים מקבל עליו רובע נישובת לסאה, עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה. * לדעת רב הונא: אם הקונה החל לנפות את הטינופת מן התבואה שקנה ומצא שיש יותר מרובע הקב טינופת לסאה, מנפה מהתבואה את כל הטינופת והמוכר יחזיר לו כנגדה תבואה או מעות. * ישנה מחלוקת אם הלכה זו היא מעיקר הדין או מקנס חכמים. דף צד עמוד ב * לאורך כל העמוד (ומסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא) הגמרא דנה בדין הנ"ל ומנסה שוב ושוב להקשות ולהביא ראיות לאחת הדעות, ודוחה את הניסיונות הללו. * שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים, זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי - לדעת חכמים: נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו, ולדעת רבי יוסי: הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. * שטר שיש בו ריבית - לדעת רבי מאיר: קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, ולדעת חכמים: גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית.
דף צה עמוד א * הגמרא מביאה שני ניסיונות להוכיח כדעת רב הונא (הסובר שאם הקונה החל לנפות מן התבואה שקנה את הטינופת ומצא שיש יותר מרובע הקב טינופת לסאה, מנפה מהתבואה את כל הטינופת והמוכר יחזיר לו כנגדה תבואה או מעות), ודוחה ניסיונות אלו. * במשנה (צג ע"ב) נאמר שהמוכר אוצר של יין לחברו והיו בו גם חביות שיינם רע, מקבל עליו הלוקח עשר חביות כאלו למאה - הגמרא דנה ומבארת מתי מקבל עליו זאת הלוקח ומתי אינו מקבל. דף צה עמוד ב * אמר לו המוכר "מרתף של יין אני מוכר לך" ולא אמר "מרתף זה של יין" וכן לא אמר לו שהיין שמוכר לו ראוי למקפה (להטעים את התבשיל) - נחלקו רב אחא ורבינא אם הלוקח מקבל עליו עשר חביות שיינם רע למאה או שעל המוכר לתת לו יין שכולו יפה. * יין הנמכר בחנות (יין רע שריחו חומץ ויש לו טעם יין) - נחלקו רב יהודה ורב חסדא אם מברכים עליו בורא פרי הגפן או שהכל נהיה בדברו.
דף צו עמוד א * הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ - לדעת רבי יוחנן: כל ג' ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק, לדעת רבי יהושע בן לוי: כל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ולהלן ספק. (והגמרא מבארת את טעמיהם). * המוכר חבית יין לחברו והחמיצה - לדעת רב: אם החמיצה תוך 3 ימים מהמכירה זה באחריות המוכר, אך אם החמיצה לאחר מכן ההפסד הוא של הלוקח. דף צו עמוד ב * במקרה הנ"ל - לדעת שמואל (והגמרא פוסקת הלכה כמותו): ההפסד הוא של הלוקח בכל מקרה (אף אם החמיצה תוך שלושה ימים מהמכירה). * שכר תמרים, שכר שעורים, שמרי יין: מברכים עליהם שהכל נהיה בדברו (וכך פסקו רבה ורב יוסף), ולדעת אחרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהן בורא פרי הגפן - רבא מבאר שהמחלוקת היא כאשר הטיל לתוך השמרים שלוש כוסות מים וכעבור זמן נמצאו שם שלוש כוסות וחצי.
דף צז עמוד א * שמרי יין של הקדש, הקדושים קדושת הגוף - מים שניתנו לתוכם אסורים, גם אם ניתנו מים לפני כן כבר כמה פעמים. * שמרי יין של מעשר שני דמאי - מים שניתנו לתוכם מותרים (אפילו המים הראשונים). * לדעת רב: אין אומרים קידוש היום אלא על יין הראוי לינסך על גבי המזבח. דף צז עמוד ב * הגמרא לאורך העמוד מנסה לברר מה בא רב למעט בדבריו הנ"ל. * סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. * יין מגולה - סכנה (מחשש שנחש הטיל בו ארס) ואסור לשתותו, ואם העבירו במסננת מותר לשתותו (לדעת רבי נחמיה), אך אעפ"כ אסור לקדש עליו.
דף צח עמוד א * כשהקונה אמר למוכר שקונה את היין לצורך תבשילו (היינו ליתן בכל פעם מעט מן היין בתבשילים), והניח את היין בקנקני המוכר, והחמיץ היין - נחלקו ר' יוסי בר' חנינא ורב חייא בר יוסף על מי האחריות. * אדם שהוא בעל גאוה - אפילו על אשתו אין הוא מתכבד (שמבזה היא אותו). * כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם ואינו תלמיד חכם - אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה. * המוכר חבית יין לחנווני כדי שימכור את היין בחנותו וישתכר החנווני קצת (ובעל הבית לא יקבל מעותיו אלא לאחר שיקבל החנווני מן הלוקחים) והחמיץ קודם שמכר את כולו - ההפסד הוא על בעל הבית ולא על החנווני. דף צח עמוד ב * דבר הגרוע מסובין הוא חתן הדר בבית חמיו (מחשש שיחשדו בו שאינו נוהג בצניעות עם חמותו), ודבר גרוע מכך הוא אורח שמכניס אורח אחר לבית מארחיו, ודבר גרוע יותר זה אדם המשיב דבר לשואלו בטרם ישמע ויבין את השאלה. * במשנה מובא ששיעור הגובה שיש לבנות לסוגי הבתים שהוזכרו במשנה הוא כפי שיעור מחצית אורכו פלוס מחצית רוחבו של הבית, ובברייתא מובאת דעת אחרים הסוברים שהשיעור הוא כשיעור אורך הקורות העומדות לרוחבו של הבית ומחזיקות את התקרה. * גובה בית קודשי הקודשים הוא שלושים אמה (גובה הכרובים הוא עשר אמות ומעליהם יש עוד עשרים אמה).
דף צט עמוד א * דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה. * שמואל טוען ש"כרובים בנס הן עומדין" (=גופם של הכרובים לא תפסו מקום), ומביא לכך הוכחה, ושישה אמוראים מקשים ודוחים את ראייתו. * אופן עמידת הכרובים - לדעה אחת: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו, ואם אין עושים רצונו של מקום פניהם אל הבית, ולדעת השניה: פניהם נוטים קצת אל הבית וקצת זה אל זה. * "מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו" - בעל הבור עושה פותחת כדי לשמור על המים שבבור, ובעל הבית עושה פותחת משום חשד אשתו. דף צט עמוד ב * המשנה עוסקת בזכויות וחובות בענין מעבר של אדם בגינת חבירו כדי להגיע לגינתו, והגמרא עוסקת בלוקח שקונה מקום בשדה חברו לחפור שם תעלת מים. * "אמה בית השלחין/הקילון אני מוכר לך" - נחלקו רב יהודה ורב נחמן (בדעת שמואל) אם בעל השדה רשאי לזרוע את האגפיים או רשאי רק לטעת באגפיים. * מי שיש לו תעלת מים שעוברת בתוך שדה חברו ודופני התעלה נפלו ואין מספיק עפר בשטח התעלה כדי לתקן את שפת התעלה, רשאי בעל התעלה לקחת עפר ממקום אחר בשדה חברו ולתקן את דופני התעלה (שעל מנת כן קיבל עליו בעל השדה). * הגמרא דוחה את האפשרות לדייק מהמשנה שאסור לאדם לעשות דין לעצמו אפילו כאשר הוא מפסיד.
דף ק עמוד א * למי שפוסק כרבי אליעזר, שרבים שבררו דרך לעצמם מה שבררו בררו, דין זה הוא רק אם אבדה להם דרך באותה שדה. * לדעת רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו. * מכר אדם לחברו קרקע והלוקח הלך בה לארכה ולרחבה - לדעת רבי אליעזר: קנה מקום הילוכו, ולדעת חכמים: אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק (ומודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים, הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך). * במשנה בעמוד הקודם נאמר שדרך היחיד היא ארבע אמות, ובברייתא מובאת דעת אחרים הסוברים שהשיעור הוא כדי שיעבור חמור במשאו (=שני גמדים ומחצה), וכך פסק רב הונא. דף ק עמוד ב * דרך רשות הרבים - שש עשרה אמות, דרך ערי מקלט - שלושים ושתים אמות. * המוכר קברו, דרך קברו, מקום מעמדו, ובית הספדו - באים בני משפחה וקוברים אותו על כורחו משום פגם משפחה. * מעמד ומושב למת - אין פוחתים משבעה מעמדות ומושבות למת, אין עושים אלא בקרובים של המת, אין עושים אלא ביום ראשון (ביום הקבורה), אין עושים אלא בבית הקברות, אין עושים אלא במקום שנהגו.
דף קא עמוד א * הקונה מקום למערת קבורה - לדעת חכמים: שטח חלל המערה הוא 4 על 6 אמות, וחופר בכתליה פתחים ל-8 כוכים (=קברים), ולדעת רבי שמעון: שטח חלל המערה הוא 6 על 8 אמות, וחופר בכתליה פתחים ל-13 כוכים. * הגמרא מבררת (בעמוד זה ולאורך העמוד הבא) את כוונת רבי שמעון שאמר "אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל" דף קא עמוד ב * לדעת רבי יוחנן: קבורה במעומד היא קבורת חמורים, והרי זה ביזוי המת. * רבי יוחנן מבאר, שיש לפרש את דעת רבי שמעון, הסובר שניתן לחפור כוך אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל, שכוונתו היא שעושה כוכים אלו בקרן זוית. * כוכים אלו שבקרן זוית לא נוגעים בכוכים הקרובים אליהם - לפי רב אשי מכיוון שחופר אותם עמוק יותר, ולפי דעה נוספת בגלל שמדובר בקברים קטנים המיועדים לנפלים. * הגמרא מקשה על דעת רבי שמעון, הסובר שפותח לתוך חצר הקבר ארבע מערות קבורה, שהרי הקברות שבקרן זוית נוגעות זו בזו, ומתרצת שמדובר ב"מעמיק". (ותירוצו של רב הונא בריה דרב יהושע שמדובר ב"חרותא" נדחה).
דף קב עמוד א * הגמרא מביאה ודנה במשנה ממסכת אהלות, העוסקת במקרה בו מישהו מצא בשדה קבר ישן, ויש לברר האם מקום זה הוא בית קברות ("שכונת קברות") או לא. * הקונה מקום למערת קבורה - לדעת רבי שמעון שבברייתא (והוא התנא של המשנה באהלות): שטח חלל המערה הוא 4 על 8 אמות (ולפי רבי שמעון שבמשנה השטח הוא 6 על 8 אמות). * במשנה במסכת אהלות נאמר "ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה", והגמרא מביאה שני תירוצים של אמוראים מדוע השיעור הוא עשרים אמה ולא עשרים ושתים (לדעת רבי שמעון) או שמונה עשרה (לדעת חכמים). דף קב עמוד ב * הגמרא מביאה משנה ממסכת כלאים, בה נחלקו חכמים ורבי שמעון האם כרם שבו המרחק בין שורת גפנים לחברתה הוא פחות מ-4 אמות אם נחשב לכרם או לא, ומקשה ממנה על הברייתא שהובאה בעמוד א, ומתרצת. * פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק באופנים שונים בהם אדם מוכר קרקע לחברו ואח"כ נמצאו בה חלקים שאינם ראויים לזריעה או שנמצאת הקרקע קטנה ממה שסיכמו ביניהם, וכן עוסק במקרה שמכר חצי שדה פלונית בלי לפרש לאיזה חצי כוונתו.
דף קג עמוד א * במשנה (קב ע"ב) נאמר ש"האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים 10 טפחים... אינן נמדדין עמה", ומסיק רב פפא בסוגייתנו שמדובר אף אם אין הם מלאים מים (והם כן ראויים לזריעה). (ובניגוד לדין המקדיש שדהו בשעת היובל). * לדעת רבי יצחק: אם הנקעים פחותים מ-10 טפחים הם נמדדים עמה רק אם השטח של כולם ביחד אינו אלא עד 4 קבין. (ובתנאי שמפוזרים בשטח של חמשה קבין לדעת רב עוקבא בר חמא, ולדעת רבי יוחנן בתנאי שמפוזרים בשטח של רוב השדה). דף קג עמוד ב * רק סלע הנמצא באמצע השדה ופחות מעשרה טפחים נמדד עם השדה, אך אם הסלע נמצא מחוץ לשדה, או סמוך למיצר, הוא לא נמדד עם השדה. * המשנה דנה באדם שמכר שדה פלונית לחברו, וכשבאו למדוד אותה נמצא בה שיעור גדול או קטן ממה שסיכמו ביניהם, מתי צריך לשלם על תוספת זו ומה צריך לשלם.
