דף פו עמוד א * הגונב נפש ומכרו לקרובי הנגנב - פטור לדעת רבי שמעון. * סתם משנה - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא. * לדעת חכמים: הגונב את מי שמצוי אצלו תמיד (כמו מלמדי תינוקות שגנבו אחד מתלמידיהם ומכרוהו) - פטור ממיתה. * הגמרא מבררת את המקורות למחלוקת רבי יהודה וחכמים שנחלקו אם הגונב את מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב או פטור. * "לֹא תִּגְנֹב" שבעשרת הדברות הכוונה לגונב נפשות, ו"לֹא תִּגְנֹבוּ" שבפרשת קדושים הכוונה לגונב ממון (ודברים אלו נדרשו באמצעות המידה "דבר הלמד מעניינו"). דף פו עמוד ב * לדעת רב פפא: אם באו עדי מכירה לאחר עדי הגניבה, ונגמר דינו של הנידון ליהרג, ואחר כך הוזמו שתי הכתות - עדי המכירה נהרגים, ונחלקו חזקיה ורבי יוחנן אם עדי הגניבה נהרגים. * כת עדים שהעידה על גניבה ראשונה של בן סורר ומורה, וכת עדים שהעידה על גניבה שניה, והוזמו - עדים הראשונים לא נהרגים, והעדים השניים כן נהרגים. * המשנה בסוף העמוד עוסקת בדיני זקן ממרא.
דף פז עמוד א * הברייתא דורשת את הפסוק האמור בזקן ממרא, ומפרטת הלכות רבות אשר החולק עליהם נעשה זקן ממרא. * בית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. * זקן ממרא - לדעת רבי מאיר: אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, לדעת רבי יהודה: על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, לדעת רבי שמעון: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים. * החל מסוף עמוד זה (ולמשך דף שלם) - הגמרא מבארת כיצד הברייתא שבתחילת העמוד מסתדרת לשיטת רבי מאיר. דף פז עמוד ב * התנאים נחלקו אם דם ירוק נחשב לדם נדה. * האמוראים נחלקו אם הדם שרואה אישה ב"ימי טוהר" נובע מאותו מקור של הדם הטמא ("מעיין אחד הוא") או ממקור אחר ("שני מעיינות הם"). * לדעת שמואל: שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראים בית דין חצוף, ולדעת רבי אבהו: לדברי הכל אין דיניהם דין. * התנאים נחלקו אם דיני מכות בשלושה דיינים או בעשרים ושלושה דיינים.
דף פח עמוד א * הגמרא ממשיכה לבאר כיצד הברייתא שבתחילת הדף הקודם מסתדרת לשיטת רבי מאיר (הסובר שזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת). * המעריך פחות מבן חודש - לדעת רבי מאיר: נותן דמיו, לדעת חכמים: לא אמר כלום. * סתם חרמים - לדעת רבי יהודה בן בתירה: לבדק הבית, לדעת חכמים: לכהן. * לדעת רב כהנא: זקן ממרא אינו נהרג אלא רק במקרה בו הוא אומר "כך הוא בעיני" והם אומרים מפי השמועה (=חולק מדעתו על קבלת הסנהדרין), ורבי אלעזר חולק וסובר שאפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים "כך הוא בעינינו" נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. דף פח עמוד ב * לדעת זעירא: בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואימו למחול לו - מוחלים לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלים לו, אך החברים (מהדרום) של רבי יאשיה חלקו על הדין האחרון. * מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות. * איזהו בן העולם הבא? - ענוותן, ושפל ברך, מתכופף ונכנס מתכופף ויוצא, ולומד תורה תמיד, ואינו מחזיק טובה לעצמו על כך. * זקן ממרא אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו. * לדעת רבי אושעיא: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע.
דף פט עמוד א * רבי עקיבא ורבי יהודה נחלקו אם ממיתים את הזקן ממרא ברגל או לאלתר. * ארבעה צריכים הכרזה: מסית, בן סורר ומורה, זקן ממרא, עדים זוממים. * המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתם בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתם בידי שמים. (והגמרא מביאה את המקורות לכך). * סיגנון (=דבר מליצות של רוח הקודש) אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. דף פט עמוד ב * הכובש את נבואתו - לוקה. * "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" – לדעת רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, לדעת לוי: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. * כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעים לו. * נביא שהדיח, מדיחי עיר הנידחת - לדעת חכמים בסקילה ולדעת רבי שמעון בחנק. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
דף צ עמוד א * רב חסדא ורב המנונא נחלקו לגבי אלו מקרים נחלקו חכמים ורבי שמעון בדין עונשו של נביא שהדיח. * בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים. * פרק אחד עשר ("פרק חלק"), המתחיל בעמוד זה, מפרט חוטאים שאין להם חלק לעולם הבא ועניינים נוספים השייכים לחיי העולם הבא וביאת המשיח. * כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". * האומר אין תחיית המתים מן התורה - אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. דף צ עמוד ב * קללת חכם אפילו על חנם היא באה. * לאורך העמוד מובאים מקורות שונים לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה. * אין נותנים תרומה לכהן עם הארץ, והנותן תרומה לכהן עם הארץ - כאילו נותנה לפני ארי / אף גורם לו מיתה / אף משיאו עוון אשמה. * כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. * לדעת רבי ישמעאל: דיברה תורה כלשון בני אדם (ולכן אין לדרוש דבר מהכפילות "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת"). * רבי מאיר ענה לקליאופטרא המלכה שהמתים יקומו לתחייה בלבושיהם.
דף צא עמוד א * בגמרא מובאת תשובת רבן גמליאל לקיסר ותשובת רבי אמי לאותו המין, שטענו שהמתים שהם עפר לא יכולים לחזור ולחיות. * הברייתא מספרת על בני אפריקיא ועל בני מצרים ועל בני ישמעאל ובני קטורה שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון (ארץ כנען שלנו היא / על כסף וזהב שנטלו ישראל ממצרים / ארץ כנען שלנו ושלכם), וגביהא בן פסיסא ניצח אותם. דף צא עמוד ב * לעתיד לבוא הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד. * הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) ארבע שאלות ששאל אנטונינוס את רבי. * בתחיית המתים - האנשים עומדים במומם (כפי שהיו בחייהם) ואחר כך מתרפאים. * לדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. * הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה. * כל האומר שירה בעולם הזה - זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה". * כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו / אפילו עוברים שבמעי אימם מקללים אותו / מנקבין אותו ככברה.
דף צב עמוד א * כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא. * הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה. * הגמרא מביאה ארבע עשרה מימרות של רבי אלעזר. * כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו. * כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם. * כל שאינו משייר פת על שולחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם. * כל המחליף בדיבורו (משנה בדיבורו שלא יהא ניכר) - כאילו עובד עבודה זרה. * צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם אינם חוזרים לעפרם. דף צב עמוד ב * מתים שהחיה יחזקאל - נחלקו הדעות: עמדו על רגליהם ואמרו שירה / משל היה / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. * מי היו המתים שהחיה יחזקאל? - נחלקו הדעות: בני אפרים שמנו לקץ וטעו / בני אדם שכפרו בתחיית המתים / בני אדם שאין בהם לחלוחית של מצוה / בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים / מתים שבבקעת דורא. * הברייתא מפרטת שישה ניסים שנעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש. * אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו (ממלבושיו והנהגתו).
