דף פח עמוד א
* הגמרא ממשיכה לבאר כיצד הברייתא שבתחילת הדף הקודם מסתדרת לשיטת רבי מאיר (הסובר שזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת).
* המעריך פחות מבן חודש - לדעת רבי מאיר: נותן דמיו, לדעת חכמים: לא אמר כלום.
* סתם חרמים - לדעת רבי יהודה בן בתירה: לבדק הבית, לדעת חכמים: לכהן.
* לדעת רב כהנא: זקן ממרא אינו נהרג אלא רק במקרה בו הוא אומר "כך הוא בעיני" והם אומרים מפי השמועה (=חולק מדעתו על קבלת הסנהדרין), ורבי אלעזר חולק וסובר שאפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים "כך הוא בעינינו" נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל.

דף פח עמוד ב
* לדעת זעירא: בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואימו למחול לו - מוחלים לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלים לו, אך החברים (מהדרום) של רבי יאשיה חלקו על הדין האחרון.
* מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.
* איזהו בן העולם הבא? - ענוותן, ושפל ברך, מתכופף ונכנס מתכופף ויוצא, ולומד תורה תמיד, ואינו מחזיק טובה לעצמו על כך.
* זקן ממרא אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו.
* לדעת רבי אושעיא: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע.

דף פט עמוד א
* רבי עקיבא ורבי יהודה נחלקו אם ממיתים את הזקן ממרא ברגל או לאלתר.
* ארבעה צריכים הכרזה: מסית, בן סורר ומורה, זקן ממרא, עדים זוממים.
* המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתם בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתם בידי שמים. (והגמרא מביאה את המקורות לכך).
* סיגנון (=דבר מליצות של רוח הקודש) אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

דף פט עמוד ב
* הכובש את נבואתו - לוקה.
* "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" – לדעת רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, לדעת לוי: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק.
* כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעים לו.
* נביא שהדיח, מדיחי עיר הנידחת - לדעת חכמים בסקילה ולדעת רבי שמעון בחנק. (והגמרא מבררת את טעמיהם).

דף צ עמוד א
* רב חסדא ורב המנונא נחלקו לגבי אלו מקרים נחלקו חכמים ורבי שמעון בדין עונשו של נביא שהדיח.
* בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים.
* פרק אחד עשר ("פרק חלק"), המתחיל בעמוד זה, מפרט חוטאים שאין להם חלק לעולם הבא ועניינים נוספים השייכים לחיי העולם הבא וביאת המשיח.
* כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר".
* האומר אין תחיית המתים מן התורה - אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה.

דף צ עמוד ב
* קללת חכם אפילו על חנם היא באה.
* לאורך העמוד מובאים מקורות שונים לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* אין נותנים תרומה לכהן עם הארץ, והנותן תרומה לכהן עם הארץ - כאילו נותנה לפני ארי / אף גורם לו מיתה / אף משיאו עוון אשמה.
* כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
* לדעת רבי ישמעאל: דיברה תורה כלשון בני אדם (ולכן אין לדרוש דבר מהכפילות "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת").
* רבי מאיר ענה לקליאופטרא המלכה שהמתים יקומו לתחייה בלבושיהם.

דף צא עמוד א
* בגמרא מובאת תשובת רבן גמליאל לקיסר ותשובת רבי אמי לאותו המין, שטענו שהמתים שהם עפר לא יכולים לחזור ולחיות.
* הברייתא מספרת על בני אפריקיא ועל בני מצרים ועל בני ישמעאל ובני קטורה שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון (ארץ כנען שלנו היא / על כסף וזהב שנטלו ישראל ממצרים / ארץ כנען שלנו ושלכם), וגביהא בן פסיסא ניצח אותם.

דף צא עמוד ב
* לעתיד לבוא הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.
* הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) ארבע שאלות ששאל אנטונינוס את רבי.
* בתחיית המתים - האנשים עומדים במומם (כפי שהיו בחייהם) ואחר כך מתרפאים.
* לדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
* הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* כל האומר שירה בעולם הזה - זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה".
* כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו / אפילו עוברים שבמעי אימם מקללים אותו / מנקבין אותו ככברה.

דף צב עמוד א
* כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא.
* הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* הגמרא מביאה ארבע עשרה מימרות של רבי אלעזר.
* כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו.
* כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל שאינו משייר פת על שולחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל המחליף בדיבורו (משנה בדיבורו שלא יהא ניכר) - כאילו עובד עבודה זרה.
* צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם אינם חוזרים לעפרם.

דף צב עמוד ב
* מתים שהחיה יחזקאל - נחלקו הדעות: עמדו על רגליהם ואמרו שירה / משל היה / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* מי היו המתים שהחיה יחזקאל? - נחלקו הדעות: בני אפרים שמנו לקץ וטעו / בני אדם שכפרו בתחיית המתים / בני אדם שאין בהם לחלוחית של מצוה / בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים / מתים שבבקעת דורא.
* הברייתא מפרטת שישה ניסים שנעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.
* אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו (ממלבושיו והנהגתו).