דף פט עמוד א
* רבי עקיבא ורבי יהודה נחלקו אם ממיתים את הזקן ממרא ברגל או לאלתר.
* ארבעה צריכים הכרזה: מסית, בן סורר ומורה, זקן ממרא, עדים זוממים.
* המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים - מיתתם בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו - מיתתם בידי שמים. (והגמרא מביאה את המקורות לכך).
* סיגנון (=דבר מליצות של רוח הקודש) אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

דף פט עמוד ב
* הכובש את נבואתו - לוקה.
* "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" – לדעת רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, לדעת לוי: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק.
* כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעים לו.
* נביא שהדיח, מדיחי עיר הנידחת - לדעת חכמים בסקילה ולדעת רבי שמעון בחנק. (והגמרא מבררת את טעמיהם).

דף צ עמוד א
* רב חסדא ורב המנונא נחלקו לגבי אלו מקרים נחלקו חכמים ורבי שמעון בדין עונשו של נביא שהדיח.
* בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים.
* פרק אחד עשר ("פרק חלק"), המתחיל בעמוד זה, מפרט חוטאים שאין להם חלק לעולם הבא ועניינים נוספים השייכים לחיי העולם הבא וביאת המשיח.
* כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר".
* האומר אין תחיית המתים מן התורה - אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה.

דף צ עמוד ב
* קללת חכם אפילו על חנם היא באה.
* לאורך העמוד מובאים מקורות שונים לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* אין נותנים תרומה לכהן עם הארץ, והנותן תרומה לכהן עם הארץ - כאילו נותנה לפני ארי / אף גורם לו מיתה / אף משיאו עוון אשמה.
* כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר.
* לדעת רבי ישמעאל: דיברה תורה כלשון בני אדם (ולכן אין לדרוש דבר מהכפילות "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת").
* רבי מאיר ענה לקליאופטרא המלכה שהמתים יקומו לתחייה בלבושיהם.

דף צא עמוד א
* בגמרא מובאת תשובת רבן גמליאל לקיסר ותשובת רבי אמי לאותו המין, שטענו שהמתים שהם עפר לא יכולים לחזור ולחיות.
* הברייתא מספרת על בני אפריקיא ועל בני מצרים ועל בני ישמעאל ובני קטורה שבאו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון (ארץ כנען שלנו היא / על כסף וזהב שנטלו ישראל ממצרים / ארץ כנען שלנו ושלכם), וגביהא בן פסיסא ניצח אותם.

דף צא עמוד ב
* לעתיד לבוא הקב"ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד.
* הגמרא מביאה (מסוף עמוד א) ארבע שאלות ששאל אנטונינוס את רבי.
* בתחיית המתים - האנשים עומדים במומם (כפי שהיו בחייהם) ואחר כך מתרפאים.
* לדעת שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
* הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* כל האומר שירה בעולם הזה - זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה".
* כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו / אפילו עוברים שבמעי אימם מקללים אותו / מנקבין אותו ככברה.

דף צב עמוד א
* כל המלמד תורה בעולם הזה - זוכה ומלמדה לעולם הבא.
* הגמרא מביאה ראיות נוספות לכך שתחיית המתים מוזכרת (ברמז) בתורה.
* הגמרא מביאה ארבע עשרה מימרות של רבי אלעזר.
* כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - אש אוכלתו.
* כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל שאינו משייר פת על שולחנו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
* כל המחליף בדיבורו (משנה בדיבורו שלא יהא ניכר) - כאילו עובד עבודה זרה.
* צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותם אינם חוזרים לעפרם.

דף צב עמוד ב
* מתים שהחיה יחזקאל - נחלקו הדעות: עמדו על רגליהם ואמרו שירה / משל היה / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* מי היו המתים שהחיה יחזקאל? - נחלקו הדעות: בני אפרים שמנו לקץ וטעו / בני אדם שכפרו בתחיית המתים / בני אדם שאין בהם לחלוחית של מצוה / בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים / מתים שבבקעת דורא.
* הברייתא מפרטת שישה ניסים שנעשו באותו היום שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.
* אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו (ממלבושיו והנהגתו).

דף צג עמוד א
* גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
* בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לישראל על פניהם, אמרו להם: יש לכם א-לוה כזה ואתם משתחוים לצלם?!
* הרואה סוס לבן בחלומו - סימן יפה הוא לו.
* חנניה מישאל ועזריה להיכן הלכו לאחר שניצלו מכבשן האש? - נחלקו הדעות: בעין הרע מתו / ברוק טבעו / עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
* האמוראים נחלקו היכן היה דניאל בזמן שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ובברייתא מבואר, שהקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, כל אחד מסיבה אחרת, רצה שדניאל לא יהיה נוכח שם.
* יהושע הכהן הגדול נענש ששלטה האש בבגדיו, בגלל שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהם.

דף צג עמוד ב
* שש השעורים שנתן בועז לרות - רמז רמז לה שעתידים ששה בנים לצאת ממנה שמתברכים בשש ברכות כל אחד מהם, ואלו הן: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.
* "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'" - לדעת רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו הקב"ה למשיח מצוות וייסורים כריחיים. לדעת רבא: מלמד שהמשיח יוכל לדון לפי הריח מי חייב ומי פטור.
* נחלקו האמוראים אם חנניה מישאל ועזריה היו משבט יהודה. (ודניאל היה משבט יהודה לדעת כולם).
* הסיבה שספר עזרא לא נקרא על שמו של נחמיה - מפני שהחזיק טובה לעצמו / מפני שסיפר בגנותם של ראשונים.

דף צד עמוד א
* מי שנבהל בלא סיבה, אף על פי שהוא לא רואה ואינו מרגיש את הסיבה לכך, מזלו רואה אותה, ולכן צריך לעשות דבר מה (כמפורט בגמרא) כדי להימלט מן הסכנה הזו.
* ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אך מדת הדין מנעה זאת בגלל שחזקיהו לא אמר שירה על כל הניסים שנעשו לו.
* גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה.
* גנאי הוא למשה ושישים ריבוא ישראל שלא אמרו "ברוך" עד שבא יתרו ואמר "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם".
* "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" - לדעת רב: שהעביר חרב חדה על בשרו (שמל עצמו), ולדעת שמואל: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו (שהיה מיצר מאוד על מפלת מצרים).
* לחזקיהו היו שמונה שמות וגם לסנחריב.
* סנחריב זכה לכינוי "אסנפר הגדול והנכבד" מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל.
* רב ושמואל נחלקו אם סנחריב מלך פקח היה או מלך טיפש היה.

דף צד עמוד ב
* לאורך כל העמוד הגמרא דורשת בעניינו של סנחריב.
* פרעה שחירף בעצמו - נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, סנחריב שחירף על ידי שליח - נפרע הקב"ה ממנו על ידי שליח.
* בדורו של חזקיהו עסקו כל העם בתורה (חזקיהו נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה), ולכן לא נמסרו בידי סנחריב.
* עשרה מסעות נסע אותו רשע (סנחריב) באותו היום (שבא להילחם בירושלים).

דף צה עמוד א
* שישה שמות יש לארי: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ.
* הגמרא מבארת את משמעות הפסוק "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" (שהיה זה היום האחרון שנשתייר מזמן העונש על ישראל מעוונה של נוב עיר הכוהנים וסנחריב פספס יום זה).
* דוד בחר להימסר ביד אויב (ולא בחר שיכלה זרעו) כעונש על כך שבגללו נהרגה נוב עיר הכוהנים ונטרד דואג האדומי ונהרגו שאול ושלושת בניו (ולבסוף ביקש להיפך).
* אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים.
* שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה.

דף צה עמוד ב
* אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
* הגמרא מספרת על סנחריב שבא עם צבא גדול מאוד להילחם בחזקיה המלך.
* נחלקו הדעות כיצד הרג מלאך ה' את צבא סנחריב, ונחלקו הדעות כמה נשתיירו בחיים מצבא סנחריב.

דף צו עמוד א
* "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם" - לדעת רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, לדעת רבי יצחק נפחא: שעשה עמו מעשה לילה (שנלחמו בשבילו כוכבי לילה).
* "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" - כיון שבא אותו צדיק (אברהם) עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידים לעבוד עבודה זרה בדן.
* שלח רבי יהודה בן בתירא מנציבין: הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, והזהרו בוורידין כדעת רבי יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה.
* אותו היום שמת בו אחז - שתי שעות היה (כדי שלא יהא פנאי להספידו ולקוברו), והקב"ה החזיר עשר שעות הללו ביום בו התרפא חזקיהו (ובגלל מופת זה שלח לו מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה).
* הגמרא מסבירה מדוע "(מְרֹדַךְ) בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן" קרוי כך.

דף צו עמוד ב
* הגמרא מתארת כיצד כבש נבוזראדן את ירושלים והחריב את בית המקדש.
* נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב (שמעיה ואבטליון) לימדו תורה ברבים, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. (ואף מבני בניו של נבוכדנצר ביקש הקב"ה להכניסם תחת כנפי השכינה, אך מלאכי השרת התנגדו לכך).
* עמון ומואב שכנים רעים של ירושלים היו, וכששמעו שהנביאים מתנבאים על חורבן ירושלים שכנעו את נבוכדנצר לבוא ולהחריב את ירושלים.

דף צז עמוד א
* רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות.
* הגמרא מביאה דעות נוספות (של תנאים) המתארים מה יהיה בדור שבו יבוא בן דוד.
* שלושה באים בהיסח הדעת: משיח מציאה ועקרב.
* ששת אלפים שנה יהיה העולם קיים, ולאחר מכן - לדעת רב קטינא: אלף שנה יחרב, ולדעת אביי: אלפיים שנה יחרב.
* תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא - שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו.

דף צז עמוד ב
* הגמרא מביאה דעות שונות כמה זמן העולם יתקיים ומתי יהיה קץ הגאולה.
* תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו.
* יש בעולם לפחות שלושים וששה צדיקים שמקבלים את פני השכינה בכל דור.
* בשם רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עלייה והם מועטים, אם אלף הם אני ובני מהם, אם מאה הם אני ובני מהם, אם שנים הם אני ובני הם.
* לדעת רבי אליעזר: אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לא אין נגאלים, ורבי יהושע חולק.

דף צח עמוד א
* אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל".
* מובאות דעות שונות לאורך העמוד מתי יבוא בן דוד (לדוגמא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל / עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל / אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב).
* זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה.
* משיח אמר לרבי יהושע בן לוי שהוא יבוא "היום", ואליהו הנביא הסביר לו שהכוונה היא: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".

דף צח עמוד ב
* עולא, רבה ורבי יוחנן אמרו על ביאת המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" (יבוא ולא אראהו), אך רב יוסף חלק עליהם ורצה לראותו גם אם יזכה רק לשבת בצל גללי חמורו.
* מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
* למרות שה' אמר ליעקב "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", יעקב חשש שמא יגרום החטא (ולכן נאמר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ").
* לדעת רבי הילל: "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ורב חולק.
* נחלקו הדעות מה שמו של המשיח: שילה / ינון / חנינה / מנחם בן חזקיה / מצורע של בית רבי.

דף צט עמוד א
* נחלקו הדעות כמה זמן הם ימות המשיח: ארבעים שנה / שבעים שנה / שלושה דורות / ארבע מאות שנה / שלוש מאות שישים וחמש שנה / שבעת אלפים שנה / כמיום שנברא העולם ועד עכשיו / כימי נח עד עכשיו.
* לדעת רבי הלל: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ".
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ", אך לדעת רבי אבהו: "מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים אינם עומדים שם".
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמם "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ".
* "דְבַר ה' בָּזָה" - האומר אין תורה מן השמים / אפיקורוס / המגלה פנים בתורה / הלומד תורה ואינו מלמדה / כל מי שאינו משגיח על המשנה / כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק / העובד עבודת כוכבים.
* המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חברו ברבים - אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
* כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.
* כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת.

דף צט עמוד ב
* אדם לעמל תורה נברא.
* מנשה בן חזקיה היה יושב ודורש בהגדות של דופי.
* יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה.
* כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה / כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה / אף מגין על כל העולם כולו / אף מקרב את הגאולה.
* כל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
* כל המעשה את חברו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
* נחלקו הדעות מי הוא אפיקורוס (שאין לו חלק לעולם הבא).

דף ק עמוד א
* הגמרא מביאה דעות נוספות לבאר מהו אפיקורוס.
* מפני מה נענש גיחזי? - מפני שקרא לרבו בשמו.
* עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים.
* גובהם של בני אדם לעתיד לבוא - לדעת רבי מאיר: מאתיים אמה, לדעת רבי יהודה: מאה אמה.
* כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא.
* כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה משביעו לעולם הבא.
* עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו של הקב"ה טובה).

דף ק עמוד ב
* כשם שנותן הקב"ה כוח ברשעים לקבל פורענותם, כך נותן הקב"ה כוח בצדיקים לקבל טובתם.
* לדעת רב יוסף: אסור לקרוא בספר בן סירא (והגמרא מבררת מה הסיבה לכך), אך דברים מעולים שבו (כגון: "אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא א-להים תנתן") יש לדרוש ברבים.
* "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" - רבי אמי ורבי אסי נחלקו בביאור הפסוק: ישיחנה מדעתו / ישיחנה לאחרים.
* לדעת רב: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" - אלו בעלי תלמוד, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" - אלו בעלי משנה, ולדעת רבא הפוך. (ואח"כ הגמרא מביאה ארבע דעות נוספות של אמוראים כיצד לדרוש פסוק זה).