דף צח עמוד א
* אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל".
* מובאות דעות שונות לאורך העמוד מתי יבוא בן דוד (לדוגמא: אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל / עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל / אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב).
* זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה.
* משיח אמר לרבי יהושע בן לוי שהוא יבוא "היום", ואליהו הנביא הסביר לו שהכוונה היא: "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".

דף צח עמוד ב
* עולא, רבה ורבי יוחנן אמרו על ביאת המשיח: "ייתי ולא איחמיניה" (יבוא ולא אראהו), אך רב יוסף חלק עליהם ורצה לראותו גם אם יזכה רק לשבת בצל גללי חמורו.
* מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
* למרות שה' אמר ליעקב "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", יעקב חשש שמא יגרום החטא (ולכן נאמר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ").
* לדעת רבי הילל: "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ורב חולק.
* נחלקו הדעות מה שמו של המשיח: שילה / ינון / חנינה / מנחם בן חזקיה / מצורע של בית רבי.

דף צט עמוד א
* נחלקו הדעות כמה זמן הם ימות המשיח: ארבעים שנה / שבעים שנה / שלושה דורות / ארבע מאות שנה / שלוש מאות שישים וחמש שנה / שבעת אלפים שנה / כמיום שנברא העולם ועד עכשיו / כימי נח עד עכשיו.
* לדעת רבי הלל: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה.
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ".
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ", אך לדעת רבי אבהו: "מקום שבעלי תשובה עומדים שם, צדיקים אינם עומדים שם".
* לדעת רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמם "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱ-לֹהִים זוּלָתְךָ".
* "דְבַר ה' בָּזָה" - האומר אין תורה מן השמים / אפיקורוס / המגלה פנים בתורה / הלומד תורה ואינו מלמדה / כל מי שאינו משגיח על המשנה / כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק / העובד עבודת כוכבים.
* המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חברו ברבים - אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
* כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר.
* כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת.

דף צט עמוד ב
* אדם לעמל תורה נברא.
* מנשה בן חזקיה היה יושב ודורש בהגדות של דופי.
* יצר הרע - בתחילה דומה לחוט של כוביא, ולבסוף דומה לעבות העגלה.
* כל העוסק בתורה לשמה - משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה / כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה / אף מגין על כל העולם כולו / אף מקרב את הגאולה.
* כל המלמד את בן חברו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.
* כל המעשה את חברו לדבר מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
* נחלקו הדעות מי הוא אפיקורוס (שאין לו חלק לעולם הבא).

דף ק עמוד א
* הגמרא מביאה דעות נוספות לבאר מהו אפיקורוס.
* מפני מה נענש גיחזי? - מפני שקרא לרבו בשמו.
* עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים.
* עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים.
* גובהם של בני אדם לעתיד לבוא - לדעת רבי מאיר: מאתיים אמה, לדעת רבי יהודה: מאה אמה.
* כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא.
* כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקב"ה משביעו לעולם הבא.
* עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו (מלא חופנו של הקב"ה טובה).

דף ק עמוד ב
* כשם שנותן הקב"ה כוח ברשעים לקבל פורענותם, כך נותן הקב"ה כוח בצדיקים לקבל טובתם.
* לדעת רב יוסף: אסור לקרוא בספר בן סירא (והגמרא מבררת מה הסיבה לכך), אך דברים מעולים שבו (כגון: "אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא א-להים תנתן") יש לדרוש ברבים.
* "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" - רבי אמי ורבי אסי נחלקו בביאור הפסוק: ישיחנה מדעתו / ישיחנה לאחרים.
* לדעת רב: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" - אלו בעלי תלמוד, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" - אלו בעלי משנה, ולדעת רבא הפוך. (ואח"כ הגמרא מביאה ארבע דעות נוספות של אמוראים כיצד לדרוש פסוק זה).

דף קא עמוד א
* שינוי וסת - תחילת חולי מעיים.
* הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר - מביא רעה לעולם.
* כל הקורא פסוק בזמנו (כגון בקידוש) - מביא טובה לעולם.
* לדעת ת"ק: אין שואלים בדבר שדים בשבת, ולדעת רבי יוסי: אף בחול אסור (משום סכנה).
* כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ושלושה מהם שיבחו את רבי אליעזר, ואילו רבי עקיבא אמר: "חביבין יסורין" (שמכפרים עליו).

דף קא עמוד ב
* שלשה באו בעלילה (לא באו לבקש לפני הקב"ה בתפילה, אלא באו בעלילה שאמרו דברים של ניצחון שאין להם תשובה): קין עשו ומנשה.
* ירבעם - שריבע עם / שעשה מריבה בעם / שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.
* שלשה ניבטו ולא ראו (הביטו בדבר שהוא סימן לדבר מסוים ולא הבינוהו לעיקרו): נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה.
* מפני מה זכה ירבעם למלכות? - מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? - מפני שהוכיחו ברבים.
* גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם.
* אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד.

דף קב עמוד א
* לאורך העמוד הגמרא דורשת פסוקים שונים שנאמרו בנוגע לירבעם.
* שכם מקום מזומן לפורענות - בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.
* תורתו של ירבעם לא היתה בה שום דופי.
* כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו גוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל.
* אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב.

דף קב עמוד ב
* מנשה הוכיח ואמר לרב אשי (בחלום) שאם רב אשי היה בתקופתו אז גם הוא היה עובד עבודה זרה בגלל יצר עבודת כוכבים ששלט.
* הגמרא מביאה דרשות שונות בעניין אחאב.
* קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם, ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? - מפני שהוא היה תחילה לקלקלה.
* מפני מה זכה עמרי למלכות? - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל.
* מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? - מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות.
* אחאב ותרן בממונו היה, ומתוך שנתן לתלמידי חכמים להנות מנכסיו כיפרו לו מחצה מעוונותיו.
* ת"ק ורבי יהודה נחלקו במשנה בתחילת הפרק אם למנשה יש חלק בעולם הבא - והגמרא מבארת את המקור לדעתם.

דף קג עמוד א
* כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא - מרפה ידיהם של בעלי תשובה (כי מנשה עשה תשובה שלושים ושלוש שנים, ועשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין).
* ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים - נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה - נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.
* רב פפא מביא שני פתגמים שהיו אומרים אנשים.
* הגמרא מביאה שלוש מימרות של רב חסדא בשם רבי ירמיה בר אבא.
* ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע.

דף קג עמוד ב
* כיון שנעשה אדם רש מלמטה (שיש לו שונאים ואין רוח הבריות נוחה הימנו), נעשה רש מלמעלה (בידוע ששונאים אותו מלמעלה).
* לדעת רבי מאיר: אבשלום אין לו חלק לעולם הבא.
* לדעת רבי מאיר: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהם "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים וגם אין נידונים בגיהנום.
* "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד..." - שהרג את ישעיהו הנביא / שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כולם (מחמת כובד המשא).
* שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו.
* הגמרא מפרטת את חטאי אחז, מנשה ואמון.
* רבא מקשה מדוע לא מנו את יהויקים בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא.
* מפני מה לא מנו את מיכה בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא? - מפני שפיתו מצויה לעוברי דרכים.

דף קד עמוד א
* אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם - לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרגו שאול ושלשת בניו.
* הגמרא מבררת מדוע לא מנו במשנה את אחז ואמון בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא.
* ליהויקים יש חלק לעולם הבא, כי נתכפר לו בכך שלא ניתן לקבורה.
* בן צדיק יכול להציל את אביו הרשע, אבל אין אב צדיק יכול להציל את בנו הרשע.
* כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו - גורם גלות לבניו.
* מפני מה לקו ישראל באיכה? - מפני שעברו על שלושים ושישה כריתות שבתורה, ומפני מה לקו באל"ף בי"ת? - מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.
* כל מקום שישראל הולכים - נעשים שרים לאדוניהם.

דף קד עמוד ב
* הגמרא דורשת בעמוד זה (החל מסוף העמוד הקודם) פסוקים מספר איכה.
* במרגלים נאמר "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", ודורשת הגמרא: אותו הלילה ליל ט' באב היה, אמר להם הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. (והגמרא מביאה שלוש דרשות נוספות למילה "הלילה").
* כל המיצר לישראל נעשה ראש.
* כל המציק לישראל אינו עייף.
* בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן (בסדר הפסוקים שבאיכה)? - בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.
* כל האוכל מהלחם של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מהלחם של ישראל אינו טועם טעם לחם.
* אנשי כנסת הגדולה הם אלו שמנו את המלכים וההדיוטות המוזכרים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא.
* דורשי רשומות היו אומרים שלכולם (אפילו למנשה ירבעם ואחאב) יש חלק לעולם הבא.

דף קה עמוד א
* שלושה אמוראים נחלקו מה היתה ה'תשובה ניצחת' (המוזכרת בפסוק בירמיהו) שהשיבה כנסת ישראל לנביא (אחרי שהנביא אמר להם: "חזרו בתשובה").
* רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אם לשאר הגויים (חוץ מבלעם) יש חלק לעולם הבא (כדעת המשנה בתחילת הפרק) או גם לא.
* הגמרא דורשת פסוקים שונים בפרשיית בלעם.
* בלעם חיגר ברגלו אחת היה (ושמשון בשתי רגליו), סומא באחת מעיניו היה, קוסם באמתו היה / בא על אתונו.

דף קה עמוד ב
* נאמר על בלעם שהיה "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן", והכוונה היא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותם הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותם הימים לא נשתייר מישראל שריד ופליט.
* בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהם על ראשיהם ומשתחווים לחמה מיד הקב"ה כועס.
* אהבה מבטלת שורה (=הנהגה) של גדולה (נלמד מאברהם), שנאה מבטלת שורה של גדולה (נלמד מבלעם).
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושתים קורבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות. (רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה).
* בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.
* מברכתו של אותו רשע (בלעם) אתה למד מה היה בליבו.
* טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע.

דף קו עמוד א
* שלושה היו באותה עצה (שגזר פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"): בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורים, ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.
* "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" - אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו.
* הגמרא מפרטת את העצה שנתן בלעם לבלק כדי להכשיל את ישראל.
* "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים" - רבי אליעזר: שטים שמה, רבי יהושע: שנתעסקו בדברי שטות.
* "רְפִידִים" - רבי אליעזר: רפידים שמה, רבי יהושע: שריפו עצמן מדברי תורה.
* כל מקום שנאמר בתורה "וַיֵּשֶׁב" אינו אלא לשון צער.
* בלעם - לאחר שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם.

דף קו עמוד ב
* לדעת המין שפנה לרבי חנינא: בלעם נהרג כשהיה בן שלושים ושלוש.
* מר בריה דרבינא אמר לבנו שכל אותם המנויים במשנה שאין להם חלק לעולם הבא שלא ירבה לדרוש בגנותם חוץ מבלעם הרשע.
* הגמרא מביאה מספר דרשות בנוגע לדואג האדומי.
* אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.
* "הקב"ה ליבא בעי" (רוצה את הלב של האדם ולא רק את לימוד התורה שלו).
* דואג ואחיתופל - לא זכו לקבוע הלכה כמותם.
* לא מת דואג עד ששכח את תלמודו. (לדעת רב: דואג נצטרע).
* כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלושים וארבע, ושל אחיתופל אינן אלא שלושים ושלוש. (והם לא חיו באותה תקופה).
* בתחילה קרא דוד לאחיתופל 'רבו' ולבסוף קראו 'חברו' ולבסוף קראו 'תלמידו'.

דף קז עמוד א
* לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל.
* הגמרא בעמוד זה מביאה כמה דרשות בנוגע לחטא דוד ובת שבע.
* אבר קטן יש באדם, משביעו רעב ומרעיבו שבע.
* ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב / אלא שאכלה פגה.
* כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה.
* הבא על אשת רעהו - לא ינקה כל הנוגע בה.
* ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין.

דף קז עמוד ב
* בימי שלמה הודיע הקב"ה שמחל לדוד על אותו עוון.
* "וילך אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק" - הלך להחזיר את גחזי בתשובה ולא חזר (אלא אמר לו: כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והגמרא מביאה שלוש דעות מה היה חטאו).
* לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים.
* בדפוסי הגמרא שלפנינו צונזר קטע העוסק ביהושע בן פרחיה וישו.
* יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
* עד אברהם לא היתה זקנה, עד יעקב לא היו מחלות, עד אלישע לא היה חולה שנרפא ממחלתו.
* המשנה מפרטת את דינם של: דור המבול, דור הפלגה, אנשי סדום, מרגלים, דור המדבר, עדת קורח.

דף קח עמוד א
* בברייתא מובאות דעות שונות לגבי דינם של דור המבול.
* דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה.
* לדעת רבי יוסי: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין.
* שלושה נשתיירו מאותם מעיינות של דור המבול שהיו חמים: בלועה דגדר, חמי טבריא, עיניא רבתי דבירם.
* בא וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל.
* "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" - רבי יוחנן: בדורותיו ולא בדורות אחרים, ריש לקיש: בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים.
* "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" - ולא דגים שבים.

דף קח עמוד ב
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה (בנוסף לעמוד הקודם) לדרוש דרשות על נח ודור המבול.
* דור המבול - ברותחים קלקלו (בעבירה), וברותחים נידונו.
* "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" - הגמרא מביאה ארבע דעות מה טיבם של שבעת הימים הללו.
* הספדם של צדיקים מעכבים את הפורענות לבוא (ולכן המבול החל רק לאחר שבעת ימי האבלות על מתושלח).
* שלושה שימשו בתיבה וכולם לקו: כלב ועורב וחם.
* דירתם של עופות טהורים עם הצדיקים.

דף קט עמוד א
* הגמרא מספרת על נחום איש גם זו שנשלח להביא דורון לקיסר, והחליפו לו במלון את הדורון בעפר, ונעשה נס שהעפר נהפך לחרבות וחיצים ובאמצעותם כבש הקיסר עיר שלא הצליח לכבוש עד כה.
* חטא דור הפלגה (שבגללו אין להם חלק לעולם הבא לדעת רבי ירמיה בר אלעזר): נחלקו לשלוש כיתות, אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה.
* מגדל בבל - שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים.

דף קט עמוד ב
* החל מסוף העמוד הקודם ועד אמצע עמוד זה הגמרא מספרת על חטאי אנשי סדום (על החוקים המעוותים שהנהיגו בסדום).
* התנאים נחלקו אם לעדת קרח יש חלק לעולם הבא.
* הגמרא דורשת את כל חלקי הפסוק "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי", ומבארת שלא מוזכר כאן הייחוס ליעקב, כי יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יוזכר בפרשת קרח.
* און בן פלת - אשתו הצילה אותו (הציעה לו בחוכמתה לפרוש מעדת קרח).