דף ה עמוד א
* בברייתא מבואר שחייבים בפר העלם דבר של ציבור רק אם יודעים איזה חטא עשו בהוראת בית דין ולא מספיק שרק נודע להם בוודאות שחטאו אך לא יודעים באיזה חטא - והאמוראים נחלקו אם רבי אליעזר חולק על דעת הברייתא.
* 7 שבטים שחטאו ועשו על פי הוראת בית דין - לדעת רבי יהודה: כל שבט ושבט מביא פר, כולל השבטים שלא חטאו. לדעת רבי שמעון: כל שבט ושבט שחטא מביא פר, ובית דין מביאים פר אחד עבור כל שאר השבטים שלא חטאו. לדעת רבי מאיר: בית דין מביאים פר אחד. (והברייתא והגמרא מבררות את המקור לדעות אלו)

דף ה עמוד ב
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי יהודה, אם שבט אחד עשה על פי הוראת בית דין הגדול - כל שבט ושבט מביא פר.
* למסקנת הגמרא: לדעת רבי שמעון, אם שבט אחד עשה על פי הוראת בית דין הגדול - השבט מביא פר ובית דין מביאים פר (רש"י: והוא הדין באופן שחטאו רוב קהל כאשר הם מיעוט שבטים או רוב שבטים כאשר הם מיעוט קהל - מביאים פר ופר לבית דין).

דף ו עמוד א
* לדעת רב פפא: חטאת יחיד שמתו בעליה - דינה במיתה, אך חטאת צבור שמתו בעליה - קרבה.
* בברייתא מבואר שאם מת אדם אחד מן הצבור קודם שהקריבו את הפר - חייבים להקריבו, אך אם מת דיין אחד מבית דין - פטורים מלהקריבו (ברייתא זו היא כדעת רבי מאיר, ונחלקו האמוראים אם גם כדעת רבי שמעון).

דף ו עמוד ב
* שלמה עשה ז' ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים.
* למסקנת הגמרא, לדעת רבי שמעון, דין החטאות המתות לא נאמר כלל בחטאת שותפים (ולכן חטאת שותפים כשמתו בעליה אין דינה במיתה).
* המשנה הראשונה של פרק שני, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בהוראת "כהן משיח".

דף ז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא המבררת את המקור מהתורה לדין המשנה שהכהן המשיח חייב חטאת רק במקרה שקדם והתיר לעצמו את העבירה בשוגג ("הורה שוגג ועשה שוגג").
* הגמרא מביאה ברייתא המבררת את המקור מהתורה לדין המשנה שאם הורה הכהן המשיח בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו, אך אם הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור.

דף ז עמוד ב
* הגמרא מבררת מה נחשב כהוראה בשני איסורים שונים (שבהם נאמר דין המשנה "הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו").
* הגמרא מבררת את המקורות לדיני המשנה (שאין בית דין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח).
* דינו של כהן משיח לגבי שגגת עבודה זרה - לדעת רבי: חייב אף בשגגת מעשה לבדה, חכמים: חייב רק בהעלם דבר עם שגגת המעשה. (ומסקנת הגמרא היא שייתכן שהמשנה שלנו היא כדעת חכמים)

דף ח עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שאין בית דין והכהן המשיח חייבים קרבן אלא אם הורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת (בשאר מצוות ובעבודת כוכבים).
* איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות? הוי אומר זו עבודת כוכבים.
* איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר זו עבודת כוכבים.

דף ח עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שאין בית דין מביאים פר העלם דבר של ציבור אם הורו היתר בדבר שהיחיד מביא על שגגתו קרבן עולה ויורד.
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יוסי הגלילי, הסובר שנשיא אינו מביא כלל קרבן עולה ויורד (ולכן אם חטא בעבירה שיחיד חייב עליה קרבן עולה ויורד, הרי שהוא פטור מקרבן).

דף ט עמוד א
* לדעת רבי עקיבא: כהן משיח פטור מכל 3 הדברים שמתחייבים עליהם קרבן עולה ויורד (שבועת העדות, שבועת ביטוי, טומאת מקדש וקדשיו) [אך חייב עליהם פר].
* יחיד, נשיא, כהן משיח, בית דין - המשנה מפרטת את דיניהם לגבי: שגגה בכל מצוות שבתורה, שגגה באיסור עבודת כוכבים, אשם ודאי, אשם תלוי, קרבן עולה ויורד.

דף ט עמוד ב
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון, הסובר שכהן משיח פטור מהבאת קרבן על טומאת מקדש וקדשיו.
* לדעת רבי יוחנן: דברי רבי אליעזר במשנה, שהנשיא מביא שעיר על איסור שהיחיד מביא עליו קרבן עולה ויורד, אמורים רק בנוגע לטומאת מקדש וקדשיו.
* ישנה מחלוקת בדעת רבי אליעזר אם הנשיא מביא אשם תלוי כשיש לו ספק אם חטא בטומאת מקדש וקדשיו.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדיני כהן משיח ונשיא שחטאו ואח"כ עברו מגדולתם, או שעברו מגדולתם ואח"כ חטאו.

דף י עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה, שכהן גדול שחטא לאחר שעבר ממשיחותו מביא פר לשגגתו כדין כהן גדול שחטא, אך נשיא שחטא לאחר שעבר מנשיאותו מביא קרבן ככל אדם.
* הגמרא מבררת את המקור לדעת ת"ק שבמשנה, שאם חטאו הכהן המשיח והנשיא קודם שנתמנו, ולא הספיקו להביא קרבנם עד שנתמנו, מביאים קרבן ככל אדם.
* נשיא שנצטרע ואח"כ חטא - מביא קרבן ככל אדם.
* השררה עבדות היא לאדם.

דף י עמוד ב
* "אשר נשיא יחטא" - אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.
* אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה (=שמקבלים שכר בעולם הזה).
* גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה.
* לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות.
* אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה.

דף יא עמוד א
* לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה (בבנות לוט) זכתה וקדמתה 4 דורות למלכות.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שכהן משיח לא מביא קרבן על שגגת מעשה ללא הוראה.
* רבא מסתפק מה הדין אם אכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ועבר מנשיאותו והשלימו לכזית.
* אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה להיות נשיא ונודע לו על ספקו - לדעת חכמים: מביא אשם תלוי, ולדעת רבי שמעון: הגמרא מסתפקת מה דינו.
* אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר, להכעיס - נחלקו האמוראים אם נחשב למומר או לצדוקי.

דף יא עמוד ב
* אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות, ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה.
* שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה נסים נעשו בו: לא היה אלא 12 לוגין ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואותו שמן קיים לעתיד לבוא.
* אפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך אא"כ היתה מחלוקת.
* מלכי בית דוד טעונים משיחה, מלכי ישראל לא טעונים משיחה.

דף יב עמוד א
* יאשיהו מלך יהודה גנז את שמן המשחה.
* נחלקו הברייתות אם יש להקדים משיחה או יציקה כשמושחים את הכהן הגדול.
* אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם.
* לעולם יהא רגיל אדם לראות בראש השנה קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי.
* משנתנו (שבעמוד הקודם) היא לא כדעת רבי מאיר, הסובר שמרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מביאה 3 תירוצים של אמוראים ליישוב הסתירה בין הרישא לסיפא שבמשנה.
* נחלקו התנאים אם משוח מלחמה מצווה על הבתולה.
* "כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה" - נחלקו רב ושמואל היכן זה "למטה" ו"למעלה".
* "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו" - בגמרא מובאים המקורות לדברי המשנה הללו.

דף יג עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת את סדר הקדימה בכמה קרבנות.
* כל חטאות קודמות לעולות הבאים עמהם.
* היה הוא ואביו ורבו בשבי - הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו, אמו קודמת לכולם.
* חכם קודם למלך ישראל - חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות.
* ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ ("יקרה היא מפנינים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים).

דף יג עמוד ב
* הגמרא מביאה ברייתא המפרטת 5 דברים המשכחים את הלימוד ו-5 דברים המשיבים את הלימוד.
* כשם שהזית משכח לימוד של 70 שנה, כך שמן זית משיב לימוד של 70 שנה.
* הגמרא מפרטת 10 דברים קשים ללימוד (ובכללם: העובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים: אף הקורא כתב שעל גבי הקבר).
* הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בכבוד שיש לנהוג בקימה בפני נשיא, אב בית דין, וחכם.
* בגמרא מסופר מדוע רבי מאיר כונה בשם "אחרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים".

דף יד עמוד א
* הגמרא מספרת על רבן שמעון ששכנע את רבי (אביו) לחזור ולכנות את רבי מאיר בשמו ולא בכינוי "אחרים".
* רשב"ג וחכמים נחלקו אם "סיני" עדיף או "עוקר הרים" עדיף.
* למרות שבארץ ישראל הכריעו ש"סיני" עדיף, רב יוסף (שהיה "סיני") לא קיבל על עצמו למלוך (להיות ראש ישיבה) לפני רבה (שהיה "עוקר הרים").
* הגמרא נשארה בספק מה עדיף: "חריף ומקשה" או "מתון ומסיק".

הדרן עלך מסכת הוריות וסדר נזיקין