מפעל הדף היומי
תולדות הדף היומי
תולדות מהר"ם שפירא
חשיבות לימוד הדף היומי
כתבות בענייני דף יומי
סיפורים אישיים
סיומי הש"ס
משנה יומית לדף היומי
לוח חודשי ללימוד
כלי עזר ללומד
מילונים - Dictionaries
מילון ארמי-עברי מקוון
ספר הערוך
אוצר לעזי רש"י
ראשי תיבות
מילונים נוספים
חכמים
תולדות חכמים מקוון
תנאים ואמוראים
גאונים וראשונים
אחרונים
מושגים ומונחים
מושגים הלכתיים מקוון
מונחים תלמודיים מקוון
כללים ומונחים תלמודיים
מידות ושיעורים
מחשבון מידות ושיעורים
מידות ושיעורים
מפות
צורת/טקסט הדף
טקסט גמרא מנוקד
טקסט וביאור באנגלית
חיפוש בש"ס
נוסחאות וגירסאות
צמחים ובעלי חיים בדף
תמונות תלת מימד
Animated Talmud Introduction
טבלאות מעקב
תזכורת יומית
שיעורים ברחבי הארץ
מצא חברותא!
שו"ת בנושא הדף היומי
סיום מסכת
הדרכה בלימוד
קביעות בלימוד
שאלות כלליות
סיום מסכת
כללי
סיומים למסכתות
ספרים
שיעורי שמע / וידאו
ספריית שיעורי שמע ווידאו
אתרי שיעורים
קישורים לאתרי דף יומי
ספריה וירטואלית
ספריה וירטואלית
מאגר ספרים
פורום הדף היומי
כניסה
הרשמה
איזו "בבא" הכי קשה?
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
קשות באותה המידה
הצבעה
תוצאות
חיפוש מתקדם
פורטל הדף היומי
>
הדף בקצרה
מסכת:
כל המסכתות
ברכות
שבת
עירובין
פסחים
שקלים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
עבודה זרה
הוריות
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
קנים
תמיד
מדות
נידה
מדף:
עד דף:
טקסט חופשי:
•
זבחים דף יז
מספר צפיות: 24
דף יז עמוד א
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שאם טבול יום קיבל את הדם עבודתו פסולה ("קדושים יהיו ולא יחללו").
* רבה מסביר מדוע התורה היתה צריכה לכתוב גם בנוגע לטבול יום וגם בנוגע למחוסר כפורים (בנוסף לטמא) שאם קיבלו את הדם עבודתם פסולה.
דף יז עמוד ב
* לדעת רבה: מחוסר כפורים של זב נחשב כזב וכאילו לא טבל (והוא הדין לשאר מחסורי כפרה).
* מחוסר כיפורים ששרף פרה אדומה - נחלקו התנאים אם כשרה או פסולה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שאם מחוסר בגדים קיבל את הדם עבודתו פסולה ("והיתה להם כהונה לחקת עולם" - בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם).
•
זבחים דף יח
מספר צפיות: 25
דף יח עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששתויי יין פוסלים את העבודה.
* רב לא היה מעמיד מתורגמן לדרוש לפני הקהל, מזמן שאכל סעודת היום ביום טוב ועד למחרת, משום חשש שכרות.
* הגמרא ממשיכה לברר את המקור לכך שמחוסר בגדים פוסל את העבודה.
דף יח עמוד ב
* בגדי כהונה ארוכים יותר ממידתו של הכהן הלובשם - לדעת שמואל כשרים, ולדעת רב פסולים (אך אם הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* בגדי כהונה קצרים - פסולים (ולדעת שמואל: אם הם קצרים כי הגביהם וקשר עליהם את האבנט הם כשרים).
* התנאים נחלקו אם בגד בעל 5 כנפות חייב בציצית.
* "וראיתם אותו" - פרט לכסות לילה שפטורה מציצית (אך כסות סומא חייבת בציצית).
* בגדי הכהונה צריכים להיות מפשתן, וצריכים להיות לכתחילה חדשים, והחוטים שממנו עשויים הבגדים צריכים להיות שזורים, וחוטן צריך להיות כפול ששה, ואין ללבוש בגד חול עמהם.
•
זבחים דף יט
מספר צפיות: 18
דף יט עמוד א
* הגמרא מביאה דעות שונות מה נחשב ל"יתור בגדים" (לגבי כהן שאסור לו להוסיף בגד נוסף על בגדי הכהונה).
* אסור שתהיה חציצה בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה - הגמרא מביאה כמה ספקות בנושא זה (כגון: אם רוח או כינה או אבק עפר נחשבים לחציצה).
* תפילין של יד חוצצות בין בשרו של הכהן לבגדי הכהונה.
דף יט עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שטבילות וקידושים של יום הכיפורים בין בגד לבגד אינם מעכבים.
* כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו - אין מקדשין בו.
* כיצד מצות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו (באמצעות חבר שמסייעו בכך) ומקדש.
* רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון נחלקו אם לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.
•
זבחים דף כ
מספר צפיות: 29
דף כ עמוד א
* אילפא הסתפק אם מי הכיור עצמם נפסלים בלינה או לא, לדעה הסוברת שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים (והגמרא ניסתה להוכיח ממשנה במסכת יומא שמי הכיור נפסלים בלינה, אך דחתה את ההוכחה).
* רבי יוחנן אמר שאם קידש ידיו (קודם עלות השחר) לתרומת הדשן, למחר אינו צריך לקדש שוב (ונחלקו אביי ורבא כשיטת מי אמר רבי יוחנן את דבריו: כדעת רבי הסובר שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים, או כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון החולק).
דף כ עמוד ב
* הגמרא מסתפקת אם יציאת כהן מהעזרה פוסלת את הקידוש ידים ורגלים (והגמרא הביאה 4 נסיונות לפשוט את הספק, אך דחתה אותן).
* כהן שקידש ידיו ורגליו ונטמא גופו - הגמרא מסתפקת אם הקידוש נפסל (אך אם נטמאו רק ידיו של הכהן - הקידוש לא נפסל).
•
זבחים דף כא
מספר צפיות: 31
דף כא עמוד א
* הגמרא מסתפקת אם כהן יכול לקדש ידיו ורגליו בתוך הכיור (שיכניס ידיו ורגליו לתוך המים שבכיור).
* לדעת רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלים בשקיעת החמה (אם לא שיקע אותם לפני כן), אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "מתירים", ונפסלים בעלות השחר (אם לא שיקע אותם לפני כן) אם בא לקדש בהם לצורך דברים שהם "איברים".
* לדעת רב חסדא: הפסול של מי כיור תלוי בזמן עלות השחר בלבד, הן ל"מתירים" והן ל"איברים", ולכן כדי שהמים לא ייפסלו יש לשקע את הכיור קודם עלות השחר, ולהעלותו לאחר עלות השחר.
דף כא עמוד ב
* הגמרא מבררת את דעתו של רבי יוחנן בנושא הנ"ל, ובאופן עקרוני הוא סובר כדעת רב חסדא אלא שלדעתו: מדברי חכמים יש לשקע את הכיור כל הלילה.
* גם קול הגלגל של הכיור וגם הכרזתו של גביני הכרוז - היו סימני היכר לכהנים שהגיע הזמן לקום לעבודתם.
•
זבחים דף כב
מספר צפיות: 29
דף כב עמוד א
* כנו של הכיור (בסיס הכיור) - אינו מקדש את המים הניתנים בתוכו שיהיו ראויים לקידוש ידים ורגלים.
* כל כלי שרת (אך לא כלי חול) כשר לקידוש ידים ורגלים.
* המשקים המבוארים במשנה במקוואות, שלפעמים משלימים את שיעור המקוה ל40 סאה ולפעמים אין משלימים - אם נתן סאה ממשקים אלו לתוך מקוה של 40 סאה וחזר ונטל סאה מתוך מי המקוה המעורבים במשקים אלו, המקוה כשר.
* לדעת ריש לקיש: מי מקוה - כשרים להשתמש בהם למי הכיור (לקדש בהם ידים ורגלים של הכהנים). [ובעמוד ב מבואר שנחלקו בכך התנאים]
דף כב עמוד ב
* הגמרא מביאה את המקור לכך, שכהן ערל [ערל לב וערל בשר] אסור בעבודה, ואם עבר ועבד הרי שחילל את עבודתו.
* לדעת זקני דרום: כהן טמא מת שעבר ועבד בקרבן יחיד - עבודתו כשירה בדיעבד. (וריש לקיש הקשה על דבריהם).
* לדעת זקני דרום: שוחטים וזורקים על יחיד טמא שרץ אף קודם שיטבול.
•
זבחים דף כג
מספר צפיות: 30
דף כג עמוד א
* הגמרא הקשתה (ממשנה בפסחים) על דעתם של זקני דרום, הסוברים שבעלים טמא מת יחיד ששלח פסחו יצא בדיעבד.
* רמי בר חמא הסתפק אם הותרה "טומאת התהום" לכהן המרצה בקרבנותיהם של נזיר ועושה פסח.
* רמי בר חמא חולק על זקני דרום וסובר שבעלים טמא מת יחיד אינו משלח קרבנותיו.
דף כג עמוד ב
* הגמרא הקשתה (מסוף העמוד הקודם) מברייתא על רמי בר חמא ותירצה, ואח"כ הביאה שיש מי שהקשה מהברייתא על זקני דרום ותירץ.
* הגמרא הביאה את המקור לכך שכהן היושב בשעת עבודה במקדש פוסל את עבודתו ואף בדיעבד, ואח"כ ביררה מדוע אינו חייב על כך מיתה.
•
זבחים דף כד
מספר צפיות: 22
דף כד עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחציצה בין רגלי הכהן לקרקע העזרה פוסלת בשעת עבודה.
* אם רגלו אחת על הרצפה ורגלו השניה על גבי דבר החוצץ - אם יטלו את הדבר החוצץ ויצליח לעמוד על רגלו האחת שעל הרצפה, עבודתו כשירה.
* לדעת חכמים: קבלת הדם וזריקת הדם צריכות להיות ביד ימין. ולדעת רבי שמעון: קבלת הדם כשירה גם ביד שמאל.
דף כד עמוד ב
* לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: קבלת הדם צריכה להיות ביד ימין, אך זריקת הדם כשירה גם ביד שמאל.
* כל מקום שנאמר בתורה בעבודה המעכבת כפרה המילה "אצבע" או "כהונה" - העבודה צריכה להיות ביד ימין, אך לדעת רבי שמעון המילה "כהונה" לבדה אינה מספיקה כדי לחייב לעשות את העבודה ביד ימין.
* לדעת רבי שמעון: זריקת הדם בשאר הקרבנות חוץ מחטאת (לפי רש"י) - כשירה גם ביד שמאל.
•
זבחים דף כה
מספר צפיות: 28
דף כה עמוד א
* עבודת המנחה - אם בא לעשותה ביד - עליו לעובדה בימין (כדין זריקת חטאת), ואם בא לעשותה בכלי - רשאי לעובדה גם בשמאל (כדין זריקת אשם).
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה, שדם שנשפך על הרצפה לאחר שחיטתו של הקרבן לפני שהתקבל בכלי, ואח"כ אספו הכהן מהרצפה, פסול.
* השוחט - צריך שיקבל את כל דמו של פר.
* השוחט - צריך שיגביה סכין למעלה מיד לאחר השחיטה (כדי שלא יפול הדם שעל הסכין לתוך המזרק).
דף כה עמוד ב
* השוחט - צריך שיתן את הורידין (שבצואר הקרבן) באויר שכנגד תוך הכלי.
* רבי אסי הסתפק מה הדין במקרה שקיבל את הדם והחזיק את הכלי כנגד ורידי הצואר ונפחתו שולי הכלי לפני שהגיע הדם לתוך חללו ("אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא").
* הוייתן של המקואות על ידי טהרה תהא (ולא על ידי דבר המקבל טומאה).
* הצורם את אוזן הפר לאחר שחיטתו ואח"כ קיבל את דמו - פסול (למסקנת הגמרא מום פוסל רק בשעת השחיטה והקבלה ולא בשעת הזריקה).
•
זבחים דף כו
מספר צפיות: 32
דף כו עמוד א
* קדשי קדשים - שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, קדשים קלים - שחיטתן בפנים (=בעזרה) וקיבול דמן בכלי שרת בפנים.
* הגמרא ניסתה (פעמיים) להוכיח שבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה לפני זריקת הדם פסול, אך דחתה את זאת.
* הגמרא דנה באופנים שונים של שחיטה וקבלה.
דף כו עמוד ב
*במשנה (בעמוד א) מבואר שאם זרק את הדם במקום שאינו ראוי, פסול - ושמואל מחדש שהבשר הוא זה שפסול אבל הבעלים נתכפרו ויצאו ידי חובתם (זריקה שלא במקומו נחשבת כזריקה במקומו לענין כפרה לבעלים).
* לדעת רבא: אין מחשבה של פסול פוסלת את הקרבן אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה.
•
זבחים דף כז
מספר צפיות: 28
דף כז עמוד א
* ריש לקיש חולק על שמואל, וסובר שכוונת המשנה (בדף הקודם) שאם זרק שלא במקומו פסול, היינו שפסול ממש ואף הבעלים לא נתכפרו.
* רבי יוחנן חולק על שמואל וריש לקיש, וסובר שזריקה שלא במקומה איננה נחשבת כמו זריקה במקומה (אך מכל מקום קלט המזבח את הדם ולא יאספנו לזורקו שנית).
דף כז עמוד ב
* רב נחמן בר יצחק הביא הוכחה מברייתא לדברי רבי יוחנן, שקיימת שיטה שאע"פ שזריקה שלא במקומה לא נחשבת כבמקומה, מכל מקום קלט המזבח את הדם ולא יאספנו לזורקו שנית.
* לדעת רבי אלעזר: מזבח הפנימי מקדש פסולין (ואפילו אלו שאינם ראויים לו), שאם עלו עליו לא ירדו.
•
זבחים דף כח
מספר צפיות: 22
דף כח עמוד א
* לדעת שמואל (הסובר, שעור אליה נחשב כאליה, ונקטר על המזבח): התנא של המשנה (שבסוף העמוד הקודם) הוא רבי אליעזר, הסובר ש"מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם ומאכילת אדם לאכילת מזבח".
* לדעת רב הונא: עור אליה לא נחשב כאליה לענין מצות הקטרה.
* לדעת רב חסדא: עור אליה נחשב כאליה לענין מצות הקטרה, אך המשנה עוסקת באליה של גדי שאינה קריבה אלא נאכלת.
* מסוף עמוד זה ועד תחילת הדף הבא, הגמרא מבררת את המקור לכך שמחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו פוסלת והאוכל מקרבן שחשב עליו חוץ לזמנו חייב כרת.
דף כח עמוד ב
* נותר דומה למחשבת חוץ לזמנו ב-2 דברים, ומחשבת חוץ למקומו דומה למחשבת חוץ לזמנו ב-4 דברים.
* הטעם שהפסוק "ואכליו עונו ישא" עוסק דווקא בנותר, הוא בגלל שיש גזירה שוה ('קדש' 'קדש') המלמדת על כך.
* רבא דורש את הפסוק הארוך "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו..." ולומד ממנו מספר הלכות.
דף:
1
2
3
4
5
6
7
8
9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי |
אודות
|
צור קשר
|
הוספת תכנים
|
רשימת תפוצה
|
הקדשה
|
תרומות
|
תנאי שימוש באתר
|
מפת האתר