דף סג עמוד א * לדעת רבי אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת. * לדעת רב: כיון שאמר לו (לעבודה זרה) "אלי אתה" - חייב (והגמרא דנה ומבארת את דבריו). * "אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" - לדעת אחרים: אלמלא וי"ו שבהעלוך (שמראה על כך שלא כפרו בקב"ה לגמרי שהרי שיתפוהו בדבר אחר) - נתחייבו ישראל כליה, ולדעת רבי שמעון בר יוחאי לומדים מהאות ו' ש"איוו לא-לוהות הרבה". * בגמרא מובאים חמישה דינים שונים הנלמדים מהפסוק "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ועל כולם אין לוקים, כי אין לוקים על לאו שבכללות. * הנודר או הנשבע בשם עבודה זרה, לוקה לדעת רבי יהודה (הסובר שלאו שאין בו מעשה לוקים עליו). דף סג עמוד ב * אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ויישבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". * כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה - מותר להזכיר את השם שלה. * כל דבר ליצנות אסור חוץ מלעשות ליצנות מעכו"ם. * יודעים היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. (אך לאחר שנתקשרו בהם מעצמם תקפה חיבתם עליהם).