דף קמא עמוד א
* הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה (שבעמוד הקודם): "אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, היו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות פטור מלשלח".
* הגמרא עוסקת במקור לדין המשנה שאם שילח את האם וחזרה חייב לשלחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחייב לשלח אף אם נצרך לקחת את האם לדבר המצוה, ומבררת מדוע יש צורך במקור לשם כך.
* במשנה מובא שלדעת רבי יהודה הנוטל אם על הבנים לוקה ואינו משלח - והגמרא מסתפקת האם לוקה בגלל שסובר שלאו הניתק לעשה לוקים עליו או כי סובר שמדובר פה על לאו רגיל (וכך מסקנת הגמרא בעמוד ב).

דף קמא עמוד ב
* כל ברייתא שלא נשנתה בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא הרי היא בחזקת משובשת ואין להקשות ממנה.
* המרחק הנדרש לשילוח הקן - כדי שתצא מתחת ידו.
* לפי הפירוש הראשון ברש"י: רב הונא ורב יהודה חולקים באיזה אבר עליו לאחוז באם בשעה שמשלחה (ברגליה או בכנפיה).
* יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום.
* לדעת רבי יוסי בר רבי חנינא: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.
* לדעת רב: אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן.

דף קמב עמוד א
* ומה אם מצוה קלה (שילוח הקן) שהיא כאיסר אמרה תורה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה.
* אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, מאותן שמתן שכרה נאמר בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה (שלא יתכן שהשכר המובטח בה הוא בעולם הזה).
* מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (חוץ מעבודה זרה).
* שלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם, אלא אם מצוי ההיזק במקום זה.

הדרן עלך מסכת חולין