סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 
מספר צפיות: 2
דף מג עמוד א
* לדעת עולא: 8 מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני.
* לדעת חייא בר רב: 8 אופנים של טרפות יש בנקובה.
* רבי יצחק בר' יוסף בשם רבי יוחנן פסק שהלכה כר' יוסי בר' יהודה הסובר שאם ניקבה המרה זו היא טריפה.
* ניטל הכבד ונשתייר בה כל שהוא - ישנה מחלוקת אמוראים בדעת רבי יוחנן אם כשרה או שצריך דוקא שיישאר בה שיעור כזית כדי שתהיה כשרה.
* מרה שניקבה וכבד סותמתה - כשרה.
* ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים או להיפך - כשרה. [ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה - כשר, למסקנת הגמרא].
* 2 עורות יש לו לוושט, חיצון אדום ופנימי לבן, ניקב זה בלא זה - כשר. [ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה - פסול, למסקנת הגמרא]
* קרום שעלה מחמת מכה בוושט - אינו קרום.
* וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים.

דף מג עמוד ב
* לדעת עולא: בהמה שאכלה קוצים, ונתחב קוץ לתוך עור הושט הפנימי - לא חוששים שנקב הקוץ את שני העורות, והבהמה כשרה.
* תורבץ הוושט (מקום דיבוקו של הוושט בלחי, ונחלקו הדעות היכן בדיוק מקומו) - לדעת רב: בנקב במשהו היא טרפה, ולדעת שמואל: רק בנחתך ברובו היא טרפה.
מספר צפיות: 3
דף מד עמוד א
* לפי התירוץ הראשון הגמרא - קודם בת קול: הרוצה לעשות כדברי ב"ש יעשה, לאחר בת קול: הלכה כדברי ב"ה.
* לפי התירוץ השני בגמרא - לדעת רבי יהושע (הסובר שאין משגיחין בבת קול): הרוצה לעשות כדברי ב"ש יעשה, לדעת חכמים: הלכה כדברי בית הלל.
* רמי בר יחזקאל סובר שלדעת רב "תורבץ הוושט" איננו מקום שחיטה, ונעשה טריפה אפילו בנקב משהו.
* הגמרא מבארת את הדין במקרה בו נעקר הושט ממקום חיבורו בלחי.

דף מד עמוד ב
* שיעור החיתוך בגרגרת שעושה את הבהמה טריפה - לדעת רב: משערים לפי רוב עוביה, ויש אומרים בשם רב: לפי רוב חללה.
* חכם שטימא - אין חבירו רשאי לטהר, אסר - אין חבירו רשאי להתיר.
* טוב להימנע מאכילת בשר בהמה שהתעורר בה ספק והורה בה חכם להיתר - אך רק כאשר ההיתר של החכם היה בדבר התלוי בסברה.
* דן את הדין זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו - כולן רשאין ליקח, אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו (ודין זה הוא רק בדבר הנמכר בשומא).
* איזהו תלמיד חכם? זה מי שנולד ספק טריפה בבהמתו, ואינו חס על ממונו ואוסרה (ועליו נאמר "שונא מתנות יחיה").
מספר צפיות: 3
דף מה עמוד א
* מתי נקבים בגרגרת בבהמה נחשבים לטריפה? - אם יש בהם חסרון: מצטרפים לשיעור שטח של איסר, אם אין בהם חסרון: מצטרפים לרוב.
* נסדקה הגרגרת לאורכה - לדעת רב: אם נשתייר חוליא אחת למעלה וחוליא אחת למטה, כשרה, לדעת שמואל: אם נשתייר משהו למעלה ומשהו למטה, כשרה.
* כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה.
* ניקב קרום של מוח - נחלקו הדעות אם נהיית טריפה אפילו אם לא ניקב הקרום התחתון אלא רק העליון.

דף מה עמוד ב
* ניקב הלב לבית חללו - רבי זירא מסתפק האם הכוונה לכל חלל מחללי הלב או לבית חלל גדול שבו בלבד.
* שיעור הנקב בקנה הלב (הנמצא על גבי דופני הריאה) המטריף את הבהמה - לדעת רב: במשהו, לדעת שמואל: ברובו.
* לדעת רבי: חוט השדרה שנפסק ברובו - מטריף את הבהמה, ולדעת רבי יעקב: אפילו רק אם ניקב - מטריף את הבהמה.
* הגמרא מביאה אופנים שונים של טרפות בחוט השדרה, וכן מבררת היכן סופו של חוט השדרה.
מספר צפיות: 2
דף מו עמוד א
* נחלקו האמוראים היכן מסתיים חוט השדרה בעוף (לענין שמשם והלאה אינו טריפה) - עד למטה מן האגפים או עד בין האגפים.
* ניטל הכבד ונשתייר בה כל שהוא - ישנה מחלוקת תנאים אם כשרה או שצריך דוקא שיישאר בה שיעור כזית (במקום מרה / במקום שהיא חיה) כדי שתהיה כשרה.
* רבה ורב יוסף ברחו מפני פולמוס (חיל השלטון) שהגיע לפומבדיתא.

דף מו עמוד ב
* הגמרא פוסקת להלכה כדעת רב יוסף שאין הבהמה נטרפת בניקבו קרומי הריאה אם ניקב קרום הריאה העליון לבדו או התחתון לבדו.
* הגמרא מביאה כמה דינים שאמר רבא בנוגע לטרפה בריאה.
* לדעת רבא: ריאה שהאדימה במקצתה כשרה, ואם האדימה בכולה טרפה. אך לדעת רבינא אין לחלק בין מקצתה לכולה.
* ריאה שיבשה מקצתה - טרפה.
מספר צפיות: 3
דף מז עמוד א
* 2 בועות הסמוכות זו לזו בריאה - אין אפשרות לבדוק אם יש בהם נקב או לא, אך לגבי בועה אחת הנראית כ-2 בועות - הגמרא מפרטת דרך בה ניתן לבדוק אם זו בועה אחת וכשרה או 2 בועות וטריפה.
* ריאה שיש בה אונא יתירה - לדעת רבא: טריפה, לדעת מרימר: כשרה (אם היא עומדת בשורת האונות כאחת מהן).
* "עינוניתא דוורדא" כשירה ולא נחשבת ליתירה.

דף מז עמוד ב
* לדעת רפרם: ריאה שדומה לבקעת עצים - טריפה (והגמרא מביאה דעות שונות בביאור דברי רפרם).
* ריאה שנשתנה הצבע שלה לתכלת או לירוק (ככרתי) או לאדום - כשרה, לשחור - טרפה.
* ריאה שהמראה שלה ככבד - כשרה, כבשר - טריפה.
* הגמרא מפרטת את הדינים במקרים הבאים: סתימה בריאה, נקבים בריאה, ריאה שלקתה בתוכה.
מספר צפיות: 3
דף מח עמוד א
* ריאה הדבוקה בצלעות - לדעת רב נחמן: אין חוששים לה שמא ניקבה, אלא אם העלתה צמחים סביבות אותו הנקב, לדעת אבימי: בכל מקרה חוששים לה שמא ניקבה.
* רב נחמן מכשיר ריאה שניקבה ודופן סותמתה, אם מדובר שהיה הנקב במקום שהריאה והדופן דבוקים יחד תמיד.
* ריאה שיש בה אבעבועות - שמואל ורבה בר בר חנה מכשירים, אך התלמידים מגמגמים בדבר.

דף מח עמוד ב
* מחט שנמצאת בריאה - נחלקו האמוראים אם הבהמה כשרה או טריפה.
* אין אומרים בטריפות זו דומה לזו.
* הגמרא דנה במקרה בו מחט נמצאה בסמפון הגדול של הריאה, ובמקרה שמחט נמצאה בכבד.
מספר צפיות: 3
דף מט עמוד א
* למה נקרא שמה ריאה? שמאירה את העינים (ע"י שמערבים בה סממנים המאירים את העינים).
* נקב בריאה - נחלקו האמוראים אם תולים את הנקב במשמוש ידי הטבח, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשירה.
* תולעת שיצאה מן הריאה ועשתה בה נקב - נחלקו האמוראים אם תולים שהנקב נעשה לאחר שחיטה, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשירה.
* הגמרא מכריעה שאין הלכה כרבי שמעון הסובר שריאה אינה נטרפת עד שתינקב לבית הסמפונות (לסמפון גדול של הריאה).
* חלב שעל גבי קבה - כהנים נהגו בו היתר (כרבי ישמעאל שאמר כך משום אבותיו).
* "ואני אברכם" - רבי ישמעאל: ברכה לכהנים, רבי עקיבא: ברכה לישראל.

דף מט עמוד ב
* למסקנת הגמרא, חלב שעל גבי הקיבה - רבי ישמעאל אוסר באכילה ורבי עקיבא מתיר.
* חלב המכסה נקב באחד האיברים שכשניקבו הבהמה נעשית טריפה - לדעת רב: חלב טהור סותם (והבהמה כשירה) וחלב טמא אינו סותם (והבהמה טריפה), ולדעת רב ששת: שניהם סותמים.
* התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן סבר רבא לפסוק כרב ששת (במחלוקת הנ"ל), וכן סבר לפסוק שלא כרבי שמעון (הסובר שיש בדבש חשש גילוי).
* חלב העשוי ככובע - אינו סותם את הנקב.
מספר צפיות: 2
דף נ עמוד א
* הגמרא מביאה 2 לישנות לבאר מהו החלב (בחלב הקיבה) אותו נהגו בני ארץ ישראל לאכול ובני בבל אסרו.
* לדעת רשב"ג (וכך פוסק רבי יוחנן, אך הגמרא מכריעה שאין הלכה כך): בני מעיין שניקבו וליחה סותמתן - כשרה.
* לדעת שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל (ולכן הלכה כרבי שמעון שאם אחד האבלים הגיע ביום השביעי מצטרף למניינם של האבלים ומסיים עמם את האבילות).
* מקיפים ב: בני מעיים, ריאה, קנה.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר שנקב כל שהוא בכרס הפנימית מטריף - והגמרא מביאה דעות שונות איזה חלק הוא הנקרא כרס פנימית.
* כרס חיצונה שנקדרה כסלע (לדעת גניבא בשם רבי אסי, ולדעת רבי חייא בר אבא: יותר מכסלע) - טריפה.
* הברייתא מבארת את דין מחט הנמצאת בעובי בית הכוסות.
מספר צפיות: 3
דף נא עמוד א
* מעשה ובא לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד, והפך רבי את בית הכוסות כדי לבדוק אם הנקב מפולש, ומצא בצד החיצון כנגד המחט קורט דם והטריפה.
* הניח בהמה למעלה על הגג, ובא ומצאה למטה על הארץ - אין חוששים להטריפה משום ריסוקי אברים.
* בהמה שגוררת רגליה - כשרה, ולא חוששים שנטרפה.
* זכרים המנגחים זה את זה וכן אילים שנגנבו על ידי גנבים - אין חוששים להטריפם משום ריסוקי אברים.

דף נא עמוד ב
* הגמרא הביאה 3 ראיות לדינו של רב נחמן (עגל שנולד היום - אין בו חשש משום ריסוקי אברים) ודחתה את הראיות.
* כשמפילים בהמה בבית המטבחים כדי לשוחטה - אין בו משום ריסוקי אברים.
* הגמרא מפרטת את אופני הבדיקה בהם ניתן להתיר בהמה שנפלה, ומפרטת אלו אברים צריכים בדיקה.
* הגמרא מפרטת באלו מקרים יש לחשוש לריסוק איברים בעוף, ובאלו מקרים לא.
מספר צפיות: 2
דף נב עמוד א
* הגמרא ממשיכה לפרט באלו מקרים יש לחשוש לריסוק איברים בעוף, ובאלו מקרים לא.
* אם נשתברו רוב צלעותיה של הבהמה הרי היא טריפה, והברייתא מבארת שהכוונה היא ל6 צלעות מכל צד או ל11 צלעות מצד אחד ו-1 צלע מצד שני.
* אם נעקרו הצלעות - נחלקו האמוראים אם נעשית טריפה אף אם נעקרו ברוב צד אחד (שלא נעקרו אלא 6 צלעות בלבד).
* הגמרא מבררת מה הדין כשנעקרה צלע אחת וגם החוליה (כולה או מקצתה) המחוברת אליה.

דף נב עמוד ב
* לדעת שמואל: גולגולת שנחבסה ברובה הרי היא טריפה, ורבי ירמיה מתלבט אם כוונת שמואל היא אף אם נחבסה ברוב גובהה או רק אם נחבסה ברוב היקפה.
* לדעת שמואל: בשר החופה את רוב הכרס שנפגם ברובו הרי זה טריפה, ורב אשי מתלבט אם כוונת שמואל היא אף אם רוב אותו בשר נקרע או רק אם רוב אותו בשר ניטל לגמרי.
* רב אמר שדין דרוסה בבהמה הוא מן הזאב ולמעלה, ובעופות מן הנץ ולמעלה.
* לדעת רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה נחשבת דריסה בגדיים וטלאים, ודרוסת חולדה נחשבת דריסה רק בעופות.
מספר צפיות: 3
דף נג עמוד א
* שועל שדרס - נחלקו הלישנות בגמרא אם דריסתו מטריפה.
* כלב שדרס - אין דריסתו מטריפה.
* אין דרוסה אלא ביד ולא אם דרס ברגל, אין דרוסה אלא בצפורן ולא אם דרס בשן, אין דרוסה אלא מדעת, אין דרוסה אלא מחיים.
* ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן - אין חוששין שמא ארי דרסו.
* רב סובר שלא חוששים לספק דרוסה, ושמואל חולק.

דף נג עמוד ב
* אמימר פסק להלכה שחוששים לספק דרוסה.
* דרוסה שאמרו חכמים שיש לחוש לה - צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.
* לדעת רבי זירא: יש דריסה בסימנים (=אם נדרסה כנגד קנה וושט, הדריסה מטריפה).
* נרקב הבשר - רואים אותו כאילו הוא אינו, ולכן דינו כטריפה אם היה זה במקום שאם ניטל כולו הרי זו טריפה.
* דריסה בסימנים (קנה וושט) אינה דריסה עד שיאדימו הסימנים עצמם.
מספר צפיות: 3
דף נד עמוד א
* שיעור הדריסה בקנה ובוושט הוא במשהו.
* דרוסה שאמרו שצריכה בדיקה - לדעת רב יצחק בר שמואל בר מרתא: הבדיקה צריכה להיות כנגד בני מעיים, לדעת רב: מכף הגולגולת ועד הירך.
* רבי יוחנן אמר, שכל אותן השנים שרב שימש את רבותיו כאשר הוא ישב, הוא שימש אותם בעמידה (כי רב היה חשוב ממנו).
* שמוטה ושחוטה - לדעת רב: כשרה, לדעת רבי יוחנן: יביא ויקיף.
* אין לך לאסור משום טריפה אלא את מה שמנו חכמים (ולכן אין לאסור אם לקתה בגיד הנשה או לקתה בכולייתה).

דף נד עמוד ב
* "האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה" - מחלוקת אמוראים אם טרפה או לא.
* אין בעלי אומנויות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעסוקים במלאכתם.
* רבי יוסי בר אבין טען ואמר שחביבה מצוה בשעתה.
* רב נחמן סובר שלשון "עד" הכתוב במשנה כוונתה היא עד ולא עד בכלל.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר