סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 
מספר צפיות: 9
דף י עמוד א
* אשה היולדת ולד נוסף בתוך 'ימי מלאת' של הולד הראשון - הגמרא מסתפקת בדעת רבי יהודה אם מפסיקה את מנין ימי טהרתה (וימי הטומאה של השני לא נמנים יחד עם ימי הטהרה של הראשון, ורק לאחר ימי הטומאה של הולד השני ממשיכה למנות את ימי הטהרה של הראשון) או אינה מפסיקה את מנין ימי טהרתה (וימי הטומאה של השני נחשבים יחד עם מנין ימי הטהרה של הראשון).
* הגמרא לאורך העמוד מנסה לפשוט את הספק הנ"ל.

דף י עמוד ב
* למסקנת הגמרא: במקרה הנ"ל - ימי הטומאה של הולד השני עולים אף למנין ימי הטהרה של הראשון.
* המשנה מפרטת מי הם החמישה המביאים קרבן עולה ויורד, ובברייתא מבואר מי הוא המביא רק קרבן עשיר או דל ומי הוא המביא קרבן עשיר או דל או בדלי דלות.
* בברייתא נאמר שעשירית האיפה סולת שמביאים בדלי דלות נקנית בפרוטה, והגמרא מבארת מנין נלמד דין זה, ומבארת את החישוב.
מספר צפיות: 8
דף יא עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהשפחה החרופה שנבעלה לוקה והבועל אינו לוקה.
* נחלקו התנאים מה היא שפחה חרופה - כל שחציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי / שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי / שפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.
* בשפחה חרופה (בניגוד לשאר עריות) - אם אחד מהם (השפחה או הבועל) קטן או ישן, שניהם פטורים (השפחה פטורה ממלקות והבועל מקרבן אשם).

דף יא עמוד ב
* פרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בחטאת הבאה על חטא שחייבים על זדונו כרת.
* בתחילת המשנה נאמר "אמרו לו: אכלת חלב - מביא חטאת" - בלישנא הראשונה בגמרא מבואר שמדובר שכך אמרו לו שני עדים והוא הכחישם, ובלישנא השניה בגמרא מבואר שכך אמר לו עד אחד והוא שתק.
* הגמרא מביאה את המקור מהתורה לכך שיש חיוב חטאת כשהאדם אינו מכחיש את דברי העד שמעיד שהוא חייב חטאת.
מספר צפיות: 9
דף יב עמוד א
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר שלדעת חכמים אם שנים אומרים שאדם מסוים אכל חלב והוא אומר שלא אכל, הרי הוא פטור מקרבן - והגמרא מסתפקת האם הטעם הוא כי "אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש" או שהטעם הוא כי יש לו טענת "מיגו".
* הגמרא מבררת את הנפקא מינה בין הטעמים ("טומאה חדשה"), ומנסה לפשוט את הספק.

דף יב עמוד ב
* הגמרא מביאה כמה אופנים בהם רבי מאיר (החולק על חכמים וסובר שבמקרה הנ"ל חייב קרבן) מודה לחכמים (שפטור מקרבן).
* חילוק חטאות נעשה על ידי ההעלמה של החטא - כל פעם שנתעלם האיסור מהאדם, וחטא, יש חיוב קרבן בפני עצמו.
* הלישנות בגמרא נחלקו אם רבי יהושע שאמר "תמחויין מחולקין", אמר זאת גם לקולא.
* שיעור הזמן המצרף את האכילות של איסור להחשיבן כאכילה אחת - לדעת חכמים: כדי אכילת פרס, לדעת רבי מאיר (למסקנת הגמרא בתחילת העמוד הבא): אפילו אם אכל במשך כל היום.
מספר צפיות: 8
דף יג עמוד א
* לדעת שמואל: אפילו אם אכל מאכלים טמאים כל היום כולו בשיעור חצי פרס - גופו נפסל מאכילת תרומה, ובתנאי שאכל כל כזית וכזית מתוך שיעור החצי פרס בכדי אכילת פרס, והגמרא דחתה את דבריו.
* בברייתא נאמר שהתירו לאשה שנגעה בטמא מת להניק את בנה, ובנה טהור - והגמרא מבררת מדוע לא נטמא בנה מהחלב הטמא.

דף יג עמוד ב
* בברייתא מובאות שלוש דעות בנוגע לתנאי החיוב של שתוי יין שנכנס למקדש, והגמרא מכריעה להלכה כדעת רבי אלעזר שאין חייב מיתה אלא אם שתה באופן המשכר (ולא אם הפסיק באמצע שתייתו או שנתן לתוכו מים).
* רב סובר שאם שותה יותר מרביעית יין, אסור להורות הלכה, אף אם מזג את היין במים.
* רב פסק כרבי יוסי ברבי יהודה שמותר לשתויי יין ללמוד תלמוד, כיון שאין מורים על פיה הלכה למעשה.
מספר צפיות: 14
דף יד עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא מקרה בו "יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד" - והגמרא מבארת שמדובר על "איסור כולל" ועל "איסור מוסיף" (ולכן כל האיסורים חלים אף לדעה הסוברת שאין איסור חל על איסור).
* הגמרא מבארת מדוע המשנה לא נקטה מקרה בו חייב חמש חטאות (במקרה בו אכל כזית פיגול).
* לדעת רפרם אין "עירוב והוצאה ליום הכפורים" (ומותר להוציא מרשות לרשות), אך הגמרא דחתה את דבריו.

דף יד עמוד ב
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא מקרה בו "יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות" - והגמרא מבארת שמדובר על "איסור מוסיף" ועל "איסור בת אחת" (ולכן כל האיסורים חלים אף לדעת רבי מאיר הסובר שאין איסור חל על איסור).
* שתי המשניות בעמוד זה מביאות אופנים נוספים בהם אדם חייב בביאה אחת כמה חטאות.
* לדעת רבי יוסי: אין איסור חל על איסור, אלא אם זה "איסור מוסיף".
מספר צפיות: 15
דף טו עמוד א
* הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ("רשיעא בר רשיעא") - חייב שלוש חטאות.
* הבא על אותה ערוה כמה פעמים בהעלם אחד - לדעת רבי אליעזר: חייב חטאת על כל אחת ואחת מביאותיו, לדעת חכמים: חייב רק אחת.
* קצר בשבת כמה פעמים בהעלם אחד - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר אם חייב חטאת על כל פעם ופעם או חייב רק אחת.

דף טו עמוד ב
* מוכה שחין שתלש את אברו המדולדל - אם האבר ניתז בכל כוחו מגופו, אינו נטמא מהאבר ברגע שפירש ממנו.
* לדעת ת"ק: רבי עקיבא שאל את רבן גמליאל ורבי יהושע מה דין השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד, ולדעת רבי שמעון: רבי עקיבא שאל מה דין האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד - והגמרא מבארת מדוע רבי שמעון חלק על ת"ק.
* רבי יהושע ענה לשאלת רבי עקיבא שחייב על כל אחת ואחת, ורבי עקיבא הקשה על כך, והגמרא מסתפקת אם רבי יהושע קיבל את קושיית רבי עקיבא.
מספר צפיות: 13
דף טז עמוד א
* הגמרא מביאה כמה אפשרויות לבאר מה הם "חמשה תמחויים" (שאמר רבי יהושע שהאוכל מזבח אחד בחמשה תמחויים בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה).
* הגמרא מבארת שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר שתי שאלות: (1) העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, האם חייב על כל שבת ושבת (2) האם תולדות שונות של אב מלאכה אחד דינם כאבות מלאכה נפרדים להתחייב על כל אחת ואחת או לא.

דף טז עמוד ב
* לדעת רבה: שגגת שבת וזדון מלאכות - פשוט לרבי עקיבא שהימים שבין שבת לשבת מחלקים, זדון שבת ושגגת מלאכות - לדעת רבי אליעזר השבתות מחלקות ורבי עקיבא חולק.
* לדעת אביי: זדון שבת ושגגת מלאכות - פשוט לרבי עקיבא שהשבתות לא מחלקות, שגגת שבת וזדון מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר הימים שבין שבת לשבת מחלקים.
* לדעת רב חסדא: זדון שבת ושגגת מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר השבתות מחלקות, שגגת שבת וזדון מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר הימים שבין שבת לשבת מחלקים.
מספר צפיות: 5
דף יז עמוד א
* הגמרא ממשיכה לעסוק בדעת רב חסדא (המובאת בסוף העמוד הקודם).
* בברייתא מבואר (בניגוד למשנה) ששאלת רבי עקיבא את רבי אליעזר היתה מה דין הבא על אשתו נדה בשוגג וחזר ובא עליה בשוגג, והיו הביאות בהעלם אחד (האם חייב אחת על כולם או על כל אחת ואחת).
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, דנה באופני חיוב הבאת אשם תלוי.

דף יז עמוד ב
* היתה לפניו חתיכה אחת, והיה סבור שהיא שומן ואכלה, ואח"כ נודע לו שהיא ספק של חלב ספק של שומן - לדעת רב אסי: חייב אשם תלוי, לדעת חייא בר רב: אינו חייב אשם תלוי (אלא חייב אשם תלוי רק במקרה שהיו לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהם ואינו יודע איזו אכל).
* לדעת רב לא חייבים אשם תלוי בספק של חתיכה אחת - רבא מבאר שהטעם הוא כי כך לומד מהפסוק ("מצוות קרינן"), רבי זירא מבאר שהטעם הוא כי אי אפשר לברר איסורו.
מספר צפיות: 13
דף יח עמוד א
* רב נחמן מבאר שהטעם לכך, שלדעת רב לא חייבים אשם תלוי בספק של חתיכה אחת, הוא בגלל ש"לא איקבע איסורא".
* רב מבאר שרבי אליעזר וחכמים נחלקו מה הדין בחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואכלה (והגמרא מבארת מדוע רבי אליעזר מחייב רק אם אכלה דוקא).
* היו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב, ובא עובד כוכבים ואכל את הראשונה ואח"כ בא ישראל ואכל את השניה - פטור, ורבי מחייב.

דף יח עמוד ב
* אכל ספק חלב ונודע לו ספק חלב ונודע לו - לדעת רבי: מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת, לדעת רבי יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ורבי שמעון: אין מביא אלא אשם תלוי אחד.
* רבי זירא לומד מדעת רבי ש"ידיעות ספק מחלקות לחטאות" (אדם שחטא כמה פעמים בשוגג ונודע לו בין העבירות שחטא בספק ולבסוף נודע לו שחטא בודאי - מביא חטאת על כל חטא וחטא), וכך גם סובר אביי, ורבא חולק.
מספר צפיות: 8
דף יט עמוד א
* הגמרא מיישבת את הסתירה בדעת רבי יוחנן ובדעת ריש לקיש בנוגע למחלוקתם אם "ידיעות ספק מחלקות לחטאות" או לא.
* אדם שודאי עבר עבירה, אלא שאינו יודע איזו עבירה עבר - רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר, ובגמרא מבואר טעם מחלוקתם.

דף יט עמוד ב
* נתכוון בשבת לחתוך את התלוש וחתך את המחובר - לדעת אביי: חייב, ולדעת רבא: פטור.
* אדם שודאי עבר עבירה, אלא שאינו יודע איזו עבירה עבר - רבי יהודה סובר שרבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי, ורבי שמעון חולק (ובברייתא מבואר טעמיהם).
* לדעת שמואל: המתעסק בחלבים ועריות - חייב (שכן נהנה), המתעסק בשבת - פטור (מלאכת מחשבת אסרה תורה).
מספר צפיות: 11
דף כ עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה להקשות על דברי שמואל (שאמר שהמתעסק בשבת פטור), ומתרצת.
* הגמרא (בסוף עמוד זה ובתחילת העמוד הבא) מביאה ארבע דעות של אמוראים לביאור הברייתא שאמרה ש: "החותה גחלים בשבת - חייב חטאת, ולדעת רבי אליעזר ברבי צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות".

דף כ עמוד ב
* החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהן - הברייתות נחלקו אם חייב או פטור (נחלקו בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה).
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת על איזה דם חייבים כרת על אכילתו ועל איזה דם פטורים מכרת על אכילתו.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה.
מספר צפיות: 9
דף כא עמוד א
* הברייתא לומדת ומרבה אף דם של כוי לאיסור.
* הגמרא מביאה את המקורות לדינים הבאים: חלבו של כוי אסור באכילה, נבלתו של כוי אסורה באכילה, גיד הנשה של כוי אסור באכילה, בשר נבלתו של כוי מטמא, ונוהגים בכוי דיני שחיטה.
* מהברייתא משמע שאין בשר אדם נחשב כאוכל המקבל טומאה, והגמרא מקשה על כך ממשנה בעוקצין, ודנה בכך.

דף כא עמוד ב
* דם שרצים - לוקים על אכילתו בכזית אם התרו בו משום איסור אכילת שרץ, אך אם התרו בו משום דם אינו לוקה.
* דם דגים שכינסו בכלי בפני עצמו - אסור באכילה (אם אין בו קשקשים).
* דם מהלכי שתים שלא פירש מגוף האדם - אפילו מצות "פרוש" אין בו, אלא מותר לכתחילה.
1 2
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר