דף יג עמוד א
* לדעת שמואל: אפילו אם אכל מאכלים טמאים כל היום כולו בשיעור חצי פרס - גופו נפסל מאכילת תרומה, ובתנאי שאכל כל כזית וכזית מתוך שיעור החצי פרס בכדי אכילת פרס, והגמרא דחתה את דבריו.
* בברייתא נאמר שהתירו לאשה שנגעה בטמא מת להניק את בנה, ובנה טהור - והגמרא מבררת מדוע לא נטמא בנה מהחלב הטמא.

דף יג עמוד ב
* בברייתא מובאות שלוש דעות בנוגע לתנאי החיוב של שתוי יין שנכנס למקדש, והגמרא מכריעה להלכה כדעת רבי אלעזר שאין חייב מיתה אלא אם שתה באופן המשכר (ולא אם הפסיק באמצע שתייתו או שנתן לתוכו מים).
* רב סובר שאם שותה יותר מרביעית יין, אסור להורות הלכה, אף אם מזג את היין במים.
* רב פסק כרבי יוסי ברבי יהודה שמותר לשתויי יין ללמוד תלמוד, כיון שאין מורים על פיה הלכה למעשה.

דף יד עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא מקרה בו "יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד" - והגמרא מבארת שמדובר על "איסור כולל" ועל "איסור מוסיף" (ולכן כל האיסורים חלים אף לדעה הסוברת שאין איסור חל על איסור).
* הגמרא מבארת מדוע המשנה לא נקטה מקרה בו חייב חמש חטאות (במקרה בו אכל כזית פיגול).
* לדעת רפרם אין "עירוב והוצאה ליום הכפורים" (ומותר להוציא מרשות לרשות), אך הגמרא דחתה את דבריו.

דף יד עמוד ב
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) מובא מקרה בו "יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות" - והגמרא מבארת שמדובר על "איסור מוסיף" ועל "איסור בת אחת" (ולכן כל האיסורים חלים אף לדעת רבי מאיר הסובר שאין איסור חל על איסור).
* שתי המשניות בעמוד זה מביאות אופנים נוספים בהם אדם חייב בביאה אחת כמה חטאות.
* לדעת רבי יוסי: אין איסור חל על איסור, אלא אם זה "איסור מוסיף".

דף טו עמוד א
* הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ("רשיעא בר רשיעא") - חייב שלוש חטאות.
* הבא על אותה ערוה כמה פעמים בהעלם אחד - לדעת רבי אליעזר: חייב חטאת על כל אחת ואחת מביאותיו, לדעת חכמים: חייב רק אחת.
* קצר בשבת כמה פעמים בהעלם אחד - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר אם חייב חטאת על כל פעם ופעם או חייב רק אחת.

דף טו עמוד ב
* מוכה שחין שתלש את אברו המדולדל - אם האבר ניתז בכל כוחו מגופו, אינו נטמא מהאבר ברגע שפירש ממנו.
* לדעת ת"ק: רבי עקיבא שאל את רבן גמליאל ורבי יהושע מה דין השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד, ולדעת רבי שמעון: רבי עקיבא שאל מה דין האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד - והגמרא מבארת מדוע רבי שמעון חלק על ת"ק.
* רבי יהושע ענה לשאלת רבי עקיבא שחייב על כל אחת ואחת, ורבי עקיבא הקשה על כך, והגמרא מסתפקת אם רבי יהושע קיבל את קושיית רבי עקיבא.

דף טז עמוד א
* הגמרא מביאה כמה אפשרויות לבאר מה הם "חמשה תמחויים" (שאמר רבי יהושע שהאוכל מזבח אחד בחמשה תמחויים בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה).
* הגמרא מבארת שרבי עקיבא שאל את רבי אליעזר שתי שאלות: (1) העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, האם חייב על כל שבת ושבת (2) האם תולדות שונות של אב מלאכה אחד דינם כאבות מלאכה נפרדים להתחייב על כל אחת ואחת או לא.

דף טז עמוד ב
* לדעת רבה: שגגת שבת וזדון מלאכות - פשוט לרבי עקיבא שהימים שבין שבת לשבת מחלקים, זדון שבת ושגגת מלאכות - לדעת רבי אליעזר השבתות מחלקות ורבי עקיבא חולק.
* לדעת אביי: זדון שבת ושגגת מלאכות - פשוט לרבי עקיבא שהשבתות לא מחלקות, שגגת שבת וזדון מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר הימים שבין שבת לשבת מחלקים.
* לדעת רב חסדא: זדון שבת ושגגת מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר השבתות מחלקות, שגגת שבת וזדון מלאכות - לדעת רבי עקיבא ורבי אליעזר הימים שבין שבת לשבת מחלקים.

דף יז עמוד א
* הגמרא ממשיכה לעסוק בדעת רב חסדא (המובאת בסוף העמוד הקודם).
* בברייתא מבואר (בניגוד למשנה) ששאלת רבי עקיבא את רבי אליעזר היתה מה דין הבא על אשתו נדה בשוגג וחזר ובא עליה בשוגג, והיו הביאות בהעלם אחד (האם חייב אחת על כולם או על כל אחת ואחת).
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, דנה באופני חיוב הבאת אשם תלוי.

דף יז עמוד ב
* היתה לפניו חתיכה אחת, והיה סבור שהיא שומן ואכלה, ואח"כ נודע לו שהיא ספק של חלב ספק של שומן - לדעת רב אסי: חייב אשם תלוי, לדעת חייא בר רב: אינו חייב אשם תלוי (אלא חייב אשם תלוי רק במקרה שהיו לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהם ואינו יודע איזו אכל).
* לדעת רב לא חייבים אשם תלוי בספק של חתיכה אחת - רבא מבאר שהטעם הוא כי כך לומד מהפסוק ("מצוות קרינן"), רבי זירא מבאר שהטעם הוא כי אי אפשר לברר איסורו.

דף יח עמוד א
* רב נחמן מבאר שהטעם לכך, שלדעת רב לא חייבים אשם תלוי בספק של חתיכה אחת, הוא בגלל ש"לא איקבע איסורא".
* רב מבאר שרבי אליעזר וחכמים נחלקו מה הדין בחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואכלה (והגמרא מבארת מדוע רבי אליעזר מחייב רק אם אכלה דוקא).
* היו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב, ובא עובד כוכבים ואכל את הראשונה ואח"כ בא ישראל ואכל את השניה - פטור, ורבי מחייב.

דף יח עמוד ב
* אכל ספק חלב ונודע לו ספק חלב ונודע לו - לדעת רבי: מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת, לדעת רבי יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ורבי שמעון: אין מביא אלא אשם תלוי אחד.
* רבי זירא לומד מדעת רבי ש"ידיעות ספק מחלקות לחטאות" (אדם שחטא כמה פעמים בשוגג ונודע לו בין העבירות שחטא בספק ולבסוף נודע לו שחטא בודאי - מביא חטאת על כל חטא וחטא), וכך גם סובר אביי, ורבא חולק.

דף יט עמוד א
* הגמרא מיישבת את הסתירה בדעת רבי יוחנן ובדעת ריש לקיש בנוגע למחלוקתם אם "ידיעות ספק מחלקות לחטאות" או לא.
* אדם שודאי עבר עבירה, אלא שאינו יודע איזו עבירה עבר - רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר, ובגמרא מבואר טעם מחלוקתם.

דף יט עמוד ב
* נתכוון בשבת לחתוך את התלוש וחתך את המחובר - לדעת אביי: חייב, ולדעת רבא: פטור.
* אדם שודאי עבר עבירה, אלא שאינו יודע איזו עבירה עבר - רבי יהודה סובר שרבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי, ורבי שמעון חולק (ובברייתא מבואר טעמיהם).
* לדעת שמואל: המתעסק בחלבים ועריות - חייב (שכן נהנה), המתעסק בשבת - פטור (מלאכת מחשבת אסרה תורה).

דף כ עמוד א
* הגמרא ממשיכה בעמוד זה להקשות על דברי שמואל (שאמר שהמתעסק בשבת פטור), ומתרצת.
* הגמרא (בסוף עמוד זה ובתחילת העמוד הבא) מביאה ארבע דעות של אמוראים לביאור הברייתא שאמרה ש: "החותה גחלים בשבת - חייב חטאת, ולדעת רבי אליעזר ברבי צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות".

דף כ עמוד ב
* החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהן - הברייתות נחלקו אם חייב או פטור (נחלקו בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה).
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת על איזה דם חייבים כרת על אכילתו ועל איזה דם פטורים מכרת על אכילתו.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה.

דף כא עמוד א
* הברייתא לומדת ומרבה אף דם של כוי לאיסור.
* הגמרא מביאה את המקורות לדינים הבאים: חלבו של כוי אסור באכילה, נבלתו של כוי אסורה באכילה, גיד הנשה של כוי אסור באכילה, בשר נבלתו של כוי מטמא, ונוהגים בכוי דיני שחיטה.
* מהברייתא משמע שאין בשר אדם נחשב כאוכל המקבל טומאה, והגמרא מקשה על כך ממשנה בעוקצין, ודנה בכך.

דף כא עמוד ב
* דם שרצים - לוקים על אכילתו בכזית אם התרו בו משום איסור אכילת שרץ, אך אם התרו בו משום דם אינו לוקה.
* דם דגים שכינסו בכלי בפני עצמו - אסור באכילה (אם אין בו קשקשים).
* דם מהלכי שתים שלא פירש מגוף האדם - אפילו מצות "פרוש" אין בו, אלא מותר לכתחילה.

דף כב עמוד א
* האוכל דם לב של עוף אינו עובר עליו משום איסור אכילת דם (הואיל ואין בו כזית).
* בבהמה: דם הבלוע בבשר הלב עצמו - הרי הוא בלא תעשה, דם שנכנס ללב ממקומות אחרים שבגוף - חייב כרת.
* איזהו דם הקזה שהנשמה תלויה בו? - לדעת רבי יוחנן: כל זמן שמקלח הדם בחוזק, לדעת ריש לקיש: מטיפה המשחרת ואילך. (וגם התנאים נחלקו בכך)
* הקיז דם לבהמה וקיבל דמה בשתי כוסות ושתה את שתי הכוסות בשתי העלמות - לדעת ריש לקיש: חייב שתי חטאות, לדעת רבי יוחנן: אינו חייב אלא חטאת אחת.
* רבי יהודה מחייב על אכילת דם התמצית, אך מודה שלענין כפרה יש להזות מדם הקרבנות על קרנות המזבח רק מאותו הדם שהנפש יוצאת בו.

דף כב עמוד ב
* רבי עקיבא מחייב אשם תלוי על ספק מעילה וחכמים פוטרים - והגמרא מבררת באריכות במה נחלקו.
* אשם ודאי לא צריך ידיעה לכתחילה (לדעת רבי טרפון ורבי עקיבא).

דף כג עמוד א
* המשנה מפרטת מקרים שונים בהם יש ספק לאדם אם אכל איסור או איזה איסור אכל.
* במקרה שאכל גם חלב רגיל וגם חלב של נותר, חייב שלוש חטאות - והגמרא מבארת שלא חייב גם אשם מעילות כי מדובר שאין באותו בשר נותר שוה פרוטה.
* לדעת רבי שמעון: אין איסור חמור חל על איסור קל אלא רק בקדשים.

דף כג עמוד ב
* למסקנת הגמרא: יש מחלוקת תנאים בדעת רבי שמעון אם בקדשים איסור חל על איסור.
* המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מביאה מחלוקת תנאים מה יעשה מי שהביא אשם תלוי ונודע לו לפני הקרבתו שלא חטא - לדעת ר"מ: יצא וירעה בעדר, לדעת חכמים: ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, לדעת ר"א: יקרב.
* בברייתא מבואר שמחלוקת ר"מ וחכמים היא בין אם נודע לו שחטא ובין אם נודע לו שלא חטא.

דף כד עמוד א
* רבי מאיר מודה לחכמים במפריש שני אשמות תלויין לאחריות ונתכפר באחת מהן שהשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
* לדעת רב יהודה (אך רבא הקשה על דבריו): מודים חכמים לרבי מאיר באשם תלוי שהוזמו עדיו שיצא וירעה בעדר.
* לדעת ר' יוחנן: שור הנסקל שהוזמו עדיו - כל המחזיק בו זכה בו.
* לדעת ריש לקיש: הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה "אי אפשי בה" - כל המחזיק בה זכה בה (כדין הפקר).

דף כד עמוד ב
* הגמרא מקשה שלוש קושיות (מסוף העמוד הקודם) על דברי ריש לקיש, ומתרצת.
* הגמרא מקשה שיש סתירה פנימית בדברי המשנה (שבתחילת הפרק) בנוגע לדין חולין שנשחטו בעזרה אם דינם בשריפה או בקבורה.
* ר' יוסי (המובא במשנה בתחילת הפרק) סובר כרבי שמעון ש"כל העומד ליזרק כזרוק דמי".
* עגלה ערופה אימתי נאסרת? - רב המנונא אמר: מחיים (מרגע ירידתה לנחל איתן), רבא אמר: לאחר עריפה.