סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
מספר צפיות: 20
דף יג עמוד א
* המשנה מפרטת דברים שמועלים בהם ובמה שבתוכם ודברים שמועלים בהם ולא במה שבתוכם.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שולד של בהמה מעושרת לא ינק ממנה ואת המקור לכך שולד של בהמת שהוקדשה למזבח לא ינק ממנה.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שפרה לא תאכל מכרשיני הקדש בשעה שהיא דשה שדה הקדש.

דף יג עמוד ב
* נתן את המים שמילא כדי לנסך בחג בתוך צלוחית של זהב שהיא כלי שרת - לדעת ריש לקיש: מועלים במים רק אם נתן שיעור של 3 לוגין, לדעת רבי יוחנן: מועלין גם אם נתן יותר או פחות מ-3 לוגין.
* לדעת רבי אלעזר: המנסך מי חג בחג בחוץ - חייב.
מספר צפיות: 14
דף יד עמוד א
* עבודת כוכבים שנשתברה מאליה - לדעת רבי יוחנן: אסורה, לדעת ריש לקיש: מותרת.
* לדעת שמואל: כשבונים בנין בשביל בדק הבית - קונים את כל צרכי הבנין ממעות חולין ואחרי שנגמר הבנין היו מקדישין את הבנין (והטעם לכך הוא כי מי שמתנדב מעות לבדק הבית מקדיש אותם מיד ואם היו משלמים למוכר על צרכי הבנין ממעות אלו מיד בשעת קנייתם היה המוכר מועל כשיהנה מהמעות).

דף יד עמוד ב
* לדעת שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על פרוטה מחולל - ומבארת הגמרא שדין זה הוא רק בדיעבד.
* רב פפא מבאר שהטעם לכך שבונים להקדש בחול הוא כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת (שמא הפועלים ירצו בזמן הבנייה לשבת עליהם).
מספר צפיות: 20
דף טו עמוד א
* פרק רביעי, המתחיל בתחילת עמוד זה, עוסק בהלכות דברים המצטרפים לשיעור שלם.
* קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה (לשיעור פרוטה).
* בתחילת הסוגיה מובא שרבי ינאי אמר שאין חייבים משום מעילה אלא על קדשי בדק הבית ועולה בלבד, ולא חייבים מהתורה על שאר קדשי מזבח.
* למסקנת הגמרא, כוונת רבי ינאי היא שמהפסוק "נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'" יש ללמוד שנוהגת מעילה בקדשי בדק הבית בלבד, אך מעילה בקדשי מזבח לא לומדים מפסוק זה (אלא מפסוק אחר).

דף טו עמוד ב
* המשנה מפרטת דברים המצטרפים בקרבן עולה ובקרבן תודה.
* לדעת רבי יהושע: בקרבן עולה, אפילו אם לא נשתייר אלא כחצי זית בשר וכחצי זית חלב - זורק את הדם.
* תרומה, תרומת מעשר, תרומת מעשר של דמאי, חלה, ביכורים - מצטרפים זה עם זה לאסור (אם נפלו לעיסה של חולין ורק ביחד יש בהם כדי לחמצה), והטעם הוא כי כל אלו קרויים "תרומה".
מספר צפיות: 16
דף טז עמוד א
* צירוף נבילות זו עם זו - לדעת רב, ולדעת רב אסי באפשרות השניה: מצטרפות רק לענין טומאה, לדעת לוי: מצטרפות גם לענין אכילה, לדעת רב אסי באפשרות הראשונה: גם לענין טומאה לא מצטרפות.
* הגמרא מקשה ודנה בדעת רב אסי (שבאפשרות הראשונה).

דף טז עמוד ב
* לדעת רב: שרץ חי - לוקה עליו אם אכל שיעור כזית ממנו, שרץ מת - לוקה עליו אם אכל שיעור כעדשה ממנו.
* בעקבות בירור דעת רבי יוחנן, מסיקה הגמרא ששיעור אכילה של "שמונה שרצים האמורים בתורה" מתים הוא זה שבכעדשה, אך שיעור אכילה של שאר שרצים מתים הוא בכזית.
מספר צפיות: 19
דף יז עמוד א
* במשנה נאמר שדם השרץ והבשר מצטרפים זה עם זה לשיעור כעדשה לטמא, ורב זעירא חידש שלא מועיל צירוף דם משרץ אחד עם בשר משרץ אחר אם לא באו לפנינו השרצים בשלימותם (ואם לא באו לפנינו השרצים בשלימותם - מצטרף הדם רק עם בשר אותו שרץ שיצא ממנו).
* המקור לכך שדם שרצים מטמא הוא מהפסוק "וזה לכם הטמא".

דף יז עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מביאה מעשה שממנו עולה שקיבל רבי שמעון בר יוחאי את דרשת "וזה לכם הטמא" מרבי אלעזר בר רבי יוסי.
* במעשה מסופר ששד הקרוי בן תמליון סייע לרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בר רבי יוסי לבטל את הגזירות שגזרה מלכות הרשעה על ישראל.
* הפיגול והנותר לא מצטרפים לענין טומאת ידים, אבל לענין איסור אכילה (בכזית) מצטרפים.
* האוכל שנטמא באב הטומאה מצטרף לשיעור כביצה עם אוכל שנטמא בולד הטומאה לטמא כקל שבשניהם.
מספר צפיות: 21
דף יח עמוד א
* ערלה וכלאי הכרם - לדעת ת"ק: אם אכל משניהם יחד כשיעור כזית לוקה, לדעת רבי שמעון: אין צורך בצירוף, כי יש חיוב מלקות באכילת כל שהוא מכל אחד מהם.
* חתך מהמינים האמורים במשנה (בגד, שק עור, מפץ) וצירפן יחד: עשה מהם בגד למשכב - השיעור לטומאת מדרס הוא שלושה טפחים, למושב - השיעור לטומאה הוא טפח, לאחיזה - השיעור לטומאה הוא כל שהוא.
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת באלו אופנים חייב הנהנה מן ההקדש במעילה.
* כל דבר שיש בו פגם - לא מעל עד שיפגום, וכל דבר שאין בו פגם - כיון שנהנה בשיעור שוה פרוטה מעל.
* בגדים שלא נפגמים מיד - לדעת רבי עקיבא: דינם כדבר שאין בו פגם, לדעת חכמים: דינם כדבר שיש בו פגם.

דף יח עמוד ב
* מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא מובאת ברייתא הדורשת את הפסוק שבענין מעילה בהקדש.
* דיני מעילה נלמדים בגזירה שוה מדיני תרומה, ולכן: מעילה לא נוהגת במחובר לקרקע, ובמעילה יש שליח לדבר עבירה (והמשלח הוא זה שמעל).
* כדי להתחייב במעילה אין צריך שיהיה דוקא שיעור שלם באדם אחד ובבת אחת.
מספר צפיות: 15
דף יט עמוד א
* חיוב אחריות הבעלים על הקרבן - לדעת רבי שמעון: האחריות היא עד שמביאו לעזרה, לדעת רבי יהודה: האחריות היא עד שיזרוק הכהן את הדם.
* היקש מעילה לסוטה מלמד שבחפץ שאינו עשוי להיפגם יש מעילה גם בלי שנפגם החפץ, היקש מעילה לעבודת כוכבים מלמד שבחפץ העשוי להיפגם לא מעל עד שיפגום, היקש מעילה לתרומה מלמד שהמזיק פטור ממעילה (שאין חיוב מעילה עד שיהנה).
* המשנה (בתחילת הפרק) שאמרה שהנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום עוסקת בחטאת שנפל בה מום.

דף יט עמוד ב
* במעילה בהקדש צריך שהפגם וההנאה יהיו באותו חפץ וכל אחד מהם בשיעור שוה פרוטה.
* לדעת ת"ק: אין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד, לדעת רבי נחמיה (וכך סוברת המשנה): אין מועל אחר מועל אלא בבהמה ובכלי שרת בלבד.
* לדעת רבא: עצים שהתנדב אדם למזבח - ת"ק ורבי נחלקו אם יש בהם מועל אחר מועל.
* לדעת רב פפא: קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן קודם שנפדו - ת"ק ורבי נחלקו אם יש בהם מועל אחר מועל.
מספר צפיות: 15
דף כ עמוד א
* המשנה (בסוף העמוד הקודם) שאמרה ש"נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל" עוסקת בגזבר של הקדש שמסרו לו אבן או קורה אלו לשמור עליהם והן מונחות ברשותו.
* לדעת רב: תלוש מן הקרקע וחיברו - נחשב כתלוש לענין עבודה זרה, והגמרא דנה האם כך הדין גם במעילה (שנחשב לתלוש).
* פרק שישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בתחילתו במעילה על ידי שליח.

דף כ עמוד ב
* האמוראים נחלקו האם דברי המשנה ("אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד... השליח מעל") הם גם כשיטת רבי עקיבא (הסובר שכל דבר שהשליח רגיל לחזור ולהימלך עליו הוא בכלל המין שאמר לו המשלח) או רק כשיטת רבן שמעון בן גמליאל החולק עליו.
* הגמרא דוחה את האפשרות לדייק מהמשנה ששליח שנצטוה לעשות בכמות מסוימת ועשה בכמות יותר גדולה נחשב שעשה את שליחותו אלא שהוסיף עליה (אלא יתכן שנחשב כמעביר על דבריו ועוקר את שליחותו).
מספר צפיות: 16
דף כא עמוד א
* המשנה השמיעה לנו ש"דברים שבלב אינם דברים".
* שלח חרש שוטה וקטן להוציא מעות של הקדש - אף שאינם בני דעה נחשבת הוצאת ההקדש כנעשית על ידי בעל הבית מפני שנוח לו במעשיהם.
* שלח בעל הבית פרוטה של הקדש ביד אדם פיקח ונזכר בכך לפני שהגיע השליח לחנווני וגם השליח נזכר בכך - החנווני מעל לכשיוציא אותה לצרכיו.

דף כא עמוד ב
* הגמרא דוחה את האפשרות להוכיח מהמשנה את הדין הבא: מי שאמר לשלוחו למכור מאדמותיו קרקע בגודל של כור, והלך השליח ומכר קרקע בגודל של חצי כור, קנה הלוקח ולא התבטלה השליחות.
* אמר "פרוטה בכיס זה הקדש" - לדעת רבי עקיבא: כיון שהוציא את הפרוטה הראשונה מהכיס לצורך חולין מעל, ולדעת חכמים: לא מעל עד שיוציא את כל הפרוטות שבכיס.
* רבי עקיבא מודה לחכמים במקרה שאמר "לא יפטר כיס זה מן ההקדש" (כי משמעות דבריו היא שהפרוטה האחרונה שתישאר בה תוקדש).
מספר צפיות: 39

דף כב עמוד א
* מסכת מעילה מסתיימת בתחילת עמוד זה, ומיד לאחריה מתחילה מסכת קנים.
* על מסכת קנים אין תלמוד בבלי (אלא רק משניות), אך היא מובאת במסגרת לימוד הדף היומי כיוון שהודפסה מיד לאחר מסכת מעילה, וזאת כדי להשלים את לימוד כל סדר קדשים.
* מסכת קנים סודרה בסוף סדר קדשים, והרמב"ם כתב שהטעם לכך הוא מפני שאין בהכרח שיתערבו קנים אלו באלו וכן מפני שדבריה מועטים.
* בסוף פירוש תפארת ישראל כתב ש"מסכת קנים החמורה שבחמורות שבכל הש"ס".
* מסכת קנים עוסקת כולה בדיני תערובות של קנים באופנים שונים.
* חטאת העוף נעשית למטה מחוט הסיקרא וחטאת בהמה למעלה, עולת העוף נעשית למעלה ועולת הבהמה למטה, אם שינה בזה ובזה פסול.
* קן חובה - מקריבים גוזל אחד לחטאת וגוזל אחד לעולה, קן נדבה - מקריבים הכל לעולה.

דף כב עמוד ב
* חטאת העוף שנתערבה בעולת העוף - ימותו כולן.
* חטאת שנתערבה בקיני חובה סתומות - אין כשר אלא כמניין חטאות שבחובה.
* קיני חובה סתומות של אדם אחד שנתערבו בקיני חובה סתומות של אדם אחר: אם מספר הקינים של שניהם שווה - מחצית התערובת כשרה להקרבה, אם מספר הקינים של שניהם לא שווה - המועט כשר להקרבה.
* לדעת רבי יוסי: שתי נשים שלקחו קניהן בערוב או שנתנו דמי קניהם לכהן - לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה.

© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר