הדף היומי –זכות היוצרים למי?
הדף היומי – זכות היוצרים למי? / הרב יהודה שביב
[מקור: הצופה]
השאלה שהוצבה בכותרת המאמר יש בה כדי להתמיה: זכות יוצרים למי? והלא הכל יודעים כי הרב מאיר שפירא, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין הוא שהגה את הרעיון והעלה אותו בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בשלהי שנת תרפ"ג. רעיון שקסם ליהודים רבים בעולם כולו ומאז ממשיך לעורר גלים רבים של היענות והצטרפות לחוגי לימוד קבועים.
אולם חרף זכויותיו הרבות של הרב שפירא יש מקום לעשות צדק היסטורי ולעטר בעטרת ראשונים דמות אחרת, כמעט אלמונית בתודעתנו, הלוא הוא הרב משה מנחם שפיוואק, מחסידי גור ששימש כרב בכמה עיירות בפולין (ספרו 'מטה משה' על תנ"ך ושו"ע נדפס לראשונה בורשה תרצ"ה; ובמהדורה מתוקנת בירושלים תש"מ).
שהנה אותו רב העלה בגיליון הראשון של 'דגלנו' שיצא לאור בכסלו תרפ"א (למעלה משנתיים לפני אותה כנסייה גדולה הנ"ל!) את רעיון הדף היומי. וזו הצעתו שם:
הצעה נכבדה!
אחרי כי בצוק העתים האלה ומסבת המהפכות הנוראות שעברו עלינו, בעו"ה [=בעוונותינו הרבים] נהרסו ונחרבו בתי מקדש, וד' אמות של הלכה, זהו בתי מדרש, שלמדו במו תמיד ברבים, בלי הפסק, ואין איש שם על לב, וביחוד בערי השדה, ובבני עניים שמעולם יצאה מהם תורה. ולב מי לא יתפלץ בהביטו בעין פקוחה, איך שנתרוקנו כל המקומות שרבצו ולמדו בהם תורה לרבים, וכל הישיבות והקבוצות, חברות קנין ספרים, תקון ספרים, ש"ס וכו', חדלו ופסקו לגמרי בעוה"ר ואין קול וקשב! ואפילו אותם יחידי סגולה, שהי' נמצאים מעולם בכל מקומות ומושבות אחב"י המפוזרים, וקיימו בעצם קבעתם עתים לתורה, איזהו שעות במעל"ע [=במעת לעת], עתה מחמת גודל טרדות הפרנסה וכלכלה, ומסיבת האי-סדרים בחיי היום, השערוריות, וביחוד היוקר הנורא, שיאמיר מדי יום ביומו כל ראש לחולי וכל לבב דוי, ההכרח יאלצם מלפסוק לקבוע עתים לתורה, ותורה חוגרת שק, ואנחנו מחשים בעת כזאת? הלא טרם כל מוטל עלינו לאזור חיל להחזיר עטרה ליושנה להעמיד את יסודי ת"ת על בסיס נאמן וחזק.
לפ"ד [=לפי דעתי] מהנכון שנייסד חברה ש"ס כללית, וכל חברינו בדעה החרדים בכל מקומות פזוריהם, יהי' מי שיהי', סוחר, פועל, אומן או שכיר יום וסתם מוטרד בעסקיו, ובאיזה מקום שיהי', יקבעו זמן בין תפילת מנחה למעריב ללמוד בחבורה דף גמרא תמידין כסדרן, וכמובן בהגבלה מוקדמת ומדויקת על יום מיוחד, וכל חבר מחויב לקבל ע"י שילמוד בכל יום דף גמרא בעת הזאת, בלי שום וסת הפלגה, ומאליו מובן שיועילו תשלומים ביומו.
כנים הדברים, כי כמה מפריעים ומשטינים ישנם לו לאדם בכל דבר טוב, ביחוד לסוחר בטלטולא דגברי דקשה, או למי שהנו בדרך רחוקה, אבל עכ"פ בעת ועונה שיבוא לשפוך שיחו בין הערבים, בביהמ"ד או ביהכנ"ס, ימצא שם מקום שנזדמנה חבורה שילמדו אותו דף הגמרא הקבוע, וממילא יהי' נקל לו להתאחד עמהם גם עתה בדף שפסק אתמול בביתו ואל יחסר המזג.
ומה נהדר ויפה הי' לקבוע שכל המכתבים וחלופי דברים השונים, שנשלחים מעיר לעיר, וממקום למקום, יוכנסו בדף גמרא של יומו הקבוע לו, ובזה תהא הבקורת, שחברינו לדעה, לומדים כסדר בלי העלמה ואחור.
מהנכון ש"צעירי אמוני ישראל" שיחי' יקבלו עליהם טכוס והתארגנות דבר זה בסדר ובמשטר, ולפרסם מקודם במ"ע [=במכתב עת, היינו עיתון] "דער יוד" באיזה יום נחוג התחלה וכדומה, ואולי נכון בלימוד משניות, כדי שגם הצעירים הפועלים החרדים שלא כרעו לבעל [רמיזה כלפי אותם שעם יציאתם למעגלי החיים פרקו עול מצוות 'וכרעו לבעל', היינו לתורות החברתיות ששלטו אז ברחוב], ולא הגיעו ג"כ למעלת לימוד ש"ס, יוכלו להשתתף עמנו ולקחת חבל במצוות לימוד תורה ברבים.
או אפשר לייסד שניהם. יהי' איך שיה' עת לעשות לד', וכל ההתחלות קשות, אבל נקל הוא בעזרהי"ת.
משה מנחם שפיוואק
החופק"ק דאלעשיץ
אמור מעתה: זכות היוצרים שמורה לרב שפיוואק. אכן אלמלא הרב שפירא שהלהיב את משתתפי אותה כנסייה גדולה ופעל במרץ וללא ליאות בכתב ובעל פה ועשה נפשות אפשר שהיו הדברים נשארים בגדר רעיון ומשאלת לב כדרך שאכן נותרו כל אותם חודשים עד לכנסייה הגדולה. אולם עם סיום המחזור האחד עשר של לימוד הדף היומי ותחילת המחזור החדש, ראוי להציב בכותל המזרח גם את הוגה הרעיון.
