עבודה זרה כה ע"א

דף כה - א

לעיל נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בר נחמי בענין שירתן של הפרות שבאו מפלשתים. ומביאה הגמרא עוד מחלוקת שנחלקו בה.

לאחר שנלחם יהושע עם חמשת המלכים שצרו על גבעון, נאמר [יהושע י יג]: "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר"

ודנה הגמרא: מאי מהו ספר הישר?

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב. כלומר, ספר בראשית, שבו כתובים מעשי אבות שנקראו ישרים. שנאמר [במדבר כג י] "תמות נפשי מות ישרים" [כאשר בירך בלעם את עצמו, שתהא מיתתו כמיתת האבות].

ודנה הגמרא: והיכא רמיזא היכן נרמז בספר הישר [בראשית] דבר זה שתעמוד השמש?

משיבה הגמרא: נאמר בברכת יעקב לאפרים [בראשית מח יט] "וזרעו יהיה מלא הגוים"

- אימתי יהיה זרעו של אפרים מלא הגוים? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע. יהושע, מזרעו של אפרים היה. וכדכתיב [במדבר יג ח] "למטה אפרים הושע בן נון".

ועל ידי שעמדה החמה ליהושע - נראה הדבר בכל העולם, ונתמלא כל העולם אימה ויראה מפניו - "מלא הגוים"! נאמר שם [יהושע י יג]: "ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים". ומשמע, ששתי עמידות היו:

א. בחצי השמים, והיינו באמצע היום.

ב. סמוך לשקיעת היום. [ועל זה נאמר המשכו של הפסוק "ולא אץ לבוא ביום תמים". ומשמע בזה שהיתה עמידה נוספת מעבר לעמידת בחצי השמים. ^[118]]

ודנה הגמרא: וכמה זמן ארך, עד ששקעה החמה? ^[119]

אמר רבי יהושע בן לוי: עשרים וארבעה [שעי] שעות נמשך הדבר. וכיצד היה המהלך?

כך: אזיל שית, הלכה השמש מזריחתה שש שעות, וקם שית, ולאחר שש שעות בחצי היום - עמדה. וכפי שנאמר "ויעמוד השמש".

ושוב, אזיל שית הלכה שש שעות, וקם שית, ולאחר שש שעות אלו לפני סוף היום - עמדה שש, וכפי שנאמר "ולא אץ לבוא". ואחר מכן, שקעה כדרכה.

כולה מלתא, משך כל המהלך הזה של הליכת השמש ועמידתה, הוא כיום תמים [הנאמר בפסוק]. שהרי יום תמים ושלם, הוא עשרים וארבע שעות. שהם, יום ולילה - נקראים "יום".

רבי אלעזר אמר: שלשים ושית [שלושים ושש] שעות היה הדבר. כיצד?

אזיל שית הלכה השמש שש שעות, וקם תריסר עמדה שתים עשרה שעות. אזיל שית שש וקם תריסר ועמדה שתים עשרה. והיינו, ש"עמידתו" עמידת השמש הנאמרת בפסוק היא זו שארכה "יום תמים".

וה"יום תמים", לא נאמר על מהלך העמידה וההליכה בכללותו, אלא רק על עמידת השמש. שהיא לבדה, ארכה עשרים וארבע שעות.

רבי שמואל בר נחמני אמר: ארבעים ושמונה שעות היה מהלך הענין.

אזיל שית, שש שעות הלכה השמש, וקם תריסר עמדה שתים עשרה שעות. אזיל שית הלכה שש, וקם עשרים וארבעה. עמדה במקומה עשרים וארבע שעות.

ומנין שכך היו הדברים?

שנאמר: "ולא אץ לבוא כיום תמים", וכבר נתבאר ששתי עמידות היו. עמידה אחת הנלמדת מן התיבות "ויעמוד השמש בחצי השמים", והשניה הנלמדת מ"ולא אץ לבוא כיום תמים".

ומשמע, שזו העמידה השניה ארכה עשרים וארבע שעות. ומכלל זה אתה למד, שהעמידה דמעיקרא הראשונה [שאורכה לא נתבאר בפסוק], מסתמא לאו כיום תמים הוה [לא יום שלם היתה]. אלא ארכה שתים עשרה שעות ^[120]

ואילו עמידתה השניה, ארכה עשרים וארבע שעות. ו"כיום תמים" האמור בפסוק.

עוד אופן במחלוקת זו - איכא דאמרי: המחלוקת, לא נאמרה לגבי משך המהלך כולו אם ארך עשרים וארבע שעות או שלושים ושש שעות וכו'. אלא החכמים דלעיל - בתוספתא פליגי נחלקו בשאלה כמה ניתוסף לאורך היום בעמידת השמש.

רבי יהושע בן לוי אמר: עשרים וארבעה שעות ניתוספו על ידי עמידת השמש:

וכך: אזיל הלכה השמש שית שש שעות, וקם עמדה תריסר שתים עשרה שעות. אזיל שית הלכה שש שעות, וקם תריסר ועמדה שתים עשרה שעות.

ועמידתו של השמש, היא "כיום תמים" האמורה בפסוק. לפי שארכה עשרים וארבע שעות. שהם 'יום תמים'.

רבי אלעזר אמר: שלשים ושש שעות ניתוספו ליום על ידי עמידת החמה:

וכך - אזיל הלכה השמש שית שש שעות. וקם עמדה על מקומה תריסר שתים עשרה שעות, אזיל הלכה שית שעות וקם עמדה עשרים וארבעה שעות.

ומנין שכך היה הדבר?

שנאמר [על העמידה השניה]: "ולא אץ לבוא כיום תמים". משמע, שעמידה זו שבסוף היום, ארכה עשרים וארבע שעות. ואילו העמידה הראשונה, מסתמא ארכה שתים עשרה שעות. וכמו שדרך חמה לעמוד ולהפסיק פעולתה בלילה.

רבי שמואל בר נחמני אמר: ארבעים ושמונה שעות ארכה עמידת השמש. אזיל הלכה שית שש שעות, וקם עמדה עשרים וארבעה שעות, אזיל הלכה שית ששות, וקם עמדה עשרים וארבעה.

ומנין שכך היה? נאמר בפסוק [יהושע י יג]: "ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים". ומקיש הפסוק עמידתו ["ויעמד השמש"] לביאתו ["לבוא כיום תמים"].

ולומדים מההיקש כך: מה עמידת השמש השניה שהיתה לפני ביאתו [כלומר שקיעת החמה], ארכה כיום תמים דהיינו עשרים וארבע שעות,

אף עמידתו שהיתה בחצי היום [וכפי שמכונית בפסוק "ויעמוד השמש בחצי השמים"] ארכה עשרים וארבע שעות - כיום תמים. ואם כן, שתי העמידות יחד ששוות הן בארכם, ארכו ארבעים ושמונה שעות.

תנא שנינו: כשם שעמדה לו חמה ליהושע, כך עמדה לו חמה למשה, ולנקדימון בן גוריון! ^[121]

ומבארת הגמרא מתי והיכן עמדה השמש לכל אחד מאלו.

א. המקור לכך שעמדה השמש ליהושע הוא מקראי. מן הפסוקים שהובאו בסוגיא לעיל.

ב. המקור לכך שעמדה השמש לנקדימון בן גוריון הוא מן הגמרא במסכת תענית [יט ב, וראה בהערה, כל אותו מעשה כפי המובא בגמרא שם].: ^[122] ג. מה ששנינו: כך עמדה חמה למשה. דנה הגמרא: מנלן דבר זה?

משיבה הגמרא: אתיא, לומדים זאת בגזירה שוה: "אחל" "אחל".

כתיב הכא נאמר כאן, אצל משה, במלחמת סיחון ^[123]: [דברים ב כה] "אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים"

וכתיב התם ביהושע [יהושע ג ז]: "אחל גד לך".

ומכך למידים שעמדה חמה למשה כאשר נלחם בסיחון, ונודע הדבר לכולם, וכמו אצל יהושע.

ורבי יוחנן אמר: דבר זה, שעמדה חמה למשה, למידים אנו כך:

אתיא נלמד הדבר בגזירה שוה, מן התיבות "תת" "תת". כתיב הכא אצל משה [דברים ב כה]: "אחל תת פחדך", וכתיב ביהושע על אותו הענין [יהושע י יב]: "ביום תת ה' את האמורי".

רבי שמואל בר נחמני אמר: דבר זה שעמדה חמה למשה, מגופיה דקרא שמעת ליה מן המקרא עצמו למידים זאת.

נאמר: [דברים ב כה] "אחל תת פחדך ויראתך על פני כל העמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך"

ומתבאר הדבר כך: אימתי מתקיימים דברי הפסוק "רגזו וחלו מפניך" - בשעה שעמדה לו חמה למשה, ועל ידי כך, תהיה יראתו על כל העמים!

מקשה הגמרא: מיתיבי, לאחר אותו מעשה, שעמדה חמה ליהושע, נאמר [יהושע י יד] "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו". והרי רואים אנו כי עמדה החמה למשה, מתרצת הגמרא בשני אופנים.

א. איבעית אימא אפשר לתרץ כך: שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי. עמידת החמה אצל משה, לא ארכה שעות מרובות כל כך כמו אצל יהושע.

ומשום כך, נאמר אצל יהושע "ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו"

ב. ואיבעית אימא, תירוץ נוסף: אבני ברד לא הוו [היו] אצל משה.

דכתיב אצל יהושע [יהושע י יא] "ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו".

ומשום אבני ברד אלו, שהיו בנוסף לעמידת החמה, נאמר אצל יהושע "ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו"!

הוזכר לעיל "ספר הישר" שהוא ספר בראשית, ונקרא כך על שם האבות. ודנה בזה הגמרא:

כתיב [לפני שקונן דוד על מיתת שאול ויהונתן ושאר ישראל שנפלו בידי פלשתים, ראה לאמץ לב אנשיו לבל ירך לבבם להתייאש מלהרים ראש מול פלשתים, ואמר להם: הנה באה העת ללמד את בני יהודה קשת מלחמה, ^[124] ויתגברו על הפלשתים].

וכך נאמר [שמואל ב' א יח]: "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר".

ודנה הגמרא: מאי מהו ספר הישר?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים. דכתיב בהו נאמר ביחס לאבות [במדבר כג י] "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוה ו".

וכעת יש לשאול: והיכא רמיזא, היכן נרמז בתורה ענין זה שיהיו אנשי יהודה אוחזים בקשת, כפי שאמר דוד?

התשובה: נאמר [בראשית מט ח] "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך". ומבארת הגמרא: ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף, כלומר שיד הלוחם נמצאת סמוך לעורפו?

- הוי אומר זו קשת. דרך הלוחם היא, למתוח הקשת - עד שמגיעה ידו לאחוריו, כנגד ערפו. וזהו שנאמר "ידך בעורף אויביך". ^[125] רבי אלעזר אומר: "ספר הישר" האמור לעיל" זה ספר משנה תורה. כלומר, ספר דברים.

ואמאי מדוע קרו ליה נקרא הוא בשם "ספר היש ר"?

דכתיב: נאמר [דברים ו יח] "ועשית הישר והטוב בעיני ה'"

ואם כן, אחר שביארנו כי ספר הישר זהו ספר דברים, יש לשאול: והיכא רמיזא היכן נרמז בו שבני יהודה יהיו מושכי קשת?

- נאמר בברכה אשר בירך משה את בני ישראל, וכך אמר לשבט יהודה: [דברים לג ז] "ידיו רב לו" ידיו - לשון רבים. ואין מיעוט רבים אלא שניים. ואם כן, איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים?

התשובה: הוי אומר: זו קשת!

רבי שמואל בר נחמני אמר: ספר הישר זה ספר שופטים. ואמאי קרו ליה לספר שופטים ספר הישר?

דכתיב [שופטים יז ו] "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". ומשום כך נקרא ספר הישר.

ודנה הגמרא: והיכא רמיזא היכן נרמז בו שבני יהודה יהיו אוחזים בקשת?

- נאמר: [שופטים ג ב] "ואלה הגוים אשר הניח ה', למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה".

ומבארת הגמרא: איזו היא מלחמה שצריכה לימוד ואימון על מנת להצליח בה?

- הוי אומר, זו קשת!

ודנה הגמרא: הרי דוד הורה לבני יהודה שיהיו מלומדים בקשת. ומנלן מנין לנו דהפסוק הנאמר בספר שופטים, ביהודה כתי ב?

התשובה: דכתיב [שופטים א א - ב] "מי יעלה לנו אל הכנעני [בתחלה] להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה הנה נתתי את הארץ בידו" ומבואר מכך שסתם מלחמה המובאת בספר שופטים - יהודה נלחמים אותה.

[עוד מביאה הגמרא מחלוקת רבי יוחנן, רבי אליעזר, ורבי שמואל בר נחמני]

כאשר חיפש שאול אחר האתונות שאבדו לאביו, הלך אל שמואל לבקש את נבואתו בענין זה.

ונתנבא שמואל כי יגיע אליו שאול שהוא ימשח למלך על ישראל. וכשהגיע שאול את שמואל, הושיבו בראש מסיבת אכילת הזבח שהוקרב בבמה, ^[126] וכפי שנאמר [שמואל א' ט כג - כד]:

"ויאמר שמואל לטבח תנה את המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אותה עמך וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאו ל".

ודנה הגמרא: מאי מה פירוש "והעליה"?

רבי יוחנן אומר: מה שנאמר שוק והעליה, הינם שוק ואליה. [אליה הוא זנב הכבש].

ואם כן, מאי מדוע נכתב "והעליה". ולא "אליה"?

הביאור הוא: משום דמסמכא סמוכה השוק לאליה, לפי שהאליה מונחת על השוק.

ורבי אלעזר אומר: "שוק והעליה" שנאמרו בפסוק, הם שוק וחזה.

ואם כן, מאי "והעליה", מדוע כתב "והעליה"?

התשובה: דמחית לה לחזה עילויה דשוק כי בעי אנופי ומנפי ליה. מניח את החזה על גבי השוק כאשר צריכים הם הנפה בקרבן שלמים, ומניפים אותו יחד עמו. וכך נתנו לשאול. ^[127]

ורבי שמואל בר נחמני אמר: שוק ואליה שנאמרו בפסוק, הינם שוק ושופי [שופי - הבשר העבה הנמצא סביב לירך]

ואם כן, מאי, מדוע כתב "והעליה"?

התשובה: השופי עילויה דשוק קאי, הוא נמצא על גבי השוק, ומשום כך נקרא "עליה".

שנינו במשנתנו: לא תתייחד אשה עמהם, עם עובדי כוכבים.

ודנה הגמרא: במאי עסקינן, על איזה צורת יחוד, נאמר איסור המשנה?

אילימא בחד, אם נאמר שהאיסור להתיחד עם גוי נאמר על יחוד עם גוי אחד. האם יחוד דכוותה כזה [יחוד עם אדם אחד], גבי ישראל, עם אדם אחד מישראל, מי שרי האם מותר?

ומוכיחה הגמרא שאף עם ישראל אסור לאשה אחת להתיחד.

והתנן: לא יתייחד איש אחד אפילו עם שתי נשים. כיון שדעתם של נשים קלה, ויש לחשוש ששתיהן תתרצינה לעבירה. וקל וחומר שאסור לאדם אחד להתייחד עם אשה אחת.

ואם בישראל נאמר איסור זה, מדוע יש צורך להשמיענו את האיסור אף בגוי?

וידום השמש וירח עמד וגו' מאי על ספר הישר זה ספר בראשית שהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים כדכתיב תמות נפשי מות ישרים.

והיכא רמיזא עמידת השמש וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה כח זרע אפרים ידוע אצל מלא הגוים בשעה שהעמיד חמה ליהושע. כמה עמד.

ר' יהושע בן לוי אמר כיום תמים. כ"ד שעה. כיצד אזל שית וקם שית כללו של דבר כיום תמים כו'. פי' כתיב ויעמד השמש בחצי השמים. וכתיב ולא אץ לבוא כיום תמים.

כלל עמידתו כיום תמים שהוא כ"ד שעות. כיצד עלה שש כמנהגו עד שהגיע לחצי השמים ועמד שם שש שעות וירד ו' שעות כמנהגו עד שהגיע למערב ולא אץ לבוא כיום תמים ועמד שם ו' שעות אחרות. הרי כ"ד שעות כיום תמים. ר"א אומר כ"ד שעות זולתי י"ב שעות שבכל יום הכל ל"ו שעות. כיצד עלה מן המזרח שש שעות עד שהגיע בחצי השמים ועמד שם י"ב שעות וירד למערב שש שעות וכשהגיע למערב לא אץ לבוא אלא עמד שם י"ב שעות. נמצאת עמידתו בשני מקומות כ"ד שעות כיום תמים. ר' שמואל בר נחמני אמר עלה כמנהגו ו' ויעמד השמש בחצי השמים י"ב וירד ו' ועמד במערב כ"ד שעות שנאמר ולא אץ לבוא אלא עמד כיום תמים כ"ד שעות נמצאת עמידתו בשני מקומות ל"ו שעות. וי"ב כמנהגו הכל מ"ח שעות.

איכא דמתני לה אתוספתא גם היא כדרך הזאת. תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון כו'. איני והכתיב ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ה' בקול איש וגו'. ופרקי' איבעי תימא עמידה הואי מיהו שעות נפישן כולי האי לא הוה. ואיבעי תימא אבני ברד הוא דלא הוו כדכתיב וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו':

ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישר. מאי על ספר הישר. א"ר יוחנן זה ספר בראשית כו'. כדאמרן.

והיכא רמיזא ידך בערף אויביך. איזו היא מלחמה שהיא צריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת ר' אלעזר אמר זו ספר משנה תורה כו'.

וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול. מאי והעליה ר' יוחנן אמר שוק ואליה.

ר' אלעזר אמר שוק וחזה. ר' שמואל בר נחמני אמר שוק ושופי ומאי והעליה דשופי עילוי שוק קאי:

שוק וחזה. פרש״י ז״ל דהאי קרבן שלמים היה ואימורין אלו נתנין לכהנים והא דאכלה שאול דהוי זכר הכא בבמת יחיד הות וקיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה.

המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה בביאור החלק הראשון ואמר על זה לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים אמר הר"ם הם אמרו לא תתיחד אשה עמהם ואפילו היחוד שמותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת הגוי בפניו עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו בסוף קדושין:

אמר המאירי לא תתיחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ופירשוה בגמ' אפילו בשאשתו של גוי לשם שהגוי אין אשתו משמרתו וכיוצא בזה בישראל ר"ל שאשתו של ישראל לשם מותר לה להתיחד עם ישראל שאשתו משמרתו הא אין אשתו עמו אסור לה להתיחד אף עם ישראל ואף שתי נשים לא יתיחדו עם ישראל אחד אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים כשרים ומגדולי המחברים נראה שאוסרין הא בפרוצים אף בעשרה אסור ומגדולי המחברים מתירים בשאשתו של אחד מהם לשם מעשה היה והוציאוה עשרה במטה שיחשבו הרואים שהוא מת שהיו מביאים לקבורה ולא ירגישו בדבר ומ"מ אין כאן איסור משום שפיכות דמים שכל אשה כלי זינה עליה ואפילו כעורות שבהן ובתלמוד המערב פי' בכלי זינה עליה שיכולה לומר גויה אני מה שאין כן באיש שהוא מצויין במילה ואין הדברים נראין ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים:

תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ובנקדימון בן גריון אי קשיא אמאי לא מנה חזקי' בהדייהו שניתוספו באותו היום עשר שעות תשובה התם לא עמד הגלגל אלא חזר למזרח והי' מהלך אבל לאלה השלשה עמד הגלגל ולא הי' מהלך וליעקב נמי מיהר השמש לשקוע בעבורו ואחרי כן מיהר לזרוח בעורו אבל הגלגל לא עמד ואינו מונה כאן אלא למי שעמד להם הגלגל:

וידום השמש וגו'. כפרש"י וכ"ה בתנחומא ז"ש ממזרח שמש עד מבואו מהולל וגו' משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע הוא מקלס להקב"ה וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש להשתיק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא דום כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס כו' ר"ל דעמידתו היא שתיקתו מדכתיב דום במקום עמוד דכתיב במעשה ויעמוד השמש וק"ל:

זה ספר אברהם כו' שנקראו כו'. כפרש"י ואע"ג דישמעאל נמי מת במיתת גויעה של צדיקים כדמסיק בסוף פ"ק דב"ב קאמר הכא דעל אברהם יצחק ויעקב אמר כן בהאי קרא דבהן מדבר כל הענין כי מראש צורים אראנו כפרש"י בחומש ע"ש:

וזרעו יהיה מלא הגוים וגו'. בב"ר פ' בראשית וזרעו יהיה מלא הגוים ואפשר כן אלא זה יהושע שעומד והוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהם שולטים מסוף עולם ועד סופו ופרש"י וכי אפשר כן שהעמיד אפרים בנים כ"כ אלא כו' ור"ל דבכ"מ שנמנו השבטים בא מספר שבט אפרים פחות משבט מנשה ועיין עוד בזה ברא"ם וק"ל:

זה ספר אברהם כו' פרש"י ספר משנה תורה כו' ל"ג הכא ובב"ר פרשת בראשית גרסינן הכא ספר משנה תורה ורמיזא בסיפרא דאורייתא בכור שורו הדר לו וגו' ינגח יחדיו אפסי ארץ ופרש"י בחומש דקאי על יהושע ע"ש:

וכמה אמר ריב"ל כ"ד כו'. בפרקי ר' אליעזר אמרינן מופת הששי וכו' עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל והגיע ע"ש וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו השבת וכו' מה עשה וכו' הזכיר עליהם השם ועמד כל אחד במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת וכו' ע"כ וזה כדברי רשב"ן ללשון ראשון או כדברי ר"א ללשון שני דבשמעתין שהיה העמידה ל"ו שעות מיהו ק"ק דודאי אותה עמידה כ"ד שעות שהיה סמוך לשקיעה ניחא שהיה צריך לה מפני חלול שבת אבל העמידה י"ב שעות שהיה בחצי היום בע"ש למה היה צריך כיון שעדיין לא הגיע הכנסת שבת ויש לומר בזה דאפשר שהיה צריך להעמדת ל"ו שעות ולא היה בידו להעמידה בפעם אחת יותר מכ"ד שעות שהוא שיעור יום שלם ולכך הקדים להעמיד י"ב שעות ולכלהו אמוראי צריך ליתן טעם למה לא העמידה בפעם א' כשיעור העמדה של ב"פ ואין להקשות מה חלול שבת היה שם כיון דהיה מלחמת חובה כמו שהותר להם מלחמה בשבת ביריחו די"ל שלא היה מלחמה זו מתחלה מלחמת חובה שלא באו במלחמה זו לכבוש א"י אלא להציל יושבי גבעון כמפורש בקרא ועי"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היה והכי אמרינן שם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבותם את העיר שבעה פעמים כה תעשון שבעה ימים ואין שבעה ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת היינו בהתחילו במלחמה שלשה ימים קודם שבת כדקאמר בפ"ק דשבת ודו"ק:

אשר ישמעון שמעך (וגו') ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה וכו'. בקריעת ים סוף נמי כתיב כה"ג שמעו עמים ירגזון חיל אחז וגו' ואפשר שדרשו כן הכא ממלת מפניך דכיון דקאמר שישמעון שמעך רגזו וחלו דהיינו מתוך השמועה היאך קאמר שוב מפניך דמשמע לנוכח שירגזו וחלו בראות את פניו וע"כ דרשו בו שעמדה לו חמה והם ראו בכל עולם נס זה שנעשה על ידו וכאילו רגזו וחלו מפניו. ועוד דאמרינן פני משה כפני חמה והוי ממש כשראה נס העמדת חמה הוא ראות פני משה וק"ל:

יד כנגד העורף וכו'. פרש"י יד כנגד העורף המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול עורף כו' עכ"ל וכה"ג פרש"י בספר שמואל נראה מפירושו לכאורה דעורף קאי על יהודה דכתיב בקרא ור"ל שכל מושך בקשת מכוין עצמו לאמן ידיו ונותנו כנגד עיניו שהוא מול עורף שלו ודבריו דחוקים דנראה לפי פשוטו דעורף קאי על אויביך וע"ק דעורף כתיב ולא מול עורף וע"ק דמול עורף נמי אינו הפנים שכנגדו אלא כל העורף דהיינו כל אורך העורף כדאמרינן בפ"ק דחולין לענין מליקה מדכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים ואולי דר"ל דיהודה נותן הקשת כנגד עיניו מול עורף של אויב שהוא בורח ופונה ערפו נגד פניו ולולי פירושו היה נראה לפרש דהא דקאמר איזה מלחמה וכו' דמלחמת חרב הוא בקרוב לאדם כשאין אויבו בורח דאז כשהוא בורח אי אפשר ללוחמו בחרב רק בקשת שאפשר לירות אויבו מרחוק כשהוא בורח ואז פונה עורף כנגד פני חבירו והיינו שצריכה יד כנגד עורף וכן ואויבי תתה לי עורף שהאויב פונה ערפו למול שכנגדו כשהוא בורח וכן נ"ל לפרש הא דקאמר בפ"ק דמגילה גבי המן דקרי ליה חכמיו שא"ל אם מיהודה קאתי נפול תפול לפניו דלא יכלית ליה דכתיב ידך בעורף אויביך והיינו למאי דאמרינן דתחלת נפילה ניסה וידך בעורף אויביך להפילם נפילה גמורה שכבר ברח ונס מפניך לפנות לך עורף שהיא תחלת הנפילה וק"ל:

זה ספר משנה תורה. יש לדקדק דודאי ניחא בספר בראשית שנקרא ישר לפי שהוא כלו מספר במעשה ישרים וכן ספר שופטים שנקרא ישר לפי שנעשה כל הספר בזמן שכל איש הישר בעיניו יעשה אבל ספר משנה תורה שנקרא ישר אין לו טעם לכאורה וכי משום דכתיב ביה מלת ישר נקרא כל הספר ישר הלא בספר שמות נמי כתיב והישר בעיניו תעשה וגו' ונ"ל דבכל דוכתי דמייתינן האי קרא ועשית הישר והטוב וגו' מייתינן ליה לענין לפנים משורת הדין בפ"ק דב"מ (דף טז ב) לענין שומא דהדרא דמדינא לא בעי לאהדורי אלא משום ועשית הישר והטוב וכן בפרק המקבל לענין בר מצרא וכן פרש"י בחומש ועשית הישר והטוב זו פשרה לפנים משורת הדין והיינו משום דבקרא דלעיל מיניה כלל כל חלקי המצות דכתיב שמור תשמרון את מצות ה' וגו' ועדותיו וחקיו אשר צוך והוסיף בהאי קרא דבתריה לומר ועשית הישר וגו' שאינו בכלל המצות אבל תעשה הישר לפנים משורת הדין כי הוא טוב בעיני ה' אע"פ שלא צוך ע"ז וע"ש זה קרא ספר משנה תורה ספר הישר לפי שהוא נוסף על התורה בכמה מצות הישרים והטובים בעיני ה' וק"ל:

איזה מלחמה שצריכה ב' ידים וכו'. ויראה דלפי זה יהיה רב לו כמו ברקים רב ויהמם מלשון רובה קשת:

והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל ללמדם וגו'. ובא זה בקינה זו שעל שאול מפני שכל המלחמות שעשה יהושע לא היו צריכין למוד מלחמה כי ה' נלחם להם כמו שהבטיח ליהושע כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך ובעבור זה אחר מות יהושע אמר ששאלו בני ישראל לה' מי יעלה לנו בתחלה להלחם אחר שלא נדע בטכסיסי מלחמה והשיב יהודה יעלה הנה נתתי וגו' וע"ז נמשך דברי הכתוב שאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' וגו' ר"ל שאף שנתן הארץ ביד יהודה הניח אלה הגוים לנסות בהן את ישראל וגו' למען דעת דורות הבאים שאם יחטאו בני ישראל יהיו ככל הגוים להצטרך ללמוד טכסיסי מלחמה שלא היו צריכים לזה כבר קודם שחטאו כי ה' נלחם להם אז וזכר הגוים אשר הניח ה' וגו' סרני פלשתים וגו' ולזה במלחמות שאול עם פלשתים שנפל הוא ובניו ועם ה' בחרב כי לא היה ה' עמם התחיל דוד בקינה עד"ז כי בזאת המלחמה נתקיים דברי ספר הישר שהוא ספר שופטים שיצטרכו בני ישראל ללמוד מלחמה בדבר שלא היו צריכין קודם שחטאו שהיה ה' עמהם כמו שכתוב נתתי הארץ בידו וק"ל:

ד"ה למשה וליהושע וכו' והר"ר אלחנן אומר דההיא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא וכו' צ"ל דרבי אלחנן מחלק וס"ל דכשהשמש עומד במקומו הוא נס ופלא גדול שהרי העולם אינו מתקיים כ"א ע"י תנועות השמש אבל כשהלך לאחוריו אינו נס ופלא כ"כ כי זה אפשר להיות וגבי חזקיה לא ביקש הקב"ה לעשות לו נס אלא שנתן לו בזה אות וסימן שיעמוד מחליו וכן הוא הענין גבי קין והא דקאמר שהעמיד לו גלגל חמה הוי פירושו העמידה לאחוריו לא שעמד במקום אחד וק"ל:

רש"י ד"ה ויעמוד השמש וד"ה דכתיב ולא אץ לבא. צ"ל בד"א:

רש"י ד"ה ויאמר ללמד. בקינה שקנן כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה הלא היא כתובה. צ"ל הנה כתובה:

רש"י ד"ה דמסמכא. השוק סומך לאליה. כ"נ דצ"ל:

תד"ה למשה. שלא היה רק תשלומין כו' בימי אחז. עי' חלק (צו):

תד"ה למשה. אלא אות בעלמא. נ"ב ולא קחשיב ליה נמי מה"ט משום דאות בעלמא הוה ליה לחוד ורגע אחד בלבד שלא הרגישו בו כל העולם:

זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ 'יְשָׁרִים' (יהושע י, יג). יש להקשות למה כתוב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר' דהוה ליה למימר 'סֵפֶר יְשָׁרִים'? ונראה שרצה הכתוב שיהיה הרמז יותר על אברהם אבינו ולכך נקיט 'הַיָּשָׁר' לשון יחיד דקאי על אברהם אבינו שלקח אות ה' בשמו וזהו 'ה' ישר' שהוא כולל חמשה חסדים וכל יושר חסד וכל עגול גבורה.

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ, אָזַל שִׁית וְקָם תַּרְתֵּי סְרֵי, אָזַל שִׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" מִכְּלָל דְּמֵעִקָּרָא לָאו כְּיוֹם תָּמִים הֲוָאִי (יהושע י, יג). פירוש כי עמידה ראשונה רמזה הכתוב באומרו 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ' ועמידה שניה נרמזה במה שאמר 'וְלֹא אָץ לָבוֹא' רצונו לומר שלא מיהר להשתקע אלא עמד במקומו ועל עמידה ראשונה זו פירש ואמר שהיתה 'כְּיוֹם תָּמִים' דהיינו כ"ד שעות שהם נחשבו יום תמים כלומר שיעור לילה ויום ומאחר דעל עמידה שניה פירש ואמר שהיתה כ"ד שעות ועל עמידה ראשונה לא פירש כלום אלא נקיט בסתם אין אנחנו אומרים שהיתה שליש השניה או רביע השניה אלא אומרים שהיתה מחצית דהיינו שבאה השניה כפלים על הראשונה כי כן דרכו יתברך להוסיף כפלים וככתוב 'כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה' (איוב יא, ו) וכן הוה באיוב שהוסיף לו כפלים וכן בעונש הגנב התוספת היא כפל דכתיב 'שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם' (שמות כב, ג) ולזה אמר מכלל דמעיקרא עמידה הראשונה לאו 'כְּיוֹם תָּמִים' אלא הוה י"ב שעות שבזה נעשית השניה כפלים.
ברם מהרש"א ז"ל הקשה לכולהו אמוראי צריך לתת טעם למה לא העמידה בפעם אחת בשיעור העמדה של שני הפעמים? ונראה לי בס"ד נחלק הנס לשתי חלוקות כדי לקיים שתי הברכות אחת של יעקב אבינו ע"ה שברכו וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח, יט) כמו שאמר רבי יוחנן והשניה של משה רבינו ע"ה שבירך אותו באומרו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (דברים לג, יז) כמו שאמר רבי אלעזר וכדי לחלק כבוד לשתיהן עשה הנס לשתי חלוקות אחת בשביל יעקב אבינו ע"ה ואחת בשביל ברכה של משה רבינו ע"ה. או יובן אחת בזכותו ואחת בזכות משה רבינו ע"ה רבו.

שָׁעוֹת הוּא דְּלָא נְפִישִׁין כּוּלֵי הַאי (יהושע י, יא). קשא והלא משה רבינו ע"ה גדול הרבה מן יהושע ואמאי לא נפישן דידיה? ונראה לי בס"ד דנפישן גבי יהושע מפני שהיתה בזכות ארץ ישראל גם כן כי המלחמה היתה בארץ ישראל. או יובן דאצל יהושע לאו כוליה מילתא מדיליה אלא נצטרף עמו זכות משה רבינו ע"ה שהיה רביה דיהושע.
ונראה לי דמאן דאמר התוספת היא כ"ד היינו כנגד כ"ד ספרים וכ"ד קשוטי כלה ומאן דאמר ל"ו כנגד ל"ו כריכות וכנגד אותיות 'אלה' דשם 'אלהי־ם' שעולים ויורדים בנשמה של ישראל ומאן דאמר מ"ח הוא כנגד שני שלישי החסד בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב).

וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'? דִּכְתִיב: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי הֳ'" (דברים ו, יח). הקשה מהרש"א ז"ל והלא גם בספר שמות כתיב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה (שמות טו, כו)? עיין שם.
ונראה לי בס"ד כי בספר שמות ליכא אלא חד קרא הנזכר אבל בספר דברים איכא ארבע קראי והם הא' בסימן וא"ו וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב (דברים ו, יח) והשני בסימן י"ב כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) והשלישי בסימן י"ג לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים יג, יט) והרביעי בסימן כ"א כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) ולכן יותר ראוי לפרש זה על ספר דברים.
ועוד נראה לי כי בספר שמות כתיב 'וְהַיָּשָׁר' וכאן מביא קרא דכתיב ביה 'הַיָּשָׁר' בלא וא"ו דדמי להאי דכתיב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'.
אי נמי פסוק 'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' דספר שמות אינו לשון צווי וגזרה אלא הכי קאמר 'אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' אז תזכה 'שֶׁכָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ' אך כאן בספר דברים כתיב וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב וכו' שהוא לשון צווי ואזהרה כמו שנאמר במצוות עשה של התשובה וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל).

והיכא רמיזא וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה מלא הגוים בשעה שעמדה חמה ליהושע. אפשר לרמוז בפסוק וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי וכו' ואולם אחיו וכו' וזרעו יהיה מלא הגוים כי כתב הרמ"ע ז"ל משם מהרח"ו ז"ל דיהושע גלגול יוסף. ואפשר כי כאשר א"ל יוסף שישים ימינו על ראש מנשה כתיב וימאן אביו. ויאמר ידעתי בני ידעתי רמז לו שהוא יבא בגלגול יהושע שבא מאפרים ויעמיד השמש וז"ש ידעתי בני ידעתי. ואולם וכו' וזרעו יהיה מלא הגוים. ולכך צריך לשים הימין לאפרים לכבודך ולכבוד יהושע. ועוד אפשר לרמוז דר"ת יהיה מלא הגוים גימטריא בחמה. וגם ס"ת וזרעו יהיה מלא הגוים גימטריא חמה עם הכולל דהיינו שני עכבות אזל שית וקם שית אזל שית וקם שית וכיוצא לאינך אמוראי ולכך נרמז ב' פעמים:
ולמאי דאמרו בב"ר דנרמז בקרא בהם עמים ינגח יחדיו יש לרמוז ס"ת עמים ינגח יחדיו גימטריא חמה עם הכולל. והרב עיון יעקב ז"ל נתן טעם למה שהיו שני עמידות שעמדה חמה שתי פעמים ולא היה בפעם אחת ע"ש דרך דרש:

מתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו. אבע"א שעות הוא דלא נפישי כולי האי ואבע"א אבני הברד לא הוו וכו'. שמעתי משם הרב מהר"ר שמואל פרימו ז"ל שדקדק דהכתוב אומר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם להם לישראל והא דקאמר כי ה' נלחם לישראל נראה יתר. ועוד לפי הש"ס דמעלת יהושע היה על אבני הברד קשה דהכתוב על עמידת השמש קאמר ולא היה כיום ההוא. ופירש הרב ז"ל דבשלמא משה רבינו ע"ה דישראל היו נלחמים עם אויביהם הוצרכה עמידת השמש להאיר להם אבל ביהושע דמן השמים נלחמו להשליך אבנים אמאי היה צורך להעמיד השמש ונמצא דנס אבני הברד היה חוזק גדול להגדיל נס השמש וז"ש הכתוב ולא היה כיום וכו' וכי תימא והרי משה רבינו ע"ה העמיד השמש לזה אמר כי ה' נלחם לישראל דייקא שהשליך עליהם אבנים ומה היה צורך להעמיד השמש אלא דיהושע נפשו אוותה כך ועשה רצונו וז"ש לשמוע ה' בקול איש ע"כ דברי הרב הנזכר ז"ל:
והנה אני עני כתבתי בחומת אנך שם ביהושע סימן יוד אהא דמשני בסוגיין וזה לשוני ועוד נראה לכאורה דהכא יהושע קאמר שמש בגבעון דום ראה שהוא רוצה לומר שירה וזה לא היה גבי משה וגבי נקדימון וא"כ יש שלשה תירוצים והש"ס תרי מגו תלתא נקט וכל שלשה רמוזי בכתוב עצמו ולא היה כיום רמז דשעי נפישין לשמוע ה' בקול איש דאמר שמש בגבעון דום כי ה' נלחם דהוו אבני ברד ובמעמד שלשתן לא היה לפניו ואחריו ע"כ לשוני שם. וכונתי מבוארת דהגם דמהש"ס פרק סדר תעניות מוכח דנקדימון אחר הגשמים שאמר לו ההגמון דכבר שקעה החמה וכו' וחזר ונכנס נקדימון לבית המקדש ונתעטף ועמד בתפלה וכו' ע"ש דהוא שאל שיזרח לו השמש. מ"מ לא דמי ליהושע דאמר שמש בגבעון דום ואינו אומר שירה כמו שאמרו במכילתא ודרך דרש רמזתי השלשה תירוצים בכתוב:
אמנם עתה אני אומר דהש"ס לא תירץ זה דשאני יהושע דאמר שמש בגבעון ואני אומר שירה מכמה טעמים חדא דזהו דרך דרש. ותו בש"ס נקדימון שאל שיזרח השמ"ש ואיך כתיב ולא היה וכו' לשמוע בקול איש והרי נקדימון ונשמע קולו. ותו דהש"ס משני בעצם הדבר שהיה בו בפרק ולא באופן השאלה ומיהו דרך דרש יש לרמוז הני תלתא בכתוב כדאמרן ועוד יש לצדד בענין זה כמו שיראה המעיין ודוק:
וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתוב אהא דמשני אב"א שעות לא נפישי כולי האי וז"ל וצ"ל כמ"ד יש ג"ש למחצה דלאו לכל מילי יליף מיהושע עכ"ל ובמטו מיניה דמר לא נהירא לאוקומיה מילתא בפלוגתא אי ג"ש למחצה או אין ג"ש למחצה. אמנם לדרכו אפשר לומר דהיינו כונת הש"ס לשנויי הני תרי שינויי דלמ"ד יש ג"ש למחצה תריץ ואימא שעות לא נפישי והג"ש לאו לגמרי. ולמ"ד אין ג"ש למחצה תריץ דלעולם ענין עמידת השמש הוי כמו שהיה בימי משה ושעות כי הני דאין ג"ש למחצה. אך אבני ברד לא הוו דהוא ענין נוסף ואינו בכלל הג"ש דאינה אלא לענין השמש:
אמנם אין אנו צריכים לזה דהשרישנו הרב הגדול מהר"ם אלשיך ז"ל דבענין אגדה ודרשות רז"ל משתמשים תדיר ועושין כעין ג"ש ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא וה"ה נימא במאי דקמן. א"נ אפשר דהגם דבעלמא אין ג"ש למחצה הכא שאני דהכתוב עצמו אפיקיה מכללא וכתיב ולא היה כיום ההוא כלומר הגם דאיכא ג"ש לא תימא בעלמא דהכא שנא ולא היה כיום וכו':
והנה כתב עוד הרב עיון יעקב ז"ל וביהושע שהיה יותר רבותא ממשה היינו כדי לחלוק לו כבוד וכה"ג מתרץ הש"ס בסנהדרין דף ה' ע"ב לחלוק כבוד לרבה בר בר חנה ע"ש ובפירש"י עכ"ל ואפשר לרמוז בכתוב עצמו דקאמר ולא היה כיום וכו' ונכלל בזה אפילו למשה רבינו ע"ה והטעם לשמוע ה' בקול איש לחלוק לו כבוד שלא יזלזלו בו כלומר היה זה להורות כי ה' שומע בקולו ויזהרו בכבודו דמשה רבינו בלאו הכי גדול כבודו וכמו שפירש"י שם בסנהדרין דלר"א בל"ה נהגי ביה יקרא ולרבה בב"ח אצטריך שלא יזלזלו בו. א"נ אפשר דח"ו אינו זלזול למשה רבינו ע"ה דשאני יהושע דהוא שאל שמש בגבעון דום ולכך הוו שעתי נפישן אבל משה רבינו ע"ה לא שאל וממילא קאי שמשא וז"ש הכתוב ולא היה כיום ובכלל זה גם משה רבינו ע"ה ולאו גריעותא למשה רבינו ע"ה דהכא לשמוע ה' בקול איש ומשה רבינו ע"ה לא שאל אלא הקב"ה מעצמו העמיד השמש לכבודו:
ובב"ר אמרו דא"ל יהושע לשמש לא עבדא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום והנה השמש והירח ואחד עשר ככבים משתחוים לי. ויצדק מאד ע"פ מה שכתבנו לעיל בשם הרמ"ע ומהר"י סרוק ז"ל דיהושע גלגול יוסף וכתב רבינו האר"י ז"ל דבפעם ראשון נקרא אב וכשיבא בגלגול נקרא בן וא"ש מ"ש לא עבדא דאבא את כלומר יוסף שנקרא אב ועתה שבא בגלגול כי נקרא בן והרי השתחוית לשעבר:

ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ועשית הישר והטוב. הקשה הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות וכי משום דכתיב מילת ישר נקרא כל הספר ספר הישר והלא בספר שמות כתיב נמי והישר בעיניו תעשה ותירץ דמדכתיב ועשית הישר והטוב דרשינן בכמה דוכתי לעשות לפנים משורת הדין ובקרא דלעיל מיניה כתיב שמור תשמרון את מצות ה' וכו' ועדותיו וחקיו אשר צוך והוסיף ועשית הישר שתעשה לפנים משורת הדין כי הוא טוב בעיני ה' אעפ"י שלא ציוך ועל כן קראו ספר הישר לפי שהוא נוסף על התורה בכמה מצות הישרים וטובים בעיני ה' זהת"ד. והרב עיון יעקב ז"ל כתב וז"ל מהרש"א ז"ל מקשה הלא גם בספר שמות כתוב והישר בעיניו תעשה ובאמת לק"מ דהש"ס לא נקט רק פסוק ראשון שבספר משנה תורה אבל באמת יש הרבה והרבה פסוקים שם בספר דכתיב תיבת ישר ע"ש ותמצא עכ"ל ואני בעניי אומר דודאי מספר שמות ל"ק דשם לא כתיב אלא פעם אחד משא"כ במשנה תורה. ומ"ש דיש הרבה והרבה פסוקים. אני רואה להרב דכתב הרבה והרבה ולא יש כי אם ד' וה' פעמים. ומ"מ עדיין חקירת הרב מהרש"א בציביונה ובקומתה דאטו משום דיש תיבת הישר ה' פעמים יקרא הספר כלו על שם תיבה זו. ובודאי ימצא תיבה אחרת כתובה במשנה תורה כמה פעמים אטו יקרא הספר על שם אותה תיבה. לכן נראה כמ"ש הרב מהרש"א כי ועשית הישר מורה לפנים משורת הדין ומשו"ה נקרא ספר הישר ויצטרף לזה דכתיב הכי ה' פעמים וליהוי כדין וכדין אבל עיקר הדבר כמ"ש הרב מהרש"א ז"ל ודוק הטב:
כדרך שהרחיב יעקב לעשו דכתיב עד אשר אבא אל אדני שעירה ורז"ל אמרו שכונתו כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון ולפי מ"ש בזהר הקדוש בפ' ואמרתם כה לחי שהיה כונתו ליחוד עליון. והשומע סובר שכונתו אליו אפשר שכך כיוין יעקב אע"ה עד ת"ת אשר אימא אבא יחוד אל חסד אדני מ' שער מ' יה בחינת אוא"י וא"ש ההי"ב:

אילימא בחד דכוותה גבי ישראל מי שרי וכו'. עמ"ש אני בעניי בסוגיא זו בספרי הקטן שער יוסף בסופו בקונטריס הסימנים סימן א' בס"ד: