עבודה זרה כה ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כה - ב

אלא, במשנתנו מדובר שאסור להתייחד בתלתא, עם שלשה גוים.

אולם שוב יש לשאול: הרי דכוותה, צורת יחוד כזו, גבי ישראל בפרוצים, עם יהודים פרוצים, מי שרי, האם מותר!?

[ומוכיחה הגמרא שאסור אף לשלשה יהודים פרוצים להתייחד עם אשה]. והתנן: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו שמותרת להתייחד עמם, אלא כאשר היחוד נעשה באנשים כשרים. ^[128] אבל בפרוצים, אפילו עשרה נמי גם לא מותר.

וכמו מעשה היה עם זונה אחת, והוציאוה עשרה אנשים פרוצים במטה של מת אל מחוץ לעיר ועשוה כאילו מתה, ומלוים אותה לקבורה. וכאשר יצאו - חטאו עמה! ומוכח, כי אף עם יהודים פרוצים אסורה ביחוד. וודאי שאסורה ביחוד עם הגוים, שכולם בגדר פרוצים וחשודים.

ומתרצת הגמרא: דין משנתנו לא צריכא, אינו נצרך אלא כדי לאסור יחוד אשה עם גוי אף באופן שאשתו של הגוי עמו. ^[129]

ואילו עם ישראל, מותר לאדם להתייחד עם אשה אחרת כאשר אשתו עמו, משום שעובד כוכבים, אין נוכחותה של אשתו משמרתו מלזנות. אבל ישראל ^[130] - אשתו ^[131] משמרתו! ^[132]

שואלת הגמרא: מדוע צריך את הטעם שעובדי כוכבים פרוצים ומשום כך אסור להתייחד עמם, ותיפוק ליה נלמד שאסור להתייחד עמם משום שחשודים הם על שפיכות דמים, כפי שמבואר במשנה?

ומתרצת הגמרא: אמר רבי ירמיה - באשה חשובה עסקינן [מדובר].

חשובה היא בין שאר אנשים בכך שמקורבת למלכות, ואף נחשבת היא בין הנשים, לפי שיפה היא.

דמשום חשיבותה וקרבתה למלכות - מירתתי מינה. מפחדים הם להרגה. ולכן אין סכנה בכך שתתייחד עמם,

אך כיון שיפה היא, עדיין ישנו חשש שמא תתפתה האישה, ותזנה עמם. ומשום כך אסורה ביחוד.

רב אידי אמר: כל אשה, אף אם אינה חשובה ואף אם אינה יפה - כלי זיינה [כלי מלחמתה] עליה, ואינה בסכנה. לפי כיון שאשה היא, אין הגוי הורגה, אלא בא עליה. וכיון שבא עליה - אינו הורגה. ^[133]

ומשום כך, הטעם היחיד לאסור עליה להתיחד עם הגוי, הוא משום חשש עריות!

ודנה הגמרא: מאי בינייהו מה הנפקא מינה בין תירוציהם של רבי ירמיה ורב אידי.

ומתרצת: איכא בינייהו, ישנה נפקא מינה בין טעמיהם. והיא:

אשה החשובה בין אנשים, כלומר מיוחסת וקרובה למלכות, ושאינה חשובה בין הנשים, שאינה יפה.

וכך הוא החילוק בין דעות האמוראים: לדעת רבי ירמיה הסובר שאיסור היחוד הנאמר במשנה, הוא רק באשה הקרובה למלכות ואין חשש לחייה, אך יפה היא ויש לחשוש שמא תתפתה,

- הרי שבאשה חשובה, אך אינה יפה - אין כל חשש, כיון שמחמת חשיבותה - לא יהרגוה. ומאידך גם לא יחטאו בה, כיון שכעורה היא.

ולכן, אשה זו מותרת להתייחד עם הגוי!

אולם לדעת רב אידי לא משמע שישנו חילוק בין אשה יפה לכעורה. כיון שכל אשה - כלי זיינה עליה, ולא מחלק רב אידי בין יפה לכעורה. ועל כל אשה באשר היא, חוששין לזנות! ^[134]

ומוכיחה הגמרא: תניא כוותיה כמו דרב אידי בר אבין: האשה, אף על פי שהשלום עמה, תמיד שלום לה ואין כל חשש לחייה, שהרי כלי זיינה עליה,

בכל אופן, לא תתייחד עמהן עם הגוים. מפני - שחשודין על העריות!

שנינו במשנתנו: ולא יתייחד אדם עמהן, עם הגוים מחשש שפיכות דמים.

תנו רבנן: ישראל שהלך ונזדמן ^[135] לו עובד כוכבים בדרך, טופלו לימינו. יעשה שיהא העובד כוכבים הולך לימינו, על מנת שאם ירצה הגוי להורגו, יוכל למונעו על ידי שיאחזנו ביד ימינו.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: ^[136] אם היה הגוי חגור בסייף, בצד שמאלו [לפי שדרך הסייף, להיות אחוז בשמאלו של המחזיק בה]. טופלו הישראלי ומעמידו לצד ימינו. כדי שאם ישלח הגוי ידו לסייף, יכול הישראלי לאחוז בה ביד ימינו.

ואם היה הגוי חמוש במקל - טופלו לשמאלו.

ואז, כאשר ירים הגוי את יד ימינו שהיא האוחזת במקל, יחזיק בה מיד הישראלי ביד ימינו. ^[137]

היו שניהם הישראלי והגוי עולין במעלה ההר בדרכם, או שהיו יורדין בירידה,

ינהג הישראלי כך: לא יהא ישראל למטה. ועובד כוכבים למעלה לפניו. ^[138] אלא יהיה הישראל למעלה, ואילו העובד כוכבים יהיה למטה.

ואף אם הולכים הם במישור, אל ישוח הישראלי לפניו לפני הגוי, שמא ירוץ ירוצץ את גולגלתו.

ואם נפגשו הגוי והישראלי בדרך ושאלו העובד כוכבים את ישראל: להיכן אתה הולך?

- לא יאמר לו בדיוק להיכן הוא הולך, אלא ירחיב ויאריך לו הישראל את הדרך. כגון, אם צריך הוא לילך פרסה, יאמר לו: שתי פרסאות אני הולך. כדי שימתין הגוי מלהכותו עד אמצע הדרך, ואז כאשר יגיעו למקום ששם צריך הישראלי לילך - יפרוש מן הגוי וינצל. ^[139]

ודבר זה, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע.

דכתיב [כאשר נפגש יעקב עם עשו - בראשית לג יד]: "אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדוני שעירה".

ובהמשך כתיב [בראשית לג טז - יז]: "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה. "

רואים אנו, כי אף שאמר יעקב לעשו "אבא אל אדני שעירה" שהיא מקום רחוק, לא הלך אלא עד סוכות. וכל זאת כדי שלא ילחם בו עשו בתחילת הדרך, אלא ימתין. ואילו יעקב יפרוש ממנו כבר בסוכות. ^[140]

ומספרת הגמרא עוד בענין זה: מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהיו הולכים לכזיב. פגעו פגשו בהן בתלמידי רבי עקיבא ליסטים.

אמרו להן הליסטים: לאן אתם הולכים? אמרו להן תלמידי רבי עקיבא: הולכים אנו לעכו.

כיון שהגיעו תלמידי רבי עקיבא ואותם ליסטים שהלכו עמם לכזיב שקרובה היא יותר מעכו, פירשו תלמידי רבי עקיבא ופנו לכזיב.

אמרו להן הליסטים: תלמידי מי אתם?

אמרו להן: תלמידי רבי עקיבא אנחנו. אמרו להן הליסטים: אשרי רבי עקיבא ותלמידיו שלא פגע בהן אדם רע מעולם. ^[141] כיון שנוהגים הם בחכמה ומערימים על הליסטים, ומשום כך לא פוגעים בהם.

הערות

^[128] כתב הריטב"א: פירוש, בסתם ישראל שהם בחזקת כשרים. אבל בפרוצים ודאי לא. ומתניתין בפרוצים היא, דגוים - פרוצים הם.

^[129] הקשו התוס': לכאורה אפשר היה להעמיד שמדובר באופן שנמצאת שם תינוקת שיודעת טעם ביאה, ומאידך, אינה מוסרת עצמה לביאה, ובאופן זה, מותרת להתייחד עם ישראל, שהרי מועילה לשמירה מפני היחוד? ותירץ: הלשון 'לא תתייחד', משמעה שאין שם כל ישראלית אחרת, אלא היא.

^[130] ומשמע, שכן הדין בישראלים פרוצים, שנשותיהם משמרתן ואין איסור להתייחד עמהם [מאירי]

^[131] הפתחי תשובה אבן העזר סימן כ"ב כתב, שרק אשתו משמרתו. אך אמו ובתו - לא!

^[132] יש לעיין האם צריכה אשתו להיות עמו ממש באותו המקום. ועיין בבית שמואל אבן העזר סימן כ"ב ס"ק כ"ב שכתב שאף אם אשתו עמו ממש באותה העיר, הרי היא משמרתו.

^[133] כך פירש רש"י. והראב"ד פירש, שיופיה של האשה, הוא כלי זיינה. שמחמתו אין הורגין אותה.

^[134] כך פירש רש"י. והקשו הראשונים על רש"י [עיין תוספות, ר"ן, רמב"ן וריטב"א]. א. לעיל כב ב אמרינן "חביבה עליהן [על הגוים] בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן". והרי קל וחומר, אם בהמתן חביבה, ודאי שנשותיהן חביבות, אפילו כעורות. דלא גרע כעורה מבהמה. [ועיין ברמב"ן שיישב על כך כיון שעכו"ם אדוקין בבהמות, יתכן שבהמה עדיפה להם. מישראלית כעורה וכגון זקינה. וכן משמע בתוס'] ב. חילוק זה בין כעורה ליפה - לא מצינו בשום מקום, שהרי שבויה, בין כעורה בין יפה אסורה לכהונה?! ג. לפי דברי רש"י משמע ש"חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים", ענין אחד הוא. כלומר, באותה אשה מדובר. ואילו אכן כך היה, צריך היה להיאמר "חשובה בין הנשים ואינה חשובה בין הנשים". ולא "ושאינה חשובה" [ועיין בתוך פירוש רש"י שנראה ממנו שאכן כך גרס "ושאינה חשובה"]. ופירש התוספות באופן אחר: דברי הגמרא "אשה חשובה בין אנשים ושאינה חשובה בין הנשים" נאמרו על שתי נשים שונות. והלכותיהן של שתי אלו - הן שעומדים במחלוקת בין רבי ירמיה ורב אידי וכדלהלן: א. אשה חשובה בין אנשים - לרב ירמיה אסורה להתייחד אף שאין בה סכנת שפיכות דמים, מכל מקום יש לחשוש משום עריות. - לרב אידי מותרת להתייחד, כיון שאין חשש לשפיכות דמים, שהרי אשה כלי זיינה עליה ומרחמין עליה [תוס' חולק על רש"י בביאור "אשה כלי זיינה עליה" וסובר שכלי זיינה עליה, שאינה בעלת מלחמות כאיש - ומרחמין עליה]. וכיון שאשה חשובה היא, יראים אף לאונסה. ומשום כך, מותרת ביחוד. ב. אשה שאינה חשובה בין הנשים. והנידון בגמרא הוא, האם מותרת להתייחד עם הנשים. לדעת רב ירמיה, כיון שאינה חשובה - הורגין אותה [ר' ירמיה אינו סובר את הטעם ש"אשה כלי זיינה עליה"]. ולדעת רב אידי, מותרת ביחוד כיון שכלי זיינה עליה ומרחמין עליה. ואף שיש לחוש לעריות שהרי עובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן [עיין לעיל כב ב] הרי אשה זו בת דעת היא. ומיד כשתראה את הגוי - תצא! ועיין עוד בריטב"א וברמב"ן ובתוס' רי"ד שהביאו גירסאות שונות בזה.

^[135] מלשון הגמרא יש לדקדק, שלכתחילה אסור לצאת עם עכו"ם לדרך. ולכן האפשרות היחידה שילך עם עכו"ם בדרך, היא רק אם הוא יזדמן לו. וכן מבואר בדברי הרמב"ם פרק י' מהלכות רוצח הלכה ז' שכתב "ולא יתלווה עמהן לדרך". ומשמע שלכתחילה אסור לצאת עמהן.

^[136] יש לעיין האם רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא, נחלק על תנא קמא, ודעת תנא קמא היא שבכל מצב טופלו לימינו, אף אם יש לו מקל. או שמא אין מחלוקת ביניהם, ודברי תנא קמא נאמרו רק כאשר הולך העכו"ם לידו ללא כל כלי או שהולך עם סייף. ברם, כאשר יש לו מקל, מודה תנא קמא לרבי יוחנן בן ברוקא שטופלו לשמאלו. ומדברי הבית יוסף סימן קנ"ג משמע שמחלוקת היא ביניהם. ובטעמו של תנא קמא שבכל מצב טופלו לימינו, כתב החסדי דוד [על התוספתא פרק ג'] שנראה שת"ק סבר דשמאל - יד כהה היא. ואין לה כח לאחוז אפילו במקל על מנת להינצל. הלכך לעולם טופלו לימינו, כד שתהא הימין סמוכה ומזומנת להציל.

^[137] מלשון הרמב"ם פרק י"ב מהלכות רוצח הלכה ז' מבואר שפסק כתנא קמא. שכתב שם: פגע בגוי בדרך - מחזירו לימינו. אולם הטור פסק כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא. וזה לשונו ביו"ד סימן קנ"ג: אם נזדמן לו בדרך, אם היה הגוי חגור בסייף, טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף הגוי שהיא חגורה לו על שמאלו. ואם הגוי, יש לו מקל בידו, טופלו לשמאלו" והבית יוסף שם הזכיר שהרמב"ם חולק ופסק כהרמב"ם. והחסדי דוד [תוספתא פרק ג'] תמה מנין לו להטור לפסוק כרבי ישמעאל. וכתב שנראה שהטור למד זאת מדברי הרי"ף והרא"ש שהזכירו שניהם אף את דברי רבי ישמעאל. ומשמע, שסוברים הם כמותו.

^[138] בטעם הדבר, כתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות רוצח הלכה ז': לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה, שמא יפול עליו להמיתו.

^[139] יש להבין איך עשה יעקב דבר זה. והרי "מדבר שקר תרחק"! ? ובפירוש "מטהר" למסכת כותים ימן ל', כתב הגר"ח קניבסקי להוכיח בהרחבה, שאיסור שקר מן התורה, אינו אלא כאשר כתוצאה מן השקר יהיה הפסד ממון ונזק לחברו [וכגון עדות שקר, שעל ידי עדותו מזיק את זה שמעיד כנגדו] אולם שקר שאינו אלא מילי דעלמא ואין בו כל נפקא מינה, אינו אסור מן התורה. אף שנאמר בו "תועבת ה' שפתי שקר" - אין זה איסור מן התורה. וכן מה שכתוב בסנהדרין צז א "כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע" - משמע שאמנם חמור הדבר. אך אין זה איסור תורה. ולכן, לצרכי מצוה, וכן כאשר ישנו פחד וחשש סכנה או צורך אחר כעין אלו - מותר לשקר [כאשר אינו גורם הפסד ממון על ידי שיקרו]. ולכן כאן לגבי יעקב וכן להלן בענין תלמידי רבי עקיבא שלא היה להם עצה אחרת איך להימלט, וצורך גדול היה לשקר - הותר הדבר [ועיין שם לענין מה הותר הדבר, ולענין מה לא].

^[140] המהרש"א הביא את דברי המדרש שתמה: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו. אפשר שהיה יעקב מרמה באחיו? אלא אימתי הוא בא אצלו? לעתיד לבוא! הדא הוא דכתיב [עובדיה א כא] "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" והמהרש"א העיר שלכאורה מדרש זה סותר את דברי הגמרא כאן, שהרי כאן מבואר שיעקב שינה בדבריו בכונה תחילה, כדי להימלט מעשו וממחשבתו הרעה, ולא היה בדעתו לבוא אל שעיר כלל, ולא אמר זאת כדי לרמוז לעשו על העתיד? ובפירוש רש"י על התורה [בראשית לג יד], הרכיב את שני הביאורים הללו יחד. וז"ל: הרחיב לו את הדרך שלא היה בדעתו ללכת אלא עד סוכות. אמר: אם בדעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך? בימי המשיח! שנאמר [עובדיה א כא] "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

^[141] איך יתכן לומר זאת, והרי רבי עקיבא נהרג כאחד מעשרה הרוגי מלכות? ויישב היעב"ץ: כוונת הדברים 'ולא פגע בהם אדם מעולם', היינו כעין הליסטים הללו שמעצמם נטפלו לתלמידי רבי עקיבא. אך רבי עקיבא גרם מיתתו לעצמו. בכך שהקהיל קהילות ברבים ועסק בתורה.

אלא נאמר שמדובר בתלתא [בשלושה], יש לשאול: מדוע מדובר דווקא בגוים? דכוותה [כיוצא בה] לגבי ישראל אם היו הם פרוצים מי שרי [האם מותר להתייחד עימם]? והתנן [והרי שנויה במשנה] לגבי ישראל: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, ועל כך אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באנשים כשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי [גם כן] לא, מעשה היה והוציאוה אל מחוץ לעיר לאישה אחת עשרה גברים במטה, שהעמידו פנים כאילו הם מוליכים אותה לקבורה, ולאחר מכן כולם חטאו איתה!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו במשנה אלא כשהיתה אשתו עמו עם הגוי, שבישראל לא נאסר הדבר. וטעם הדבר: גוי אין אשתו משמרתו שלא יזנה עם נשים אחרות, אבל ישראל אשתו משמרתו. שנינו במשנה שטעם האיסור לאשה להתייחד עם גוי הוא חשד לעריות.

ושואלים: ותיפוק ליה [ותצא לו] הלכה זו מטעם אחר, שהרי יש לחשוש משום שפיכות דמים שמא יהרגו אותה! אמר ר' ירמיה: באשה חשובה עסקינן [עוסקים אנו], דמירתתי מינה [שמפחדים ממנה] ולכן לא יהרגוה, אבל איסור יחוד יש בה. רב אידי אמר: אשה כלי זיינה עליה הנשק שלה נמצא עליה, שלאשה יש הגנה שלא יהרגוה מעצם היותה אשה, ולכן מצד אחד יש לחשוש לאונס או לפיתוי, אך מצד אחר אין דרך להרוג אותה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] אם הטעם הוא זה או זה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]: כאשר היתה זו אשה שחשובה בין אנשים מפני שקרובה למלכות, ושאינה חשובה בין הנשים שאינה יפה, שאשה כזו, לדעת ר' ירמיה אין בה חשש לא משום שפיכות דמים ולא משום עריות, ולדעת רב אידי — בכל אשה יש לחשוש משום עריות.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב אידי בר אבין: האשה אף על פי שהשלום עמה ואין לחשוש שיהרגו אותה — לא תתייחד עמהן, מפני שחשודין על העריות.

א שנינו במשנה: לא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודים על שפיכות דמים. באותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים]: ישראל שנזדמן לו גוי בדרך והם הולכים יחד — טופלו לימינו, ידאג שיהא הגוי מהלך לימינו, ובאופן זה יוכל הישראלי לדאוג לכך (ביד ימינו) שהגוי לא יוכל לפגוע בו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: יש להבחין, אם היה הגוי מזויין בסייף — טופלו לימינו, שהחרב נמצאת כרגיל בשמאלו של אדם, וכך יוכל הישראלי למונעו מלשולפה. אם היה הגוי מזויין במקל — טופלו לשמאלו שתהא ידו סמוך ליד ימין של הגוי, שהיא מחזיקה באופן קבוע במקל.

היו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה וגוי למעלה, שלא יהא עליו בעמדת יתרון אם ירצה להתקיפו, אלא ישראל למעלה וגוי למטה. ואל ישוח (יתכופף) הישראלי לפניו, שמא ירוץ (ישבור) את גולגלתו.

אם שאלו הגוי להיכן הוא הולך — ירחיב לו את הדרך כלומר, יאמר לו מקום מרוחק יותר מהמקום שבאמת אליו הוא הולך, כדי שאם ירצה להרע לו יחשוב שיש בידו זמן מרובה יותר לעשות זאת. והוא כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, [דכתיב [שנאמר]] שאמר לו יעקב: "עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית לג, יד),

וכתיב [ונאמר]: "ויעקב נסע סכתה" (בראשית לג, יז), כלומר שאמר לו שנוסע הוא לשעיר, אף שבפועל נסע רק עד סכות.

בענין זה מסופר, מעשה בתלמידי ר' עקיבא שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים (שודדים), אמרו להן הלסטים: לאן אתם הולכים? אמרו להן שהם הולכים לעכו, שהיתה רחוקה יותר מייעדם האמיתי. כיון שהגיעו לכזיב פירשו ונכנסו לעיר. אמרו להן הליסטים: [תלמידי] מי אתם? אמרו להן: תלמידי ר' עקיבא אנו, אמרו להן: אשרי ר' עקיבא ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם, שהבינו שמדברי רבם למדו דבר זה.

מסופר, רב מנשה הוה אזל [היה הולך]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rather, the mishna is referring to a case in which a woman secludes herself with three gentiles. The Gemara asks: Is this permitted in the corresponding situation involving Jews steeped in sexual immorality? But didn’t we learn in a mishna (Kiddushin 80b): But one woman may be secluded with two men; and Rav Yehuda says that Shmuel says: They taught this halakha only with regard to men of fit morals; but with regard to those steeped in sexual immorality, she may not be secluded even with ten men. There was an incident where ten men carried a woman out of the city on a bier, as though she were dead, and they engaged in intercourse with her.

The Gemara answers: No, the ruling of the mishna here is necessary in a case where the gentile’s wife is with him. The differences between the two rulings is that in the case of a gentile, it is assumed that his wife does not guard him against sinning with another, but with regard to a Jew, his wife does guard him against sinning with another.

§ The mishna teaches that a woman may not seclude herself with a gentile due to the concern that they might engage in illicit sexual relations. The Gemara challenges: And let us derive that a woman may not seclude herself with a gentile due to the concern about bloodshed. The Gemara cites two responses. Rabbi Yirmeya says: We are dealing with a distinguished woman, whom gentiles will not kill, as they are fearful of her status. Nevertheless, there is a concern with regard to illicit sexual relations. Rav Idi bar Avin says: A woman carries her weapons upon her. In other words, there is no need to be concerned that a woman might be killed by gentiles; rather, the very fact that she is a woman protects her, as they would most likely rape her and not kill her.

The Gemara asks: What is the practical difference between these two answers? The Gemara answers: The difference between them is with regard to a woman who is distinguished among men due to her political position, but is not distinguished among the women, i.e., she is unattractive. According to Rabbi Yirmeya, there is no concern that she will be killed, as she is distinguished, nor is there a concern that they will engage in illicit sexual relations. Therefore, it would be permitted for her to seclude herself with them. By contrast, as Rav Idi bar Avin stated his explanation in general terms, he evidently holds that the concern of illicit sexual relations always applies, regardless of the woman’s appearance.

The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Idi bar Avin: With regard to a woman, even though her protection accompanies her, i.e., she is not in danger of being killed, she may not seclude herself with gentiles because they are suspected of engaging in forbidden sexual relations.

§ The mishna further teaches that a person may not seclude himself with gentiles because they are suspected of bloodshed. The Sages taught: A Jew who encounters a gentile on the road and continues his travels with him should position the gentile to his right, so that the Jew’s dominant hand is closest to the gentile, which will enable him to defend himself against a potential attack. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: If the gentile is armed with a sword, the Jew positions him to his right, because a blade is usually carried on one’s left side. But if the gentile is armed with a stick, the Jew should steer him to his left, as a stick is usually carried in one’s right hand. By walking on the same side as the gentile’s weapon, the Jew can best prevent him from drawing it.

The Gemara continues: If the Jew and gentile were ascending an incline or descending a decline, the Jew should not be positioned below while the gentile is above, so that the gentile will not have the advantage of height if he decides to attack. Rather, the Jew should be located above while the gentile is below. And the Jew should not bend down before him, lest the gentile break his skull.

Furthermore, if the gentile asks him where he is going, the Jew should extend the journey when relating his destination to him, i.e., he should claim that he is traveling to a place beyond his actual destination, in the manner that Jacob our father did to the wicked Esau. As it is written that Jacob said to Esau: “Let my lord pass over before his servant and I will journey on gently, according to the pace of the cattle that are before me and according to the pace of the children, until I come unto my lord unto Seir” (Genesis 33:14).

The Gemara continues: And it is written subsequently: “And Jacob journeyed to Succoth, and built himself a house” (Genesis 33:17). Rather than meeting Esau in Seir, Jacob traveled to the nearer location of Succoth. Telling a gentile that one is traveling to a farther destination might cause the gentile to defer his attack due to the assumption that he has a longer period of time to plan and execute it. As a result of the delay, the Jew has a better chance of reaching his true destination safely.

The Gemara illustrates this idea through a relevant story. An incident occurred involving several students of Rabbi Akiva who were traveling to Keziv. Along the way, bandits encountered them and said to them: Where are you going? Rabbi Akiva’s students said to them: To Akko. Once they reached Keziv, Rabbi Akiva’s students separated from the bandits. At this point the bandits said to them: Whose students are you? The students said to the bandits: We are students of Rabbi Akiva. The bandits said to them: Fortunate are Rabbi Akiva and his students, as they were never harmed by an evil person. The bandits were impressed with the wisdom that the students demonstrated in evading harm.

The Gemara relates another incident: Rav Menashe was traveling

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות אוקימנא אפילו אשתו עמו ולא אמרינן אשתו של עובד כוכבים משמרתו. ואע"פ שהיא חשובה ולא חייש' לשפיכות דמים כיון שחשודין הן על העריות לא תתיחד עמו. והני מילי עובד כוכבים אבל ישראל אשתו משמרתו ובישראל אם (הוא) הם כשרים מתיחדת עם שני אנשים ואם הם פרוצים אפילו עשרה לא תתיחד עמהן.

מעשה היה והוציאוה עשרה פרוצין במטה. תניא האשה אע"פ שהשלום עמה לא תתיחד עם כותים מפני שחשודין על העריות:

לא יתיחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים: ת"ר ישראל שנטפל לו כותי בדרך טופלו לימינו ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יניח הכותי למעלה והישראל למטה אלא ישראל למעלה והכותי למטה.

ואל ישוח לפניו שמא ירצץ גלגלתו. שאלו להיכן אתה הולך ירחיב לו הדרך כמה שעשה יעקב לעשו עד אשר אבא אל אדוני שעירה. והלך הוא למקום אחר.

מעשה בתלמידי ר"ע כו'.

איכא דגרסי איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים ואינה חשובה בין הנשים. כלומר שאינה נאה דמשום עריות ליכא דהא כעורה היא ומשום ש"ד נמי ליכא דהא חשובה בין האנשים אבל לר' אידי איכא משום ש"ד אע"פ שחשובה.
ורש"י ז"ל אמר כיון דחשובה היא בין האנשים לדברי הכל ליכא משום ש"ד אבל משום עריות איכא לרב אידי דהא סתמא אמר אשה כלי זיינה עליה אבל לר' ירמיה דמוקי לה באשה חשובה משמע חשובה בין האנשים ובין הנשים ואין לשון זה מחוור כל צרכי דודאי אשה חשובה דקאמר ר' ירמיה בין האנשים קאמר ולא פליגי בעריות.
ולשתי הלשונות קשה דהא אמר מר חביבה עליהם בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן ולא נריע כעורה מבהמת ישראל ואפשר לומר כגון שהיא זקנה דאינהו כיון דאדיקי בבהמות בהמת ישראל עדיפא להו מינה.
ואיכא דגרסי איכא בינייהו אשה חשובה בין הנשים ואינה חשובה בין האנשים דמשום ש"ד איכא לר' ירמיה ולר' אידי ליכא משום ש"ד דלעולם כלי זיינה עליה וא"ת הא לעולם אסורה משום ערוה נפקא מינה היכא דבעלה עמה דליכא למיחש משום ערוה דודאי בעלה משמרה וא"ת תיפוק לי' משום בעל כגון שהוא אדם חשוב לדידיה לא מצו קטלי ליה.
וזה הלשון אינו כלום חדא דהול"ל איכא בינייהו אשה שאינה חשובה, [חשובה] בין הנשים למה ליה לאדכורי הכא ועוד דהול"ל כשבעלה עמה ועיקר אוקימתא לא הוזכרה ועוד אין יחוד באשה ובעלה עמה.
וכשבדקתי אחר עיקר הנוסחאות מצאתי כתוב בכולן אשה חשובה בין הנשים ושאינה חשובה בין האנשים ובמקצתן כתוב מפורש ואשה שאינה חשובה ומשמע דתרתי איכא בינייהו קאמר ואיני יכול ליישבה דמשמע חשובה ליחדה בין הנשים ושאינה חשובה ליחדה בין האנשים ולשון חשיבות לא מצינו ביופי אלא בקרובין למלכות שהאדם מתירא מהם וסוף דבר צריך אני לעשות לי רב בזה.

לא שנו אלא בכשרים. פי׳ בסתם ישראל שהם בחזקת כשרים אבל בפרוצים ודאי לא פי׳ ומתני׳ בפרוצים היא דגוים פרוצים הם. ותיפוק לי משום שפיכות דמים פי׳ כיון דבסיפא נקט טעמא משום שפיכות דמים מכלל דברישא ליכא שפיכות דמים.

באשה חשובה עסקינן. פרש״י ז״ל קרובה למלכו׳ מאי בינייהו פר״שי מאי בינייהו לענין עריות דהא בין לטעמא דמר ובין לטעמא דמר נהי דמשום שפיכות דמים ליכא משום עריות איכא ואמרינן איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים ואינה חשובה בין הנשים כן הוא גורשז״ל ופירש הוא ז״ל שקרובה למלכות ואינה יפה לרבי ירמיה אפילו משום עריות ליכא כיון שאינה יפה ולרב אידי איכא משום עריות דאף על גב דאינה יפה בלי זיניה עליה ואין פי׳ זה נכון חדא דכל היכא דאמרינן בתלמודא מאי בנייהו לא אתמר אלא לאותו ענין שנחלקו בו והני אמוראי לאו לענין עריות נחלקו אלא לענין דליכא משום שפיכות דמים ועוד למה ליה למימר איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים מסתייה דלימא איכא בינייהו שאינה חשובה בין הנשים ועדיפא ליה למימר בלשון ברור אשה כעורה איכא בינייהו ועוד היאך יאמר רבי ירמיה דבאשה כעורה ליכא משום עריות דהא גוים פרוצים בעריות הם בכל אשה ואביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן ויש גורסין בהפך איכא בינייהו אשה חשובה בין הנשים כו׳ דלרבי ירמיה איכא משום שפיכות דמים דכיון דיפה היא מקיימין אותה לתשמיש וכלי זיניה עליה אשמועינן כהאי אוקמתא דאף על גב דכל כעורה הם משמשין מכל מקום אין כלי זיניה עליה לקיימה אלא כשהיא יפה ולהכי נקט באוקמתיה דאיכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים וה״פ איכא בינייהו אשה חשובה להתיחד בין האנשים דלרבי ירמיה ליכא שפיכות דמים דהא קרובה למלכות היא ולרב אידי איתא משום שפיכות דמים דבין הנשים ליכא טעמא ולא שייכא לומר משום דכלי זיניה אי נמי שאינה חשובה להתיחד בין האנשים ולרבי ירמיה איכא משום שפיכות דמים כיון שאינה חשובה וטעמא דכלי זיניה לית ליה ולרב אידי כלי זיניה עליה ואין בה משום שפיכות דמים וכן פי׳ הר״ם הלוי ז״ל.

תניא כוותיה דרב אידי האשה אף עפ״י שהשלום עמה דאלמא דלשלומה סגי לה ולא בעיא שלום מלכות להצילה משפיכות דמים.

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ובגמרא נאמר מטעם זה שישראל שנטפל לו גוי בדרך צריך להיות עיניו פקוחות ולחברו אצלו באותו צד שהוא רואה שהוא מזומן יותר לקום עליו אם ירגיש בו שיבא להרגך היו עולים במעלה או בירידה לעולם ישים אדם עצמו למעלה ולא למטה ולא ישוח לפניו שמא יריץ את גלגלתו ואם שאלו להיכן הוא הולך ירחיב לו הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר עד אשר אבא אל אדני שעירה וכתוב ויעקב נסע סכתה וכן כל כיוצא בזה לפי מה שרואה לפי הזמן ולפי המתחבר עמו ולא נתחדש עוד בגמרא על משנה זו דבר:

אלא ישראל למעלה וגי למטה מה שפירש המורה אלא שטופלו לימינו ולא הוי אחריו ממש אינו נ"ל דלא נאמר טופלו בימינו אלא במישור:

פיסקא לא תתייחד אשה עמהן כו' אמר רב ירמי' באשה חשובה שנינו פי' שיראים ממנה להורגה וליכ' למיחש אלא לעריות שמא תתפתה אחריהן אבל בשאר נשים לא איצטריך למיתניי' דתיפוק לי משום שפיכות דמם רב אידי בר אבין אמר אשה כלי זיינה עליה פי' בכל אנשים איצטריך מתני' משום עריות דשום אשה אינה חושש לשפיכות דמים מפני שכלי זיינה עמה ולא חיישי' אלא לעריות מאי בנייהו פי' בין למר בין למר כל אשה אסורה להתייחד אי מטעם עריות לבד או מטעם שניהם עריות ושפיכו' דמי' איכא בנייהו אשה חשוב' בין הנשים ואינה חשובה בין האנשים כך מצאתי כתוב בכל הספרי' ונראה לי שהוא גירסא יפה מאוד וה"פ אשה חשובה בין הנשים היא אשה צנועה ביותר דליכא למיחש שמא תפתה אחריהן כי יש לה שם גדול בין אנשים בצניעו' אבל אינה חשובה בין האנשים שיפחדו ממנה ואיכא למיחש לשפיכות דמי' לר' ירמי' אסורה להתייחד עמהן דאע"ג דליא למיחש לעריו' משום צניעות' איכא למיחש לשפכיות דמים דל"ל אשה כלי זיינה עמה ולרב אידי בר אבין מותרות להתייחד עמהן דליכא למיחש לא לעריות מפני צניעותא ולא לשפיכות דמים דכלי זיינה עמה אבל המורה גריס איפכא חשובה בין האנשים ואינה חשובה בין הנשים ופירש אינה חשובה בין הנשים שאינ' יפה ומתוך שאינה יפה ליכא למיחש לעריות וזה רחוק מן הדעת מאוד לרביעת הבהמה נחשדו ולאשה שאינה יפה לא נחשדו ואפילו בישראל לא מצאנו חילוק בין יפה לכעורה כ"ש בגוים ודבריו נראה לי דחוקים ביותר וגם מה שכתבתי במהדורא קמא אינו נ"ל ומה שפירשתי כאן נ"ל נכון.

בפרש"י בד"ה באשה חשובה כו' איכא דיפה היא ואיצטריך לאשמועינן דלא תתיחד חיישינן שמא תתפתה אבל אשה שאינה כו' מותרת להתיחד עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד אשה כלי זיינה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' ור' בון אמר ואפילו בתשה יכולה כו' עכ"ל פירוש אפילו תשה אינה בכלל שפיכות דמים מיהו מתניתין לא מיירי אלא דוקא בתשה דדלמא מאנסה לה דבבריאה אין לחוש לא לאונס ולא לש"ד כמו שכתבו התוספות לקמן לרב אידי מהאי טעמא דיכולה להטמין ודו"ק:

ירחיב לו הדרך כדרך שעשה יעקב כו'. ובב"ר אמרו חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו אפשר שהיה יעקב מרמה באחיו אלא אימתי הוא בא אצלו לעתיד לבא הה"ד ועלו מושיעים וגו' ולכאורה שמאמר הזה סותר הך דשמעתין שאמר שלא היה בדעתו לילך רק עד סוכות וא"ל שקר עד אשר אבא אל אדוני שעירה כדי להרחיב לו הדרך אולי באם שיש לו מחשבה רעה עליו להכותו שימתין לו עד לשם כפרש"י לית ליה האי דרשה דבראשית רבה שרמז לו לעתיד שיבא לפי האמת לשם אבל רש"י בחומש הרכיב את ב' המאמרים כנראה שאינם סותרים שכתב שהרחיב לו הדרך וכו' אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין וכו' ואימתי ילך בימות המשיח עכ"ל ונראה לומר דודאי לפי המובן דבריו עם עשו א"ל שיבא לשעיר בהליכה זו ולא לעתיד ולא הלך אלא עד סוכות עשה כן כדי להרחיב לו הדרך ומפני כי יעקב זרע אמת תתן אמת ליעקב והוא שאמר בב"ר אפשר היה יעקב מרמה וכו' וע"כ בב"ר אמרו שרמז לו לעתיד שאז יתאמתו דבריו שיבא יעקב לשעיר:

ד"ה איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים וכו' פ"ה אשה חשובה וכו' אלמא איכא אשה דקטלא לה וכו' דברי התוס' תמוהים כאשר מובן מעצמו גם כתב פ"ה מה שלא נמצא כן בפי' רש"י ונראה דהתוס' רצונם לומר ג"כ ככוונת פרש"י דס"ל לגמרא דאשה חשובה ר"ל קרובה למלכות וגם יפה ומחמת זה דייק הא אינה יפה משום עריות נמי ליכא אלא שקשה להתוס' דמנא ליה לגמרא לדייק כן דלמא הא דקאמר ר' ירמיה באשה חשובה אינו ר"ל אלא שקרובה למלכות ולא שהיא יפה ולעולם אפילו באינה יפה יש בה משום עריות להכי כתבו התוס' דדייק לה הכי דא"כ הוא דס"ל לר' ירמיה דבכל אשה שייך בה משום עריות וגם משום שפיכות דמים כשאינה קרובה למלכות א"כ מתני' דקתני משום עריות איירי בכל הנשים ואתא לאשמועינן אפילו היכי דליכא משום שפיכות דמים כגון בקרובה למלכות אפ"ה אסורה להתייחד משום עריות דשייך בכל הנשים א"כ (לא) הוי ליה לרבי ירמיה למימר לא צריכה אלא באשה חשובה כמו שאמר לעיל לא צריכה באשתו עמו דהוי תשובה לדברי המקשה שהקשה ותיפוק ליה משום שפיכות דמים דשייך אפי' באיש וק"ו באשה ומה אצטריך כלל מתני' למתני דאסורה אשה להתייחד עמם משום עריות והיה לו להשיב לא צריכא מתני' לאשמועינן אלא אפי' באשה חשובה ר"ל קרובה למלכות דלא שייך בה טעמא דשפיכות דמים דאפ"ה אסורה משום עריות וכ"ש באשה שאינה חשובה דגם כן אסורה משום עריות ויש בה גם כן טעמא דחששא דשפיכות דמים וא"כ מתניתין איירי בכל הנשים ומדקאמר ר' ירמיה באשה חשובה עסקינן משמע דמתניתין איירי דוקא באשה חשובה אלא דודאי ר"ל נמי באשה חשובה שהיא יפה ור"ל דמתניתין איירי דווקא באשה חשובה שהיא קרובה למלכות וגם יפה אז שייך בה משום עריות ולא משום שפיכות דמים הא באינה חשובה כלל לא למלכות וגם אינה יפה הוי איפכא דיש בה משום שפיכות דמים ואין בה משום עריות ומכלל אם קרובה למלכות ואינה יפה אין בה לא משום שפיכות דמים ולא משום עריות והיינו מה שכתבו התוס' ודקדקו בלשונם ואמרו לר' ירמיה דמוקי לה בקרובה למלכות וכו' אלמא איכא אשה דקטלי לה לא יהיב עובד כוכבים דעתיה עליה לביאה ר"ל ולכך אין בה משום עריות אלא משום שפיכות דמים כשאינה קרובה למלכות והכא שהיא חשובה וכו' ר"ל וא"כ מכלל זה שמעינן דהיכי שהיא חשובה למלכות ואינה יפה ליכא למיחש לא משום ש"ד ולא משום עריות ושריא:

רש"י ד"ה איכא בינייהו. הכא דחשובה בין האנשים כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בסייף. כדי שיהא שמאלו של עובד כוכבים כו'. ומלת יד למחוק וכן בר"ן ליתא:

תד"ה לא. לכאורה מוקי לה כר"ש כו'. ושם כתבו דהא דבזמן שאשתו עמו כו' אתא אפי' לרבנן ע"ש:

אלא בתלתא. להכי נקט תלתא דבישראל בתלתא שרו בין בעיר בין בדרך אבל תרי בעיר אין בדרך לא שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן יתייחד עם הערוה בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פא.): בפרוצין מי שרי. ועובדי כוכבים למה ליה לתנא לאשמועינן הא אפי' ישראל דכוותייהו אסירי: והוציאוה עשרה פריצים. לאשת איש זונה: במטה. חוץ לעיר לעבירה כעין קוברי מת שלא יבינו: באשתו. של עובד כוכבים עמו: עובד כוכבים אין אשתו משמרתו. דלא קפדה דאיהו בקרי ואיתתיה בבוציני: אבל ישראל אשתו משמרתו. שרי כדתנן בעשרה יוחסין בזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו: ותיפוק ליה. בלאו עבירה נמי לא תתייחד משום שפיכות דמים: באשה חשובה. בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמיסתפו מינה ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא דיפה היא ואצטריך לאשמועי' דלא תתייחד חיישינן שמא תתפתה אבל אשה שאינה חשובה בין האנשים וחשובה בין הנשים משום רציחה נמי איכא דבא עליה ואחר כך הורגה דלא ס''ל אשה כלי זיינה עליה וחשובה בין האנשים ולא בין הנשים מותרת להתייחד ומשום עריות ליכא דאינה יפה: אשה כלי זיינה עליה. אע''ג דאינה חשובה לא בין האנשים ולא בין הנשים אין הורג אותה אלא בא עליה וכיון שבא עליה אינו הורגה ואפילו אינה קרובה למלכות נמי אי לא אשמועינן דחיישינן לעריות לא הוה מסתברא דמיתסרא משום שפיכות דמים: מאי בינייהו. בין לר' ירמי' דמוקי לה באשה חשובה הא לאו חשובה חיישי' לשפיכו' דמים בין לרב אידי דאמר כלי זיינה עליה וליכא משום שפיכות דמים מ''מ משום ערוה איכא בה ולא מתייחדת: איכא בינייהו. אשה חשובה בין האנשים קרובה למלכות ואינה חשובה בין הנשים אינה יפה לרבי ירמיה דמוקי לה באשה חשובה דמשמע חשובה בין האנשים ובין הנשים דקרובה למלכות היא ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא למיחש דיפה היא הכא חשובה בין האנשים ולא בין הנשים שריא לייחודי דמשום שפיכות דמים ליכא דהא קרובה למלכות ומשום עריות נמי ליכא דהא מכוערת היא לרב אידי אסירא לייחודי דכולהו חיישינן לערוה דהא סתמא קאמר אשה כלי זיינה עליה ולא קאמר הכא באשה יפה עסקינן דכלי זיינה עליה: אע''פ שהשלום עמה. דודאי לא יהרגוה דהא כלי זיינה עליה לא תתייחד עמהן כו' והיינו כרב אידי בר אבין השלום עמה משמע היא נושאת את שלומה ואינה צריכה שלום מלכות: טופלו לימינו. מחברו לעובד כוכבים לימינו של ישראל שאם ירצה העובד כוכבים להורגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו: בסייף. דאם היה העובד כוכבים חגור סייף טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל של עובד כוכבים שהסייף חגור בו לצד ימינו של ישראל ומזומנת לימין ישראל לאחוז בה: במקל. אם ביד עובד כוכבים מקל: טופלו ישראל לשמאלו. שתהא יד ימין העובד כוכבים שהמקל בה סמוכה לישראל ואם ירים יד ימינו תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמוך לה דאי טופלו לימינו יהא המקל רחוק מידו של ישראל: במעלה. בהר או בסלע: לא יהא ישראל למטה אלא למעלה. בעלייה ילך ישראל לפני העובד כוכבים דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו דלא הוי אחריו ממש ובירידה יוליך העובד כוכבים לפניו: ואל ישוח לפניו. אפי' במישור אל ישחה ישראל לפני העובד כוכבים ליטול כלום: שמא ירוץ את גולגלתו. ירוצץ: ירחיב לו את הדרך. אם היה צריך לו לילך עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך אולי ימתין העובד כוכבים מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן: נסע סכותה. ולא הלך עד שעיר: לעכו. רחוק מכזיב:

לא צריכא באשתו עמו. לכאורה מוקי לה כר''ש דאמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ:) בזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי שאשתו משמרתו וא''ת אמאי לא מוקי לה בשיש עמה תינוקת דבכי האי גוונא בישראל שרי ליחודי דאמר רבא התם בגמ' מתייחד אדם עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה וי''ל דלשון לא תתייחד משמע שאין שם שום ישראלית אלא היא: איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים. פ''ה חשובה למלכות ואינה יפה לרבי ירמיה דמוקי לה בקרובה למלכות הא לאו הכי לא אמרי' אשה כלי זיינה עליה אלמא איכא אשה דקטלי לה ולא יהיב עובד כוכבים עלה דעתיה לביאה כגון מכוערת והכא שהיא חשובה למלכות ואינה יפה שריא ליחודי דליכא למיחש לשפיכות דמים כיון שהיא קרובה למלכות ולביאה נמי ליכא למיחש כיון שאינה יפה ולרב אידי אסורה ליחודי דכולהו כלי זיינן עליהן וחיישינן לערוה דהא רב אידי סתמא אמר למילתיה ולא קאמר הכא באשה יפה דכלי זיינה עליה ע''כ פ''ה. וקשיא חדא דלישנא דחשובה לא משמע יפה ועוד דכי אינה יפה נמי מאי הוי הא אמרינן בריש פירקין (לעיל דף כב:) חביבה עליהם בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן ק''ו לנשותיהן של ישראל ושמא י''ל דמ''מ דבאשה לא טרחי לאנסה כיון דאינה יפה מיהו קשה דלר' ירמיה לא מישתמיט תנא או אמורא בשום מקום לחלק בשבויה בין יפה לאינה יפה להתירה לכהונה ועוד קשה דלפ''ה משמע דאשה חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים חדא מילתא וא''כ היה לו לומר חשובה בין האנשים ואינה חשובה בין הנשים מדקאמר ושאינה חשובה כו' אלמא תרי מילי נינהו לכך נראה לפרש דודאי תרי מילי נינהו דהא דקאמר אשה כלי זיינה עליה לאו משום דדעתייהו לביאה ומשום הכי לא קטלי לה אלא טעמא מפני שאינה בעלת מלחמות ומריבות כאיש מרחמים עליה וה''פ איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים קרובה למלכות אם מותרת להתייחד עם האנשים עובדי כוכבים דלר' ירמיה אסורה להתייחד כדקאמר טעמא באשה חשובה ואז לא נפיק לן מידי משום שפיכות דמים אי לאו משום טעמא דעריות לרב אידי שריא דאמר טעמא דליכא למיחש לשפיכות דמים דאשה כלי זיינה ומרחמי עלה אבל לעריות איכא למיחש כשהיא חשובה דמירתתי מינה אף לעריות לא חיישינן ושאינה חשובה בין הנשים נמי אם היא מותרת להתייחד בין הנשים עובדות כוכבים איכא בינייהו דלרבי ירמיה כיון דאינה חשובה קטלי לה דלית ליה טעמא דמרחמי ולרב אידי שריא דכלי זיינה עליה כלומר דמרחמי עלה ואי משום עריות כדאמרי' בריש פירקין שהעובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן בת דעת היא וכשתראה שיבא העובד כוכבים תצא מיד ובירושל' גרס אשה אינה בכלל שפיכות דמים א''ר ירמיה תפתר בבריאה ורבי בון אמר אפילו באשה יכולה אשה להטמין ולומר עובדת כוכבים אני ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר עובד כוכבים אני ונראה לפרש אף כאן כפירוש הירושלמי באשה חשובה בריאה ובעלת כח אבל לעריות איכא למיחש דחיישי' דלמא מפתה לה ורב אידי אמר אשה כלי זיינה עליה מפני שיכולה להטמין עצמה ולא קטלי לה ושרי אי לאו משום עריות ובעי מאי בינייהו בין למר בין למר משום שפיכות דמים ליכא משום עריות איכא ומסיק איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים בריאה ובעלת כח דלר' ירמיה אסירי דאיכא למיחש שמא תתפתה ורב אידי לא חייש אלא דלמא מאנסי לה ואי בריאה שריא דכיון שהיא בעלת כח אין לחוש לא לאונס ולא לשפיכות דמים א''נ ושאינה חשובה בין הנשים איכא בינייהו דלרב אידי שריא להתייחד דיכולה להטמין עצמה הילכך לשפיכת דמים ליכא למיחש ולעריות נמי כיון שהיא בין הנשים ולרבי ירמיה משום שפיכות דמים דדוקא בבריאה לא חשו וא''ת בפרק האשה שהלכה (יבמות קיד:) דבעי החזיקה היא מלחמה בעולם מהו ואמרה מת בעלה אי מהימנא או לאו ובעי למיפשט דנאמנת מההיא דנפלו עלינו עובדי כוכבים נפלו עלינו ליסטין נאמנת דהחזיקה מלחמה הוא ודחי התם כדרב אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה ולא אמר' בדדמי אלא ודאי המתינה עד שתראהו מת והשתא לר' ירמיה דלית ליה כלי זיינה תפשוט דנאמנת י''ל דנהי דלית ליה האי טעמא לענין התירא להתייחד מ''מ סומכת על זה שיכולה להטמין עצמה להמתין שם שתראה שימות ולא תעיד בדדמי:

עבודה זרה כה ע"ב

דף כה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד