עבודה זרה מ ע"ב

דף מ - ב

והתניא, כסימני ביצים של עוף טהור, כך סימני עוברי ביצי דגים. ומוכח שאף לדג טמא יש ביצים?

ומתרצת הגמרא: לאו תרוצי מתרצת לה, וכי אינך מתרץ את הברייתא? הרי יש לומר כך: כסימני ביצים, כך סימני קירבי דגים. ואכן לדג טמא, אין ביצים.

ודנה הגמרא: והיכי משכחת היכן מצינו בסימני קירבי דגים שיהא בהם סימנים אלו, כד מצידו האחד, וחד מצידו האחר?

משיבה הגמרא: סימן זה משכחת לה, זה נמצא בשילפוחא בשלפוחית הדג. וניתן להבחין בה אם של דג טמא או טהור היא.

נתבאר לעיל שכאשר נימוחו הביצים במעי אמן, צריך מומחה להבחין אם של דג טהור הם או של טמא.

שואלת על כך הגמרא: אם אין שם מומחה, מאי, על פי מה יכשירו הביצים?

אמר רב יהודה: כיון דאמר אני מלחתים, וראיתי שדגים טהורים הם ומהם הוצאתי קרביים אלו - מותרין. ^[668]

רב נחמן אמר: אינו נאמן אלא עד שיאמר ויראה כי אלו דגים [ויראה הישראל שטהורין הם] - ואלו קירביהן. אבל אם רק אומר 'אני מלחתים' - אינו נאמן, שמא אינו בקי בהן.

אורי הורה ליה רב יהודה לאדא דיילא שמשו: כיון דאמר - אני מלחתים נאמן בכך, ומותרין.

שנינו במשנתנו: ועלה של חילתית הבא מן הגוים מותר באכילה.

ודנה הגמרא: פשיטא, מטעם מה נאסור?

לא נצרכה לא נצרך היתר זה, אלא לקרטין שבו. פירורים וחתיכות קטנות שדבקו או נשרו מעליו.

מהו דתימא, ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה, יש לחשוש שמא עירב אותם בקרטין אחרים שנחתכו בסכין של איסור, ומחמת כן נאסרם - קא משמע לן דהא אישתרוקי היא דאישתרוק, קרטין אלו הינם רק מה שנדבקו בעלין, ואתא בהדה, והגיעו עמהם. ואין לחשוש שמא הספיקו כבר להתערב באסורין.

שנינו במשנתנו: וזיתי גלוסקאות המגולגלין המכונסין בכלי - מותרין.

שואלת הגמרא: פשיטא?

לא נצרכא, היתר זה אינו נצרך אלא לומר, שאף על גב דרפי טובא, רפויים הזיתים עד שהגרעין נשמט מהם בקלות.

מהו דתימא, היינו אומרים, שכנראה הגיעו לדרגת רפיון זו כי חמרא יין רמא בהו נתן בהם - קא משמע לן, הני, אלו, מחמת מישחא השמן הוא דרפו, ולא מחמת שנתנו בהם יין.

עוד שנינו שם בענין זה: ורבי יוסי אומר - שלחין אסורין.

ודנה הגמרא: היכי דמי היאך הם שלחין אלו?

אמר רבי יוסי בר חנינא, כל שאוחזו בידו ועל ידי אחיזה מועטת, כבר גרעינתו נשמטת. וכיון שכל כך רפה הוא, מסתמא ניתן בו יין, ואסור. ^[669]

שנינו במשנתנו: החגבין הבאין מן הסלולה [סל] - אסורין.

תנו רבנן: החגבין, והקפריסין, והקפלוטות [כרישין כבושין ומבושלים. ואינם אסורין לפי שדרכם לאוכלם חיים. ^[670]] הבאין מן האוצר מחסן, ומן ההפתק, מקום איכסון בחנות, ומן הספינה - מותרין.

הנמכרין בקטלוזא בשוק לפני חנוני - אסורין, מפני שמזלף יין עליהן.

וכן יין תפוחים של עובדי כוכבים, הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה - מותרין. הנמכר בקטלוזא - אסור, מפני שמערבין בו יין ענבים, ולכן אסור. ^[671] תנו רבנן: פעם אחת חש כאב רבי במעיו. אמר: כלום יש אדם שיודע האם יין תפוחים של עובדי כוכבים [ששתייתו של יין זה מועילה לכאב מעיים], אסור או מותר?

אמר לפניו רבי ישמעאל בן רבי יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של שבעים שנה, ושתה ונתרפא.

אמר לו רבי: כל כך היה בידך תשובה לדבר זה, ואתה מצערני שלא גילית לי עד עתה?!

בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד, שהיה לו שלש מאות גרבי כדי יין של תפוחים של שבעים שנה, ושתה ונתרפא.

אמר רבי: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. כגון גוי זה ששמר היין שבעים שנה, עד שבא רבי ונתרפא ממנו! ^[672]

שנינו במשנתנו: וכן לתרומה.

ודנה הגמרא: מאי מה הפירוש 'וכן לתרומה' בעניננו?

אמר רב ששת: הכונה היא - וכן לכהן המקבל תרומה, ואף ששלו היא ויכול למוכרה, מכל מקום אינה נאכלת אלא לכהנים. ומשום כך נמכרת בזול לפי שלא הרבה קופצין עליה.

וכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין על מנת שיקנו אותה יותר, הרי שהסחורה שלפניו הוא דאסור לקנות ממנו. שיש לחשוש שמא תרומה היא. אבל פרי וכדומה הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה - מותר לקנות ממנו. משום שאירתותי מירתת, מפחד הוא לשים פירות תרומה במחסן יחד עם שאר פירות. לפי שסבר, שמעי ביה רבנן, ישמעו מכך חכמים שעירבתי תרומה בחולין, ומפסדו ליה מינאי, ויפקירו ממני את כל המחסן.

אבל במה שעומד לפניו, אין הוא חושש כל כך, כיון שסחורה מועטת היא. ולכן במה שלפניו, אסור לקנות ממנו.

הדרן עלך אין מעמידין

פרק שלישי - כל הצלמים

מתניתין:

כל הצלמים שמצאן ישראל, אסורין בהנאה, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: אינו אסור "כל" הצלמים, אלא אלו שניכר עליהם שהם צלמי עבודה זרה. והם: כל שיש בידו מקל או שיש בידו צפור או כדור, ומבואר בגמרא איך דברים אלו מוכיחים שהם צלמי עבודה זרה. וכן מבואר באיזה סברא נחלקו חכמים עם רבי מאיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר.

גמרא:

הגמרא מבארת טעמם של חכמים, ובמה נחלקו עם רבי מאיר.

מלשון דברי חכמים, שלא אמרו "אינו נעבד אלא מי שיש בידו מקל", משמע שאינם חולקים על עצם זה שנעבדים פעם אחת בשנה, ואף על פי כן מתירים. ולכן מקשינן: אי דנעבדין פעם אחת בשנה, מאי טעמא דרבנן? הלא ודאי שנאסרין! וכי הם מחלקים בין פעם אחת לכמה פעמים?!

ומתרצינן: אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: במקום שידוע שהגוים עובדים לצלמים אלו אפילו פעם אחת, בלי ספק שחכמים אוסרים -

אלא, במקומו של רבי מאיר, היו עובדין אותה פעם אחת בשנה -

ורבי מאיר הולך לשיטתו, דבכל איסורי התורה חייש למיעוטא. ^[1] [כלומר, חושש להחמיר אף במקום שהחשש רחוק], ולכן גזר שאר מקומות שאינו ידוע אם הגוים עובדים לצלמים אלו, אטו אותו מקום משום מקומות שעובדין אותה ^[2] -

ורבנן דלא חיישי למיעוטא אלא הולכים אחר הרוב, וברוב מקומות אין עובדין להם - לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום.

הגמרא מוסיפה לבאר שלא כל הצלמים אסר רבי מאיר, ולא בכל המקומות ^[3].

אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי של מלכים העשויין כצורתו של מלך שמת ^[4], ומעמידין אותו בשערי העיר לזכרון המלך, ובהם שנינו שרבי מאיר אוסר. כי הם אינם עשויין לנוי בלבד, אלא מרוב חביבות המלך, עובדים אותו פעם אחת בשנה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ואותם האנדרטאות בשהן עומדין על פתח מדינה העיר, שנינו שרבי מאיר אוסר. ואילו בשאר צלמים ובשאר מקומות, אינם עובדין אותן, והם עשויין לנוי בלבד, ומותרים ^[5].

ופריק רבא היכא אמרו אין לוקחין אלא מן המומחה בשנימוחו ואינן ניכרין להיבדק.

אין שם מומחה מאי. רב הונא אמר עד שיאמר אני מלחתים וכן אורי ליה רב יהודה לאדא דילא:

ירושלמי נתן בר בא אמר קומי שמואל ידע אנא למפרש בין עוברי דגים טמאים בין עוברי דגים טהורין עוברי דגים טמאים עגולים עוברי דגים טהורין ארוכין אחוי ליה הדא סלפיתא מין דג שמו בלשון יון אל סלפה. אמר ליה כזה מהו. אמר ליה טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך דאמרת על טמא טהור אין לוקחין מעי דגים וקרבי דגים אלא על פי מומחה ואם אמר אני מלחתים נאמן ומפרש בעוברי דגים טמאין ביציאתן נגמרות:

ועלה של חלתית. ואמרינן פשיטא חלתית הוא דאסור משום דחתיך ליה בסכין ובלע ליה מן השמנונית של סכין. אבל העלין פשיטא דמותרין ופריק רבא לא נצרכא אלא לגרעין שבה מהו דתימא ניחוש דלמא מערב בהו מן החלתית עצמו קמ"ל אגב דשריק ליה מינתר נתר ולא מידביק:

וזיתי גלוסקא המגולגלין פי' זיתים רכים ולחין ורפוין מהו דתימא חמרא רמא בהו ואסירי קמ"ל מחמת שמנן הוא דרפו.

ר' יוסי אומר השלוחין אסורין היכי דמי שלוחין כל שאוחזה בידו וגרעינתה נשמטת דכולי האי לא רפיא אלא אי יהיב בהו חמרא:

ירושלמי הן סבכות הן פרעות הן רפפות הן רעלות הן אסטגיות הן ספיות הן כוסות הן גומות היא מקום תחת הכוסות היא מקום הנחת חתיכות הן זיתי גלוסקא הן זיתי מגולגלין.

והשלוחין אסורין ר' חייא בשם ר' יוחנן אמר מין הוא והן נותנין בהן חומץ שיהו חולצין את גרעיניהן:

והחגבין מן הסלילה אסורין שמזלפין בהן יין מן האפותין מותרין (וכן בתרומה):

ת"ר החגבין והקפריסין והקפלוטאות פי' הצלף וראשי הלפתות וכיוצא בהן הכבושין הבאים מן האוצר ומן האפותין ומן הספינה מותרין והנמכרין בסלילה לפני החנוני אסורין מפני שמזלף עליהן וכן יין תפוחים הבאים מן האוצר וכו':

פעם אחת חש רבי במעיו והביאו לו יין תפוחים של עובד כוכבים של שבעים שנה ושתה ונתרפא ואמר ברוך שמסר עולמו לשומרים:

וכן בתרומה. פירשה רב ששת הכי וכן כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין מה שלפניו בחנות הוא דאסור דחיישינן דלמא מערב בהו תרומה אבל הבא מן האוצר ומן האפותין ומן הספינה מותרין מאי טעמא אירתותי מירתת סבר דלמא שמעי רבנן ומפסדי ליה לכוליה:

הדרן עלך אין מעמידין:

כל הצלמין אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא מי שיש בידו מקל כו'. אוקמה רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותו פעם אחת בשנה. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא וכו' ופשוטה היא ובא רב יהודה ואמר באנדרטי של מלכים שנינו כלומר צורת אדם.

ואמר רבי יוחנן בעומדין על פתח מדינה ואמר רבא מחלוקת ר' מאיר וחכמים באנדרטי העשוי בפתח מדינה דכרכים דרבנן סברי לנוי עבדי ליה אבל בשל כפרים דברי הכל אסורין דלמיפלחינהו עבדי להו וחכ"א אינו אסור אלא מי שיש בידו מקל או צפור או כדור מקל כלו' הוא רודה העולם כולו במקל. צפור שתופס העולם כולו בידו כתפישת צפור. כדור נמי שהעולם כולו בידו כמו כדור בידי אדם:

הא דאקשינן אי דנעבדין פעם א' בשנה . נ"ל דלא מסיק לכולה קושיא, והכי בעי למימר אי דנעבדין בודאי מאי טעמייהו דרבנן ואי דאין נעבדין מאי קאמר ר"מ ואי בסתמא במאי פליגי אלא משום דר"מ פריש דנעבדין לא חש לאקשויי אלא חדא.
ופריק רב יצחק בר יוסף דבמקומו של ר"מ ראה אותם עובדים והוא חושש לסתם כל העולם ולדידיה המוצא צלמים בדרך חושש לאותן מקומות וכן עיר שאין מנהג שלהם ידוע חושש לכל הצלמים שמא כמנהג מקומו הן עושין הילכך כיון דרובא דעלמא אסור ליה מדינא אפי' במקום שאין נעבדין גזר שאר מקומות אטו אותו מקו' ורבנן לא חיישי למיעוט ולא גזרי נמי כלל דלא דלא גזרינן במילתא דלא שכיח לן משום מיעוטא והיינו לישני דגמ' דקאמר גזר ולא גזרי.
ורב יהודה מוקי מתני' באנדרטי דאיכא מיעוטא דמקבלי לה באלוה ובמיחש למיעוט בכל מקום פליגי וליכא הכא גזירה דמקום אטו מקום. ורבה בר בר חנא נמי בעומדין על פתח מדינה דאיכא דפלחי להו ודלא כאוקמתא דר' יצחק בר יוסף.
ורבא אתא ופי' דדוקא של כרכים אבל של ספרים אסורים לדברי הכל ואפי' אין עומדין על פתח מדינה ולא גזרינן כרכים אטו כפרים בין לר"מ בין לרבנן אלא חששא משום מיעוטא הוא דאיכא כרכים דפלחי להו ומיהו כפרים נמי מיעוטא נינהו לעלמא דאל"ה מוצא צלמים ליתסרו לרבנן דלמא דכפרים הוו אלא כפרים לא שכיחי בהו צלמים אלא בכרכים שכיחי בין לע"ז בין לנוי מדינה.
ומדברי רש"י ז"ל נראה שלא פירשו באנדרטי אלא לדעת ר"מ אבל מדברי רבינו ב"ה ז"ל נלמוד שאף שיש בידו מקל או צפור אינו אסור אלא באנדרטי או בעומד על פתח מדינה וכ"כ הר"מ תלמידו ז"ל.

ר' יוסי אומר שלחין אסורין, היכי דמי, ר' (אסי) [יוסי] בר' חנינא אמר, כל שתאחזנו בידו וגרעינתו נשמטת. והלכה כתנא קמא דשארי בין הכי ובין הכי. והלכך זתים הללו הכבושין שמוכרין העו"ג מותרין לעולם, וכל שכן שהדבר ידוע עכשיו שאין נותנין בהן יין לעולם. (תוה"ב בית ג' סוף שער ו').

יין תפוחים הבא מן ההיפתק ומן האוצר מותר, והנמכר לחנוני בקלטליזא אסור מפני שמערב בו יין נסך. והוא הדין ליין רמונים כיוצא בו. (תוה"ב בית חמישי סוף שער א').

אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו. גירסת כל ספרים שלנו רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו, והלשון הזה משמע דרב יהודה פליג אדרבי יצחק, מדלא קאמר אמר רב יהודה, ורבה בר בר חנה נמי בשיטתיה אזיל (ורב אליבא), ומשמע דאתו למימר רב יהודה ורבה בר בר חנה משמיה דרבי יוחנן דלאו בכל הצלמים ובגזרה פליגי, אלא דמשנתינו באנדרטי של מלכים דוקא, ובעומדין על פתח מדינה, ובהא הוא דאסר רבי מאיר, דאגב חביבותא פלחי לה כדפירש רש"י. ומכל מקום עדיין יש לומר דאנדרטי של מלכים זו במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה לכבודו של מלך פעם אחת בשנה ביום המיתה או ביום גנוסיא, וכדקתני מפני שנעבדין פעם אחת בשנה, הלכך חייש לשאר מקומות מן הסתם שמא עושין כמנהג מקומו, ורבנן דלא חיישו למיעוטא שרו, ותולין דסתמא לכבוד בעלמא כצלם שעשה נבוכדנצר (דניאל ג, א) שלא היה אלא לכבודו, כדפירש רבנו תם ז"ל (לעיל עבודה זרה ג, א תוד"ה שלא), אלא כשיש בידו כדור או צפור דמוכחא מילתא שהוא נעבד. ולהאי אוקימתא מודה רבי מאיר דכל היכא דודאי אינם נעבדין מותרין ולא גזרינן כלום, ולא הוצרך התלמוד לפרש במאי פליגי, לפי שזה יוצא לנו מתוך דברי רבי יצחק בר יוסף, ומיהו אשכחן מיעוטא דנוסחי דגרסי: אמר רב יהודה וכו', וההיא נוסחא רוויחא טפי. ולתרווייהו נוסחי לשונו של רב יהודה משמע דבאנדרטי של מלכים שהיא ידועה ודאי של מלכים פליגי, דאלו בסתם אנדרטי לאו פליג רבי מאיר, ואף על פי שעומדין על פתח המדינה, ורבנן פליגי אף באנדרטי שהיא ודאי של מלכים ואומרים לכבוד וליראת המלך ולא חיישינן למקומו של רבי מאיר. אבל בירושלמי (בפרקין ה"א) אמרו מה נן קימין, אם בבריא שהן של מלכים דברי הכל אסור, ואם דבר בריא שהן של שלטונות דברי הכל מותר, אלא (א"כ) [כן] נן קימין בסתם, רבי מאיר אומרן סתמן של מלכים ורבנן אמרי סתמן של שלטונות, עדן כאן. ולפי הירושלמי הזה פירש מורי הרשב"א נר"ו דהא דאמרינן באנדרטי של מלכים, לאו בשידועה של מלכים דההיא ודאי אליבא דכולי עלמא אסורה דלמפלחא עבדי לה ולא לנוי, שגנאי הוא למלך לעשות צורתו לנוי, אלא בסתם צורות אדם נחלקו, ולפי שבקומו של רבי מאיר היו עובדין פעם אחת בשנה לאנדרטי של מלכים, היה חושש בכל מקום שהוה סתם לצורה זו מפני חשש צורתו של מלך. ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא היו אוסרין, ותולין שהם של שלטונות עד שיהא בידו צפור או כדור, ולית לן השתא מאי דאמרינן לעיל במקומות של רבי מאיר היו עובדין אותו, דמשום מקומו לא היו אוסרין חכמים בשאר מקומות, ואף על פי שהוא ברי שהוא של מלכים, אלא גם בכל מקום הדבר ידוע שעובדים לאנדרטי של מלכים. וכן נראה גם קצת מפירוש רבנו חננאל ז"ל, אלא שלשונו של ר' יהודה דחוק לפירוש זה. (ריטב"א).

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, ובעומדין על פתח מדינה שנינו. עוד היה נראה [ד]לרבנן כל שיש בידו מקל או צפור או כדור אוסרין אותה בכל מקום, ואף על פי שאינה עומדת על פתח המדינה, כי הצפור והכדור הוא לראיה שחושבין אותו שתופס כל העולם כולו כצפור או ככדור. אבל מורי הרשב"א נ"ר אומר דרבנן תרתי בעו, שיהא עומד על פתח דמינה, ושיהא בידו צפור או כדור. וכן פסק הרמב"ן ז"ל הל' ע"ז פ"ז ה"ו). (ריטב"א).
אבל בשל כפרים אפילו אינן על פת מדינה ואין בידו שום דבר ודאי אסורה, דלאו לנוי עבידא, ומתניתין דבסמוך (מא, א) דשברי צלמים ר' מאיר היא, ולא חיישינן לכפרים דמיעוטא נינהו, דכרכים שכיחי טפי. כך העלה הרשב"א ז"ל. (נמוקי יוסף).

פעם אחת חשש רבי במעיו. פירוש חולי שאין בו סכנה היה ושמעינן מינה דחולי שאין בו סכנה אסור להתרפות באיסורין של דבריהם כדרך הנאתן ואף על פי שהתירו להתרפות אפילו באיסורי הנאה של תורה כשהוא שלא כדרך הנאתן כדאיתא בפרק כל שעה משום דכשלא כדרך הנאתן איסורא דרבנן הוא כדאיתא התם אפילו הכי לא חלקו בכל שכדרך הנאתן בין איסורין של תורה לאיסורין של דבריהם או אפשר דהתם הוא לגבי משיחה וכיוצא בו שאין בו אכילה ושתיה אבל אכילה או שתיה לא התירו לעולם בחולה שאין בו סכנה ואפילו שלא כדרך הנאתן וכן דעת מורי הר״אה ז״ל ושם הארכתי בס״ד.

שמעי רבנן ומפסידו ליה מנאי ושמעינן מינה דכל כי האי גוונא לא קנסינן לעולם אלא במאי דמזבין קמיה ולא במה שהוא באוצר והפתרן ואף על פי שהכל מין אחד ותו לא מידי.

פרק שלישי כל הצלמים.
מתני׳ כל הצלמים אסורין כו׳ בגמרא מפרש לה.

גמרא אי דנעבדין פעם אחד בשנה מאי טעמייהו דרבנן. פר״שי ז״ל דכיון דלא קתני וחכמים אומרי׳ אין נעבדין אלא כל שיש בידו כו׳ וקתני אינן אסורין אלא כל שיש בידו מכלל דמודו רבנן שהם נעבדים פעם אחת בשנה כדברי רבי מאיר ואם כן מאי טעמייהו דשרו ויפה כיון ומיהו קשה קצת לישנא דנקטינן אי דנעבדין כו׳ והוה לן למימר וכיון דנעבדין ועוד דבנוסחי עתיקי גרסי היכי דמי אי דנעבדין כו׳ ורבינו הר״מבן ז״ל פירש דתלמודא לישנא קלילא נקט והכי קאמר אי נעבדין מאי טעמא דרבנן ואי אין נעבדין מאי טעמא דרבי מאיר ואי בסתם במאי פליגי ומשום דלישנא דמתני׳ דייק קצת דנעבדי׳ לדברי הכל כפי׳ רש״י ז״ל לא האריך במלתא.

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור׳ מאיר חייש למיעוטה גזר שאר מקומות משום אותו מקום ואיכא למידק וכי מקומו של רבי מאיר הוי רובא לעלמא והא עד כאן לא חייש רבי מאיר אלא במיעוט מסופק דליתיה קמן וכי תימא דחייש בשאר המקומו׳ שהם ספק אם עוברי׳ אותם אם לאו שמא עושין כמנהג מקומו אם כן מאי גזרה דקאמרינן הא דינא הוא ועוד מאי שנא בגבינת בית אוניקי דלא גזר שאר מקומות אטו בית אונייקי ויש לומר דרבי מאיר חושש לסתם מקומות מפני מקומו ומעתה הוי רובא לאיסורא מדינא וגזר במיעוט המקומו׳ שאין נעבדין אטו אידך אבל בגבינת בית אונייקי ברוב המקומות אין מעמידין בקיבת עגלי ע״ז וכיון דכן לית ליה למיגזר כלום מפני בית אונייקי שהוא מיעוט והיינו דאמרינן דרבנן דלא חיישי בעלמא למיעוטה לא גזרו שאר מקומות אלא כל סתם מקומות הם בחזקת שאין נעבדין ואנו אין לנו לאסור שום דבר משום ספק עבודה זרה אע״ג דאיסו׳ תור׳ הוא עד דנדע ודאי שהיא עבוד׳ זרה או שהרוב נעבד וכלהו קראי דמשתעו בענין ע״ז בע״ז ודאית הם ורובא בודאי כיון דמדאוריי׳ חיישי׳ לרובא כנ״ל ודדברי רבינו בשם רבו הר״מבן ז״ל למדתיה גירסת כל הספרים שלנו רב יאודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו והלשון הזה משמע דרב יאודה פליג אדרבי יצחק מדלא קאמר אמר רב יאודה ורבה בר בר חנה נמי בשיטתיה אזיל ורב אליבא ומשמע דאתו למימר רב יאוד׳ דרבה בר בר חנה משמיה דרבי יוחנן דלאו בכל הצלמים ובגזירה פליגי אלא דמשנתינו באנדרטי של מלכים דוקא ובעומדין על פתח מדינה ובהא הוא דאסר רבי מאיר דאגב חביבות פלחי לה כדפר״שי ומכל מקום עדין יש לומר דאנדרטי של מלכים זו במקומו של ר״מ היו עובדין אותה לכבודו של מלך פעם א׳ בשנה ביום המיתה או ביום גנוסיא וכדקתני מפני שנעבדין פעם אחת בשנה הילכך חייש לשאר מקומות מן הסתם שמא עושין כמנהג מקומו ורבנן דלא חיישי למיעוטה שרו ותולין דסתמו לכבוד בעלמא כצלם שעשה נבוכדנצר שלא היה אלא לכבודו כדפי׳ ר״ת ז״ל אלא כשיש בידו כדור או צפור דמוכחא מילתא שהוא בעבד ולהאי אוקמתא מודה רבי מאיר דכל היכא דודאי אינם נעבדין מותרים ולא גזרינן כלום ולא הוצר׳ התלמוד לפרש במאי פליגי לפי שזה יוצא לנו מתוך דברי רב יצחק בר יוסף ומיהו אשכחן מיעוטא דנוסחי דגרסי אמר רב יאודה כו׳ וההיא נוסחא רויחא טפי ולתרוייהו נוסחי לשונו של רב יאודה משמע דבאנדרטי של מלכים שהיא ידועה ודאי של מלכים פליגי דאלו בסתם אנדרטי לא פליג רבי מאיר ואף על פי שעומדין על פתח המדינה. ורבנן פליגי אף באנדרטי שהיא ודאי של מלכים ואומרים לכבוד וליראת המלך ולא חיישינן למקומו של רבי מאיר אבל בירושלמי אמרו מה נן קימין אם בבריא שהם של מלכים דברי הכל אסור ואם דבר בריא שהם של שלטונות דברי הכל מותר אלא אם כן נן קימין בסתם רבי מאיר אומר סתמן של מלכים ורבנן אמרי סתמן של שלטונות עד כאן.

ולפי הירושלמי הזה. פי׳ מורי הר״שבא נר״ו דהא דאמרינן באנדרטי של מלכים לאו בשידועה של מלכים דההיא ודאי אליבא דכולי עלמא אסורה דלמפלחא עבדי לה ולא לנוי שגנאי הוא למלך לעשו׳ צורתו לנוי אלא בסתם צורות אדם נחלקו ולפי שבמקומו של רבי מאיר היו עובדין פעם אחת בשנה לאנדרטי של מלכים היה חושש בכל מקום שהוא סתם לצורה זו מפני חשש צורתו של מלך ורבנן דלא חיישי למיעוטה לא היו אוסרין ותולין שהם של שלטונות עד שיהא בידו צפור או כדור ולית לן השתא מאי דאמרינן לעיל במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותו דמשום מקומו לא היו אוסרין חכמים בשאר מקומות ואעפ״י שהוא בריא שהוא של מלכים אלא גם בכל מקום הדבר ידוע שעובדין לאנדרטי של מלכים וכן נראה גם כן קצת מפי׳ רבינו חננאל ז״ל אלא שלשונו של רב יאודה דחוק לפי׳ זה.

ולפי הפי׳ הראשון יש לנו לומר דמאי דפליגי רבנן גם באנדרטי ודאית של מלך טעם הדבר מפני שכעושין אותה שלא לעובדה אין כאן גנאי למלך שאין זה אלא דרך גדולה ומורא להזכיר גדולתו וכבוד מלכותו ומוראו וכדרך הצלם שעשה נבוכדנצר שפירש ר״ת בראיות ברורות שלא נעשית לע״ז וכדפי׳ במסכת מגילה ובמסכת כתובות פ״ב בס״ד אלא שבמקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה ומורי הר״א הלוי ז״ל היה אומר שאף במקומו של רבי מאיר לא היו עובדין אותה כולם דרך עבודה זרה אלא שהיו מקלסין ועושין לה איד פעם אחת בשנה ומשתחוים לה דרך כבוד וגדולה אלא שהיו שם מקצת העם שטועין ומשתחוים לה דרך עבודה זרה ואוסרין אותה ור׳ מאיר היה חושש לאותו מיעוט שעושין כן ורבנן לא חיישי עד שיהא בידו מקל או צפור או כדור דהשתא ודאי הוי לראיה שעשה עצמו עבודה זרה ולשון היו עובדין אותה קשה לפירוש זה דלישנא מוכח שכולם היו עובדין אותה דרך עבודה זרה ממש והלשון הראשון הוא המשובח בעיני וכן נראה שיטת ר״שי ז״ל וכל המפרשים ז״ל.

עוד היה נראה לרבנן כל שיש בידו מקל או צפור או כדור אוסרין אותה בכל מקום ואעפ״י שאינה עומדת על פתח המדינה כי הצפור והכדור הוא לראיה שחושבין אותו שתופס כל העולם כולו כצפור או בכדור אבל מורי הרשבא נ״ר אומר דרבנן תרתי בעו שיהא עומד על פתח המדינה ושיהא בידו צפור או כדור וכן פסק הר״מבם ז״ל.

לא נמוחו וסמנין מוכיחין עליהם אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שבארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם וי"מ שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי ברור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהרי נמכרין במקולין עם הדגים עצמן הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:

אמר קרבים אלו של דג טהור הם ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפילו הגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביה או של דג פלוני וטהור כמו שבארנו:

דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אא"כ יודע בעצמו שהוא בקי בדבר הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד כד וראשן אחד חד ואין בהם דומה לטמאים אעפ"כ הביאו בתלמוד המערב על אחד מחכמיהם שהיה משבח את עצמו בבחינה זו ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור ושאלו עליהם ואמר לו טמא והשיבו בנסח זה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:

כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילים ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירם בלא שום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לדעתם אלא משריץ ר"ל שהדג עצמו נוצר במיעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:

דג טמא הנמצא במעי דג טהור טמא ודג טהור הנמצא במעי דג טמא טהור שלא גדל זה בגוף הטמא אלא שבלעו וכך היא שנויה בספרי בפרשת שמיני:

קפריסין וקפיליטות המבושלים ולפעמים כובשין אותם במכבש ומתקיימין כל שמוכרין לפני החנוני על יד על יד אסורין מפני שמזלף עליהם יין מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותרין וכן הדין ביין של תפוחים וגדולי הפוסקים פי' בקפליטאות שאינן מבושלים אלא כבושים:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

כל הצלמים וכו' כונת הפרק להתחיל בענין החלק השלישי בביאור עניני הצלמים וגופי העבודות זרות על איזה צד נאמרו ורוב הפרק יסוב על תשעה ענינים הראשון לבאר בו איזה מן הצלמים נאסר ואיזה אינו נאסר השני באותם האסורות כשנשתברו איזה שבר אסור ואיזה מותר השלישי בשאר צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו הרביעי באותן שנאסרו מה יעשה מהן החמישי בעבודות זרות האסורות איזה דבר שלהם אסור בהנאה ואיזה מותר בהנאה ואיזה דבר אינו נאסר משום ע"ז הששי על איזה צד אסור לבנות סמוך לע"ז ובית או אבן או אשרה שהוכנו לשם ע"ז על איזה צד אסורה ועל איזה צד מותרת השביעי בטמאת ע"ז ועל איזה צד מטמאה השמיני באיסור האשרה והדברים שצריך להזהר בה ליהנות ממנה וכן אם נתערבה על איזה צד אוסרת את תערובתה התשיעי על איזה צד אדם מבטל ע"ז:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל הצלמים אסורין מפני שנעבדין פעם אחת בשנה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא את שמשימין בידו מקל או צפור או כדור רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר אמר הר"ם חושבים בעלי זה המעשה כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל אי זו מעלה שתהיה יעשה צלם לאותו מעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה ונראים ממנו כחות במציאות בעניני אותה צורה והפעלים המיוחסים לה והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלין אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה וזה מין מכל מיני הצלמים ונקרא בערטלק"ש ובמקום ר' מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים וכבר ידעת שר' מאיר חייש למיעוט ולפיכך גזר על כל הצורות שהם אסורות לפי שמקצתם עשויות לעבדם פעם בשנה כשהשמש תעלה באותה מעלה וחכמים לא חיישי למיעוט ואומרין שעושין אותם לנוי בלבד ואם היה ביד הצורה שום דבר ממה שזכר או ממה שהוסיפו בבריתא והוא חרב ועטרה וטבעת אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעשון וקטרת ותפלה וקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי מלאכה זו ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות לפי שנעשו להם בבירור לעבודה לפי שאין אותן מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו ואפילו שאין בידו מאומה והלכה כחכמים:

אמר המאירי כל הצלמים ר"ל פרצופות שבצורת אדם אסורין בהנאה מן הסתם אע"פ שלא נודע שנעבדו או שנעשו לעבודה שהרי ע"ז של נכרי אסורה מיד שנגמרה אע"פ שלא נעבדה ואוסרם ר' מאיר מן הסתם מפני שהן נעבדות פעם אחת בשנה אע"פ שאינן בתוך בתי ע"ז שלהם אלא בשאר מקומות שבעיר והוא שהמנהג עובדי האלילים היה לעשות בכל שנה יום איד קבוע כללי לכל בני העיר לשם האליל שהיו עובדים ובאותו היום אגב גררת האליל הגדול שלהם היו עובדים לכל הפרצופין הנמצאים בתוך בית הע"ז וכן בכל הנמצאות בעיר כשהיו יוצאין מבית ע"ז שלהם לבתיהם אפילו לאותם שלא נעשו לעבודה וזהו שאמר ר' מאיר מפני שנעבדים ואלו לא אמרה אלא לאותם שנעשו לעבודה מה צורך מפני שנעבדין הרי ע"ז של נכרי אסורה מיד אע"פ שאין עובדין כך נראה לי אע"פ שגדולי המפרשים פירשוה דוקא מחשש שתהא נעשית לעבודה ומפני שנעבדין פירושו שדרכן לעבדו פעם אחת בשנה ומתוך כך אף סתמן לעבודת אותו היום נעשו ולדבריהם כל שידוע שלנוי נעשו מותרות ואין חוששין לעבדה אף באותו היום ולפירושנו אף בזו חוששין וכל שעבר עליה אותו היום אסורות לא חילק ר' מאיר בין שאינן אוחזות בידיהן כלום לשאוחזות וחכמים אומרים שכל שאינן בתוך בית ע"ז אין חוששין להם מן הסתם לעבדה ולא שנעבדו אא"כ באחיזת מקל או צפור או כדור שכל שהוא כן ודאי לעבדה נעשו ונעבדים הם אם באותו היום אם בשאר הימים ופי' בגמ' מקל שרודה את כל העולם כלו תחתיו צפור שתופס כל העולם בידו וכן כדור ובתלמוד המערב פי' במקל כגמרא שלנו ובצפור על שם ותמצא כקן ידי לכל העמים כדור שהעולם עשוי ככדור ור"ל שהוא בידו ובגמרא הוסיפו עליהם סיף ועטרה וטבעת ופי' בתלמוד המערב סיף שהורג בה את כל העולם עטרה להתעטר בה טבעת לחתום בה את גזרותיו שכל אלו הוראת שררה בצלמי האלילים הא כל שלא באחיזת דברים אלו אינן נעבדות כלל אלא סתמן לנוי אחר שלא נמצאו בתוך בתי הע"ז ורשב"ג מוסיף על דברי חכמים אף באחיזת כל דבר ושאלו עליו בגמרא אם דוקא בדבר שבדרך כבוד או אף בדבר הבזוי ולא הובררה אלא נראה לדבריו דוקא בדבר של כבוד ואף בתלמוד המערב כן בהדיא ונסח דבריהם כל שיש בידה דבר של כבוד הסל והסוליס דבר של בזה הוא הנייר והקולמוס דבר של כבוד הוא קלמרין צרכה כלומר צריכה לברר וקלמרין הוא הכלי שנותנין בו הדיו ונסתפק בו אם הוא כבוד או בזוי:

אין שם מומחה מאי פירש המורה כשנימוחו העוברין קא בעי לה ויש לומר דבקירבי דגים קמבעיא לי' שאין יכול להכירן ע"י סימנים שלא נאמרו הסימנים אלא בעוברין ודייק אנמי דאמרי' אלו דגים ואלו קרביהן ואי קשיא ומ"ש מבצים דאמרי'' בפ' ואלו טרפות עד שיאמר של עוף פלוני וטהור וה"נ נימא הכי ואמאי מצרכינן לי' שיראה לו הדגים שהוציאן מהם תשובה התם בבצים מינכרי וידיעי ביצי כל עוף ועוף והילכך כשאמר של עוף פלוני היא לא משקר דמילתא דעבידא לגלוי הוא ואע"פ שהוא גוי סמכי' עילוי' אבל קירבי דגים לא מינכרי שכל הדגים קירביהן שוין הילכך אי מחזי לן הדגים שהוציאן מהן אין ואי לא לא דשמא הוא סבור שהן מדג פלוני ואינן אלא מדג טמא ואע"פ שהוא ישראל לא מהימנינן לי':

ר' יוסי אומר השלחין אסורין ירושלמי ר' חייא בשם ר' יוחנן מין [זיתים] הוא והן נותנין לתוכו חומץ שיהו חולצין את גרעיניהן:

פרק כל הצלמים

אי דנעבדין אחת בשנה מ"ט דרבנן פי' שאין לומר דרבנן סברי דאין נעבדין דלא הוו פליגי בדבר הנרא' לעינים ואי לאו דחזא ר' מאיר דהן נעבדין לא הוה אמר מפני שנעבדין:

ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום ראיתי מקשים דרשב"ג אדרשב"ג דהכא אמר רשב"ג כל שיש בידו כל דבר טעמא דיש בידו כל דבר הא אין בידו כלום שרי אלמא לית ליה דר"מ דחייש למיעוטא ובפ"ג דבכורות תנן רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחר היה דמשמע טעמא דמיניקה שבנה כרוך אחרי' הא חלב לחודי' אינו פוטר וסבירא ליה כרבי עקיבא דאמר התם חלב אינו פוטר דאף על גב דרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות וחיישי' למיעוטא ומתרצים דלעולם רשב"ג לא חייש למיעוטא ושני התם דאיכא מיעוטא וחזקה דאימור אוקי בהמה אחזקתה ועדיין לא ילדה עוד מקשים דהתם פסיק רב הלכה כרשב"ג וכיין דאינא למיעוטא וחזקה א"כ אמאי לא בדקי' כל י"ח טרפות והאיכא מיעוטא וחזקה דאמר רב הונא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואין זו קושיא של כלום דההיא חזקה דאיסור לאו חזקה דטרפות היא אלא משום אבר מן החי ואדרבה אמרי' התם נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפ' עיין בתשובות ז':

בד"ה ובאנדרטי של כו' דכי דייק לה במלתיה (דר"י) [דר"ל] הא צלמין כו' מסיפא דתבנית כו' דההיא אתיא אפילו כרבנן כו' עכ"ל כצ"ל פירוש דמיירי בכפרים מיהו הך דיוקא דרישא הא צלמין עצמן אסורין קאמר וסתמא כר"מ ולא ניחא ליה לאוקמא בכפרים ואפילו כרבנן משום דגופא דמתניתין שברי צלמין מותרין ע"כ איירי בכ"מ אית לן למימר דהדיוקא מיניה הא צלמין עצמן אסורין איירי בכל מקום אך קשה לישובו של רבי אלחנן דאכתי [תקשי] לפרש"י דקתני מצא שברי צלמין מותרין ומצא אפילו בשוק משמע וא"כ מדיוקא דקאמר הא מצא צלמין עצמן אסורין אפילו בשוק ומיירי בלא כפרים דסתמא כר"מ קאמר ואפשר דר"ל דלקמן דמוקי לה סתמא כר"מ פליג אדר"י דהכא דמוקי לה דוקא בעומדין על פתח כו' ודו"ק:

ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים וכו'. נראה לפרש לפי שהיה יין הזה שבא לרפואה שמור כ"כ ביד העובדי כוכבים שבעים שנה נתן למקום ברכה בלשון הזה ועי"ל לפי שבתחלה כשברא הקב"ה את האדם והניחו בג"ע לא השליט אותו בפירות ג"ע רק שיהיה שומר בג"ע כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה אבל כשנטרד מג"ע השליט את האדם בכל ומסר הכל בידו וע"ז נתן ברכה שמסר עולמו שמחוץ לגן עדן לאותן שהיו רק שומרים בג"ע להיות להם כל העולם הזה לכל צרכיהן:

ד"ה ובאנדרטי של מלכים וכו' ואדרבה בפרק כלל גדול משמע שאין סתמן לעבודה וכו' לכך פירש ר"ת וכו' הא דשרו רבנן וכו' ר"ל דבאנדרטי פליגי אבל בשאר צורות אפילו רבנן מודו דאסירי ולפי זה צ"ל האי דקאמרי רבנן במתני' אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל וכו' היינו דוקא באנדרטי אבל בשאר צורות אפילו אין בידו כלום אסירי מקשין התלמידים מאי תירץ ר"ת הא גם לדידיה על כל פנים ר"מ אוסר באנדרטי אפילו בסתמא ואם כן הדרא קושית התוס' לדוכתא דלמה ליה למימר בפרק כלל גדול דקבליה עליה וכו' הא בסתמא נמי נעבדין אלא ע"כ צ"ל דההוא דפרק כלל גדול כרבנן אתיא א"כ גם לפרש"י נוכל לתרץ הכי אבל לדידי לא קשיא כלל דכוונת קושית התוס' לאו הכי היא אלא הכי היא דלפרש"י דפליגי באנדרטי ודוקא באנדרטי אסר ר"מ ובשאר צורות הוא מורח לרבנן אם כן ע"כ דנהוג הוא ושכיחי טפי למפלה לאנדרטי יותר משאר צורות וא"כ קשיא דבפרק כלל גדול קאמר דבעובד עבודת כוכבים אפילו בלא מתכוון חייב ופריך ה"ד אי דחזי אנדרטי וסגיד לה אי דקביל עליה לאלוה עובד במתכוון הוא ואי דלא קביל וכו' אינו עובדה כלל דאין נקראת עבודת כוכבים כלל משמע דגמרא מהדר לאשכוחי צורה שאינה עבודת כוכבים ואם כן למה נקט אנדרטי אדרבה הו"ל למנקט סתם צורה אפי' אי אתיא כרבנן דהא לפרש"י שכיחי טפי למפלח לאנדרטי יותר משאר צורות דהא שמעינן דבשאר צורות אפי' ר"מ מודה והו"ל למנקט שאר צורות דלכ"ע אין נעבדין אבל לפי' ר"ת אתי שפיר דאנררטא אין נעבדת כ"כ כמו שאר צורות דהא בשאר צורות אפי' רבנן מודו דאסירי וא"כ שאר צורות שכיחי טפי דפלחי להו לכך אתי שפיר דנקיט אנדרטי בפרק כלל גדול דלא הוי ליה למנקט שאר צורות דאדרבה שאר צורות פלחי להו טפי אלא שלפ"ז צריך לישב לפירושו של ר' אלחנן דמה מתרץ דאע"ג דאוקי ההיא דפרק כלל גדול באנדרטי של שולטנית מ"מ תקשה ליה דלמא נקט אנדרטי ולמה לא נקט התם שאר צורות דאין נעבדין אפילו לד"מ אלא שיש לישב דאנדרטי של שולטנית גרע טפי משאר צורות דודאי נעשית לכבוד השלטון ולא שכיח כלל דפלחי לה וק"ל:

בא"ד ובכך ניחא דכי דייק לה במילתיה דר"י וכו' לא מצי למימר סתמא כר"מ מסיפא וכו' ולפי פירוש ר"ת קשה קצת דכי קאמר לקמן סתמא כר"מ הוי ליה למימר סתמא אפי' כרבנן וכו' יש להקשות הא לפי' רבי אלחנן נמי קשה כן דהוה מצי למימר סתמא אפי' כרבנן שהרי בכפרים מודו דאסור מאי אמרת כפרים מסיפא שמעינן דקתני מצא תבנית יד ותבנית רגל וכו' דאיירי בכפרים לרבי אלחנן וכ"ש דמות שלם א"כ לפי' ר"ת נמי לא קשח מידי דלדידיה ע"כ צריך לפרש דהסיפא איירי בשאר דמותים דמודו בה רבנן א"כ לא מצי נמי למימר דהרישא אתא לאשמועינן הא דמותים עצמן אסורים בשאר דמותים וכרבנן דהא נמי מסיפא שמעינן לה וכן יש לדקדק אמאי דקאמרי התוס' לעיל מזה ובכך ניחא דכי דייק לה במילתיה דר"י וכו' לא מצי למימר סתמא כר"מ וכו' דמשמע דלפירוש דר"ת לא ניחא הא לפירושו דר"ת נמי ניחא בכך דמסיפא לא מצי למימר סתמא כר"מ דכרבנן נמי אתי ובשאר דמותים ויש ליישב קצת דלפירושו של ר"ת קשה טפי דאי תרצה לאוקמי הסיפא דלא איירי בדמותים ג' דפליגי ביה לעיל מזה רבנן ור' מאיר אלא איירי בשאר דמותים ואתי נמי כרבנן הוי מצי נמי לומר דהרישא נמי הוי סתמא כרבנן ולאשמועינן הא דמותים אסורים בשאר דמותים וליכא למימר הא מסיפא שמעינן לה דאי לאו הרישא הוי מוקמינן הסיפא דוקא בכפרים לכך אצטריך רישא דאפי' בכרכים בשאר דמותים שאינן אנדרטי דמותים אסורין אבל לפי' ר' אלחנן לא שייך לומר כן דו"ק נ"ל:

גמ' ור"מ דחייש למיעוט גזר שאר מקומות אטו אותו מקום וכו' עיין ברבינו נסים ותמצא מבואר היטב:

גמרא ת"ר החגבין כו' ומן הספינה מותרין. התוס' בחולין (סו) ד"ה במאי העתיקו וכן הבאין מן הסלולה. וע"כ ט"ס הוא דבמשנה איתא דמן הסלולה אסורין:

שם וכן יין תפוחים כו' ומן ההפתק ומן הספינה מותרין. כצ"ל וכ"ה בתוספתא וברי"ף:

שם וכן לכהן כו' ומן ההפתק ומן הספינה מותר. כצ"ל וכ"מ בר"ן בפי' המשנה:

רש"י ד"ה לקרטין. בכלי. הס"ד ואח"כ מה"ד דלמא:

רש"י ד"ה דרפי. מול"ש. הס"ד ואח"כ מה"ד וגרעינתו. ודלא כהגהת הב"ח:

רש"י ד"ה קפריסין וקפלוטות כו'. כצ"ל:

גמרא במקומו של ר"מ היו עובדין אותן כו'. כצ"ל:

תד"ה רשב"ג. ובפ' אם לא הביא תניא כו':

בא"ד הא לא שהה כגון שנשרף. בשבת (קלו) איתא שנפל מן הגג. ועי' בגיטין (עג) והגרי"פ הגיה שנטרף. עי' ב"ק (יא ב) פרש"י ור"ת על בכור שנטרף:

תד"ה ובאנדרטי. ומפרש נמי בעומדין עפ"מ דחשיבי טפי משמע אבל כו'. כצ"ל:

בא"ד ולשון מצא משמע בשוק או בשדה. והא ל"ל דחיישינן שמא עמדו מקודם עפה"מ. משום דא"כ הוי כעין ס"ס שמא לא עמדו ואת"ל עמדו אימא לא עבדום. ואע"ג דחד שמא הוא עי' כתובות (ט) תד"ה ואב"א. הכא הקילו בזה וכמ"ק לשון ובעומדין דעתה הן עומדין:

גמ' לאדא דיילא. נ"ב עפרש"י והוא ע"פ גמרא דשלהי כיצד צולין:

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמָּסַר עוֹלָמוֹ לְשׁוֹמְרִים. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ הֳ' נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ (תהלים ד, ז) פירוש רַבִּים ממלכי אומות העולם וגדוליהם שיש להם רוב טובה בעולם הזה מה שלא נמצא אצל ישראל אפילו במקצת מלעיגים עלינו וְאוֹמְרִים עלינו מִי יַרְאֵנוּ טוֹב דחושבים ורואים הטוב הוא להם דוקא אך אנחנו אומרים נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ הֳ' שאנחנו רוצים עיקר בטוב עולם הבא שהוא אור פניך וגם על טוב עולם הזה אין אני מצטער בראותי אותו ברבוי אצל אומות העולם אלא אדרבה נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ כי חושב אני דאלו אוספים טוב עולם הבא ושומרים אותו לנו כי יבא היום שאלחם בם ואקח אותו מהם וכמו שאמר כאן 'בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁמָּסַר עוֹלָמוֹ לְשׁוֹמְרִים'.

גמרא ור"מ דחייש למיעוטא. עיין מרדכי סוף חולין:

והתניא כסימני ביצים וכו'. אלמא יש לדגים עוברין: והיכא משכחת לה בסימני קירבי דגים כד וחד. ובבני מעיים עשוין כזה ענין: בשילפוחא. משיא''ה של דג שמליאה רוח: אין שם מומחה מאי. כשנימוחו העוברין קבעי לה: אני מלחתים. הדגים וראיתי שדגים טהורין הן ומהן הוצאתי קרביים הללו: אלו דגים. שיראה לו הדגים עצמן אבל באני מלחתים לא מהימן דשמא לא בקי בהן: דיילא. שמש רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין: לקרטין שבו. הדבוקין בעליו או שנשרו בכלי דלמא אייתי קרטין אחריני דאיפסיק בסכינא ועריב בהני: אישתרוקי אישתריקו. ומן העלין לכלי עצמן אישתרוקי נשמטו: דרפי טובא. מגולגלין ביותר ובלע''ז מול''ש וגרעינתם נשמטת דכיון דרפי כולי האי חמרא רמא בהו: שלחין. שמשתלחין גרעינין מעצמו: קפריסין. קפלוטות מבושלין וכבושין במכבש ומתקיימין ואין בהן משום בשולי עובדי כוכבים דנאכלים חיין ולא משום גיעול דטעם הגיעול פוגמו ולא משביחו: מן ההפתק. מקום כינוסן שהן עצורין שם זה על זה ובלע''ז פיל''ח: קטלוזא. שוק: תרומה. אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים: ומפסדו מינאי. יפקירו את כל האוצר: מתני' כל הצלמים אסורין. בהנאה: כדור. פילוט''א ובגמרא מפרש דהני ודאי נעבדין דמשום חשיבותא אשקלוה להנך חפצי בידייהו: גמ' מ''ט דרבנן. מדלא קתני וחכמים אומרים אינו נעבד אלא מי שיש בידו וכו' מכלל דסבירא להו דנעבדים: אנדרטי. כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון והתם קאסר רבי מאיר דאגב חביבותא פלחי ליה: בעומדין על פתח המדינה שנינו. בהנהו קאסר רבי מאיר דחשיבי להו:

ה''ג אוצר הפתק ספינה. וזו אף זו קתני שאוצר מתקיים יותר מהפתק והפתק יותר מספינה: מתני' כל הצלמים. רשב''ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר. בגמ' מפרש טעמא דר''מ משום דחייש למיעוטא וגזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרי ומשמע מהכא דרשב''ג נמי לא חייש למיעוטא ופליג אדר''מ ותימה דא''כ קשיא דרשב''ג ארשב''ג וקשיא הלכתא אהלכתא דרשב''ג דהכא לא חייש למעוטא ובפרק אם לא הביא (שבת דף קלה: ושם) תנן רשב''ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה כגון (שנשרף) או שאכלו ארי הוי נפל אע''ג דרוב נשים אינן מפילות אלמא חייש למיעוט נפלין ותנן נמי פ''ג דבכורות (דף כג:) רשב''ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים פטורה מן הבכורה דלא מרחמא אלא אם כן ילדה משמע אבל מטעם חולבת לא דחלב אינו פוטר דחיישינן למיעוט חולבות אע''פ שאינן יולדות והלכתא קיימא לן כרבנן דלא חיישי למיעוט דאמרינן פ''ק דחולין (דף יא:) ור''מ דחייש למיעוטא היכי אכל בישרא ומדלא קאמר היכי אכלינן משמע דקי''ל דלא חיישינן למיעוטא ואילו בבכורות ובנפל פסקינן כרשב''ג דחייש למיעוטא וי''ל דודאי רשב''ג לא חייש למיעוטא כדמשמע הכא וההיא דנפל שאני דהוא מיעוט המצוי דנפלים שכיחי ושם ודאי יש לחוש כדאמרינן (יבמות דף קכא.) גבי ראוהו נופל למים שאין להם סוף או ראוהו גוסס דאשתו אסורה אע''פ שרוב גוססין למיתה וחיישינן למיעוטא מפני שהוא מיעוט המצוי וההיא דבכורות מיירי שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר וכן הלכה: אי דנעבדין פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן. וא''ת דלמא בהא פליגי מר סבר דנעבדין ומר סבר אין נעבדין וי''ל דמשמע ליה דאפילו רבנן אית להו דנעבדין מדלא קתני וחכ''א אין נעבדין אלא מי שיש בידו וכו' וכן פ''ה: ר''מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום. וא''ת בפירקין דלעיל (דף לד:) גבי גבינת בית אונייקי לא גזר נמי ר''מ שאר מקומות ויש לומר דשאני התם דבאותו מקום נמי לא היו נשחטין לעבודת כוכבים כי אם המיעוט ואי הוה גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוטא דמיעוטא אבל כאן במקומו של ר''מ היו כולם עובדין כל הצלמים וה''נ גזר ר''מ על הכותים מפני דמות יונה שמצאו בהר גרזים והיו כל בני המקום עובדין לה (חולין ו.): אנדרטי של מלכים. פ''ה צורת שלטון המת עושין לזכרון ור''ת פי' צורת שלטון החי עושין לכבודו וראיה לדבר מאנדרטי של נבוכדנצר. ועוד דאמר במדרש אדריינוס קיסר הלך את ר' יהושע לטייל במדינה הראהו צורת צלמים שהיו עושין לכבודו: ובאנדרטי של מלכים שנינו. פ''ה ובההוא קאסר רבי מאיר דאגב חביבותייהו פלחי להו ומפרש נמי בעומדין על פתח מדינה דחשיבי טפי משמע אבל בשאר צלמים לא אסר רבי מאיר וקשה דהא תנן (לקמן דף מא.) מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין ולשון מצא משמע בשוק או בשדה ואפילו למאי דמוקי לה שמואל לקמן בעומדים על בסיסן ופ''ה על בימוס שלהן ששם עובדין אותם לא נהירא דלשון מצא לא משמע כן אלא שיש להם בית מושב רחב ויכולין לעמוד לבדן וניכרים שלא נשתברו מצלם שלם ועוד קשה דהכא משמע דסתם אנדרטי של מלכים פלחי להו טפי ואדרבה בפרק כלל גדול (שבת דף עב:) משמע שאין סתמן לעבוד דקאמר אי דחזא אנדרטי וסגיד ליה אי דקבליה עליה וכו' לכך פי' רבינו תם דהכא קאי אהיתרא דרבנן וה''ק הא דשרו רבנן במתני' היינו דוקא באנדרטי של מלכים ובעומדין על פתח מדינה דבהנהו שרו רבנן דודאי לנוי עביד להו ורבי אלחנן מיישב פ''ה דודאי קאי ארבי מאיר ובשאר צלמים לא אסר וההיא דלקמן דתבנית יד ותבנית רגל מיירי בשל כפרים והנהו ודאי אסורים אפילו לרבנן דודאי למיפלחינהו עבדי להו ובכך ניחא דכי דייק לה במילתיה. דרבי יוחנן הא צלמים עצמן אסורין וסתמא כרבי מאיר לא מצי למימר דסתמא כרבי מאיר מסיפא דתבנית יד ורגל דההיא אתיא אפילו כרבנן כדפרישית והא דמשמע בפרק כלל גדול (שם דף עב:) דאנדרטי אין סתמן נעבד לא איירי בשל מלכים אלא בשל שולטנות והכא מיירי בשל מלכים