עבודה זרה מד ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מד - ב

המשנה מבארת שיש דברים שהם של עבודת כוכבים, ובכל זאת מותרים בהנאה ^[62].

מתניתין:

מספרת המשנה: שאל גוי מין ושמו פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעיר עכו, שהיה רבן גמליאל רוחץ במרחץ שהיה בחצר של אליל, ושמו אפרודיטי -

וכך אמר לו: כתוב בתורתכם [דברים יג] "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" - מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו רבן גמליאל: אין משיבין דברי תורה במרחץ. לפי שעומדים שם ערומים.

וכשיצא למקום שמותר לדבר שם דברי תורה, אמר לו רבן גמליאל: הטעם שהנני רוחץ הוא: אני לא באתי בגבולה בתחומה - היא באה בגבולי המרחץ קדם לאליל, והוא עשוי לכל הבא לרחוץ בו, ואין לאליל שום זכות לבוא לתחומי ולגזול את הרבים.

ועוד השיב תשובה אחרת ^[63]: אין אומרים: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי שהרי מרחץ אינו דבר נוי, אלא אדרבה אומר: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ! והאליל משמש ונעשה נוי להמרחץ. והמרחץ הוא העיקר והאליל הטפל.

דבר אחר אמר לו: אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה! זו אפרודיטי עומדת על פי הביב של שופכין, וכל העם משתינין לפניה!

לא נאמר בתורה אלא אלוהיהם שנאמר [דברים יב] "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים... את אלוהיהם", את שנוהג בו משום אלוה - אסור, את שאינו נוהג בו משום אלוה - מותר.

גמרא:

הגמרא סברה שענה לו בתוך בית המרחץ "אין משיבין במרחץ", ולכן מקשינן:

והיכי עביד הכי איך עשה כן, הרי גם תשובה זו היא דברי תורה? -

והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ^[64]: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. וכי תימא ואם תרצה לומר: בלשון חול - אמר ליה, ומה שאסור הוא רק בלשון הקודש -

אינו נכון - והא אמר אביי: דברים של חול - מותר לאומרן אף בלשון הקודש. דברים של קודש - אסור לאומרן אף בלשון חול.

וקשה, איך השיב לו?

ומתרצינן: תנא שנינו בברייתא בנוסח אחר: במרחץ, אכן, לא השיב לו כלום ורק כשיצא - אמר לו: אין משיבין במרחץ ^[65].

הגמרא מביאה מאמרי אמוראים, האם התשובות שהשיב רבן גמליאל היו תשובות נכונות, או שהשיב תשובות "גנובות" כלומר, דחוהו בקש, ואינן תשובות מעולות ^[66].

אמר רבי חמא בר יוסף [גירסת הב"ח:] אמר רבי אושעיא בריבי: תשובה גנובה - השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון!

כן אמר רב אושעיא בריבי, וממשיך רבי חמא בר יוסף: ואני חולק עליו ואומר: אינה גנובה!

ומבארינן: מאי גנובתיה למה סבר רבי אושעיא שהיא תשובה גנובה?

דקאמר לו: זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה -

וכי משתין בפניה אם אכן עושין כן - מאי הוי מה בכך, וכי אינה אלילים וכי בטלה בכך? ! והא אמר רבא [בסוגיא אחרת]: האליל פעור יוכיח, שאף שמפערין לפניו והוא דבר בזוי מאוד בכל יום - ובכל זאת אינו בטל!

וממשיך רבי חמא בר יוסף: ואני אומר: אינה גנובה! כי חילוק יש בין פעור לאפרודיטי - זו פעור עבודתה בכך בפעירה, וזו אפרודיטי אין עבודתה בכך בהשתנה, אלא שעושין כן במרחץ שבחצרה.

אביי אמר: גנובתה מהכא לכן היא תשובה גנובה: דקא אמר ליה: אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי -

וכי בא בגבולה אף אם אכן באה האפרודיטי קודם שהיה שם מרחץ - מאי הוי וכי אסורה?!

והא תנן, עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה - נהנין מהן מותר ליהנות ממנה שלא בטובה אם אינו מחזיק טובה לכומרים, ואין נהנין מהן בטובה.

כלומר, אין איסור בעצם "ההנאה", כי מה שמייעדים אותו לצורך עבודת אלילים אינו סיבה לאסור, כי "אין הקדש לעבודה זרה", ואת המרחץ אין עובדין, וגם אין מקריבין את המרחץ כתקרובת לעבודת כוכבים.

וכל האיסור הוא רק להחזיק טובה לכומרים.

והיות שרבן גמליאל לא החזיק טובה לכומרים, היה מותר לו לרחוץ - אף אם האפרודיטי קדמה.

ולפי דברי אביי יתפרש מאמר רבי חמא בר יוסף "ואני אומר אינה גנובה" - אינה תשובה הגונה, כיון ש"לא בטובת רבן גמליאל כמו בטובת אחרים דמי, אף שרבן גמליאל לא אמר להם דברי תודה, הוי כאילו מחזיק להם טובה, כיון שהיה איש חשוב, ועצם הנאתו מהם - טובה היא להם.

ולמה אכן רחץ שם? לכן אמר לו תשובה אמיתית [ולא גנובה]: מפני שהמרחץ קדם לעבודת כוכבים.

רב שימי בר חייא אמר: גנובתה מהכא לכן היא תשובה גנובה: דקא אמר ליה: זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה -

וכי משתינין בפניה אף אם עושין כן - מאי הוי מה בכך, וכי בטלה?!

והא תנן שנינו במשנתנו: רק בפניה, או השתין בפניה, או גיררה גרר עליה טיט וצואה וזרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה עד שישברנה.

ולפי פירוש זה יתפרשו דברי רבי חמא בר יוסף "ואני אומר אינה גנובה" - התם אינה בטילה, כי לפום שעתא זמנית הוא רתח עלה, והדר מפייס לה כדרכן של גוים -

ואילו הכא - כל שעתא ושעתא כל שעה ושעה בזלזולה קיימא קיימת בזלזול.

ולכן איננה תשובה גנובה.

רבה בר עולא אמר: גנובתה מהכא לכן היא תשובה גנובה - דקא אמר ליה: אין אומרין: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי - אלא אומרים: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ -

וכי אמר [גירסת הב"ח: אומרים] נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי - מאי הוי וכי אכן נאסרת, ומה בכך?!

והא תניא שנינו בברייתא: האומר: בית זה מוקדש לעבודת כוכבים, כוס [גירסא אחרת: כרם] זה מוקדש לעבודת כוכבים - לא אמר כלום ואינו נאסר בהנאה, שהרי לא עבדו להבית, ולא הקריבו לתקרובת אלילים, אלא שייחדו לכך בפיו, וההלכה היא, שאין הקדש לעבודת כוכבים.

וממילא, בכל אופן היה מותר לרבן גמליאל לרחוץ בו, אף אם המרחץ היה נוי לעבודה זרה.

ולפי פירוש זה יתפרשו דברי רבי חמא בר יוסף "ואני אומר אינה גנובה" - כי נהי אמת היא, דאיתסורי לא מיתסרא לא נאסר המרחץ בהנאה, מפני שאין הקדש לעבודת כוכבים, אבל נוי מיהא איכא אם היה מייפה את האפרודיטי, יש בכך איסור, שאסור לרחוץ אלילים לייפותם ^[67].

לכן השיב לו תשובה אמיתית, שאין המרחץ נוי לעבודת כוכבים.

הערות

^[62] כן כתב בחידושי המאירי. ויתכן לקשר את משנתנו עם המשנה הקודמת, משום ששם דרשו את המקרא "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". וכן במשנתנו.

^[63] כן פירש רש"י. וכתב הריטב"א שכן משמע בגמרא שהן שתי תשובות. אבל התוס' רי"ד מפרש שהיא תשובה אחת עם הקודמת, ומדייק כן ממה שהמשנה לא כתבה "דבר אחר".

^[64] לכאורה קשה, למה הביאו דברי רבה בר בר חנה, הלא מדברי רבן גמליאל עצמו אפשר ללמוד שאסור לומר דברי תורה במרחץ? ומתרץ המהרש"א: מדברי רבן גמליאל אין ראיה לאסור, כי יתכן שהתכוון לומר שאין פנאי לאדם להשיב במרחץ. והמהר"ם מוסיף עוד קושיא, מה אמרה הגמרא "וכי תימא בלשון חול" - אם היה מותר לומר דברים שבקדושה בלשון חול, היה לו להשיב את כל תשובותיו בלשון חול, ואיך עלה על דעת המקשן לומר שמותר בלשון חול? ומתרץ: מעצם האמירה בקצרה "אין משיבין במרחץ" אין להביא ראיה לאסור, כי אינו בגדר דיבור בדברי תורה. ולכן הביאה הגמרא את דברי רבה בר בר חנה להוכיח שאסור אפילו "להרהר", ובודאי שדיבור בקצרה אינו גרוע מהרהור. ובכל זאת יש מקום לומר, שאם אומר גם בקצרה וגם בלשון חול - מותר. מפני שיש שתי מעלות לאמירה זו - לכן הביאה הגמרא דברי אביי שאין חילוק בין לשון חול ללשון קודש. ואין להביא ראיה ממה שלא השיב את כל תשובתו הארוכה בלשון חול.

^[65] וכתבו הראשונים הרמב"ן ריטב"א והר"ן שהוא כמו גירסא אחרת במשנה. והקשו התוס' בשם רבינו אלחנן, שהלא במשנה לא כתוב כן? והתוס' מביאים פירוש ר"י [וכן ברמב"ן ותוס' הרא"ש ריטב"א ור"ן]: על פי המבואר במסכת שבת [י א] ששלשה מקומות יש בבית המרחץ: הפנימי - אסור אפילו בשאילת שלום, האמצעי - מותר בשאילת שלום ואסור בדברי תורה, החיצון - מותר אף בדברי תורה. והגוי שאלו בחדר הפנימי, ושם אכן לא השיב לו כלום. וכשיצא לחדר האמצעי, השיב לו "אין משיבין במרחץ" [כמו שיבואר] ובחיצון השיב לו תשובה מלאה הכתובה במשנתנו. והטעם שהשיב באמצעי, אף שהוא דברי תורה - כתבו התוס': מפני דרכי שלום, מפני איבת אותו הגמון, דהוי כמו שאילת שלום. והתוס' הרא"ש כתב: מפני שהוא דבר מועט. והריטב"א כתב: מפני שהוא פסק הלכה [וכנראה כוונתו כדעת הר"ן]. והר"ן כתב: מפני ששם מותר להרהר בדברי תורה, וכל שאינו אומר טעמו של דבר אינו אלא כהרהור - ומותר. והמאירי חולק על סברת הר"ן וכותב "ואין נראה לי. שכשהוא אומר מותר או אסור - הוראה גמורה היא, וגמר דין, וגדולה מעיקר הטעם וממשא ומתן! - אלא, שמותר לו להתנצל ולומר שאסור לו להשיב".

^[66] כן פירש רש"י. והקשו התוס' והראשונים, שפירוש זה אינו מתאים עם דברי אביי ודברי רבה בר עולא לקמן בגמרא, הסוברים שרבן גמליאל השיב לו דברי חומרא יותר מן הדין, ואם כן אין זו תשובת "דחייה בקש", אדרבה, הותר בכל אופן? לכן מפרשים "גנובה" מלשון מכוסה ונעלמת [כשם שגניבה עושים בהחבא] - ומבאר המהר"ם דברי התוס' "גנובה" - שאין אנו מבינים אותה התשובה. וכן כתב הריטב"א: שנאמרה שלא בדקדוק. [וצריך להוסיף ביאור: לרבי גמליאל היו לו התירים וסיבות לרחוץ, וגנב ממנו את האמת ואמר לו תשובות שהם שלא בדקדוק]. אבל מדברי הרמב"ן משמע, שלפי רבי חמא בר יוסף ורב שימי בר חייא, לקמן בגמרא, פירושו של "תשובה גנובה" הוא כדעת רש"י, דחייה בקש. ואילו לפי אביי ורבה בר עולא פירושו של "תשובה גנובה" הוא, שרבן גמליאל לא רצה לגלות לו להגוי את כל מה שהותר לנו, וגנב ממנו הדבר.

^[67] כן פירש רש"י. והקשו התוס' על פירוש זה, שמשמע שהתשובה הגנובה היא שאף אם המרחץ היה נוי לעבודת כוכבים, היה מותר לרחוץ בה - וקשה הרי נוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורים? ועוד הקשו התוס' על הדחייה, במה אינה תשובה גנובה שאילו היה נוי לעבודת כוכבים, באמת היה אסור - וכי הגוי שאל אותו למה הוא מייפה את האפרודיטי?! הגוי רק שאל אותו איך מותר לו ליהנות ממנה, ועל כך השיב לו תשובה גנובה. והתוס' מבארים שהתשובה גנובה היא מפני ש"במציאות" אינו נוי, אלא סתם בית - והדחייה היא, שבכל זאת היו חכמים אוסרים אותו משום "איסור נוי" [כלומר: גזירה אטו נוי] - ולמה אכן אינו אסור? לכן אמר רבן גמליאל תשובה הוגנת: מפני שאין אומרים מרחץ נעשה לשם אפרודיטי.

א משנה שאל החכם הנכרי פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, בעת שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי (אלילה יוונית), שפסלה עמד שם, אמר ליה [לו], הרי כתוב בתורתכם: "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח), מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?

אמר לו: אין משיבין במרחץ, שאינו מקום שראוי לומר בו דברי תורה. וכשיצא, אמר לו: אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי שעוד מתחילה היה זה מרחץ ששימש את האנשים לרחצה, ורק אחר כך הכניסו לשם את הפסל. ועוד, אין אנשים אומרים: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי, אלא אומר אדם: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ, ואם כן אין הפסל עיקר אלא טפל למרחץ.

דבר אחר: אף אם נותנים לך ממון הרבה, אי [אין] אתה נכנס למקום עבודה זרה שלך כשאתה ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, ואילו עבודה זרה זו של אפרודיטי עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה אל תוך הביב, והרי לא נאמר באיסורי עבודה זרה (ראה דברים פרק יב) אלא "אלהיהם", לומר: את שנוהג הגוי בו בפסל בדרך כבוד משום אלוה — אסור, את שאינו נוהג בו משום אלוה, אלא נוהג בו זלזול — מותר, ואף אפרודיטי בכלל זה.

ב גמרא מסופר במשנה שרבן גמליאל השיב מתחילה שאין משיבין במרחץ. ושואלים: והיכי עביד הכי [ואיך עשה כך] לומר אפילו דבר תורה זה במרחץ? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא!

וכי תימא [ואם תאמר]: בלשון חול אמר לו ודבר זה מותר, והאמר [והרי אמר] אביי: דברים של חול מותר לאומרן בבית המרחץ ובבית הכסא בלשון קדש, דברים של קדש אסור לאומרן שם אפילו בלשון חול!

ומשיבים, תנא [שנה החכם] בענין זה: כשיצא מן המרחץ אמר לו: אין משיבין במרחץ.

ג אמר רב חמא בר יוסף ברבי, כך אמר ר' אושעיא: תשובה גנובה השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון כלומר, אין זו תשובה אמיתית אלא תשובה של דחיה. והוסיף רב חמא בר יוסף, ואני אומר: תשובה זו אינה גנובה.

ומסבירים: מה גנובתיה [גנובתה, העורמה שבה]? דקאמר [שאמר] לו: זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה. ויש לשאול: וכי משתין בפניה מאי הוי [מה בכך]? והאמר [והרי אמר] רבא: פעור יוכיח, שמפערין לפניו (שמטילים לפניו צואה) בכל

יום ואינו בטל על ידי כך.

ואני אומר: תשובה זו אינה גנובה, כי זו, בעל פעור, דרך עבודתה בכך בפיעור, וזו אפרודיטי אין עבודתה בכך.

אמר אביי באופן אחר: גנובתה (עורמתה) היא מהכא [מכאן], דקאמר ליה [שאמר לו] רבן גמליאל לפרוקלוס: אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי. ובאמת, וכי [וכאשר] בא בגבולה מאי הוי [מה בכך]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: עבודה זרה שיש לה מרחץ או גינה — נהנין מהן מהמרחץ או מהגינה, שלא בטובה כלומר, כאשר אין צורך להחזיק טובה לעבודה זרה או לכמריה, ואין נהנין מהן בטובה כשמחזיק להם על כך טובה.

ואני אומר: תשובה זו אינה גנובה, כי שלא בטובת רבן גמליאל כלומר, כשרבן גמליאל נהנה, גם אם לא החזיק להם טובה — כבטובת אחרים דמי [נחשב] הדבר, כמו שאדם אחר נהנה ומחזיק להם טובה, משום שעצם העובדה שהוא בא לשם הרי זה כבוד ועזרה לעבודה זרה.

רב שימי בר חייא אמר: גנובתה היא מהכא [מכאן], דקאמר [שאמר] לו: זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה. שכן יש לשאול: וכי [וכאשר] משתינין בפניה מאי הוי [מה בכך]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: עבודה זרה שרק (ירק) בפניה, או השתין בפניה, או גיררה (גרר אותה בבוץ), וכן אם זרק בה את הצואה — הרי זו אינה בטילה בכך.

ואני אומר: תשובה זו אינה גנובה, מדוע? התם [שם] אין זה נחשב ביטול, אלא לפי שעתא [שעה] הוא רתח עלה [כועס עליה] על העבודה זרה ונוהג בה זלזול, והדר [ואחר כך] מפייס לה [אותה], אבל הכא [כאן], כל שעתא ושעתא [שעה ושעה] בזלזולה היא קיימא [עומדת]. כלומר, דבר קבוע הוא, והיא בטלה מכבודה על ידי כך.

רבה בר עולא אמר: גנובתה של תשובת רבן גמליאל היא מהכא [מכאן], דקאמר ליה [שאמר לו]: אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ; וכי אמר [וגם כאשר הוא אומר] "נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי" מאי הוי [מה בכך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: האומר "בית זה לעבודה זרה", או "כוס זה לעבודה זרה" — לא אמר כלום, שאין דין הקדש לעבודה זרה, ואין דבר נאסר עד שיקריבוהו בפועל.

ואני אומר: תשובה זו אינה גנובה, נהי דאיתסורי לא מיתסרא [כי אמנם אינה נאסרת בכך] משום עבודה זרה ממש, אבל נוי של עבודה זרה מיהא איכא [מכל מקום הרי יש בכך] אם משתמשים במרחץ זה שנעשה לכבודה, ואסור. ולכן אמת השיבו, ולא תשובה גנובה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: A wise gentile, Proclus ben Plospus, once asked a question of Rabban Gamliel in the city of Akko when he was bathing in the bathhouse of the Greek god Aphrodite. Proclus said to him: It is written in your Torah: “And nothing of the proscribed items shall cleave to your hand” (Deuteronomy 13:18). For what reason do you bathe before an idol in the bathhouse of Aphrodite?

Rabban Gamliel said to him: One may not answer questions related to Torah in the bathhouse. And when he left the bathhouse, Rabban Gamliel gave him several answers. He said to him: I did not come into its domain; it came into my domain. The bathhouse existed before the statue dedicated to Aphrodite was erected. Furthermore, people do not say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite; rather, they say: Let us make a statue of Aphrodite as an adornment for the bathhouse. Therefore, the main structure is not the Aphrodite statue, but the bathhouse.

Rabban Gamliel continued: Alternatively, there is another answer: Even if people would give you a lot of money, you would not enter before your object of idol worship naked, or as one who experienced a seminal emission who comes to the bathhouse to purify himself, nor would you urinate before it. This statue stands upon the sewage pipe and all the people urinate before it. There is no prohibition in this case, as it is stated in the verse only: “Their gods” (see Deuteronomy 12:2), which indicates that a statue that people treat as a deity is forbidden, but one that people do not treat with the respect that is due to a deity is permitted.

GEMARA: The mishna relates that Rabban Gamliel first told Proclus that he cannot answer a question related to Torah in a bathhouse. The Gemara asks: And how could he have acted in this manner? How could Rabban Gamliel have stated even this halakha in the bathhouse? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to contemplate matters of Torah everywhere except for the bathhouse and the bathroom?

And if you would say that Rabban Gamliel stated this ruling to him in a secular language, and therefore it was permitted for him to do so, this would not be a satisfactory answer; but doesn’t Abaye say that it is permitted to say secular statements in a bathhouse or bathroom in the sacred tongue, Hebrew, but it is prohibited to say sacred, Torah-related, statements even in a secular language in a bathhouse or bathroom?

The Gemara answers that the mishna actually taught as follows: When he left the bathhouse, Rabban Gamliel said to him: One may not answer questions related to Torah in the bathhouse.

§ Rav Ḥama bar Yosef the Distinguished says that Rabbi Oshaya says: Rabban Gamliel gave a deceptive response to that officer, Proclus. And I, Rav Ḥama, say that the response was not deceptive but truthful.

The Gemara explains: What was its deception, according to Rabbi Oshaya? It was that Rabban Gamliel said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. In saying this, Rabban Gamliel meant that the statue has no idolatrous status as is evident from the demeaning conduct performed before it. And this claim is deceptive, as even if one urinates before it, what of it? Does that really negate its idolatrous status? But doesn’t Rava say that the idol of Peor proves the contrary, as its worshippers defecate before it daily, and its idolatrous status still is not revoked?

Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. With regard to that idol, Peor, its standard manner of worship is in that manner; therefore, its status is certainly not revoked by that behavior. But with regard to this statue, Aphrodite, its standard manner of worship is not in that manner. Therefore, the display of demeaning conduct in its presence is indicative of a lack of reverence for it and of its lack of idolatrous status.

Abaye said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: I did not come into its domain, but rather it came into my domain. He explains: And even if it, the bathhouse, had come into its domain, what of it? Even if the idol had preceded the bathhouse, it would still not render use of the bathhouse prohibited; but didn’t we learn in a mishna (51b): With regard to an object of idol worship that has a bathhouse or a garden in front of it, one may derive benefit from the bathhouse or garden without showing favor by giving thanks or payment to its priests, but one may not derive benefit from it while showing it favor? Rabban Gamliel’s answer was therefore deceptive because the permissibility of using the bathhouse had nothing to do with its antecedence to the statue.

Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer, as even though Rabban Gamliel visited the bathhouse without showing favor by expressing thanks or giving payment, the very fact that such an esteemed visitor paid it a visit is the equivalent of others actively showing favor.

Rav Shimi bar Ḥiyya says: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. He explains: And if people urinate before it, what of it? That does not indicate a lack of idolatrous status; but didn’t we learn in a mishna (53a): If one spit in front of it, urinated in front of it, dragged it, or threw feces at it, its status as an object of idol worship is not revoked?

Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. There, the case of that mishna is of one who temporarily rages against the idol, and afterward he appeases it. Here, in the case of the Aphrodite statue erected on the sewage pipe, each and every hour the statue remains in a constant state of disparagement. This setup indicates a permanent lack of reverence and an absence of true idolatrous status.

Rabba bar Ulla said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him that people do not say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite; rather, they say: Let us make a statue of Aphrodite as an adornment for the bathhouse. He explains: And even if people say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite, what of it? But isn’t it taught in a baraita: In the case of one who says: This house is hereby dedicated to idol worship, or: This cup is hereby dedicated to idol worship, he has said nothing, i.e., his words take no effect, as there is no halakha of consecration with regard to objects of idol worship. While one can consecrate an item to the Temple through verbal designation, there is no such method for according idolatrous status to an object. Therefore, Rabban Gamliel’s deception lies in his indication that such a formulation would render the bathhouse forbidden as an object of idol worship.

Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. Although the bathhouse would not be rendered forbidden as an object of idol worship due to a verbal designation, it would at least have the status of an adornment of an object of idol worship, which is also forbidden.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מתני' שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתוב בתורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם אותה עבודת כוכבים אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה וכו' עד שאת נוהג בה כבוד משום אלוה היא שאסרה התורה אבל זו שעל הביב והכל מבזין בה ומשתינין בפניה לא. ומקשינן והיכי שרי לרבן גמליאל למימר ליה במרחץ אין משיבין במרחץ והאמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מן בית המרחץ ובית הכסא.

וכי תימא בלשון חול אמר ליה. והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן במרחץ בלשה"ק ודברים של קודש אסור לאומרן אפילו בלשון חול. תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ.

אמר ר' חמא ר' הושעיא אומר תשובה גנובה השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון ואני אומר אינה גנובה. מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב והכל משתינין בפניה. וכי משתינין מאי הוי והרי פעור שמפערין עצמן בפניו ואינו בטל מפני שמפערין עצמן לפניו. וא"ר חמא בר חנינא ואני אומר אינה גנובה (מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב). פעור עבודתה בפעירות אפרודיטי אין עבודת כוכבים בהשתנה וכיון שהשתין בטלה.

שלא בטובה כלומר בחנם אינו מהנה לעבודת כוכבים. ואני אומר אינה גנובה (כשאינו) [דכי] בא הוא בגבולה אסור כי רחיצת רבן גמליאל בחנם שלא בטובה כי טובת אחרים דמי למה כי כיון שרואין ר"ג רוחץ שם אחרים רבים באים ורוחצין ומהנין לעבודת כוכבים אלא מפני שבאת היא בגבולו לפיכך הוא מותר.

ואסיק' וכי נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי והתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום וכן האומר כוס זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים ואני אומר אינה גנובה נהי דלא אתסר נוי מיהא איכא:

תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ. א"ל והא מתני' לא קתני הכי דקתני א"ל אין משיבין במרחץ וכשיצא א"ל וא"ל דתרוצי מתרצי לה לומר דה"ק א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא.
וי"מ דג' בתים בבית המרחץ כדאיתא במסכת שבת (י,א) (ופנימית) [ובאמצעית] שבני אדם עומדין ערומים ומקצתן לבושים ששם מותר להרהר א"ל אין משיבין במרחץ לאחר שיצא (לגמרי) [לחיצונה] א"ל עיקר הטעם.

וכי באתי בגבולה מאי הוי. פי' ולהאי פירושא קרי לה תשובה גנובה לפי שלא רצה לגלות לו כל מה שמותר לו וגנב ממנו הדבר.

מתני׳ שאל פרקלוס כו׳. במרחץ של אפרוריטי פי׳ ר״שי ז״ל דאפרוריטי שהיא עבודה זרה היה בבית והמרחץ סמוך לה בחצרה ויפה כיון ובזה מתפרשת כל סוגית הגמ׳ דמדמו ליה לע״ז שהיה לה גנה או מרחץ ושאר סוגיין.

אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי. פירוש שמהרחץ קדמה לעבודה זרה ולא כל המינה שתהא גוזלת ואוסרת זכות הרבים כדפר״שי ז״ל אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרוריטי פר״שי ז״ל ועוד תשובה אחרת שאין במרחץ משום נוי עבודה זרה כלל וכן נראה בגמרא ששני ענינים הם דהא פריכו מכל חד וחד בדרב הושעיא ומיהו לפי ששניהם בענין אחד לא אמר דבר אחר כדאמרינן באידך טעמא דסיפא דבר אחר אם נותנין לך כו׳ כלומר שאפילו קדמה עבודה זרה ואפילו היה המרחץ נוי לעבודה זרה אין להקפיד כיון שע״ז זו אתם נוהגים בה מנהג בזיון שלא נאמר להנקם לאסור אלא כשנוהגים בה מנהג כבוד.

גמרא תנא כשיצא אמר לו אין משבין במרחץ. איכא למידק דהא לשנא דמתני׳ לא משמע הכי ויש מתרצים דהשתא מתרצינן לשון המשנה דהכי קאמר אמר ליה אין משיבין במרחץ כשיצא ואמר ליה עוד אני לא באתי בגבולה וזה הפירוש דחוק והנכון כי שלשה בתים הם במרחץ כדאיתא בפ״ק דשבת והשתא פרקינן כי בבית הפנימי לא אמר לו ולא כלום אבל בשיצא לאמצעי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא לחיצון בירר לו טעמו של דבר ואמר לו אני לא באתי כו׳ ושמע מינה דבבית הפנימי אסור לומר פסק הלכה אלא לאפרושי מאיסורא בלחוד דשרי כדאיתא בפרק כירה ובאמצעי מותר לומר פסק הלכה אבל אסור לברר הטעם ובחיצון מותר לברר הדבר.

תשובה גנובה. פר״שי ז״ל שדחאו בקש ואינו מחוור דהא במאי דשקלינן וטרינן בהא איכא מנייהו דבעי לומר שאמר לו רבן גמליאל דבר של חומרא יותר מן הדין וכי הא לא קרינן ליה דחייה בקש והנכון תשובה נעלמת כלומר שלא נאמרה בדקדוק והתנן עבודה זרה שיש לה גינה או מרחץ פי׳ שיש לה בסמוך לה והכין משמע האי לישנא ומרחץ של אפדוריטי כן היה וכדפירש רש״י ז״ל וכי משתינין בפניה מאי הוי והתנן רק בפניה כו׳ פירוש אלמא אפילו בשעבודתה דרך כבוד אינה מבטלת בכך וכי אומרין נעש׳ מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי פי׳ אפי׳ נעשה להיות לה לנוי ויהא המרחץ נוי אמאי מתסרא דהא אין הקדש לעבודה זרה באמירה וכדתניא האומר בית זה לעבודה זרה כו׳ ופרכינן נהי דאתסורי לא מתסרא נוי מיהא איכא פרש״י ז״ל נהי דאין הקדש לעבודה זרה לאסור באמירה בעלמא עד שיקריבו לפניו בתקרובת. נוי מיהא איכא דאי הוי רחיצה נוי לעבודה זרה אסור לנו ליפות עבודה זרה אף על גב דמרחץ אינו נאסר בהנאה ואיכא דקשיא ליה ותיפוק לי דלא דמיא הא לאומ׳ בית זה לעבוד׳ זרה דהתם ליכא אלא אמירה אבל הכא אם איתא דנעשה מרחץ נוי לאפרודיטי הא כל כמה דקאי אפרודיטי בגווה אסור ליהנות ממנו דהא תנן שלש׳ בתים הם כו׳ הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר אלמא כל זמן שלא הוציאה אסור ונראה שלכך פירש הר״אבד ז״ל נהי דלא מתסרא בשביל האמירה שאומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ מכל מקום כשהכניסוהו שם ונעשה לו נוי אסור לומר דמעיקרא ס״ד דכיון דקתני אין אומרים דאילו אומרים הכא מתסרא באמירה ואנן פרקינן דלאו משום אמירה נקט לה רבן גמליאל אלא מפני המעשה שאפרודיטי בתוכו ואילו היה המרחץ נוי היה נאסר ואין לשון הגמרא מתישב בזה והנכון כדפר״שי ז״ל ודקאמרת דלתסר מפני שעומד בתוכו כבר פר״שי ז״ל שהאהרודיטי לא היה במרחץ אלא המרחץ בחוץ בחצרה והיא בפנים ואנן קא סלקא דעתין שאף עפ״י כן אילו היו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי כלומר שהקדישוהו לו שהיה נאסר ולהכי פרכינן דהא אין הקדש לעבודה זרה ופרקינן דודאי לא מתסר באמירה ומיהו אלו הוה ליה נוי נהי דלא מתסר בהנאה משום נויין כיון דלא קאי בגוייהו אסור היה לנו לרחוץ בו שאנו כמיפין ועושין לה נוי לעבודה זרה שהוא אסור כן נראה לי לישב לשון רש״י ז״ל.

המשנה החמישית והכונה לבאר בה שיש דברים שהם של ע"ז שמותר ליהנות מהם והוא שאמר שאל פרובלוס בן פלוסופוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו אין משיבין במרחץ לאחר שיצא אמ' לו אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי ואין אומרין תעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי תעשה נוי למרחץ דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה כלום אתה נכנס לבית ע"ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין לפניה וזו עומדת על הביב וכל אדם משתין בפניה ולא נאמר אלהיהם אלא את שנוהגין בו לשום אלוה אסור ואת שאין נוהגין בו שום אלוה מותר אמר הר"ם אפרודיטי שם הכוכב הנקרא נגה וכן נכתב שם נוגה הנקרא בערבי אלזהרא בספרי הצלמים הנקראים בערך שלאסים אפרודיטי והיו באותו המרחץ צורת נגה וזה שאמ' לו אין משיבין במרחץ אמ' לו זה אחר צאתו מן המרחץ והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו ואמ' לו מה שמנענו מלהשיבך דבר הוא לפי שאין משיבין במרחץ:

אמר המאירי שאל פרובלוס בן פליפוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פירוש פרובלוס גוי היה ועובד ע"ז אלא שבא לקנתרו לומר שהיה עובר על דברי תורה ואפרודיטי הוא שם ע"ז ובחצר שלה היה מרחץ זה והיה הצלם נראה לכל הרוחצים והיה רבן גמליאל רוחץ לשם ושאל לו היאך היה נהנה ממרחץ של ע"ז ואמר לו אין משיבין במרחץ מפני שאדם עומד שם ערום וכשיצא אמר לו טעם ברחיצתו והזכיר בהתר זה שלש סבות הראשונה שהמרחץ היה קדום לשם קודם שנבנה שם בית לע"ז ואין כח בע"ז לעשות את של אחרים שלה כדי לאסור עליהם והשניה והיא נמשכת לראשונה והוא שמאחר שהמרחץ קודם אין לומר שהמרחץ הוא נוי לע"ז ר"ל שנעשה כדי להרבות עובדים לע"ז ר"ל שמתוך שיבאו לרחוץ יתגלגלו לעבוד שאלו כן אע"פ שאין גוף המרחץ אסור בהנאה כמו שיתבאר בגמרא מ"מ אסור לנו לרחוץ לשם מפני שאסור לנו לגרום עבודה ושמא על ידינו באים אחרים לרחוץ ומתגלגלים לעבוד אלא הדבר בהפך שהע"ז נעשית להיות נוי למרחץ שמתוך שיהיו ההמון קופצים לעבוד או לראות הצורות והצלמים יתגלגלו לרחוץ וירבה הריוח מצד המרחץ ונמצא לסבות אלו שאם ע"ז קדמה ונבנה אח"כ מרחץ בתחומה שאסור לרחוץ לשם או שמא אף בשהע"ז קדמה מ"מ כשעשו שם המרחץ עשוהו שם כדי שמתוך רבוי עובדיה יבאו לרחוץ וירבה שכר המרחץ ואח"כ הזכיר טעם אחר שאף בקדימת הע"ז הותר לרחוץ במרחץ שבתחומה ואפילו במקום שהיה המרחץ טפל לע"ז הואיל ואותה ע"ז במקום הנגלה לרוחצים והם נוהגים בפניה מנהג קלון ובזוי שאין עבודתה בכך הרי זו בטלה ואע"פ שאמרו השתין בפניה או רקק לא בטלה סבה זו מפני שאקראי בעלמא הוא דרך כעס אבל כאן שהיא הנהגה תמידית ובזוי שאינו פוסק מותר והוא שאמר את שהוא נוהג בה מנהג אלוה אסור כל שהוא נגרר עמו ועל שמו ואת שאינו נוהג בו וכו' מותר ודיה באיסור גופה מצד עבודתה ואע"פ שפעור נוהגין בו בזיון בהתמדה ואעפ"כ לא הותר סיבת הדבר מפני שזהו דרך עבודה:

זהו ביאור המשנה והלכה היא ועדין צריך בידיעתה תנאים מתבארים מסוגיית הגמרא ואלו הם:

רחיצה זו שהוזכרה במשנה שלא בשכר היה ואין כאן הנאה לכומרים מעתה מה הוצרכנו להתר זה לסבות אלו שהזכרנו והלא אמרו בפירוש ע"ז שיש לה גנה או מרחץ נהנה ממנה שלא בטובת הכומרים ר"ל בצד שלא תגיע להם הנאה ושכר בכך ואין כאן איסור משום נהנה מע"ז שאין הקדש לע"ז איברא כך הוא אלא שרבן גמליאל מתוך חשיבותו שלא בטובה שלו חשובה עליהם כטובה של אחרים והרי אמרו אין נהנין ממנה בטובה והוצרך להיתרות אלו נמצא שכל שאינו מעלה שכר ושאינו חשוב עליהם כשכר מותר אף בלא אותן הסבות שהזכרנו ובשכר אסור אא"כ יש שם אחת מסבות אלו שהזכרנו וי"מ בענין שלא בטובה ענין אחר ומתירין כיוצא בזה בשכר מפני שאין זה כמכס שאסרוהו מפני שהוא מהנה מפני שהמכס הוא ריוח הבא להם מאליו ואין הנותן מקבל הנאה בכך אבל כאן הרי הוא נהנה על מה שהוא מהנה והוא כדרך משא ומתן ומפרשין בטובה כשצריך להחזיק להם טובה על כך הא בשכירות או שלא בידיעת הכומרים מותר ואין דבריהם נראין:

מה שכתבנו שאין הקדש לע"ז כך פירושו שאם אמר כוס זה לע"ז גנה זו לע"ז בית זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז לאיסור הדיוט אפילו בנאו מתחלה לשם כך לא בהזמנה ולא במעשה ואין שום דבר נאסר מצד ע"ז אלא באחד משלשה דרכים או שיהיה הוא עצמו נעבד או שיהא קרב לנעבד וקרקע אין בה משום תקרובת או משמשי הנעבד וכל שאינו משלש אלה נהנין ובלבד שלא בטובת כומרי ע"ז אע"פ שנעשה לנוי ע"ז ולהמשך אחריה המון העם להתגלגל משם לעבוד ומה שאמרו למטה בבית שהעמיד לתוכו ע"ז שאם הוציאה מותר דאלמא כל שהוא בתוכו אסור זהו בבית עצמו שהע"ז לתוכו אבל גינה ומרחץ שסמוכין לה אינן בדין זה יש שואלין מאחר שכן היאך אסרו בפרק ראשון לקיחה מחנויות מעוטרות מצד הנאת הריח שבורד והדס ומ"מ אנו כבר פירשנו לשם שורד והדס זה מן הקרב לפניה הוא אלא שגדולי החכמים שבדורות שלפנינו דנין עליה והלא תקרובת ע"ז אינה נאסרת אא"כ הוא כעין פנים או כעין זביחה כמו שיתבאר ופרשוה בשלקטן על דעת כך שהוא כעין זביחה וכדאיתא ביבמות בסנדל של ע"ז:

מקום שבני אדם עומדין ערומים בבית המרחץ אסור לומר לשם כל דבר מעניני תורה והלכה ואפילו לאמרן בלשון חול הואיל וענין משא ומתן של הוראה היא אם של איסור והתר אם של שאר דברי תורה והלכה והדומה לזה אסור ולא סוף דבר דבור אלא אף הרהור אסור הרי אמרו בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא ודברים של חול כגון משא ומתן של מקח וממכר וכיוצא בו מותר לאמרן לשם אפילו בלשון הקדש ומתוך כך שאלו בגמרא היאך השיבו במרחץ ואין משיבין במרחץ שהרי זה הוראה היא באיסור דבר הלכה בבית המרחץ ונאסר לו שם אף לאמרה בלשון חול ופירש שלאחר שיצא אמר לו כן ויש שמתמיהין והרי לפי המשנה שני מקומות היו באחד אמר לו אין משיבין וכשיצא אמר לו עיקר הטעם אפשר שכשיצא אמר הכל והוא שהתנצל על ששתק לו ושמפני שאין משיבין במרחץ הוצרך לכך ושעכשו אומר לו הטעם וי"מ ששני מקומות היו והוא ששלשה בתים יש בבית המרחץ כמו שהתבאר במסכת שבת י' א' פנימי שהכל עומדין שם ערומים ואסור בו בדברי תורה אף בהרהור ושם שאלו ושתק לו ויצא לבית אמצעי שמקצתם עומדים שם ערומים ומקצתם לבושים ומותר בו להרהר ושם השיבו שאין משיבין בבית המרחץ ואי אפשר לו להשיב ויצא לו לבית ראשון שאין שום אדם עומד שם ערום והשיבו לגמרי והודיעו עיקר הטעם וקצת רבנים למדים מכאן שכל מקום שמותר בהרהור אם נשאל שם על דבר הלכה אומר מותר או אסור שזהו כאמרו אין משיבין במרחץ כלומר אסור להשיב ומותר בכך הואיל ואינו מפרש עיקר הטעם ואין נראה לי שכשהוא אומר מותר או אסור הוראה גמורה הוא וגמר דין וגדולה מעיקר הטעם וממשא ומתן אלא שמותר לו להתנצל ולומר שאסור לו להשיב אלא שיש לי קצת סעד לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב בשלישי של שבת שואלין הלכות מרחץ בבית המרחץ הלכות בית הכסא בבית הכסא כהדא ר' שמעון בן יוחאי על מסחי עם ר' מאיר אמר ליה מהו שנדיח אמר ליה אסור מהו שנקנח אמר ליה אסור ולא כן אמר שמואל לרב מהו לענות אמן במקום המטונף ואמר ליה אסור ואסור דאמרי לך אסור אלמא שלא נאסר לומר אסור אלא בבית המרחץ ר"ל מקום שאסור להרהר וכבר ביארנו מקצת דינין אלו במסכת ברכות ובמסכת מגלה:

פיסקא שאל (פנקלוס) [פרקלוס] כו' עד אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי פי' המורה היא באת בגבולי שהמרחץ קדם לה והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבנים ועוד תשובה אחרת אין אומר נעשה מרחץ כו' ואינו נ"ל דמנלן דמרחץ קדם ותו אפי' אם קדם אין זה גוזלת את הרבנים שבחצר ע"ז עשה ואין המקום הפקר לרבים ותו אם טענה אחרת הוא זה שאמר אין אומר נעשה מרחץ כו' אמאי לא אמר ד"א כדאמרי' בסיפא מש"ה נ"ל לומר שהכל היא טענה אחת שמפרש היאך לא באתי בגבולה והיא באת בגבולי שאלו היו עושין המרחץ נוי לאפרודיטי הייתי בא אני בגבולה והייתי אסור לרחוץ בה אבל עכשיו שהיא נעשית נוי למרחץ היא באה בגבולי והילכך אני מותר לרחוץ בה ד"א אם נותנין לך ממון הרבה כו' פי' עד עתה התיר המרחץ בהנאה ועכשיו מתיר גוף ע"ז עצמה מפני שאין נוהגין בה משום אלוה:

גמ' והיכי עביד הכי והא אמר רבה כו' ומהא מלתא גופיה דאמר ליה אין משיבין במרחץ לא בעי למפרך משום דאפשר לפרש דלאו משום איסור דברי תורה נגעו בה אלא משום דאין פנאי לאדם להשיב במרחץ וק"ל:

תוס' בד"ה תנא כשיצא א"ל כו' וי"ס דגרסינן בברייתא וכשיצא א"ל אין משיבין כו' משמע כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דאי גרסינן כשיצא א"ל בלא וי"ו משמע דבא תנא דברייתא לפרש המתני' דהא דקתני בה א"ל אין משיבין כו' לא א"ל אלא כשיצא אבל אי גרסינן וכשיצא בוי"ו משמע דהאי תנא דברייתא מלתא דנפשיה קאמר וכיון דלא קתני בה שהשיב לו אלא אין משיבין כו' משמע דלא השיב לו יותר וקשה להר"א והר"ן מחלק בין בוי"ו ובין בלא וי"ו אוכשיצא דמתניתין ולא שייך לדברי התוס' ודו"ק:

בד"ה תשובה גנובה כו' שאפילו לא היה כדברי ר' גמליאל לא כו' עכ"ל כצ"ל:

גמרא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה וכו' בכל מקום מותר להרהר וכו'. מקשין העולם מה היה לה לגמרא להביא הא דרבה בר בר חנה הא מדברי ר"ג גופיה שאמר אין משיבין במרחץ נשמע בהדיא שאסור לדבר בדברי תורה במרחץ וא"כ היאך השיב לו אין משיבין דזה גופיה הוא דברי תורה ועוד מקשין אהא דקאמר וכ"ת בלשון חול א"ל וכו' וקשה א"כ היה לו להשיב כל התשובה שהשיב לו אח"כ בלשון חול ולמה לא השיב עד לאחר שיצא ונראה דאם לא הביא הא דרבה בר בר חנה לא היה קשה מידי משום דה"א דהא דאסור בד"ת במרחץ היינו דוקא כשאומר הדין בטעמו באריכות אבל להשיב בקצרה בלי טעם דבר זה מותר או אסור מותר אף במרחץ דאינו אלא כמו הרהור בדברי תורה ולכך היה מותר לר"ג להשיב אין משיבין במרחץ ולכך פריך מרבה בר בר חנה דאמר אפילו הרהור אסור ועל זה נמשך ג"כ וכ"ת בלשון חול א"ל וכו' וה"ק וכ"ת דבלשון חול א"ל וא"כ הוי תרתי לטיבותא חדא דהוי כמו הרהור ועוד דהיה לשון חול ובלשון חול מותר להשיב בקצרה בלי טעם כיון שאינו אלא כמו הרהור והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון הקודש וכו' וא"כ ש"מ דאין נפקותא כלל בין אומר בלשון חול או קודש אלא הכל תלוי בדבר העסק אם דבר קדושה או דבר של חול וק"ל ועיין בר"ן שהוא ג"כ מדמה כשמשיב בקיצור דבר זה אסור או מותר להרהור:

תוס' ד"ה תנא כשיצא וכו' וי"ס דגרסי בברייתא וכשיצא כו'. משמע שהתוס' מחלקין בין אי גרס כשיצא ובין אי גרס וכשיצא בוי"ו דוכשיצא בוי"ו משמע דלא השיב ליה אלא דבר זה אבל אי גרס כשיצא בלא וי"ו משמע דהברייתא לא בא אלא לתרץ הא דקתני מתני' א"ל אין משיבין במרחץ שלא אמר לו זה אלא כשיצא וכפירוש הרשב"ם וק"ל:

ד"ה תשובה גנובה וכו' כלומר עלובה ומכוסה ממנו. נראה דר"ל שהיא מכוסה מאתנו שאין אנו מבינים אותה ולפי פירוש זה יתישב ג"כ לשנויא קמא ולרב שימי בר חייא וק"ל:

ד"ה וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים וכו' ואינו נראה לר"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן וכו'. יש לדקדק למה לא הקשה ר"י קושיא זו אשנויא דאביי דלעיל דקאמר ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי והלא לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה וכו' וי"ל דלעיל כשהוא מחזיק טובה להכומרים אם כן הוא מודה שהיה הוא נהנה מן וכו' דאם לא כן במה מחזיק להם טובה ולכך מקרי שפיר נהנה מן וכו' וק"ל:

רש"י ד"ה והיכי עביד. דאהדר ליה במרחץ אין משיבין במרחץ. כצ"ל והס"ד. ומה"ד אסור לאומרן כו'. שאע"פ שאינם בלה"ק כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה גנובה. כלומר דחהו בקש. כצ"ל:

רש"י ד"ה כבטובת אחרים. הוה אסור. הס"ד. ומה"ד כל הני. ואני אומר כו':

תד"ה תנא (בסה"ד). השיבו תשובות משנתנו. כצ"ל:

תד"ה נהנין. אנן קאווקי כו' אלא הנאת עצמן שאני. כצ"ל:

בסה"ד גבאים של עובדי כוכבים כו'. כצ"ל וכ"ה ברא"ש לקמן בפ' רי"ש:

מתני' אני לא באתי בגבולה. עיין בטורי אבן חגיגה דף יג ע"ב ד"ה אין מוסרין:

מתני' פרוקלוס. מין עובד כוכבים היה: אפרודיטי. שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה: אין משיבין. דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום: היא באה בגבולי. שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים: ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר: ביב. חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה''ר: לא נאמר. בתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו': גמ' והיכי עביד הכי. דאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע''פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו: גנובה. כלומר דחהו בקש: ואני אומר. ר' חמא קאמר לה ופליגא אדר' הושעיא רביה: וכי בא בגבולה. כלומר ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ מאי איכפת לן: שלא בטובה. שלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו בתקרובת: כבטובת אחרים. שהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן הלכך אי לאו מרחץ קודם הוה אסור כל הני: ואני אומר אינה גנובה. מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי: גיררה. בטיט ובצואה לא בטלה לקמן (דף נג.) נפקא לן מוהיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו: שאין הקדש לעבודת כוכבים. באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת: נוי מיהא איכא. אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה:

תנא כשיצא א''ל אין משיבין במרחץ. פי' רשב''ם כשיצא א''ל לפי שאין משיבין במרחץ לא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ובהכי ניחא דלא תקשי מתני' וי''ס דגרסי בברייתא וכשיצא א''ל אין משיבין וכו' משמע דכשיצא לא השיבו אלא אין משיבין וקשה להר''ר אלחנן דבמתני' קתני וכשיצא השיבו ואור''י דג' בתים יש במרחץ כמו שמפרש בפ''ק דשבת (דף י.) פנימי אין שם שאילת שלום אמצעי יש בו שאילת שלום ואין שם דברי תורה חיצון מותר אף בד''ת והוא שאלו בבית הפנימי ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאילת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובות ממשנתנו שאף דברי תורה מותרים שם: תשובה גנובה. פ''ה דחהו בקש מיהו אין לפרש כן לדברי אביי ולרבה בר עולא שאומרים שאפילו לא היה כדברי ר''ג לא היה אסור לכן נראה לפרש גנובה כלומר עלובה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני (בראשית לא): והאמר רבא פעור יוכיח. לכאורה משמע דרבא אמר למילתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא: נהנין ממנה שלא בטובה. פירש רש''י כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נא:) פ''ה בטובה בשכר וכן פר''ח ולא נהירא לר''ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ''ד לעיל בפ''ק (דף יג.) מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נא:) דאיכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר''ת כמו שפי' רש''י כאן ועוד נראה לר''ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והריחים בבית העבודת כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ''ק (דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ''ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכי נמי אמרינן בסוף סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) אנן קאווקי ואמונקי היכי יהבינן אלא הנאת עצמן שאני וגרס לקמן פרק רבי ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהן עושין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהן לצורך עבודת כוכבים מותר גנאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם אם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהיא לצורך עבודת כוכבים מותר: וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הוי. וקשה דהא לקמן (דף נא:) אמרינן דנוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורין ועוד כי משני נוי מיהא איכא פירש רש''י ואם היה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אע''ג דלא מיתסר מרחץ בהנאה מיהא אסור לנו ליפותה ואינו נראה לר''י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי אלא הכי פריך כי נמי עשאו לנוי ונתנו לעבודת כוכבים מאי הוי והתנן וכו' דודאי נוי ותכשיט לעבודת כוכבים לא הוי האי מרחץ ליאסר כדין נוי עבודת כוכבים ותכשיטיה אלא כדין בית הוא ומסיק נהי דאיתסורי לא מיתסר המרחץ מן התורה דהוי כאומר בית זה לעבודת כוכבים מכל מקום מדרבנן מיהא יש לו לאסור ליהנות משום איסור נוי ולכך אם היה מרחץ נעשה לשם אפרודיטי לא היה ר''ג נהנה ממנה:

עבודה זרה מד ע"ב

דף מד - ב

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד