ראש השנה יא ע"ב

עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו' בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרי' כתיב הכא {שמות ו-ו} והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם {תהילים פא-ז} הסירותי מסבל שכמו בניסן נגאלו כדאיתא בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם {ישעיה כז-יג} ביום ההוא יתקע בשופר גדול ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל מנלן אמר קרא {שמות יב-מב} ליל שמורים ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין ואזדו לטעמייהו דתניא {בראשית ז-יא} בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום י''ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב''ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ר' אליעזר אומר אותו היום י''ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יא - ב

עדות ביהוסף שמו בצאתו [מבית האסורים, לשלוט] על ארץ מצרים". וגו'.

כלומר, באותו היום [בראש השנה] הוציא ה' את יוסף למשול על ארץ מצרים. ^[299]

שנינו בברייתא: בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, לדברי הכל.

ומביאה הגמרא מקור לדבר:

כתיב הכא בענין שיעבוד מצרים [שמות ו]: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים".

וכתיב התם בתהילים, בהמשך הפסוק: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. עדות ביהוסף שמו. הסירותי מסבל שכמו".

מכאן שהוסר הסבל של שיעבוד מצרים בראש השנה. ^[300]

שנינו בברייתא: רבי אליעזר אומר, בניסן נגאלו ממצרים, בתשרי עתידין להגאל לעתיד לבוא.

ומביאה הגמרא את המקור לדבריו:

בניסן נגאלו - כדאיתא! כמו שמפורש בתורה בענין יציאת מצרים.

בתשרי עתידין ליגאל - אתיא למדים זאת בגזרה שוה "שופר שופר":

כתיב הכא [בתהילים שם]: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", בחג ראש השנה.

וכתיב התם [ישעיה כז] בענין הגאולה לעתיד לבוא: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול".

כשם שתקיעת השופר האמורה בתהילים [שם] היא בראש השנה, אף תקיעת שופר האמורה בגאולה שלעתיד לבוא, היא בראש השנה.

שנינו בברייתא: רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.

והוינן בה: מנלן הא?

ומשנינן: אמר קרא [שמות יב] בענין ליל פסח, "ליל שימורים". ללמדך, כי זה הוא הליל המשומר ובא לגאולה, מששת ימי בראשית.

ואידך, רבי אליעזר, הסובר שבתשרי עתידין להגאל, מפרש את המקרא "ליל שימורים", שהוא לילה המשומר ובא בכל הדורות מן המזיקין. ^[301] שנינו בברייתא לעיל, שרבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו מתי נברא העולם: לדעת רבי אליעזר העולם נברא בתשרי. ואילו לדעת רבי יהושע העולם נברא בניסן.

ומאחר שנחלקו בענין בריאת העולם. לכן, אזדו לטעמייהו, נחלקו והלכו לשיטתם אף בענין זמן המבול, כדלהלן: ^[302]

דתניא: נאמר [בראשית ז יא] בענין המבול:

"בשנת שש מאות שנה לחי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו" [והתחיל המבול].

ונחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר מה הוא היום ה"שבעה עשר יום לחדש השני" שהוזכר בפסוק?

רבי יהושע אומר:

מאחר והעולם נברא [לדעתו] בניסן, לכן החדש השני המוזכר בנח, הוא החודש שאחרי חודש ניסן, היות ובניסן מתחיל מנין שנות כל הדורות.

הלכך, אותו היום שהחל בו המבול - י"ז באייר היה, שהוא החדש השני מניסן.

והוא יום שמזל כימה, זנב מזל טלה ^[303] - שוקע ביום מתחת לארץ.

ואף מעיינות מתמעטין באייר, שהרי כבר כלתה עונת הגשמים.

ומתוך ששינו אנשי דור המבול את מעשיהן, מטוב לרע - שינה הקדוש ברוך הוא עליהם את מעשה בראשית, בשני דברים:

א. המבול ירד ביום. שהרי נאמר [בראשית ז יג]: "בעצם היום הזה בא נח אל התבה". ונח נכנס לתיבה רק כאשר ירדו המים והכריחוהו להכנס לתיבה, שנאמר [שם פסוק ז]: "ויבא נח אל התבה מפני מי המבול". מכאן שהמבול ירד ביום.

וכיצד הביא הקדוש ברוך הוא את המבול? נטל שני כוכבים ממזל כימה, שהוא זנבו של מזל טלה, שיש בו הרבה כוכבים, ונעשה נקב בשמים. ודרכו ירדו המים לארץ. ^[304] ומאחר שבי"ז אייר מזל כימה הוא מתחת לארץ, ^[305] הוצרך הקדוש ברוך הוא לשנות ממעשה בראשית, והעלה את מזל כימה ביום.

ונטל שני כוכבים מכימה, ונעשה נקב בשמים. ודרך אותו הנקב הביא הקדוש ברוך הוא מבול לעולם.

ב. בי"ז אייר המעיינות מתמעטים. ^[306] ושינה הקדוש ברוך הוא את מעשה בראשית, והתגברו המעיינות, ושטפום.

רבי אליעזר אומר:

מאחר שהעולם נברא [לדעתו] בתשרי, לכן החדש השני המוזכר בפסוק נמנה החל מתשרי, שבו מתחיל מנין שנות כל הדורות.

הלכך, אותו היום ["בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש"] שהתחיל המבול - י"ז במרחשון היה [שהוא החדש השני מתשרי].

והוא יום שמזל כימה עולה ביום מעל הארץ. ^[307]

ואף המעיינות מתגברים במרחשון, שהרי אז היא עונת הגשמים. הלכך, לא הוצרך הקדוש ברוך הוא לשנות את מעשה בראשית ולהעלות את כימה ביום. ^[308] ואף לא הוצרך להגביר את המעיינות. שהרי מזל כימה עולה במרחשון ביום, ואף המעינות מתגברים באותו הזמן.

הערות

^[299] "עדות" הוא מלשון "עדי" [ענק זהב]. כלומר, שבאותו הזמן נתן פרעה עדי זהב בצואר יוסף כמו שנאמר [בראשית מא]: "וישם רביד הזהב על צוארו". [אבן עזרא בפירוש שני. ומצודות. אבל הרד"ק פירש את הפסוק באופן אחר על פי פשוטו של מקרא].

^[300] עיין מהרש"א בחידושי אגדות.

^[301] מטעם זה כתב הרמ"א [או"ח תפא ב] שנוהגים שלא לקרוא בקריאת שמע שעל המיטה את כל הפסוקים שקוראים בכל הלילות אלא את קריאת שמע בלבד [ואף ברכת המפיל. אחרונים]. והטור [בסימן תפז] הביא שיש נוהגים שלא לברך ברכת מעין שבע בליל ראשון של פסח שחל בשבת. מפני שברכה זו נתקנה למאחרים בתפילתם שלא יזיקום המזיקים. [אם ישארו לבדם בבית הכנסת] ולילה זה משומר מן המזיקין. ובגמרא [פסחים קט ב] אמרינן, שתקנו 4 כוסות ולא חששו ל"זוגות" מפני שלילה זה משומר מן המזיקין.

^[302] רש"י האריך מאד בהסבר הגמרא כאן, ודבריו קשים, ואף המהרש"א התקשה בדבריו. ונבאר את דברי רש"י [כפי הנלענ"ד]. הגמרא אומרת שרבי אליעזר ורבי יהושע "אזדו לטעמייהו". כלומר, לדעת רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם, מנין שנות הדורות שלפני יציאת מצרים נמנה מתשרי. ולפי זה המבול התחיל בי"ז חשון. שהרי נאמר: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש 'השני' בשבעה עשר יום לחדש", והשני לתשרי הוא מרחשון. והוקשה לרש"י: מנין למדה הגמרא שלדעת רבי אליעזר מנין שנות הדורות נמנה מתשרי? הרי אפשר לומר ששנות הדורות נמנים מניסן, והטעם שרבי אליעזר אמר שהחדש השני הוא חשון, זהו משום שחשון הוא החדש השני לתשרי שבו נגזר הדין של אנשי דור המבול [כפי שמבואר בגמרא להלן יב א] ! [ובזה מיושבת תמיהת המהרש"א]. ולכן רש"י טרח להוכיח שבעל כרחך לדעת רבי אליעזר מנין שנות הדורות מתחיל בתשרי כדלהלן: בזמן שהמים חרבו נאמר: "ויהי באחת ושש מאות שנה:. חרבו המים". ובכל המאורעות שקדמו לזה לא נאמר "בשנת אחת ושש מאות". משמע שכל המאורעות שקדמו לזה עדיין היו בשנת שש מאות שבה התחיל המבול. ולפני שהמים חרבו נאמר [בראשית ח ג-ד]: "וישובו המים מעל הארץ, הלוך ושוב:. ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט". ומאחר שלא נאמר כאן "ותנח התבה 'באחת ושש מאות שנה' בחדש השביעי" משמע שאותו חדש שביעי עדיין היה בשנת השש מאות שבה התחיל המבול, ואותו חדש שביעי הוא סיון שהוא שביעי לכסלו שבו הפסיקו הגשמים [כפי שיבואר להלן] לדעת רבי אליעזר. ומכאן יש להוכיח שמנין שנות הדורות נמנה [לדעת רבי אליעזר] מתשרי, שהרי אם נמנה מניסן, יש להקשות: הרי בחדש השביעי הנ"ל שהוא סיון כבר נכנסה שנת האחת ושש מאות, [שהיא מתחילה בניסן], ואם כן מדוע לא נאמר "באחת ושש מאות שנה בחדש השביעי"? ומכאן שאף מנין שנות הדורות אינו נמנה אלא מתשרי, [וממילא החדש השביעי הוא בשנת השש מאות]. רש"י טורח להוכיח שהחדש השביעי שבו נראו ראשי ההרים היה סיון. כדלהלן: [ואף על פי שגם אם היינו אומרים שהוא ניסן שהינו שביעי לדין, לכאורה יש להוכיח שהשנים אינן נמנות מניסן. ממה שלא נאמר בו "באחת ושש מאות שנה". נראה, שאם השביעי היה ניסן, יש מקום לומר שאף על פי שהשנים נמנות מניסן, בכל זאת לא נאמר "באחת ושש מאות שנה" מפני שיום אחד בשנה אינו חשוב שנה, וכדעת רבי אליעזר לעיל דף י', אבל מאחר שהחדש השביעי הוא סיון, הרי לדברי הכל שלשים יום בשנה חשובים שנה, ואם כן אילו השנים היו נמנות מניסן היה הכתוב צריך לומר "באחת ושש מאות שנה"]. א. אין לומר שהוא השביעי למנין החדשים דהיינו [לדעת רבי אליעזר] ניסן, שהרי מבואר בתורה שהמבול ירד 40 יום, ואחר כך המים התגברו 150 יום, ובסך סך הכל 190 יום. ומכאן ואילך המים התמעטו עד שנאמר "ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט". ואותם 190 יום של תגבורת המים הם יותר מששה חדשים. נמצא שהמים התחילו לחסור באחד בסיון. [ואין לומר שאותו חדש השביעי שהתבה נחה בו היה בניסן !] ב. גם אין לומר שאותו החדש היה אייר שהוא שביעי להתחלת הגשמים שהרי המים התחילו לחסור באחד בסיון [וכנ"ל]] ! ובעל כרחך שהתבה נחה על הרי אררט בי"ז בסיון, שהוא שביעי להפסקת הגשמים. [ההרים עצמם נראו רק בחדש העשירי כמבואר בתורה. ואותו חדש עשירי הוא אב שהוא עשירי לירידת הגשמים. כפי שהוכיח רש"י על התורה. והתבה נחה על הרי אררט כבר בסיון, מפני שהיא היתה משוקעת במים 11 אמות. שהרי נאמר "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכוסו ההרים". מכאן שהמים היו 15 אמה מעל ההרים. ומאחר שמאחד בסיון [שבו התחילו המים להתחסר] ועד אחד באב [שבו נראו ראשי ההרים] יש שישים יום. נמצא שהמים חסרו אמה במשך 4 ימים. [4=15: 60]. והרי התיבה נחה בי"ז סיון כלומר אחר 16 יום שהמים חסרו 4 אמות. נמצא שהתבה היתה משוקעת 11 אמה במים]. רש"י מביא פירוש נוסף בגמרא ותמה עליו. [ועיין מהרש"א ורש"ש].

^[303] יש 12 מזלות, שהם 12 קבוצות כוכבים הקבועים בגלגל הרקיע. וזה סדרן: [שרטוט המזלות בסוף הספר] טלה. שור. תאומים. סרטן. אריה. בתולה. מאזנים. עקרב. קשת. גדי. דלי. דגים ובראשי תיבות: טש"ת, סא"ב, מע"ק, גד"ד. וגלגל החמה [גלגל הרקיע שבו קבועה החמה], עגול הוא, חציו נראה מעל הקרקע וחציו מתחת הקרקע. נמצא שתמיד ששה מזלות נראים מעל הקרקע, וששה אינם נראים כי הם מתחת לקרקע. בכל יום ויום עולים כל המזלות מעל הקרקע על פני רקיע השמים, ששה מהם עולים ביום, וששה בלילה [העולים ביום אינם נראים לעיננו מחמת אור החמה]. כל מזל שוהה מתחילת עלייתו [מעל הקרקע] ועד סוף עלייתו מעט יותר משעתיים. [ראה תוספות מהרש"א, רש"ש, ותשובת חות יאיר סימן ריט]. מזל ניסן הוא טלה, מפני שבתחילת הבוקר בניסן עולה מזל טלה. ומזל אייר הוא שור - מפני שבתחילת הבוקר באייר עולה מזל שור. וכן סדר כל המזלות. וזה סדר המזלות בבוקר של אייר: בבוקר עולה מזל שור, ושעתיים קודם לכן [סוף הלילה] כבר עלה מזל טלה, נמצא שכל היום הוא הולך לקראת שקיעתו. עד שהוא שוקע בסוף השעה העשירית, [שהרי מהלך כל מזל כשעתיים]. ולזה הברייתא קוראת - "יום שמזל כימה שוקע ביום". רש"י. [תוספות מפרשים להיפך. עיין בדבריהם. ועיין בהגהה על רש"י בסוף המסכת לה א שפירש באופן אחר]. להלן יבואר מה איכפת לנו מה עושה מזל כימה ביום.

^[304] מדברי הגמרא כאן נראה שהמזלות קבועים בגלגל הנקרא "רקיע". ומעליו יש מים. שנאמר [בראשית א]: "ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מעל הרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע". ועל ידי שהוציא הקב"ה שני כוכבים מן הרקיע [מתוך מזל כימה שבו כוכבים רבים]. נעשה נקב ברקיע ודרכו ירדו המים אשר מעל הרקיע אל הארץ וירד המבול. [ועיין רמב"ם יסודי התורה ג א].

^[305] קשה: אמנם מזל כימה הולך לכיוון השקיעה כל היום [עד שבסוף שעה עשירית הוא שוקע] אבל מכל מקום הוא נראה כל היום על פני הרקיע מלבד בשתי השעות האחרונות שביום ! ואם כן מדוע היה צורך לשנות את סדרי בראשית? ונראה שזה הוקשה לתוספות, ומטעם זה הם גורסים בגמרא להיפך. שלדעת רבי יהושע מזל כימה עולה ביום. ולא היה צורך לשנות סדרי בראשית בזה. [ואדרבה לרבי אליעזר מזל כימה שוקע ביום]. ועיין בדבריהם.

^[306] [לדעת תוספות שבהערה הקודמת. באייר המעיינות מתרבים עיין שם]

^[307] מזל חשון הוא עקרב. מפני שבחשון בבקר עולה מזל עקרב מעל הקרקע. נמצא שמזל טלה עולה בשעתיים האחרונות ביום [שהרי עקרב עולה בשעתיים הראשונות. ואחריו יש עוד ארבע מזלות לפני הטלה. נמצא שיש לפני חמש מזלות שמשך עלייתם 10 שעות].

^[308] לעיל בהערה 305 הבאנו שתוספות גרסו להיפך. ולדבריהם, לדעת רבי אליעזר היה צורך לשנות את מעשה בראשית מפני שמזל טלה אינו נראה עד סוף היום. [וזנבו שהוא בסוף המזל, עולה בתחילת החדש סמוך ללילה ממש]. ולדעת תוספות אף מי המעיינות מועטין בחשון. עיין בדבריהם.

ומיד לאחר מכן נאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים "(תהלים פא, ו), משמע שהיה זה סמוך לראש השנה.

עוד שנינו כי בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים מנין — כתיב הכא [נאמר כאן]: "והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" (שמות ו, ו) וכתיב התם [ונאמר שם] ביוסף: "הסירותי מסבל שכמו" (תהלים פא, ז), וכשם שיוסף יצא מבית הסוהר בתשרי — כך גם אבותינו במצרים נגאלו מן העבודה בתשרי.

בניסן נגאלו — כדאיתא [כפי שמצוי בכתובים במפורש]. בתשרי עתידין ליגאל — אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה "שופר" "שופר". כתיב הכא [נאמר כאן] בראש השנה: "תקעו בחדש שופר" (תהלים פא, ד) וכתיב התם [ונאמר שם] בתיאור הגאולה לעתיד בראש השנה: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיה כז, יג).

ר' יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל — מנלן [מניין לנו] דבר זה? אמר קרא [הכתוב]: "ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם" (שמות יב, מב), ללמדנו שהוא ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית, שאף גאולה אחרונה ("לדורותם") תהיה בו.

ואידך [והאחר] ר' אליעזר מפרש כי הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין, שבכל הדורות לא תהיה שליטה למזיקים בליל הפסח.

א ומעירים: ואזדו [והולכים הם] ר' אליעזר ור' יהושע לטעמייהו [לטעמם, לשיטתם], שנחלקו באותה בעיה גם במקום אחר. דתניא [שכן שנינו בברייתא] : "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז, יא). ר' יהושע אומר: אותו היום שבעה עשר באייר היה שהחודש השני הוא חודש אייר, שהוא יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין עם גבור החום, ומתוך ששינו אנשי דור המבול מעשיהן לרעה שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, ובמקום שישקע מזל כימה העלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים מכימה ועל ידי כך הביא מבול לעולם.

ואילו ר' אליעזר אומר: אותו היום שבעה עשר במרחשון היה והחודש השני הוא השני לתשרי, יום שמזל כימה עולה ביום ובכל הזמנים מעינות מתגברים

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And immediately afterward it is written: “This He ordained in Joseph for testimony, when he went out over the land of Egypt” (Psalms 81:6), implying that Joseph’s release from prison took place on Rosh HaShana.

It was also taught in the baraita: On Rosh HaShana our forefathers’ slavery in Egypt ceased. From where is this known? It is written here: “And I will bring you out from under the burdens of Egypt” (Exodus 6:6); and it is written there, with regard to Joseph: “I removed his shoulder from the burden” (Psalms 81:7). From here it is derived by verbal analogy between the two instances of the word “burden” that just as Joseph was released from prison in Tishrei, so too, the slavery of our forefathers in Egypt ended in Tishrei.

It was taught in the baraita: In Nisan our forefathers were redeemed from Egypt, as it is explicitly stated in the Torah. The baraita continues: In Tishrei in the future the Jewish people will be redeemed in the final redemption. This is derived by means of a verbal analogy between one instance of the word shofar and another instance of the word shofar. It is written here, with regard to Rosh HaShana: “Sound a shofar at the New Moon” (Psalms 81:4), and it is written there, with regard to the final redemption: “And it shall come to pass on that day, that a great shofar shall be blown” (Isaiah 27:13).

It was also taught in the baraita: Rabbi Yehoshua says: In Nisan our forefathers were redeemed from Egypt; and in Nisan in the future the Jewish people will be redeemed in the final redemption. The Gemara asks: From where do we derive that the final redemption will be in Nisan? The verse states: “It is a night of watching for the Lord for bringing them out from the land of Egypt; this is the Lord’s night of watching, for all the children of Israel throughout their generations” (Exodus 12:42). This teaches that the night of Passover is a night that has been continuously watched, i.e., set aside for the purpose of redemption, from the six days of Creation, and it will continue to be so until the final redemption.

The Gemara asks: And how does the other tanna, Rabbi Eliezer, understand this verse? He derives from it that this is a night that is continuously watched and protected from demons, meaning that demons have no power on the first night of Passover.

And Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua follow their lines of reasoning, as they disagreed about this same issue in another context as well. As it is taught in a baraita: “In the six hundredth year of Noah’s life, in the second month, on the seventeenth day of the month, on that day were all the fountains of the great deep broken open, and the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11). Rabbi Yehoshua says: That day was the seventeenth of Iyyar, the second month of the year counting from Nisan, which is the day that the constellation of Kima sets during the day and the season that the springs diminish with the increased heat. But because the people of the generation of the flood changed their actions for the worse, the Holy One, Blessed be He, changed for them the acts of Creation, and instead of Kima setting, He caused the constellation of Kima to rise during the day and He removed two stars from Kima, and in this way He brought a flood to the world.

Rabbi Eliezer disagrees and says: That day was the seventeenth of Marḥeshvan, the second month counting from Tishrei, which is the day that the constellation of Kima rises during the day and the season that the springs increase.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים שנאמר בו ביוסף הסירותי מסבל שכמו. ואוקימנא כי בר"ה יצא יוסף מבית האסורין וכתיב באבות והוצאתי אותם מתחת סבלות מצרים וגמר סבילה סבילה.

ואזדו ר' אליעזר ור' יהושע לטעמייהו דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש. ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה כו' מדקרי ליה חדש שני מכלל דבניסן נברא העולם. ואקשינן הניחא לר' יהושע אשכחינן ניסן דאקרי ראשון לחדשים נמצא אייר שני לחדשים. אלא לר' אליעזר אמר מרחשון למה נקרא שני. ושנינן שני לדין. דתנן בד' פרקים העולם נידון וזה אחד מהן. בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. כלומר מרחשון הוא שני לחדש שניגמר עליהן הדין.

לילה המשומר ובא מן המזיקין. מכאן אמרו בתוס׳ כי כשחל פסח ביום שבת ש״ץ היורד לפני התיבה ערבית אין לו לומר אותה ברכה מעין ז׳ שסודר בלילי שבתות דהא מפני המזיקין תקנוהו תחילה ולילה זה משומר ובא מן המזיקין ואע״ג דאנן השתא לית לן חשש מזיקין שהרי בתי כנסיות שלנו ביישוב ואמרינן לה בשאר שבתות אפ״ה אנו תופסין מנהג אבותינו וכדאמרינן גבי קדוש דאמרינן לה בבי כנישתא ואע״ג דליכא אורחין דאכלי ושתי בבי *[כנישתא] הא כל היכא דאינהו לא הוה אמרי אנן נמי לא נימא וזהו שנהגו שלא לומר קדוש בבהכ״נ בלילי פסחים משום דההיא שעתא אפילו לדידהו לא אכלי אורחים בבי כנישתא אלא בבתים במסבה ודרך חירות כדאמרינן הא לחמא עניא וכו׳ כל דכפין ייתי וייכול:

ואזדא לטעמייהו דתניא וכו'. כל הענין הזה מפורש בארוכה בפרש״י:

בפרש"י בד"ה ואזדו כו' ש"מ אין מונין הדורות מניסן שאם כו' שהרי אותו חדש שביעי סיון היה כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דתלא התניא בדלא תניא דמי הגיד לו בפשיטות דאותו חדש סיון הוא דהא לפום סברא דהשתא דמניסן מונין הדורות נימא דאותו חדש נמי כסליו כדסבר ר"י וכן משמע גם מתחלת דבריו שכתב דמתשרי מתחילין שני הדורות לפיכך המבול ע"כ כו' משמע דלא פסיקא ליה למנות המבול מתשרי אלא מדמונין שנות העולם מתשרי ודו"ק:

בא"ד לפיכך נחה בשבעה עשר בסיון ולרבי יהושע דאמר כו' הד"א שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא כו' ויש פותרין ואזדו כו' והוי מרחשון שני לחדש שהתחילה בו כו' דאל"ה למאי קרי ליה שני אם לסדר חדשים כו' עכ"ל ק"ק לפירוש זה דאכתי מאי קאמר דר"י אזיל לטעמיה אימא דקרי ליה שני לסדר חדשים ודו"ק:

בא"ד בשתי שעות אחרונות בלילה וכל יום הוא שוקע כו' עכ"ל כצ"ל ומ"ש התוס' על פרש"י וגרסתו ואין הסדר כן כו' נראה ליישב דודאי רש"י נמי כתב הסדר כן אלא דר"ל כמו שהוא עולה בב' שעות אחרונות בלילה כן הוא שוקע בב' שעות אחרונות מן היום ולזה קאמר לר"י דבאייר הוא שוקע ביום היינו בב' שעות אחרונות מן היום ובמרחשון הוא עולה ביום לר"א היינו נמי בב' שעות אחרונות מן היום ודו"ק:

תוס' בד"ה יום שמזל כו' חלק אחד משלשים בשעה כו' עכ"ל ר"ל דלאו בכל יומי ניסן מתחיל טלה תחלת עלייתו ביום דהיינו ראש טלה אלא בר"ח ניסן מתחיל תחלת עלייתו ביום ואח"כ בכל יום מימי החדש הוא פוחת מעליית ראשו ותחלתו ביום חלק א' משלשים שהוא עולה בשעה אחרונה מן הלילה כידוע לחכמי תכונה שהגלגל היומי יש בו ש"ס חלקים שלשים חלקים לשלשים ימי החדש ועד"ז כתבו ג"כ לקמן וכל חדש ניסן טלה עולה לאור הבוקר או מראשו כו' ודו"ק:

בא"ד ומפצי ביומי דתשרי כו' וגרסינן בסמוך בשלמא לר' אליעזר היינו דשינה אלא לר' יהושע מאי שינה כו' כצ"ל מת"י וכן הוא בקונטרס בסוף המסכת וק"ל:

בר"ה בטלה עבודה כו' וכתיב התם הסירותי גו'. פרש"י ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף עכ"ל משמע לי' דגם לפי זה הדרש על עדות ביהוסף קאי דלעיל מיניה ומג"ש דסבלות יליף ליה עבודת אבותינו מעבודת יוסף שבטלה בר"ה ולולי פירושו נראה דההוא קרא דהסירותי מסבל שכמו יליף ליה מהך ג"ש דלא מיירי ביוסף כפשטיה אלא בישראל דלא מצינו ביוסף שעבד עבודת סבלות וכל המקראות שאחריו בישראל משתעי בצרה קראת אענך בסתר רעם וגו' שמע עמי וגו' וכתבו התוס' בר"ה בטלה עבודה כו' ר"י מודה בזה ברוב ספרים ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט המצרים י"ב חדש כדתנן בעדיות מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי עכ"ל ועיין בפירוש הראב"ד לעדיות ודברים אלו אינן סותרין להא דאמרינן בב"ר דכל מכה ומכה היתה משמשת עם התראתה חדש וא"כ לכל י' מכות רק י' חדשים דאיכא למימר שהיו ימים מופסקים ביניהן בלי מכה והתראה כלל ומשפט מצרים י"ב חדש דקאמר היינו מתחלת מכותן והתראתן וק"ל:

וכתיב התם יתקע בשופר גדול כו'. דהשופר מורה על החירות והגאולה כענין היובל ולכך בר"ה שהוא יום החירות מהשטן כדאיתא במדרשות בלע המות וגו' והיה ביום ההוא יתקע וגו' כי שמע קול שופר חדא זימנא בהיל כו' והוא טעם גם כן שבטלה עבודה מאבותינו בר"ה דהשופר מורה על החירות:

לילה המשומר כו'. ונראה דאסיפא דקרא קסמיך דכתיב לדורות דהיינו מששת ימי בראשית לכל דור ודור עד עולם ומ"ד לילה המשומר מן המזיקין מפורש בפ' ע"פ ע"ש:

ואזדו לטעמייהו כו' י"ז באייר היה יום שמזל כימה כו'. מה שיש לדקדק בכל זה בפרש"י ובדברי התוס' עיין בחדושי הלכות והרא"ם ז"ל לא הביא פרש"י דסוגיין וכתב אהך פלוגתא דר"א ור"י א"ל דטעמיה דר"א כו' וי"מ דטעמי' דס"ל דבתשרי נברא עולם וע"כ שיהיה ג"כ ראש למנין שנות עולם ושנות הדורות ולפיכך כו' ושיבוש הוא בידם כו' והנכון בעיני שר"א סובר שמנין שנות דורות מתשרי ולפיכך פי' חדש השני הוא מרחשון ומאי שני שני לדין שא"ת שהוא אייר ושני לחדשים ה"ל למכתב ותנח התיבה באחד ושש מאות שנה בחדש הזה שכבר נכנסה שנה האחרת כו' עכ"ל ע"ש באורך ולפירושו מסברא קאמר דמונין שנות עולם מתשרי בלאו טעמא דלעיל דבתשרי נברא עולם אבל לישנא דאזדו לטעמייהו לא משמע כדבריו דמשמע דמה"ט דס"ל נמי דמתשרי מונין שנות עולם וכן לר"י מניסן ונראה לקיים פי' הי"מ וכן נראה מפרש"י שכתב דלר"א דבתשרי נברא עולם דמתשרי מתחילין מנין שנות דורות לפיכך מבול ע"כ כו' ומה שהקשה הרא"ם לפי זה מדלקמן שהרי חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופות כר"י ופרש"י שנות נח ובריאות עולם כו' ע"ש לאו קושיא היא אלא דתלמודא דהכא דקאמר ואזדו לטעמייהו לית ליה האי סברא אלא דאלו לא היתה הבריאה בתשרי אין סברא שיהיו שנות דורות מתשרי אלא ששנות דורות בין לר"א בין לר"י נמשכין אחר הבריאה וסברא זו נזכרת בפרש"י בכולה סוגיין ודו"ק:

רש"י ד"ה עדות. בתריה דההוא קרא דכי חוק לישראל כתיב. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואזדו. ויש פותרין כו'. נראה משום דהוה ק"ל דבשלמא לר"י מוכח יפה מהא דקאמר דמבול באייר ירד דע"כ ס"ל דבניסן נה"ע דאי בתשרי א"כ כבר נתחדשה השנה מקודם. אבל לר"א א"ל דלעולם בניסן נברא ומ"מ לשנים מונים מתשרי כדס"ל לחכמי ישראל לקמן לכן פתרו מה שפתרו ובזה נדחית קושיית המהרש"א ע"ש:

תד"ה יום. ושוהה שתי שעות עם חלק א' משלשים בשוה. כ"ה גירסת הרש"א אבל פירושו דחוק. ול"נ לפרש דזה ידוע בחכמת התכונה דמזריחה עד זריחה שהוא כ"ד שעות סובב גלגל המזלות כולו ועוד חלק א' משלשים במזל מה שהחמה הולכת ביום א' במהלכה העצמית ממערב למזרח. וא"כ בשתי שעות עולה מזל אחד שלם וחלק י"ב מחלק למ"ד ממזל השני וזהו שאמרו טלה עולה כו' ושוהה ב' שעות (ר"ל מזל טלה) עם עוד חלק (ר"ל חלק י"ב) מאחד משלשים בשוה. ונ"ל דצ"ל בשור תחת בשוה כי הה"א והרי"ש קרובים מאד להתחלף בטעות:

בא"ד ואמר בפ' הרואה דכימה זנב טלה. עמש"כ במ"ר במדבר פ"י אות ל' במ"ק בס"ד:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם מְנָא לָן? אַתְיָא (שמות ו, ו) 'סְבִילָה' 'סְבִילָה' (תהלים פא, ז). אַתְיָא 'סְבִילָה' 'סְבִילָה' מִיּוֹסֵף נראה לי בס"ד לכך כתיב (תהלים עז, טז) 'גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה' שבחודש שגאלת את יוסף מבית האסורין בו גאלת בני יעקב מעבודה של מצרים ואמר בִּזְרוֹעַ על חודש תשרי כי שמו מורה על דין שהוא על סוד תשר"ק שהם דין כנודע וסתם זרוע הוא שמאל שהוא גבורה ודין.

וּבְתִשְׁרֵי עֲתִידִין לִגָּאֵל, מְנָא לָן? אַתְיָא (תהלים פא, ד) 'שׁוֹפָר' 'שׁוֹפָר' (ישעיהו כז, יג). הקשה הגאון 'טורי אבן' הא תניא בעירובין (עירובין מג.) 'הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר בשבתות וימים טובים לשתות יין ואסור בימי החול' ואמאי אסור כל ימי החול, אי לרבי אליעזר לא יהיה אסור אלא בתשרי, ואי לרבי יהושע בניסן בלבד? ותירץ דשני קצין הוו כדאיתא בסנהדרין (סנהדרין צח.) זכו אֲחִישֶׁנָּה לא זכו בְּעִתָּהּ (ישעיהו ס, כב) ורבי אליעזר ורבי יהושע איירי בקץ של בְּעִתָּהּ למר בתשרי ולמר בניסן, אבל של אֲחִישֶׁנָּה אין לו זמן קבוע אלא כל יומא זמניה הוא וכדאמר (שם) משיח לרבי יהושע בן לוי 'הַיּוֹם' אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תהלים צה, ז) עד כאן דבריו.
ועוד נראה לי בס"ד דרבי אליעזר ורבי יהושע לא איירי בביאת משיח בן דוד אלא בקבוץ גליות שזה יהיה אחר ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] דהכי משמע מקרא דמייתי מיניה והוא פסוק (ישעיהו כז, יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וכו' וכן רבי יהושע דיליף 'לַיְלָה הַמְשֻׁמָּר לֶעָתִיד לָבוֹא' גם כן איירי על גאולה דקיבוץ גליות שיהיו יוצאין מחוץ לארץ לבא לארץ ישראל דומיא דליל יציאתם מארץ מצרים וזה מוכרח נמי מגמרא דלקמן דף ל"א עשר מסעות וכו' ומצפורי לטבריה ואמר רבי יוחנן ומשם עתידין להגאל וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"ד מהלכות סנהדרין) יעוין שם. ואם כן מלך המשיח יתגלה תחלה במקום ידוע בטבריה ואחר כך תתפשט מלכותו ונדר הנזירות יחול על יום שיתגלה בו בטבריה אך רבי אליעזר ורבי יהושע לא משתעו על יום ביאתו ממש שהוא יום גלויו בטבריה.

בא"ד תימא דכל הני דס"ל בתשרי הוה היאך מקיים קרא דלמועד הזה בשנה האחרת כו' ואומר ר"ת דהני דאמרי בתשרי ס"ל כרבי יהושע דבניסן נברא העולם עכ"ל. שמעתי מקשים הא בשמעתין אמרינן להדיא דר"א גופא דס"ל בתשרי נברא העולם נמי סבר בפסח נולד יצחק ונפיק ליה מהאי קרא דלמועד אשוב דקאי בחג. וא"כ לדידיה הקושיא במקומה קרא דלשנה האחרת מאי עביד ליה דהיאך אפשר שנצטוה בפסח ולא נימול עד יוה"כ ואפשר דלא משמע להו להתוספת האי הכריחא דהאי דפירקי דר"א ר"א גופא קאמר לה אלא תנא אחרינא ואליבא דהאי תנא לחוד ואליבא דרבי חמא בפרק הפועלים דאמר שלישי למילתו היתה בשורת המלאכים ואית ליה נמי ע"כ סוגיא דהכא דקאי בחג לכך הוצרכו לפרש דסברי בניסן נברא העולם אבל ר"א גופא דסבר בתשרי נברא העולם וסבר נמי בפסח נולד יצחק היינו משום דס"ל דבפסח נצטוה על המילה. והיינו קרא דלשנה האחרת ובו ביום מל. אבל בשורת המלאכים ע"כ היה בפסח שאחריו דהכי משמע ליה קרא דלמועד אשוב שאמרו המלאכים דהיינו מועד ראשון ולית ליה לר"א דביום שלישי למילתו היה כן נ"ל נכון:

בגמרא בר"ה בטלה עבודה מאבותינו: בהמשך הפסוקים ע"פ דרשה זו י"ל דהאחד נמשך מהאחר דר"ה הוא יום משפט לאלהי יעקב זה עדות ביהוסף שמו שנפקד מהקב"ה ביום זה והנס הגדול ביום זה שהוא לעדות השגחת הקב"ה ליראיו הוא מה שאמר יוסף שפת לא ידעתי אשמע כדאמרינן בסוטה (פ"ד) שאמרו עבדי פרעה אליו עבד שנמכר בעשרים כסף אתה ממליך עלינו והשיב פרעה שראוי לכך שיודע ע' לשונות ורצו לבחון אותו למחר נעשה נס שלמדו גבריאל ע' לשונות בלילה אחד ואין לך נס גדול מזה שאין לתלות בשום אופן בטבע וזה גרם שגם פרעה הוצרך לומר כן שפת לא ידעתי אשמע דשמיעה יש לו ב' פירושים שמיעת אוזן והבנת השכל יוסף אמר אשמע בלשון הבנה ופרעה אמר בלשון שמיעת אוזן כדאיתא שם שהיה חוק במצרים שלא ימלוך במצרים מי שלא יודע ע' לשון ופרעה לא ידע לה"ק ונתייר' שלא יעבירוהו המצריים ממלכות והשביע את יוסף שלא יגלה, ומזה מובן שהיה כ"כ מכניע עצמו נגד יוסף עד שאמר לו רק הכסא אגדל ממך והיינו מפני שהיה מתיירא שיגלה יוסף שלא הגון למלכות ויעבירוהו וזה היה הכל בהשגחה מהקב"ה שזה גרם שאמר הקב"ה הסירותי מסבל שכמו שמצאנו כשרוצה הקב"ה בעוה"ז להכניע אומה תחת ישראל מכניע אותם בתחלה תחת צדיק שגדול זכותו ואז יהיה מוכנעים גם לאינם ראויים לזה וכן היה בהמן שטרם עלה לגדולה נמכר למרדכי בפת לחם עד שאמר לו מרדכי רשע עבד למי ונכסים למי כדאיתא במגילה (דף ט"ז) והנה מצד הדין לא היו ישראל עדיין ראויין להגאל מעבדות מצרים שהקב"ה גזר עליהם עבדות ד' מאות שנה כדכתיב ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ולא נשתעבדו רק רד"ו והי' לשר מצרים תביעה ע"ז אכן קיי"ל אין עבד קונה עבד וע"י שנעשו כל מצרים עבדים ליוסף לא יכלו להיות אדונים לישראל להיותם להם כדין עבדים. ומה שנעשו עבדים ליוסף שהעביר אותם לערים להכניע אותם תחת ידו ופרעה עצמו הכניע אותם תחת יוסף שאמר לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו זה נגרם ממה שהוצרך פרעה לומר שפת לא ידעתי אשמע ששמע לה"ק מפי יוסף ולא הבין אותו וזה המשך הפסוקים ע"י שר"ה הוא יום משפט לאלהי יעקב הוציא לאור משפט יוסף להוציאו מבית האסורים ומזה נגרם שאמר יוסף שפת לא ידעתי אשמע שלמד שבעים לשונות להיות ראוי למושל במצרים ומזה נגרם שהוצרך גם פרעה לומר כן שפת לא ידעתי אשמע ומזה נגרם שהוא בעצמו המשיל ליוסף והכניע מצרים תחת ידו להיות לו עבדים ועל ידי זה על פי דין ומשפט אמר הקב"ה הסירותי מסבל שכמו לגאול ישראל אחר רד"ו שנים:

אתיא שופר שופר: ק"ק ולגמור שופר שופר מויהי קול השופר במ"ת שהוא סיון ועדיף שהוא קרא דתורה וי"ל דיליף תקיעת שופר מתקיעת שופר ובשופר של מ"ת לא כתיב לשון תקיעה או י"ל דעדיף ליליף מתקעו בחודש שופר דכתיב משפט לאלהי יעקב וגם הגאולה בא ע"י משפט כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם:

בניסן עתידין לגאול: הט"א הקשה ממה דאמרינן בערובין (דף מ"ג) הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות בשוי"ט אבל בימי החול לא ואמאי אסור בכל השנה לא יהיה אסור רק בתשרי לר"א ובניסן לר' יהושע. ולענ"ד י"ל דגאולה וביאת המשיח תרי מילי נינהו דכן מוכח במגילה (דף י"ז) מסדר ברכות שמו"ע דאמרינן שם וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין וכו'. והיכן מתרומם קרנם בירושלים וכיון שנבנית ירושלים בא דוד וכו' ע"ש. הרי שקיבוץ גליות קודם לביאת דוד. אכן לפ"ז כש"כ שיקשה למה יאסר הנזיר אם עדיין לא נתקבצו גליות ובלא"ה קשה כיון דאמרינן (שם) בשביעית עתידין ליגאל במוצאי שביעית בן דוד בא א"כ לא יאסר ביין רק במוצאי שביעית. אמנם בזוהר פ' שמות נראה להיפך שיתגלה משיח עוד בטרם נגאלו ישראל ומזה נראה שאין מבורר לנו מה ענין הגאולה שעליה פליגי ר"א ור"י מתי תהיה והוא הקץ שעליו נאמר הלא הוא כמוס עמדי:

ברש"י ד"ה ואזדו. נמצא כלים באחד בסיון: פי' ע"י שיום שירד המבול אינו מן המנין והחדשים אחד מלא ואחד חסר כמש"כ רש"י בחומש:

בא"ד. באחד בסיון: המהרש"א כתב דאין זה מדוקדק דהאיך מוכח מזה דמתחיל למנות השנה מתשרי דלמא מניסן ובאמת חדש השביעי כסליו היה כמו דס"ל ר' יהושע. ועוד דמתחלת דברי רש"י נראה דלא פסיקא ליה להוכיח מזה דמנין השנים מתשרי ע"ש. ולענ"ד אין כוונת רש"י להוכיח מזה דתשרי ר"ה שלא בא רק לפרש מה דקאמר ואזדו לטעמייהו ולזה קאמר כיון דבסדר עולם קאמר ר"א דחודש השביעי סיון היה לכן אזדא בזה לטעמיה דרק ר"א יכול לומר כן כיון דס"ל דבתשרי נברא העולם ומנין השנים מתשרי דאי לא הוה אזיל לטעמיה וה"ל ס"ל בניסן מתחיל מנין השנים היה צריך לכתוב באחת ושש מאות שנה לחודש השביעי וכן לר' יהושע אי לא הוי ס"ל בניסן נברא העולם לא היה יכול לומר דחודש השביעי כסליו הוי ולכן קאמר ואזדו לטעמייהו:

בתוס' ד"ה לילה. דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בע"פ: ק' דהרי רנב"י אמר שם הטעם דמשומר מן המזיקין. אבל רבא ורבינא אמרו טעמים אחרים ע"ש וא"כ אדרבה מדלא ניחא להו טעם דרנב"י דדרשה גמורה היא משמע דהם רצו ליתן טעם שאין בד' כוסות משום זוגות גם לר' יהושע ומזה משמע דר' יהושע לית ליה דרשה דמשומר מן המזיקים ומזה קשה גם על הטור וש"ע שהביאו דרשה זו והרי משמע הכא דר' יהושע דהלכה לגביה כר"א פליג ע"ז וגם רבינא ורבא דבתראי נינהו פליגי על זה. ואע"ג דלענין בתשרי נברא העולם פסקינן כר"א מ"מ אפשר דבשאר פלוגתות הלכה כר' יהושע ויש לומר דשם אמרינן רב יוסף אמר אמר לי יוסף שידא וכו' ומלכא לא אקרי מזיק ופי' רש"י ולא חיישינן לזוגות. ולכאורה לא משמע כן דהא אמר שם רב פפא אמר לי יוסף שידא בתרי וכו' הרי שאמר דחיישי לזוגות אלא י"ל דה"ק רב יוסף הטעם דמשומר מן המזיקין לא סגי להתיר לשתות ד' כוסות שהרי רק מן המזיקין משומר ומלכא לא איקרי מזיק ובזה א"ש דאמר לא איקרי מזיק ולא אמר בקיצור לא מזיק וכן לאיכא דאמרי דמלכא רשותא דידיה י"ל דה"ק דנגד מלכא אין שימור דמה דבעי עביד ולפ"ז י"ל דגם רבא ורבינא ס"ל דרשה דמשומר ובא מן המזיקין ומכ"מ הוצרכו טעמים שאין בד' כוסות משום זוגות מפני מה שאמר רב יוסף וא"ש פסק הטור ושו"ע וגם דברי התוספות אתין שפיר דעכ"פ מוכח מרנב"י דס"ל אליבא דר' יהושע כן ומרבא ורבינא אין ראיה דפליגי עליו בזה. ומה שכתבו התוס' תרתי שמעית מיניה יש לומר דשני פעמים כתיב שמורים דכתיב ליל שמורים וכו' שמורים לכל בנ"י לדורותם:

ד"ה יום. ואין הסדר כן: עיין במהרש"א שכתב ליישב זה דכוונת רש"י דשוקע ב"ב שעות אחרונות מן היום. ומה שכתב רש"י וכל היום הוא שוקע גרס וכל יום הוא שוקע. אכן לענ"ד אפילו ע"פ גירסתו אין הלשון משמע כן. אבל לענ"ד י"ל דכל מזל עולה י"ב שעות ויורד י"ב שעות דמשעה שכלה ירידתו מתחיל עלייתו ומשעה שעלה כולו מתחיל לשקוע וזה שכתב רש"י נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע פי' כיון שכלה לעלות משהגיע אור היום מיד מתחיל לשקוע עד שכלה שקיעתו לסוף היום וס"ל לרש"י דדוקא ע"י המזל המושל בחדש רצה הקב"ה להביא הפורענות וכיון דבאייר כבר התחיל טלה לשקוע ושור היה המושל לא היה בא המבול לכן שינה הקב"ה והעלה כימה ביום דכן מצאנו באותו מזל שעולה ראשון בחודש הוא המושל באותו חדש דכן איתא במדרש שהוציא הקב"ה ישראל ממצרים בניסן להכניע מזל טלה שמושל בזה החודש ושהיו מצרים עובדים אותו:

עדות ביהוסף שמו. בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל: הסירותי מסבל שכמו. ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף: המשומר ובא. לגאולה: ואזדו לטעמייהו. רבי אליעזר ור' יהושע דלר' אליעזר בתשרי נברא העולם דמתשרי מתחילין מנין שני הדורות לפיכך מבול על כרחך במרחשון ירד וי''ב חדש היה ובחדש השני בשבעה ועשרים שיבשה הארץ במרחשון היה לשנה הבאה ובתשרי שלפניו חרבו המים מעל הארץ שנעשית הארץ כמין גריד ולא יבשה לגמרי ובו התחלת שנת שש מאות ואחת שנה כדכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש והוא תשרי ומדלא קרי ליה אחת ושש מאות עד השתא שמע מינה אין מנין הדורות מניסן שאם מניסן מתחילין למנותן היה לו לכתוב ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה בחדש השביעי על הרי אררט שכבר נתחדשה שנה מניסן שהרי אותו חדש שביעי סיון היה והוא שביעי להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר עולם וההיא ר''א היא שכשאתה מונה משבעה עשר במרחשון מאה ותשעים יום ארבעים לימי הגשמים ומאה וחמשים שגברו על הארץ נמצאו כלים באחד בסיון ואותו יום התחילו לחסור שנאמר ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום והיו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים ובאחד באב נראו ראשי ההרים בשני חדשים חסרו ט''ו אמה שהיו ההרים מכוסים מים שנאמר (בראשית ז) חמש עשרה אמה למדת שחסרה אמה לארבעה ימים והתיבה היתה משוקעת במים אחת עשרה אמה ולא היתה צפה על ראש ההר אלא ד' אמות גובה לפיכך נחה בי''ז בסיון ולר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם וממנו מתחילין מנין שני הדורות ירד המבול באייר ושביעי שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא מנה לך הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן ויש פותרין ואזדו לטעמייהו מדאמר ר''א בחדש שני מרחשון אית ליה בתשרי נברא העולם והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות דאי לאו הכי למאי קרי ליה שני אם לסדר חדשים הא אמרינן ניסן ר''ה לחדשים ולאו מילתא היא דאי מדקרי ליה שני שמעינן דבתשרי נברא העולם א''כ מאי פריך לקמיה בשלמא לר' יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני הא מהכא יליף שני לבריאת עולם הכי גרסינן בסדר עולם ר' יהושע ברישא והדר ר' אליעזר ר' יהושע אומר אותו היום י''ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ר''א אומר אותו היום י''ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע ושנים עשר מזלות קבועין בו וזה סדרן טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים וסימניך טש''ת סא''ב מע''ק גד''ד ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ''ד שעות של יום ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר מע''ק גד''ד למעלה בלילה טש''ת סא''ב למטה לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע לסוף ב' שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן כולן כל חדש ניסן באייר שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר ובשתי שעות הראשונות גומר עלייתו שניות תאומים שלישית סרטן רביעית אריה חמישית בתולה וששית מאזנים וכן כולן נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע וכימה הוא זנב טלה והמבול ביום ירד ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה ומניין שהמבול התחיל לירד ביום שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז) והוא מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו ליכנס שנאמר מפני מי המבול

לילה המשומר ובא מן המזיקין. ורבי יהושע תרתי שמעת מינה דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בערבי פסחים (פסחים דף קט:) דתקון ד' כוסות ולא חייש אזוגות: יום שמזל כימה שוקע ביום. גרסינן במילתיה דרבי אליעזר גבי י''ז במרחשון ושינה הקב''ה עליהן מעשה בראשית והעלה כימה ביום ובמילתיה דרבי יהושע גבי י''ז באייר גרס יום שמזל כימה עולה ובקונטרס גריס איפכא ואין הסדר כן דבניסן טלה עולה בתחלת היום ושוהה שתי שעות עם חלק אחד משלשים בשעה אחריו שור שתי שעות שכן דרך כל מזל שוהה שתי שעות כדמשמע בפרק המקבל (ב''מ דף קו: ושם) דקא אמרינן עד אימת עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישייהו ויש שש מזלות אחרות כנגדן מע''ק גד''ד די''ב מזלות יש שקבועין בגלגל ששה למטה ששה למעלה והגלגל סובב וכשמתחיל האחד לעלות מתחיל שכנגדו לשקוע וכל חדש ניסן טלה עולה לאור הבקר או מראשו או מזנבו ומאזנים שוקע כנגדו ושור שאחר טלה משמש באייר וכל ימי אייר עולה בתחלת היום ועקרב שוקע כנגדו וכן הולך סדר כולם דכל אחד משמש חדש ואמר בפרק הרואה (ברכות דף נח:) דכימה זנב טלה וכיון דשור מתחיל לעלות באייר בתחלת היום מכלל דכבר טלה עולה כולו עד כימה הבא בזנבו ובמרחשון עקרב עולה מתחלת היום מתחיל שור שכנגדו לשקוע ונמצא שכבר שקוע טלה כולו עם הבא בזנבו ולפי זה הסדר קיימי כימה ארישייהו דפרק המקבל (ב''מ דף קו:) היינו שבט ולא כמו שפי' שם בקונטרס דהיינו אדר וגבי מרחשון גרסינן מעינות מתמעטין וגבי אייר מתגברין דאע''פ שרביעה ראשונה יורדת במרחשון מ''מ הכי אורחייהו כדכתיב (יהושע ג) והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר ואמר בפרק במה אשה (שבת דף סה. ושם) ובפרק בתרא דנדה (דף סז. ושם) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי דניסן ומפצי ביומי דתשרי [וגרסי' בסמוך בשלמא לר''א היינו דשינה אלא לר' יהושע מאי שינה]:

ראש השנה יא ע"ב - טקסט הדף

דף יא - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד