ראש השנה כ ע"ב

דף כ - ב

ומשנינן: האי, כאשר החדש נראה ביום השלשים, ואין העדים מעידים על הדבר, הרי זה מחזי כשקרא.

השקר גלוי לרבים, מפני שיש הרבה אחרים שראו את הלבנה, ונראה שבית דין עיברו את החדש על ידי שקר.

אבל האי, כאשר החדש לא נראה בזמנו, הרי גם אם העדים יעידו בשקר שראוהו, בכל זאת, לא מחזי כשקרא.

אין השקר הזה גלוי לרבים, שהרי אף על פי ששאר האנשים לא ראו שהתחדשה הלבנה, יתכן שהעדים ראו.

והגמרא ממשיכה לעסוק בענין קידוש החדש:

אמר שמואל: יכילנא לתקוני לכולה גולה, אני יכול להתקין את סדר השנים והחדשים לכל בני הגולה, בלי לראות את הלבנה, מפני שאני בקי במהלך הלבנה ובסדר המזלות. ואם הייתי צריך לקבוע לוח שנה, הייתי מסוגל לעשות זאת.

אמר ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל: האם ידע מר, האי מילתא דתניא בסוד העיבור, האם יודע הרב, מה הוא הביאור בדברי הברייתא הנקראת "סוד העיבור", שנאמרו בה דברים ברמז.

"נולד קודם חצות או נולד אחר חצות". יש חילוק בין אם היה מולד הירח קודם חצות או אחר חצות. ודבר זה רמז הוא.

אמר ליה שמואל: לא ידעתי מובנו.

אמר ליה אבא, אבוה דרבי שמלאי: מדהא לא ידע מר, איכא מילתא אחרנייתא דלא ידע מר. ממה שאתה לא יודע את המושג הזה, נראה שיש דברים נוספים שאינך יודע.

כי סליק רבי זירא, כאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל, שלח להו, לחבריו שבבבל, שני דברים שלמד בארץ ישראל: א. לדעת הסוברים שמאיימים על העדים שלא ראו את חידוש הלבנה ביום השלשים, שיעידו עדות שקר על מנת לקדש את החדש לפני זמנו. הדברים אינם אמורים בכל מקרה. אלא -

צריך שיהא לילה ויום מן החדש. צריך שבלילה, אור ליום השלשים, כבר לא יראו את הלבנה השייכת לחודש שעבר.

אבל אם עדיין רואים בלילה, אור ליום השלשים, את הלבנה מן החדש שעבר, היום כולו הולך אחר הלילה שלפניו.

ומאחר שהלילה היה שייך לחודש שעבר, ממילא גם היום שייך לחודש שעבר. ^[489]

ואין מקדשים את החדש לפני זמנו, כי היות ובלילה עדיין נראתה הלבנה מהחודש שעבר, הכל יודעים שיום זה אינו ראש חודש. ואם יקדשו בו את החודש לפני זמנו, הדבר נראה לעין כל כשקר.

ב. וזו שאמר אבא אבוה דרבי שמלאי לפני שמואל, ולא ידע לפרש מהו החילוק בין נולד קודם חצות לנולד אחר חצות, כך פירושה:

המולד, הינו הזמן שבו הלבנה מתחדשת, ומתחילה את מחזור החודש החדש.

הלבנה מקיפה את כדור הארץ [בחישוב ממוצע, שידוע מדורות קודמים, במסורת חז"ל], אחת לעשרים ותשעה ימים, ושתים עשרה שעות, ותשצ"ג חלקים [כל "חלק" הוא שלש שניות, בקירוב].

רק חציו של הירח מואר על ידי קרני החמה, ואילו חציו השני הוא אפל לעולם.

במשך ההקפה סביב כדור הארץ משתנה, בהדרגה, החלק המואר של הירח הפונה כלפי כדור הארץ, כאשר בתחילת ההקפה מופנה אלינו בעיקר חלקו האפל של הירח, ורק חלק זעיר מחלקו המואר פונה אלינו. מילוי הירח באופן הדרגתי, מתחילת החודש עד אמצעיתו, וכן חסרון הירח לאחר אמצע החודש, הוא תוצאה מהשינוי המתמיד של מיקום הלבנה בהקיפה את כדור הארץ.

השמש מקרינה את אורה על הלבנה, והלבנה מחזירה אותו לעבר כדור הארץ. בשעה שהלבנה עושה את מחצית היקפה סביב כדור הארץ, נחשף כלפי כדור הארץ כל צידו של הירח הפונה אל קרני השמש, ולכן באמצע החודש נראית הלבנה זורחת במלואה. בשעת המולד עצמו, נשלמת ההקפה החדשית של הלבנה סביב כדור הארץ, ואז אין הלבנה נראית לעין כלל. כי אז היא נמצאת בין כדור הארץ לשמש, וכל הצד המואר פונה כולו כלפי השמש.

לקראת סוף ההקפה, וכן בתחילת ההקפה, "נעלמת" הלבנה מעין כל רואה, עקב מיעוט קרני האור המוחזרים ממנה, לפי שאין עין האדם מסוגלת אז לקלוט קרני אור מועטות כל כך.

מחשבין את תולדתו, את שעת מולד הירח של חודש תשרי, שהוא ראש השנה, על פי החשבון, ולפי זה יודעים מתי הוא יראה לעין:

אם נולד קודם חצות היום - בידוע שנראה הירח לעין אחרי שש שעות, סמוך לשקיעת החמה, והרי יום זה הוא ראש השנה.

ואם לא נולד קודם חצות - בידוע שלא נראה לעין סמוך לשקיעת החמה, אלא אחר כך, ואי אפשר לעשותו לראש השנה.

מפני שהירח נראה לאחר המולד בקצה המערבי דרומי של השמים.

והוא קרוב לבני ארץ ישראל הגרים במערב, כדלהלן. ולכן הם רואים אותו שש שעות לאחר המולד. ^[490]

והוינן בה: למאי נפקא מינה מתי הירח יראה? הרי על פי עדים מקדשים את החודש, ובלאו הכי אין הם יכולים להעיד עד שהירח יראה!

אמר ענה רב אשי: נפקא מינה לאכחושי סהדי! אם אנו יודעים שהמולד היה לאחר חצות, והעדים מעידים שראו את הלבנה לפני השקיעה, בידוע שהם עדי שקר.

אמר רבי זירא אמר רב נחמן: כ"ד שעי מכסי סיהרא. 24 שעות הירח מכוסה מן העין:

ואם אירע שהיה המולד בחצות היום, הרי:

לדידן, לבני בבל, הירח מתכסה שית מעתיקא, ותמני סרי מחדתא.

שש שעות לפני המולד מתכסה לנו הירח במחזור השייך לחודש שעבר, ושמונה עשרה שעות לאחר המולד מתכסה הירח במחזור השייך לחודש הבא. ^[491]

כי לבני בבל, הגרים במזרח לארץ ישראל, שוקעת החמה ביום האחרון של החודש לפני שהיא שוקעת בארץ ישראל, ואין הם יכולים לראות את הופעת הלבנה סמוך לשקיעת החמה כפי שהיא מופיעה אז בארץ ישראל, שש שעות אחר המולד שהיה באמצע היום.

ולכן, מתכסה מהם הירח בשש השעות שלפני המולד, ואין הוא מופיע לפניהם אלא למחרת בבוקר, שמונה עשרה שעות לאחר המולד. [אלא, מחמת אור השמש בשעת הזריחה אי אפשר להבחין בו באופן רגיל, אלא סמוך לשקיעת החמה].

ואילו לדידהו, לבני ארץ ישראל, השוכנת מערב לבבל, הירח מתכסה שית מחדתא, שש שעות במחזור השייך לחודש החדש. ותמני סרי מעתיקא. ושמונה עשר שעות מן המחזור השייך לחודש הישן.

מפני שהירח החדש [שלאחר המולד] נמצא בקרן מערבית דרומית הנראית יותר מאוחר לבני ארץ ישראל. ולפיכך אינו מתכסה מהם אלא שש שעות, ומופיע סמוך לשקיעה. אבל לפני המולד, בפעם האחרונה שיכול להראות, ובשעת זריחתו במזרח, והוא רחוק אז מארץ ישראל, ולכן אין רואים אותו 18 שעות לפני המולד. ^[492]

נמצא שבכל מקום מתכסה הירח בסך הכל 24 שעות.

למאי נפקא מינה בדבר?

אמר רב אשי: לאכחושי סהדי.

אם העדים אמרו שראו את הלבנה הישנה והחדשה בתוך 24 שעות, בידוע שהם עידי שקר.

אמר מר, רבי זירא, לעיל: צריך שיהא לילה ויום מן החדש.

שלא תראה הלבנה הישנה אפילו בלילה אור ליום השלשים שבו מקדשין את החדש.

אבל אם נראתה בתחלת הלילה, אין בית דין יכולים לקדשה לצורך ביום השלושים.

והוינן בה: מנלן דין זה?

ומשנינן: רבי יוחנן אמר: לפי שנאמר [ויקרא כג] בענין יום הכיפורים: "מערב עד ערב תשבתו שבתכם". מכאן שהיום הולך אחר הלילה במועדות [המועד מתחיל מהלילה, ומסתיים בסוף היום].

וכן בראש חדש, הרי הוא מתחיל מהלילה. ולפיכך צריך שאף ליל ראש חודש לא יהיה שייך לחודש שעבר.

ריש לקיש אמר: לפי שנאמר [שמות יב] בענין אכילת מצות בחג הפסח: "בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, עד יום האחד ועשרים לחדש בערב". מכאן שהמועד יוצא בתחילת הערב. והיינו, שהמועדים מתחילים מן הלילה, ומסתיימים בסוף היום שלמחרת.

והוינן בה: מאי בינייהו, מה ההבדל ביניהם להלכה?

אביי אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו. אין ביניהם הבדל הלכה למעשה, אלא נחלקו מהיכן לדרוש דבר זה.

רבא אמר: אם נראתה הלבנה במחזור השייך לחודש שעבר לפני חצות הלילה, בזה איכא בינייהו. יש הבדל הלכה למעשה בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש:

לדעת רבי יוחנן, שלמד שהיום הולך אחר הלילה מיום הכיפורים, צריך שמתחילת הלילה לא תראה הלבנה השייכת למחזור הישן. שהרי יום הכיפורים מתחיל מתחילת הלילה שנאמר: "מערב עד ערב".

אך לדעת ריש לקיש, שלמד כי היום הולך אחר הלילה מאכילת מצה, אין תחילת הלילה שייכת לראש חדש עד חצות.

מפני שהפסוק אומר: "בראשון [בניסן], בארבעה עשר יום לחדש בערב, תאכלו מצות. עד יום האחד ועשרים לחדש בערב".

ופסוק זה מדבר באכילת רשות בשבעת ימי הפסח, שהרי אין חובה לאכול מצה אלא רק בלילה הראשון בלבד.

ובלילה הראשון של פסח, שאכילת המצה היא חובה, היא נאכלת עם קרבן הפסח, שנאמר בו: "ואכלו את הבשר בלילה הזה, על מצות ומרורים יאכלוהו", וקרבן פסח נאכל עד חצות.

ומאחר שקרבן הפסח נשחט ביום ארבעה עשר בניסן, הרי אכילתו ואכילת המצה שעמו, שייכים ליום הארבעה עשר, שבו נשחט הפסח.

ומכאן, שרק מחצות הלילה נחשבת אכילת המצה שייכת לט"ו בניסן, שהוא יום טוב ראשון של פסח.

ולכן, לדעת ריש לקיש, אם לא נראית הלבנה הישנה אלא לאחר חצות, אם רצו בית דין לאיים על העדים למחרת שיעידו שראו את חידוש הלבנה על מנת לקדשו לפני זמנו, כדי להרחיק את יום הכיפורים משבת, הם רשאים לעשות כן.

אמר רבי זירא אמר רב נחמן: בחוץ לארץ, שאין יודעים מתי בית דין יקדשו את החודש, עושים שני ימי יום טוב מספק.

וכל ספיקא - לקמיה שדינן! כל יום טוב שני שעושים מחמת הספק, עושים אותו ביום שאחרי התאריך הכתוב בתורה, לפי הלוח הנהוג בחוץ לארץ, על פי החשבון.

כגון: יום טוב ראשון של פסח, שהוא בט"ו ניסן, עושים אותו בט"ו וט"ז על פי חשבונם.

וכן יום טוב ראשון של סוכות, שהוא בט"ו תשרי, עושים אותו בט"ו וט"ז.

[בחוץ לארץ היו מחשבים את הלוח, בהנחה שאלול ואדר חסרים, ושאר החדשים בדרך כלל עושים אחד מלא ואחד חסר, כפי שאנו מחשבים היום על ידי חשבון].

ורב נחמן בא למימרא, לומר, דחמיסר ושיתסר עבדינן. אבל ארביסר לא עבדינן. שעושים רק את ט"ו וט"ז ימים טובים, אבל לא את י"ד שלפניהם.

ומקשינן: וליעבד נמי ארביסר, יעשו גם את י"ד יום טוב דלמא [שמא] חסרוה לאב וחסרוה לאלול. ואנחנו בני חוץ לארץ, הרי אנו מחשיבים את אב חודש מעובר [ואת אלול חסר], ונמצא שביום השלשים לאלול שבו חל ראש השנה לפי חשבוננו, כבר היה ב' תשרי בארץ ישראל [וראש השנה שלהם חל יום אחד קודם לכן].

ולכן צריך לעשות גם את יום י"ד תשרי יום טוב, מפני שהוא חל ט"ו בארץ ישראל.

וכן לענין ניסן, יש לחוש שמא בארץ ישראל חיסרו את שבט, ואילו בני חוץ לארץ מחשיבים את שבט חודש מעובר.

אמר שמואל יכילנא לתקונה לכולה גולה כלומר יש בי כח לחשוב חשבון השנים ולתקן איזו שנה צריכה עיבור וכן בחדשים איזה חדש צריך להתעבר עד ביאת הגואל ויתישב הסנהדרין.

א"ל אבא אבוה דר' שמלאי ידע מר הא דתני בסוד העיבור נולד קודם חצות או אחר חצות. פי' המסורות שהיא עכשיו בידינו שהנולד עד חצות וענין ד"ד וה"ח והצ"א ותרצ"ה ותקפ"ט שאלו הן עקרי החשבון לקבוע השנים ידע להו מר. ואם הדחויות שהן גטר"ד ובה"ו תקפ"ט. א"ל לא ידענא. א"ל ומדהא מר לא ידע איכא מילי אחרנייתא דתליין במסורתו ולא בחשבון בלבד ולא ידעינהו מר שמואל. פירוש שאם נולד קודם חצות מפני שלא יתכן להראות הלבנה לבני אדם בו ביום שלשים ויש מי שאומר אלו כולם וגם ג"ט ר"ד שאם נדחות [בשני] הפשוטות ובה"י תקפ"ט לאחר העיבור כולו היה שמואל בקי בהן ודברים אחרים התלוין בחשבון שאמר לא ידענא והוא כגון זה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה כו' וכיוצא בו דברים אחרים כמו זה. אמר לו אבא אבוה דר' שמלאי דאי לא תימא הכי מה בין חצות לאחר חצות.

כי סליק ר' זירא בא"י שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר אין קובעין ר"ח בו ביום של מולד אלא אם היה המולד שעה ראשונה מן הלילה שנמצא היום והלילה כולו מן הלבנה החדשה. אבל אם היה המולד אח"כ אין קובעין ר"ח אלא למחר. וזה שאמר מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות אינו נראה בו ביום כלל.

ובא רב אשי ודחה וא' מסורת זה לאכחושי סהדי. פי' שאם נתברר מן החשבון שנולד אחר חצות ובאו עדים ואמרו שראינוהו בו ביום עדי שקר הן שאי אפשר כלל להראות בו ביום ולאו לקובעו ר"ח בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות כי הא דאמר ר' זירא אמר רב נחמן כ"ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית (שית) מעתיקא וי"ח מחדתא.

לדידהו שית מחדתא וי"ח מעתיקא.

למאי נפקא מיניה. אמר רב אשי לאכחושי סהדי בו. גם זה שאמר אבוה דר' שמלאי נולד קודם חצות וזה שאמר ר' זירא כ"ד שעי מיכסי סיהרא דבר זה לא נתברר אצלנו יפה לפיכך לא כתבנו בו פירושו.

אמר מר צריך שיהא יום ולילה מן החדש כמו שאמרנו. כלומר היום שקובעין אותו ר"ח צריך להיות כ"ד שעה מן הלבנה החדשה. קרא מנא לן ר' יוחנן אמר מערב עד ערב. ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו כלומר זה דורש מזה הפסוק וזה דורש מזה הפסוק ושניהן דבר אחד אמרו. זה אין צריך פירוש. רבא אמר חצות לילה איכא בינייהו. ר' יוחנן שאמר מערב עד ערב סבר אם נולדה הלבנה בתחלת שעה ראשונה של לילה קובעין בו ביום ר"ח דהא איכא מערב עד ערב. ור' שמעון בן לקיש כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וכתיב בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. וכתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה. וכתיב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה. וקיי"ל דהוא חצות לילה שנאמר ויהי בחצי הלילה. וגמר הלילה הזה של אכילת פסח מן הלילה הזה של עברת מצרים מה זה חצות לילה אף זה חצות לילה וכתיב בפסח על מצות ומרורים יאכלוהו ש"מ שאכילת מצה אפי' עד חצות יצא י"ח. והנה לא אכל המצה ביום הראשון אלא מקודם חצות כמעט ונחשב לו יום שלם שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו. ש"מ שאם נולד הלבנה עד חצי הלילה יום שלם הוא ונמצא היום והלילה מן החדש וראוי אותו היום לקבעו ר"ח. וזהו פירושו חצות לילה איכא בינייהו ר' יוחנן בעי כ"ד שעות מן החדש.

וריש לקיש אמר לך אפילו מחצי הלילה כשר:
ירושלמי בסוף פרק אם אינן מכירין אותו משקיעת החמה אתה מונה ללבנה. א"ר סימון והיו לאותות ולמועדים ע"י זה וע"י זה כלומר זה יוצא וזה נכנס. א"ר יוחנן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

כי סליק ר' זירא שלח להו צריך שיהא לילה ויום מן החדש. כלומר, שאילו נראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יקדשו כל אותו היום. ואם תאמר פשיטא דהא כיון דנראה ישן בתחלת הלילה שוב לא יראה חדש כל אותו הלילה ויום מחר, דהא אמרינן דעשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא. כבר תירץ רש"י ז"ל דנפקא מינה למאן דאמר מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, דהכא כיון דנראה מבערב ישן שוב אין מאיימין כדי לקדשו היום. ולדידיה קשיא לי דאם כן לותביה מיהא לר' יהושע בן לוי דאמר אין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו. ויש לומר דהא נמי דתני בסוד העיבור לא הוו ידעי מעיקרא מאי קאמר, דהא איצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמילתא. ועדיין אינו מחוור, דהא משמע דבני ארץ ישראל מידע ידעי לה, דהא ר' זירא כיון דסליק התם גמרה מניהו ושדרה.
ומסתברא דהא דאמרינן עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא בתר רובא איתנא, כלומר דרוב הפעמים כך הוא, אבל לפעמים ממהר להראות בפחות מיכן, והיינו דר"ג דאמר לקמן בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה כה, א) פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, וכדגרסינן התם בירושלמי (פ"ב, ה"ו) כל חדש שנולד קודם חצות אין כח בעין לראות את הישן, ותני כן נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן בשחרית, א"ר חייא בר אבא מפני מה קבל ר"ג, שמסורת בידיו מאבותיו פעמים מהלך בקצרה פעמים מהלך בארוכה. ועוד נראה לי לפרש הכא לא בשנראה ממש ישן בתחלה הלילה אלא בשנראה ישן ביום כ"ט לאחר חצות, דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחלת הלילה ונמצא שלא יהא לילה ויום מן החדש, הלכך אין מקדשין אותו ביום שלושים אע"פ שהעידו שנראה בו ביום חדש קודם שקיעת החמה, כך נראה לי.

כי סליק ר׳ זירא שלח להו לבני בבל צריך שיהא לילה ויום מן החדש. פרש״י ז״ל שאם נראה הירח הישן ליל יום שלשים שוב אין מקדשין אותו ביום שלשים וא״ת והא היכא אפשר לקדושיה כי לעולם אין מקדשין יום שלשים אלא ע״פ הראיה וכיון שנראה בליל שלשים אי מסהדי שראו החדש ביום שלשים סהדי שקרי נינהו שהרי כ״ד שעות מתכסי סיהרא כאידך דר׳ זידא דלקמן וכ״ת דהיא גופה קמ״ל היינו הך ותרי מימרא למה לי וי״ל דההיא לאו בכל דוכתא היא אלא ברוב הפעמים דלא מתכסי כולי האי וכדאמר ר״ג לקמן פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה אבל רש״י תירץ דנפקא מהא דר׳ זירא היכא שמקדשין ביום שלשים שלא ע״פ הראיה לצורך וכדאמרי׳ מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ולפי דבריו הא דר׳ זירא פליגא על דריב״ל שאמר אין מאיימין בכך ושאין מקדשין אם לא נראה בזמנו ויש מתרצין דהא נמי דתניא בסוד העיבור לא הוה ידעי מעיקרא מאי קאמר דהא אצטריך עולא לשדורי להו פירושא דמלתא ועדיין אינו מחוור בעיני הרשב״א דהא משמע דבני א״י מידע ידעי ליה דהא ר׳ זירא כי סליק התם גמרה מיניהו ושדרה והוא נר״ו פירש דהכא לא בשנראה ממש הישן בליל שלשים דא״כ דא״א לקדשו ביום שלשים אלא כשנראה ישן ביום כ״ט לאחר חצות דכיון שכן בידוע שימשך הישן עד תחילת הלילה דשית שעי מתכסי סיהרא עתיקא בכל דוכתא ונמצא שאין לילה ויום מן החדש ולפי׳ אע״פ שנראה החדשה ביום שלשים לאחר חצות דאיכא כ״ד שעות אין מקדשין אותו ונכון הוא:

נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה. פי׳ בידוע לאו דוקא אלא דהוא מלתא דאפשר ואגב גררא דאידך נקט האי לישנא שאם לא נולד אלא לאחר חצות בידוע בודאי שלא נראה סמוך לשקיעת החמה דהא שית שעי מיכסי סיהרא:

רבא אמר חצות לילה איכא ביניהו. פי׳ מאן דיליף מערב עד ערב בעינן דלהוי כוליה לילה מן החדש ומאן דיליף מדכתיב עד יום האחד ועשרים לא בעינן מן החדש אלא מחצות לילה ואילך שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום כ״א אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ וחצות לילה הראשון חלוק מהם לחובת מצה ונמשך עד הפסח הילכך לדידיה אע״פ שנראית הישנה ליל שלשים עד חצות כיון שלא נראית מחצות ואילך מקדשין אותו ביום שלשים כן פרש״י ז״ל ויש להר״ז ז״ל בהלכה שיטה אחרת שהיא יותר מחוורת:

כל זמן שיהא מולד הלבנה בחצי היום או מחצי היום ואילך נקרא מולד זקן ואין קובעין ראש חדש בו ביום אבל אם נולד קודם חצות קובעין ראש חדש בו ביום אא"כ היה יום פסול ושאר שמועות שבאו בענין זה מענין נולד קודם חצות ודומיהן אין לנו צורך בהם לענין פסק וכבר הארכנו בפירושם בכדי היכולת בפירושינו והבאנו שם ביאור שמועות אלו בשם קצת זקנינו הגדולים שבנרבונא וקצת חכמי התכונה שבדורנו אלא שאח"כ נזדמן לנו פירוש של ר"ה לגדולי המחברים בא אלינו מן האסכנדריא ומצאנו שם שיטה פשוטה וברורה וראינו עצמנו צריכים לבאר לך הדברים על אותה שיטה וזה נסח דברינו בע"ה שלש שמועות נזכרו בסוגיא זו הראשונה צריך שיהא לילה ויום מן החדש והשניה נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה לאחר חצות בידוע שלא נראה סמוך לשקה"ח למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי והשלישית עשרין וארבעה שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא ולדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי.

ותחלת הדברים כבר ידעת שעשרה גלגלים הם מקיפים זה את זה כגלדי בצלים הראשון גלגל המקיף ושני לו גלגל המזלות ושלישי לו גלגל הכוכבים הקיימים שהם עש כסיל וכימה ודומיהם ותוך אלו שבעה כוכבי לכת שהם שצ"מ חנכ"ל ובתקופת ניסן השמש בגלגלו נוכח מזל טלה וכחו מתפשט עליו ואז אנו אומרים שהשמש במזל טלה ובאייר במזל שני וכן כלם בשנים עשר חדש כנגד שנים עשר מזלות שהשמש במהלך עצמו הולך שלשים מעלות בקירוב בכל חדש שהם חלק שנים עשר מן הגלגל וכן אומרים בירח ושאר הכוכבים שמצד תנועת עצמם הם הולכים כנגד המזלות עד שפעמים הם במבט מזל זה ופעמים במבט מזל אחר ויש בכל גלגל מאלו העשרה גלגלים אחרים מהם שנקראים גלגל נוטה ומהם גלגל יוצא וגלגל הקף אלא שאין לנו עתה צורך בביאורם וגלגל המקיף מתנועע ממזרח למערב ומקפת כל הגלגלים בתנועה סבובית והכרחית בעשרים וארבעה שעות ומפני זה חמה זורחת שחרית במזרח ושוקעת בערבית שהם שנים עשרה שעות במערב והשמש בתנועת עצמו מתנועע ממערב למזרח ומקפת גלגלה בשלש מאות וששים וחמשה ימים ורביע והוא מעלה פחות חלק בכל יום וכן כל הגלגלים תנועתם ממערב למזרח והירח הולך ומקיף גלגלו בעשרים ותשעה ימים וחצי ועוד שלשים מעלות בקרוב שכבר הלך עוד השמש בגלגלו ואז נמצא הירח תחת השמש בנכחיות גמורה והיא אפלה לגמרי שאינה נראית כלל ואז היא כמו שאינה מפני שאין לה אורה אלא מהשמש ונמצאת חציה העליון שקבל האורה וחציה התחתון שהוא נכח הארץ אפל לגמרי לכל בני הארץ וכבר ידעת שאין השמש והירח עומדים בלא תנועה ושתנועות הירח קלה יותר כמו שביארנו ומתוך כך כשהירח מתנועע יוצא לו מתחת השמש ולקלות תנועתו קודם לו ואז מתחלת הלבנה להיות אורה נראה ולא שתראה מיד אלא לאחר שהלכה שיעור שש שעות לבני ארץ ישראל ומ"מ תכף שאנו יודעים בחשבון שיוצאת מתחתיו נקרא מולד כדבר שאינו שבא לכלל מציאות ומכאן אמרו שאם היה המולד קודם שש שעות ביום שלשים נראית לסוף שש שעות שהוא תכף לשקיעת החמה שאף היא שוקעת כמוהו וזהו ענין נולד קודם חצות ומה שאמר צריך לילה ויום מן החדש פירושו שאין קובעים ראש חדש ביום שלשים אא"כ היה לילה ויום מאותו יום שלשים אחר המולד כגון שהיה המולד בשעה ראשונה מן הלילה של יום שלשים והוא ששאלו בזו של נולד קודם חצות או אחר חצות למאי נפקא מינה והוא שהיה סבור שיאמר כן מחצות של יום שלשים וא"כ למאי נפקא מינה שהרי כל שנולד אחר חצות או אפילו קודם חצות כל שלא היה המולד מתחלת הלילה אין קובעין אותו ותירץ בה לאכחושי סהדי ומחצות של תשעה ועשרים קא אמר כלומר שכל שהוא קודם חצות בידוע שהראיה באותו היום אחר שקיעת החמה מיד ואם לאחר חצות אינו נראה תכף לשקיעת החמה וכל שנודע לנו לפי החשבון שהמולד אחר חצות ביום תשעה ועשרים שאע"פ שאין חדשה של לבנה פחותה מתשעה ועשרים וחצי ותשצ"ג חלקים מ"מ מצד חדש שעבר שנתעבר אפשר שיהא מולד הבא אחריו ביום תשעה ועשרים וכל שהיה כן בחשבון אחר חצות ובאו עדים ואמרו ראינוה בתחלת שלשים אין סומכין עליהם שאי אפשר בכך ומ"מ לא בא לומר שאם נולד קודם חצות ביום שלשים יהו קובעין ראש חדש באותו היום שלעולם אין קובעין ראש חדש ביום המולד.

ואמר אח"כ עשרים וארבעה שעי מיכסי סיהרא לדידן ר"ל בני בבל שית מעתיקא ר"ל מקודם שתכנס תחת השמש שהוא תכוף לשעת המולד ותמני סרי מחדתא ר"ל מאחר המולד ולדידהו ר"ל בני ארץ ישראל שית מחדתא וכדפרישנא ותמני סרי מעתיקא ר"ל מקודם המולד בארץ ישראל מערבית ובבל מזרחית כדכתיב ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער ואע"פ שהמזרח והמערב הגמורים הם באמצעו של עולם וארץ ישראל ובבל אינם באמצע העולם מ"מ זה נוטה הרבה למזרח וזה נוטה הרבה למערב והדבר ידוע שהירח נראה בתחלת החדש סמוך לשקיעת החמה במערב והולכת מעט מעט ממערב למזרח עד שלשבעה ימים נמצאת באמצע הרקיע ונמצאת בתחלת החדש קרובה לארץ ישראל ורואין אותה אחר שש שעות והיא רחוקה מבבל ומתוך כך אין רואין אותה עד שתתרחק מן המערב לצד המזרח במהלך תמני סרי שאז היא נגלית לכל העולם ולבני בבל מיכסי מעתיקא שש שעות לבד שבסוף החדש הירח קרוב מן השמש והירח עולה שחרית במזרח קודם השמש ורואים אותה עד שתתקרב מן השמש בשיעור מועט ואין נראית לבני ארץ ישראל לריחוקם וכל שהיא קרובה לשמש פחות משמנה עשרה שעות נראית לבני בבל ואינו נראה לבני ארץ ישראל אבל קודם שיקרב לשמש בשמנה עשרה שעות עדין נראה בארץ ישראל.

כך היא שטת פירושי השמועות לדעת גדולי חכמינו ומ"מ אנו נוהגים בחשבון המסור בידינו שכל שהמולד קודם חצות ביום שלשים קובעים ראש חדש באותו היום אא"כ היה יום פסול אבל כל שנולד לאחר חצות נקרא מולד זקן ואין קובעין אותו היום ולדעת זה אפשר לפרש דר' זירא סבר צריך לילה ויום מן החדש ופירש בדברי רבה בר אבוה שלא נאמרו לקביעות יום אלא לאכחושי סהדי ומ"מ רבה בר אבוה אף לענין קבוע של אותו היום אמרה שכל שנולד קודם חצות של יום שלשים קובעין אותו באותו היום ואנו נוהגים כמותו או שמא זו של רבה היא היא של ר' זירא כלומר מאחר שצריך לילה ויום מן החדש ולמאי נפקא מינה שהרי על פי הראיה אנו דנין ותירץ לאכחושי סהדי ומ"מ כל זה לא נאמר אלא לזמן שהיו מקדשין על פי הראיה אבל עכשו שהכל נתקן על פי החשבן אין אנו זקוקים אלא לחשבון העבור המסור בידינו.

כבר ידעת מן החשבון ולמראית העין שביום חמשה עשר בחדש הירח מכוון לנוכח השמש הירח במזרח והשמש במערב ואז כל הירח מאיר במלואה ואורו נמשך כל הלילה עד היום ומה שאמרו לנחותי ימא דלא ידעי בקבועא דירחא וכן שאין להם מי שיגיד להם כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא והרי הירח אינו נמשך עד היום אלא בחמשה עשר ואנן לארבסר מבערינן ופירשו הטעם משום דלנחותי ימא מיגלי להו עלמא פירושו שהים גבוה מן הארץ הרבה כדכתיב כונס כנד מי הים וכמו שפירשנו במקומו פסוק זה עם פסוק יורדי הים באניות עד שבני הספינה רואין את הארץ כאלו היא תחתיהם ומתוך כך ביום ארבעה עשר רואין את הלבנה מלאה אע"פ שחסר ממנה אור השמש פגימה אחת כבני היבשה בליל חמשה עשר:

בפרש"י בד"ה לא נולד עד אחר חצות בידוע כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס שראה ביסודו של רבינו סעדיה כו' ולפי שיטת הקונטרס משמע דלא חיישינן כו' עכ"ל לכאורה פי' רבינו סעדיה דודאי גם התוס' מודו ביה לפרש ההיא דכ"ד שעי מכסי סיהרא כו' לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתא כו' ואין מקום לפי' רבינו סעדיה כאן לפי קושייתם וכ"ה בת"י וז"ל צריך שיהא לילה ויום מן החדש פי' הקונטרס לענין שאם נראת לבנה הישנה כו' ולפי שיטתו לא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני א"י כו' עכ"ל ת"י ואפשר שהוצרכו להביא הכא פי' רבינו סעדיה דביה מתפרש דבני בבל חזו י"ב שעי הישנה ובני א"י לא חזו לה וק"ל:

בא"ד משמע דלא חיישינן כלל בבני בבל אלא בבני א"י כו' וזהו תימה ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל ועוד כו' עכ"ל ויש לדקדק אמאי לא תקשי להו בכה"ג בפשיטות אהא דקאמר תלמודא נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה דהיינו לבני א"י אבל לבני בבל מיכסי חדתא שנים עשר שעי ואע"ג דלא חזו אותה בני בבל באותו יום מקדשין אותה באותו יום שבני א"י חזו אותה קודם חצות וי"ל דודאי לענין ראיית החדשה כיון דנולדה קודם חצות ולא הוי מולד זקן גם בני בבל ראוים לסמוך על אותו מולד אלא דמצוה לקדש ע"פ הראיה בב"ד ודאי דאין להקפיד על המצוה אלא בב"ד הגדול שבא"י ואין להקפיד במצוה על בני בבל שלא ראו אותה מה שאין כן הכא דקפיד קרא אראיית ישנה באותו יום דאינו דומה לחלק בין בני א"י ובין בני בבל וכיון דבבני בבל חזו אותה הוה לן לחוש להם ודו"ק:

בא"ד וי"א דצריך לילה ויום כו' דאם היה המולד ביום קודם חצות כו' והיינו דאבוה כו' עכ"ל ר"ל דלפי פירוש זה מלתא חדא שלח ר' זירא וזו שאמר אבוה כו' הוא בעצמו מלתא קמייתא דצריך לילה ויום כו' ודלא כפרש"י דשלח להם ב' דברים וק"ל:

גמרא רבא אמר חצות לילה א"ב. ועי' פרש"י. מזה נראה ראיה ברורה דהלכה כראב"ע דאכילת פסחים עד חצות שהרי הך דרבא לא אזלא אלא אליביה והפוסקים נחלקו בדבר:

רש"י ד"ה צריך שיהא לילה. שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה כו'. והתוס' הקשו דלא יתכן זה דלעולם בסוף החדש הלבנה שוקעת תחלה קודם השמש. וכמדומה לי שבתחלת תקופת טבת שהחמה שוקעת בקרן מערבית דרומית והלבנה אז לצפונה (ועי' לקמן כ"ד ברש"י סד"ה כאן בימה"ח) יתכן שתהא עדיין למעלה מן האופק אחר שקיעת החמה. [אבל לקמן (כה) בד"ה ואת קיימת הכא הביא רש"י ג"כ להא ושם איירי בליל ר"ה וכבר העירו התוס' שם ג"כ עליו] :

רש"י ד"ה כל ספיקא. אבל כו' לעשות יו"ט שני ביום ט"ז כו'. כצ"ל:

גמ׳ לילה ויום מן החדש. נ״ב נ״ל שקריאת המלה בשני קמצי״ן. ור״ל מן הירח החדש שהוא החודש הבא:

תוס׳ ד״ה חצות. תימה ממאי דקרא קפיד אבני א״י. נ"ב לדברי הכוזרי ורמב"ן עה״ת לק״מ דבודאי קביעות המועדים ע״פ ראית הירח בא״י נתייסד וכך הוא האמת:

גמ' לאכחוש סהדי. עיין לקמן כד ע"ב תד"ה ראינוהו:

בתוספות בד"ה חצות לילה איכא בינייהו פי' בקונטרס כו' וזה הוא תימא ממאי דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני בבל כו' עכ"ל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דמאי מקום לתמיה זו דהא ודאי עיקר קפידא דקרא היינו לבני ארץ ישראל שהדבר מסור בידם לעבר שנים וחדשים ועלייהו כתיב אתם ואפילו שוגגין אתם ואפילו מזידין דהא ודאי לעולם אין מעברין שנים וחדשים אלא בא"י דוקא דבעינן סמוכין משא"כ בחוצה לארץ לעולם אין מעברין חדשים ושנים אלא א"כ היה אדם גדול בחכמה ונסמך ולא הניח בא"י כמותו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא בפ"א מהל' ק"ה הלכה ח' ע"ש וכדמשמע נמי להדיא בשילהי מסכת ברכות בעובדא דרבי חנינא בן אחי רבי יהושע נמצא דלפ"ז ודאי קרא לבני א"י איירי שהן הקובעין חדשים וא"כ שפיר קאמר הכא דכיון שהב"ד של א"י רואה שקרוב הדבר לראות הלבנה הישנה בתחילת הלילה שוב אין מקדשין חדש ביום כיון שא"א לראות החדשה כ"א לאחר חצות היום ואפילו אם באו עדים שאמרו שראו החדשה קודם חצות סהדי שקרא נינהו כדמסיק הש"ס משא"כ לבני בבל ליכא למיחש שיראו הישנה בתחלת הלילה דמאן יימר שיראו אותה שמא העבים יכסוה שם. ועוד דלגבייהו הוי להו מלתא דלא רמיא עלייהו לחזור על ראיית הלבנה הישנה כיון שאין קביעת החדש מסור בידם ויכולין לסמוך בזה שפיר על בני א"י דכתיב בהו אתם ואפי' שוגגין אתם ואפילו מזידין ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כתב בהל' ק"ה שאפילו כבר קבעו החדש בא"י ובאו אח"כ עדי הזמה אפי' בכמה וכמה לחדש הב"ד חוזרין מקביעתם הראשונה וקובעין קביעת עדות האחרונה דבכה"ג לא קרינן אתם ואפי' שוגגין אתם ואפי' מזידין כיון שבטעות היה מ"מ הא מסיק הרמב"ם ז"ל שם להדיא דכשבאו העדים האחרונים לסתור קביעות הראשון מאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותם בשאלות ובדיקות והב"ד משתדלים בכל כחם שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר. נמצא חששא זו דבני בבל חששא רחוקה מאד היא ומש"ה אין לחוש בכך. נמצא דלפ"ז פרש"י נכון ואין מקום לתמיהת התוספת. ואף שמהרש"א ז"ל הרגיש בזה ורצה ליישב דברי התוספת ולחלק בענין בני בבל בין ראיית הישנה לראיית החדשה מ"מ לפי מה שכתבתי נתבאר דליתא אלא דא ודא אחת היא דבכל ענין לא שייך קפידא זו אלא לבני א"י ולא לבני בבל מטעם נכון וברור שכתבתי ודוק היטב:

בא"ד ועוד משהלבנה מתחלת כו' לא תראה עוד בתחלת הלילה כו' עד סוף הדיבור. ובאמת שגם בזה יש ליישב שיטת רש"י לפי מה שהאריך בעל המאור בתכלית האריכות לפרש ענין זה על נכון ע"פ חכמת התכונה שאין כל המקומות שווין וכבר אפשר לראות הישנה בתחלת החדש בשום מקום מד' רוחות העולם רק שעיקר הקביעות תלוי בטבור הארץ שהיא א"י ע"ש באריכות ותמצא נחת ואף שהוא מפרש הא דצריך שיהיה לילה ויום מן החדש דשמעתין כמסקנת פי' תוספת מ"מ יש לפרש שיטת רש"י בזה ג"כ לנכון ע"פ שיטת בעל המאור אלא שאין רצוני להאריך בזה כיון שהוא ענין נוגע בחכמת התכונה דכבר אמרו חכמים אין אומרים למי שלא ראה את החדש שיבא ויעיד לכן קצרתי וסמכתי עצמי על המבין שיבין מדעתו וכדאי בעל המאור לסמוך עליו. אמנם כן כל מה שכתב בעל המאור ז"ל בחכמת התכונה בענין כדור הארץ מצאתי סעד לדבריו מספר הזהר ע"פ חכמת הקבלה בכמה מקומות והדברים ברורין ודו"ק:

בגמרא ותמני סרי מעתיקא: הבעה"מ ביאר כל הסוגיא עפ"י חכמת התכונה המסכמת עם הידוע כעת לחכמי התכונה והפ"י העיד שמצא סעד לדבריו בספר הזהר בכמה מקומות. ובעניי לא מצאתי סעד לדעתו רק במקום אחד בזהר פ' ויקרא בפסוק אם זבח שלמים קרבנו דאיתא שם (דף י') ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגל בעיגולא ככדור אילן לתתא ואילן לעילא וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינוייא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין לאילין יממא ולאילין לילא ואית אתר דכולהא יממא ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא וכו' ע"ש. והבעל המאור קרא לצד שכנגד ירושלים שהוא טבור הארץ טבור הים. וע"פ הזוהר שידע כבר שיש יישוב גם למטה לא צריך זה שגם שם יש טבור הארץ ביישובה אלא שירושלים הוא העליון:

מערב עד ערב עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל בסוכה (דף מ"א):

דילמא חסרוה לאב: ק"ק דילמא להא לא חיישינן מטעם ספיקא דילמא לא חסרוה לאב ואת"ל חסרוה דילמא לא חסרו לאלול וי"ל דא"כ גם לשתסר לא ניחוש דהוי ספק ספיקא איפכא דילמא חסרוה לאב ואת"ל לא חסרוה דילמא חסרו לאלול אע"כ דלא אמרינן ס"ס בכה"ג כיון דהוי ס"ס דסתרי אהדדי וכמו שכתבו התוס' בנדה (דף ל') ועיין מה שכתבתי בספרי ע"ל שם:

ברש"י ד"ה כי סליק. אין מאיימין שהרי הכל ראו: מזה משמע דהטעם הוא משום מחזי כשיקרא וקשה שהרי לקמן ילפי ר"י ור"ל מקרא אלמא דמדאורייתא הוא שוב א"ע ראיתי שכן הקשה גם בט"א והניח בקושיא ועוד הקשה אי טעמא משום רינון העם מ"ט דר"ל אליבא דרבא דאם נראה קודם לילה מקדשין האיכא רינון כיון דראו הישנה בתחלת הלילה וגם קושיא זו הניח בצ"ע. ולענ"ד שיטת רש"י כך היא דודאי כל היכא דמאיימין על העדים בין לקדשן בין לעברן מקדשים שלא עפ"י מולד הלבנה דא"כ למה מאיימין ואפילו הכי נתנה התורה רשות לקדש דכתיב אשר תקראו אותם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אילו דבקריאת ב"ד תלה הכתוב כדאמרינן לקמן (ס"פ ב') ולכן כשראו ב"ד צורך לעבר או לקדש עשו כן נגד דרכי המולד והותר לאיים על העדים שיהיה נראה עכ"פ בעיני העולם כאלו עפ"י דרכי המולד קדשו אבל במקום שנראה לכל שעפ"י דין תורה ודרכי המולד אי אפשר לקדש בזה לא רצו חכמים להתיר לאיים על העדים ולכן אם עפ"י דין תורה היה מותר לקדש אעפ"י שאין לילה ויום מן החדש אז היה מותר לאיים על העדים שיעידו שידעו הכל שלא עשו ב"ד שלא כדין אבל אחר דילפינן מקרא דבעינן לילה ויום מן החדש א"כ כשיקדשו ב"ד למחר ע"פ איום העדים ידעו הכל שזהו כנגד דין תורה בזה לא התירו לאיים ולכן לר"ל אליבא דרבא דלא בעינן רק חצות לילה מן החדש מותר לאיים על העדים לומר שנראה הלבנה ויקדשוהו וליכא בזה משום רינון כיון שידעו הכל שב"ד שקדש לא עשו נגד דין תורה דרינון לא שייך רק בשידעו הכל שעפ"י דין תורה אי אפשר לקדש באותו עת שקדש הב"ד:

בתוספת ד"ה חצות. וזהו תימא ממאי דקרא קפיד: כבר העיר הפ"י די"ל דטעם דרש"י כיון דהב"ד שבירושלים מקדשין לכן הכל תלוי בהם אמנם בלא זה נלע"ד ליישב קושיא זו מדברי רש"י עצמו שכתב לקמן (דף כ"ה) ד"ה זיל לעין טב וז"ל דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט וסלק תלונותם מעלי עכ"ל הרי דס"ל דרינון העם לא שייך אלא במקום שמקדשין אותו אבל שלא באותו מקום אפילו קרוב למקום שראו כמו עין טב שע"כ לא היה רחוק ממקום שראו רק כמהלך יום א' או פחות מ"מ לא חיישינן לרינון וא"כ כש"כ שלא שייך רינון במקום קידוש בא"י במה שראו אותה בבבל בתחלת הלילה וכפי מה שביארתי דעת רש"י לעיל אעפ"י שבעינן יום ולילה מן החדש הוא מן התורה מ"מ במקום דליכא רינון לא חיישינן לזה וכמו שנראה גם מדברי רש"י לקמן (שם) לכן לא חיישינן רק לרינון שבמקום קידוש בא"י ולא במה שראו אותה בבבל כיון ששם לא מקדשים לא חיישינן לרינון כמו שקידש ר"ח בעין טב ולא חשש במה שראו אותה בטבריא:

בא"ד. ועוד משהלבנה מתחלת להתחסר: גם קושיא זו מתורצת עפ"י רש"י לשיטתו ממה שכתב לקמן (דף כ"ה) ד"ה עדי שקר וז"ל. ונ"ל דעל החדשה העידו וכו' וע"ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבוא עכ"ל. הרי שר"ג החליט שאפשר שיראה הירח החדש בשחרית בתחלה וגם ריב"נ לא החליט שעדי שקר הם רק שלדעתו אי אפשר שממהרת הלבנה לרוץ בי"ב שעות ממזרח למערב אבל שאי אפשר שתראה חדשה בשחרית לא קאמר הרי שידעו שאפשר הליכת הלבנה בדרך אחר ממה שידוע לנו וא"כ אין תימה ג"כ שתראה הישנה בתחלת הלילה:

בתשרי נולדו אבות וכו' עמ"ש בס' הקטן דברים אחדים דף פ"ג ע"ב בס"ד. וע"ש מ"ש במ"ש לקמן ירח שבו נולדו איתני עולם ע"ש: