דף כה - א
ובערבית ראינוהו במערב.
אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, כי לא יתכן שבתוך 12 שעות תתרחק הלבנה כל כך. [37]
כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל. וטעמו יתבאר להלן.
ועוד מעשה, שבאו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ביום השלשים, ובליל עיבורו לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל. [38]
אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן, שהרי היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה!?
כלומר, איך יתכן שלאחר המולד וחידוש הלבנה תחזור הלבנה ותיסתר מעינינו?
אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.
ואותו חדש - תשרי היה. ונמצא שנחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע מתי חל יום הכיפורים.
שלח לו רבן גמליאל הנשיא לרבי יהושע: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ותטלטלם בידך, ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא את רבי יהושע, כשהוא מיצר [מצטער], שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים.
אמר לו: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שכך הוא הדין אפילו אם הוא טעה.
שנאמר [ויקרא כג]: "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם". נאמר "אשר תקראו", מכאן שבקריאת בית דין תלויים המועדות.
בין קידשום בזמנן, בין שלא בזמנן - אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו רבי יהושע אצל רבי דוסא בן הורכינס שחשבונו היה שוה לחשבון רבי יהושע [וכדלעיל].
אמר לו רבי דוסא: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל אם דן כהוגן, הרי צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו. אלא שאין אנו צריכים לדון אחר בית דין:
שנאמר [שמות כד]: "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים?
אלא, בא הכתוב ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו [שנעשו] בית דין על ישראל - הרי הוא כבית דינו של משה!
שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו, ולומר: וכי בית דין זה הוא כמשה ואהרן וכאלדד ומידד ששמותיהם נתפרשו?!
אומרים לו: שמא חשוב הוא כשלשה מן שאר שבעים הזקנים, שלא התפרשו שמותיהם.
נטל רבי יהושע מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות, בחשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו.
אמר לו בוא בשלום "רבי" ו"תלמידי".
הרי אתה רבי בחכמה, ותלמידי, שקבלת את דברי.
גמרא:
שנינו במשנה: מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קבלם רבן גמליאל.
תניא: אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא הירח בדרך ארוכה ואינו עובר בתוך 12 שעות מן המזרח ועד למערב. ופעמים שבא בקצרה, ועובר מן המזרח למערב בתוך 12 שעות.
אמר רבי יוחנן: מאי טעמייהו ד"בי רבי", בית סבו, הסוברים שהירח בא בקצרה?
דכתיב [תהילים קד]: "עשה [הקב"ה] ירח למועדים, שמש ידע מבואו". רק שמש הוא דידע בקביעות את מבואו, שמסלול החמה הוא קבוע ומדוייק.
אבל ירח - לא ידע מבואו.
וכך כוונת הכתוב: "עשה ירח למועדים". מועדים משמעותם פעמים, שלפעמים הוא שוקע כאן ולפעמים שם, ואין מקומו קבוע. אבל שמש ידע בקביעות את מבואו [על פי ר"ח].
רבי חייא חזייא לסיהרא, דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה. רבי חייא ראה את הירח מהמחזור של החודש שעבר, שנראה ברקיע ביום העשרים ותשעה לחודש בבקר.
שקל קלא, גוש עפר, פתק ביה, זרק כלפיו, ואמר:
לאורתא - בעינן לקדושי בך.
אנו רוצים לעשות הערב את יום טוב של ראש השנה ולחסר את חודש אלול כדי שלא יהיה יום הכיפורים סמוך לשבת [משום תקנת הירקות והמתים, כדלעיל כ א]. ובדעתנו לאיים על העדים לומר מחר שראו את חידוש הלבנה [כדלעיל שם].
ואילו את - קיימת הכא!? ועדיין עתה כאן!?
זיל, איכסי! לך והתכסה לפני הלילה! כי אם הירח מן החודש שעבר נראה בלילה, אין מקדשים למחרת את החדש [כדלעיל שם].
[ואזלא ואכסי - הלך הירח והתכסה]. [39]
אמר ליה רבי לרבי חייא: מאחר שהירח ממחזור החדש שעבר נראה היום, זיל לעין טב, וקדשיה לירחא. לך למקום הנקרא עין טב, וקדש את החדש שם, אבל אל תקדשנו בעירנו, היות ואנשי העיר ראו את הלבנה של החודש החולף היום, ויתלוננו על שאנו מקדשים את החדש מחר. [40]
ושלח לי ביד שליח סימנא, שאדע שקדשת את החדש - "דוד מלך ישראל חי וקים".
ובזה אדע שקדשת את החדש. ונקט סימן זה, מפני שדוד נמשל ללבנה, שנאמר עליו [תהילים פט]: "כסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם". [41]
תנו רבנן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש.
כסבורים היו העם לומר היום ראש חדש, ובקשו בית דין לקדשו.
אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה [12 שעות שהם חצי יממה], ושני שלישי שעה, ושבעים ושלשה חלקים [מתוך 1080 חלקי שעה שיש בשעה]. [42]
ואותו היום שבו היה מעשה זה, מתה אמו של בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול.
ולא מפני שהיתה ראויה לכך הספידה הספד שכזה. אלא, כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החודש. שהרי ראש חדש אסור בהספד.
ומזה שהספיד רבן גמליאל באותו היום, יבינו הכל שלא קידשו את החדש.
שנינו במשנה: שלח לו רבן גמליאל [לרבי יהושע]: גוזרני עליך שתבוא אלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. וכו'.
איבעיא להו נשאלה שאלה לבני הישיבה:
מי הוא זה שהיה מיצר? האם רבי עקיבא הוא זה שהיה מיצר על מה שנגזר על רבי יהושע.
או רבי יהושע מיצר על הגזירה שנגזרה עליו עצמו?
תא שמע ראיה לפשוט את הספק:
דתניא: הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר.
אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע רבו: רבי! מפני מה אתה מיצר?
אמר לו רבי יהושע: עקיבא! ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש [דיבר על עצמו בלשון נסתר כמרחיק קללה מעצמו], היה עדיף לי לחלות שנים עשר חדשים, ואל יגזור עליו [עלי] גזירה זו!
אמר לו רבי עקיבא: רבי, האם תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני?
אמר לו רבי יהושע: אמור! אמר לו: הרי הוא הכתוב אומר בענין המועדות שלש פעמים "אשר תקראו אותם".
ונכתב "אותם" חסר, בלא ו'.
"אתם", "אתם", "אתם" - ג' פעמים. כדי לומר:
א. "אתם", אפילו אם אתם שוגגין, וסוברים בטעות שראוי לעבר את החדש.
ב. "אתם", אפילו אם אתם מזידין.
ג. "אתם", אפילו אם אתם מוטעין, על ידי עדי שקר. [43]
ובלשון הזה אמר לו רבי יהושע לרבי עקיבא: עקיבא! נחמתני, נחמתני.
שנינו במשנה: בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס. אמר לו: אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל. שנאמר: "ויעל משה ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? וכו'.
תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו?
כדי שלא יאמר אדם על דייני דורו: וכי פלוני הדיין הוא כמשה ואהרן? וכי פלוני הדיין הוא כנדב ואביהוא? וכי פלוני הדיין הוא כאלדד ומידד?
ולכן לא הוזכרו שמות שאר הזקנים, כדי שיענו לו: שמא חשובים הם כשלשה מן הדיינים שלא הוזכרו שמותיהם.
וראיה לדבר, שהרי הכתוב אומר:
"ויאמר שמואל אל העם: ה', אשר עשה לכם ניסים, את משה ואת אהרן [על ידי משה ואהרן] ".
ואומר הכתוב בהמשכו של אותו ענין:
"וישלח ה' את ירובעל, ואת בדן, את יפתח, ואת שמואל [שמואל אמר זאת על עצמו] ".
הרי שהמקרא מונה ששה זקנים, את ירובעל, בדן, יפתח, יחד עם משה אהרן ושמואל.
ומי הם ירובעל ובדן ויפתח שהוזכרו במקרא הזה?
ירובעל - זה השופט גדעון.
ולמה נקרא שמו ירובעל? מפני שעשה מריבה עם הבעל. שניתץ את מזבח הבעל, כמבואר בשופטים [ו, כח לב],
בדן - זה שמשון.
ולמה נקרא שמו בדן? דאתי [שבא] מדן.
יפתח - כמשמעו.
ושלשת אלו, הוזכרו עם משה, אהרן ושמואל.
הערות
[37] כך פירש רש"י. אך, רש"י מביא בשם רבותיו פירוש אחר: מעשה שבאו שנים ואמרו: ראינוהו שחרית במזרח - את הירח השייך למחזור הישן, וערבית במערב - את הירח השייך למחזור החדש. אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם מפני שבין המחזור הישן למחזור החדש הלבנה מתכסה מן העין 24 שעות [כמבואר לעיל כ ב]. אך רש"י דוחה פירוש זה מלשון הגמרא. עי"ש. והריטב"א מביא שכפירוש רבותיו של רש"י מבואר בירושלמי
[38] רבן גמליאל קידש את הלבנה על פיהם ביום השלושים, ורק אחר כך באו ואמרו שבליל עיבורו [דהיינו ליל ל"א] לא נראה. ואין לפרש שרבן גמליאל קיבלם בליל השלושים ואחד, שהרי אם כן נמצא שביום השלשים לא התקדש החדש, וממילא החדש מעובר. ואף על פי שלבסוף באו העדים ואמרו שהלבנה לא נראתה בליל העיבור - "קיבלן רבן גמליאל". כלומר רבן גמליאל החזיק בקבלתו הראשונה ולא חזר בו. תפארת ישראל. וכן מבואר מדברי הריטב"א להלן בד"ה אתם ואפילו מוטעין. [ועוד מבואר בלשון הריטב"א שם, שמדובר כאן שבאו עדים אחרים ואמרו שבליל עיבורו לא נראה, ולא באותם עדים. דברי הריט"בא מובאים להלן הערה 43]. ודבריהם הם שלא כדברי הרמב"ם [קידוש החדש ג טו] שכתב שאם לאחר יום השלשים שעיברו את החדש, באו עדים והעידו שהלבנה נראתה ביום השלשים, אזי בית דין מקדשים את החדש למפרע ביום השלשים. ועיין ריטב"א להלן כה ב שהביא את דברי הרמב"ם וחלק עליהם. [וזהו כשיטתו כאן].
[39] כך פירש רש"י. אך תוספות הקשו על זה, שלעולם לא יתכן שהירח בסוף החדש יראה בתחילת הלילה. עיין שם. ובריטב"א.
[40] כך פירש רש"י. ובגמרא לא מוזכר שבסופו של דבר הלבנה נראתה בליל השלושים, ואדרבה יש גורסים לעיל "ואזלה ואיכסי" - שהלבנה התכסתה. ואם כן הלבנה נראתה ביום הכ"ט בלבד. אך היה די בכך בכדי שאנשי העיר ירננו על הדבר. עוד פירש רש"י בשם מורו שרבי אמר לרבי חייא שילך לעין טב ולא יקדש את הלבנה במקומו, מפני שגזרו גזירה במקומו שלא יקדשו את החדש. והריטב"א מביא פירוש זה בלשון אחרת: "שגזרו 'שמד' במקומו שלא יקדשו את החדש". ותוספות כתבו שבעין טב היו בית דין הקבועים לקדש את החדש. ולפיכך רבי אמר לרבי חייא ללכת ולקדש את החדש שם.
[41] לא משום שפחדו לומר קידוש החדש בפירוש, אלא בא להשמיענו שדוד המלך נמשל לירח. ריטב"א. [והביא הריטב"א שאף הערוך פירש כן באות ד'].
[42] חכמים חילקו את השעה ל-1080 חלקים. מפני שמספר זה מתחלק לחצי ושליש ורבע וחומש ושישית ושמינית ותשיעית ועשירית. [כלומר, כל החלוקות עד עשר חוץ משביעית]. ולפיכך הוא מספר שנוח לחשב בו את חשבונות השנה. [רמב"ם קדוש החדש ו ב וראה מפרש שם].
[43] ובקידוש החדש של רבן גמליאל היה הדבר על ידי טעות. שהרי רבן גמליאל קידש את החדש ביום השלשים, ועדיין לא נודע שהיו העדים עדי שקר, ורק אחר כך אמרו אחרים שבליל ל"א הלבנה לא נראתה. ולפיכך קידושו של רבן גמליאל קיים. שהרי נאמר "אתם" ואפילו מוטעין. [ועל זה אמר לור בי יהושע להלן: "עקיבא נחמתני"] ריטב"א.
מתני' מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח כו'.
תניא אר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ועכשיו בא בקצרה אמר ר' יוחנן מהאי קרא עשה ירח למועדים כלומר לפי מה שיזדמן לו. אבל שמש לא אלא ידע מבואו.
ר' חייא [חזייא] לסיהרא בצפרא דכ"ט בירחא דקאי במזרח שקל אבנא רמא ביה לאורתא מקדשינן לך על חשבון המולד ולא תראם הלילה במערב זיל בדרך קצרה. מצינו שנמשלה מלכות בית דוד כירח שנאמר כירח יכון עולם ועד בשחק וגו'. לפיכך א"ר לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם.
ת"ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים. ודימו בני אדם שהחשיך וראו דמות לבנה ביום כ"ט לחדש אמר להו ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדשה של לבנה פחותה מכ"ט ימים ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג להודיע לכל שלא נתקדש החדש. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו כו'. פי' באו שנים שאמרו ראינוהו ליל ל' וליל ל"א לא נראתה וקיבלן ר"ג וקבע ראש השנה יום שלשים. ואמר ר' דוסא עדי שקר וראוי להיות ר"ה למחר והודה ר' יהושע לדבריו כו'.
עד א"ל רבי עקיבא לר' יהושע ר' תרשני לומר לפניך ממה שלמדתני. א"ל אמור. א"ל היה לו לכתוב אלה מועדי ה' מקראי קדש ודיי. למה כתיב אשר תקראו אתם ג' פעמים. אלא ללמד שאין מועדים עד שתקראו יום פלוני מועד. ולמה ג' פעמים כתיב תקראו ללמד אפילו שוגגים מוטעין ואפי' מזידין אין מועד אלא מה שתקראו.
א"ל עקיבא נחמתני.
בא לו ר' יהושע אצל ר' דוסא:
ת"ר למה לא נתפרשו שמותן של זקנים צדיקים שלא יאמר פלוני כמשה ואהרן. פלוני כאלדד ומידד.
לאורתא מקדשין לך ואת קיימת הכא. פירש רש"י ז"ל כלומר, שאם תהא נראית בישנך לערב שוב אין אנו יכולין לקדשך למחר משום דבעינן שיהא לילה ויום מן החדש, כדאמרינן לעיל בפ"ק (כ, ב).
זיל לעינטב וקדשיה. פירוש: משם דבעינטב היו בית דין קבועים לקדש את החדש, כדאיתא בפסיקתא (פסיקתא רבתי פמ"ב) בפרשת תקעו שופר בציון, למה בית דין מקדשין בעינטב שהוא בית הוועד אמר הקב"ה הוא בית הוועד של כל העולם שנאמר (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה. וגרסינן בירושלמי (בירושלמי לפנינו ליתא ומובא בתוס' ריטב"א ור"ן) כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעינטב, משמע שהיה שם בית דין קבוע [דומיא] דיבנה.
ר׳ חייא חזייה. פי׳ היה רואה אותה כענין שהי׳ נראה בעין בערב ליל שלשים ואשמעינן דרך משל שאלו נראית בערב אי אפשר לקדשו שצריך שיהא לילה ויום מן החדש וזה דרך פרש״י א״נ דלערב אפשר שתתכסה וגם תלד החדשה ויהיה לילה ויום מן החדש אלא שבני עירו יהו (מתנים) [מרננים] עליו אם יקדשוהו דלא ידעי שפעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה ולד״ה שקל קלא וזיל אכסי לאו דוקא:
א״ל רבי לר׳ חייא זיל עין טב וקדשיה. פרש״י דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ״ט א״נ שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החדש. ובתוס׳ פי׳ דבעין טב היו ב״ד קבועים לקדש את החדש דגר׳ בירוש׳ כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב וכדאיתא בפסיקתא בפסוק תקעו [בחדש] שופר (בציון) למה ב״ד מקדשין בעין טב שהוא בית הועד לכל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה והא דא״ל ושלה לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים מלתא בעלמא קאמר ליה ולא שהיו יראים לומר קדוש החדש בפי׳ אלא בא להשמעינו כי דוד מלך ישראל נמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם וכמו שפי׳ בעל הערוך באות דלת:
איבעיא להו מי מצא למי. פי׳ וכיון דמיירי בר׳ יהושע וקתני הלך ומצאו דזה משמע לכאורה כי ר׳ יהושע היה ההולך:
אתם ואפילו מזידין. פי׳ בידיעת חשבון אתם ואפי׳ מוטעין פי׳ שהטעום העדים כגון זה של ר״ג דקדשה על פי העדים שראוהו בזמנו לא נודע עדיין שהיו עדי שקר כי אח״כ הוא שאמרו אחרים שלא נראה בליל עבור שהיה ראוי ליראות בעליל ולפיכך קדושו של ר״ג קיים הוא דאתם אפילו מוטעין ועל זה אמר ליה ר׳ יהושע עקיבא נחמתני:
שלא יאמר אדם. פי׳ בתמיהא וכי פלוני כמשה ואהרן וכו':
המשנה השביעית מעשה ובאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב ואמרו עידי שקר הם וכשבאו ליבנה קבלם רבן גמליאל וכו' יש שפירשו שהעדים אמרו ראינוה שחרית במזרח פי' הישנה וערבית במערב ר"ל החדשה ואמרו עידי שקר הם שהדבר ידוע שהלבנה נכסית בכל חדש עשרים וארבע שעות קודם שתדבק בשמש ועשרים וארבע אחר שתדבק בשמש ומה שקבלם רבן גמליאל פי' בגמ' לדעת קצת מפרשים שפעמים שבא בארוכה ופעמים בא בקצרה כלומר שאפשר להראות שתיהן ביום אחד לפעמים בזמן שמהלכה מהיר ואינה מתכסית כל כך וחכמי התכונה מרחיקים דבר זה ואומרים שאי אפשר לעולם להראות שתיהן ביום אחד וכל שכן למי שמפרש על ראיות אלו ששתיהן על החדשה ועל דעתם יש לנו לפרש בריתא שהביאו בגמ' ר"ל פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה שלא על משנתנו היא סובבת אלא דבר אחר נכלל בה כמו שנבאר שלא נסכם רבן גמליאל לומר שיהא באפשר כן אף במהלך המהיר ומה שקבלם רבן גמליאל הוא מתוך שהעידו שראו את הלבנה ערבית ועל דבר זה הם באים להעיד ואם אמרו שראו את הישנה שחרית אין אנו קפדים בעדות זה שאין אני אחראין לראית הישנה כלל ואין לומר בה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שאין כאן עדות אלא על החדשה והרי הוא כמי שיאמרו ראינו את החדשה ערבית וראינו אחריה ספינת ברזל פורחת באויר ואפילו למי שפי' שתיהן על החדשה אין אנו אחראין לראיית שחרית כלל וודאי באותה ראיית שחרית אנו דנין שעבים נתקשרו ונראה להם בהם דמות לבנה ואע"פ שאנו אומרים שכל שטעו אף בבדיקות עדותן בטלה דוקא בראיית ערבית ובחדשה ונראין הדברים שהיה רבן גמליאל יודע בחשבונו שראיית הערב היתה ראויה לפי החשבון ומה שכתבנו בפעמים בא בארוכה וכו' שהוא ענין אחר הוא שידוע במהלך הלבנה שבזמן שהיא בגלגל קטן הנקרא גלגל הקפה ומרכזו בעצם גלגל הסובב גלגל זה כשהיא בחצי העליון של גלגל זה והוא גובה הרום היא הולכת לפאת מערב בחלוף מהלך המרכז ומהלך החמה שהם ממערב למזרח ומתוך ששאר המהלכים מתנגדים למהלכו הוא מתאחר והוא הנקרא בספרי החכמים מהלך המתון וכשהיא בחצי הגלגל התחתון לפנים מגלגל הסובב היא הולכת לפאת מזרח במהלך המרכז ומהלך החמה ומתוך סיוע שאר המהלכים מהלך הירח ממהר והוא הנקרא בספרי החכמים מהלך המהיר ומ"מ תלמוד המערב מוכיח שבריתא זו על דברי המשנה סובבת והוא שאמרו שם מפני מה קבלם רבן גמליאל שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בארוכה ופעמים בקצרה ויש מי שפירש ראיית שחרית על שחרית שמאתמל כלומר ראינו הישנה יום עשרים ושמונה בשחרית והחדשה ערבית של שלשים ונמצאת נכסית שש ושלשים שעות ואע"פ שידוע שארבעים ושמנה שעות היא נכסית בין קודם הדבוק לאחר הדבוק אפשר לפעמים מתוך מהירות המהלך שלא תתכסה אלא שש ושלשים שעות וכן מצאתי לקצת חכמי התכונה.
זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא.
אחר שביארנו שאין אנו נזקקים לראיית שחרית אפילו נראית הלבנה הישנה לחכמים גדולים ביום עשרים ותשעה אם ראו לפי חשבון שראויה היא ליראות בלילה ובאו עדים על כל זה ר"ל שראוה בליל שלשים מקדשין אותו ואין נזקקים לראיית השחרית כלל.
קבעו בית דין ראש חדש וקודם תשעה ועשרים וחצי ותשצ"ג חלקים נראתה הלבנה החדשה בליל שבעה ועשרים או בליל שמנה ועשרים אין מקדשין אותו שאין חדשה של לבנה פחותה מתשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים וכן לא יתירה על שיעור זה ומתוך כך אין גורעין את החדש מתשעה ועשרים יום ולא מוסיפין עליו יתר על שלשים יום. אע"פ שראש חדש אסור בהספד אם נראתה הלבנה ולא נמלכו בית דין לקדשו אינו אסור בהספד מאי זה טעם שנמנעו לקדשו שאין ראש חדש לענין זה אלא יום הקבוע ראש חדש מפי בית דין או יום שלשים ואחד מאליו כל זמן שלא נתקדש יום שלשים.
המשנה השמינית ועוד באו שנים ואמרו ראינוה בזמנו ר"ל יום שלשים וקדשו את החדש על פיהם ובליל עבורו ר"ל ליל שלשים ואחד לא ראינוהו וקבלם רבן גמליאל ר"ל שהחזיק את החדש כמקודש כמו שהיה מפני שאין אנו נזקקין אלא לראיית ליל שלשים ור' דוסא חלק לומר שנתברר שקרותם של אלו שאי אפשר לנראה בזמנו שלא יראה בליל עבורו ואחר שנתברר שקרותם של אלו אין לנו בעדותם כלום ואמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך והחזיקו את החדש במעובר על כרחו של רבן גמליאל ושלח לו גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך וכו' ביום הכפורים שלך הלך ומצא ר' עקיבא מיצר פי' בגמ' הלך ר' עקיבא ומצא לר' יהושע מיצר ושאל לו מפני מה אתה מיצר אמר ראוי לו שיפול במטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו ואמר יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקבוע המועדות וראשי חדשים עשוי שלא בזמנו שנאמר אשר תקראו אותם קרי ביה אתם אפילו קראו שוגג או במזיד או מוטעה הכל לפי קדושו ומ"מ הלכה כרבן גמליאל אף לכתחלה שאין נזקקים אלא לראיית ליל שלשים וכן אמר לו ר' דוסא וכו' וכן בכל דור ודור כל שלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה רבינו ובגמ' אמרו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים שנאמר ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך שופט אלא שופט שבימיך נטל מקלו ומעותיו והלך לו לפניו וכשראהו רבן גמליאל עמד ונשקו על ראשו ואמר לו בא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבל עליו דברי ובגמ' אמרו בנסח זה רבי שלמדני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליו גזרה ומקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים והקטנים נושאים קל וחומר בעצמם ונשמעים לגדולים.
ונשלם הפרק תהלה לאל.
ראוהו בית דין כונת הפרק לבאר עניני תקיעות שופר בראש השנה לבד מעט שנשאר לו לבאר מענין קדוש החדש ורוב הפרק יסוב על ארבעה ענינים הראשון לבאר שהחדש בשלשה ושהוא מתקדש בראיית הבית דין על הדרך שהוא מתקדש בעדים אחרים ולבאר היאך הוא מתקדש על פי ראיית הבית דין ואם לא נתקדש ביום עדות הראייה היאך הוא דינו השני יתחיל בעניני הלכות שופר ויתחיל לבאר בגוף השופר והקול היוצא ממנו איזו תכונה ראויה בהכשרו ובאיזה דבר שבגופו יפסל השלישי לבאר בענין הכונה הצריכה בעניני התקיעות הן לשומע הן למשמיע הרביעי לבאר בענין מי מוציא את הרבים ידי חובת התקיעה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם כמו שיתבאר:
בפרש"י בד"ה למה לא כו' חשוב הוא כשלשה מן השאר כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה לאורתא כו' קיימת הכא תימה הא שפיר אפשר כו' עכ"ל כצ"ל:
סליק פרק אם אינן מכירין
שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביה"כ כו'. ובפרק תפלת השחר אמרי' אהך עובדא דבר"ה צעריה כו' לאו דוקא אלא אעדות קידוש החדש שהיה בר"ה צעריה ביה"כ והיה חושש ביותר על ר"י ולא על ר' דוסא משום שהיה ר' יהושע אב"ד ובא לבטל קביעות המועדים שעשה ר"ג:
למה לא נתפרשו כו'. שהיה ראוי לפרש שמותן לכבודן כיון שהיו נביאים לעולם כתרגומו ויתנבאו ולא יספו ולא פסקו וקאמר אלא ללמד כו' דאמרי' לו שמא חשוב הב"ד זה כג' מן השאר שלא נתפרשו כו' כפרש"י ואע"ג דכולם נביאים הוו אשמועינן בזה שלא נתפרשו שמותן שיהיה חשוב בעיניו ב"ד של כל דור ודור כב"ד של הזקנים דבימי משה:
ר' חייא חזיא לסיהרא כו' זיל איכסי כו' מפורש פרק אד"מ:
א"ל (ר') עקיבא ראוי לי כו' ואל יגזור עלי כו' כצ"ל ור' יהושע אמר כן לר"ע ובספרים שלפנינו גרסינן ראוי לו כו' ואל יגזור עליו כו' ודאי נמי דר"י קאמר לה וכאלו תולה קללתו בחבירו ונראה לומר דנקט קללה זו שיהיה נופל למטה י"ב חודש כו' כדי שלא יוכל לילך לפני ר"ג במקלו ובמעותיו ולא יחלל המועדים:
נחמתני נחמתני כו'. כפל דבריו ואפשר שנתכוין לומר נחמתני עלי דאתם אפי' מזידים ונחמתני על ר"ג גופיה דאתם אפי' מוטעים:
שלא יאמר אדם כו' פרש"י על ב"ד שבימיו וכי פלוני כו' אמור לו כו' הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם עכ"ל אין ר"ל שיהיה האמת כן ב"ד שבימיו מי חשוב כב"ד הזקנים שהרי הם היו נביאים דכתיב ויתנבאו ולא יספו ובמה גריעי מאלדד ומידד שנתפרשו שמותן דלא נאמר במעלתן אלא שהיו גם כן נביאים אלא במה שלא נתפרש שמותן ללמד בא שיהיה חשוב בעיניך ב"ד כל דור ודור כמ"ש לעיל:
ולמה נקרא שמו ירובעל כו'. בקרא מפורש כן ויקרא לו ביום ההוא ירובעל לאמר ירב בו הבעל וגו' וישכם ירובעל הוא גדעון וגו' וי"ל דהם קראו לו ירובעל לגריעותא שהבעל ינקום בו ויריב ריבו בו על שנתץ מזבחו וא"כ הכא דשמואל קרא לו כן אינו נראה דלגנאי ולגריעותא לא קראו בשמו גדעון רק ירובעל אלא אדרבה למעלתו קראו כן ע"ש שהוא עשה מריבה עם הבעל:
בדן זה שמשון כו'. יש לעיין בזה שהקדים הכא בקרא שמשון קודם יפתח ולפי סדר הכתובים בספר שופטים היה יפתח קודם שמשון ויש ליישב דלכך שינה הכתוב ג"כ לקרוא שמשון בדן ע"ש מעלתו דקאתי מדן שניבא עליו יעקב בברכתו דן ידין עמו כאחד וגו' יהי דן נחש וגו' שכולו נדרש בפ"ק דסוטה על שמשון משא"כ יפתח שלא הוזכר מעשיו בנבואה בתורה ולכך הקדים הכא שמשון ליפתח משום דכסדר חשיבותייהו חשיב להו וכמ"ש בפ' בן סורר לגבי שם וחם ויפת:
במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל"נ (והוא ליל ל"א כפרש"י לעיל ס"ד כב וכ"נ מפרש"י כאן) וקבלן ר"ג. משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' קה"ח הל' (י"ו) [ט"ו] דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מלעיל (כ"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופרש"י ואי תנא ה"ז מתקדש למחר ה"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט"א לקמן ברפ"ג אישתמיט במחכ"ת דברי הרמב"ם הללו וחדושי הרשב"א שם:
גמרא פעמים שבא בארוכה כו'. עתוי"ט. ומש"כ אי אפשר כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ ב) אר"נ כ"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתי ולדידהו כו' ע"ש. ודע שבציוריו יש ט"ס וצ"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש"כ בסה"ד ול"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש"כ הרמב"ם בעצמו א"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:
[שם שמש הוא דידע מבואו כו'. נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש"כ במגילה (ג) בס"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור"ל שהי"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש] :
גמ' שם ת"ר פ"א נתקשרו שמים כו' בכ"ט לחדש כו'. בפי' הרמב"ם ובהרע"ב אחריו הגי' בכ"ז. ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה"ג. ודלא כס"א שמחקוהו לגמרי:
גמ' שם עקיבא ניחמתני ניחמתני. כה"ג בשלהי מכות:
רש"י ד"ה שידעו שלא קידשו. שאין מספידין ביו"ט. משמע דמפרש שהיה בתשרי. ול"י מה דחקו לזה דהלא גם ר"ח דעלמא אסור בהספד. וכן משמע מלשון כסבורין העם לומר ראש חדש ולא אמר ר"ה:
גמ׳ אתם אפי' מזידין. נ״ב וא״ת ה״א ר"ל קש״ר אינו מן המנין פז״ב [סנהדרין כ״ו א׳] עמ"ש בס"ד בעץ אבות מי"ג פ״ג:
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב וכו'.. הנה על אשר קבלם רבן גמליאל דברו חכמי האומות דברי לעג בספריהם דור אחר דור באומרם חכמי ישראל אין בהם תבונה ח"ו שיאמינו בדברי שקר דברים שאי אפשר להיות במציאות, אך בספר 'אמונת חכמים' דף ח' כתב שתוכן אחד גדול בחכמי התוכנים שבאומות העיד שבעיר סיביליאה בספרד בשנת השי"ג נראית הלבנה ביום המולד ואורה היה אחד ממאה ותשעה חלקים מרוחב הלבנה, ומחמת כן עיינו גדולי חכמי התוכנים והעלו בודאי שאפשר שתראה הישנה שחרית והחדשה ערבית וכן העלו חכמי תוכנים גדולים בספרם ובעיר בולונייא"ה נמצאו שני חכמי אומות העולם בקיאים בחכמת התכוונה הרבה וחברו בה ספרים והרב המחבר ז"ל כתב להם שיגידו דעתם אם אפשר להיות הדבר הזה בירושלים וכל אחד מהם השיב לו שבודאי אפשר שתראה כן גם בירושלים והתוכן השני עשה פסק ארוך והביא ראיות על זה, וכתב הרב המחבר ז"ל אז אמרתי על עצמי בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים! וּבָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁהֳ' אֱלֹקָיו! עד כאן לשונו עיין שם.
ועתה בא וראה איך צדקו דברי רבותינו ז"ל וצדקה הקבלה שקבל רבן גמליאל מאבותיו ד'פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה' ונתגלה האמת מאליו אחרי כמה מאות שנים.
הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?. הדקדוק ידוע דהוה ליה למימר 'כְּרֵסָהּ מְלֵאָה' או 'גְּבוֹהָה' ומאי 'בֵּין שִׁנֶּיהָ'? ורבינו האר"י ז"ל פירש דבר זה על פי הסוד כנזכר בשער מאמרי רבותינו ז"ל יעוין שם.
ונראה לי בס"ד על פי הפשט דידוע שהאשה קודם שתלד יבא לה חבלים וכשיבא לה חבל קשה תסמוך ידה על כותל או על כסא ותרכין ראשה עד שיגיע פיה אצל כריסה, וכתב הרמב"ם ז"ל לכך נקראים (הושע יג, יג) 'חֶבְלֵי יוֹלֵדָה' כי היה דרכם מזמן קדמון לקשור חבלים מכאן ומכאן כדי שתסמוך עצמה עליהם ותרכין ראשה יעוין שם, ולכך אמר 'כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ'. ואם תאמר הוה ליה למימר 'כְּרֵסָהּ בְּפִיהָ'? נראה אמר 'בֵּין שִׁנֶּיהָ' מפני כי מחמת הקושי שיהיה לה בעת שתרכין ראשה עד כריסה תחרוק שיניה ותדבקם זה בזה וכל זה הקושי הגדול יהיה סמוך ללידתה ממש.
או יובן אמר 'כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ' רוצה לומר הולד אשר בכריסה עודנו לא נולד שהוא עודנו מתפרנס מבין שיניה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה ל:) הולד בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה.
גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ!. יש להקשות הוה ליה לגזור עליו שיאכל וישתה ביום הכיפורים שחל בחשבונו ודי בזה? ונראה לי שרצה לעשות חילול מפורסם לעיני הכל ואכילה ושתיה לא ידעי בה רבים.
אך קשה דהא יום הכיפורים שחל בחשבון רבי יהושע הוא למחרתו של יום הכיפורים דחל בחשבון רבן גמליאל ואם יש שנטו אחר דברי רבי יהושע וחשבו ליום הכיפורים של רבן גמליאל חול וחיללוהו מה יועיל פרסום זה שעושה רבי יהושע ביום השני שהוא יום הכיפורים לפי חשבונו?
ונראה לי דודאי רבי יהושע לא פרסם דבריו הראשונים לערער על קביעות רבן גמליאל והוא בעצמו היתה כונתו להתענות ביום הכיפורים של רבן גמליאל ולשמור אותו בקדושה אלא כי מחמת ערעור שהיה לו בזה רצה לעשות שני ימים שיצום גם ביום השני וישמור אותו בקדושה. אמנם רבן גמליאל חש פן אחרי זה יתפרסם הדבר שרבי יהושע ערער על קביעות שלו ועשה שני ימים כיפורים מחמת זה ונמצא יהיה קל בעיני העולם הקביעות שיקבע רבן גמליאל, לכן גזר עליו שיחלל כיפור שעלה בחשבונו ויעשה החילול בפרסום כדי שלא יבא מכאן ולהבא שום אדם לערער על קביעות הנשיא ובית דינו.
והא דאמר לו 'בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ' ולא סגי בחד מינייהו, היינו כי במקל לחוד ליכא פרסום מפני דרבי יהושע זקן ודרכו לשאת מקל בכל יום ולא הוי משוי ואם יטול כיס המעות בלבד לא יתפרסם הדבר דכיס המעות דרכו להיות מונח בחיקו, אך אמר לו בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ רוצה לומר שתאחוז בשניהם ביחד דהיינו שיתלה הכיס בראש המקל וישאם ביחד דהוי חלול מפורסם.
ודרך צחות פרשתי מה שאמר לו 'בְּמָעוֹתֶיךָ' כי המטבעות של כסף וזהב יש להם תקנה שיטלם בשבת וכיפור על ידי שיתלם בבגדו לנוי מבעוד יום אך של נחושת אין תולין לנוי ומעות הנמצאים אצל רבי יהושע של נחושת הם שהיה עני ואין לו כסף וזהב ולכן אמר לו במעותיך דייקא שהם של נחשת כדי שלא יעשה להם תקנה בשביל טלטול בהיתר.
פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה. נראה לי נשמות הצדיקים שנדמו לירח גם כן יש בהם ענין כיוצא פעמים בא לעולם הזה אחר הפטירה בארוכה פעמים בא בקצרה.
או יובן פעמים לוקח הנר"ן [נפש, רוח, נשמה] בארוכה לפי אורך השנים פעמים בקצרה אחר שנולד תכף וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, באותם ינוקי שהיו חכמים גדולים ועודם קטנים בשנים. או על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ו, ב) יגע רבי בון בכ"ח שנה מה שלא יגע תלמיד ותיק במאה שנים.
פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וכו'. הא דנקיט תלת חלוקות כנגד שלשה דיינים.
יְרֻבַּעַל בְּדוֹרוֹ, כְּמֹשֶׁה בְּדוֹרוֹ. יש להקשות מהא דאיתא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ב) האומר לחבירו איני מקבל ממך אם היית כמשה מלקין אותו משום בזיון. ופירש הט"ז ז"ל מפני דלפי דבריו אפשר שיזדמן אחד כמשה רבינו ע"ה וזה בלתי אפשר דהרי כתיב (דברים לד, י) 'וְלֹא קָם כְּמֹשֶׁה' עיין שם. ולפי זה קשה איך אומר כאן התנא דברייתא 'יְרֻבַּעַל בְּדוֹרוֹ, כְּמֹשֶׁה בְּדוֹרוֹ'?
והגאון חיד"א ז"ל בשמחת הרגל על סוכה דף כ"ח הקשה כעין קושיא זו על מה שאמרו שם 'ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה' ותירץ השראת שכינה לחוד ונבואה לחוד, ותירוץ זה לא שייך כאן דהא קאמר 'כְּמֹשֶׁה' בסתם.
ונראה לי בס"ד כיון דברישא נקיט התנא להדיא 'שִׁקֵל הַכָּתוּב שְׁלֹשָׁה קַלֵּי עוֹלָם כִּשְׁלֹשָׁה חֲמוּרֵי עוֹלָם' דחד מינייהו דקלי עולם הוא ירובעל אם כן תו ליכא לפרש דבריו בסיפא שהוא כמשה ממש, אלא הכוונה שצריך לכבדו כמשה רבינו ע"ה. אי נמי כיון דקאמר יְרֻבַּעַל בְּדוֹרוֹ שמע מינה בערך הדור קאמר.
ומה שקראוהו ירובעל מלבד טעם הש"ס נראה שהוא יר"ו גימטריא יִרְאֶה [216] ונשאר בַּעַל כלומר בַּעַל יִרְאֶה ולמשה רבינו ע"ה קורין 'בעלה דמטרוניתא' שנקראת יִרְאֶה.
'בְּדָן' זֶה שִׁמְשׁוֹן. יש לדקדק הוה ליה למימר 'מִדָּן' ולמה קראו 'בְּדָן'? ונראה לי בס"ד לרמוז שעליו נתנבא יעקב אבינו ע"ה לשון כפול שאמר (בראשית מט, טז) 'דָּן יָדִין עַמּוֹ' וזהו ב' דן. אמנם רבינו האר"י ז"ל פירש קראו 'בְּדָן' שהיה גלגול נדב בן אהרן הכהן ע"ה והיינו 'בְּדָן' בהפוך 'נָדָב'.
ומה שאמר 'יִפְתָּח' כְּמַשְׁמָעוֹ קשה למאי הוצרך לפרש זה בדבריו? ונראה לי בשביל דנקיט ליפתח אחר שמשון ובאמת כפי סדר הדורות יפתח קודם שמשון, לכך חש התנא שמא יטעה אדם לחשוב זה יפתח שמדבר עליו כאן הוא יפתח אחר שהיה אחר שמשון ואין זה הנזכר בנביאים, לכך פירש בדבריו שזה הוא הנזכר בנביאים. ומה שהזכירו התנא אחר שמשון משום דנקיט כפי סדר הדורות של הצדיקים שנדמו אליהם ואהרן הוא קודם שמואל ומה שדימה שמשון לאהרן הכהן ע"ה בשביל שהיה נזיר.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב וכו'.. הנה על זאת המשנה כתב הרמב"ם ז"ל דאי אפשר להיות מציאות זו בעולם שתתראה הישנה בשחרית והחדשה בערבית בו ביום, ומה שקבל רבן גמליאל עדותם הוא שהסכים ראייתם הלבנה בערבית היח אמת, ומה שאמרו שראו הישנה בשחרית בטעות נדמה להם שחשבו שזה נבנה ובאמת אינה לבנה.
ומה שאמר רבי יוחנן בן נורי 'עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן' מפני שעשה חשבון באותו החודש וראה לפי החשבון של אותו החודש אי אפשר שתתראה הלבנה באותה הלילה בערבית והגיד רבן גמליאל שזה הכלל שיש להם בחשבון אינו מוחלט אלא לִפְעָמִים בָּא בִּקְצָרָה ויזדמן לפי חשבון אותו החודש תתראה הלבנה בערבית של אותה הלילה, ולפי זה על אותה עדות שקבלה רבן גמליאל לא היה שום ערעור והרהור מן החכמים אחר שהגיד להם הקבלה שקבל מאבותיו ואסביר להו טעמא.
מיהו לפי מה שביארנו בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע מספר אמונת חכמים שתוכן אחד העיד שבעיר אחת בספרד נראת לבנה הישנה בשחרית והחדשה בערבית וכיון שראו גדולי חכמי התוכנים ראיה זו שאי אפשר לתלות אותה בטעות כי הרואין חכמים גדולים הן בתכונה ואי אפשר שיטעו בראייתם, לכן הוכרחו לעיין היטב בדבר זה, ואחר עומק עיונם העלו שבודאי אפשר להיות כן, ועוד שני חכמים גדולים בתכונה שהיו בזמן המחבר הסכימו שגם בירושלים אפשר שיזדמן כך הישנה בשחרית והחדשה בערבית, ואחד מהם עשה פסק ארוך בראיות על הדבר הזה.
לכן מוכרח לומר כי נעלם זה מרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל אשר החליט שאי אפשר להיות כך בעולם וכתב וז"ל שזה מן הנמנע בתכלית המניעה לא יתחייב בשום פנים, ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור כנזכר בפירושו במשנה. והנה בודאי יש לסמוך על מה שאיתא בספר אמונת חכמים הנזכר מדברי חכמי התוכנים שהסכימו דיש מציאות זו והמה ראו בעיניהם דבר זה ולא היו שורים וחמורים בחכמה זו, ועוד עשו הוכחות וראיות לזה, ובדבריהם איכא 'תא חזי ותא שמע'!
עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וז"ל ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה, לפי שהן ראוהו ליל שלושים ולא ראוהו ליל שלושים ואחד, והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלושים כאשר נתננו העיקר ומן הדין להאמינם לפי שהעידו בראיה בעת הראיה ואומרם לא ראוהו בליל השניה אין אנחנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו עד כאן לשונו.
ולפי זה ערעור רבי דוסא היה כיון דלא נראה בליל ל"א, אם כן ודאי עדות הראיה שראוהו בליל שלושים אינה כלום, דנמצא אלו מעידים על אשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה, דמאחר שלא נראה בליל ל"א אם כן ודאי לא נולד ביום שלושים. וזו הקבלה שהעיד רבן גמליאל שקבל מאבותיו לִפְעָמִים בָּא בַּאֲרֻכָּה לא שייכה לעדות זאת אלא זו שייכה לאותה עדות שהעידו שראו הישנה בשחרית במזרח והחדשה ערבית במערב, וכאשר כתבנו ורק על עדות זו ערערו רבי דוסא ורבי יוחנן מכח הסברה שלא נאמין לעדות של אלו שאמרו ראוהו בליל שלושים לעשות ראש השנה ביום שלושים ומוכרח לעשות ראש השנה בליל ל"א, אך רבן גמליאל כיון שראה שלפי החשבון שעשה לו באותו החודש נראה שראוי לעשות ראש השנה ביום שלושים סמך על עדות זו שאמרו ראוהו בליל שלושים ולא חש להכחיש דבריהם מכח שאמרו לא ראוהו בליל ל"א כי אמר אולי חלשה ראייתם בליל השניה או ערפל כסתהו כמו שנאמר הרמב"ם ז"ל.
ע"ב בפרש"י בד"ה ראוהו ב"ד בלבד כו' ולאו ארישא בסמוך לחשיכה אלא שהיה שהות לקדש עכ"ל. ועיין במ"ש התוספת בכוונתו ולכאורה פירושו תמוה בזה דמהיכי תיתי נפרש דאיירי בסמוך לחשיכה ועוד דהא קמן דמושיבין ב"ד על כך ומעידין בפניהם ואומרים מקודש מקודש וא"כ ע"כ דאיכא שהות ועוד דבגמ' מוקי לה בהדיא כשראוהו בלילה וכבר תמה מהרש"א ז"ל בזה על דברי התוספות. ובאמת דלפ"ז קשה ג"כ על רש"י למה הוצרך לפרש כן. והנלע"ד ליישב שיטת רש"י ותוספות היינו לפי שהדבר ידוע שאי אפשר בעולם לראות הלבנה בחידושה כ"א בסמוך לחשיכה דמרוב קטנותה אינה נראית ביום והכי משמע בכולה מכילתין וא"כ לפ"ז היה במשמע כיון דראוהו ב"ד דרישא ע"כ איירי בראוהו ביום שלשים לעתות ערב נגהי שלשים וא' א"כ סיפא נמי איירי בכה"ג וממילא דהא דמוקמינן בגמרא כשראוהו בלילה היינו ליל שלשים וא' בענין דלא הוי שהות לקדש יום שלשים וממילא הוי מעובר דומיא דרישא אלא דאכתי כיון דמצוה לקדש ע"פ הראייה סד"א דמש"ה יעמדו שנים למחר ויעידו על הראייה ויקדשו יום שלשים וא' וה"נ בעי לאוקמי כה"ג ברישא נמי דקתני הרי זה מעובר דהיינו שיקדשוהו למחר וכדבעי' לאוקמי בכה"ג לעיל דף כ"ד דדחינן סייעתא דאביי דבעי למיפשט מהכא דהלכה כר"א בן צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותה ע"ש לכך פרש"י דלקושטא דמילתא לא הוי הכי אלא נהי דרישא איירי בראוהו סמוך לחשיכה ביום שלשים בעצמו סמוך לכניסת ל"א משא"כ סיפא דמוקמינן כשראוהו בלילה היינו בלילה הקודמת שהוא ליל שלשים וא"כ איכא שהות לקדשה למחר כל היום אבל היכא שלא ראו בליל כ"ט אלא סמוך לליל שלשים וא' לא שייך למיתני יעמדו שנים למחר ויאמרו מקודש דהא אין מקדשין אלא חודש חסר אבל מלא אין מקדשין כדאיפסקא הלכתא לעיל מעובר אין מקודש לא וא"כ לזו הכוונה נתכוונו ג"כ התוס' בפרש"י דאי ס"ד דע"כ משמע סיפא דומיא דרישא ודלא כר"א בן צדוק א"כ לא הוה מקשה מידי א"כ דעיקר קושית המקשה למאי דאוקמי' לעיל מתניתין אליבא דהלכתא כר"א בן צדוק וא"כ ע"כ איירי בדאיכא שהות כן נ"ל ועיין בפי' מהר"ל בן חביב הלכות ק"ה להרמב"ם שהאריך ועלו לו דברי התוספת בתימא וכתב ג"כ שהם גליון והנלע"ד כתבתי ודו"ק:
בגמ' סד"א תהוי קבלת עדות כתחלת דין אע"ג דבריש פ' שבועת העדות לענין עדים בעמידה אמרינן התם דקבלת עדים כגמר דין דמי היינו לענין קבלת עדות גופא דהא יכולין לדון אחר זמן. ובענין זה מיהו נגמר הדבר של קבלת העדות. משא"כ הכא לענין קידוש החודש שרוצין לקדש לאלתר יום שלשים שפיר קרי לעדות תחילת דין וקידוש לגמר דין כיון שעסוקין באותו ענין ובזה נתיישב ג"כ הא דמסיק קמ"ל דאפ"ה אין מקדשין בלילה ואכתי קשה ליתבו למחר וליקדשו יום שלשים דאתמול כי היכי דבעי למימר שיקדשו בליל שלשים ואחד יום שלפניו אלא דלפמ"ש אתי שפיר דכל זמן שעסוקין באותו ענין הלילה נמשך ליום שלפניו כדאשכחן גבי נכתב ביום ונחתם בלילה ולענין כתובה כן נ"ל וכ"כ בחידושי הרשב"א ז"ל אלא שהוספתי ביאור ודו"ק:
שם בגמרא ואימא ה"נ אמר קרא כי חוק חוק אימת הוי בגמר דין כו' וקשיא ליה הא בפ"ב דביצה ילפינן דהאי חוק היינו לישנא דמזוני שנידון בר"ה וא"כ האי קרא מפיק לה להכי ומפיק לה להכי. ונלע"ד דבלא"ה הא דמקשינן הכא ואימא ה"נ לאו אליבא דכ"ע מקשה דאיכא למימר דהא דקריא רחמנא לעדות החדש משפט היינו דיני נפשות דדנין וגומרין ביום אלא הא דפשיטא לן טפי לאקשויי לדיני ממונות היינו משום דהני בשלשה ואי לדיני נפשות מדמית לה ליבעי כ"ג. ולפ"ז לא שייך להקשות כן אלא למ"ד בשילהי פ"ק דהחדש הזה לכם שנאמר בו למשה ולאהרן היינו לענין עדות שיהיה כשר בקרובים וא"כ לענין דיינין מצינן למימר בכה"ג אע"כ דלדיני ממונות אקשי רחמנא ומקשה שפיר ואימא ה"נ ומשני דלהאי תנא יליף מדכתיב כי חוק הוא ולית ליה האי דרשא דפ"ב דביצה דחוק לשון מזוני אלא דבפסח נידונין על התבואה כמ"ש מהרש"א ז"ל שם בחידושי אגדות ע"ש. מיהו האי תנא דפ"ב דביצה דדרש חוק לשון מזוני דלית ליה דבפסח נידון על התבואה. אפ"ה שפיר מצי סבר דבקידוש החדש אפילו גמר דין דוקא ביום דלדיני נפשות מקשינן לה והא דכשר בשלשה היינו משום דס"ל כהאי תנא דהחדש הזה לכם לאו לענין עדות קאי דפסול בקרובים אלא לענין דיינים קאי דבעינן מומחים וא"כ ממילא דע"כ לא בעינן סנהדרין של כ"ג כן נ"ל נכון ודו"ק:
בתוס' בד"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה פירש בקונטרס כו' ובחנם דחק דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי בפ' החובל כו' עכ"ל. ולע"ד דברי התוספת צריכין עיון דהא בפ' החובל איכא תרי שינויי בגמרא ולשינויא בתרא דהתם משמע להדיא דאפי' ביום אין דנין ע"פ הראייה ואדרבא מקשה הש"ס שם בפשיטות מפלוגתא דר"ט ור"ע דמייתי בסמוך דע"כ לא פליגי אלא לענין עד הרואה אי נעשה דיין אבל לכ"ע אין דנין אלא ע"פ הגדת עדים דאפילו רבי טרפון לא קאמר אלא דמקצתן נעשין עדים אבל עד נעשה דיין לדון ע"פ הראיה לא ואהא משני תרי שינויי. נמצא דכל כמה דלא אסקינן לחלק בין ראו ביום או בלילה פשיטא לן טובא דאין דנין ע"פ הראיה לחוד א"כ שפיר קשיא ליה לרש"י אמאי פשיטא ליה לגמ' לאקשויי הכא בפשיטות אמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה הא מסברא הוה איפכא דלכ"ע אין דנין ע"פ הראיה לחוד לכך הוצרך רש"י לפרש דאפ"ה מקשה שפיר דכיון דלענין עדות החודש לא כתיב הגדה אלא כזה ראה וקדש א"כ פשיטא דשמיעה לא עדיפא מראיה ויתכן יותר לפ"מ שהביאו התוספת פרק החובל בשם הרשב"ם ז"ל דטעמא דאין עד נעשה דיין היינו מדכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים א"כ משמע לכאורה דגזירת הכתוב הוא ולא שייך לחלק בין יום ולילה. ונראה ברור דהאי שינויא בתרא דפ' החובל דלא משמע ליה לחלק בין יום ללילה היינו משום דס"ל האי טעמא דהרשב"ם ז"ל עיקר ואע"ג דמ"מ לא קיי"ל כהאי שינויא בתרא דפ' החובל אלא פשיטא לן בכולא תלמודא לחלק בין יום ללילה והיינו מהא דאמר ר"י אמר שמואל ג' שנכנסים לבקר החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין בלילה כותבין ואין עושין דין מ"מ לא ניחא ליה לרש"י לפרש דמקשה הכא מסברא בפשיטות כיון דללישנא בתרא דפרק החובל ולסברת המקשה התם דאדרבה סברא פשוטה היא דראיה לא חשיב' כשמיעה ועוד דלכאורה המקשה דהכא לא מסיק אדעתיה הא דר"י אמר שמואל דמחלק בין יום ללילה וא"כ בפשיטות הו"מ לאוקמי כשראוהו בלילה למאי דפרישית בסמוך בשיטת רש"י ותוספות דבלא"ה אין דרך לראות הלבנה כ"א סמוך לחשיכה וא"כ מצי לאוקמי בדליכא שהות כן נ"ל נכון ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק היטב:
מיהו התוספת שכתבו דבחנם דחק רש"י היינו דאזלי לשיטתייהו בסמוך בד"ה דרחמנא אמר דלר"ע דאמר אפילו עד הרואה אין נעשה דיין בדיני נפשות ה"ה למכה חבירו ולפ"ז שפיר מצו סברי דלשינויא בתרא דפ' החובל נמי יש לחלק בין יום ללילה לענין עד שאינו נעשה דיין לדון ע"פ הראיה לתוד אלא הא דלא סבר לה התם כהאי שינויא קמא דראו בלילה היינו משום דאכתי לא מצי לאוקמי הא דר"י נשיאה אלא כר"ט ולא כר"ע דהא עובדא דר"י נשיאה בחובל הוה וא"כ לר"ע לא הוי מצי לדון ע"פ ראייתו אפילו ביום כיון דלא חזי ליה זכותא כסברת התוס' לקמן הלכך צריך לאוקמי בשינויא אחרינא דבאמת לא היה ר"י נשיאה דן ע"פ ראייתו אלא ע"פ עדות אחרים כן נ"ל אלא דזה שלא כדברי התוספות בפרק החובל וכמו שאבאר בסמוך בד"ה דרחמנא אמר ודו"ק היטב:
בגמרא דסד"א הואיל ותנן דיני ממונות כו' ה"נ ניקדשיה ביחידי כו'. ואע"ג דבדיני ממונות גופא בגזילות וחבלות בעינן לכ"ע מדאוריי' ג' מומחין מ"מ ס"ד דאקשי רחמנא ק"ה להודאות והלוואות דסגי ביחידי דתפסת מרובה לא תפסת. ועוד דסד"א כיון דמשה ואהרן קרובים הוי לא חשיבי אלא כחד קמ"ל דבעינן שלשה דומיא דגזילות וחבלות וע"כ דהכי הוא מדא"ל עד דאיכא אהרן בהדך ולפ"ז ס"ל דקרובים כשרים לק"ה כי היכי דאמרינן לעיל דכשרין לעדות החדש לר"ש ה"ה לענין דיינין לרבנן נמי דפסלי קרובים אפי' לעדות ומוקי להחדש הזה לכם לענין מומחין ואפ"ה לא תיקשי להו מנלן דבשלשה משום דאיכא למימר דלדידהו בלא"ה פשיטא להו דבעינן שלשה דומיא דגזילות וחבלות כי היכי דלענין מומחין והוקשו לגזילות וחבלות דהא בדיני ממונות דהודאות והלואות למ"ד דלא בעינן שלשה ה"ה דלא בעינן מומחין והא דהוכשרו משה ואהרן באותו שעה היינו משום דקודם מתן תורה הוה ועיקר קרא לא נאמר אלא לדורות שיהא מסורה לכם לענין מומחין כמותכם כן נ"ל ודו"ק:
בתוס' ד"ה עד דאיכא אהרן בהדך כו' וסוגיא דהכא כמ"ד בשמעתא קמייתא דסנהדרין וכו' עכ"ל. ולכאורה תיקשי מתני' דהכא לאידך מ"ד מאי קמ"ל ואפשר דהתוספות לשיטתייהו דהאי פלוגתא אי בעינן שלשה בהודאות והלואות או לא הוי נמי פלוגתא דתנאי כמ"ש בריש פ"ק דסנהדרין שם וא"כ אתיא מתני' כי האי תנא. מיהו למאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דאיצטריך לאשמעי' במתני' דלא סגי בחד אפי' למ"ד דקרובין פסולין לעדות החודש וא"כ ס"ד דמשה ואהרן כחד חשיב קמ"ל דלא וכדפרישית אלא דאפ"ה כתבו שפיר דשקלא וטריא דשמעתין מיהו אלא למ"ד דבהודאות והלואות חד נמי כשר כן נ"ל ודו"ק:
בגמרא לימא מתני' דלא כר"ע כו' לכאורה לעיל נמי הוי מצי לאקשויי הכי ונראה ליישב דודאי הוה פשיטא ליה נמי להמקשה גופא דעיקר מימרא דר"ע היינו בדיני נפשות דכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט כמו שהביאו התוספת בד"ה דרחמנא אמר כו' אלא דסברת המקשה דאין לחלק דכתיב משפט א' יהיה לכם. מיהו כתבו התוספת בריש סנהדרין דעיקר הקישא דמשפט א' יהיה לכם היינו להקיש דיני חבלות לדיני נפשות דהכי כתיב מכה אדם יומת ומכה בהמה ישלמנה משפט א' יהיה לכם וא"כ מעיקרא הו"א דקידוש החדש לא איתקש אלא לדיני ממונות דהודאות והלואות דלא איתקש לד"נ משא"כ עכשיו דמסיק הש"ס דאף למ"ד דיני ממונות ביחיד אפ"ה קידוש החדש בשלשה וע"כ היינו כדפרישית דאיתקש למשפט דגזילות וחבלות א"כ מקשה שפיר לימא דלא כר"ע ומשני הש"ס דלר"ע דוקא בד"נ ממש איירי כשיטת רש"י בפ' החובל כמו שאבאר או דילמא דאף לשיטת התוספות דאף במכה אדם שייך האי סברא גופא דלא חזי ליה זכותא משא"כ בקידוש החדש דלא שייך האי סברא לא הוי נמי בכלל הקישא דמשפט א' דהא מצינו כמה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות היכא דאיכא סברא כן נ"ל נכון ודו"ק:
במתניתן וערבית במערב: בזה רבו הפירושים בשם רבותיו הביא רש"י שחרית במזרח את הישנה וערבית במערב את החדשה והקשה על זה הרי כ"ד שעות מכסי סיהרא ואיך אמר ר"ג פעמים בא בארוכה אכן כבר כתבו התוס' דכפירוש זה משמע בירושלמי ורש"י פירש דשניהם היה החדשה שאמרו שראו החדשה שחרית במזרח וערבית במערב והתוס' הקשו על זה דלמה לא אפשר שתלך בי"ב שעות כל רוח דרומית וקצת מן המזרח וממערב. אכן לפענ"ד משום זה אין תימא כ"כ דלמא ידע ריב"נ לפי החשבון דאי אפשר אבל ביותר ק"ל על פי' זה לפי מה שכתבו התוספות לעיל (דף כ') שסדר הלבנה הוא שבחדושה נראית בתחלת הלילה ומיד שוקעת ובסוף החודש לא נראית רק בסוף הלילה וא"כ איך אפשר שראו אותה בחדושה בשחרית במזרח לר"ג שהאמין להם ואעפ"י שלרש"י לשיטתו ל"ק כן שגם לעיל (דף כ') כתב שאפשר שהישנה תראה בתחלת הלילה וא"כ ה"ה ג"כ החדשה בתחלת היום. מ"מ התוס' היו יכולים להקשות כן על פירוש רש"י כמו שהקשו גם לעיל עליו ולפי' רבותיו של רש"י דהישנה ראו בשחרית א"ש וביותר ק"ל לפי' רש"י דאם על החדשה העידו על כרחך היה זה ביום ל' דביום כ"ט אי אפשר שתראה החדשה כמו שאמר ר"ג בברייתא לקמן אין חידושה של לבנה פחות מכ"ט ומחצה וא"כ שהעידו שראו אותה ביום ל' שחרית במזרח וערבית במערב הך ערבית היה ליל ל"א וא"כ במה פליגי ריב"נ ור"ג אם עדי שקר הם הלא בלא עדים ג"כ החדש מעובר כיון דלא נתקדש ביום ל' והרמב"ם והבעל המאור פירשו דעל מה שאמרו שראו שחרית לא השגיחו לא ריב"נ ולא ר"ג דהוי מלתא דלא רמיא ואפשר שעננים ראו רק שהיו מחולקים אם בדרכי החשבון היה אפשר שיתראה הירח בלילה שאמרו העדים וכן פירש הברטנורא ואעפ"י שהפי' הזה הוא המחוור יותר מ"מ גם עליו י"ל א"כ לענין מה הזכיר כלל שאמרו העדים שראו שחרית במזרח ואולי למען השמיענו חידוש לר"ג דאעפ"כ קבלן אף שע"כ טעו בזה:
ובליל עבורו לא נראה: גם בזה ק"ל כיון דבליל עבורו לא נראה א"כ ע"כ כבר אתא ליל ל"א ועדיין לא נתקדש החדש שהרי קאמר אח"כ וקבלן ר"ג משמע שאחר שבליל עבורו לא נראה קבלן וא"כ במה פליגי אפילו בלא עדים ג"כ נתקדש החדש ביום ל"א והרי משמע דביום ל' נתקדש ממה שהיה יו"כ של ר' יהושע ביום י"א של ר"ג ועל כרחך צריך לפרש שר"ג קדש ביום ל' ואח"כ כשלא נראה בליל עבורו אמרו רחב"ד ורבי יהושע שעדי שקר הם ושלא כדין נתקדש. וכן נראה מדברי הריטב"א אכן לפ"ז איפכא הו"ל למיתני וקבלן ר"ג ובליל עבורו לא נראה אמר רחב"ד עדי שקר היו ונ"ל שזה הוקשה לרש"י שכתב ראינוהו בזמנו ביום שלשים וליל שלשים שהיו מצפים ב"ד והעם שתהא מגולה ויראנה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם עכ"ל וי"ל למה פירש שראוה ביום שלשים ולא פירש שראוהו בליל שלשים דהיינו בלילה שלפני שלשים וכמו שפירש הרמב"ם ועוד מה בעי בזה שהיו מצפים ב"ד והעם לראותה ועל כן י"ל שרש"י מפרש שהעדים באו ביום ל' סמוך לערב ואמרו שראו אותה והיו מצפים ב"ד והעם ביום ל' סמוך לשקיעת החמה שיהיה עוד שהות ביום לקדש לראותה ומה שקרא לזה ליל עבורו מפני שהיה סמוך ללילה וכשלא נראה אז אמר ר"ד בן הרכינס עדי שקר הם אבל ר"ג קבלן וקדש החדש בעוד יום סמוך לשקיעת החמה ולכן פירש שראו ביום ל' דאי בלילה שלפניו כבר היה ר"ג מקדש אותו:
שלח לו ר"ג: המהרש"א בח"א כתב דמה דאמרינן בברכות פ' תפלת השחר בראש השנה דאשתקד צערו לר' יהושע דלאו דוקא אלא אעדות דקידוש החדש שהיה בר"ה צערו ביוה"כ. ולא ידעתי למה צריך לזה הרי הצער היה משעה שגזר עליו כנראה ממה דאמר מצאו ר"ע מיצר והרי מה שגזר עליו מסתמא היה מיד בר"ה כששמע שחלק ר"י עליו ורצה לעבר החדש. גם מה שדקדק המהרש"א למה גזר על ר' יהושע ולא גם על ר"ד בן הרכינס. לענ"ד לק"מ שהרי רדב"ה אף שאמר עדי שקר הם מ"מ לא חלק עליו לבטל הקידוש של ר"ג שהרי הוא בעצמו אמר לר"י אם באין אנו לדון וכו' א"כ השוה י"כ שלו לשל ר"ג אבל רבי יהושע שאמר רואה אני את דבריך ורצה לעבר נגד ר"ג עליו גזר ר"ג:
מימות משה ועד עכשיו: פי' מפני דקיי"ל סמיכת זקנים בשלשה כדתנן סנהדרין (פ"א) ואין סמיכה אלא מן המוסמך ולכן אם שרק ב"ד אחד מימות משה עד עכשיו לא היו ראוים לסמוך. כל הסמיכות שאחריו אינם ולא הוי ב"ד:
שנאמר ויעל משה ואהרן: מזה משמע דמקרא זה יליף מדלא נתפרשו שמות של הזקנים הללו. ותימה דא"כ איך אמרינן בברייתא לקמן שלא יאמר פלוני כאלדד ומידד הלא פסוק זה כתיב אצל הזקנים שבשעת מ"ת ובהם לא היו אלדד ומידד שאסף משה עם השבעים איש עפ"י ציווי הקב"ה וזקנים שהיו בשעת מ"ת מתו בתבערה כדאיתא בספרי הביאו רש"י בחומש פ' בהעלותך ועוד קשה שרש"י פירש שלא יאמר וכי ב"ד זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם עכ"ל ומדכתב מן השאר משמע שאיירי מן השאר של ע' זקנים והלא אין אלו הזקנים שהיה אלדד ומידד עמהם. וביותר תימה על המהרש"א ח"א שפירש דהקשה למה לא נתפרשו שמותם של זקנים שהרי חשובים ונביאים היו כדכתיב ויתנבאו ולא יספו ולא הרגיש שלא אצל הזקנים הללו כתוב כן וא"ל שהזקנים האלה היו אותם שנתמנו ע"י משה דאי אפשר לומר כן שהרי כתיב שעלו להר סיני ומנוי הזקנים היה בשנה השנית אחר שהוקם אוהל מועד וכבר נסעו מסיני ועוד הרי חשב נדב ואביהוא עמהם והם מתו ביום שהוקם המשכן אכן גם על הברייתא לקמן י"ל דקאמר שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד דממנ"פ אי איירי מזקנים הראשונים הרי שם לא היה אלדד ומידד ואם איירי מזקנים שניים שם לא היה נדב ואביהוא. אמנם על הברייתא י"ל דמשניהם יליף דבזקנים הראשונים הוזכרו משה ואהרן נדב ואביהוא לבד ובזקנים שניים משה ואהרן ואלדד ומידד ומתניתן לא הביא רק מזקנים הראשונים ומה שחסר במתניתן השלימה הברייתא אבל על רש"י ומהרש"א שכתבו על פסוק ויעל משה כן צ"ע:
שתבא אצלי במקלך ובמעותיך: הא דבקש שני דברים ממנו ולא סגי באחד י"ל כיון דבכריתות (דף י"ד) מבואר שיש ספק אם ערוב והוצאה ליוה"כ או לא לכן לא הוי סגי במקל לבד דסבר דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ ויכול לבוא במקלו אעפ"י שיוה"כ הוא לכן בקש ג"כ שיבא במעותיו וזה ודאי מוקצה הוא ובמעותיו לחוד סגי דאין זה פרסום בפני העולם ורצה שיפרסם בפני העולם שאינו חושב ליוה"כ לכן בקש שיבא ג"כ במקלו שהוא פרסום לעין כל אבל ר' יהושע עשה עוד יותר ממה שביקש ר"ג ממנו שלקח גם מעותיו בידו ולא כאשר רגילים לישא המעות צרור על מתניו מכוסה ולכן קאמר נטל מקלו ומעותיו בידו לעשות פרסום יותר גם בפני העולם שלא יחשבו דלמא ס"ל אין ערוב והוצאה ליוה"כ:
בגמרא מאי טעמא דבי רבי: פי' משום דר"ג אמר כך מקובלני מבית אבי אבא ורבי היה נכד ר"ג שהיה בן רשב"ג לכן קרא רבי יוחנן דבי רבי לכבודו. אבל לשון מאי טעמא ק"ק דהרי טעמו לא מקרא רק שע"י סוד העיבור והלוך המזלות ידע כן ואם רצה למצוא סמך לזה מן הפסוק הולל"מ מאי קרא כלשון הש"ס בשאר מקומות ולא מאי טעמא:
שמש ידע מבואו. פשטא דקרא משמע דקאי על הקב"ה דומיא דעשה ירח אבל לפ"ז לא שייך ירח לא ידע מבואו ולכן נראה דהדרשה מפרש ידע היודע מבני אדם מבואו אבל של ירח לא נודע לכל בני אדם כ"א למעמיקים בסוד העבור:
שלא קדשו ב"ד את החדש: רש"י כתב שאין מספידין ביו"ט ואם כן ס"ל שר"ה היה ולא ידעתי מנין לו שהרי גם בראש החדש אין מספידין כמו שנפסק בטוש"ע א"ח (סי' ת"ך) רק לחכם בפניו ואולי הוקשה לרש"י למה הקפיד ר"ג כ"כ שידעו העם מיד שלא קדשו ב"ד את החדש שהרי ודאי יודע להם באיזה ימים שהרי אמרינן בלא"ה שלא יעבור חצי החודש עד שידעו כל העם מתי קדשו ב"ד את החודש ולכן פירש שר"ה היה ודאג ר"ג שמא יחשבו שהיום ר"ה ויעשו מלאכה לערב ומחר ולכן מיהר לעשות פרסום לדבר להודיע להם שלא קדשו ב"ד את החדש ושלמחר יהיה ר"ה:
אתם ג' פעמים: הט"א הקשה שהכא ס"ל ר"ע יש אם למסורת ובסנהדרין (דף ד') גבי נפשות מת ס"ל יש אם למקרא והניח בקושיא ובמכ"ה לא נזכר שכבר עמדו התוס' סוכה (דף ו') בכיוצא בזה להקשות סתירה בדברי ר"ע ותירצו שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר"ע מקרא ומסורה ולכן גם הכא א"ש. [מבן המחבר וביותר קשה שהא במקומו בסנהדרין שם ג"כ האריכו התוס' להוכיח כן שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר"ע שניהם. ולענ"ד י"ל דהט"א באמת לא העלים עינו מסברת התוספות אכן המהרש"א והמפרשים כבר הקשו שהתוס' סתרו סברתם הנ"ל מתוך הראיות והקושיות שהקשו אח"כ [עיין מה שכתב גם אדמ"ו ז"ל בסוכה דף ו'] וכן לענ"ד גם שיטת הט"א. ולכן לא רצה לתרץ קושיתו ע"פ סברת התוס' אף שלא סתרה המסורה את המקרא כאן]:
אתם אפילו מזידין: על שוגגים ומוטעין פירש רש"י אבל מזידין צריך ביאור וכי ס"ד שב"ד יקדשו במזיד החדש שלא כדין והתורה אמרה שמקודש החדש מב"ד כזה ואין לומר כדאמרינן לעיל מאיימין על העדים שלא בזמנן לקדשו או לעברו. אין זה מזיד כיון שע"פ החשבון או מפני טעם אחר צריכים הב"ד לקדשו או לעברו. וי"ל דאתם אפילו מזידין היינו כמו דהך מעשה דר"ג דכאן דאחר שקדש ר"ג את החדש ע"פ עדות העדים ידע שטעה כמו שאמר ר' דוסא ב"ה ואעפ"כ לא חזר בו מדכתיב אתם אפילו שוגגים ומזידים ומוטעים כמו שכתב הבעל המאור ולפ"ז אפילו שוגגים היינו כסבורים שהוא ראוי להתעבר וטעו ולא נודע להם טעותם ואפילו מוטעין היינו שהטעו אותם עדי שקר ולא נודע לב"ד שקרותם ואפילו מזידים היינו אפילו נודע להם ששגגו או שהטעו אותם העדים ויכולים לחזור מקידוש דהשתא מזידים הם שיודעים שהקידוש בטעות הוא ואעפ"כ אמרה התורה שהחדש מקודש. אכן ברמב"ם ה' קה"ח (פ"ב) כתב שוגגים מוטעים ואנוסים ולא כתב מזידים ונראה מזה שלפניו היה הגירסא אנוסים תחת מזידים ולא ראיתי מי שהעיר ע"ז. מבן המחבר וכן הגרסא בספרא פ' אמור וכבר העיר על הנוסחאות בעל הגהות מיימו' שם]:
נחמתני נחמתני: מה שכפל עיין במהרש"א אכן גם סוף מכות מצאנו כן אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ע"ד הכתוב נחמו נחמו עמי נחמה בכפלים. אמנם יש לפרש ג"כ נחמתני שלא אעשה איסור לחלל יוה"כ שבחשבוני ושוב נחמתני שהורית לי שאני מחוייב לחוג את יוה"כ של ר"ג ע"פ מצות התורה ואם אחוג גם יוה"כ שלי הייתי עובר על בל תוסיף:
בתוספת ד"ה לאורתא. שיכולה לראות ביום: נ"ל שצ"ל ביום ל'. ופי' דבריהם דאם לא יהיה המולד קודם י"ח שעות שהוא קודם חצות היום של ל' אז לא תראה הלבנה עוד קודם ליל ל"א שהרי שש שעות מכסי סיהרא חדתא לבני מזרח אבל כשיהיה המולד קודם י"ח שעות דהיינו קודם חצות יום ל' אז יכולה ליראות ביום ל' דאחר שש שעות עדיין יום ל' הוא ויקדשו החדש:
בא"ד שמא לא היה כ"כ שחרית: צ"ל ושמא ותירוץ הוא על קושיתם אבל לא זכיתי להבינו דמה בכך שכבר יצא השמש בגבורתו הרי יותר מכ"ד שעות לא מכסי סיהרא לא לבני מזרח ולא לבני מערב והלא מן שחרית של כ"ט עד מעט קודם חצות של ל' הוא יותר מכ"ד שעות ואם כוונתם שכיון שיצא השמש בגבורתו לא נראה הלבנה עוד הרי רבי חייא ראה אותה הרי שהיתה ראויה להראות לבני מערב ועוד דרש"י כתב ד"ה זיל לפי שראו הישנה כל יום כ"ט משמע שאפשר שתראה הלבנה גם ביום:
בא"ד כדפרישת פרק קמא: פי' שכתבו שם דהישנה אי אפשר להראות בתחלה אלא בסוף הלילה:
ד"ה זיל: היו קבועים לקדש החדש: וא"כ מזה יקשה על רש"י ומורו שכתבו שמשום לעז או משום גזירה לא רצה רבי לקדש במקומו. אבל לענ"ד הוכיח רש"י דע"כ היו מקדשים החדש במקום ישיבת ראש ב"ד ורק מפני טעם אחר לא קידש אז רבי החדש דאם היו רגילים לקדש בעין טב למה לא הלך רבי לשם הלא עיקר מצות החדש תלוי בו כדאמרינן לעיל ראש ב"ד אומר מקודש ומפני זה אמרינן לקמן (דף ל"א) שהיו העדים הולכים למקום ישיבת ראש ב"ד מפני שעיקר מצות החדש תלוי בו אע"כ דלעולם קדשו החודש במקום ישיבת הב"ד הגדול שהיה במקום ראש ב"ד כנראה שם ממה דאמרינן עשר גליות גלו סנהדרין וקחשיב בהם בית שערים צפורי וטבריא מקומות של רבי ורק אם היו צריכים לקדש במקום אחר היו מקדשים בעין טב:
שקל הכתיב שלשה קלי עולם וכו'. עמ"ש בעניותי בחומת אנך בשמואל א' סימן י"ב בס"ד:
הלך ומצאו ר"ע מצר א"ל יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג וכו' אע"ג דבלאו דרשא דאתם כתי' לא תסור ימין ושמאל ואז"ל אע"פ שאו' על שמאל ימין מ"מ אם ידע בודאי שטעו בלי ספק אין לו ללכת אחריהם ומשו"ה היה מצטער ר' יהושע. א"נ במ"ש הרז"ה בס' המאור דר"ג הכיר בטעותו ועם כל זה לא חזר בו וכמו הצער עלה לר' יהושע דעד שלא הכיר בטעותו אלא זה היה דעתו תינח אבל להכיר שטעה ולהחזיק בטעות דא עקא עד שלימד ר"ע אפי' מזידין ובמקומו הארכתי בס"ד:
איבעיא להו מי מצר וכו' יש להרגיש דמאי מספ"ל דודאי ר' יהושע מצר דאי ר"ע מצר הול"ל הלך ר' עקיבא מצר ומצאו ומדקאמר הלך ר"ע ומצאו מצר ש"מ דר' יהושע הוא המצר וי"ל דהיה אפשר דלעולם המצר ר' עקיבא ואי תנא הלך ר' עקיבא מצר ה"א דמצר בצרת עצמו וילדי הזמן ואשמועינן דעם כל צרתו הלך אצל ר' יהושע לנחמו ולהכי תנא הלך ר"ע ומצאו מצר לאשמועינן דהיה מצר בצרת ר' יהושע לא בצרת עצמו ולעולם דהמצר ר' עקיבא ולהכי אבעיא להו: הרי הוא אומר אתם אתם וכו' הקשה הרב טורי אבן דהאמרינן פ"ק דסנהדרין דר' עקיבא סבר יש אם למקרא ואמאי דרש הכא מסורת. ולי הדל נראה דכבר התוס' שם פ"ק דסנהדרין דף ד' הקשו כמה קושיות בענין זה ותירצו דהיכא דמקרא ומסורת לא מכחשי אהדדי ר"ע תרוייהו קדריש ע"ש והכא לא מכחשי המקרא והמסורת ולהכי דריש אתם אפילו מזידין וכו':
(כה א תוספות) ד"ה זיל וכו' ואמרינן בירושלמי וכו'.—זה ליתא לפנינו בירושלמי אלא בפסיקתא רבתי, פיסקא מב.
וערבית במערב. את החדשה: עדי שקר הם. דקיימא לן (לעיל דף כ:) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה ונראה לי דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בו נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי''ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב וע''ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא: ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו. ביום שלשים: וליל שלשים. שהיו מצפין ב''ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם: רואה אני את דבריך. לעבר את החדש: הלך ומצאו. הלך ומצאו ר''ע לר' יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים: אשר תקראו. בקריאת בית דין תלאו הכתוב: בא לו. ר' יהושע אצל רבי דוסא: למה לא נתפרסמו שמותן כו'. שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם: גמ' דחזי' לסיהרא. ישנה: שקל קלא. פיסת רגבים מוט''א בלע''ז: לאורתא בעינן לקדושיך. צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר ראינוהו בזמנו לקדשו למחר ואף על פי שלא ראוהו לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת: ואת קיימת הכא. ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו את החדש למחר כדאמרן לעיל פרק קמא (כ:) צריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור כ''ט אין מקדשין מחר את החדש: זיל לעין טב וקדשיה. דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ''ט וסלק תלונותם מעלי ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש: דוד מלך ישראל. נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם: (ונראית דמות לבנה. בעשרים ותשעה): שידעו שלא קדשו בית דין את החדש. שאין מספידין ביום טוב: אתם אתם אתם. שלשה זמנין כתיב אשר תקראו אותם בפרשת שור או כשב וקרי ביה תקראו אתם: שוגגין. מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין: מוטעין. על ידי עדי שקר: שלא יאמר אדם. על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא נתפרשו אמור לו אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם: ואומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן. שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:
לאורתא מקדשין לך ואת קיימת הכא. תימה הא שפיר אפשר שיהא המולד ביום ל' קודם י''ח שעות שיכולה לראות ביום ותראה הישנה ביום כ''ט שחרית אפילו לבני מערב שמא לא היה כל כך שחרית שכבר יצא שמש בגבורתו שלא היתה ראויה לבני מערב ובקונטרס פי' ואת קיימת הכא ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו החדש למחר כדאמר בפ' קמא (דף כ: ושם) וצריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור עשרים ותשעה אין מקדשין מחר את החדש וזה אי אפשר להיות כדפרישית בפ''ק (שם ד''ה חצות): זיל לעין טב וקדשיה. שם היו קבועים לקדש את החדש כדאי' בפסיקתא בפסוק תקעו בחדש שופר למה בית דין מקדשין החדש בעין טב לפי שהוא בית הועד אמר הקב''ה בית מועד של כל העולם שנאמר (ישעיה ב) כי מציון תצא תורה ואמרי' בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך תוקעים בעין טב משמע שהיה שם בית דין קבוע דומיא דיבנה:
218ימים לסיום הש״ס