תענית ז ע"ב

דף ז - ב

אמר לו רבי יהושע: אי הוו סנו - טפי הוו גמירי [לו הם היו מכוערים, היו למדים יותר ^[369]]. לפי שאדם נאה אינו יכול להשפיל עצמו, ובא לידי שכחה ^[370].

דבר אחר: משום כך נמשלה תורה לשלשה משקין הללו:

מה שלשה משקין הללו, אין נפסלין אלא בהיסח הדעת, שהיות ומשקין אלו צלולים וקלים, עלולים להשפך בקלות. ועוד, שאם יפול בהם דבר מאוס, נפסלין מיד משתיה. [מה שאין כן בשמן ודבש, שמתוך שהם עבים וסמיכים, אינם נשפכים בנקל. ואם נופל בהם דבר מאוס, אפשר ליטלו בקלות ולזרקו] ^[371].

אף דברי תורה, אין משתכחין אלא בהיסח הדעת. שאם אינו חוזר על לימודו, משתכחת ממנו בנקל ^[372].

עתה חוזרת הגמרא לדבר בענייני הגשמים.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדול יום הגשמים ^[373] - כיום ^[374] שנבראו שמים וארץ.

שנאמר: "הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו" ^[375].

"אני ה' בראתים", בלשון רבים - לא נאמר, שאז היה משמע שהקדוש ברוך הוא משתבח בבריאת השמים ^[376], אלא "אני ה' בראתיו", לשון יחיד. והיינו, שמשתבח הקדוש ברוך הוא בירידת הגשם ^[377]. משמע, שירידת הגשמים חשובה יותר מבריאת העולם.

אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו. והיינו, שביום הגשמים, מתוך שהוא עת רצון, נכנסים לפני הקדוש ברוך הוא מליצי זכות, ועל ידי כך באה ישועה לעולם.

שנאמר במקרא שהובא לעיל: "תפתח ארץ ויפרו ישע". הרי שישועה פרה ורבה ביום הגשמים.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל ^[378].

שנאמר בספר תהלים: "רצית ה' ארצך, שבת שבות יעקב, נשאת עון עמך, כסית כל חטאתם סלה". והיינו, כאשר "רצית ה' ארצך", ברכת ^[379] אותה בירידת הגשמים, מיד "נשאת עון עמך וגו'" ^[380].

אמר ליה זעירי ^[381] מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה [אתם למדים דבר זה, שאין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל, מכאן, ממקרא זה].

אבל אנן - מהכא מתנינן לה [אנחנו - מכאן, מהמקרא דלהלן, למדים דבר זה]. שאמר שלמה המלך: "ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת וגו' ונתת מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה" ^[382].

אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה ^[383]. שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו" ^[384]. והיינו, כשציה וחום גוזלים מימי שלג, כלומר, כאשר במקום גשם ושלג יש חום וצימאון, אזי בידוע שחטאו ישראל ^[385].

אמר ליה זעירי מדיהבת לרבינא: אתון - מהכא מתניתו לה.

אבל אנן - מהכא מתנינן לה: "ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ואבדתם מהרה". והיינו, שהגשמים נעצרין כאשר מתחייבין שונאיהם של ישראל כליה ואבדון.

אמר רב חסדא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות ^{[386] [387]}.

שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג".

מאי משמע? היאך למדים דבר זה מהמקרא?

תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם [וזהו לשון "ציה"] בימות החמה, דהיינו, מצות תרומות ומעשרות, שזמנן בקיץ, בימי קציר חטים ^[388], ולא עשיתם - יגזלו מכם מימי שלג [כלומר, גשמים] בימות הגשמים.

אמר רבי שמעון בן פזי: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מסַפְּרֵי לשון הרע.

שנאמר: "רוח צפון תחולל גשם, ופנים נזעמים לשון סתר". "תחולל" - לשון ביטול הוא. כמו "לא יחל דברו" [במדבר ל ג]. והיינו, מה שרוח צפון מבטלת את ירידת הגשם ^[389], והקדוש ברוך הוא מראה פנים נזעמים ^[390], היינו מפני לשון סתר ורכילות.

אמר רב סלא אמר רב המנונא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים ^{[391] [392]}. שנאמר: "וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו'" [סוף הפסוק: "מאנת הכלם"].

והיינו, משום שמאנת הכלם [סירבת להיכלם ולהתבייש], והיתה בך עזות מצח, לכן ימנעו רביבים ומלקוש.

ואמר רב סלא אמר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים - סוף נכשל בעבירה. שנאמר: "ומצח אשה זונה היה לך". משמע, שמשום שמאנת הכלם, היה לך מצח אשה זונה.

רב נחמן אמר: אדם שיש לו עזות פנים - בידוע שכבר נכשל בעבירה בעבר.

שנאמר: "ומצח אשה זונה היה לך", לשון עבר. ולא נאמר "יהיה לך", לשון עתיד.

אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש לו עזות פנים - מותר לקרותו רשע. שנאמר: "העז איש רשע בפניו" ^[393]. והיינו, שאם ראית אדם מעז פנים, אמור לו רשע בפניו ^[394].

רב נחמן בר יצחק אמר: אף שמצוה על האדם לאהוב את חבירו, נאמר "ואהבת לרעך כמוך", מכל מקום, אדם שיש לו עזות פנים - מותר לשנאותו ^[395]. שנאמר: "ועז פניו ישנא" [נקוד "ישונא", לשון שינוי ^[396]]. אל תקרי יְשֻׁנֶא, אלא יִשְׂנָא [בשי"ן שמאלית. והיינו, שמותר לשנאותו].

אמר רב קטינא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה. שנאמר: "בעצלתים ימך המקרה" ^[397]. בשביל עצלות שהיה בישראל, שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך.

ואין "מך" אלא עני. שנאמר: "ואם מך הוא מערכך" ^[398].

ואין "מקרה" אלא הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "המקרה במים עליותיו".

והיינו, שבגלל "עצלתים", בשביל שישראל אינם עוסקין בתורה מתוך עצלות, "ימך", ייעשה כמי שאין בו כח להוריד טל ומטר - "המקרה", שהוא הקדוש ברוך הוא.

רב יוסף אמר: דבר זה נלמד מהכא, ממקרא זה: "ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם" ^[399].

ואין אור אלא תורה. שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור".

"בהיר הוא בשחקים". תנא דבי רבי ישמעאל: אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין [כמו "בהרת". כלומר, שהרקיע מנומר בעבים] כדי להוריד טל ומטר - רוח עברה ותטהרם [רוח עוברת ומפזרת את העבים, ונעשה הרקיע טהור ונקי].

והיינו, שמשום ש"לא ראו אור", שלא נתעסקו בתורה, לכן "בהיר הוא בשחקים וגו'", שאין המטר יורד.

אמר רבי אמי: אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל. שנאמר: "על כפים כסה אור". משמע, בעון כפים - כסה אור.

ואין כפים אלא חמס. שנאמר: "ומן החמס אשר בכפיהם".

ואין אור אלא מטר. שנאמר: "אף ברי יטריח עב, יפיץ ענן אורו". והיינו, המלאך ששמו "אף ברי" ^[400], יפיץ ענן אורו. דהיינו, את הגשם שלו ^[401].

מאי תקנתיה [מה תקנתו] ^[402], כלומר, מה יעשה האדם כדי שבכל זאת ירדו גשמים?

ירבה בתפלה ^[403].

שנאמר: "ויצו עליה במפגיע".

וכך הוא פירוש הפסוק: "ויצו" הקדוש ברוך הוא "עליה", על הגשם, שירד. אימתי - "במפגיע", כשיתפלל האדם עליה.

ואין לשון "פגיעה" אלא תפלה. שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו' ואל תפגע בי" ^[404].

ואמר רבי אמי: מאי דכתיב "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל"? ^[405]

אם ראית רקיע שקיהה [נתקלקל ולקה] ^[406] כברזל מלהוריד טל ^[407] ומטר, דע שזה בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין ^[408].

שנאמר: "והוא לא פנים קלקל". דהיינו, בשביל מעשיהם המקולקלים של הדור ^[409].

מה תקנתן, כלומר, מה יעשו כדי שבכל זאת ירדו גשמים?

יתגברו ברחמים [ירבו בבקשת רחמים]. שנאמר: "וחילים יגבר". יגביר חיילים בתפילה ^[410].

וסוף הפסוק: "ויתרון הכשיר חכמה". והיינו, כל שכן שעדיף אם הוכשרו מעשיהן של הדור מעיקרא [מתחילה], ולא שרק עתה, מחמת עצירת הגשמים, נאלצו להגביר חיילים בתפילה.

שאם הכשירו מעשיהם מתחילה, יבואו להם יותר גשמים.

וכך מתבאר המקרא: "ויתרון", עדיף על הגברת חיילים לתפילה עתה, אם "הכשיר חכמה", שהכשירו מעשיהם מתחילה.

(למה) אין הגשמים יורדין בעולם אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל שנאמר רצית ה' ארצך וגו' נשאת עון עמך וגו' ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה.

אין הגשמים נעצרים אא"כ נתחייבו שונאי ישראל כלייה כו' או בשביל תרומות ומעשרות. ובשביל מספרי לשה"ר. ובשביל עזי פנים. וכל מי שיש לו עזות פנים ודאי נכשל בעבירה.

ומותר לקרותו רשע שנאמר העז איש רשע בפניו ומותר לשנאותו [שנאמר] ועוז פניו ישונא א"ת ישונה אלא ישנא.

אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור ואין כפים אלא גזל שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. וכן נמי נעצרים בשביל ישראל שמעשיהם מקולקלין.

נפסלין בהיסח הדעת. כלומר מפסידין כשאין משתמרין. אלא בראתיו. דהיינו בריית עולם:

שצויתי אתכם בימות החמה היינו תרומות ומעשרות:

שנאמר ומצח שהוא עז פנים מיד אשה זונה היה לך ועוז פניו שמעיז פניו ישונא:

ימוך שאינו נותן מטר:

בהרים בהרים גדודים:

ממה שיוכרח במציאות סדר הדת הוא להאמין בבא הצרות שהם אמנם יבאו על צד העונש והיא אחת מן הכונות שבזאת המסכתא כמו שביארנו וכן בעצירת הגשמים ראוי להתבונן כי עונותם הטו אלה ואז ישובו ויתחננו אליו יתברך ושב ורפא להם והוא שהעידו בכאן שאין הגשמים יורדים אא"כ נמחלו עונותיהם של ישראל וכן העידו בהזכרת מקצת עונות שהגשמים נעצרים בסבתם והכל אמת:

בד"ה שנאמר הרעיפו שמים כו' ומתפאר הקב"ה במטר שמים הס"ד ואח"כ מ"ה ישועה פרה כו' ובד"ה דרוח צפון כו' אורה לעולם מה שהגשמים כו' הד"א ובד"ה רשע בפניו כו' לקרותו רשע הס"ד ואח"כ מ"ה מותר לשנאותו כו' ובד"ה ויצו הקב"ה הס"ד ואח"כ מ"ה עליה על הגשם שתרד והס"ד ואח"כ מ"ה במפגיע כשיתפלל כו' ובד"ה קהה הברזל כו' הדור הס"ד ואח"כ מ"ה וכל שכן אם הוכשרו מעשיו קודם לכן והכי כו' כצ"ל:

גמ' מה תקנתן יתגברו ברחמים שנאמר כו' כצ"ל:

ע"ב ד"א מה משקין הללו אין נפסלין אלא כו'. פרש"י ונפסלין בדבר קל יותר משמן ודבש כו' ע"ש מפירושו נראה דל"ג אין נפסלין אלא כו' אלא דגרסינן ונפסלין בהיסח הדעת אף ד"ת משתכחין בהיסח הדעת כו' כצ"ל וכ"ה בגירסת ע"י:

גדול יום הגשמים כיום שנבראו כו' אני בראתי? כו' לשון ברא נאמר על תחלת הבריאה יש מאין וז"ש גדול יום הגשמים שנאמר בו ברא כאלו הוא יש מאין כיום שנבראו בו שמים וארץ דכתיב בהו בראשית ברא אלהים את השמים וגו':

שנאמר רצית ה' ארצך גו'. רצית אותה במים וזה רצונה כמ"ש פקדת הארץ ותשוקקה וגו' פלג אלהים מלא מים גו':

שצויתי אתכם בימות החמה כו'. וטפי ה"ל למנקט לקט שכחה ופאה שהם ממש בימות החמה בשדה אבל תרומות ומעשרות ניתן יותר בימות הגשמים אחר הדישה ומירוח וצ"ל מה"ט גופיה מדכתיב ציה גם חום דמשמע דבר שצויתי גם בחום ע"כ דהיינו תרומות ומעשרות שנצטוו בימי הגשמים אחרי הדישה ומירוח וגם בחום בימות החמה משא"כ לקט שכחה ופאה לא שייך ציווי כו' רק בימות החמה ומאי גם חום:

דבר שצויתי ולא עשיתם כו'. מפורש פרק ב"מ האיך משמע ולא עשיתם ע"ש:

ופנים נזעמים לשון שקר פרש"י לפי דרש זה פנים נזעמים שמראה הקב"ה כו' ע"ש. ול"נ לפ' גם לפי דרש זה פנים נזעמים של בני אדם שמצטערים בכך:

ומצח אשה זונה כו'. פרש"י מסיפא דקרא וימנעו רביבים משום דמאנת הכלם כו' ע"ש ומרישא דקרא ומצח אשה נמי מורה על העזות בכמה כתובים וה"נ אמרי' במסכת זבחים ציץ מכפר על עזות פנים שנאמר והיה על מצח אהרן וגו' ע"ש:

שיש לו עזות פנים כו'. שנאמר העז איש רשע בפניו כו'. והמקרא מסורס העז בפניו איש רשע:

ועז פניו ישונא פרש"י ועז כתיב חסר ו' מי שהוא עז פנים ישנא בשי"ן ואל"ף עכ"ל בכל הספרים בקהלת בשי"ן ואל"ף ומה שכתב שהוא באל"ף י"ל דכוונתו מדכתיב באל"ף דריש ליה מלשון שנאה ולא מלשון שינוי כפרש"י וכתרגומו שם דא"כ ה"ל למכתב בה"א ישנה אבל מה שכתב שהוא בשי"ן לא ידעתי כוונתו דהא בין שיהיה מלשון שנאה ובין מלשון שינוי בא השי"ן בו ואפשר לומר דכוונתו לפי הדרש מלשון שנאה יהיה השי"ן בשמאל כמו סי"ן וק"ל:

ואין מקרה אלא הקב"ה כו'. קראו הכא מקרה הגם שהוא מקרה במים עליותיו דהיינו בין מים עליונים למים תחתונים מכ"מ הוא מך שונאו של כו':

ואין אור אלא תורה כו'. ר"ל אין אור במקום הזה אלא תורה דלפי פשטיה ולא ראו אור השמש והלבנה לא יתכן דאדרבה מתוך שרוח עברה בהם ותטהרם דהיינו שהרקיע הוא טהור ונהור יותר המאורות מאירים:

בשביל גזל שנאמר על כפים וגו'. לעיל מהאי קרא דבר כי הקב"ה עושה עם העבים והמים דבר והפכו עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים דהיינו בם ידין עמים דור המבול לאבדם ובהפך יתן בהם אוכל למכביר מזונות לצדיקים כמ"ש במדרש משל לנחתום כו' עיין בילקוט וע"ז אמר גם כן כי במבול על החמס דן אותם במים כמ"ש כי מלאה הארץ חמס וגו' לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ומאז שנשבע שלא יביא מבול דן אותם על החמס בהפך זה דהיינו בהעצר המים כמ"ש על בשביל חמס שבכפים כסה אור ומטר עד שיתפללו עליו:

אם ראית רקיע שקיהה כברזל כו'. והיא קללה שבת"כ ונתתי את שמיכם כברזל וגו' והיא קשה משל משה שנאמר והיו שמיך וגו' נחושת וגו' כפרש"י בחומש:

שנאמר והוא לא פנים קלקל כו'. פי' לפום ריהטא והוא לא פנים אין לו משמעות לפי דרשה זו ויש לפרש כדברי המתרגם שהביא גם כן על דרשה זו והוא לא פנים וגו' פירוש וההוא דרא לא צלו קדם ה' כו' ע"ש:

שנאמר וחיילים יגבר וגו'. דתפלת רבים יותר מקובלת וכן לקמן לענין תורה לימוד הרבים יותר מועיל וכמ"ש בספ"ב דברכות אקרא דילכו מחיל אל חיל:

גמרא אר"ח ב"ח גדול יום הגשמים כיום שנבראו שו"א כו'. לקמן (ט ב) תניא כו' ללמדך שגדול יוהג"ש כיום שנבראו בו שו"א שנאמר כו'. וה"ל להש"ס למימר הכא ותנא מייתי לה מהכא ולאתויי הברייתא כדרך הש"ס בש"מ כיוצא בזה:

רש"י ד"ה ואתה תשמע. ואומר ונתת מטר על ארצך. כצ"ל:

רש"י ד"ה ועז פניו ישנא. בש' (ר"ל שמאלית) וא'. משמע שהיה הנוסחא לפניו בקרא ישנה בה':

תד"ה בראתים. וא"כ משמע דגדול כו' מדמשתבח ביה כו'. כצ"ל:

גדול יום הגשמים כיום כו'. נ"ב אחר שנעצרו זמן רב ושוב ירדו בזמנם וכתקנם וכן הפירוש בכל הנמשך אח"ז:

אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ (ישעיה מה, ח). יש להבין מאי לשון 'אפילו'? ועוד מה פריה ורביה שייך בישועה?
ונראה לי בס"ד דאף על פי שכל נס יכונה בשם ישועה, מכל מקום נס של פקידת עקרות ראוי לכנותו יותר בשם ישועה, והיינו דאם האשה עקרה אין שלום בינה לבין בעלה ורק הבנים עושים שלום בין איש לאשתו וכמו שנאמר (תהלים קכח, ו) 'וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל' נמצא הבנים הם שלום וראש וסוף יְשׁוּעָה אותיות יה שהם באיש ואשה, ששם י"ה ביניהם ובין אותיות אלו של איש ואשתו יש אותיות שו"ע שהם מספר שָׁלוֹם [376] לכן נס פקידת עקרות יכונה בשם ישועה דכיון דנפקדו איש ואשתו בבנים יש אצלם צירוף אותיות ישועה.
וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נג, ח) כיון שנפקדו שרה נפקדו כמה עקרות עמה, והטעם מפורש בספרי המפרשים ז"ל כיון שנפתח צינור של נס זה בפקידת שרה או רבקה אז נפתחו בנקל צינורות של נס כזה לכמה עקרות אף על פי שאינם ראויים לנס זה.
והנה כאן בירידת הגשמים נעשה ענין פקידת עקרה כי ירידת הגשמים הם ענין עיבור ולידה, וכמו שאמרו בגמרא דף וא"ו בגשם מאי לשון 'רביעה'? דבר שרובע את הקרקע, דאמר רב יהודה: מיטרא, בעלה דארעא הוא, דכתיב (ישעיהו נה, י) 'כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ', וכן אמר רב יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא', וכן אמר לקמן נאמרה עצירה באשה ונאמר עצירה בארץ ונאמר לידה באשה ולידה בארץ עיין שם. נמצא הארץ היא כדמיון אשה שמתעברת ביום הגשמים מן הגשם ויולדת אחר כך כשתוציא צמחה ולפי זה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כיון דנפקדה שרה ורבקה נפקדו כמה עקרות מטעם האמור כיון דנפתח הצנור של שפע זה נפתח דוגמתו לאחרים, כן הענין כאן כיון שירדו גשמים לעולם שבהם מתעברת הארץ אז יהיה שפע כזה של עיבור גם בבני אדם שיהיו הנשים מתעברות מבעליהם וזה העיבור של האשה מבעלה שמתעברת ממנו בבנים נקרא בשם ישועה כדאמרן לעיל לזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' שהוא שפע עיבור אשה מבעלה בבנים 'פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' שיתרבה שפע זה אצל כמה בני אדם.
ועוד נראה לי בס"ד על ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה לעלות מן הדומם, ועל ידי זה יהיה עת רצון ויתייחדו הדודים למעלה בעולמות העליונים ואז נמשכין אורות המוחין הנקראים בשם ישועות, ולזה אמר 'אֲפִלּוּ יְשׁוּעָה' הוא אור המוחין 'פָּרָה וְרָבָה' בעולמות למעלה.

אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד הסליחה היא לשלשה שהם חטאים עונות פשעים, והנה סליחה עם הכולל קי"ד, וג' פעמים קי"ד עולה שמ"ב ועם הכולל עולה גשם [343], לזה אמר וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת וכו' וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ (מלכים א' ח, לו).
ועוד נראה לי בס"ד דאמרינן בריש פרקין גשמים היינו פרנסה, וידוע הפרנסה באה משלש ספירות ראשונות שהם כח"ב [כתר, חכמה, בינה] הרמוזים בשם י־ה, הכתר בקוץ היו"ד, והיו"ד עצמה חכמה, וה"א בינה, ובשלש ספירות יש ג' הויו"ת שמספרם לחם [3×26=78], ולכן לחם היינו פרנסה, ולכן על ידי המחילה של העונות ירדו גשמים שהם 'לחם י־ה' כי גשמים היינו פרנסה, שהיא לחם י־ה אותיות 'מחילה'.

אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ: (מלכים א' ח, לו) "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת". נראה לי דרבי תנחום עדיף ליה קרא ד'רָצִיתָ' (תהלים פה, ב), משום דאמרו דוד המלך ע"ה דקדים לשלמה המלך ע"ה, אך זעירי האי קרא ד'וְאַתָּה' עדיף ליה משום דכתוב בנביאים, ועוד דנזכר שם מָטָר להדיא, ובקראי דרבי תנחום בריה דרבי חנילאי וזעירי איכא נפקותא דקרא דזעירי משמע על עבודה זרה דוקא אבל קרא דשאול חטאו משמע גם על שאר עונות שראויים להורידם לשאול.

אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעְצָרִים, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה על פי מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, אדם מביא אריס לשדה נותן לו שליש או רביע, והקב"ה מוריד גשמים ומזיל טללים ומשיב רוחות דבלעדם לא תצא התבואה כלל, איך יקשה לאדם לתת המעשר לשליחא דרחמנא?! ולכן שפיר קאמר הכא דנעצרים בשביל ביטול תרומות ומעשרות.
ומה שאמר דְּ'נֶעְצָרִין בִּשְׁבִיל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן־הָרַע' כי הדבור רוח הוא באנוש וכמו שאמרו (זהר חלק ג' דף מו: ובאונקלוס בראשית ב, ז) 'רוחא ממללא' ובעל לשון הרע קל בעיניו הדיבור שהוא רוח לכך יבא הרוח ויפזר האידים שלא יתקבצו ביחד וימטירו, כמו שנאמר (איוב לז, כא) 'רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם', וזהו הטעם שנעצרים גם כן בשביל ביטול תורה.

בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד:) לא נאמר נו'ן באשרי משום דאית ביה נפילה דכנסת ישראל, ואף על פי כן סמכה דוד ברוח הקודש דכתיב (תהלים קמה, יד) 'סוֹמֵךְ הֳ' לְכָל הַנֹּפְלִים' וסמיכה זו היא בזכות התורה, אך ידוע דהתורה נקראת (שבת פח.) 'אוריין תליתאי' דמשולשת בעשרים ושתים אתוון רברבן וכמו כן אתוון בינונים, וכמו כן אתוון זעירין שהם ס"ו אותיות ולכן בביטול תורה נפרד אותיות ס"ו מן 'סוֹמֵךְ' ונשאר 'מָךְ' ודוק.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש סמך רמז לתורה, וידוע תורה שבעל פה היא ששים מסכתות וכנזכר בתיקונים ועל ידי ביטול תורה יחסר אות ס' כנגד ס' מסכתות, וישאר 'מָךְ' עד כאן דבריו נר"ו.

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ כו',. נראה לי בס"ד דידוע ירידת הגשמים הוא כמו ענין הרבעת זכר ונקבה וכמו שאמרו בגמרא 'עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה' וקאמר בגמרא מַאי לְשׁוֹן 'רְבִיעָה'? דָּבָר שֶׁרוֹבֵעַ אֶת הַקַּרְקַע כִּדְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מִיטְרָא בַּעְלָהּ דְּאַרְעָא הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נה, י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ, וכמו שאמרנו לעיל. נמצא במטר יש ענין הזרעה והריון ולידה כאשר נמצא אצל זווג האיש עם אשתו. ולכן בירידת הגשמים שהוא עת רצון לכך יהיה עת רצון גם להריון איש ואשתו שימשך שפע לאיש ואשתו בזווגם זה בזה.
ולכן אותו חסיד שהיה נזהר לבלתי יזדווג עם אשתו אלא בליל שבת עם כל זה כאשר יזדמן בלילי חול לילה שיורדין בה גשמים היה מזדווג עם אשתו בעת ירידת הגשמים באומרו דמבואר בזוהר הקדוש (פרשת אחרי דף נט:) כאשר יזדווגו תפארת ומלכות פנים בפנים שהוא סוד זווג דגדלות אז ירדו גשמים להיות שבע בעולם, דאיתא התם זמנא חדא הוה צריכה עלמא למטרא אתו לקמיה דרבי שמעון רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר חברייא ואמר להון חמינא דאתוך אתיתון על דדכורא לא שרייא בנוקבא, אמר אי להא אתיתון גבאי תיבו דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אנפין באנפין ואי לדאורייתא חתיתון שרו גבאי אמרו ליה לכלא אתינא לגבי דמר. ישתמיט חד מינן לבשרא לאחנא שאר חברייא ואנן נתיב קמיה דמר עד כאן. ולכן בעת ירידת הגשמים בלילה היה אותו חסיד מזדווג עם אשתו באומרו לענין זה של הזווג חשובה עת זו כמו ליל שבת אשר מזווגם נולד נשמות כמו זווג ליל שבת.
ולזה אמר גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, ישועה קאי על הזווג של איש ואשתו כי ראש וסוף ישועה הוא שם י־ה ובאמצע יש שוע מלשון וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר (ישעיהו כב, ה), שעולה ביניהם הארת שם י־ה כמו שאמרו (סוטה יז.) איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם והזווג של איש ואשתו המכונה בשם 'ישועה' פרה ורבה בזמן ירידת הגשמים שנולד בו נשמות קדושות כמו זווג של ליל שבת כיון שהוא עת רצון לירידת הגשם שהוא גם כן כמו ענין זווג איש ואשתו.
ואמרתי רמז נכון בס"ד קודם אותיות גשם יש אותיות 'רלב' ואחר אותיות גשם יש אותיות 'תנד' והיינו ששפע הגשם נמשך על ידי יחוד שם הוי־ה ב"ה בארבע מילואיו שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב, לכן קודם גשם יש רל"ב לרמוז כי מן יחוד רל"ב הנזכר יורד הגשם אבל שפע הריון של איש ואשה נמשך משם אהי־ה בארבע כשלש מלואיו שהם יודי"ן ואלפין וההי"ן שעולים תנ"ד עם הכולל שגם שפע זה של הריון הנשים נעשה בזמן ירידת הגשם מן בחינת אהי־ה במלואו שעולה מספר תנ"ד!
ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, והוא על פי מה שפרשתי בס"ד בדרשותי על התורה בפסוק עָזִּי וְזִמְרָת יָ־הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות טו, ב), כי התפלה נקראת שועה דכתיב (תהלים לט, יג) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הֳ' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אך אין זאת בשלימות יען כי 'שועה' הוא שוע ה' שהוא על ידי המשכת אורות מוחין מן הבינה שהיא ה"א ראשונה ואין זה בשלימות אלא צריך שימשיכו בתפלה אורות מוחין גם מצד חכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל במאמר רבי אליעזר הגדול לתלמידיו וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין, דהיינו מי היא הבינה שנקראת 'מי' ולא תספיק המשכה מן הבינה לבדה אלא צריך שתמשיכו אורות מוחין גם מן החכמה שהיא למעלה מן הבינה וזהו לפני 'מי' היא חכמה אתם מתפללים עיין שם.
ונמצא התפלה כשהיא בשם 'שועה' אין בה המשכת שפע אורות מן החכמה שהיא סוד יוד ואין זו שלימה ואם יהיה בה המשכה גם מן החכמה שהיא יוד אז נקראת 'ישועה' ואם תהיה התפלה בצירוף עשרה יהיה מנין העשרה עזר להמשכת אורות החכמה שהיא יו"ד שמספרה עשרה. ובזה פרשתי בס"ד עָזִּי וְזִמְרָת יָ־הּ, דהיינו עזי עז יוד שהמתפללים הם עשרה וזמרת יה הוא נוסח התפלה על ידי כך וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה שהשועה נעשית ישועה ביוד.
נמצא היו"ד של ישועה שהיא עומדת בקרן של תיבת יְשׁוּעָה תשתלם מכח תפלת צבור שהם עשרה המתפללין ביחד אך יזדמן לפעמים עת רצון דאפילו יחיד המתפלל לבדו תהיה תפילתו שלימה באותיות ישועה שיוכל להמשיך שפע אורות גם מן החכמה שהיא יוד דאז השועה תהיה ישועה.
ולכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ הֳ' עֵת רָצוֹן, פירוש אף על פי שאני לבדי עומד בתפלת עם כל זה לְךָ הֳ' יש שלימות שם הוי־ה בתפלה זו כי אמשיך מוחין גם מן החכמה שהיא יוד שבה נשלם שמך ה', וזהו לְךָ הֳ' דייקא שיש בזה שלימות שם הוי־ה יען כי העת הזה שאני מתפלל בו הוא עֵת רָצוֹן.
ובזה פרשתי בס"ד בָּרוּךְ אַתָּה הֳ' מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה, פירוש השועה שהיא התפלה תשתלם באות יו"ד שהיא קרן של תיבת יְשׁוּעָה ושזה נשלם שם הוי־ה כולו וזהו בָּרוּךְ אַתָּה הֳ'.
והנה ידוע דיום הגשמים הוא עת רצון, ולכן כתוב בספר כ"מ דבעת ירידת הגשמים נכון לאדם להתפלל ולבקש צרכיו מאת ה' כי הוא עת רצון. ובזה פרשתי בס"ד בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ (ישעיהו מט, ח) דקאי על יום הגשמים שהוא עת רצון והוא יום ישועה שבו תשתלם השועה להיות ישועה ביו"ד גם בתפילת יחיד.
ובזה מובן המאמר כאן 'גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' פירוש צירוף אותיות ישועה שפרה ורבה תהיה בו מחמת שהוא עת רצון ואותיות שועה פרים ורבים כי להיות צירוף ישועה בתוספת יו"ד.

אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ: (מלכים א' ח, לד) "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת". נראה לי בס"ד השמים אותיות בגשמים כי תשבר אות ה"א לעשותה אותיות ב"ג.
ומה שאמר נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה יובן דאמרו רז"ל במדרש בעשרה מקומות חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקראם כלה, ולכן אם אין עושין רצונו של מקום אז אות יוד שמספרה עשרה שהיא כנגד עשרה מקומות שקראם כלה תכנס בתוך אותיות כַּלָּה ויהיה צירוף כְּלָיָה בר מינן.

אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומה ומעשרות וכו'. ומשמע דהני אמוראי דשמעתין פליגי אהדדי דמר סבר דנעצרים בשביל זה ומר סבר בשביל זה והא דנקט הגמ' כל מימרא ומימרא בפני עצמה כאלו לא פליגי ולא נקט לה בלשון פלוגתא מר אמר בשביל זה ומר אמר בשביל זה יש לומר דכל חד מהני אמוראי לא שמיע ליה לדחבריה ולא אתי לאפלוגי אדאידך אלא כל אחד אמר למימרי' בפני עצמו ואע"ג דממילא פליגי אהדדי נקט נמי סתמא דתלמודא לכל מימרא בפני עצמו אבל אין לפרש דלא פליגי אהדדי ובשביל אחד מהני נעצרים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהא ליתא דהא כל אחד מהני אמוראי אמרי אלא בשביל דבר זה משמע אבל לא בשביל דבר אחר מכל מקום קשה לי דבפרק הערל (דף ע"ח) גבי רעב שהיה בימי דוד ג' שנים אמרינן שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם שנא' ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר שניה כו' שלישית אמר להם שמא יש בכם פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי וכו' הרי דלא חש לכל הני עונות דקחשבי כל הני אמוראי בשמעתין ובשמעתין לא חשיב להני דהתם. אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך קשה לי הא התם בפרק הערל גבי רעב שהיה בימי דוד. אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש ומצח אשה זונה היה לך הרי האי מצח. אשה זונה דריש לה אעבירה דזנות והכא דריש לה רב המנונא אעזות פנים ויש לומר דסוגיא דהתם כרב נחמן דאמר בסמוך כל אדם שיש לו עזות פנים בידוע שנכשל בעבירה משום הכי תלינן לעצירת גשמים בעבירה דחמיר טפי מעזות פנים אבל רב המנונא דנפקא ליה מהאי קרא דבשביל עזות פנים נעצרים לטעמיה אזיל דאמר בסמוך לבסוף נכשל בעבירה אבל עדיין לא נכשל והא אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה כדאמרינן בפ"ק דר"ה מקרא דכי שמע אלהים אל קול הנער באשר הואשם. א"כ ודאי אין גשמים נעצרין אלא בשביל עזות פנים שעברו כבר ולא בשביל עבירה דלהבא:

רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו קשה לי מאי מותר הא לדידיה חיובא ומצוה נמי איכא כדאמרינן בפ"י דפסחים (דף קי"ג) ברואה בחבירו דבר עבירה יחידי דאמר רב מותר לשנאותו רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאותו שנאמר יראת ה' שנאת רע ושמא יש לומר דהכא אין מכניס עצמו בכך אי מצוה לשנוא לרשע או אינו אלא רשות אלא קמשמע לן דבשביל עון דעזות פנים לחוד נפקא ליה מכלל לאו דלא תשנא אחיך כדכתיב ועוז פנים ישונא וממילא לדידיה מצוה נמי איכא:

נעשה שונאו של הקב"ה מן הכא דריש לה. לענין עצירת גשמים ובפ"ק דמגילה דריש לה על גזירה שהיה לישראל בימי המן. ואין לחוש לזה דהכל במשמע בכלל מך בין עצירת גשמים בין שאר צרות:

אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין כו' הכא סבירא ליה לתנא דבי ר' ישמעאל דגשמים נעצרים בשביל ביטול תורה ולעיל דריש ציה גם חום בשביל תרומות ומעשרות. צריך לומר דס"ל דזה וזה גורם דהא לא קאמר כדאמרי שאר אמוראי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל דבר זה דמשמע דהא לחוד גורם ולא דבר אחר עמו:

ואין כפים אלא חמס שנאמר ומן החמס אשר בכפיהם. מהכא משמע כפירוש התוספות בסוף פ"ו דבבא קמא (דף ס"ב) דאמר התם מה בין גזלן לחמסן חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. ופריך אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והא אמר רב הונא תליה וזבין זביניה זביני ומשני לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ופי' התוס' בלישנא דקרא אין חילוק בין גזלן לחמסן והכא קבעי מה בין גזלן דרבנן לחמסן דרבנן והכא מוכח כפירושם דקאמר דאין גשמים נעצרין אלא בעון גזל וקאמר אין כפים אלא גזל ומוכח לה מן החמס אשר בכפיהם אלמא היינו גזל היינו חמס והכי נמי אמרינן לקמן בפ"ב (דף ט"ז) מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע וכו' ומחזיר מריש לבעליו שמע מינה דחמס דקרא היינו גזל דלא יהיב דמי. מאי תקנתיה ירבה בתפלה פירוש לאחר שמוציא הגזלה מתחת ידו דאם לא כן אין תשובה ותפלה מועיל כלל כדאמרינן לקמן ריש פרק ב' (דף ט"ז) אדם שיש בידו עבירה [פירוש גזל] ומתודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שטובל ושרץ בידו כו':

אם ראית רקיע שקיהה כברזל בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין קשה לי הא בסמוך א"ר אמי דאין הגשמים נעצרים אלא בשביל עון גזל לחוד והכא קאמר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין דכל עוונות במשמע. ועוד קשה לי כיון דנפקא ליה מהאי קרא דאם קיהה דכל קלקול מעשים גורמים לעצירת גשמים קרא דעל כפים לגזל למה לי אטו גזל לאו מעשה מקולקל הוי:

אי הוו סנו. אותם נאים שהם חכמים: טפי הוו גמירי. שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה: בהיסח הדעת. שאם לא ישמרם יפה יהו נשפכין או נופל לתוכן דבר מאוס ונפסלים מלשתות בדבר קל יותר משמן ודבש שמתוך שהן עבים צפה הפסולת למעלה ואפשר אדם נוטל העליון וזורקו לחוץ והתחתון בר ונקי מה שאין כן במשקה צלול שאינו עב קליי''ר בלע''ז: בהיסח הדעת. אם אינו מחזירם תמיד: שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר. דמשמע אשחקים יזלו קאי אלא אני ה' בראתיו לטל ומטר שמע מינה שמשתבח ומתפאר הקב''ה במטר השמים: ישועה פרה ורבה בו. מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים שנזכר לישועה מתוך שעת רצון הוא לישנא דקרא ויפרו ישע ואימתי בזמן שהשחקים יזלו צדק: רצית ה' ארצך. במים: נשאת עון עמך. מיד: ה''ג א''ל מר זעירי מדיהבת לרבינא כו'. זעירי סתם היה מן הראשונים ורבינא סוף הוראה לא ראו זה את זה: ואתה תשמע השמים וגו'. ואומר ונתת מטר על ארצם בתפלה דשלמה: ציה גם חום יגזלו מימי שלג. כשציה גם חום גוזלין מימות השלג שאינן יורדין מטר כמשפטם בידוע ששאול חטאו: ולא יהיה מטר. וסמיך ליה ואבדתם: ציה. דריש לשון צווי דברים שצויתי אתכם בימות החמה תרומות ומעשרות גזלו מימי שלג את המטר: רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון שקר. תחולל תבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל) כדאמרי' ביבמות (דף עב.) דרוח צפון ברור הוא ומביא אורה לעולם מה שגשמים נעצרין ופנים נזעמין שמראה הקב''ה שאינו מביא מטר לעולם מפני לשון שקר רכילות ופשט המקרא כשם שרוח צפון תחולל גשם כך פנים נזעמים מפני לשון שקר: וימנעו רביבים. משום דמאנת הכלם שהיה בך עזות: היה. משמע כבר נכשל: העז איש. שיש בו עזות פנים אמור לו רשע בפניו ואין בו משום מלקות כדאמרי' במסכת קדושין (דף כח.) ומשום דבר זה בלבד מותר לקרותו רשע: מותר לשנאותו. אע''ג דכתיב ואהבת לרעך כמוך: ועז פניו ישונא. ועז כתיב חסר ו' מי שהוא עז פנים ישנא בשו''א: ימך. כמי שאין בו כח להוריד טל ומטר: ועתה לא ראו אור. מפני שלא ראו אור של תורה: אפילו כשהשמים בהורין. כמו בהרת מנומר בעבים ורוצה להוריד גשמים רוח עברה ותטהרם מפזרת העבים: המלאך אף ברי שמו יפיץ ענן אורו גשם שלו: ויצו. הקדוש ברוך הוא: עליה. על הגשם שתרד: במפגיע. כשיתפלל עליה כמו ואל תפגע בי: קהה הברזל. כמו הקהה את שיניו ושיני בנים תקהינה (ירמיהו לא): והוא לא פנים קלקל. שקלקלו הדור: וכ''ש אם הוכשרו מעשיהן. קודם לכן והכי משמע ויתרון הכשיר ויתרון שהכשיר לחכמה אם הכשירו מעשיהן מתחילה שיבואו הגשמים יותר מבחיילים יגבר שהן מגבירין חיילים ועומדין בתפלה בזמן שקלקלו:

בראתים לא נאמר אלא בראתיו. פי' דמשמע דמהדר אגשם ואם כן משום דגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ משתבח ביה הקב''ה אי הוה כתיב בראתים הוה משמע דאהדר אשמים וארץ: פנים נזעמים לשון סתר. פירוש בשביל לשון שקר שאומר לשון הרע הרוח צפון תבטל הגשם והיינו פנים נזעמים: מותר לקרותו רשע. אף על גב דאמרי' בקדושין (דף כח.) הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו לזה מותר דודאי נכשל בעבירה ועומד במורדו דהכרת פניו ענתה בו: בהורין לשון בהרות טרוק''ש בלע''ז: