תענית ט ע"ב

דף ט - ב

אקרויה בחלמיה [הראו לו לרב פפא בחלום הלילה את המקרא]: "ואכחד את שלשת הרעים ביום אחד". כלומר, שהיו רוצים מן השמים להענישם משום שביישוהו ^[520].

למחר [למחרת], כי הוו מיפטרו מיניה [כשיצאו רב הונא ורב שמואל ורב חייא מלפני רב פפא], אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא [ילכו החכמים לשלום]. שלא היה רוצה שייענשו ^[521].

רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא [היה מצוי לפני רב פפא, שהיה למד ממנו תורה].

הוה מקשי ליה טובא [היה רב שימי מקשה על דברי רב פפא קושיות הרבה].

יומא חד חזייה דנפל על אפיה [יום אחד ראה רב שימי את רב פפא נופל על פניו]. שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי [שמע את רב פפא שמתפלל ואומר: הקדוש ברוך הוא יצילני מבושתו של שימי].

כיון ששמע רב שימי כך, קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה [קיבל עליו שתיקה, ושוב לא הקשה על דברי רב פפא].

ואף ריש לקיש סבר כרבי יוחנן, שמטר בא בשביל יחיד.

דאמר ריש לקיש: מנין למטר שהוא בא בשביל יחיד?

דכתיב: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה" ^[522].

יכול, האם יתכן לומר, שאין הקדוש ברוך הוא נותן מטר אלא אם כן הוא נצרך לכל, אבל לצורך יחיד אינו נותן?

תלמוד לומר "גשם יתן להם לאיש". הרי שנותן הקדוש ברוך הוא מטר אף לצורך אדם אחד.

ותניא: אי נאמר רק "לאיש", יכול, היינו יכולים לסבור, שאין הגשם יורד אלא אם כן הוא נצרך לכל שדותיו של אותו האיש, אבל לצורך שדה אחת של אדם אחד - אינו יורד?

תלמוד לומר "שדה". הרי שהגשם יורד אף לצורך שדה אחת.

אי "שדה" [ואם היתה נאמרת רק המילה "שדה"], יכול, היינו יכולים לסבור, שאין הגשם יורד אלא אם כן הוא נצרך לכל אותה השדה, אבל לצורך חלק משדה יחידה של אדם אחד - אינו יורד?

תלמוד לומר "עשב". הרי שיורד הגשם אף בשביל עשב אחד.

כי הא [כפי שמצינו], דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא [היתה לו גינה אחת]. כל יומא הוה אזיל וסייר לה [בכל יום היה רב דניאל הולך ומסייר בה].

ובזמן שהיה מסייר בה, אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא [ערוגה זו צריכה השקיית מים, וערוגה זו אינה צריכה].

ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא [והיה הגשם בא ומשקה כל מקום שאמר רב דניאל שצריך שם מים].

ואגב שהגמרא הביאה את אותו מקרא לצורך אותה דרשה, ממשיכה הגמרא ומבארת אותו.

מאי "ה' עשה חזיזים"? מהו "חזיזים" לשון רבים? אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שכל צדיק, הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו. דהיינו, שהקדוש ברוך הוא מוריד לו גשם לשדותיו בפני עצמו.

מאי חזיזים? מהם אותם "חזיזים"?

אמר רב יהודה: פורחות ^[523].

אמר רבי יוחנן: סימן למטר שיבוא - פורחות. שכאשר רואים את אותן פורחות, סימן הוא שמיד יבוא מטר.

מאי פורחות? מהם אותם "פורחות"?

אמר רב פפא: עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא [עב קלוש מתחת עב סמיך ועבה]. כאשר רואים עננות מסוג זה, סימן הוא שמיד יבוא גשם.

אמר רב יהודה: נהילא [גשמים דקים כקמח] מקמי מיטרא [הבאים לפני הגשם] - אתי מיטרא [סימן הוא לגשם שיבוא לרוב, ולא יפסוק מהרה].

ואם באים אותם גשמים דקים בתר מיטרא [לאחר הגשם] - סימן הוא שפסיק מיטרא [שיפסיק הגשם מיד].

ורב יהודה נותן סימן לדבר:

מקמי מיטרא - אתי מיטרא [כאשר באים גשמים כאלו לפני הגשם - יבוא גשם], וסימניך [וסימן לדבר]: מהולתא [נפה שמנפים בה]. שתחילה יוצא קמח דק, ולבסוף יוצאין הסובין, שהם גסים יותר. כך גם כאן, קודם בא גשם דק, ואחר כך גשם חזק.

דבתר מיטרא פסיק מיטרא [כאשר באים גשמים כאלו אחרי הגשם - יפסיק הגשם], וסימניך [וסימן לדבר]: חריא דעיזי [רעי העיזים]. שתחילה הוא יוצא גס, ולאחר מכן דק, ואז פוסק. כך גם כאן, קודם בא גשם חזק, לאחר מכן דק, ולאחר מכן - פוסק.

עולא איקלע לבבל [נקלע והזדמן לבבל]. חזא [ראה] פורחות.

אמר להו לבני המקום: פנו מאני [פנו את הכלים מהחצרות], שלא יתקלקלו בגשם, דהשתא אתי מיטרא [כי עתה יבוא מטר]. שהרי, כפי שאמרנו, הפורחות - סימן לגשמים הם!

לסוף לא אתי מיטרא [לא בא גשם].

אמר עולא: כי היכי דמשקרי בבלאי, הכי משקרי מיטרייהו [כשם שהבבלים משקרים ^[524], כך גם הגשם שלהם משקר].

כלומר, כשם שהבבליים מפריחים שקרים, שלבסוף מתגלים כעורבא פרח, כך גם לגבי הגשם. מופיעים פורחות, כאילו עתיד לבוא גשם, ולבסוף אין הגשם בא.

שוב עולא איקלע לבבל. חזי מלא צנא דתמרי בזוזא [ראה שסל מלא תמרים נמכר בזוז אחד. כלומר, בזול מאוד].

תמה עולא ואמר: מלא צנא דדובשא בזוזא [כינה עולא את התמרים "דובשא", כי מהתמרים עושים דבש], ובבלאי לא עסקי באורייתא [והבבליים אינם עוסקים בתורה]?! והרי יש להם מזונות בזול ובלא טורח! ^[525]

בליליא [בלילה], צערוהו התמרים שאכל ביום. כי התמרים משלשלים וגורמים לכאבי בטן.

עתה שינה עולא טעמו מקצה לקצה, ואמר בתמיהה ובהערכה: מלא צנא דסכינא בזוזא [עכשיו כינה עולא את התמרים "סכינא", כי היו התמרים מצערין אותו כסכינים הדוקרים את הגוף], ואם כן, היות וזולים הם, אוכלים מהם הרבה, וסובלים כאבים, ובכל זאת בבלאי עסקי באורייתא?! ^{[526] [527]}

תניא, רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס ^[528] הוא שותה. כלומר, מקור הגשמים הוא מהמים שעל הארץ, ולא ממים שבאים מלמעלה. שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" ^[529].

אמר לו רבי יהושע: היאך אפשר לומר שהעולם שותה ממימי אוקיינוס, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן, ואין התבואה יכולה לצמוח על ידם! ^[530]

אמר לו רבי אליעזר: מי האוקיינוס ממתקין בעבים ^[531] , ואז הם יורדים להשקות את הארץ.

רבי יהושע חולק על רבי אליעזר ואומר: כל העולם כולו - מים העליונים הוא שותה. שנאמר: "למטר השמים תשתה מים".

אלא שיש להבין לפי זה, מה אני מקיים [היאך מתקיים ומתפרש המקרא]: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", שמשמעותו שמקורם של מי הגשמים - מהארץ?

מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין את פיהן כנוד [כמו פתח של נוד, שהוא כלי עור המיועד להכיל נוזלים], ומקבלין ממים עליונים מי מטר.

שנאמר: "יזקו מטר לאדו". "יזקו" כמו יצקו ^[532]. והיינו, שהרקיעים יוצקים את מי המטר לעבים ["אדו" היינו עבים, כמו "ואד יעלה מן הארץ"].

ומנוקבות הן [העבים מנוקבים] כמו כברה [נפה], ובאות העבים ומחשרות [משירות, מזלפות] מים על גבי קרקע.

שנאמר: "חשרת ^[533] מים עבי שחקים". דהיינו, שהעבים מחשרים [משירים] את מי השחקים על הארץ.

ואין מרחק בין טיפה לטיפה של הגשם היורד אלא כמלא נימא ^[534] [כעובי שערה אחת, שהיא דקה ביותר] ^[535].

ללמדך [המקרא דלהלן מלמדך], שגדול יום הגשמים - כיום שנבראו בו שמים וארץ. שנאמר בספר איוב: "עשה גדלות עד אין חקר", ועוד כתיב בספר איוב: "הנתן מטר על פני ארץ", וכתיב להלן, בנבואת ישעיה: "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' אין חקר לתבונתו".

מזה שנאמר לשון "חקר" גם בענין ירידת הגשמים, וגם בענין בריאת העולם, למדים שגדול יום הגשמים כיום בריאת השמים והארץ.

כמאן אזלא הא דכתיב [כמו מי, כאיזו שיטה, הולך המקרא]: "משקה הרים מעליותיו", ואמר רבי יוחנן: "מעליותיו" היינו מעליותיו של הקדוש ברוך הוא, דהיינו, ממים העליונים? ^[536]

כמאן - כרבי יהושע, שאמר שהעולם שותה ממים העליונים.

מקשה הגמרא: ורבי אליעזר, שאמר שהעולם שותה ממימי אוקיינוס, היאך הוא יבאר מקרא זה?

ומבארת הגמרא: כיון דסלקי להתם [כיון שהמים עולים לשם, לרקיע], כפי שנתבאר לעיל, שהמים מתמתקין בעבין, ורק אז הם יורדים למטה, מובן ש"משקה מעליותיו" קרי להו המקרא.

דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר שאפשר לבאר כך את המקרא], שלמרות שמקורם של המים מלמטה, היות ובסופו של דבר הם יורדים מלמעלה, זה נחשב "משקה מעליותיו",

אם כן, מה שנאמר: "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר, מן השמים ירד עליך וגו'" היכי משכחת לה [היאך יימצא דבר זה], שירדו מן השמים אבק ועפר?

אלא, על כרחך צריך לפרש כך את המקרא: הרוח תעלה את האבק והעפר מהארץ אל השמים, ומשם הם ירדו לארץ עם הגשם. וכיון דמדלי להתם [וכיון שהאבק והעפר עולים לשם, לשמים] - מבואר ש"מן השמים" קרי ליה [קורא לו] המקרא!

הכי נמי [כך גם כאן], כיון דמי האוקיינוס סלקי להתם [כיון שהם עולים לשם, לרקיע] מובן ומיושב ש"מעליותיו" קרי ליה המקרא.

כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא [כשיטת מי הולכים דברי רבי חנינא] בביאור המקרא "כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות": מי גרם לאוצרות [מקומות האיחסון של התבואה] שיתמלאו בר [תבואה] - התהומות [שהם מים של מטה, כפי שנאמר גבי קריעת ים סוף "תהומות יכסיומו"],

האם אפשר לדרוש כך כרבי אליעזר ורבי יהושע?! והרי רבי יהושע אמר שהעולם שותה ממים עליונים! ואף רבי אליעזר, שסובר שהעולם שותה ממים תחתונים, מכל מקום הרי אמר שהם עולים ומתמתקין בעבין, ורק אז יורדין להשקות את הארץ!

כי הוה מפטרי מיניה אמר להו ניזולו רבנן בשלום:

רב שימי בר אשי הוה מקשי לרב פפא טובא יומא חד חזייה דנפל על אפיה ובעי רחמי ואמר רחמנא שזבן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשיה ליה. עבים הדקים נקראים חזיזים אמר רב פפא עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא ונקראות פורחות:

אמר רב יהודה נהילא פי' מטר היורד דק כמו קמח. אם הם תחלת ירידת המטר ירד מטר וסימנא נפה שכיון שמתחלת לפלוט הדק פולטת סולת וצריד וכיוצא. אבל אם זו נהילא באחרית מטר דע דפסק מטרא וזהו תמצית המטר וסימניך חריא דעיזא כיון שאינו בא בקילוח אלא כעין שותת טפה לא נשאר בו כלום:

תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כולו מימי אוקינוס שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו' ואע"פ שמלוחין מתמתקים הם בעבים.

ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים והאי דכתיב ואד יעלה מן הארץ מלמד שענני כבוד מתגברות ועולות לרקיע ופותחות פיהם כנוד ומקבלות מטר שנאמר יזוקו מטר לאדו ומנוקבות ככברה ומחשרות על הארץ. שנאמר חשרת מים עבי שחקים ובין טפה לטפה כמלא נימא כו'.

מטר אתי בשביל תפלת יחיד ולברך את מעשה ידיך שבשביל יחיד אתי מטר:

יכול לכל כלומר שאינו יורד גשם אלא בשביל כולם ת"ל לאיש שמוריד לו מטר בשביל תפלתו:

נהילא. מטר דקה סימן דאתי מיטרא:

מהולתא. שבתחלה מוציא קמח דקה ולבסוף מוציא עבה:

חריא דעיזי. ריעי של עזים שמוציא ריעי לבסוף דק:

גמרא ואף ר"ל סבר מטר בשביל כו' דאר"ל מניין לפרנסה כו' הוא מגומגם דמאי מייתי ממטר אפרנסה דהא ר"י דסבר נמי מטר בשביל יחיד ס"ל דפרנסה אינה בשביל יחיד ומאי ואף ר"ל וכו' דקאמר ובספר מדוייק מצאתי מוגה דאר"ל מניין למטר כו' וק"ל:

שם כמאן אזלא הא דכתיב משקה כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה נהילא כמו קיטמא כו' פוסקין מיד הס"ד ואח"כ מ"ה מהולתא כו' סובין גסין הס"ד ובד"ה חשרת מים כו' המים לארץ הס"ד ובד"ה נהור ענני כו' אין שורין דיו כו' כדדריש ליה ר"י לעיל אבל חשכת כו' הד"א כצ"ל ור"ל דחשכת מבעיא ליה להכי ולהכי דהיינו לחשוך סגיין ולנהור סגיין דמתוך חשוך אתה למד נהור וחשרת אתא לדרשה דרבי יהושע דלעיל ומחשרות מים ע"ג קרקע אבל לישנא דאין שורין דיו לא ידעתי לכוון דלההוא דרשה הוא מלשון משירין פירות ולא מלשון שורין דיו וק"ל:

שם בד"ה כר' יהושע דאמר ממים העליונים הס"ד כצ"ל:

ע"ב ואכחיד את שלשת גו'. נראה דודאי כן הוא שהראו לו בחלום שרוצין לענשן משמים על דמכספי ליה כפרש"י ולמחר כי הוו מפטרי ליה כדרך התלמיד הנפטר מרבו א"ל שילכו מכאן למקומם לשלום וכדי שיתקיים החלום בזה להכחידם בעונש מיתה כמשמעות הכתוב:

שאלו מה' מטר וגו'. השאלה במטר מתחלת מרחשון שהוא זמן היורה אבל אמר שתהיה השאלה עד עת מלקוש הבא בניסן כדאמרי' לעיל. ואמר וה' עושה חזיזים ומטר גשם וגו' כפל הענין כדלקמן שהחזיזים הם סימן לרוב גשמים לפי הצורך לכל ואמר יתן להם לאיש גו' כדמסיק אפילו לאיש יחידי ויתן להם יש לפרש אחזיזים דהיינו שהקב"ה עושה חזיזים רבים כדמסיק וגם יתן לחזיזים להם מטר וגשם שיתנו לכל איש צדיק כפי הצורך לו אפי' על עשב אחד ועל שאר השדה שא"צ למטר לא יבא מטר דאפשר דיזיק לו רוב גשמים ולכך קאמר רב דניאל האי מישרא לא בעי מיא כדי שלא יבואו שם ויזיקו לו:

כי היכי דמשקרא בבלאי הכי כו'. יש לפרש ע"פ מ"ש לעיל אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ואין נותנין שנאמר נשיאים ורוח וגשם גו' ה"נ ה"ק דמשקרי בבלאי ואין נותנין הצדקה שפסקו ולכך החזיזים נמי משקרי מלהביא מטר:

מלא צנא כו'. ובבלאי לא עסקי כו' ובבלאי עסקי כו'. מפורש במס' פסחים פרק האשה:

ר"א אומר כל העולם כולו מימי אוקינוס כו' ור"י אומר כו' ממים עליונים שותה כו'. פלוגתייהו תלוי בדעת בעלי הטבעיים לפי דעת הפילוסופים והוא מבואר בפרק אין דורשין דיש לפרש בזה כפשטן:

ממימי אוקינוס שהוא שותה כו'. וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו' ות"י ותחום מערבה ויהוי לכון מימא רבא אוקינוס:

ככברה כו'. פרש"י בס' שמואל חשרת ל' כברה שהוא נופל על הארץ דק דק וכ"ה באגדה הרבה חושרין אותו בכברה כו' ע"ש:

ובין טפה לטפה כו'. במדרש קהלת מפיק ליה מלשון שחקים שהם שוחקות את המים לטפות דקות וענין זה מפורש פ"ק דב"ב אקרא דמי פלג לשטף מים ע"ש:

ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים כו'. ופרש"י דהאי ללמדך כו' אקראי דלקמן קאי כו' כבר כתבתי דשפיר קאי אהא דקאמר ואין בין טפה לטפה כו' והוא מפורש לעיל בריש פרקין:

כמאן אזלא הא דכתיב משקה הרים מעליותיו ואמר ר"י כו'. פרש"י דאי לאו ר"י ה"א דה"ק מעליות שהקב"ה עומד הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקינוס עכ"ל. אמנם יש לדקדק כיון דהשתא אכתי לא הוה ס"ד כיון דסלקא להתם כו' הוה ליה למיפרק לר"א מפשטיה דקרא למטר השמים תשתה וגו' קרא שהביא ר' יהושע וע"כ נראה לומר דאי לאו רבי יוחנן הוה אמינא דה"ק דמשקה הרים מעליותיו של כל הר והר כמ"ש בב"ר דבשביל ד' דברים חזר הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה כו' ושיהא הגבוה שותה כנמוך ע"כ אבל רבי יוחנן דאמר מעליותיו הוא כינוי להקב"ה ודאי דאתא לאשמועינן דמעליותיו שלו משקה הרים דהיינו מים עליונים פריך שפיר ומש"ה לא פריך נמי מדכתיב למטר השמים וגו' כיון דהאי קרא אא"י כתיב שהיא גבוהה מכל הארצות ברוב גובהה א"א שלא תהא שותה אלא מלמעלה כמ"ש דבר הכתוב לשון הבאי כאילו המים בא מן השמים כמבואר בכתוב ערים גדולות ובצורות בשמים ודו"ק:

גמרא ללמדך שגדול יום הגשמים כו'. לעיל (ז ב) ועמש"כ שם:

שם וכתיב מכין הרים בכוחו וגו'. רש"י והגרי"פ והגר"א מחקוהו. ולעד"נ דצ"ל עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו וגו'. והוא בירמי' (י) וסמיך ליה לקול תתו המון מים כו' והוא למוד אחר. וכ"מ מפורש במ"ר בראשית פי"ג דר' אושיעה דורש מהך קרא דעושה גדולות כו' ר' אחא מייתי ליה מהכא עושה ארץ כו'. גם הגי' שלפנינו יש ליישב דבסמוך להאי קרא דמכין הרים כו'. כתיב פקדת הארץ ותשוקקה וגו' ונכון בעז"ה:

שם דאלת"ה אבק ועפר מן השמים המ"ל. לפי הנחת הטעמים דמלת ועפר מוטעמת באתנח. תיבות מן השמים קאי אדלקמי' אירד עליך כו'. אך עומק פשוטו של מקרא נראה כפי' הגמרא וטעמו יתן ה' את מטר ארצך מן השמים (ע"ד הכתוב למטר השמים) אבק ועפר. ירד עליך (פי' המטר הנזכר) עד כו'. וע"ש בביאור:

חריא דעזי. נ"ב כמו חרי חמימי דגבי נשים כשפניות פע״פ (פסחים ק"י א'):

שַׁאנִי מֹשֶׁה כֵּיוָן דִּלְרַבִּים הוּא בָּעִי כְּרַבִּים דָּמִי. נוסח אחר 'דְּאַלִּים זְכוּתֵהּ כְּרַבִּים דָּמִי'. הענין הוא שלשה תלמידי חכמים באו לעיר גדולה לבקש נדבה מן הקהל ופסקו הפרנסים לאחד עשרים אלף ולאחד עשרה אלפים ולאחד אלף, ובא זה מתרעם למה פסקתם לזה עשרים אלף ולי אלף? אמרו לו: זה מבקש נדבה בשביל עניי ארץ ישראל שיש שם ק"ן נפשות תלמידי חכמים עניים שצריכין צדקה ואם כן לא יגיע לכל אחד ואחד חומש שלך! אמר אם כן למה פסקתם לזה עשרה אלפים והוא שליח לעצמו דוקא כמוני? אמרו לו זה יש בו תורה וחכמה עשר ידות עליך! עד כאן, ובזה מובנים שתי הגרסאות הנזכר.

לְמָחָר, כִּי הֲווּ מִפְטְרֵי מִינֵיהּ, אָמַר לְהוּ: "לֵיזְלוּ רַבָּנָן לִשְׁלָמָא". נראה לי בס"ד כיון בזה להפוך גזר דין שראה בחלום מרעה לטובה והוא דידוע כל גזר דין לרעה נמשך ויוצא מן קו שמאל שהוא מדת הגבורה והוא באומרו לֵיזְלוּ לִשְׁלָמָא הפך אותיות 'שמאל' לאותיות 'שלמא' ובזה נהפך רוע גזר דין שלהם לטובה!
או יובן בס"ד שם הוי"ה במלוי אלפי"ן שעולה מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] ושם אֲדֹנָ־י [65] שהוא מספר ס"ה, הם מספר נס [110] והם היו שלשה, נמצא צריך להם שלשה השפעות של נס וג' פעמים נס עולה ש"ל [110×3=330]. ועוד יש שמירה בעבור דבר רע משם יוה"ך [41] הרמוז בסופי תיבות כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ (תהלים צא, יא), שעולה מספרו מ"א. ולכן אמר להם לֵיזְלוּ רַבָּנָן לִ'שְׁלָמָא' כיון בזה על הארות ג' יחודים של הויה דאלפין ושם אֲדֹנָ־י שעולים ש"ל ובאותיות מ"א רמז על שם יוה"ך שעולה מ"א שימשך להם שמירה והצלה משמות הנזכר.
או יובן כיון להמשיך להם שמירה מן שם הח"ש שבשמות ע"ב, של 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' ששם זה הוא ראשי תיבות שמותם שהם הונא חייא שמואל וגם רצה למשוך להם כח משם מח"י דשמות ע"ב הנזכר שבזה השם 'ימח' גזר דין שעליהם והנה שם הח"ש ושם מח"י עולים מספר שְׁלָמָא [58+313 = 371].

מִקַּמֵּיהּ מִיטְרָא, אַתִּי מִיטְרָא, וְסִימָנִיךְ, מְהוּלְתָּא!. נראה לי בס"ד עשה סימן ביאת המטר במהולתא שהיא מלאכתה לברור וכן המטר בירידתו נעשה בירור ניצוצי קדושה מן הסיגים. וְחַרְיָא דְּעִיזֵי רמז לכוחות המקטרגים עשה בהם סימן לפסיקת הגשם שנפסק לפעמים מחמת קטרוג המקטרגים.

לְסוֹף לָא אָתָא מִיטְרָא, אָמַר: כִּי הֵיכִי דִּמְשַׁקְּרֵי בַּבְלָאֵי, הָכִי מְשַׁקְּרֵי מִטְרַיְּהוּ. יש להבין מה שקר כללי מצא אצל בבלאי?
ונראה לי בס"ד דאמרו בביצה (ביצה לב:) אמר רב נתן בר אבא אמר רב עתירי בבל יורדי גיהנם הם, ופירש רש"י: יורדי גיהנם שאין מרחמים ליתן צדקה עיין שם, וידוע סדר הגדה של ליל פסח נתקן בבבל ולכן פסקא ראשונה של 'הֵא לַחְמָא עַנְיָא' נאמרה בלשון ארמי שזה היה לשונם וכנזכר בספרי המפרשים ז"ל, ולכן להיות שבזמן עולא גם כן היו עתירי בבל קמצנים ואין נותנים צדקה קרי להו שקרנים דהם אומרים בליל פסח 'כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל' ואם יבא עני אפילו לחם לבדו אין נותנים ונמצא הם משקרים ולכן גם מטרייהו משקרי שתמצא סימנים חזקים לירידת המטר ועם כל זה גשם אין, וכיוצא בזה אתמר לעיל אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים שנאמר (משלי כה, יד) 'נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר'.

מְלֹא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא. קראם דובשא ולא קראם תמרי כמו שנאמר בפסוק (דברים ח, ח) 'זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ' וגם כיון דהתורה נקראת דבש דכתיב (שיר השירים ד, יא) 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ' ואיך הדבש הגשמי אצלם בזול כל כך ואין עוסקים בתורה שנקראת דבש וחזר וקראן סכיני על דרך (משלי כג, ב) 'וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ':

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מִמֵּימֵי אוֹקְיָנוּס הוּא שׁוֹתֶה. הנה כוונת רבי אליעזר הוא על האידים העולים משם אשר מהם יהיה הערפל וממנו העננים, ואף על פי דמכל הארץ יוצאים אידים וגם מן היבשה עם כל זה העיקר המה האידים היוצאים מן המים שהם לחים ביותר וכמו שכתב בספר הברית, ולכן נקיט רבי אליעזר ים אקיינוס כי הוא הגדול המקיף העולם וכל הנחלים הולכים אליו ועיקר האידים המשקים העולם עולין ממנו ומתפשטים בכל המקומות בגזרת הבורא ולכל מקום שיחפוץ יטה אותם.
ומה שאמר רבי יהושע מִן מַיִם הָעֶלְיוֹנִים שׁוֹתֶה, כוונתו הוא כי יורדים מים רוחניים מלמעלה וכשיורדים למטה הם מתגשמים והעבים מקבלים אותם ואז נוזלים על הארץ מאותם העבים וגם רבי אליעזר מודה שיש מים עליונים כי מים העליונים הם מיין דכורין ותחתונים מיין נוקבין ונכללין זה בזה בתוך העבים ומקבלין דין מן דין ורק רבי אליעזר סובר העיקר של רבוי הגשמים שנראה לעינינו בארץ הוא היוצא ובא מן האידים אשר עיקרם הוא מי אוקיינוס והוצרכו מים עליונים להתערב בהם כדי לעשות פרי ואין עשיית פרי בלתי זכר ונקבה ורבי יהושע סובר דהעיקר הוא מאותם מים העליונים שיורדים מלמעלה שהם רובי האיכות ואחר כך יהיו רובי הכמות גם כן.
ומה שאמר רבי יהושע מָה אֲנִי מְקַיֵּם 'וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ' (בראשית ב, ו), בא ליישב מה שנאמר 'וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה' דמשמע דהוא עיקר ולכך פירש מלמד שעננים מתגברין ועולין לרקיע ופותחין פיהן כנגדן ומקבלין מי מטר, כלומר להכי יחס הכתוב השקאת כל פני האדמה להם מפני שהם מקבלים מים העליונים בעלותם למעלה ואנחנו רואין שמהם יורד כל הגשם כולו על האדמה.
ומה שאמר עוֹלִין לָרָקִיעַ לאו דוקא, אלא הכונה שיעלו לאויר האמצעי שנראה למראה עינים כאלו עולין לרקיע וכמו שנאמר (דברים כח, כד) 'אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם' ואמרו בתלמודא היכי משכחת לה, אלא כיון דמדלי להתם מן השמים קרי להו עיין שם, וכן הכא כיון דסלקי להתם מעליותיו קרי להו.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא מֵימֵי אוֹקְיָנוּס מְלוּחִין הֵם!. פירש רש"י דאין תבואה גדלה מהם. מקשים הוה ליה למימר והלא קחזינן דגשמים מתוקין הם דשותין אותם?
ונראה לי בס"ד דמכח מתיקות מי גשמים אין להקשות דיש לומר כיון דמעורב בהם מים עליונים דהם מתוקים הרבה לכך אין נרגש בהם מליחות, לכך פירש רש"י ז"ל הקושיא היא מכח גידול התבואה דמלוחים אף על פי שיתערבו ברוב מתיקות מים עליונים עם כל זה הטבע לא ישתנה, דטבע המלוחין אין עושין פרי ולמאי אצטריכו כיון דאין עושין פרי יהיו מים עליונים לבדם? ותירץ דמתמתקים בעבים דמשנים העבים גוף המים להפוך מליחותם וכיון דנהפכים בזה גם טבען ישתנה שיהיו עושין פרי ויהיה מהם גידול תבואה.

חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אַקְרִיּוּהוּ בְּחֶלְמֵיהּ: (זכריה יא, ח) "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים". מחמת שהיו מרמזי דגרמי לו בסופה שלשתם ביחד לכן אקריוה פסוק, וכסופה כמו שפיכות דמים לכן הראו עליהם עונש מיתה ולא שאר יסורין ונרמזו שמותם בראשי תיבות הפסוק והוא א' של אֶת באחה"ע תתחלף בחי־ת וזו ח' של חייא ושי־ן של שְׁלֹשֶׁת היא ש' של שמואל וה־א של הָרֹעִים היא ה־א של הונא, ומן השמים רצו שירגישו וימחול להם ולא יבא עליהם העונש בפועל וכן עשה שבריכם ומחל להם והועיל זה החלום גם על להבא שהם הרגישו בדבר זה ונזהרו דלא למעבד ליה כסופא מכאן ולהבא ובודאי מתחלה לא הרגישו דהוה ליה כסופא כי כונת שהם מרמזי אהדדי חשבו שהוא אינו מרגיש בדבר ולא ידע אך באמת הוא היה מרגיש ויודיע דמרמזי אהדדי.

קַבִּיל עֲלֵיהּ שְׁתִיקוּתָא, וְתוּ לָא אַקְשִׁי לֵיהּ. קשה הוה ליה למימר קביל עליה דלא יקשי ליה? ונראה לי דקא משמע לן קביל עליה משתיקתא שלא ידבר לפניו כלום לא קושיא ולא תירוץ לא הוכחה ולא שאלה כי תושש פן מדבר לדבר יבא להקשות לו ולא ירגיש.

מַאי, "ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים"? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חָזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פירש רש"י ברישא בעי מאי עושה חזיזים לשון רבים והדר בעי מאי נינהו דאקרי חזיזים. וקשה לפי זה הוה ליה למבעי תחלה 'מַאי חֲזִיזִים?' ואחר כך ישאל על דקדוק הלשון דחזיזים לשון רבים הוא?
ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל בגמרא (ירושלמי תענית ג, ג) העב נקרא חזיז ולכן השואל ידע דחזיז הוא הענן ולא הוצרך לשאול מאי נינהו חזיזים אך שאל למה אמר חזיזים לשון רבים הוה ליה למימר חזיז כי הענן בעת ירידת הגשמים נראה כולו עצם אחד ואינו פסקי פסקי, ואחר שהשיב לו דאמר רבי יוסי בר חנינא מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לְכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק חָזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אמר לפי זה צריך לומר דאין רבי יוסי ברבי חנינא מפרש חזיז דהא רוצה לומר עב הענן דהא חזינן בעת ירידת הגשמים כל הענן יהיה עצם אחד ואינו חלוק לחלקים רבים ולמה אמר חזיזים לשון רבים, ובעל כרחו צריך לומר דרבי יוסי ברבי חנינא אינו מפרש חזיז לשון עב הענן ולכן שאל לרבי יוסי ברבי חנינא מַאי חֲזִיזִים? והשיב לו 'פּוֹרְחוֹת' שהוא עב קלוש ההולך אחר עב העליון ופרוס בכל שטח האויר ואלו הפורחות שדרכם להיות מקומטים פסקי פסקי.

לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. פירש רש"י ז"ל ללמדך אקראי דלקמן קאי. ודוחק לפרש דאומר ללמדך קודם שיזכיר הפסוקים דמוכח מנייהו דבר זה דְגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, ומרוצת הלשון נראה דקאי על דבר דנקיט לעיל מזה!
ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה טו.) תנו רבנן מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מפניו. אמר לו מאין ולאין בן זומא? אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחחונים ואין בין זה לזה אלא שלשה אצבעות. אמר לו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ! מכדי 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' אימת הוי? ביום הראשון, הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב (בראשית א, ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם! ושאלו בגמרא אלא כמה איכא בין מים העליונים למים התחתונים ואמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא עיין שם.
נמצא בבריאת שמים וארץ עשה השם יתברך פלא גדול דקרובים מים למים בקירוב כל כך שהוא כמלא נימא ואין מתערבים זה בזה ולכן בירידת הגשמים עשה השם יתברך פלא גדול שדומה לזה דהטיפות קרובים זה לזה כמלא נימא ואין מתערבים זה בזה ועשה פלא בירידת הגשם דומה לפלא שעשה בבריאת שמים וארץ לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ולכן אחר שאמר וְאֵין בֵּין טִפָּה לְטִפָּה אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא אמר תלמודא לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ ואמר על זה שנאמר באיוב (איוב ה, ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר, וכתיב (איוב ה, י) הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, פירוש שיש רמז במקרא גם כן שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ והוא סמיכות דנקיט קרא זה.

רש"י ד"ה מלוחים ואין תבואה גדילה מהן. לא ידעתי למאי צריך לזה ולא כפשוטו שאנו רואים שאינם מלוחים:

גמרא, אמר לו ר"י והלא מימי אוקינוס מלוחין הן, (ואיך תנא ר"א כל העולם כולו מימי אוקינוס הוא שותה).
פירוש והרי אנו טועמים ורואים דאינם מלוחין, ורש"י ז"ל פירש והלא מלוחין הן, ואין תבואה גדילה מהן, ולא ידעתי למאי צורך פירש כן:

אי שדה יכול לכל השדה. עיין מה שפירשו רש"י ז"ל והתוספות והרב מהר"י פינטו ז"ל משוי פלוגתא בין רש"י והתוספות עיין בדבריו באורך. ולי הדל אינו מוכרח דיכולים אנו לפרש בדברי רש"י כמ"ש התוספות ולא אצטריך רש"י לפרש דהא קאמר כי הא דרב דניאל ושם מפורש. וגם התוספות לא כתבו דרש"י אינו מפרש כך ואם כדברי הרב ז"ל הו"ל לתוספות לומר פירש רש"י וכו' ולא נהירא. אך התוספות ס"ל דהכי הוא כונת רש"י ז"ל אלא דקיצר ולכך פירשו הם ז"ל הדבר בפירוש:

יכול לכל השדה ת"ל עשב. הרב המוסמך מהר"י פינטו כתב דרש"י ותוס' פליגי ע"ש באורך. ולי ההדיוט אפשר דלא פליגי וגם רש"י הכי סבר מדרב דניאל בר קטינא דבסמוך. ומ"ש יורד עליו המטר כונתו על אותו עשב לחוד ועל שאר השדה לא ירד ולא הוצרך לפרש יותר בפירוש דעובדא דרב דניאל קרי בחיל:

אקרויה. היו מקרין אותו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד שרוצין לעונשן בשמים משום דמכספי ליה: קבל עליו. רב שימי שתיקותא מלהקשות עוד: יכול לכל. כלומר יכול אין נותן מטר אא''כ הכל צריכין לו: ת''ל לאיש. אפילו בשביל אחד: אי לאיש יכול לכל שדותיו. כלומר אינו יורד עד שהוא צריך לכל שדותיו: ת''ל שדה. אפי' אינו צריך אלא בשדה אחד: אי בשדה יכול עד שיצטרך לכל השדה ת''ל עשב. אפילו אינו צריך אלא לעשב אחד (עשב) בשביל ירק אחד יורד עליו מטר: וסייר. מעיין: מישרא. ערוגה: עושה לו חזיז. לכל צדיק הבא בעולם הזה להריק לו גשמים על שדותיו ברישא בעי מאי חזיזים לשון רבים והדר בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו דקרי חזיזי: ה''ג עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא. דתותי עיבא כלפי הארץ: נהילא. כמו קיטמא נהילא (חולין דף נא:) שהיא דקה גשמים דקים כקמחא נהילא שהיא דקה הבאין תחילה למטר ואח''כ בא מטר: אתי מיטרא. גשמים יורדין לרוב ואין פוסקין מהר אבל בא מטר תחילה ומתחילין דקין לבא פוסקין מיד: מהולתא. שמתחילה יוצא קמח דק ולבסוף סובין גסין: חריא דעיזי. ריעי של עזים בתחילה יוצאה גסה ולבסוף דקה ופוסק: דתמרי. דבש עושין מהן: ובבלאי לא עסקי. כלומר יכולין הן לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול ובלא טורח: מצערים. בשלשול דאמרו (גיטין דף ע.) תמרי משחנן ומשלשלן: מלא צנא דסכיני בזוזא. שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן הרבה ומצערים אותן: ממימי אוקיינוס. כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנאמר ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה: מלוחין הן. ואין תבואה גדילה מהן: יזקו מטר לאדו. רקיעין מוציאין מים לעבים: יזקו. כמו יצוקו צק לעם ויאכלו (מלכים ב ד): חשרת מים עבי שחקים. העבים מחשרין כלומר משירין המים לארץ: ללמדך. אקרא דלקמן קאי ואומר מכין הרים לא גרסינן הכא: כרבי יהושע. דאמר ממים העליונים: דואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה. כלומר ממים העליונים ורבי יוחנן מים העליונים אתא לאשמועינן דאי לאו רבי יוחנן הוי אמינא דהכי קאמר מעליות שהקדוש ברוך הוא עומד בהם הוא משקה אותן למטה ולעולם המים מאוקיינוס: ור' אליעזר. אמר לעולם מעליותיו של הקב''ה כרבי יוחנן וכו': תהומות. מים של מטה כדכתיב תהומות יכסיומו (שמות טו):

תלמוד לומר עשב. פי' שאם לא יהיו צריכים אלא לעשב אחד ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו: נהילא מקמי מיטרא. פי' גשם דק וסימנך מהולתא פירוש שמתחילה יוצא הפסולת ואח''כ הסולת פירוש שלא היו עושין כמו דעבדינן האידנא היו כותשין החטין במכתשת עד שנקלף כל הסובין מעל החטים וכי הוו מרקדין על גבי נפה היה הפסולת הסובין שעליו יוצא לכתחילה ואחר כך היה יוצא הסולת: חריא דעיזי. פי' ריעי של עזים שבתחילה ריעי גדול וכשהיא פוסקת מתרזת זבל דק: ואמר רבי יוחנן מעליותיו של הקב''ה כמאן כר' יהושע. פי' כרבי יהושע דאמר כל העולם כולו ממים העליונים הם שותים דאי כרבי אליעזר הא אמר מימי אוקיינוס הוא שותה: