תענית יד ע"ב

דף יד - ב

גזר רבי יהודה על הציבור תלת עשרה תעניות ^[833] [דהיינו, שלש ראשונות, שלש אמצעיות, ושבע אחרונות, כפי שמצינו גבי עצירת גשמים] - ולא איעני [ולא נענו מן השמים].

סבר רבי יהודה למיגזר טפי [לגזור על הציבור עוד תעניות] ^[834].

אמר ליה רבי אמי: הרי אמרו: אין מטריחין את הצבור יותר מדאי.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי, דעבד [מה שעשה], שטען לרבי יהודה שאין מטריחין את הצבור יותר מדי

- לגרמיה הוא דעבד [לצורך עצמו עשה], כדי שלא יצטרך להתענות עוד ^[835].

אלא, הכי [כך] אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו שכך הוא סדר תעניות, שלש ושלש ושבע, ולא יותר אלא לעצירת גשמים.

אבל לשאר מיני פורענויות, מתענין והולכין בלא הגבלה עד שיענו מן השמים.

תניא נמי הכי [כך שנינו גם בברייתא]: כשאמרו שמתענין שלש תעניות, וכשאמרו שבע תעניות, לא אמרו אלא לגבי עצירת גשמים.

אבל לשאר מיני פורענויות, מתענין והולכין, עד שיענו.

שואלת הגמרא: לימא תיהוי תיובתיה דרבי אמי [האם נאמר שיש מברייתא זו קושיה על דברי רבי אמי] שטען שאין להתענות יותר, כי אין מטריחין על הציבור יותר מדי? שהרי כאן שנינו בפירוש, שמתענים והולכים עד שיענו!

ואומרת הגמרא: אין מכאן קושיה. כי אמר לך רבי אמי [יאמר לך רבי אמי]: נדון זה, אם מתענין יותר משלש עשרה תעניות - תנאי היא [נתון במחלוקת תנאים]. ואני סובר כמו התנא שאומר שאין מתענין יותר.

דתניא: אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור, לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי. דברי רבי.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא מן השם הוא זה [אין זה הטעם שאין מתענין יותר, משום שאין מטריחין על הציבור]. אלא הטעם מפני שלאחר שעברו אותן שלש עשרה תעניות - יצא כבר זמנה של רביעה [של ירידת גשמים], ושוב אין טעם להתענות.

יוצא, שלטעמו של רבי, שהסיבה שאין גוזרים יותר משלש עשרה תעניות - היינו משום שאין מטריחים על הציבור יותר מדי, אין זה דווקא בתעניות גשמים, אלא הוא הדין לתעניות על פורענויות שונות.

אבל לטעמו של רבן שמעון בן גמליאל, דווקא בתעניות של גשמים אין מתענין יותר משלש עשרה תעניות, משום שכבר אינו זמן ירידתן. אבל כאשר באות שאר פורעניות, שאין זמנן מוגבל, מתענין עד שיתבטלו אותן פורעניות.

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן [כגון אנו], דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא [שאפילו בתקופת תמוז אנו מבקשים מטר], היכי נעביד [היאך ננהג]?

כיחידים דמינן, או כרבים דמינן [האם אנו נחשבים ליחידים, או לרבים]?

ונפקא מינה,

האם כיחידים דמינן [אנו דומים], שהרי הציבור כבר אינו מזכיר ירידת הגשמים בתקופת תמוז [ומה שתמיד אף היחיד מזכיר בתפילתו ירידת הגשמים בברכת השנים, היינו משום שסוף סוף זהו זמן שכלל הצבור מזכיר ירידת גשמים], ואם כן, עלינו להזכיר את הגשמים בברכת שומע תפלה, ככל בקשת יחיד. כפי שמצינו במסכת עבודה זרה [ח א] ובמסכת ברכות [לא א], גבי מי שהיה לו חולה בתוך ביתו, שמזכירו בשומע תפילה ^[836],

או שמא - כרבים דמינן, ואם כן, עלינו להזכיר את הגשמים בברכת השנים?

שלח להו [שלח להם רבי] תשובה: היות וכל הציבור אינו מזכיר עתה את הגשמים - כיחידים דמיתו [כיחידים אתם דומין], ועליכם להזכיר בברכת "שומע תפלה" ^[837].

מיתיבי: אמר רבי יהודה: אימתי ^[838] כך הוא סדר התעניות ^[839], כפי ששנינו במשנתנו - בזמן שהשנים כתיקנן, שהקציר בניסן, וזריעה במרחשון, שזהו סדר השנים בארץ ישראל, וישראל שרוין על אדמתן, בארץ ישראל.

אבל בזמן הזה, שאין ישראל שרויין על אדמתן, ואין השנים כתיקנן,

הכל לפי סדר השנים. ולכן, אם אותה שנה צריכה למטר, כגון שהיא שחונה, שצריכה לגשמים הרבה, משתנה סדר התעניות.

הכל לפי המקומות. ולכן, כגון נינוה, שאפילו בתקופת תמוז צריכים למטר, משתנה סדר בקשת הגשמים.

והכל לפי הזמן!

הרי לנו, שבמקום שאין דרך ירידת הגשמים כמו בכל העולם, משתנה סדר התעניות ושאלת הגשמים. ואם כן, בני נינוה, שצריכים מטר אף בתקופת תמוז, שואלין את הגשמים בברכת השנים, כמרובין!

אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי [מברייתא אתה מקשה על רבי]?

הרי רבי תנא הוא - ופליג [והוא חולק] על התנא של הברייתא.

מאי הוי עלה [מה עלה בגורל שאלתנו, האם מזכירים בברכת השנים, או בשומע תפילה]?

רב נחמן אמר: בברכת השנים.

רב ששת אמר: בשומע תפלה.

והלכתא: בשומע תפלה ^[840].

שנינו במשנתנו: בשני מטין ^[841] עם חשיכה, ובחמישי כל היום מפני כבוד השבת.

מלשון התנא אין הדבר ברור היאך נוהגין ביום חמישי שבימי התענית. האם מטין, כפי שעושים ביום שני, או שפותחין את החנויות כרגיל.

איבעיא להו: היכי קתני [היאך שנינו, מה כוונת התנא]: האם הכוונה שבשני מטין, דהיינו, פותחין רק במקצת את החנויות, וגם את זה עושים רק עם חשיכה, בסיום התענית, ואילו בחמישי מטין כל היום מפני כבוד השבת,

או דילמא: בשני מטין, ואילו בחמישי פותחין כרגיל את החנויות, ולמשך כל היום כולו?

תא שמע, דתניא: בשני מטין עד הערב ^[842] , ובחמישי פותחין כל היום כולו - מפני כבוד השבת. הרי לנו שבחמישי פותחין את החנויות כמו בכל יום.

ממשיכה הברייתא ואומרת: אם היו לו שני פתחים לחנותו, יכול לפתוח חנותו אף ביום שני למשך כל היום, באופן שפותח פתח אחד - ונועל אחד ^[843].

ואם היה לו אצטבא [מין כסא או ספסל] כנגד פתחו, שאז אין חנותו פתוחה להדיא לרשות הרבים ^[844], שהרי האיצטבא מסתירה אותה, פותח את חנותו אפילו ביום שני כדרכו - ואינו חושש ^[845].

שנינו במשנתנו: עברו אלו - ולא נענו, ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה.

תנא: מה ששנינו שממעטין בבנין, אין הכוונה בבנין הנצרך לו למגורים או לפרנסתו, אלא הכוונה לבנין של שמחה ^[846].

וכן מה ששנינו שממעטין בנטיעה, אין הכוונה לנטיעה הנצרכת לו לפרנסתו, אלא לנטיעה של שמחה.

ועתה מבארת הגמרא מהם בנין ונטיעה של שמחה.

אי זהו בנין של שמחה ^[847] -

זה הבונה בית חתנות [חתונה] לבנו, כדי לערוך שם את חופתו ^[848].

אי זו היא נטיעה של שמחה -

זה הנוטע אבוורנקי של מלכים. שהיו נוהגין שכאשר נולד למלך בן, היו נוטעין אילן לשמו. וביום המלכתו של הבן, היו עושין לו כיסא מלכות מאותו אילן ^[849].

שנינו במשנתנו: ובשאילת שלום [לאחר שעברו התעניות - ולא נענו, אסורים בשאילת שלום].

תנו רבנן: חברים, תלמידי חכמים, שיודעים את דיני ימי התענית - אין שאילת שלום ביניהן [כלומר, אין הם שואלים זה בשלום זה].

עמי הארץ, שאינם יודעים שאסור לשאול בשלום חבריהם, ששואלין בשלום תלמידי חכמים -

מחזירין להם התלמידי חכמים שלום, אבל יעשו זאת בשפה רפה ובכובד ראש.

והן, החברים, מתעטפין [עוטפין את ראשם ^[850]] ויושבין, כאבלים וכמנודין [שחייבין בעטיפה, כפי שנאמר: "ועל שפם יעטה" ^[851]], כבני אדם הנזופין למקום [כאילו נידו אותם מן השמים], עד שירחמו עליהם מן השמים.

אמר רבי אלעזר: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו נפילת אפים כאשר הוא מתפלל ומבקש דבר מה בעדו ובעד הציבור ^[852], שמא לא יענוהו מן השמים, ויתבזה בפני הצבור - ויחרפוהו ^[853].

ואין הוא רשאי לעשות כך, אלא אם כן יודעים ומכירים בו שהוא חשוב ונענה כמו יהושע בן נון ^[854].

והיכן מצינו שיהושע בן נון נענה כאשר נפל על פניו?

שנאמר ביהושע [המעשה מובא בספר יהושע פרק ז'], במלחמת העי, כאשר נפלו מן העם כשלושים וששה איש: "ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה ויאמר ה' אל יהושע קם לך למה זה אתה נפל על פניך". הרי לנו שיהושע נפל על פניו, ונענה ^[855].

ואמר רבי אלעזר: אין אדם חשוב רשאי לחגור שק במתניו, שהוא סימן אבלות, בעת שהוא מתפלל ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא, שמא לא יענוהו מן השמים.

ואין לו לנהוג כך, אלא אם כן יודע שהוא נענה כיהורם בן אחאב ^[856].

שנאמר ביהורם [שהיה מלך רשע, והיה רעב כה גדול בימיו, עד שמחיר ראש חמור היה שמונים כסף. עיין בספר מלכים ב' פרק ו' כל המעשה]: "ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו וגו'".

ונאמר שם לאחר מכן, שאכן נענה יהורם, והוזלה התבואה מאוד: "ויהי כדבר איש האלקים סאתים שערים בשקל וסאה סלת בשקל ".

ואמר רבי אלעזר: לא הכל נענין בקריעה [בקריעת הבגדים, שזהו סימן אבלות], ולא הכל נענין בנפילה על פניהם.

כפי שמצינו, שמשה ואהרון נענו בנפילה על פניהם.

ואילו יהושע וכלב, שלא היו חשובים כמשה ואהרן, נענו רק בקריעה ^[857].

ועתה מבארת הגמרא מנין לנו דבר זה.

משה ואהרן נענו בנפילה, דכתיב במעשה המרגלים, כאשר הוציאו דיבת הארץ רעה, וכל העדה קיבלו את דבריהם ואמרו איש אל אחיו "נתנה ראש ונשובה מצרימה": "ויפול משה ואהרן על פניהם".

ואילו יהושע וכלב - נענו בקריעה, דכתיב בהמשך המקרא דלעיל: "ויהושע בן נון וכלב בן יפנה קרעו בגדיהם" ^[858].

מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רב שמואל בר נחמני: אי הוה כתיב [אילו היה כתוב] "יהושע בן נון קרעו בגדיהם", אכן היה משמע כדקאמרת [כפי שאמרת], שיהושע וכלב רק קרעו בגדיהם, ולא נפלו על פניהם.

אבל השתא [עתה], דכתיב: "ויהושע קרעו בגדיהם", האות וי"ו שבמלה "ויהושע" מלמדת שזהו המשך של הפסוק הקודם. משמע שיהושע וכלב - הא והא עביד [עשו את שני הדברים] ^[859]. נפלו על פניהם, וקרעו בגדיהם.

שכך היא משמעות הכתוב: "ויפול משה ואהרן על פניהם ויהושע", שאף יהושע וכלב נפלו על פניהם.

וגם קרעו בגדיהם, כי מצרפים את המילה "ויהושע" גם להמשך המקרא, וקוראים כך: "ויהושע וגו' קרעו בגדיהם".

ואמר רבי אלעזר: לא הכל, לא כל חשובי אומות העולם, יהיו בקימה לקראת ישראל לעתיד לבוא, ולא הכל יהיו בהשתחויה.

מלכים - יהיו בקימה.

ושרים - בהשתחויה.

והנה עננו צעקה היא ואם תאמר שגם עננו התרעה היא נמצא עננו התרעה והיא הצעקה היכי קתני צועקין ולא מתריעין ושנינן תנאי היא יש תנא (שקירא) [שקורא] עננו התרעה דתנן בפירקין [דחסידא] (קרא) על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה והא הכא התרעה בשופר ליכא למימר דהא שבת היא ושופר בשבת אסור אלא לאו בעננו וקתני מתריעין בשבת ש"מ דקרי לעננו התרעה ש"מ הא דא"ר אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי ואמרינן לגרמיה הוא דעביד כלומר לא היה יכול להתענות ובשביל עצמו אמר אין מטריחין דתניא כשאמרו י"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור לא אמרו אלא לגשמים בלבד אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו.

ומשני ר' אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין על הצבור יותר מי"ג תעניות לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה.

בני נינוה בעו מר' אנן דאפילו בתקופת תמוז בעי' מטרא אנה נזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים או בשומע תפלה כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה אמר להו בשומע תפלה כיחידים ואותבינן עליה א"ר יהודה אימתי שואלין הגשמים בפרקים הללו בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרוין על אדמתם אבל בזמן הזה הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל לפי הזמן קשיא לרבי ודחי רבי תנא הוא וחולק על התנאים.

מאי הוה עלה ואסיקנא רב ששת אמר בשומע תפלה וקיי"ל כוותיה. ותוב לגבי איסורא הלכתא כרב ששת וזו איסורא היא:

פיסקא בשני מטין עם חשכה ומיבעיא לן ופשטנא ממתני' דתניא בשני מטין לעת ערב ובחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת היו לו ב' פתחים פותח אחד ונועל א' היתה לו איצטבא כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש עברו אלו [י"ג תעניות] ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו' בנין זה בנין של שמחה:

ירושלמי אריב"ל ל"ש אלא בנין של שמחה ממעטין אבל אם היה גוהה סותרו ובונה:

ת"ר חבירין אין שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששאלו מחזירין להן בשפה רפה ובכובד ראש. והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים כבני ניזופין עד שירחמו עליהם מן השמים.

א"ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו [יחיד בצבור וכן מפורש בתלמוד ירושלמי] [בפ"ב ה"ו] אא"כ נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך וכן אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אא"כ נענה כיהורם שנאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו וירא העם והנה השק על בשרו.

וא"ר אלעזר משה ואהרן בנפילה. יהושע וכלב בקריעה. ומסקנא יהושע הא והא קא עבד ועוד אמר מלכים בקימה שרים בהשתחויה ואני אומר צדיקים וישרים בשמחה שנא' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:

לא שנו שאין מטריחין יותר מדאי אלא לגשמים אבל לשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו והאי דר' יהודה נשיאה שאר מיני פורעניות הוה:

שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי אפילו בשאר מיני פורעניות ור' אמי דאמר כר' לא מן השם הוא זה כלומר לאו להכי הוא דבשאר מיני פורעניות אין מטריחין יותר מי"ג אלא לגשמים אין מתענין יותר מי"ג כבר יצאה זמנה של רביעה דבר"ח כסלו הוה ביום ראשון וגזרו תענית בשני ובחמישי ושני דהיינו ט"ו יום בכסליו ומתחיל השניות בשני וחמישי ושני הרי כבר יצא כל כסליו ועכשיו בר"ח טבת מתחילין הז' תעניות חמישי ושני בכל שבוע הרי יצאו בו' תעניות ג' שבועות וגוזרין בשביעי ביום שני בשבוע רביעי הרי יצא כל טבת וי"ג תעניות ואם היו גוזרין עוד תעניות לא היו יכולין לגזור בטבת דאין גוזרין בתחלה אלא ביום שני ושני דטבת כבר עבר אלא היה להם לגזור ביום שני שבשבט וכבר עבר מקצת שבט ובר"ח כבר יצא זמן רביעה וכבר יצאו רוב גשמי שנה דלהכי הוי^*)אולי צ"ל אחד בשבט אבל צ"ע דא"כ שנה משנתו כב"ש ואפשר דצ"ל ט"ו בשבט וצ"ע. אמר בשבט ר"ה לאילן דכבר יצאו רוב גשמי שנה:

כיחידים דמין ובשומע תפלה ושואלים מטר כיחיד ששואל צרכיו בשומע תפלה א"ר יהודה אימתי סדר כל אילו התעניות הכל לפי השנים דשנה שחונה צריכה לרוב גשמים ושאינה שחונה אינה צריכה גשמים מרובים הכל לפי המקומות כגון נינוה שואלין הגשמים [בתקופת תמוז] ומדכולל הכי ש"מ דשואלין בצבור:

מטין עם חשכה לא נועלין ולא פותחין לא נועלין משום בני כפרים שבאין להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכין ולא פותחין הואיל דלאו לכבוד שבת הוא:

ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:

יש לו שני פתחים בשני פותח אחד לגמרי הואיל ונועל אחר ואם אין לו אלא פתח אחד ולפניו אצטבה פותח [ונועל] כדרכו לגמרי אפילו בשני הואיל ויש לפניו איצטבא דיש היכר. ה"ג תנא בנין בנין של שמחה כלומר הא דקתני ממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה^ג)אולי צ"ל ובנטיעה היינו נטיעה של שמחה כגון אבורנקי וכו'. אכוורנקי של מלכים שכשנולד בן נוטעין אילן אחד לשמו וכשמעמידין אותו למלך עושין ממנו כסא מלכות. ומנא לן דיהושע נענה דכתיב ויאמר ה' אל יהושע וגו' ויהושע ו' מוסיף על ענין ראשון דהא והא עבד בנפילה כמשה ובקריעה. לא הכל בקימה כלומר לעתיד לבוא שעומדין כנגד ישראל והא והא עביד קימה והשתחויה. ה"ג הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה ולזו לשמחה ישרים אף לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים:

רבי יהודה נשיאה גזר י״ג תעניתא ולא איעני סבר למגזר טפי. פי׳‎ ועל שאר צרות היה דלגשמים מפו׳‎ הוא במשנתי׳‎ שאין לגזור יותר מי״ג א״ל רבי אמי אין מטריחין על הצבור יותר מדאי דקסבר דגשמים ושאר צרות שוין בדבר זה ומה ששנו בגשמים י״ג תעניות בלבד אינו מפני שעבר זמן של רביעה אלא לפי שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי ואמרי׳‎ בש״ס רבי אמי דעבד לגרמי׳‎ הוא דעבד אלא הכי א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן לא שנו אלא לגשמים אבל לשאר פורענות מתענין והולכין עד שיענו וה״פ הא דא״ר אמי שאף על צרות אין להתענות אלא י״ג תעניו׳‎ ועשה מעשה בדבר שיטת עצמו היא וסברא שלו ולא שיטת רבי יוחנן רבו כדאמר במס׳‎ משקין כי נח נפשייה דרבי יוחנן יתיב רבי אמי ז׳‎ ול׳‎ דהא א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן דלשאר פורעניות מתענין והולכין עד שיענו וכדסבר רבי יהודה למעבד:

ותנ״ה כשאמרו שלש וכו׳‎ ואמרי׳‎ לימא תהוי תיובתיה דרבי אמי ומהדרי תנאי היא דתניא אין גוזרי׳‎ יותר מי״ג תעניו׳‎ על הצבו׳‎ שאין מטריחים על הצבור יותר מדאי דברי ר׳‎ ר״ג או׳‎ לא מן השם הוא זה אלא שכבר יצתה זמנה של רביע׳‎. פי׳‎ דרבי אמי דאמר כר׳‎ אבל אנן כרבי יוחנן קיימא לן דרביה דרבי אמי הוא וכן דעת רבי׳‎ אלפסי ז״ל ולדחות דברי רבי אמי הביא דרבי חייא בר אבא א״ר יוחנן ומאי דתניא כותיה ובמקומו׳‎ שלא יצאו זמן גשמים בי״ג תעניות הרי הוא כשאר צרות וגוזרים יותר ובמקום שאין זמן הרביעה כ״כ מחסרי׳‎ מן התעניו׳‎ ונוהגי׳‎ כחומרי תעניות של ברכו׳‎ והתרעות בב׳‎ ובה׳‎ ושני האחרונים ואחר שכדרכו דהא דרבי יהודה נשיאה על שאר צרות הות יש לנו לומר שהיתה צרה נמשכת כעין של גשמי׳‎ שהיה להם מתון שאלמלא כן מה ענין סדר של י״ג תעניות והלא מתריעי׳‎ על הצרות מיד ואינו נראה לומר כי אע״פ שמתריעי׳‎ מיד על שאר צרות מ״מ אין התעניות אלא בסדר של גשמים ג׳‎ ג׳‎ וז׳‎ ואח״כ חוזרי׳‎ לסדר כי ודאי לא נאמר סדר זה אלא בגשמים של רביעה ראשונה שיש מתון ולפי שהן מחמירין והולכין לפי מה שהשעה הולכת אלא מה שלמדנו מדברי רבי יהודה נשיאה שלא על סדר גשמים בלבד עושין כן אלא ה״ה על צרה כיוצא בה שהתחילה ואינה דחוקה בתחלתה ודוחק והולכ׳‎ יש להם לנהוג כסדר תעניות אלו אבל בצרה דחוקה שמתריעי׳‎ עליה מיד אין סדר זה אלא לנהוג ולגזור אותן הן ג׳‎ ג׳‎ או פחות כפי הצרה כי אם היא צרת היום למה גוזרין תעניות ג׳‎ אלא גוזרין כפי הזמן או גוזרין סת׳‎ ב׳‎ וה׳‎ עד שיענו תדע שאף בגשמים לא נאמר סדר תעניות אלא ברביעה ראשונה אבל בצמחים ששנו וכיוצא בו שמתריעי׳‎ מיד אין סדר זה נמצא׳‎ למד שדין גשמים ושאר צרות שוה בדבר זה.

שלחו ליה בני ננוה לר׳‎ כגון אנו שצריכין למטר ואפי׳‎ בתקופת תמוז היכי עבדי׳‎ שאלה בתפלה כיחידי׳‎ דמינן ובברכת השנים ושלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה רבי יהודה פליג עליה ואמר לענין שאלו בברכת השנים הכל לפי המקומו׳‎ הכל לפי הזמן ואמרי׳‎ מאי הוי עלה ואסיקנ׳‎ והלכתא בשומע תפלה והא דאמרי׳‎ במס׳‎ עובדי כוכבים ומזלות אם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים ה״מ לשאול בפרנסה לעצמו אבל שאלת גשמים שהוא צרכי רבים ופרנסתם שקבוע׳‎ בברכת השנים אין לומר אותה בברכ׳‎ השנים אבל בזמן שהוא הגון לכל ולא בזמן שהוא קשה לשאר רוב העולם כנ״ל וגרסי׳‎ בירושלמי וש״צ אמרה באותן שש שהוא מוסיף ע״כ ושמעי׳‎ מי׳‎ שיש כ״ד ברכות בח״ל שאין זה נוהג בא״י דהתם מניסן ואילך אין תועלת בגשמים ואינן צריכין למטר בתקופת תמוז.

הא דא״ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א״כ נענה כיהושע כבר פירשתי׳‎ במסכ׳‎ מגלה בס״ד שאינה אלא במתחנן על הצבור ובפני צבור דומיא כיהושע ומשום דלא תפיג דעתייהו דצבורא ואי אצלי אצלויי שפיר דמי והאידנא נהוג כ״ע מצלא אצלויי יצא ניסן וכו׳‎ הדא דתימא בשלא ירדו גשמים כבר אבל אם ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה הם ובהכי סליק פרקא.

תעניות אלו שהן י"ג ג' ראשונות וג' אמצעיות וז' אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ"מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:

כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א' של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר' מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע"פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:

המשנה השמינית עברו אלו ז' תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ"מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:

בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:

אע"פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ"מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:

אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא"כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס' מגילה יתבאר ענין זה יותר: ונשלם הפרק תהלה לאל:

גמרא ובחמישי מטין כל היום כו' פותח כדרכו ואינו כו' של מלכים ובשאלת שלום ת"ר חבירים כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה לפי כו' לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל ראיתי בגמרא שנמחק מלת לא אלא גרסינן לפי הזמן כו' אבל לא ידעתי לפרש מאי לפי הזמן דקאמר דלפי השנים דקאמר הוא הפך שהשנים כתקנן ולפי המקומות הוא היפך וישראל שרוין כו' שבזמן שהשנים משתנים אף בא"י וכן במקומות אחרים אין סדר תענית כך אלא משתנה בזמן אחר אבל לפי הזמן דקאמר לא שייך כלל דבא"י והשנים כתקנן ודאי שהיה סדר תענית כדקתני במתני' וע"כ נראה לקיים הפירושים שכתב בהן דלא גרסי לפי הזמן והס"ד ואח"כ מה"ד ולא נענו שלא ירדו עדיין כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה בשני מטין כו' ולאו לכבוד שבת הוא לא מטין כל היום שיראו בני כו' לאכול בלילה והס"ד ובד"ה איצטבא כו' נראה כ"כ הס"ד ואח"כ מה"ד פותח כדרכו כו' ובד"ה ה"ג תנא בנין כו' כצ"ל:

אין אדם חשוב רשאי ליפול כו' פרש"י. שמא לא יהיה נענה ויחרפוהו עכ"ל וטעם זה אינו מספיק אמאי אינו רשאי ובירושלמי הוסיף טעם דשמא לא יענה ויתחלל שם שמים ויאמרו שאין תוכו כברו ועי"ל בטעם הדבר כדלעיל לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דמחזי כיוהרא:

גמרא מיתיבי אר"י אימתי כו' הכל לפי המקומות. לפמש"כ הגבו"א לעיל (דף ב) בד"ה הא לן דדוקא בעיר גרידא אמר רבי דבש"ת אבל לא במחוז כגון פומבדיתא וכל דסגי קבא דידה ע"ש. לא א"ש הקושיא מר"י דדילמא כוונתו דוקא על מחוז שלם:

שם ת"ש דתניא בשני מטין עם הערב. כצ"ל ועי' גירסת הרי"ף והרא"ש:

שם היו לו שני פתחים כו'. כה"ג במו"ק (יג ב) וע"ש:

שם אלא א"כ נענה כיהושע ב"נ שנאמר כו' קום לך כו'. בירושלמי פ"ב הל' ו' מבואר דיהושע נענה שא"ל הקב"ה קם לך (ח"ו כתיב) דרשינן ליה קם לך ההוא דאדכרת ר"ל מה שהזכרת ומה תעשה לשמך הגדול. ורש"י במגילה משמע דלא פירש כן:

רש"י ד"ה לגרמי. פירושו כאן תמוה. ובברכות (מח) וש"מ פירשו לנכון. [וע' בערוך ערך גרם הב'] :

רש"י ד"ה אבל ומנודה. דכתיב ולא תעטה על שפם. כ"נ דצ"ל:

אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַּׁאי לִפֹּל עַל פָּנָיו, אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲנָה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. פירש רש"י שמא לא יהיה נענה ויחרפוהו, והקשה מהרש"א אמאי אינו רשאי אם הוא לא קפיד בכך?
ונראה לי בס"ד הכונה שיחרפו גם הנפילת אפים גם כן עמו שאומרים זה שוטה שהאמין דנפילת אפים עושה רושם ולא ידע שאין בה תועלת, והרי הוא פתי מאמין לכל דבר! ונמצא בחרפם אותו נוגע החירוף לנפילת אפים גם כן. ובזה ניחא מה שאמר 'אָדָם חָשׁוּב' דאם אינו אדם חשוב אומרים לכך הוא לא נענה מצד פחיתותו ואין תולין החסרון בנפילת אפים.
ועוד נראה לי בס"ד מלבד פירוש רש"י, הא דאינו רשאי משום דמתחייב בנפשו כי על ידי כך המקטרגים יקטרגו עליו לומר זה סמך על צדקותו ועשה נפילת אפים להעניש בה אחרים, נראה מה מעשיו! וכהאי גונא אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה טז:) אסור לישב תחת קיר נטוי, כי מביא עצמו לידי סכנה מחמת קטרוג המקטרגים. ועיין בירושלמי במכלתין פרק ג' הלכה ה', בעובדא דרבי לוי בר סיסי ותלמידו ותלמיד תלמידו עיין שם, וכן הוא ענין מה שאמרו כאן על לבישת השק.

רש"י ד"ה אבל ומנודה דכתיב ועל שפם יעטה. תמוה לי הא הך קרא במצורע כתיב ואבל נפקא לן במו"ק מדאזהר ליחזקאל לא תעטה ע"ש הא אחר צריך עיטוף. ובמנודה לא מייתי קרא כלל והוא איבעיא דלא אפשיטא שם וצע"ג:

גמרא, והן מתעטפין ויושבין באבלם.
כתב רש"י ז"ל ד"ה אבל, אבל ומנודה חייבים בעטיפה, דכתיב ועל שפם יעטה.
ותימה הא הך קרא במצורע הוא דכתיב, ואבל נפקא לן במועד קטן (דף טו ע"א) מדקאמר הקב"ה ליחזקאל לא תעטה על שפם, משמע דאחר צריך עיטוף, ובמנודה לא מייתי קרא כלל, והוא איבעי' דלא איפשיטא שם, אם מנודה צריך עטיפה, דדלמא מנודה לשמים שאני:

כיחידים דמינן ובשומע תפלה פי' רש"י כדאמרינן במסכת ע"א (דף ח') אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי. ואני תמה אדרבה התם מסקינן איפכא בפ"ק דמס' ע"א (דף ח') הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר ר"י אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם היה לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים הרי אפילו למסקנא יחיד אם רוצה שואל את צרכיו בשאר כל הברכות מעין אותה ברכה אבל שאר מפרשים פירשו דשאני מטר כיון שהוא מזיק לרוב העולם בתקופת תמוז אין שואל בברכת השנים אלא בשומע תפלה:

מיתיבי אמר ר' יהודה אימתי פי' רש"י אימתי הוא סדר תענית וקשה לי אי אסדר תענית קאי מאי פריך לרבי דמיירי מהזכרת מטר בשומע תפלה כיחידים אבל סדר תענית הא ודאי אפילו רבי מודה דהכל לפי הזמן והמקומות וכל מקום ומקום מתענין סדר תענית בזמן שהן צריכים לגשמים לכן נראה לפרש דהאי אימתי אשאלת מטר בברכת השנים קאי וכן נראה מדברי התוספות:

הכל לפי המקומות וקשיא לרבי קשה לי הא מתניתא ר' יהודה קאמר לה ונימא דרבנן פליגי עליה והא בפרק זה בורר (דף כ"ד) תנן אלו הן הפסולין המשחק בקוביא כו' א"ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא וס"ל התם לר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דאימתי דר"י לפרש בא ורמי בר חמא סבירא ליה דלחלוק הוא בא דבסוף פ"ז דעירובין (דף פ"א) פירשו התוס' דהא דאימתי דר"י לפרש היינו במשנתנו דוקא דבברייתא מצינו דר"י לחלוק בפרק כיסוי הדם גבי דם הניתז. והא ההיא דשמעתין ברייתא היא ואפשר לומר לכ"ע דחכמים חולקין עליו:

בשני מטין עם חשיכה פירש רש"י שלא יראו בני אדם ויצטערו ולפירושו משמע דדוקא חנויות של מאכל ומשקה מטין כדי שלא יצטערו אבל חנויות של דבר אחר לית לן בה אלא פותחין לגמרי אפילו בשני ואיני יודע למה פירש כן דיש לומר איפכא דפתיחת שאר החנויות אסורין לגמרי בין בשני בין בחמישי כל היום ולא הקילו בשני מטין ובחמישי פותחין אלא בחנויות של מאכל ומשקה בחמישי מפני כבוד שבת ובשני מפני התענית וכן נראה מדברי קצת מפרשי' כדפרישית:

היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו איצטבא כנגד פתחו פותח כדרכו ופי' רש"י איצטבא כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך פותח כדרכו אפילו בשני ולפירושו משמע דרישא דהיו לו שני פתחים נמי בשני קאמר דפותח אחד דהא דב' פתחים ודאיצטבא מענין אחד מיירי ולמאי דפירש טעמא הא דמטין עם חשיכה משום צער הרואין אין לזה טעם כל כך דבשני פתחים פותח אחד הא מכל מקום צער הרואין איכא ע"י פתח הפתוח להדיא ומאי נפקא מינה שיש לו עוד פתח נעול אבל הרמב"ם כתב (בפ"ג מהל' תענית) נועליןאת החנויות ומטין לעת ערב ופותחין את החנויות אבל בחמישי פותחין כל היום משום כבוד שבת ואם יש לחנות ב' פתחים פותח אחד ונועל אחד ואם יש לחנות איצטבא פותח כדרכו בחמישי ואינו חושש משמע שמפרש היה לו איצטבא אבבא דפותחין קאי והכי קאמר בחמישי פותחין כל היום ודוקא באין לו אלא פתח אחד אבל בהיו לו שני פתחים אינו פותח אלא אחד מהם והשניה נשאר נעול אבל אם יש איצטבא אפילו היו שני פתחים פותח את שתיהן כדרכו. ולפירוש זה ביש לחנות ב' פתחים אינו פותח אלא אחד בלבד וסגי בהכי מפני כבוד שבת והב' נשאר נעול אלא אם כן יש לחנות איצטבא דאז פותח שתיהן מיהו בפרק ב' דמועד קטן דף י"ג) גבי חוה"מ תניא חנות פתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו פתוחה לרשות הרבים פותח א' ונועל אחד וערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות מפני כבוד יו"ט האחרון ואם באנו להשוות ההיא דהכא ודהתם להדדי הכי נמי בחמישי דאיכא משום כבוד שבת א"צ שום שינוי להכירא ואפי' יש לו ב' פתחים ואין לו איצטבא פותח שניהם כמו התם בערב יו"ט האחרון מפני כבוד יו"ט ה"נ בחמישי מפני כבוד שבת:

אא"כ נענה כיהורם בן אחאב וכו'. כתב הרב עיון יעקב ז"ל נראה לכאורה דבינו לבין עצמו שלא יראו אחרים מותר ללבוש שק וכו' וכן שמעתי מחסידים ואנשי מעשה וכו' אכן יש לומר דכל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ועיין בהרמב"ם פ"ה דתפלה ובהשגת הראב"ד שם עכ"ל. ואם כונת הרב לומר דבזה פליגי הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל עמו הסליחה דחלק עלינו את השוין וכבר מרן ז"ל בכסף משנה השוה אותם וכתב דדעת הרמב"ם כהראב"ד ע"ש. ומרן בש"ע א"ח סימן קל"א פסק אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הצבור. ועמ"ש שם הרב פר"ח ז"ל:
ומה שהביא הרב עיון יעקב ז"ל דכל מה שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. לאו שמה מתיא דהכא אמרו בפירוש דדוקא בצבור ודוק כי קצרתי:

אלא א"כ נענה כיהושע בן נון. כתוב בתוס' כ"י בירוש' מפרש היכא שמתפלל על הצבור אבל בינו לבין עצמו שפיר דמי וכתב הרא"ש בתוספותיו שמא לא יענה ויהיה חלול ה' שיאמרו אין תוכו כברו. ובעל המכתם כתב אא"כ נענה כיהושע פי' בשביל הציבור שמראה עצמו כאלו ראוי שיהיה נענה והוא חשוב ואמרו בירושלמי יחיד כצבור. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:

גזר תליסר תעניתא. כדאמרינן במתניתין (דף טו:) שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביד להו ולא לגשמים: לגרמיה. לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה רוצה להתענות: לא שנו. דאין גוזרים יותר משלש עשרה: כשאמרו. להתענות שלש ראשונות ושלש אמצעיות ושבע אחרונות: לא מן השם הוא זה. שאין זה טעם שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות שמקצתן היו בכסליו כדקתני מתניתין ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר מיני פורעניות דכל שעתא הוי זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן ורבי דאמר אין מטריחין סתמא אכולהו קאמר ואנא דאמרי כרבי: ובשומע תפלה. אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לצבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במסכת ע''ז (דף ח.) ובברכות (דף לא.) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי: אימתי. הוא סדר תעניות: בזמן שהשנים כתיקנן. שהיא קציר בניסן וזריעה במרחשון ואין סדר השנים משתנה: וישראל שרוין על אדמתן. שמנהג ארץ ישראל בכך: הכל לפי השנים. אם צריכה אותה שנה למטר כגון שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה: לפי המקומות. כגון נינוה דאפי' בתקופת תמוז בעו מטרא. לא גרסינן לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים: בשני מטין עם חשיכה. ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי: מטין. שלא יראו בני אדם ויצטערו אלא לעת ערב פותחין מקצתן כדי שיהא להם מה לאכול בלילה: או דילמא. פותחין כל היום והכי משמע מתניתין בשני מטין ובה' היה פתוח כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד השבת: איצטבא. כסא דהשתא אין החנות פתוחה לרשות הרבים ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך: פותח כדרכו. אפי' בשני: ה''ג תנא בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה. בנין דקתני מתניתין לא בנין הצריך לו אלא בנין הצריך לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן: בית חתנות. לעשות חופתו: אבוורנקי של מלכים. שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו נוטעין אילן לשמו ויום שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו לישנא אחרינא אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין (דף כה:) ההוא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה: של מלכים. דרך מלכים נוטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה: ששאל בשלום. תלמיד חכם מחזיר לו משום איבה ובשפה רפה: אבל ומנודה חייבין בעטיפה. דכתיב ועל שפם יעטה במועד קטן (דף טו.): רשאי ליפול על פניו. לבזות עצמו בפני הצבור שאם לא יענה יחרפוהו כך שמעתי אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב''ה קום לך למה זה אתה נופל על פניך: אלא אם כן נענה. שיודעין הן שנענה כיהורם יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב (מלכים ב ז) ויהי סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל: לא הכל. נענין (בתפלה) ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה ומקרא בעלמא קא דריש: ויהושע בן נון. כתיב בתריה דההוא דויפל וי''ו מוסיף על ענין ראשון:

רבי יהודה נשיאה גזר תליסר תעניות. על שאר פורעניות ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא דקאמר רבי יוחנן ל''ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו': שיצאה זמנה של רביעה. דזמן רביעה דיורה הוי במרחשון ויצא מרחשון: שלח להו כיחידים דמיתו. פירוש ובשומע תפלה תאמרו תפלת תענית והא דיחיד אומר ותן טל ומטר בברכת השנים אע''ג שמתפלל בעצמו הואיל וזמן צבור הוא אבל בני נינוה הוו יחידים אפי' בתקופת תמוז צריכין למטרא: הכל לפי השנים. אם צריכים אותה שנה גשמים שהיא שחונה ואם צריכים גשמים כבני נינוה שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים: