תענית טז ע"ב

דף טז - ב

הגמרא מבינה עתה, שמה שאמר רבי יהודה שצריך שיהא ביתו ריקם, היינו שאין לו פרנסה בביתו. ולכן תמהה הגמרא, למה שנה רבי יהודה שני תנאים, שצריך שיהא "מטופל ואין לו", ושיהא "ביתו ריקם", הרי היינו מטופל ואין לו - היינו ביתו ריקם!

אמר רב חסדא: "ביתו ריקם" אין הכוונה שאין לו פרנסה בביתו, אלא זהו שביתו ריקם מן העבירה, שאין חפצי חמס וגזל מצויין בביתו ^[975].

ופרקו נאה - אמר אביי: זה אדם שלא יצא עליו שם רע אף בילדותו ^[976]. שתמיד, גם בצעירותו, היה נאה ויאה.

נאמר בנבואת ירמיהו: "היתה לי נחלתי כאריה ביער, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה".

מאי "נתנה עלי בקולה"?

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי אלעזר: זה שליח צבור שאינו הגון, היורד לפני התיבה. שהקדוש ברוך הוא שונאו, והוא נותן בקולו בתפילה לפניו ^[977].

שנינו במשנתנו: ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות: שמונה עשרה שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש.

ותמהה הגמרא: וכי הני, אלה, הברכות הנוספות, שש הן? והלא שבע הוויין [הן] ! כדתנן: "על השביעית הוא אומר ברוך מרחם על הארץ", הרי שיש לנו שבע ברכות נוספות!

אמר רב נחמן בר יצחק: אין כוונת התנא לומר שברכה זו היא הברכה השביעית מהברכות הנוספות. אלא מאי היא מה שנקט התנא "שביעית" - היינו שהיא הברכה השביעית לברכה הארוכה ^[978]. דהיינו, לברכה שהתחיל להאריך בה, ברכת גואל ישראל, שהיא משמונה עשרה הברכות הרגילות של התפילה. אבל באמת בחשבון הברכות הנוספות, היא ברכה שישית [כפי שנתבאר במשנה].

כדתניא: בברכת "גואל ישראל", היורד לפני התיבה מאריך, ובחותמה [בסיומה] של הברכה הוא אומר: "מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך גואל ישראל". והן, העם, עונין אחריו: אמן.

וחזן הכנסת אומר להם: תקעו בני אהרן, תקעו!

וחוזר היורד לפני התיבה ואומר ^[979]: "מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך זוכר הנשכחות". והן עונין אחריו: אמן.

וחזן הכנסת אומר להם: הריעו בני אהרן, הריעו! ^[980]

וכן עושין כסדר הזה בכל ברכה וברכה. בברכה אחת אומר: תקעו, ובברכה אחת אומר: הריעו ^[981].

ומה ששנינו שעונין אחריו אמן, במה דברים אמורים - בגבולין [מחוץ לבית המקדש].

אבל במקדש - אינו כן. אלא החזן אומר כך: "מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל". והעם עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

והטעם, לפי שאין עונין אמן במקדש.

ומנין לנו דבר זה, שאין עונין אמן במקדש?

שנאמר בספר נחמיה, שאמרו הלויים לישראל: "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם", ונאמר בהמשך המקרא: "ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה". והיינו, שעונין העם אחריהם: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

יכול [שמא] על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת [שיאמרו רק בסוף הברכה האחרונה פעם אחת "ברוך שם כבוד מלכותו וכו'"] -

תלמוד לומר: "ומרומם על כל ברכה ותהלה". משמע, על כל ברכה - תן לו לקדוש ברוך הוא תהלה.

ואלא במקדש מהו אומר?

"ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ^[982] ברוך גואל ישראל". והן עונין אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וע ד".

וחזן הכנסת אומר להם: תקעו הכהנים בני אהרון תקעו.

וחוזר ואומר: ^[983] "מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך ה' אלהי ישראל זוכר הנשכחות" ^[984]. והם עונים אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

וחזן הכנסת אומר להם: הריעו הכהנים בני אהרן הריעו וכו'.

וכן בכל ברכה וברכה. בברכה אחת אומר: תקעו הכהנים, ובאחת אומר: הריעו הכהנים, עד שגומר את כולן.

וכך הנהיג רבי חלפתא לעשות בעיר "צפורי", לא לענות אמן, אלא "ברוך שם כבוד מלכותו וכו'".

וכן הנהיג רבי חנניה בן תרדיון לעשות במקום שנקרא "סיכני".

וכשבא דבר זה לפני חכמים, אמרו: לא היו נוהגין כן, שלא לומר אמן, אלא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אלא בשערי מזרח, ובהר הבית.

ואית דאמרי, כדתניא [כלומר, יש ששונים את הברייתא בלשון זו]: אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות. דהיינו: שמונה עשרה ברכות הרגילות, שאומרים בכל יום בתפילת שמונה עשרה, ומוסיף עליהן עוד שש ברכות מיוחדות לתענית.

ואותן שש ברכות נוספות, היכן אומרן -

בין ברכת "גואל ישראל", לברכת "רופא חולי עמו ישראל". ומאריך בגאולה [בברכת "גואל ישראל", כפי שנתבאר לעיל], והן עונין אחריו אמן על כל ברכה וברכה.

וכך היו נוהגין בגבולין [מחוץ לבית המקדש].

אבל במקדש היו אומרים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל", ולא היו עונין אחריו אמן.

וכל כך למה -

לפי שאין עונין אמן במקדש.

ומנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר: "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה". על כל ברכה וברכה - תן לו תהלה.

תנו רבנן: ^[985] על הראשונות הוא אומר: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל", והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וחזן הכנסת אומר: תקעו כהנים תקעו.

וחוזר ואומר: "מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה".

ועל השניה הוא אומר: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות", והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וחזן הכנסת אומר: הריעו בני אהרן, הריעו.

ואומר: "מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה", והם מריעין ותוקעין ומריעין ^[986].

וכן בכל ברכה וברכה. באחת אומר תקעו, ובאחת אומר הריעו ^[987] , עד שיגמור את הברכות כולן.

וכך הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניה בן תרדיון בסיכני.

וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו: לא היו נוהגין כן, לענות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", אלא בשערי מזרח ובהר הבית.

שנינו במשנתנו: רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות כו'.

אמר רב אדא דמן יפו: מאי טעמא דרבי יהודה -

היתה לי נחלתי כאריה ביער א"ר אלעזר זה ש"ץ היורד לפני התיבה שאינו הגון:

ירושלמי ר' אחא בשם רב אמר אין תענית עכשיו א"ר יוסי הדא אמרה אלין תעניתא דאנן עבדין לית קריין תעניתא. א"ל כן אמור רבנן כל תענית שאינה נעשית (כמצותה) [כתיקונה] עליו הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה:

אומר לפניהם כ"ד ברכות י"ח שבכל יום מוסיף עוד שש. ואלו הן זכרונות ושופרות כו'. ואקשינן והתנן על השביעית הוא אומר כו'. הנה ז' ברכות מוסיף ואמאי תנינן ומוסיף עוד שש ושנינן שביעית לארוכות כלומר מוסיף ומאריך בגואל ישראל. נמצאת ברכה גואל ישראל ארוכה שהיא מכלל י"ח ברכות ושש מוסיפין היינו ז' ארוכות ועלה תנן על השביעית הוא אומר וכדתניא בגואל ישראל הוא מאריך ובחותמה אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה ה' י' ע' א' ו' ק' צ' ב' ה' ב' (ר"ת הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ברוך) גואל ישראל.

והן עונין אחריו אמן. וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו ותוקעין ומריעין ותוקעין וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו בני אהרן תקעו ובא' אומר הריעו בני אהרן הריעו במה דברים אמורים בגבולים אבל במקדש אינו אומר אלא ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו בשכמל"ו לפי שאין עונין אמן במקדש שנא' קומו ברכו את ה' אלהיכם ואומר ויברכו שם כבודך ומרומם וגו' על כל ברכה תן לו תהלה וכן הנהיג רבי חלפתא בצפורי וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו עושין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד. תניא אומרים לפניהם כ"ד ברכות י"ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש והיכן אמרו הני שש ברכות בין גואל לרופא ועונין אמן אחר כל ברכה ותוקעין על כל אחת ואחת כו' על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה כו'.

בשניה מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף כו' בשלישית מי שענה את יהושע בגלגל ברביעית מי שענה את שמואל במצפה.

בחמישית מי שענה את אליהו בהר הכרמל כו'.

ואומר חותמיהן שחותם בברכה לכל פסוק:

מיטפל (ובנין) [ואין] לו כלומר שיש לו טיפול בנים ואין לו עושר:

ויש לו יגיעה בשדה ששדותיו זרועות שצריכין לגשמים:

וביתו ריקם שאין לו עושר:

שבע לארוכות כלומר ודאי אין מוסיפין על שש אלא הא דקתני שבע דארוכות הן שבע דגואל ישראל שבתפלה הוא מאריך ומכאן ואילך אמר אילו שש שהן כמו ארוכות:

בד"א שעונין אמן^*)נראה דחסר כאן וצ"ל בד"א שעונין אמן בגבולין אבל במקדש אינו כן שנאמר קומו כו'. קומו וברכו את ה' מן העולם ועד העולם כלומר במקום אמן יש לענות אחר (ברכו) [הברכה] (אמרו) [ולומר] ברוך ה' מן העולם ועד העולם יכול על כל הברכות אין עונה אמן אלא פעם אחת [ת"ל וכו']:

וכן הנהיג ר' חלפתא בצפורי. לומר שלאחר ברכה זו מי שענה כו':

לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח. במקדש אבל בגבולין אומר העניות קודם ברכות כדאמרן לעיל:

משום דבעי למיחתם במרחם על הארץ ועיקר א"י בימי דוד ושלמה:

ואמר כל הברכות כולן על הסדר וענו אחריו אמן אחר כל ברכה וברכה:

וכשבא דבר לפני חכמים שאמרו הענייה אחר הברכה אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח במקדש אבל בגבולין אומר הענייה ואח"כ אומר הברכה כדאמר' לעיל:

ואחר שנתמנה יורד לפני התיבה ברחוב ומתחיל להתפלל כדרך כל השנה עד שעומד לתפלת י"ח ומוסיף בה ו' ברכות והוא שאומר לפניהם כ"ד ברכות י"ח שבכל יום ושש שהוא מוסיף בהם ובסמוך מפרש חתימת שבכל אותם הו' ואע"פ שז' חתימות הוא מזכיר הוא מפני שבברכת ראה נא בענינו הוא מתחיל להאריך בתחנונים ופסוקי דרחמי מענין התענית וכולל בהם נסח תפלת תענית ר"ל עננו וכו' ואינו קובעה ברכה בפני עצמה כשאר תעניות ומתגלגל לקיים לנו את השבועה שנשבע לאברהם ושתראה לפניו עקדת יחידו וחותם בה מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה וכו' ואין זו ממנין ו' ברכות שהרי כל עצמה אינה אלא מי"ח אלא שבה מתחיל להאריך והוא שאמר עליו על הראשונה וכו' ואחרונה שבשש ברכות קורא שביעית שהיא שביעית לאותה שהתחילו להאריך בה ומה שקורא לה שביעית לארוכה פי' לגאולה מלשון הנני מעלה ארוכה לך וי"מ מלשון אריכות מצד שבה מתחילים להאריך ומה שהוזכר בה ענין אברהם מפני שהיא ברכת גאלה וכבר נרמזה גאלתינו לאברהם בין הבתרים ואחריה מוסיף בה ו' ברכות ואלו הן זכרונות כלומר ראשונה שבשש ברכות וקורא אותה במשנתינו שניה כמו שאמר על השניה אומר וכו' פי' מתחיל בה אתה זוכר מעשה עולם וכו' ואומר בה פסוקים של זכרונות ומאריך בהם כרצונו ומתגלגל לזכור ברית אבות וחותם בה מי שענה אבותינו על ים סוף וכו' בא"י זוכר הנשכחות ר"ל שזכרם והצליחם אחר שנוגשו והחזיקו עצמם כנשכחים שניה והיא הנקראת שלישית במשנתינו מתחיל באתה נגלית ואומר בה פסוקים של שופרות כפי כחו ומתגלגל למה שנענה יהושע בשופרות וחותם מי שענה יהושע וכו' בא"י שומע קול תרועה שלישית והיא נקראת רביעית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צעקה ומרבה בפסוקים של צעקה ומתגלגל למזמור אל י"י בצרתה לי קראתי כלומר שצעקתי בצרה לפניו ונעניתי ומתגלגל למה שנענה שמואל בצעקתו וחותם מי שענה שמואל וכו' בא"י שומע צעקה וזה מפני שכתוב בשמואל ויצעק אל י"י רביעית והיא הנקראת חמשית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון תפלה ומרבה בפסוקים של תפלה ומגלגל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים שהוא הוראה על תפלה מכוונת ומרבה בפסוקים של תפלה ומתגלגל בתפלת אליהו שנענה בו ושכתוב בה ויתפלל אליהו וכו' וחותם מי שענה אליהו וכו' בא"י שומע תפלה חמשית והיא הנקראת ששית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צרה ומרבה בה בפסוקים של צרה ומתגלגל בענין יונה שאמר קראתי מצרה ומגלגל בה ממעמקים קראתיך י"י על שם שיונה נענה ממעמקי מצולה וחותם בה מי שענה יונה וכו' בא"י העונה בעת צרה ששית והיא הנקראת שביעית במשנתינו מתפלל נסח תפלה סובבת על לשון רחמים ובקשת גשמים ומרבה בפסוקים של רחמים ומתגלגל למזמור תפלה לעני מפני שרחמי השומע נכמרים לתפלת העני ביותר ומאריך בה על הגשמים ומרבה בפסוקים של גשם ומטר ועניני בצורת ורעב ומתגלגל לתפלת שלמה רעב כי יהיה בארץ ולתפלת דוד בענין ויהי רעב בימי דוד וחותם בה מי שענה דוד ושלמה וכו' בא"י המרחם על הארץ והיו מסיימים בדוד ושלמה אע"פ שהיו ראשונים מפני שהיו צריכים לחתום בענין רחמיו יתברך על הארץ ובזמן הזה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות אומר בכל ברכה סליחות מענין הפסוקים הנזכרים איש על מקומו ופסוקי דרחמי עד שבא לחתימתו וכבר הארכנו בסדור ענין זה בחבור התשובה ולנו גם כן קונדרס מיוחד לענין זה בסדור הפסוקים והסליחות מסודר על המתכונת הנזכר:

ר' יהודה אומר אין צריך לומר זכרונות ושופרות ופי' בגמ' שאין הללו אמורים אלא בר"ה וביום הכפורים של יובל ובשעת מלחמה לדעתו ולדעתו אומר תחתיהן בראשונה מענין רעב ושאר צרות כלליות ומרבה בפסוקים של רעב כי יהיה בארץ ושדפון וירקון על הדרך שכתובים בתפלת שלמה וחותם כמו שהזכרנו ובשניה על בצורת בפרט וחותם כמו שהזכרנו ואין הלכה כדבריו:

מעשה בימי ר' חלפתא וכו' אמר כל הברכות ולא ענו אחריו אמן אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו זו היא גרסת גדולי הרבנים ולדעתם הוא שאמרו עליה לא היו נוהגים כן ר"ל שלא לענות אמן אלא בירושלים ומעשה של ר' חלפתא בגבולין היה ומ"מ גדולי המפרשים גורסים וענו אחריו אמן בכל הברכות:

ומה שאמרו עליו שלא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח וכו' הוא חוזר על סדור התקיעות והוא שאמר אח"כ תקעו בני אהרן תקעו וכו' ומי שענה וכו' וכן בכל ברכה וברכה ופי' הדברים הוא שעכשו בא לחדש לנו שבתוך ברכות אלו היו תוקעין ושהיו תוקעין קודם מי שענה וזה שהיה דרכם בירושלם לחתום קודם מי שענה ואחר שחתמו אומר חזן הכנסת תקעו ותוקעים תקיעה לבד לדעת קצת או תוקע קש"ק כלו בלא תרועה וש"צ צועק ואומר מי שענה בלא חתימה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ותוקע תקיעה או קר"ק או קש"ק על הדרך שבארנו ובאחרת אומר הריעו ומריע תרועה לבד לדעת קצת או קר"ק לדעת קצת וכששמעו חכמים בדבר אמרו שאין מנהג זה אלא בירושלם והוא אמרם בשערי מזרח ובהר הבית פי' בשערי מזרח שהן כנגד הר הבית והזכיר מקומות אלו שבמקדש מפני ששם מתקבצים לענין זה ר"ל בהר הבית כנגד שער המזרח אבל בגבולים אומר מי שענה קודם חתימה כמו שסדרנו בבאור המשנה ואחר החתימה אומר תקעו וכו' ותוקע ומתחיל בברכה שניה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ובאחת הריעו ולדעת המפרשים על מה שאמר לא היו נוהגים שלא לענות אמן אלא במקדש הביאוה בגמרא ממה שאמר ומרומם על כל ברכה כלומר על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ולא יספיק בתהלה אחת על כלן ר"ל עניית אמן ובערוך פי' הטעם מפני שמלת אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הב"ה וחומר הדבר מתוך שהיו מזכירים שם המפורש ומ"מ בגבולים עונים אמן על כלן ותוקע בכלן אחר מי שענה ואחר חתימה אע"פ שבמקדש נשתנה הענין וי"מ שלא היה חלוק בתקיעות בין מקדש לגבולין וכן יש שמבלבלים הסוגיא בפירושים אחרים קרובים לאלו וכן לדעת גדולי המחברים לא היו תוקעים בתוך הברכות בגבולין כלל אלא לאחר התפלה והעקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בזה בפירושנו ובחבור התשובה:

ולפי דרכנו למדנו במה שאמר ר' יהודה שאין זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביום הכפורים ובשעת מלחמה ולא נחלקו חכמים עליו אלא לגשמים הא בשעת מלחמה כלם מודים למדנו בבירור שבכל מיני צרות אומרים כ"ד ברכות וכמו שכתבנו בפרק א' בשמועת אין תענית צבור בבבל אלא שבשאר צרות מיהא משנין מה שבהם מענין גשמים לענין אותה צרה והוא הדין שנאמרות בכל מקום שאין כ"ד ברכות מדין תענית צבור וכן שאמרו במפולת ובגולה מתריעים מיד ואין התרעה אלא בו' ברכות ואף בתלמוד המערב אמרו בפרק אין עומדין בנינוה צרכון למעבד תעניתא בתר פסחא אתו שאלוה לר' מונא אמר להו צאו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבע של תפלה והיכן אומרה בשש שהוא מוסיף ר"ל שכוללה בברכת גאלה כמו שכתבנו למעלה ולא שיעשנה ברכה בפני עצמה ושאלו בה עד כדון צבור שיש להם שש יחיד היכן אומרה בשומע תפלה וודאי מעשה זה לא בארץ היה שבארץ ישראל אין מתענין לגשמים אחר הפסח ועוד שהרי בננוה היה וכמו שהוזכר המעשה בתלמוד שלנו בפרק א' וכן ראיה לדעתם מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה אמר כ"ד ברכות ולא נענה ירד אחריו ר' עקיבא אמר אבינו מלכנו ונענה והרי ר' אליעזר אחר חורבן היה ואע"פ שבפסחים פרק מנהג נ"ד ב' אמרו ט' באב אינו כתענית צבור לענין כ"ד ברכות לא תענית צבור דוקא אלא כל תענית הנגזר לשאר צרות המתחדשות שהרי אין תענית צבור בחוצה לארץ אא"כ קבלוהו בפי' כמו שהתבאר ואלמא כ"ד ברכות אף בחוצה לארץ הם ואף בדברי הגאונים מצינו סדור בכל אלו הענינים ושהיו נוהגים אותן בישיבות אלא שמשנין את הסדר זה בכה וזה בכה:

ומה שראיתי לסדרו בזמן הזה לפי מה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות ולפי מה שנראה לי לברור מתוך נימוקי הגאונים כך הוא מתחיל ש"צ להתפלל עד ברכת סלח לנו וכשהוא מתחיל בברכת סלח לנו אומר קודם חתימה סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו שגינו ואומר י"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ועניני הורדת גשמים ואחר כך אומר הטה וכו' וסליחה מענין תפלה על הגשמים ואח"כ אומר אל מלך נאמן וכו' וי"ג מדות ואומר בדרך זה ג' סליחות ואח"כ מתחיל בפסוקים שלפני וידוי ומתודים ואומר עזרא הסופר וכו' וחותם בא"י חנון המרבה לסלוח ומתחיל בברכת גאלה עד כי אל גואל חזק אתה וכולל בה נסח עננו ואינו חותם בה מפני שאינו אומרה ברכה בפני עצמה ומתחיל אל ארך אפים אתה או אל מלך יושב ואומר י"ג מדות ומתחיל בפסוקי דרחמי של גאלה כענין גואלנו י"י צבאות וכו' יאמרו גאולי י"י כי פדה י"י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ומרבה בהם כפי כחו ומערב בהם פסוקים של גשמים כמה שירצה ואומר סליחה מענין אברהם אבינו כמטבע פזמון יענה כבוד אבות וכיוצא בו ואחריה אומר אל מלך יושב ואומר י"ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רחמנא אדכר לן קיימיה דאברהם שלימא וצועק בקול רם עננו אלהי אברהם עננו ואומר פסוקים של עקדה והאלהים נסה וכו' ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואח"כ חותם בקול רם מי שענה אברהם וכו' הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קר"ק או קשר"ק או קש"ק ואח"כ מתחיל אתה זוכר וכו' ואומר אל מלך וכו' וי"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין זכרונות וסליחה מענין זכרונות וי"ג מדות ופסוקי דרחמי ואומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ואומר ראל"ק דמשה נביאה ומתחיל וצועק עננו העונה לאבותינו בים סוף עננו ומתחיל בפסוקי יציאת מצרים כענין התיצבו וראו את ישועת י"י ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה לאבותינו הושיעה אותנו ושמע קול צעקתנו בא"י זוכר הנשכחות וחזן הכנסת אומר הריעו ומריעים ר"ל שתוקעים רק"ר ואח"כ מתחיל אתה נגלית ואחריה אל מלך נאמן או אל מלך לבד וי"ג מדות ופסוקי דרחמי של שופרות ואחריהן סליחה מענין שופרות אל מלך וי"ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רא"ל כפי מה שירצה ואומר עננו אבינו וכו' ואומר עננו העונה ליהושע בגלגל עננו ומביא קצת מקראות של אותה פרשה כענין וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וכו' וקצת גאונים הביאו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה ליהושע בגלגל וכו' בא"י שומע תרועה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קשר"ק או קש"ק או קר"ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צעקה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ופסוקים של צעקה ואחריהן סליחה של ענין צעקה ואל מלך וי"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין צעקה וכולל בהם מזמור אל י"י בצרתה לי ואומר עננו אבינו עננו ופורט ואומר עננו העונה לשמואל במצפה עננו ומזכיר קצת מאותם הפסוקים כפי מה שירצה כענין ויאמר שמואל וכו' עד ויענהו י"י וכו' וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואומר וזכור לנו זכותו של שמואל וחותם בקול רם מי שענה שמואל וכו' הוא יענה אותנו וכו' בא"י שומע צעקה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק"ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון תפלה וסליחה ואל מלך ופסוקי דרחמי של תפלה וכולל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר עננו אבינו עננו ומתחיל ואומר עננו אלהי אליהו עננו ומערב קצת פסוקים של אותה פרשה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה כלה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה אליהו וכו' הוא יענה וכו' בא"י שומע תפלה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש"ק או קשר"ק או קר"ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צרה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי"ג מדות ופסוקי דרחמי של עצירה ושל צרה וסליחה בנויה על פסוק של צרה ואל מלך וי"ג מדות ופסוקי דרחמי של עניני צרה וכולל בהם מזמור ממעמקים קראתיך י"י והולך ובא עד עננו אבינו ואומר עננו העונה את יונה במעי הדגה עננו ומזכיר קצת פסוקים מפרשת יונה כמו שירצה וחותם בקול רם מי שענה יונה במעי הדגה וכו' בא"י העונה בעת צרה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק"ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון רחמים ועצירת גשמים ורהוטה ואל מלך ופסוקי דרחמי של גשם וסליחה מענין גשם אל מלך י"ג מדות ופסוקי דרחמי מענין גשם וענין רעב ובצורת וכולל בהם תפלה לעני כי יעטוף ומסיים בפסוקים של וודוי ואומר חטאנו צורנו ווידוי ועזרא הסופר אל רחום עד עננו אבינו ומתחיל ואומר עננו העונה דוד ושלמה בנו וכו' ומזכיר קצת פסוקים מאותם פרשיות כענין ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים ויקרא אל י"י ויענהו וכו' בהעצר שמים וכו' רעב כי יהיה וכו' ואל דברי הבצורת ואם אינו רוצה להתודות אחר שכבר התודה מתפלל ובא מתוך הפסוקים לאל רחום שמך וכו' כמו שכתוב וחותם בקול רם מי שענה דוד ושלמה וכו' בא"י מרחם על הארץ וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש"ק או קר"ק או קשר"ק ומתחיל בברכת רפאנו ומסיים תפלתו ואחר סיום תפלת י"ח אומר והוא רחום ותחנה מענין גשם ואומר קדיש ויש נוהגים לומר אבינו מלכנו ממה שאמרו כ"ה ב' ז"ל מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא נענה ובא אחרו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה ונענה ומוציאים ספר תורה וקורים בויחל משה וכן המנהג פשוט אע"פ שמכח הלכה היה ראוי לקרות בברכות וקללות כמו שכתבנו ויוצאים והולכים וגדוליהם מפשפשין במעשה העיר:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו בביאורה:

המשנה השלישית שלש תעניות ראשונות וכו' כונת המשנה לבאר שאע"פ שתעניות ראשונות לא הוטל חיובם על הכל אלא שנפטרו מהם קצת מתוך שהם עסוקים בגדולה הימנה באלו הז' מתענים כלם והוא שאמר אנשי משמר וכו' ממה שצריך שתדע הוא שבית דינו של דוד ושמואל כדי לסלק מריבת הכהנים מזה לזה חלקו הכהנים לכ"ד משמרות משמרה בכל שבוע ומתחילים בני משמרה ראשונה בראש ניסן והוא משמרת יהויריב וכן כלם זו אחר זו כמו ששנויות בדברי הימים וכשכלו כ"ד שבוע חוזרות חלילה ובני משמרה שבכל שבוע חולקים עצמן לז' בתי אבות בית אב לכל יום וכל בני המשמרה של אותה שבוע נקראים אנשי משמר ובית אב המזומן לעבודת היום נקראים אנשי בית אב והקלו באנשי בית אב שיום שלהם בשני ובחמשי לענין תענית מפני טורח עבודה וכן הקלו במקצת בכל בני משמרה ואע"פ שאין יום קבוע להם ביום התענית ואין טורח עבודה מוטל עליהם היום מצד שאם רבו עבודות לאנשי בית אב היו מסתייעים באנשי משמרתם וצריך שימצאו אותם מוכנים בכל עת שיצטרכו להם ולא ימצאו אותם חלושים ובצד שלא יהו יכולים לסייעם ומ"מ אין מקילים בהם בכל מה שאנו מקילים באנשי בית אב שאין הטורח שלהם מצוי ואלו ואלו מקילים ומחמירים בהם כפי חומר התענית או קולו והוא שאמרו במשנה שלש ראשונות אנשי משמר וכו' וחכמים אומרים ראשונות אלו ואלו לא היו מתענים שניות אנשי משמר מתענים קצת היום ואין משלימים ואנשי בית אב אין מתענים כלל אחרונות אנשי משמר מתענים ומשלימים ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה הרביעית אנשי משמר מותרים לשתות יין וכו' מתוך שפי' לפניה דין תעניות לאנשי משמר ובית אב ושיש ביניהם חלוק בענין התענית נתגלגל הדבר לפרש עוד בדיניהם ענינים אחרים שבטכסיסי עבודה ואמר אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות שאין צריכים לחוש שמא ירבו עבודות ויצטרכו אנשי בית אב לסיוע שלהם שהרי עבר היום ולא באו אבל ביום אסורים שמא יצטרכו להם ומוצאים אותם שתויי יין אבל אנשי בית אב אסורים ביום ובלילה שהרי אף בלילה יש עבודה לאיברים שלא נתאכלו וגדולי המחברים פי' הטעם שמא לא סר יינם מעליהם בשחרית אלא שגדולי המגיהים כתבו עליהם שאין הטעם אלא כמו שכתבנו וכמו שאמרו בגמרא מפני שהם עסוקים בעבודה:

אנשי משמר ואנשי מעמד פי' אנשי מעמד הם זקנים שהיו מתמנים מכל שבט ושבט ועומדים קבועים בירושלם ועומדים ומתפללים על קרבנות הצבור שתהא קבלתם ברצון מתוך מה שאמרו אינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו היו מעמידים את אלו בקרבנות הצבור לעמוד שם על שם כל הצבור והיו גם כן חלוקים לכ"ד חלקים וכל סיעה מהם עומדת בשבתה וידוע היה איזו עם יהויריב ואיזו עם ידעיה וכן בכל המשמרות ואמר על שניהם ר"ל באנשי משמר ובאנשי מעמד שאסורים לספר ולכבס בשבתן ופי' בגמרא הטעם כדי שיספרו ויכבסו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים ואע"פ שאנשי מעמד מיהא ישראלים היו אעפ"כ היו קפדין עליהם שלא ליכנס בעזרת ישראל בנוול וגדולי המפרשים שואלים והלא כהנים מיהא חייבים לספר מל' לל' ומה נוול יש כאן ועוד אלו הגיע יום ל' בתוך שבתם לא יהו מספרין וכי דוחין אסור תורה מדין גזירה ובמחילה מהם אין כאן קושיא שאף בפרע שבתוך ל' יש קצת נוול ועליו הוא אומר שאם לא ספרו לפני שבתם לא יספרו בתוך שבתם הא אם הגיע יום ל' שלהם ודאי חייבים לספר אף בשבתן ובחמשי מותרים וכ"ש בששי אלא שהיו רגילים להסתפר בחמשי ולא בששי מפני טורח צרכי שבת ומפני זה מתיר להם לספר ולכבס מחמשי ואילך:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה וקצת דברים באו עליה בגמרא אלו הן:

מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניא בן תרדיון שירד א' לפני התיבה ואמר כל הברכה כלה וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה הריעו בני אהרן הריעו. מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכשבא דבר אצל חכמים אמור לא הי' נוהגים כן אלא בשער המזרח ובהר הבית ראיתי למפרש א' שפירש שזה השינוי עשה ר' חלפתא שלאחר הברהכה אמר מי שענה וכו' וא"ל חכמים לא הי' נוהגים כן אלא בשער המזרח במקדש אבל בגבולין אומרים העניות קודם הברכות כדאמר לעיל ואינו נ"ל פי' זה דמה טעם יש בזה השינוי שבירושלים אומרים הברכות קודם לעניות ובגבולין אומרים העניות קודם לברכות מלתא בלא טעמא היא. ונ"ל שאפי' שבר' חלפתא מקדים הברכות עניו לאו דוקא אלא הכין פירושא אמר כל הברכה וענו אמן וא"כ היו חוקיים וגם היה אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה ומיהו קודם הברכה כדכתיבית לעיל ולעולם השינוי לא היה אלא שהי' תוקעים השופרו כדפרישית בראש השנה בפ' ראוהו ב"ד במהדורא תניינא. א"נ י"ל מפני שהי' תוקעים כדי שלא תהא התקיעה בכדי הי' אומרים העניות אחר התקיעות ומפני זה שינה ר' חלפתא סדרה. ומיהו חכמים שתפשוהו על התקיעות תפשוהו כדתנאי בפ' ראוהו ב"ד שלא הי' תקי ות בגבולין. ומאי דאמרן בפירקין דלעיל [די"ד ע"א] במה מתריעין רב יהדוא אמר בשופרו נ"ל דבירושלים קאמר אבל בגבולין בחצוצרות כדמפרש התם בברייתא:

סליק פרקא

גמרא מן העבירה ופרקו נאה כו' ואומר מי שענה את אברהם כו' צעקתכם היום הזה ועל השניה הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה וכן הנהיג כו' בציפורי עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד לא היו נוהגין כו' כצ"ל:

ע"ב ביתו ריקם מן העבירה כו'. פרש"י שאין חמס וגזל בביתו עכ"ל פרט בו הגזל כי היא העבירה השכיחה כמ"ש בב"ב רובן בגזל ובחזנים שבדור הזה נתקיימו בודאי דבריהם לפי שאין החזנים רואים להם שום מחיה רק סומכין עצמן לילך מסעודה לסעודה גם בסעודת הרשות לבקש בפה אוכלם משכר נגינתם בשמיעת קולם במשתה יין ונותנים להם בע"כ בשכירות בדרך כופין עד שיאמר רוצה אני וזו גזילה היא ולא מתנה:

פרקו נאה כו'. מלשון שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן כו':

מאי נתנה עלי בקולה כו'. זה הש"ץ כו' כלומר כל מדות טובות שהוזכרו לעיל דהיינו פרקו נאה ושפל ברך כו' לא נתנה לי רק נתנה עלי בקולה ממדה זו במה שיהיה קולו ערב והיינו שאינו הגון כיון שאין בו שאר מדות הטובות:

ובא' אומר הריעו כו'. ויהיו הברכות תקיעה לפני התרועה ותקיעה לאחר התרועה כמו בר"ה דפשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע כי התקיעה היא מורה על הרחמים והתרועה על מדת הדין והשבר שיהיה לו מדת הרחמים מב' צדדים:

גמרא ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מה"ע ועה"ע. הוא לשון הכתוב בד"ה (א טז לו) ע"ש:

שם ברוך גואל ישראל. עמש"כ בזה בברכות רפ"ט:

שם וחזן הכנסת אומר להם תקעו כהנים בני אהרן כו' הריעו הכהנים בנ"א כו'. לפלא בעיני על הגבו"א שמשבש הספרים במשנה וגורס בין בתקעו ובין בהריעו תרוייהו בני אהרן הכהנים ע"ש שלא נסתייע מכאן:

שם ת"ר על הראשונה הוא אומר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה חזן הכנסת. וחוזר חזן כו' אע"פ שאמרו אותו זקן. נראה דלשון חוזר דחקו דמשמעו דחוזר וכופלו. ולע"ד יל"פ דהש"צ אומרו ורק פעם אחת אחר הברכה (עי' בר"ן) ולישנא דוחוזר הוא לפי שהפסיקוהו העם בעניית בשכמל"ו והחזן באמירת תקעו כו'. לכן אמר שאחר כך חוזר הש"ץ לתפלתו ואומר מי שענה כו':

רש"י ד"ה ואית דאמרי. כלומר איכא דמתני הכי. הס"ד ואח"כ מה"ד וכן הנהיג. מנהג זה (ר"ל האמור למעלה) אמקדש קאי (ר"ל דקאי אמקדש ואולי שכצ"ל בדבריו):

מַאי (ירמיהו יב, ח) "נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ"? וְכוּ' זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בחגיגה (חגיגה יג:) מלאך סנדלפו"ן גבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה עומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו, וכתבו התוספות מתפילות של צדיקים הוא עושה עטרות עיין שם. ולזה אמר 'נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ' על שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שאין לו רק קול ואינו שלם בכונה ומחשבה וחושב שהוא נותן עטרות עלי בקולו! על כן שנאתיה, דקול לבדו אינו כדאי לעשות ממנו עטרות!
או יובן בס"ד מן המעלות שצריך להיות השליח צבור שלם בהם אשר נאמרו לעיל יש שלשה שהם לעיכובא והם: ענוה לימוד יראה, ראשי תיבות 'עָלַי' והיא חשבה דאלו השלש שהם ראשי תיבות 'עָלַי' נָתְנָה אותם בְקוֹלָהּ הערב דהיינו שיהיה קולה הערב הוא תמורת שלשה אלה שיספיק לבדו בעד השלשה למלאת חסרונם.

מַאי "נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ" (ירמיהו יב, ח)? זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. נראה לי בס"ד דידוע דכל התפילות שתקנו אנשי כנסת הגדולה הם צורך תיקון עולמות העליונים כי אף על פי שפשט הלשון הם בקשות צרכי עולם הזה באמצעיות על עולם הזה מכל מקום התוכיות שלהם צורך גבוה הם וזה שליח צבור שיורד להתפלל לפני התיבה רוצה לומר כפי התיבות של התפלה שמוציא מפיו שאינו מתכוין בתפלתו לצורך גבוה אמר עליו נָתְנָה עָלַי דוקא, צורך גבוה שהוא תיקון העולמות העליונים בְקוֹלָהּ בלבד אין לו שום כונה פנימית ובאמת תיקון העולמות לא יהיה אלא על ידי הכונה שבלב ולא בקול בלבד!
או יובן בס"ד על פי מה שביארנו לעיל בביאור מאמר דעו לפני מי אתם מתפללין (ברכות כח:) שפירש רבינו האר"י ז"ל הכונה שיתכוונו בתפלתם להמשיך אור מחכמה שהיא סוד יו־ד דשמא קדישא שהוא לפני בחינת 'מי' שהיא בינה סוד ה־א ראשונה שנקראת 'מי' וכנזכר לעיל. ולזה אמר נָתְנָה עָלַי על יוד להמשיך מחכמה שהיא סוד יוד בְקוֹלָהּ בלבד כי חושבין שבקול בלבד יכולין להשלים המחשבה זו של אור יו־ד שהוא סוד חכמה ואינו כן כי זהו סוד המחשבה ואינו נמשך אלא על ידי שלימות המחשבה של המתפלל.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שכתוב בתיקונים תיקונא תריסר דף כ"ז דהגוף נקרא נעל שכתב וז"ל אמר קדשא בריך הוא למשה 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ' (שמות ג, ה) הכא רמיז דאתפשט מן גופה דיליה דאיהו נעל לגבי גופא אחרא דאתלבש כד איתקריב עד כאן לשונו. והנה שליח צבור המתגאה ומתנאה בקולו בלבד נמצאת תפלתו היא רק גוף בלבד ואין בה נשמה כמו שאמרו חז"ל 'תפלה בלי כונה כגוף בלי נשמה' כי כיון דאינו הגון אינו מתפלל בכונה וזהו שנאמר נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ, על כן שאם תצרף אותיות עָלַי באותיות כן יהיה צירוף נְעָלֶיךָ הוא גופא אשר אמר עליו השם יתברך למשה רבינו ע"ה שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, ולזה אמר נָתְנָה עָלַי רוצה לומר אותיות על ידי קוֹלָהּ נתנה אותם, על כן שבתפלתה שהיא בקולה לא נמצא אלא רק צירוף נְעָלֶיךָ שהוא אותיות עָלַי ואותיות כן, שהתפלה היתה רק גופא דאקרי נְעָלֶיךָ ולית ביה נשמתא ולכן שנאתיה.

זה שביתו ריקם מן העבירה: הרמב"ם כתב ולא יהא בבניו ובני ביתו ובקרוביו וכל הנלוים אליו בעל עבירה מפני שהוא מפרש ביתו ריקם היינו בני ביתו דאי ר"ל שיהא הוא עצמו ריקם מפירקו נאה שמע מינה דאפילו בילדותו לא יצא עליו שם רע כ"ש שלא יהא בעל עבירה בזקנתו כך פירשו המפרשים ורש"י פירש ביתו ריקם מן העבירה היינו שאין גזל וחמס בביתו משמע שמפרש ביתו ריקם היינו מן החמס וגזל בביתו והיינו דתלה לה בביתו ופירקו נאה דשם רע היינו משאר עבירות ותרתי קחשיב חדא שאין בו עבירות שבין אדם לחבירו כגזל וחמס ושאין בו עבירות שבין אדם למקום:

ועל פירוש הרמב"ם קשה לי דאי ביתו ריקם אבני ביתו קאי מכדי ופרקו נאה על עצמו קאי א"כ הוה ליה למיתני לפרקו נאה ברישא והדר לביתו ריקם דהוה ליה לא זו אף זו אבל השתא דתני ביתו ריקם קודם לפרקו נאה הוה ליה זו ואין צריך לומר זו והא לאו מילתא היא כדמוכח בגמרא בכמה דוכתי אבל לפירוש רש"י ניחא דהוה ליה לא זו אף זו דעבירות שבין אדם לחבירו חמור משל בין אדם למקום דעל זה מכפר יום הכפורים ועל זה אין מכפר כדתנן בשלהי מסכת יומא ובפרק קמא דר"ה (דף י"ח) רמי קרא דלא ישא פנים אקרא דישא ה' פניו אליך ומשני כאן בעבירות שבין אדם למקום וכו' והמחוור נראה לי דבין ביתו ריקם ובין פרקו נאה איירי מכל העבירות אלא שביתו ריקם היינו בשעתו הוא ריקם מן העבירות והם דברים הנראה לעינים והא דתלה בביתו היינו על דרך דפירשתי דביתו ריקם דמתני' כולל ב' דברים ריקם מן העבירות ושהוא עני ועל שניהם נופל לשון ביתו ריקם ואע"ג דברייתא תני לה בהדיא מטופל ואין לו דאין פירוש ביתו ריקם דברייתא אלא מן העבירות לחוד אפילו הכי לישנא דמתניתין נקט ופרקו נאה היינו אפילו מקודם לא יצא עליושם רע מעולם אפילו בילדותו אע"ג דמעשה ילדותו סתומים לנו מכל מקום הואיל ואנו רואים שביתו ריקם עכשיו מן העבירה אמרי' מסתמא היה כן נמי בילדותו ולפי זה הא דנקט ביתו ריקם קודם לפרקו נאה אע"ג דפרקו נאה דאיירי בילדותו קדים בזמן לביתו ריקם דמיירי השתא משום דביתו ריקם מעבירה מוכיח על פרקו נאה דילדותו דמסתמא היה כמו כן בילדותו בחזקת כשרות כמו שביתו ריקם השתא אלא אם כן נודע לנו בבירור שיצא עליו בבחרותו שם רע אבל דברי הרמב"ם תמוהין מאוד שיהו בניו ובני ביתו מעכבין עליו מלירד לפני התיבה והא לא מצינו אלא גבי סוטה דאפילו אם אין בניו ובני ביתו מנוקים מעון אין המים בודקין את אשתו כדכתיב לא אפקוד וגומר וכדאמרינן בפרק ה' דסוטה (דף כ"ח) אבל במקום אחר לא מצינו זאת והא לרבי יוסי הגלילי דאמר הירא ורך הלבב חוזר ממערכי המלחמה זה המתיירא מעבירות שבידו כדאמרינן בסוף פרק ט' דסוטה (דף מ"ז) משמע ודאי דווקא על עבירות שלו הוא דחוזר אבל לא על של בני ביתו:

זה ש"ץ היורד לפני התיבה שאינו הגון. כתוב בלקוטי מהר"א פליף משם גליון. והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה שום אדם שאינו הגון דאין קטיגור נעשה סניגור כדאמרו בר"ה ריש ראוהו ב"ד ואם אינו הגון הרי כל הצבור נענשים מפני שעולה רוגז בעבור תפלתו עכ"ל ובדרושים כתבנו טעם לחומר הדיבור אסור דקנה של אדה"ר לא נפגם וזה שהוא פוגמו גדול עונו. וכ"ש שליח צבור דכל הקהל תלויים בו חוטא ומחטיא. והדברים ק"ו היכא דנוטל שכרו משלם מכלל ופרט. ודעתם שיהיו מתוקנים על ידו וכלפי לייא מעורר הדין ויבא רוגז. תא חזי כמה גדול עונשו של ש"ץ הזה שלוקח ממונם ועלובה עדת ישראל שרהמ"ה ס"ר ודינא יתיב ועל הכל יביא אלהים במשפט וה' הטוב יכפר בעד כי"ר:

היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקן. היינו כמו (איזהו): ביתו ריקם מן העבירה. שאין חמס וגזל בביתו: ופרקו נאה. אפילו כשעמד על בחרותו היה נאה בלי שם רע: זה המעמיד חזן שאינו הגון לפני התיבה. רשע שהקב''ה שונא אותו יותר מכולן והוא נותן בקולו לפניו: שביעית לארוכה. שביעית לאותה ברכה שהתחיל להאריך בה ואותה אינה מן התוספת אלא מי''ח הברכות היא כדתניא בגואל ישראל הוא מאריך: הוא אומר לפניהן. אותו הזקן הרגיל ומאריך בגאולה כדקתני מתני': בד''א. דהן עונין אחריו אמן בגבולין: אבל במקדש. אומר אותו הזקן לאחר הפרשיות מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא''י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונים אחריו בשכמל''ו וכן בכל ברכות שבמקדש: לפי שאין עונין אמן במקדש. כדיליף לקמן מקרא: מניין שאין עונין אמן במקדש. דכתיב בתפלת עזרא בבית שני קומו וברכו את ה' אלהיכם והיינו ברוך ה' אלהי ישראל כו': ויברכו שם כבודך. היינו שעונין אחריו בשכמל''ו כך הוא הפסוק ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה: ה''ג יכול על כל הברכות כולן תהלה אחת ת''ל על כל ברכה על כל ברכה תן לו תהלה: חזן הכנסת. לא אותו זקן ניהו וחוזר חזן הכנסת ואומר להן מי שענה כו' אע''פ שאמרו אותו זקן: כשמריעין. תחלה הוא אומר להן הריעו בני אהרן וכשתוקעין תחלה הוא אומר להן תקעו בני אהרן כו': וכך הנהיג. כל מנהג זה רבי חלפתא בצפורי: לא היו נוהגין כך. שיהו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא עונין אמן בגבולין: ואית דאמרי כדתני' כו'. כלומר ואיכא דמתני הכי: וכן הנהיג. מנהג זה אמקדש קאי:

מאי שביעית שביעית לארוכה. פירוש שמתחילין להאריך ולומר בקשות ותחינות בתוך ברכה של גואל ישראל אבל מ''מ אינה בכלל הנוספות בימי תענית דלא היו מוסיפין רק ששה ועל כל הברכות יש טעם על מה הם תואמות בכך הראשונה של גואל אינה מן המנין ובה אומרים מי שענה לאברהם לפ' שהיה ראשון לנצולין שניצול מנמרוד ובשניה שהיא ראשונה מן הששה הנוספות אמר מי שענה לאבותנו על ים סוף וחותם ברוך זוכר הברית ולפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו במצרים ונתייאשו מן הגאולה ועליו נאמר (שמות ו) ואזכור את בריתי וכן בשלישית שהיא שניה מן המנין שומע תרועה ביהושע שנענה ביריחו דהיינו בעוד ישראל בגלגל בשופרות היה אומר מי שענה ליהושע בגלגל לפי שנענה בשופרות על הרביעית והיא שלישית מן המנין מי שענה לשמואל וכו' ובשמואל כתיב צעקה ותפלה וגבי אליהו כתיב תפלה ענני ה' ענני ואמרינן בגמרא דצעקה גבי שמואל ותפלה גבי אליהו וי''א תפלה גבי שמואל וצעקה גבי אליהו דהא דכתיב ענני גבי אליהו הוא צעקה שמואל במצפה מעין אל ה' בצרתה לי לאליהו בהר הכרמל כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולם: ברוך מרחם על הארץ. דגבי דוד ושלמה שייך לומר על הארץ דדוד ושלמה התפללו על הארץ דוד גבי מלאך המות בגורן ארונה ושלמה בתפלה דקאמר רעב כי יהיה בארץ ועוד יש לומר משום דאתקין בהמ''ק בארץ ולא קשיא הא דחשיב יונה מקמי דוד אע''ג שהיה קודם משום דבעי למיחתם על הארץ כדמפרש בגמרא: