תענית כו ע"א

דף כו - א

אביי ורבא דאמרי תרווייהו [אמרו שניהם כאחד]: הטעם הוא, לפי שאין אומרים הלל הגדול  אלא על נפש שבעה, וכרס מלאה.

והיינו משום שבהלל הגדול כתוב הפסוק: "נותן לחם לכל בשר", ולכן ראוי שייאמר כשהם שבעים.

ותמהה הגמרא: איני? האם באמת כך הוא הדין, שאין אומרים הלל לפני שאכלו ושתו?

והא רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר [הזדמן לבית הכנסת של אדם ^[1518] ששמו "אבי גובר"], וגזר תענית, וירדו להם גשמים עד חצות. ואמר רב פפא הלל כשהיו בבית הכנסת, בתעניתם, ורק אחר כך אכלו ושתו!

ומתרצת הגמרא: באמת אין אומרים הלל אחר התענית קודם שיאכלו וישתו. ושאני [ושונים] בני מחוזא [שם היה אותו בית כנסת של אבי גובר], דשכיחי בהו שכרות [ששכיחה בהם שכרות. כלומר, רגילים הם להשתכר]. ואם יאכלו וישתו, ישתכרו, ויפשעו ולא יאמרו הלל.

לכן אמר להם רב פפא שקודם כל יאמרו הלל, ורק אחר כך יאכלו וישתו.

הדרן עלך פרק סדר תעניות אלו

פרק רביעי - בשלשה פרקים

מתניתין:

ברוב ימות השנה, כהנים נושאים את כפיהם ^[1519] פעם אחת ביום. בתפילת שחרית.

בימים שיש בהם תפילת מוסף, הכהנים נושאים כפיהם פעמיים: בתפילת שחרית ובתפילת מוסף.

ואולם, בשלשה פרקים [זמנים] בשנה, הכהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום.

ואלו הן אותן ארבע פעמים ביום שהכהנים נושאין את כפיהן:

א. בתפילת שחרית,

ב. בתפילת מוסף,

ג. בתפילת מנחה,

ד. ובתפילת נעילת שערים [היינו התפילה הרביעית שאנו מתפללין ביום הכפורים לפנות ערב ^[1520]. ונוהגין היו להתפלל תפילת נעילה גם בתעניות ^[1521]].

ואלו הם אותם שלשה זמנים בשנה שבהם הכהנים נושאין כפיהן ארבע פעמים:

א. בתעניות,

ב. ובמעמדות ^[1522] ,

ג. וביום הכפורים.

ועתה, מהם תעניות, ומהו יום הכפורים - דבר ידוע הוא. אבל עלינו לבאר מהם אותם מעמדות שהוזכרו כאן.

אלו הן מעמדות: ^[1523] לפי שנאמר בענין קרבן התמיד: "צו את בני ישראל את קרבני לחמי וגו' תשמרו ^[1524] להקריב לי במועדו". כאן ציותה התורה את בני ישראל להקריב את קרבן התמיד דבר יום ביומו. כבש אחד בבוקר, וכבש אחד בין הערבים.

והיאך היה אותו קרבן מתייחס לכל ישראל -

על ידי שהיה הקרבן בא מתרומת מחצית השקל ^[1525], שהיתה ניתנת על ידי כל אחד מישראל.

ויש לתמוה: אם כן, שהיה קרבן התמיד קרבנם של כל ישראל, וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו? הלא צריך שבעל הקרבן יעמוד על קרבנו בעת הקרבתו ^[1526], והרי אי אפשר שכל ישראל יעמדו על קרבן התמיד! ^[1527]

לכך התקינו נביאים הראשונים [הם שמואל ודוד, כפי שמבואר להלן בגמרא] עשרים וארבעה משמרות של כהנים, כל משמרת ממקום שונה בארץ ישראל. והיו אותן משמרות עולות לעבודה בירושלים, כל אחת בְּתּוֹרָהּ, למשך שבוע אחד ^[1528].

ועל כל משמר ומשמר שהיה עולה לירושלים לעבודה, היה מעמד בירושלים של כהנים, של לוים, ושל ישראלים ^[1529]. שהיו עולים לירושלים כהנים לוים וישראלים.

ולאיזה צורך עלו?

כהנים - לעבודה.

לוים - לשיר.

ישראלים - לעמוד על קרבנם ^[1530] וקרבן אחיהם שנשארו בעריהם.

כאשר הגיע זמן המשמר לעלות לירושלים, כהנים ולוים [וכן ישראלים, אותם שהיו עולים לעמוד על קרבנם] היו עולים לירושלים.

ושאר ישראל שבאותו משמר [מאותו אזור שממנו עלו אותו משמר], שנשארו במקומם ולא עלו, היו מתכנסין לעריהן להתפלל על קרבן אחיהן שעלו, שיתקבל ברצון. והיו מתענין ^[1531], ומוציאין ספר תורה, וקוראין במעשה בראשית ^[1532]. [להלן יתבאר למה היו קוראין דווקא מעשה בראשית].

וכך היה סדר קריאת התורה:

ביום הראשון שבאותו שבוע, היו קוראין מתחילת פרשת בראשית, וכן פרשת "ויהי רקיע".

והטעם שלא היו קוראין רק פרשה ראשונה שבבראשית, אלא הוסיפו פרשת "ויהי רקיע", היינו משום שאין בפרשה ראשונה תשעה פסוקים, כדי שיעור קריאה לכהן לוי וישראל [שהרי אין קוראין בתורה פחות משלשה פסוקים].

ביום השני היו קוראין פרשת "יהי רקיע", ופרשת "יקוו המים".

ביום השלישי היו קוראין פרשת "יקוו המים", ופרשת "יהי מארת".

ביום הרביעי היו קוראין פרשת "יהי מארת", ופרשת "ישרצו המים".

ביום החמישי היו קוראין פרשת "ישרצו המים", ופרשת "תוצא הארץ".

ביום הששי היו קוראין פרשת "תוצא הארץ", ופרשת "ויכלו השמים".

[וביום השביעי של המשמרת, שהוא יום השבת, היו קוראים את פרשת השבוע הקבועה].

והיאך היו קורין פרשיות אלו -

פרשה גדולה, דהיינו פרשה שיש בה יותר משלשה פסוקים, כגון פרשה ראשונה של בראשית, שיש בה חמשה פסוקים, קורין אותה בשנים [בשני בני אדם. שהיו שנים עולים לקריאתה, וכפי שיבואר להלן בגמרא].

ואילו פרשה הקטנה, שיש בה רק שלשה פסוקים - קורין אותה בעולֶה יחיד.

בתפילת שחרית, ובמוסף ^[1533] , ובמנחה ^[1534] , נכנסין וקורין על פיהן [כל אחד בעל פה, בפני עצמו ^[1535]] כפי שקורין את קריאת שמע.

כל זה בשאר ימי השבוע. אבל בערב שבת, בתפילת מנחה לא היו נכנסין [לא היו מתכנסים לבית הכנסת] - מפני כבוד השבת. דהיינו, מפני שהיו עסוקים בהכנת צרכי השבת.

כל יום שיש בו אמירת הלל - אין בו מעמד בתפילת שחרית. דהיינו, אותם ישראל שהיו עומדים בירושלים על קרבן אחיהם ^[1536], לא היו עושים מעמד באותו יום.

והטעם, משום שאין פנאי לומר את שניהם. גם את ההלל וגם את המעמדות. והיה המעמד נדחה מפני ההלל.

וביום שיש בו קרבן מוסף, שיש טרדה בהקרבתו יותר מטרדת קרבן התמיד שהיו מקריבין בכל יום, לפי שאין לך מוסף שאין בו לפחות שתי בהמות ^[1537] [ואילו קרבן התמיד - בהמה אחת היא] - היות והכהנים שבאותה משמרת טרודים בהקרבה, וישראל שבהם טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ^[1538] - אין מעמד בתפילת מנחה ^{[1539] [1540]}, הסמוכה לזמן הקרבת קרבן המוסף ^[1541].

ואף בתפילת נעילה, המרוחקת מזמן הקרבת המוסף, אין מעמד, כי עדיין טרודין הן.

וביום שיש בו קרבן עצים [להלן יתבאר מהו "קרבן עצים"] - אין מעמד בתפילת המנחה הסמוכה לזמן קרבן העצים ^[1542], משום שטרודים בהקרבתו ^[1543]. אבל בתפילת נעילה, המרוחקת יותר, יש מעמד ^[1544]. דברי רבי עקיבא.

אמר לו בן עזאי לרבי עקיבא: כך היה רבי יהושע שונה את הענין:

יום שיש בו קרבן מוסף - אין מעמד בתפילת המנחה. אבל בתפילת נעילה, שהיא מרוחקת יותר ביום - עושין מעמד.

ואילו יום שיש בו קרבן עצים - אין מעמד בתפילת נעילה ^[1545]. ובגמרא יתבאר טעמו של רבי יהושע.

מששמע רבי עקיבא שכך היה רבי יהושע שונה, חזר אף רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי ^[1546].

היות והזכרנו את ענין קרבן העצים, מבארת המשנה ענין זה בהרחבה.

זמן עצי כהנים והעם, דהיינו, אותם זמנים קבועים, שבהם בני משפחות מסויימות מתנדבים ומביאים עצים למערכה ^[1547], והיו אותם מתנדבים מקריבים קרבן באותו יום שהביאו עצים -

תשעה זמנים הם.

ובכל אחד מזמנים אלו, מביאים את העצים והקרבן, אותן משפחות שיוזכרו להלן ^[1548].

ואלו הם אותם תשעה זמנים ואותן משפחות:

א. באחד בחודש ניסן הביאו את העצים בני ארח בן יהודה [כלומר, משבט יהודה היו. וכן כל אותן שהוזכרו להלן בשם "בן יהודה"]. שכשעלו בני הגולה מבבל, התנדבו הם תחילה, באחד בניסן. והעצים שהם הביאו, הספיקו ליותר משלשה חודשים וחצי - עד עשרים בתמוז.

ב. בעשרים בתמוז, כשכלו העצים שהביאו בני ארח בן יהודה, הביאו עצים בני דוד בן יהודה [ממשפחת דוד המלך היו].

ג. בחמשה באב, הביאו עצים בני פרעוש בן יהודה.

ד. בשבעה בו [בחודש אב] הביאו עצים בני יונדב בן רכב [ממשפחת יתרו היו].

ה. בעשרה בו, בחודש אב, הביאו עצים בני סנאה בן בנימין [משבט בנימין היו].

ו. בחמשה עשר בו, בחודש אב, הביאו עצים בני זתוא בן יהודה, ועמהם הביאו עצים גם כהנים ולוים, וכל מי שטעה בשבטו ושוב אינו יודע עם מי ילך ^[1549], ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות [להלן יבואר מיהם אותם המכונים "בני גונבי עלי" ו"בני קוצעי קציעות"] ^[1550].

ז. בעשרים בו, בחודש אב, הביאו עצים בני פחת ^[1551] מואב בן יהודה.

ח. בעשרים באלול הביאו בני עדין בן יהודה.

ט. באחד בטבת שבו [חזרו] בני פרעוש, שכבר הביאו עצים בחמשה באב, והביאו עצים פעם שניה ^[1552].

באחד בטבת, שהוא ראש חודש, וחל בתוך ימי החנוכה, לא היה בו מעמד כלל. לפי שהיה בו גם אמירת הלל, וגם קרבן מוסף של ראש חודש, וגם קרבן עצים, שהביאו בני פרעוש. ולכן, היות והיו טרודים ביותר באותו יום, לא היה בו מעמד ^[1553].

חמשה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה דברים אירעו בתשעה באב ^[1554].

ואלו הם חמשת הדברים שאירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז:

הדרן עלך סדר תעניות האלו האמור בשלשה פעמים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם כו'.

דשכיחא ביה שכרות ולא מצי מכווני לאחר אכילה:

בשלשה פרקים כו' בתעניות ובמעמדות ודאי מעמדות הן בכל יום אלא לכך חשיב פרק בפני עצמו דלא כל ישראל הן אלא של אותו משמר ובתעניות יש כל ישראל ויש מהן ד' פרקים ביום:

ואמרי׳‎ בש״ס דהיכא דשכיחא שכרות כגון מחוזא אומר הלל קודם אכילה: וכבר כתבתי בפ״ק סדר הלל זה וברכות היחיד של גשמים בס״ד ית׳‎ אמן סלה

פרק רביעי בג׳‎ פרקים
בג׳‎ פרקים בשנ׳‎ הכהנים נושאין כפיהם ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה. פירש וסתמא כר״מ דקתני הכי במתני׳‎ ומדחשיב נעילה ביום ושמעינן דתפלת נעילה ביום היא קודם בין השמשות והיינו שיש בה נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה. ובירושלמי אמרו מאי נעילת שערים רבי יוחנן אמר שערי נעילת שמים ורבי שמעון אמר נעילת שערי היכל והיינו אחר צאת הכוכבים מתני׳‎ מסייע ליה לרבי יוחנן בג׳‎ פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד׳‎ פעמים ביום ש״מ דנעילת שערי שמים היא ביום והיינו קודם סוף בין השמשות שהוא סוף השקיעה והמאחרים אותה לאחרי כן טועין הם בב׳‎ שמתפללין אותה שלא בעונתה וגם שאומרים ברכת כהנים בלילה ואינה אלא ביום ובש״ס דילן אמרינן כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו ליה כתפלת נעילה דמיא אלמא תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה כלומר סוף השקיעה שאף הוא ראוי לתפלת המנחה ואין להקדים אותה קודם תחלת השקיעה בעוד שהשמש בעולם דאכתי ליכא נעילת שערי שמים ותפלת נעילה שהיא פוטרת של ערבית כדאי׳‎ במסכ׳‎ יומא משום דהא מצלו לה אף בשעה הראוי׳‎ לתפלת ערבית דמתחלת שקיע׳‎ החמה ראוי בין לתפלת מנחה בין לתפלה ערבית ורב צלי בה של שבת וכדאי׳‎ בפרק תפלת השחר:

בתעניות ובמעמדו׳‎ ובי״ה פי׳‎ תעניו׳‎ אלו אינן הצומו׳‎ הקבועי׳‎ על כל ישראל דהנהו לית בהו נעילה כדאמר בפ׳‎ מקום שנהגו ט׳‎ באב אינו כתעני׳‎ צבור ואסיקנא דהיינו לענין נעיל׳‎ וכ״ד ברכות אלא תעניו׳‎ אלו היינו תעניו׳‎ של צבור ונראה שאף בג׳‎ ראשונו׳‎ שאינן אסורין אלא באכילה ושתיה יש נעילה דלא תליא נעילה בתענית החמור ברחיצה וסיכה וחבריהם תדע שהרי אנשי מעמד יש בהם נעילה ואף על פי שאינן אסורין בתעניותיהן באותן חומרות שלא הוזכרו בהן והיתה גזרה שא״א לעמוד בהתרע שכל תעניו׳‎ שנוהגים בהן חומרות אלו מפסיקין בהן מבעוד יום ואלו היו אנשי מעמד חייבין להפסיק בהן מבעוד יום לא היו טועמי׳‎ כלום מיום א׳‎ בשבת בערב עד ליל יום ששי שהרי כל השבוע חוץ מא׳‎ בשבת וששי בשבת כדאיתא בש״ס וכיון שלמדנו שיש תפלה יש נעילה אף בג׳‎ ראשונות יש לדון שיש נעילה בתעניו׳‎ צבור של חוץ לארץ ואף על פי שאינן כחומר ט׳‎ באב ומוסף תפלה דהוה בבבל כדמוכח במסכ׳‎ מגלה תהא תפלת נעילה אבל לא נהגו כן בכל ספרד וטעם הדבר שאף על פי שנעילה אינה צריכה חומר תעניו׳‎ מכל מקום תעניו׳‎ צבור בעי שאף על פי שלענין כ״ד ברכות שהיא תוספ׳‎ תפלה ורחמים דינו כתענית צבור כדכתב לעיל לענין תפלת נעילה שהיא תפלת גמור לעצמו עשינו עצמנו כיחידי׳‎ שאין היחיד מתפלל נעילה כדאי׳‎ בתוספ׳‎ וכ״ד ברכות היינו מוסף תפלה דאמ׳‎ במסכ׳‎ מגלה ואע״פ שאנשי מעמד עושי׳‎ נעילה שאני אנשי מעמד שגזרתם קודמין מימו׳‎ הנביאים וגזר׳‎ הנביאים וגזר׳‎ ב״ד היא ואין תעני׳‎ צבור גדול ממנו ולפיכך אין מפסיקי׳‎ לראשי חדשים כדאי׳‎ בפ״ק מעתה אין לנו לבטל מנהג בדבר זה ובמעמדות פירש בימים שמתענים בההו לאפוקי א׳‎ בשב׳‎ וששי בשבת שאין נעילה אלא ביום תעני׳‎ ואע״ג דאמרי׳‎ בש״ס שהיה להם נעילה ביום שיש בו קרבן מוסף דהיינו ר״ח לפי מה שאמר כל שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה שקרבן עצי׳‎ אין במנחה אבל כשלא היה בו קרבן עצים היה מעמד בנעילה ואמרי׳‎ נמי בש״ס לרבי יוסף דמוסף דידיה דלאו דידיה היינו נעילה לא דחי האי פרי׳‎ שמתעני׳‎ היה בו שאין מעמד מפסיקין כיחידים בר״ח בחנוכה ופורים וזה ברור ושלא כדברי הראב״ד ז״ל גם מה שכתב הוא ז״ל שאנשי מעמד היו מתפללין ברחוב אינו כלום שהרי טעם יציא׳‎ לרחוב מפו׳‎ הוא בפ׳‎ דלעיל ואין לו ענין לאנשי מעמד תדע שהרי אמרו בפ״ק וחכמים הרחוב אין בו משום קדושה ומפרש טעמא משום דלא מצלו בה אלא באקראי בעלמא ואלו היו אנשי מעמד היו מתפללין בו בתעניותיהם היכי הוה אקראי אלא ודאי ליתה ומה שאמרו שם לדברי רבי מנחם ברבי יוסי כי הרחוב יש בו משום קדושה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ומעמדו׳‎ תעניו׳‎ עיקר ומעמדות אשרת לישן דעלמא הוא ודוכתא איכא בש״ס טובא כדכתב בדוכתא וענין מעמדו מפו׳‎ במשנת ואלו הן מעמדו׳‎ לפי שנ׳‎ את קרבני לחמי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד עליו התקינו נביאים הראשונים כ״ד משמרו׳‎ ועל כל משמ׳‎ ומשמר היה מעמד כהנים לויים וישראלים הגיע זמן משמרה לעלו׳‎ כהני׳‎ לויים עולים לירושלם ויש׳‎ שבאותו מעמד מתפרנסי׳‎ בעריהם וקורים מעשה בראשי׳‎ וראיתי לפ׳‎ קצת במשנה זו אע״פ שאינה כתובה בהלכות ואינו נוהג׳‎ לפי שיש בה דברים שנתקשו לרבי׳‎ כי ממה ששנינו כי נביאי׳‎ הראשונים תקנו מעמדו׳‎ ואמר בבריי׳‎ משה תקן לישראל ח׳‎ משמרו׳‎ בא שמואל והעמידן על י״ו בא דוד והעמידן על כ״ד שנאמר הנה׳‎ יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם נראה שתקון המשמרות תקנת נביאים ואינה מצוה מן התורה ותימה ממה שאמר בספרי לבד ממכריו על האבות מה שמכרו אבות זה לזה טול אתה שבתך ואני שבתי וכן אמר התרגו׳‎ בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא ומצינו בלויים מצוה מפורשת במשמרותם שלא יעבדו בערבוביא קהת יחנה במקום פלוני ומהם יש לנו ללמוד לכהנים בל״ב מדות של רבי אליעזר בנו של ר׳‎ יוסי הגלילי אמרו מדבר שאינו מתפ׳‎ במקומו ומתפ׳‎ במקו׳‎ אחר כיצד משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה. אבל לא שמענו שצוה אהרן את בניו שיהיו כ״ד משמרות והיכן שמענו אלה פקדת׳‎ לעבדת׳‎ לבא לבית י״י כמשפט׳‎ ביד אהרן אביה׳‎ מלמד שמצוה זו מימי משה ואהרן והמשמרות הללו הן החלוקות לשמירת שערים שאף הם כ״ד וכן מפו׳‎ בדברי הימים נמצא שחלוק משמרות לשמירת המקדש מן התורה וכיון שכן ה״ה לשאר עבודת הקרבנות וכן הדעת נותנת שאלו אינן חלוקים למשמרות דהיו כלן עובדי׳‎ בערבוביא ויבא הדבר לידי פשיע׳‎ שלא ישמור כל א׳‎ עתו וה״ל קדרה דבי שותפי אבל עיקרן של דבריו שמצוה מן התורה לחלוק משמרות כדכתב לבד ממכריו על האבות אבל אין להם מנין מן התורה כמה משמרות יהיו ומשה תקן ח׳‎ שהיו מועטין וכשנתרבו בימי שמואל חלקם לי״ו ורבו יותר בימי דוד וחלקן לכ״ד וכן תמצא בד״ה כשמסדר דוד המשמרות שחלקו הכהנים כשכת׳‎ בו פקודיהם כאשר צוהו י״י אלהי ישראל ובספרי אמרו היכן צוהו אלהי ישראל ולבני קהת לא נתן וכו׳‎ והלויים לא חדשו כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקדש והחכ׳‎ אנקלוס למדנו זה במה שכתב בר ממטרתא דייתי בשבת׳‎ דכן אתקינו אבהתא למדנו שיש בו מצוה מן התורה וגם תקנת האבות וזה כמו שפי׳‎ וזו שיטת רבי׳‎ הגדול ז״ל ומה ששנינו על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם כהנים לויים ויש׳‎ לא שיהא באנשי מעמד כהנים ולויים שזה אינו בטעם כלל אלא חנונה שהיו מצואי׳‎ ג׳‎ כתות אלו בשעת הקרבן כהנים לעבודת׳‎ ולויים לדוכנם ויש׳‎ במעמדם וכמו שאמרו במשנה הגיע זמן משמרה לעלות כו׳‎ לא הזכירו במעמד אלא יש׳‎ בלבד ולמדנו שכל אנשי מעמד לא היו באנשי ירושלם אלא מקצתם בירושלם לעמוד על הקרבן דלא סגיא בלאו הכי והשאר בעריהם כמו שאמרו מתכנסי׳‎ לעריהם כי כיון שלא היו צריכין לקרבן כמו הכהנים והלויים די להם שיעמדו על הקרבן אותן שהיו בירושלם אלא אותן שהן בעדם מתענין וקורי׳‎ בפרשת בראשית כדרך שעושים אנשי ירושלם כי ממה שאמרו בירושל׳‎ שסנהדרי גדולה היה מתענה עמהם למדנו שאף מעמדות שבירושלם היו מתענין ג״כ ומה ששנינו שכל יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד במנחה קרבן עצים אין בנעילה לא היה במשמע אלא על אותן שבירושלם שהיו טורדי׳‎ אותן לעמוד על הקרבן אבל אותן שבעריה׳‎ לא היה נדח׳‎ מעמדן אלא ביום שהיה בו הלל שאין מעמד בשחרית וממה שהיה נדחה המעמ׳‎ במנחה מפני קרבן עצים למדנו שביום קרבן העצים קרבן חלוק לעצמו שאם לא היה בו חדוש אלא לבער במזבח במערכה באותו היום מן העצים שנתרבו הרי הקרבן קרב כהלכתו בעצי נדבה אלו כמו בשאר הימים מעצי המערכה וי״א שהיו מבערי׳‎ במזבח בפני עצמו מן העצים שהתרבו וזה היה קרבן העצים וכן אמר במסכ׳‎ תמיד ששני גיזרין היו קרבין עם תמיד של בין הערבים וזה מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאין באותו יום כדעת קצת רז״ל. ועדיין יש בו שאלה גדולה שהרי קרבן עצי׳‎ זה אינו של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם ואם כן מה עסק יש בזה לאנשי מעמד וצריכים אנו ללמוד כדברי הראב״ד ז״ל שאין קרבן עצים דוחה מערכה לכל אנשי מעמד אלא לאותן שהם מאותן המתנדבין באותו היום בלבד שאין קרבן עצים י״ט לכל א׳‎ וא׳‎ ביומו וכן אמר בפ״ק אני מבני סנאב בן בנימן והתענינו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה.

בשלשה פרקים וכו' כונת הפרק ושרש ענינו הוא שאחר שהאריך בדיני התעניות והתפלות שבהם בא הנה בזה הפרק להשלים הענין בהודעת דין נשיאות כפים בתענית ודין ד' הצומות הקדומים ועל ידי גלגול נשיאות כפים שבתענית נתגלגל לבאר ענין משמרות ומעמדות ונמצא כלל הפרק סובב על ג' ענינים הראשון לבאר דין נשיאות כפים בתענית וכמה פעמים נושאים את כפיהם והשני לבאר עניני משמרות ומעמדות ותכונות תפלותיהם וענין הבאת קרבן עצים שבהם והשלישי דין ארבעת הצומות והנהגתם זהו שרש הפרק דרך כלל:

והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין נשיאות כפים אשר בתענית וכמה פעמים נושאין כפיהם ואמר על זה בג' פרקים בשנה הכהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום והם שחרית מוסף מנחה ונעילה ומ"מ ערבית אין בו נשיאות כפים שאין נשיאות כפים בלילה וביאר אותן הג' פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפרים ופי' תעניות תענית צבור שהיו מתפללים נעילה וכמו שאמרו במסכת מגלה בקריאת התורה תענית צבור בכמה כיון דליכא מוסף קרו תלתא או דילמא כיון דאיכא מוסף תפלה קרו ד' וודאי מוסף תפלה זו היא נעילה ואע"פ שי"מ אותה בתפלה שהיו מוסיפים בין שחרית למנחה ומביאים אותם בשם תלמוד המערב אין נראה כן ואף בתלמוד המערב לא הוזכרה אלא באנשי מעמד ואף ברביעי של פסח ראשון נ"ד ב' אמרו ט' באב אינו בתענית צבור ופרשוה קצתם לענין נעילה כלומר שאין בו נעילה מתורת חובה כתענית צבור כמו שנבאר ומה שהזכרנו בשם תלמוד המערב הוא בנסח זה את שמע מנה תלת ר"ל ממשנתנו את שמע שמתענים במעמדות ושמתפללים ארבע ושאין נשיאות כפים אלא ביום והם מפרשים ארבע ביום המעמד שחרית והתפלה היתירה ומנחה ונעילה ואף גדולי המחברים כתבוה כן אבל בתענית צבור לא הוזכרה אלא שהם חוזרים ומביאים אותה ממה שאמרו שם בראשון של ברכות ר' יוסא ור' אחא נפקין לתעניתא וכבר כתבנוה ודחינוה במשנה ראשונה של ברכות ואף בזו של אנשי מעמד אנו מפרשים ד' תפלות עם ערבית של כניסה ובא ללמדנו תפלת נעילה וגדולי המפרשים בהגהותיהם פירשוה על תפלת מוסף ולא להם בלבד היתה יתירה אלא לכל ישראל וענין מעמדות הוא זקנים שהיו ממונים להתפלל על קרבנות צבור ועומדים שם בשעת עבודה בשם כל ישראל שאין בדין שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כמו שיתבאר במשנה שאחר זו והיו מתענים ד' ימים בשבוע וכתבו גדולי המפרשים שבאותם ד' ימים אומר עכשו שנושאים כפיהם בכל תפלות היום אבל ראשון וששי שלא היו מתענים בהם וכן כל יום שיש בו קרבן מוסף אע"פ שהיתה שם תפלת נעילה כמו שאמרו למטה יום שיש בו קרבן מוסף אין מעמד בנעילה דמשמע מעמד הוא דליכא ר"ל הארכה בדברי תפלות ותחנונים הא נעילה מיהא איכא בתפלת י"ח ונמצא שבראשון וששי היה להם מעמד ונעילה וביום שיש בהם קרבן מוסף היתה שם נעילה בלא מעמד ואעפ"כ אין באנשי מעמד נשיאות כפים שלא בימי תעניתם אלא בשחרית ונעילה אבל לא במנחה שמא עדיין לא סר יינו מעליו ואע"פ שבראשון של שבת אמרו שהמנחה אין שכרות מצוי בה פרשוה בשכרות גדול הראוי לפסול לתפלה אבל כל לענין נשיאות כפים אף השתוי פוסל בו והקשו בגמרא תעניות ומעמדות מי אית בהו קרבן מוסף ופירשו משנתנו בדרך זה בג' פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהם כל זמן שמתפללים והם ג' פעמים ביום שחרית ומנחה ונעילה מה שאין כן בשאר הימים שאין נשיאות כפים במנחה מפני שהשכרות מצויה באותה שעה ויש מהן שיש בו נשיאות כפים ד' פעמים ביום שחרית מוסף מנחה ונעילה והוא יום הכפרים ואין הלכה כן ואין נשיאות כפים במנחה ביום הכפרים כמו שיתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לפי שטתנו וקצת מפרשים חולקים לומר באנשי מעמד שבאותן הימים שלא היו מתענים כגון ראשון וששי לא היו מתפללים תפלת נעילה כלל וכבר הכרענו שנעילה היתה שם אף בימים שלא היו מתענים כמו שכתבנו וכן מה שבארנו במשנה בתענית צבור שיש שם תפלת נעילה יש אומרים דוקא באחרונות ועקר הדברים שאף בראשונות ואמצעיות כן שאם לא כן היה לו למנותה במשנת מה אלו יתירות על הראשונות אבל ד' הצומות הואיל ואינם אלא לזכר אבילות ולא לצורך שעה אין שם נעילה מתורת חובה אלא אם רצו מתפללין מדר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו כמו שהתבאר ברביעי של פסח ראשון ויום הכפרים אין לך צורך שעה גדול הימנו שאנו צריכים למחילת חטא ולסליחת עון וכן פי' קצת גאונים שכל תענית שגזרו צבור על עצמן לצורך שעה כדין תענית צבור שמתפללין בו תפלת נעילה ומה שנאמר על משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

בשלשה פרקים בשנה וכו' עד ובנעילת שעים פירש המורה נוהגים הי' להתפלל תפלת נעילה בכל תעניותיהם כדרך יוה"כ וכך עיקר כמו שפירש במקרא בעי בגמ' בתעניות ובמעמדות מי איכא מוסיף מכלל דנעילה פשיטא לי' דאית בהו וה"ג בירוש' על מתנ'י את ש"מ תלת ש"מ שמתענים במעמדות ש"מ מתפלל ד' וש"מ אין נשיאות כפים בלילה אלא ביום אלמא ד' תפלות הי' מתפללים כמו ביהו"כ ובפ' תפלת השחר גרסי בירו' ר"ח שחל להיות בתענית אע"פ שאין נעילה בר"ח מזכיר על ר"ח בנעילה ובפירקין תני לקמן כל יום שיש בו מוסף אין בו מעמד נעיהל הא לך בפירוש שהי' מתפללים נעילה במעמדות ובפ' מקום שנהגו [פסחי' דנ"ה ע"ב] גרסי' אמר רב יוחנן ט"ב אינו כתענית צבור לתפילת נעילה פי' דבתענית צבורי איתא נעילה ובט"ב ליתא נעילה והאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו התם רשות הכא חובה אלמא חובה היא בתענית צבור להתפלל תפילת נעילה והכי אמרי' נמי בפ' הקורא את המגילה עומד [ד' כ"ב ע"א] איבעיא להו תענית צבור בכמה ר"ח ומועד היא דאיכא קרבן מוסף אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא א"ד הכי נמי איכא מוסף תפלה ופי' מוסף הפלה היא צלותא יתירא שמתפללים תפלת נעילה בתענית צבור. אבל המורה פי' עם מוסף תפלה ברכה יתירה של ענינו ואינו נ"ל שבעבור ברכה א' ניסיף אדם א' בקריאה. אלמא ודאי על תפלת נעילה קאמר כדפריש הכא:

גמ' בג' פרקים בשנה כו' וקוראין במעשה בראשית ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' ולא היו מתענין ע"ש מפני כבוד השבת ולא בא' בשבת כדי שלא יצאו ממנוחת עונג ליגיעה ותענית וימותו:

ביום הראשון כו' כ"ה בס"א ובגרסת הרע"ב ובגמרא משמע דל"ג ליה ע"ש:

ברש"י בד"ה ביום הראשון של כו' פרשה ראשונה כו' ושניה ופ' יהי רקיע כו' כצ"ל והד"א:

אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני וגו'. נראה לי אסיפא דקרא סמיך דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו דהיינו שיהא משמר ומעמד על קרבן תמיד ובדה"י כתיב בהאי לישנא כי מעמדם ליד בני אהרן וגו':

גמרא בששי תוצא הארץ כו'. כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י ד"ה והשאר. ומוציאין ס"ת ביום תעניתם. ל"ד דגם ביום א' ובו' דאין מתענין קוראין בספר כדלקמן ועמש"כ לקמן (כז ב) בדבריו:

רש"י ד"ה וקורין אותה ע"פ. ובעי בגמרא מאי קאמר כו'. לפנינו ליתא כן:

בא"ד פרשה בנעילה ליכא. והתוי"ט הביא בשם הרמב"ם דגם בנעילה היתה קריאה. ונעלם ממנו שגם הרע"ב הולך בשיטתו שכ' במ"ד בד"ה קרבן מוסף "לא היו קורין שום פרשה בנעילה":

רש"י ד"ה כל יום שיש בו הלל. אותן שהיו בירושלים. לכאורה בהלל אין טעם לחלק בין ירושלים לשאר עיירות:

רש"י ד"ה קרבן מוסף. אין לך מוסף בלא ב' בהמות. אין זה אלא בשבת ובו בלא"ה לא היה מעמד כלל:

רש"י ד"ה זמן עצי כהנים. והיו מקריבין קרבן. והרמב"ם מסיים וזהו קרבן העצים וכ"כ בחבורו ספ"ו מהל' כהמ"ק. וק"ל דהא במנחות (כ ב) אמרינן קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו' וכה"א כו' קרבן העצים ופרש"י וכה"א דעצים קרבן מיקרו. הרי דמפרשינן קרבן העצים דהמה גופייהו הוא הקרבן ומנלן דמביאין עמהם קרבן אחר. ועי' בגבו"א מש"כ בשם הריטב"א:

תוס׳ ד"ה שאני. נוהגין לומר שחרית. נ"ב בלי נפש שבעה. לפי שהנפש שבעה ושמחה בשבת שיש לאדם נפש יתירה גם פסד״ז משמחי לב:

לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה, וְכֶרֶס מְלֵאָה. נראה לי בס"ד נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה מן בירור ניצוצי קדושה שנעשה על ידי ברכות האכילה ומן האכילה עצמה, וְכֶרֶס מְלֵאָה הנאה גשמית של אכילה שהיא הנאת הגוף.

הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת וכו'.. בזה יובן וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיהו נד, יב) שיאירו לכם כ"ד וכ"ד, נמצא כ"ד מעמדות הם מתפללים בעד ישראל וְקוֹרִין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שהיא תהלתו יתברך.
ובזה יובן (תהלים עד, כא) אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, הם כ"ד מעמדות אשר מתפללין בעד ישראל, וגם אלו שהם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ בקריאת מעשה בראשית, שבהם יתגדל ויתהלל שמך בבריאת עולמך:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה, בְּתִשְׁעָה בְּאָב. נראה לי הטעם שנזדמן כאן חמשה וכאן חמשה, מפני שעברו על עשרת הדברות הכתובים על הלוחות חמשה בלוח זה וחמשה בלוח זה או מפני שנפגמו בה־א ראשונה ובה־א אחרונה.

ובנעילת שערים פירש רש"י מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש ויש אומרים נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה. וגרסינן שם בירושלמי מתני' מסייע לר"י בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים אית לך למימר נעילת שערי שמים ביום ונראה לי דהכי פירושא דאלישנא דארבעה פעמים ביום קא קשיא ליה דאי נעילת שערי שמים הא אינו אלא בלילה ומאי ארבעה פעמים ביום דקתני הא פעם הרביעי הוי בלילה ולישנא דירושלמי הכי דייקא דמלישנא דביום מסייע לרבי יוחנן ודלא כפירוש הרא"ש בשלהי מס' יומא שכתב אית לך למימר נעילת שערי שמים הא איתקוש נשיאות כפים לשירות דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום דכיון דאגופיה דמילתא פריך דבלילה אין נשיאות כפים הוה ליה למימר אית לך למימר נשיאות כפים בלילה ולמאי דפירשתיניחא דלאו משום דאין נשיאות כפים בלילה פריך אלא אלישנא דארבעה פעמים ביום פריך אית לך למימר נעילת שערי שמים ביום הא ודאי דאינו אלא בלילה ואיך קאמר ד' פעמים ביום. ואעיקרא דמילתא דכתב הרא"ש דאין נשיאת כפים בלילה מדאיתקש לשירות קשה לי הא ודאי איכא שירות בלילה כדתנן ריש פרק קמא דברכות הקטר חלבים ואברים מצותן כל הלילה ועבודה חשובה היא וזר חייב עליהם מיתה כדאמרינן בפרק ב' דיומא ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים דחג והיין וגם ניסוך היין כשירה בלילה כדאמרינן ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה והכי נמי ניסוך המים דחג למאן דגרס בריש מכילתין מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אע"ג דעבודות חשובות הן וזר חייב עליהן מיתה אפילו הכי כשרין בלילה ואפילו למאי דשדיתי נרגא בהא דניסוך המים בריש מכילתין מ"מ כיון דאיכא שירות דכשר בלילה אע"ג דאיתקוש ברכה לשירות אי אפשר ללמוד מהקישא דברכה לשירות דאין ברכה בלילה:

וכי תימא כיון דיש נשיאות כפים בלילה אמאי לא תנא כהנים נושאין את כפיהם חמשה פעמים דהא איכא תפלת ערבית וכיון דיש נשיאות כפים בלילה תפלת ערבית נמי בעי נשיאות כפים יש לומר דס"ל לתנא דידן כמאן דאמר תפלת ערבית רשות והכי סתים לן תנא בפרק ד' דברכות (דף כו) כדתנן תפלת ערבית אין לה קבע א"נ רב דאמר נעילת שערי שמים לטעמיה דאמר בשלהי מס' יומא דף סו) תפלת נעילה פוטרת את של ערבית ולדברי האומר תפלת ערבית חובה קאמר כדאמרינן התם א"כ בזמן דאיכא תפלת נעילה ליכא תפלת ערבית ולעולם לא משכחת לה לחמשה תפלות ביום אחד:

מיהו בירושלמי ריש פרקין אמתני' דשלשה פעמים הכהנים נושאין כפיהם ד' פעמים ביום אמרינן את שמע מינה תלת את שמע מינה שמתענין במעמדות ומתפללין ארבע ואין נשיאות כפים בלילה אלא ביום ומשמע דהכי הוא מדייק מדתניא ד' פעמים ולא חמשה פעמים דהא איכא נמי ערבית שמע מינה דאין נשיאות כפים בלילה מכל מקום נראה לי דאין מזה ראיה דאפילו תימא דנשיאות כפים בלילה הא אמרינן בפרק ז' דמסכת סוטה (דף ל"ח) כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וכיון דצריך (חסר):

וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו מדנקט לישנא היאך קרבנו משמע דלאו דוקא תמיד אלא כל הקרבנות נמי והכי נמי משמע מדתנן בסמוך קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה וקשה לי מנלן דמוספין בעו מעמד וכ"ש קרבן עצים דהא האי קרא דתשמרו דמיניה נפקא ליה מעמד גבי תמיד כתיב כדיליף לה בספרי תשמרו שיהא משמרין ועומדין על קרבנן כדפירש רש"י בסוף פרק ג' דיומא (דף לג) גבי הקורא קריאת שמע עם אנשי משמר כו' וכי תימא נילף מתמיד מה לתמיד שכן תדיר וכליל דהכי פריך בריש פרק ו' דפסחים (דף סה) אהא דבעי למילף פסח שדוחה שבת מתמיד מה לתמיד שכן תדיר וכליל ומשום הכי איצטריך קרא לכל המוספין שדוחין שבת וטומאה ולא ילפינן להו מתמיד מהאי טעמא וכן בפרק קמא דיבמות בשיטה דעליה אמרינן דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ולא נפקא ליה מתמיד שדוחה שבת דמה לתמיד שכן תדיר וכליל ואע"ג דעולת המוספין נמי כליל מכל מקום אי אפשר להו למילף למעמד מתמיד דמה לתמיד שכן תדיר והרי ריש פרק כל התדיר (דף צ) לא רצה ללמד דמוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש אע"ג דגלי קרא דתמידין משום דתדירי קודמין למוספין משום דתמידין תדירי טפי כ"ש דאי אפשר ללמוד מוספין מתמידין לענין מעמד מהאי טעמא:

וכי תימא דהאי קרא את קרבני לחמי לאשי תשמרו אכולה ההוא עניינא דהאי פרשה דמיירי מתמידין ומוספין קאי והרי זה כלל ופרט דבתחילה כלל את קרבני לחמי לאשי וגו' תשמרו וגו' ואתמידין ומוספין דמיירי בהאי עניינא קאי ואחר כך פרטם ואמרת אליהם זה האשה אשר תקריבו כבשים שנים ליום דהיינו תמידין ואחר כך פורט את כל המוספין וביום השבת וגו' דאי אפשר לומר כן דהא בסוף פרק ב' דערכין (דף יג) נפקא לן דתמיד טעון ביקור ארבע ימים קודם שחיטה מפסח בגזירה שוה מהאי תשמרו דנאמר כאן תשמרו ונאמר גבי פסח והיה לכם למשמרת נפקא ליה הא ואי האי תשמרו אמוספין נמי קאי יהא מוספין נמי צריכין ביקור ארבעה ימים אלא ודאי האי תשמרו לא קאי אלא אתמיד ולא אמוספין וא"כ מעמד למוספין מנלן. ולא עוד דאפילו קרבן יחיד נמי בעי שימור דבפ"ק דסוטה (דף ח') תנן שמטהרין את היולדות ואת המצורעים פתח שער ניקנור ואמרינן בגמרא בשלמא מצורעים דכתיב והעמיד הכהן לפני ה' אלא יולדות מאי טעמא אלימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא איןקרבנו של אדם קרב אלא א"כ עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי ומשני אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט והתם נמי פירש רש"י דנפקא לן בספרי מתשמרו דגבי תמיד ותימא וכי אפשר למילף קרבן יחיד מקרבן ציבור דחמיר מיניה בהרבה דברים ומהן שדוחין את השבת וטומאה מה שאין כן בקרבן יחיד ונראה לי דודאי מן התורה אינו צריך מעמד אלא תמיד בלבד ולא שאר קרבנות ואפילו מוספין נמי לא דהאי תשמרו אתמיד לחוד קאי כדאמרינן לענין ביקור אלא דרבנן תיקנו למצוה מן המובחר למוספים וקרבן יחיד דמסכת סוטה שיהו בעלים עומדין על גבן תדע דהא אמרי' בגמ' כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן אלמא מעמד מעכב אפי' דיעבד שמע מינה הא דאמרי' במתני' אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו דיעבד נמי לא והא בפרק ג' דעירובין (דף ל"ב) תניא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר כו' ומפרש התם דהיינו טעמא חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופר אלמא אפילו לכתחלה נותנת מעות בשופר והולכת לה וסומכת על חזקה זו שיקריבו היום שלא בפניה ובע"כ ההיא דסוטה דזבין וזבות צריכין לעמוד על קרבנם אינו אלא למצוה מן המובחר בדאפשר לה להתעכב שם והשתא מ"ש מתמיד דמעמד מעכב אפילו דיעבד אלא ע"כ האי תשמרו אתמיד לחוד קאי ואי אפשר לשאר קרבנות ללמוד מתמיד מטעמא דפירשתי אלא דרבנן תיקנו בשאר קרבנות לכתחילה בדאפשר מכל מקום נראה לי לקרבנות ציבור כגון מוספין שצריך מעמד מן התורה דדריש בספרי קרבנו זה הדם לחמי אלו אימורין לאשי אלו קומצין ולבונה ריח ניחוחי אילו בזיכי לחם הפנים תשמרו שיהיו כהנים ולוים עומדין על גביו:

ודע דנראה שצריך לומר אלו קומצי לבונה בלא וי"ו ולא גרסינן אלו קומצין ולבונה בוי"ו דמשמע דתרי מילי נינהו והא קומצין דהיינו קומץ מנחה בצבור לא משכחת לה ואי מקומצי דמנחת יחיד מיירי הא קרבן יחיד אין צריך שימור מן התורה כדמוכח ההיא דפרק ג' דעירובין אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן ואקומצי לבונה של לחם הפנים קאי שהוא קרבן צבור ואע"ג דקומץ אחד של מנחה משכחת לה בציבור בקומץ דמנחת העומר נקמצת ושיריו נאכל כדתנן במנחות פרק רבי ישמעאל מיהו מדנקט בספרי אלו קומצין לשון רבים אי אפשר לומר דאקומץ של עומר לחוד קאי ואי אקומצין של עומר ולחם הפנים קאי אתרווייהו מאי לבונה דנקט בתר כן הא בציבור לבונה לא משכחת לה אלא של לחם הפנים והא הוי בכלל קומצין דרישא אלא ודאי קומצי לבונה גרסינן וחדא היא:

היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים. משמע שצריך מעמד מכולן לעמוד על גבי התמיד ולכאורה משמע דמן התורה צריך שיהא מעמד מכל הני דמשמע דארישא קאי דקאמר לפי שנאמר את קרבני ועלה מסיים שהיה מעמד של כהנים לוים וישראלים אבל הא ליתא כדמוכח בגמרא וכמ"ש שם:

אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב' ועד יום ה' קשה לי כיון דתנא שהיו מתענין מיום ב' עד יום ה' מניינא דארבעה ימים למה לי וכה"ג דייק הגמרא בפ"ג דיומא (דף ל"ד) גבי בגדי כה"ג דתנן בשחר היה לובש פלוסין של שמונה עשר מנה ובין הערבים של שנים עשר מנה הכל שלשים מנה ופריך תנא מניינא למה לי ואין לומר דהא קמשמע לן דלא קפדינן אלא אמנין דארבעה ימים לחוד ואי רצה להתענות יום אחר במקום אחד מהני ארבעה ימים הרשות בידו ואע"ג דבערב שבת אי אפשר להתענות חילוף אחד מארבעה ימים הללו מכל מקום אפשר להחליף אחד מהם ולהתענות אחד בשבת תחתיו וכה"ג משני התם הא קמשמע לן דבבציר מהני לא נעביד הא אי בציר מהני וטפי אהני לית לן בה דהכא אי אפשר לפרש כן דהא מפרש בברייתא בגמרא דתענית כל יום מארבעה ימים הללו מרצה על מה שנברא ביומו בשני על יורדי הים וכו' א"כ להחליף ולהמיר אותו ביום אחר אי אפשר ויש לומר בשלמא התם תני הפרט ברישא שנים עשר מנה ושמונה עשר מנה והדר כללא דסך הכל שלשים מנה משום הכי פריך שפיר מניינא למה לי אבל הכא תני כללא דארבעה ימים ברישא והדר פירש דהני ארבעה ימים הן מיום ב' עד יום ה' לא שייך להקשות הכי דיש לומר תני והדר מפרש. וכה"ג מצינו בפרק ב' דסוכה (דף כ"ז) ר' אליעזר אומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ולא פריך כיון דתני אחת ביום ואחת בלילה מניינא דארבעהעשר למה לי דכיון דתני הכלל ברישא והדר הפרט יש לומר תני והדר מפרש:

קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה פירש רש"י קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד דאין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפילו מעמד דנעילה. ולפי זה קרבן מוסף לר"ע קודם חזרה דוחה ג' מעמדות של מנחה ושל נעילה וכל שכן של מוסף דהשתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן כדאמרינן בגמרא (דף כ"ח). והשתא הא דתנן בסיפא באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים דלא כר' עקיבא דאי ר"ע קרבן עצים למה לי בהלל וקרבן מוסף לחוד סגי דהלל דחי למעמד של שחרית וקרבן מוסף דחי לשאר כל שלשה מעמדות וקרבן עצים במקום קרבן מוסף לא מעלה ולא מוריד לענין דחיית המעמדות דבלא דידיה קרבן מוסף דחי להו אלא על כרחך מתני' אתיא כחזרה דר"ע קרבן מוסף אין במנחה אבל בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה נמצא אי אפשר לדחות את כל ד' המעמדות כולן אלא על ידי שלשתן דהלל דוחה של שחרית וקרבן מוסף דידיה ושל מנחה לבד וקרבן עצים את של נעילה דכך היה ר"י שונה קרבן מוסף אין במנחה וכ"ש דדחי דידיה ומכל מקום בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה:

מ"מ מה שיש בפירוש רש"י בספרים שלנו בהא דר"ע קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד מנחה מפני קרבן עצים שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לה ושל נעילה טעות סופר הוא וצ"ל ולא של נעילה דאי קרבן עצים דוחה של מנחה ושל נעילה לר"ע א"כ מה בינו לבין קרבן מוסף לר"ע דאמר קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף כדפירש רש"י ואע"ג דאיכא בינייהו דקרבן מוסף דחי לשל מוסף נמי משא"כ קרבן עצים דלא דחי לשל מוסף מ"מ הא במתני' לא תנינן לה בהדיא דקרבן מוסף דוחה לשל מוסף אלא דרב אשי קאמר לה בגמרא השתא דלאו דידיה דחי דידיה לא כל שכן וכיון דבמתני' לא איירי רבי עקיבא אלא במעמד של מנחה ושל נעילה לחוד וקאמר קרבן מוסף אין בנעילה דכל שכן במנחה הסמוכה לה אם איתא הא דקאמר קרבן עצים אין במנחה דהוא הדין דאין בנעילה לערבינהו ולתנינהו קרבן מוסף קרבן עצים אין במנחה ובנעילה ועוד אם איתא דשוים הם קרבן מוסף וקרבן עצים מאי שנא דגבי קרבן מוסף נקט אין בנעילה וגבי קרבן עצים נקט אין במנחה אלא ודאי דוקא נקט אין במנחה אבל בנעילה יש ואין קרבן עצים דוחה של נעילה והיינו טעמא דבקרבן מוסף היו טרודים יותר מבקרבן עצים דאין לך מוסף פחות משתי בהמות כדפירש רש"י משום הכי דוחה של מנחה ושל נעילה אבל קרבן עצים אין בו טירדא כל כך משום הכי דוחה של מנחה הסמוך לו ולא של נעילה והיינו דפירש רש"י שאין לך מוסף פחות משתי בהמות וכו' בא ליתן טעם למה קרבן מוסף דוחה שתי מעמדות וקרבן עצים אינו דוחה אלא אחד ואילו לנוסחא שלפנינו אינו צריך לזה אלא ודאי קרבן מוסף אין בנעילה וכל שכן מנחה הסמוכה לה דליכא למימר דבנעילה איירי אבל במנחה יש דאין לזה טעם דלמה לא ידחה קרבן מוסף לשל מנחה הסמוך לו ודוחה לשל נעילה הרחוק והא האי טעמא דמאי דקרבן עצים דוחה לשל מנחה מפני שסמוכה לה וכל שכן דאין לפרש קרבן עצים אין במנחה כל שכן בנעילה דהשתא מנחה דהוי דבר תורה דחי כדאמרינן בגמרא לפירוש רש"י ותוס' וכמו שאכתוב שם כ"ש דדחי לשל נעילה שמדברי סופרים דאין סברא לומר כן דאלים קרבן עצים שהוא מדברי סופרים לדחות נמי של מנחה מקרבן מוסף שהוא של תורה שאינו דוחה אלא של נעילה לחוד אלא ודאי פירוש רש"י עיקר קרבן מוסף אין בנעילה וכ"ש דאין במנחה הסמוכה לו אבל קרבן עצים אין במנחה הסמוכה לו הא בנעילה הרחוקה לו יש וה"נ מוכח כן בגמרא (דף כ"ח) להדיא דתניא ר"י אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד וקאמר מעמד דמאי אילימא מעמד דשחרית ת"ק נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוסף דידיה נמי לא דחי אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה ומדקאמר דמנחה קרבן עצים דחי והיינו כר"ע קודם חזרה ופליג ר"י עליה בקרבן מוסף שמע מינה דקרבן מוסף אליבא דר' עקיבא דוחה דמנחה ודנעילה וקרבן עצים אינו דוחה אלא של מנחה לחוד:

ומיהו בדר' יהושע לא פירש רש"י מידי ונראה לי דהכי פירושא קרבן מוסף אין במנחה אבל בנעילה יש קרבן עצים אין בנעילה אבל במנחה יש אבל אין לפרש קרבן עצים אין בנעילה כל שכן במנחה הסמוכה דאין סברא לומר דקרבן עצים עדיפא מקרבן מוסף דדוחה ב' של מנחה ושל נעילה וקרבן מוסף של מנחה לחוד והכי נמי משמע להדיא בגמראדקאמר מה הפרש בין זה לזה הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים וכמו שאפרש שם גם אין לפרש קרבן מוסף אין במנחה אע"ג דשל תורה היא כ"ש דאין בנעילה וקרבן עצים אין בנעילה לחוד והיינו טעמא דקרבן מוסף שהוא מן התורה דוחה מנחה של תורה משא"כ קרבן עצים של סופרים משום הכי אינו דוחה מנחה של תורה אלא של נעילה שהוא מדברי סופרים כמותה וכי תימא א"כ למה שינה בדברי רבי יהושע מדברי רבי עקיבא דבדר"ע קתני קרבן מוסף אין בנעילה והוא הדין למנחה וכדפירשתי ואילו רבי יהושע נמי הכי סבירא ליה אמאי שינה למיתני אין במנחה דיש לומר דכל חד נקט מה דלדידיה קרבן מוסף עדיף מקרבן עצים לר' עקיבא דעדיף בדנעילה דקרבן מוסף דחי לה ולא קרבן עצים נקט קרבן מוסף דעדיף מיניה דאין נמי בנעילה ולר"י דעדיף בדמנחה נקט אין במנחה ויש לומר דבנעילה נמי אינו וכ"ש הוא וכדפרישית הא ליתא דא"כ סיפא דתנן באחד בטבת לא היה בו מעמד כו' ותלי טעמא מפני שהיה בו נמי קרבן עצים תיפוק ליה משום הלל ומוסף לחוד סגי דהא לכולי עלמא מוסף דוחה שלשתן ואפילו של מוסף דהשתא דלאו דידיה דחי וכו' וכמ"ש לעיל אלא ודאי לר"י קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה ואי לאו קרבן עצים דאחד בטבת היה לו מעמד אחד של נעילה והכי נמי מוכח בגמרא דפריך וליתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שיש בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת אומרת הלל דריש ירחא לאו דאורייתא והשתא למאי דס"ד דהלל דר"ח דאורייתא אדקשיא ליה מר"ח ניסן לחוד ומשום קרבן עצים תיקשה ליה מכל ר"ח דאיכא הלל וקרבן מוסף אלא ודאי קרבן מוסף אינו דוחה של נעילה לרבי יהושע אי לאו משום קרבן עצים. קרבן עצים כו' פירוש קרבן עצים דהני משפחות דקחשיב בסיפא שקבועין להם ימים מיוחדים להביא עצים למערכה והיו מביאים עם העצים קרבן להקריב והיינו דתנן בפרק קמא דמגילה אבל זמן עצי כהנים והעם מאחרים פירוש בחל בשבת ואי אין מביאין קרבן למה מאחרין הא סידור מערכה דוחה שבת אלא ודאי שהיו מביאין עמו קרבן וכן פירש"י התם והריט'בא כתב יש מפרשים שהיו מבערין במזבח בפני עצמו מן העצים שהתנדבו וזה היה קרבן עצים וכן אמרינן במסכת תמיד ששני גזירין היו קריבין עם תמיד של בין הערבים וזה יוכיח כי קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות שהיו מביאים באותו היום כדעת קצת רבותינו ואיני יודע מאי קאמר הא ב' גזרי עצים חובה הן לתמידים של שחר בכהן אחד ושל בין הערבים בשני כהנים ונפקא ליה מקרא בפרק ב' דיומא (דף כ"ו) מובער וערכו מדשני קרא בלישנא וכולה מילתא כדאיתא התם אלמא מן התורה חובה לתמיד הן באים והכי נמי מוכח להדיא בפרק י' דמנחות (דף פט) דאמר רבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמה טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו כו' מתקיף לה כו' ותמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזירי עצים שאם אי אתה אומר כן פסלתו וקאמר אביי אין הכי נמי וחדא מנייהו נקט שמע מינה שני גזירי עצים חובה לתמידין באים מן התורה ואי נדבה בעלמא מתקנת חכמים הם מה ס"ד לפסול בלא גזירין אלא ודאי כדפירש רש"י עיקר שהיו מביאים עם העצים שהתנדבו לצורך המערכה קרבן נדבה ומ"מ לא נתברר לי איזה קרבן היו מביאים עמו אי עולה או שלמים או עולת העוף או מנחה או מנחת נסכים שבאה נדבה כדאמרינן בפרק ט' דזבחים (דף פד) או שמא אפילו עצים הביאו לנדבה דמיקרו קרבן וטעונין קמיצה והגשה וצריכין עצים כדאמרינן בפרק י"ג דמנחות (דף ק"ו) קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו':

קרבן עצים אין במנחה הקשה הריטב"א הא קרבן עצים אינן של כל ישראל אלא של אותן משפחות שהיה יום שלהם א"כ מה עסק יש בזה לאנשי המעמד. ותירץ בשם הראב"ד שאין קרבן עצים דוחה מעמד לכל אנשי המעמד אלא לאותן שהיו מאותן שמתנדבין באותו היום בלבד שהיה קרבן עצים יו"ט לכל אחד ואחד ביומו וקשה לי דאי הא דקרבן עצים מדחה מעמד דתפלה אינו אלא לאותן שמביאין לקרבן עצים בו ביום. ובע"כ צריך לומר הא דתנן לקמן בחמישי באב בני פרעוש בעשירי כו' באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה באחד בטבת לא היה בו מעמד שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים והא מה' באב עד אחד בטבת הוי פחות מעשרים שבועות והמעמד היה נחלק לכ"ד חלקים כנגד המשמרות ואינו חוזר חלילה אלא לאחר עשרים וארבעה שבועות וכיון דקאמר באחד בטבת לא היה מעמד מפני קרבן עצים בע"כ אחד בטבת היה זמן המעמד של בני פרעוש דהא אינו נדחה המעמד אלא בפני אנשי המעמד והא כיון דאחד בטבת היה זמן מעמדם בע"כ אי אפשר להיות זמן מעמדם בחמשה באב ג"כ שאין בין זה לזה כ"ד שבועות ובפחות אין המעמדות חוזרין חלילה ובע"כ הא ה' באב דקתני לאו משום דקרבן עצים של אותו יום מעמדם היה ואין במנחה דהא ליתאדאין קרבן עצים שייכו מאנשי המעמד ולא נקט לה אלא דזמן עצים של חמשה באב הוא שלהם. והשתא תקשה מאי פריך בגמרא ולתני נמי באחד בניסן לא היה מעמד מפני שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים דבני ארח בן יהודה ואמר רבא זאת אומרת הלילא דראש חודש לאו דאורייתא ומאי קושיא דילמא משום הכי לא תני באחד בניסן לא היה מעמד מפני שלא היה אותה שבוע זמן מעמד של אנשי בני ארח ואין המעמד בטל אלא לאותן שקרבן עצים של בו ביום שלהם לפירוש הראב"ד:

הלכך נראה לי לפרש דכיון דעיקר טעמא דמעדות משום דאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו ואפילו יחיד צריך לעמוד על קרבנו ומפני שבקרבן ציבור אי אפשר לכל ישראל לעמוד עליו תקנו מעמדות שיהו שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנם הכא נמי תיקנום שבאותן ט' פרקים שהוא זמן עצי כהנים והעם שיהו אנשי מעמד שחל בשבוע שלהם מאחד מט' פרקים הללו שיהיו שלוחים של אותה משפחה לעמוד על קרבן עצים שלהם וחשו חכמים מפני טורח רבים של משפחה כולה שלא לטרוח כולן לבוא לעמוד על קרבנן מטורח של יחיד ועוד חששו יותר לטורח קרבן עצים משל יחיד המתנדב קרבן דכיון דהוא מתחייב בקרבנו מחמת נדר או חובה ועובר בבל תאחר לא חיישינן דילמא אתי למפשע מפני הטורח אבל קרבן עצים דלאו מפני נדר או חובה בא אלא מפני אבותם וחל עליהם קרבן עצים אם אתה מטריחם אתו לידי פשיעה לפיכך הטילו חכמים על אנשי המעמד להיות שלוחם בזה דאין להם טורח בכך דבלאו הכי כל עסקן בשבוע זו אינו אלא בטורח המעמד ובשביל זה אין להם הפסד וטורח כלל וזה נכון:

לפי שנאמר צו וכו' וכתיב תשמרו להקריב לשון ואביו שמר את הדבר כלומר שתשמרו אצל התמיד. ולמדנו שצריכין בני המשמר לעמוד על קרבן היום ולהתפלל עליו שיהא מקובל ברצון ועכשיו למדנו מהו מעמדות ומ"ט תקינו מעמדות. גליון לקוטי מהר"א פליף כ"י:

וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם. כתב הראב"ד ואי קשיא הא אמרינן לעיל על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים וכו' משמע דגם ישראל צריכין לעלות. לא קשיא שכך תקנו שיהיה בירושלים ישראל מיושבי העיר מעמד כדי שלא יצטרכו לעלות אלא שיתכנסו שם ויתענו ויתפללו. ואותן ישראל שבמעמדות חוץ לירושלים נדבת עצמן היתה אנשים מיוחדין מיחדין עצמם להתענות ולהתפלל על אחיהם אבל צורך הקרבן די להם באותן שבירושלים ומי שהיה מתנדב לעלות עולה. ולי נראה לפרש על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים כהנים לויים ישראל מכל משמרות כהונה ולויים וישראל היה מהם תמיד קבועים ועומדים תמיד בירושלים. נפקא מינה אם יארע אונס שלא יוכל המשמר לעלות שיהיו אלו מצויים שם. הגיע זמן המשמר לעלות כהנים עולים לעבודה לויים לדוכן אבל אנשי מעמד לא היו צריכין לעלות אבל מחוייבים היו כלם להתקבץ בעריהם להתפלל ולהתענות. תמיהא לי כיון שהמעמד אינו אלא שליחות כל ישראל שיעמדו על קרבנם אמאי לא יהיו הכהנים מקריבין קרבן והלויים שלוחי ישראל. למ"ד כל כהן ששוקל חוטא ודוקא העוברים על הפקודים חייבין לשקול ולא שבט לוי מצינו למימר כיון שלא נשתתפו עם כל ישראל לא מצו פטרי להו ודוקא מי שיש לו חלק בקרבן מקיים מצות עמידתו ואגבה שליחות כל ישראל. אבל למ"ד כל כהן שאינו שוקל חוטא אמאי לא פטרי להו ושמא כיון דכל שבט ושבט איקרי קהל כדאיתא בהוריות צריך שיהיה מכל שבט ושבט. תוספי הרא"ש. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:
ומאי דקשיא ליה להרא"ש אפשר לישב דהכתוב דמיניה ילפינן מעמדות הוא צו את בני ישראל וכו' תשמרו כמש"ל בשם גליון. א"כ תשמרו אבני ישראל קאי ומשו"ה תקנו המעמדות מישראל:

אלא בנפש שבעה. מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר (תהלים קלו) נאה להאמר על השבע: דאבי גובר. שם אדם או מקום: דשכיח בהו. יין ושכרות ופשעי ולא יאמרו הלל: מתני' בשלשה פרקים במוסף. מפרש בגמרא נעילת שערים. מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש וי''א נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם כדרך שמתפללין ביוהכ''פ: אלו הן מעמדות. המתענין מתפללין בעריהם שיתקבל ברצון קרבן אחיהם כדלקמן: לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו'. שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין על גבי קרבנם ומינו מעמדות להיות במקומם: נביאים הראשונים. שמואל ודוד בגמרא מפרש: על כל משמר. ארבעה ועשרים משמרות של כהנים היו ושמואל ודוד תיקנום ועל כל משמר היה מעמד בירושלים שקבועין ועומדין בעיר ועומדין על קרבן אחיהם ולבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר שישראל נחלקו לכ''ד מעמדות כנגד ארבעה ועשרים משמרות כדתניא בברייתא של מ''ט מדות והיינו דתנן היה מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים: כהנים ולוים. של משמר היו עולים בירושלים כהנים לעבודה ולוים לשיר ומכל המעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם: והשאר היו מתכנסין לעריהם. ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ומתענין ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם: וקורין במעשה בראשית. ובגמרא מפרש טעמא: ביום הראשון. של שבוע: קורין בראשית כו'. פרשה ראשונה ופרשת יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה תשעה פסוקים כדי קריאת כהן לוי ישראל וכן כולן: בששי ותוצא הארץ עד ויכולו. לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים לפיכך אומר ויכולו: פרשה גדולה. שבפרשיות הללו קורין אותה בשנים כגון פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה פסוקים היו קורין אותה בשנים כדאמרינן בגמרא יהי רקיע באחד וביום השני יהי רקיע באחד יקוו בשנים שיש בה ה' פסוקים ביום השלישי יקוו באחד שאין בה אלא ה' פסוקים ויהי מאורות בשנים שיש בה ו' פסוקים: וקורין אותה על פיהן. כל אחד בפני עצמו ובעי בגמרא מאי קאמר מעיקרא קתני פרשה קטנה כו' דמשמע דבספר תורה קורין והדר תנא על פיהם. פרשה בנעילה ליכא: כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית. אותן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם שיש בו הלל לפי שאין להן פנאי לעשות מעמדם שקורין את הלל ומפני ההלל היו דוחין את המעמד: קרבן מוסף. יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלים וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' מעמד דנעילה: קרבן עצים. בגמרא מפרש כגון אחד מט' זמנים ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד של מנחה מפני קרבן עצים מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו [ולא] של נעילה: כך היה רבי יהושע דורש קרבן מוסף אין במנחה. וטעמא מפרש בגמרא: זמן עצי כהנים והעם. שמתנדבים עצים: תשעה. באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבין קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים: בני ארח בן יהודה. שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן וספק להם עצים עד כ' בתמוז שהתנדבו בני דוד ארח שמואל ומשבט יהודה היה: בני דוד. ממשפחת דוד המלך: סנאה בן בנימין זתוא בן יהודה בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן ובגמ' מפרש אמאי מיקרו הכי: בני עדין באחד בטבת שבו שבו בני פרעוש שניה. ובגמרא מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים: באחד בטבת. שהיה ר''ח [וחנוכה] לא היה בו מעמד כו':

שאני בני מחוזא דשכיחי בהו שכרות. ולהכי היו אומרים הלל הגדול קודם שיאכלו וישתו ובפסוקי דזמרה נוהגין לומר שחרית ודווקא בפסוקי דזמרה קודם התפלה אבל בשעת תפלה אין אומרים אותו אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה: מתני' בכל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית. פי' דהיינו חנוכה דבשאר יום טוב לא משכחת לה בלא קרבן מוסף: קרבן מוסף אין בו נעילה. פירוש יום שקרבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודין הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה: קרבן עצים אין בו מנחה. משום דעד המנחה היו טרודים בקרבן העצים אבל יש בו נעילה דכל כך לא היו מאחרים עד שעת נעילה דאמר בן עזאי כך היה וכו':