מגילה ב ע"ב

דף ב - ב

והכי קשיא ליה: ומי אמר רבי יהודה דבזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה?

ורמינהי ממתניתין דלקמן: אמר רבי יהודה: אימתי הכפרים מקדימין ליום הכניסה, במקום שנכנסין בשני ובחמישי לעיירות לדין. אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי, אין בו קולא לבני הכפרים, ואין קורין אותה - אלא בזמנה.

משמע, דבמקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא - קרינן ביום הכניסה, ואפילו בזמן הזה, ולא חיישינן להא דמסתכלין בה?!

וסלקא אדעתין, דמשום הכי - מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.

ותמהינן: ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה דמתניתין - אדרבי יהודה דברייתא, מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה, הא בברייתא תני דרבי יהודה אמרה?! ^[32]

ומבארינן: רב אשי שמיע ליה, דאיכא דתני לה לברייתא כרבי יהודה, ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה. ומדקשיא ליה דרבי יהודה דברייתא - אדרבי יהודה דמתניתין, תריץ ואמר: מאן דתני לה כרבי יהודה - לאו דווקא. מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה - דווקא, דודאי רבי יוסי בר יהודה אמרה. ובאמת פליג רבי יוסי בר יהודה - ארבי יהודה דמתניתין, וסבר, דאין קורין אותה - אלא בזמנה.

שנינו במשנתינו: כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכ ו'.

מנהני מילי, דהמוקפין חומה קורין בט"ו?

אמר רבא, דאמר קרא: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו' עושים את יום ארבעה עשר". והרי נאמרו במקרא קודם לכן שני ימים: ארבעה עשר וחמשה עשר. ומדאמר קרא דפרזים [ערים שאין מוקפות חומה, ונקראות "פרזים" משום שמתוך שאין להן חומה - ישיבתן נפוצה ופרוצה] עושין בארבעה עשר, מכלל דמוקפין - עושין בחמשה עשר, דשדייה לקרא ד"חמשה עשר" - אמוקפין.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארבעה עשר, אבל מוקפין כלל וכלל לא עושין ^[33], והאי דאמר קרא חמשה עשר - שדי ליה אשושן, שעושין בט"ו כדרך שעשו בשעת הנס?

ומתרצינן: וכי בני מוקפין לאו ישראל נינהו, דאמרת דלא יעשו את ימי הפורים כלל?!

ועוד, הא "מהודו ועד כוש" כתיב [ואף על גב דלא כתיב האי לישנא בעניינא דעשיית ימי הפורים, הא כתיב "בכל מדינות המלך אחשורוש", דהיינו נמי מהודו ועד כוש], ואם כן, על כרחך דגם במוקפין עושין את ימי הפורים! וכיון דרק בני פרזים עושין בי"ד, שמעינן מינה, דבני מוקפין - עושין בט"ו.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארביסר, כדכתיב במגילה, ואילו מוקפין עושין בארביסר, וגם בחמיסר, כדכתיב: "להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה", דמשמע, שיעשו את הפורים שני ימים!? ומתרצינן: אי הוה כתב קרא: "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר" - הוה משמע כדקאמרת, דיעשו את שני הימים. אבל השתא דכתיב: "את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר", אתא מלת "את" בתרא - ופסיק ^[34] , למימר דהני - פרזים - בארבעה עשר, והני - מוקפין - בחמשה עשר.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארביסר, ואילו מוקפין, שלא נקבע זמנם בפירוש, אי בעו - יעשו בארביסר, אי בעו - יעשו בחמיס ר?

ומתרצינן: אמר קרא "בזמניהם". ודרשינן: זמנו של זה - פרזים, לא זמנו של זה - מוקפין. ואם כן, על כרחך דזמנם של מוקפין - בחמשה עשר דווקא ^[35].

ומקשינן: ואימא דיעשו מוקפין בתליסר, וקרא דכתיב "חמשה עשר" - נימא דמיירי בשושן, שיעשו הם בט"ו כבשעת הנס? ומתרצינן: כיון שלא מצינו שייחד הכתוב זמן למוקפין, מסתברא דיעשו כבני שושן, שעושין בחמשה עשר כבשעת הנס.

אשכחן עשייה דמשתה ויום טוב, דפרזים עושין בי"ד. דהא קרא ד"על כן היהודים הפרזים וגו' עושים את יום ארבעה עשר וגו'" - בעשיה מיירי.

אבל זכירה - קריאת המגילה - מנלן?

ואמרינן: ילפינן לה מהקישא. דאמר קרא: "והימים האלה נזכרים ונעשים", איתקש זכירה - לעשייה, דעבדינן לתרוויהו בחד יומא ^[36].

ואמרינן: מתניתין דאמרה דכרכין המוקפין חומה שקורין בט"ו, היינו דווקא מוקפין מימות יהושע בן נון - דלא כי האי תנא:

דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש - קורין בחמשה עשר.

מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה?

משום דמדמינן כי [כמו] שושן. מה שושן - מוקפת חומה מימות אחשורוש, וקורין בה בחמשה עשר, אף כל עיר שמוקפת חומה מימות אחשורוש - קורין בה בחמשה עשר.

ותנא דידן, דתלה במוקפין מימות יהושע בן נון, מאי טעמא?

יליף גזירה שוה "פרזי" - "פרזי" ^[37]. כתיב הכא במגילה: "על כן היהודים הפרזים", וכתיב התם בכיבוש ממלכת עוג על ידי משה ויהושע: "ויתן ה' אלקינו בידינו גם את עוג וגו' ונלכד את כל עריו וגו' ערים בצרות חומה גבוהה וגו' לבד מערי הפרזי הרבה מאד".

מה להלן, בכיבוש ממלכת עוג - מיירי בערים מימות יהושע בן נון ^[38], אף כאן, במגילה, מיירי בפרזים מימות יהושע בן נון. ואם הוקפה לאחר מכן, לא חשיבא מוקפת לענין מגילה.

והוינן בה: בשלמא רבי יהושע בן קרחה - לא אמר כתנא דידן, דבעינן מוקפין מימות יהושע, משום דלית ליה גזירה שוה ד"פרזי"

- "פרזי", שלא למד האי גזירה שוה מרבותיו [ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא אם למדה מרבותיו].

אלא תנא דידן, מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה דיליף משושן?

ותמהינן: מאי טעמא?! משום דהא אית ליה גזירה שוה ד"פרזי" - "פרזי", דהכי יליף מרביה, למילף הך גזירה שוה!

ומבארינן, הכי קאמר הגמרא: אי ילפת לה מגזירה שוה, אלא שושן, היאך קבעוה בחמשה עשר? דעבדא כמאן ^[39] ? לא כפרזים, שהרי פרזים עושין בי"ד ! ולא כמוקפין, שהרי לא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע ^[40] ?!

אמר רבא, ואמרי לה שאמרה כדי [שם חכם ^[41]]: שאני שושן, הואיל ונעשה בה נס, שניתן להם להרוג בשונאיהם שני ימים, ועל כרחם לא נחו עד ט"ו, להכי קבעו כך לדורות.

ומקשינן: בשלמא לתנא דידן, דסבירא ליה דבעינן מוקפת מימות יהושע בן נון, ורק שושן שאני, היינו דכתיב: "מדינה ומדינה ועיר ועיר". דמשמע דיש מנהג חלוק במדינות, ומנהג חלוק בערים. דהאי דכתיב "מדינה ומדינה" - לחלק בין המוקפות חומה, דהיינו בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון, שקורין בט"ו - למוקפת חומה מימות אחשורוש, שקורין בי"ד ^[42].

והאי דכתיב "עיר ועיר" נמי - לחלק בין הפרזים, דהיינו, בין שושן - לשאר עיירות, דשושן, אף על פי שאינה מוקפת מימות יהושע, קורין בה בט"ו.

אלא לרבי יהושע בן קרחה, דאמר, דאף מוקפות מימות אחשורוש - קורין בט"ו, בשלמא קרא ד"מדינה ומדינה", לחלק בין מוקפין מימות אחשורוש - לשאינן מוקפין אתא, דהיינו, בין שושן - לשאר עיירות.

אלא "עיר ועיר" למאי אתא, הא לדידיה אין עוד חילוק בין מוקפת למוקפת, או בין פרזים לפרזים?

אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא? הא לדידיה נמי תקשי! דכיון דאית ליה גזירה שוה ד"פרזי" - "פרזי", לחלק בין מוקפות מימות יהושע - לפרזים, קרא ד"מדינה ומדינה", דאמרת דאתא לחלק בין מוקפת מימות יהושע, למוקפת מימי אחשורוש - למה לי, הא ילפינן לה מגזירה שוה?

אלא, האי קרא ד"מדינה ומדינה" - לדרשה אחריתא הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא. דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו - אף על פי שאינו נראה עמו, וכל הנראה עמו - אף על פי שאינו סמוך [כדמפרש לקמן] - נידון ככרך.

ולהכי סמך קרא "עיר ועיר" ל"מדינה", למימר דעיר הסמוכה למדינה - תהא כמותה ^[43].

ועד כמה חשיב סמוך, שיהא נדון ככרך?

אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא והיינו שיעור מיל ^[44] . ותמהינן: ולימא בפירוש מיל, ואמאי קאמר: כמחמתן לטבריא?

ומבארינן: הא קא משמע לן, דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא ^[45] .

והשתא מייתינן עוד מימרות דרבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא, אגב הך דאמר לעיל בשיעור מיל [ולהלן בדף ג' ע"א, יתבאר המשך המקרא ד"מדינה ומדינה"]:

ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: האותיות מנצפ"ך ^[46] , שהן האותיות הכפולות שבא"ב [שיש להן שתי צורות, צורה אחת כשהאות באה באמצע מילה, וצורה אחרת כשבאה בסוף מילה], הצופים - נביאי הדורות ^[47] - אמרום ^[48] .

וסלקא אדעתין השתא, דהם חידשום.

ותמהינן: ותסברא? והכתיב: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" ^[49], ודרשינן מהאי קרא שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, משעת נתינתה, דדווקא אלה הן המצוות, ותו לא! ^[50] ועוד, האמר רב חסדא: מכיון שהיו האותיות חקוקות בלוחות משני עבריהם [כדכתיב: "מזה ומזה הם כתובים" ^[51]],

כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו. ואקימנא בגמ' פרזים. כתיב הכא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר. וכתיב התם לבד מערי הפרזי. מה להלן דכתיב הפרזי וקרי להני פרזי ומוקפות חומות דבהדיהן מימות יהושע בן נון כמו הנך קורין בט"ו ואימא מוקפין חומה קורין בי"ד וט"ו.

ופרקינן אי הוה כתיב את יום י"ד וט"ו כדקא אמרת. השתא כתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר. שמעינן הני בי"ד והני בט"ו לית מאן דעביד ב' ימים לכל מקום ומקום יומו יום אחד. תוב ליכא למימר דמוקפין אי בעו בי"ד אי בעו בט"ו דהא פרשינן לעיל מדכתיב זמניהן דייקינן דכל חד בזמנו.

וזמנו של זה לא זמנו של זה. כלומר אין הפרזים קורין בט"ו ולא המוקפין בי"ד. ואומר בי"ג כלומר מוקפין אי בעו בט"ו. אי בעו בי"ג. ופרקינן כשושן מה שושן אע"ג דלא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא. מיהא כיון דהיא מוקפת חומה קרו בט"ו. אף כל שהיא מוקפת חומה קרו בט"ו.

ואיתקש זכירה לעשייה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים.

מתני' דלא כר' יהושע בן קרחה דתני מוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו כשושן ותנא דידן אמר שאני שושן דאע"ג דלאו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא הואיל ונעשה בה נס לפיכך קראו בט"ו.

ואקשינן בשלמא לתנא דידן כתיב מדינה ומדינה עיר ועיר. מדינה ומדינה לחלק דאע"ג דתרווייהו מוקפות חומה אינון. המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קרו בט"ו. והמוקפות אחרי כן קרו בט"ו. והמוקפות אחרי כן קרו בי"ד.

עיר ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות. בשושן בט"ו בשאר עיירות בי"ד. אלא לר' יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי. ואמרינן ולתנא דידן כיון דגמר פרזים פרזים כדאמרינן מדינה ומדינה למה לו. אלא לכו"ע קרא יתירא הוא שנא' מדינה וכל הסמוך למדינה כמדינה היא. וכן עיר ועיר וכריב"ל דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. וכמה יהיה מחוץ לכרך הסמוך לו שיחשב כמו כרך. ואוקימנא מיל כמחמתן לטבריא וזה שיעור המיל:

א"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום. כלומר האותיות הללו חכמים תקנום. ואקשינן ואלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ופרקינן לעולם מתוקנים היו. וכן היה. מסורת בידם מהנביאים להיות הפתוחים באמצע תיבה. והסתומים בסוף תיבה ושכחום וחזרו הצופים ויסדום. והוא עוד אמר תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע כאשר למדו אותו כך לימדוהו לאחרים.

והא דאקשינן: ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה מוקים לברייתא כרבי יוסי ברבי יהודה. נראה לי דהכי פירושא, כיון דאיכא למימר דתרוייהו רבי יהודה וחדא כרבנן וחדא כרבי עקיבא, וכדמוקמינן להו בתיובתא, אם כן מאי דוחקיה לדחויי חדא מרבי יהודה ולאוקומה כרבי יוסי ברבי יהודה.

מאי טעמא לא אמר דהא אית ליה פרזי פרזי. וכדאמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) מלמד שמגילת אסתר ניתנה לידרש.

בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב (אסתר ט, כח) מדינה ומדינה ועיר ועיר. קשיא לי ומשפחה ומשפחה למה לי, דעל כרחין למאי דסבירא לן השתא דלתנא דידן קרא לחלק משפחה ומשפחה נמי לחלק, וכדמוכח בהדיא לקמן (מגילה ג, א) דאמרינן והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר קרא יתירא הוא משפחה ומשפחה למה לי, דאלמא למאן דמוקים לקרא לחלק לא איבעיא לן דפשיטא דכוליה קרא לחלק. ויש לומר דמוקי לה לכפרים ולחלק בין סמוך ונראה לשאינו סמוך ושאינו נראה, ואי נמי בין שנה זו לשנה אחרת לבני הכפרים מפני שאין להם זמן קבוע אלא ליום הכניסה.
ואף בירושלמי (פ"א סוה"א) מצאתי שהעמידו משפחה ומשפחה לכפרים, דגרסינן התם, ר' סימון בשם ר' שמואל בר' נחמן משפחה ומשפחה אלו הכפרים, מדינה ומדינה אלו הכרכים, עיר ועיר אלו העיירות.

אלא לרבי יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי. קשיא לי לימא עיר ועיר לחלק בין יש בה עשרה בטלנין לשאין בה. ויש לומר אם כן למה תלה אותו בעיר ועיר אפילו במדינה ומדינה נמי ישנו לדין זה. ועוד שאין הסברא שיאמר הכתוב עיר ועיר לחלק בדברים שתלויין במקרים.

אלא קרא יתירא הוא וכדרבי יהושע בן לוי וכו'. קשיא לי עיר ועיר למה לי. ויש לומר דדרשינן מיניה נמי עיר וכל הסמוך לו נידון כעיר, ונפקא מינה להקדמה שאינו מקדים ליום הכניסה.
ולענין פלוגתא דתנא דידן ורבי יהושע בן קרחה, קיימא לן כתנא דידן.
ויש מי שאומר דכיון דתלינן ביהושע בן נון אין הדבר תלוי אלא בארץ ישראל בלבד, אבל בחוצה לארץ אפילו במוקפין מימות יהושע אין קורין אלא בארבעה עשר. ובתוספות אמרו דאפילו בחוצה לארץ. והביאו ראיה מדאמרינן לקמן (מגילה ה, ב) רב אסי קרא בהוצל בארביסר ובחמיסר, והוצל מחוצה לארץ היא וכדאמרינן (כתובות קיא, א) נקיטינן בבל לא חזיא חבלי משיח תרגומא הוצל, ואינה ראיה דתרי הוצל הוו ובדרב אסי בהוצל דבנימין גרסינן. וראיתי בנמוקי הר"ם ב"ן נ"ר שהביא ראיה, דהא ודאי לרבי יהושע בן קרחה דאית ליה מימות אחשורוש אפילו מוקפין חומה שבחוצה לארץ אית ליה כשושן, וכדאמרינן בהדיא מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה כשושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר, ומדרבי יהושע בן קרחה נשמע לתנא דידן, דלא נחלקו אלא בזמן דהיקף אבל שיהא דין מוקפין נוהג בכל חוצה לארץ לרבי יהושע בן קרחה ולא לתנא דידן בהא לא איפליגו. ועוד דמתניתין סתמא קתני כרכין המוקפין חומה קורין, ובכל מקום תנן. וזו אינה ראיה, דדילמא כיון דתלי מימות יהושע סתמא דמילתא בארץ ישראל קאמר כיון דתלינן ביהושע, דמה ענין יהושע בחוצה לארץ. עוד הביא הוא נ"ר ראיה, מדגרסינן בירושלמי (פ"א ה"א) הכרך שחרב ונעשה של גוים איתא חמי בו אין קורין בחוצה לארץ קורין, אלמא בהדיא אמרינן דבחוצה לארץ קורין בכרכין שלהן כשל ארץ ישראל. וגם זו אינה ראיה מחוורת בעיני, דבגירסת הירושלמי מצאתי איתא חמי חוצה לו קורין בו אין קורין, וחוצה לארץ ליכא בספרים. ונראה לי פירושו, חוצה לו קורין מחמת הכרך כרבי יהושע בן לוי דאמר כל הסמוך וכל הנראה עמו נדון ככרך, והלכך כיון דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרות בט"ו משום דמגנו בתוך הכרך אף עכשיו שנחרב הכרך הסמוך לו והנראה עמו שלא נחרבו ולא נשתנו במילתייהו קיימי וקורין בט"ו כדינן הראשון, ומשום הכי קא מתמה חוצה לו שלא נתחייבו אלא מחמת סמיכות הכרך קורין בט"ו ובו שהוא היה עיקר אין קורין, כך נראה לי פירוש גירסת הירושלמי.
ואלא מיהו אותה ראיה ראשונה ראיה. ועוד נראה לי ראיה, מדאמרינן לתנא דידן שושן דעבדא כמאן, כלומר דהא אינה מוקפת חומה מימות יהושע ואינה אלא כעיר, ואם איתא דלתנא דידן אפילו המוקפין שבחוצה לארץ אין קורין כלל [בט"ו] ואפילו הכי שושן קריא בט"ו, הא מידע ידעינן דטעמא אחרינא אית לה, אבל השתא דקרו בכל חוצה לארץ במוקפין [בט"ו] וחזי להו לבני שושן נמי דקרו [בט"ו] איכא למימר דמשום הקפתה היא שקורין בה כמו שקורין בשאר הכרכין המוקפין שבחוצה לארץ.

וכמה מיל. ודוקא לסמוך, אבל נראה לית ליה שיעורא אלא כל שהוא נראה.

מנצפך צופים אמרום. צופים היינו נביאים שלאחר יאשיהו. ותדע לך מדאסיקנא (לקמן מגילה ג, א) שכחום וחזרו ויסדום, ועד מלכות יאשיהו היאך אפשר ששכחום והלא ספר תורה מונח בארון וכן הלוחות, אלא לאחר שנגנז הארון בימי יאשיהו הדברים אמורים.

הא דאקשינן הכא: והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. הקשו בתוספות והא איכא למאן דאמר התם בסנהדרין בפרק כהן גדול (סנהדרין כא, ב; כב, א) דעזרא שינה את הכתב כשעלה מבבל, דלמה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור. ותירצו התם מקרא אשכחו ודרוש, דכתיב (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת ודרשינן מיניה כתב העשוי להשתנות. ואכתי לא ניחא לי, דהא תנן לקמן (מגילה ח, ב) שהספרים נכתבים בכל לשון. אלא מסתברא דלחלף אותיות באותיות כההיא דסנהדרין דלקחו להם כתב אשורי חלף כתב עברי מותר ואין זה חידוש, אבל להניח את הכתב כמות שהוא ולהוסיף עוד אותיות זה חידוש ואינו רשאי. כך נראה לי.

ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. כתב רבינו תם ז"ל בספר הישר (חלק החידושים סי' תט עיי"ש) דלא גרסינן ליה הכא, דאילו מ(י)הא משמע דמנצפך היינו סתומות ובפרק הבונה בשבת (קג, ב; קד, א) אמרינן איפכא, דאמרינן התם מדפתוח שעשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר, ואקשינן עלה בשלמא פתוח ועשאו סתום עלויי עלייה דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דאמר ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום, דאלמא משמע דמנצפך היינו פתוחות, אלא התם הוא דגרסינן ליה אבל הכא לא שייכא ההיא קושיא.
ובתוספות אמרו דגרסינן ליה, ומשום דמספקא ליה לתלמודא אי בפתוחות מיירי וכדרב חסדא או לא, והכא הכי קא פריך, והא כתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות וכו' והלכך בין דמיירי בסתומות בין דמיירי בפתוחות קשיא ולכשתמצא לומר בסתומות כל שכן דקשיא מדרב חסדא דאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואף רבינו תם ז"ל חזר ואמר שאין למוחקו מטעם זה, דאילו מקושיא דרב חסדא הוה מצי לתרץ דמנצפך היינו בפתוחות אלא דקושיא דאלה המצות לא מיתרצא, ומשום דמספקא ליה הא דר' ירמיה אי בפתוחות או בסתומות אקשי מינה בפרק הבונה ואוקי לה בפתוחות וכי מטי הכא מוקי לה בסתומות לאקשויי עלה מדרב חסדא.

ופרקי' דכיון דאשתכח מאן דתני במתני' בהדיא ר"י בר יהודה הא ניחא ליה טפי לומר דההיא גר' לימא דייקא ואידך דגריס לה כדי טעותא מלאוקמה כתרי תנאי אליבא דר"י או חדא כרבנן וחדא כר"ע:

ואי' י"ג ופריק כשושן פי' ודאי כל הני ואי' ואי' דאמרי' בסוגיא לא פרכי ממש נינהו אלא לברורי דרך קושיא ותירוץ והיינו דאמרי' ואי' י"ג שיקראו עיירות בי"ד או בט"ו דבתרוייהו ליכא למי' כדלעיל וכרכים בי"ג ואע"ג דיהבי חשיבותא לעיירות טפי להקדים כרכים לעיירות ולקבוע להם ימים שלא היו למנוחה די' אה"נ והא ודאי לאו פרכא היא דליכא למפרך כי הא אלא ברורה וכדאמרי' כנ"ל:

אשכחן עשיה זכירה מנ"ל פי' עשייה היינו סעודה וכדגרסי' בירוש' נזכרים ונעשים נזכרים לקריאה נעשים לסעודה:

איתקש זכירה לעשיה פי' לענין קביעות הימים אבל לא לכל ענין שהרי חייב אדם לומר מ"מ בלילה וסעודה אינה אלא ביום דימי משתה ושמחה כתיב ימים ולא לילות וכדאמרי' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח אלא ודאי כדאמרי' דשאני קריאה בלילה דרבויי קרא מדכתיב ולילה ולא דומיה לי ולעולם בכלל ימים אלו ליכא לילות:

ותנא דידן מ"ט יליף פרזים פרזים גרסינן בירו' מגלת אסתר ניתנה לידרש ומסתברא לי דלאו למימרא דגמר פרזים פרזים בג"ש דהא לי' למימר דנעביד ג"ש מדאורייתא למגלה אלא לומר שניתנה לידרש ללמוד מלישנא שמשמעות לשון פרז"ים פרזים דמגלה לפרזים דאורייתא והוכחת לשון בעלמא הוא:

אלא לתנא דידן שושן דעבדא כמאן פי' כיון דאינה מוקפת חומה מיב"ן כי קרא בחמישה לא עבדא לא כעיירות ולא בכרכים ומדלא אשכח חידושא אחרינא בשושן אליבא דתנא דידן נמי אלא משום דאין הקפה מיב"ן שמעי' דלאו הכי ניחא ליה למאי דקריא בט"ו ואפי' לדתנא אע"ג דח"ל היא וזה ראיה למה שפירשנו במשנתנו דאפי' תנא דידן ח"ל בארץ לענין כרכי' דאי לא מאי ק"ל דהא חזי' דשושן רבותא אית ליה על שאר כרכים שאל"כ אפי' תהא שושן מוקפת חומה מי"בן תיקשי ליה כיון דח"ל היא היאך קרי' בט"ו ואלו בסוגי' משמע דלא ק"ל הא כלל דבהא ליכא רבותא בשושן שאף בח"ל קורין בכרכים ולא משכח שום רבותא בהא ולהכי בעי בדין הקפה דעבדה כמאן ופרקי' הואיל ונעשה בה נס פי' יהבו ליה חשיבותא למקרי בט"ו בכרכים גמורים:

ואמרי' בשלמא לתנא דידן היינו דכתי' מדינה ומדינה ועיר ועיר לחלק בין מדינה למדינה ועיר ועיר כדמפ' ואזיל וכ"ת ולדידיה מש' ומש' למה לי וכ"ת להביא משפחות כהונה ולויה וכדלקמן הא ליתא דלישנא דלקמן אמרי' והשתא דאמרת מדינה ומדינה לדרשה משמע כדאת' לחלק ניחא לן מש' ומש' לחלק דאי לא מאי והשתא דנקטינן וי"ל דהשתא דדרשינן ליה לחלק בין כרכי' שנכנסין בשני ובה' לשאינן נכנסין וכדמשמע מן הירושלמי שכתבנו לעיל ועו' אמר לשם ר' סימון בשם ר"ש אומר מש' ומש' אלו הכפרים עיר ועיר אלו העיירות מדינה ומדינה אלו הכרכים:

אלא קרא לכדריב"ל אתיא פי' דלא כתיב כפילא דלישנ' לחלק אלא כל א' מינייהו מייתר לדרשה ומדינה מייתר לכדריב"ל דאמר כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו וכו' דכיון דמגנו בתוך העיר בשעת צרה ומשתתפי לכל מילי כדידהו חשיבי לענין מ"מ וכ"ת ייתורא דעיר ועיר למה לי י"ל דלהאי נמי אתיא שכל הסמוך לעיר וכל הנר' עמו וכו' ואצטריך לרבויי בעיר וכרך דכיון שאין הדין כן לבתי ערי חומה אלא בחד מינייהו ה"א אין לך בו אלא חדושו כנ"ל ויתור' דמש"פ לקמן בעי לה ודריש ליה:

ועד כמה כמחמתן לטבריא והיינו מיל דהא קמ"ל דשיעורא דמיל כמחמתן לטבריא ולדידן פירש"י ז"ל במס' ערובין דמיל מהלך אלפים אמה ודעת רבותי כל סמוך הוא דמשערינן במיל דכיון שאינו נראה עמו לא חשיב סמוך ביותר ממיל אבל בנראה כל שהוא נראה עמו ומשתתף עמו בעיניהם ולית ליה שיעורא וקי"ל כתנא דידן דבעי מוקפות חומה מיב"ן:

הא דאמרי' מ"ט מנצפך צ"א לפי סדרהאותיות הל"ל כמנפץ אלא משום דמשמע צ"א וכאלו בעי לומר מן צופיך וכך הוא בירוש' והא צ"א לאחרי שיהיו כאלו קודם לכן הרי היו שם הארון הלוחות והכי אסיקנא דשכחו' וחזרו ויסדו' ובירוש' אמרי רצופי' היינו ר"א ור' יהושע:

ותסברא והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה הקשו בתו' דהא אי' מ"ד בסנהדרין פרק כ"ג דעזרא שינה את הכתב דמאי אשורית שעלה עמהם מאשור ותירצו דהתם קרא אשכחו ודרוש דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת כתב העשוי להשתנות כדאי' התם. ואחרים תירצו דהא לא חשיב חדוש משום חלוף הכתב בכתב אחר ואין חידוש אלא במניח הכתוב כמו שהוא אלא שמוסיף עליו אותיות כי הא דקס"ד הש"ס הכא מי' ודאי תמיהא מלתא טובא דהא רב חסדא קאמר דמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין משמע דכ"ע היא ואלו התם בסנהדרין אמרינן דאי' מ"ד שהתו' ניתנה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש וחזר ונתן להם בימי עזרא בכתב אשורית ואמרי' מאי אשורית שעלה עמהם מאשור שכתב הקדש הוא כתב בני אשור וזה תי' גדול שיהיה הכתב הזה המאושר שיש בכל קוץ וקוץ ממנו תלי תלים של הלכות יסודו' התורה כתב של בני אשור ויהיו הלוחות מכתב עברי ועוד בכתב עברי מה נס היה במ"ם וסמ"ך אבל ודאי אין ספק שזה הכתב הנק' אשורית הוא כתב הקדש שבלוחות וע"ש כך נקרא קדש וכן לשון הקדש ומעולם לא נראה הכתב ההוא אלא בלוחות אבל לשון הקדש כבר נודע לאבות ובני ישראל קודם מתן תורה ובו השם מדבר עם נביאיו וקדושיו ואע"פכ מתוך תומת וקדושת הכתב ההוא בעי' קיימי' לא היו כותבין אותו אפי' בספרים שכותב המלך או כל א' וא' לעצמו אלא היו כותבין אותו בכתב עברי שהוא כשנגנז הארון שכחום לאותיו' מנצפך וכשגלו לאשור וידעו בני אשור כתב זה נטלוהו להם או שהיה אצלם קודם לכן שנודע להם מספר הקדש מלבד כתב שלהם או שהיה להם וחמדו אותו ובני ישראל הורגלו בו עמהם משם ואילך וזה הוא שעלה מאשור ובימי עזרא ניתן להם לכתוב ס"ת ושאר כתובים וכדדייקי' מדכתיב וכתב הנשתון ור' היה אומר שמעולם לא נשתוה ובכתב זה ניתנה תורה לישראל גם בספרי הקדש ולמה נקרא שמו אשורית שמאושר בכתבו ולקמן כמכלתין קרי אשורי ללשון הקדש כדתנן והלועז ששמע אשורי' יצא דהא ודאי דכ"ע לשון הקדש אינו של בני אשור דהא אמרינן בירוש' אשור לשון אין להם כתב יש להם כלומ' כתב יש יש להם משלהם אבל אין להם לשון אלא משל אחרי' א"נ ה"ק דכתב שלנו יש להם אבל לא לשון שלנו וע"ש שהורגלו לכתוב בלשון הקדש בכתב אשורית זה נקרא בלשון אשורית וזה נ"ל נכון וברור ולפי זה אין במה ששינה עזרא את הכתב לכתוב ספרי תורה בכתב הקדש שום חדוש על התורה שהרי הכתב הזה כבר היה ידוע וניתן לנו בלוחות הברית:

והא דאקשינן מדרב חסדא דאמר מ"ם וסמ"ך שבלוחו' בנס היו עומדין ק"ל לר"ת ז"ל דהכא משמע דמן צופים היינו סתומות מדאקשינן ממ"ם סתומה שבלוחות ואלו בפ' הבונה במס' שבת אמרינן איפכא דאמרי' התם פתוח שעשאו סתום כשר דעלויי דאמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות וכו' אלא סתום שעשאו פתוח גרועי גרעיה דאמר רב חסדא מנצפך צ"א אתמה אלא מנצפך היינו פתוחות והנכון דמנצפך צ"א סתם והוה מספקא לתלמוד' אי פתוחות או סתומות ומ"ה פריך התם מפתוחות והכא מסתומות למימרא דהאי צ"א ממש בין דלהוי פתוחות בין דלהוי סתומות קשיא או מהא דהכא או מההיא דהתם הילכך התם אוקמה בפתוחות והכא סתומות ואקשינן מינה ובמסקנא הא אפרקא שפיר דכולהו מדאורייתא וצופים נמי בכולהו איהו ואדכרו לן הי מיניהו בסו' תבה והי מיניהו בראש תיבה ור"ת ז"ל היה אומר מתוך קושיא זו דל"ג הכא והא אמר רב חסדא אלא כמנפך בפתוחות הוה שמיע ליה מעיקרא כדאי' בפ' הבונה כפי מה שכתבנו וכן פירשו בתו':

ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בה בחמשה עשר מפני שנעשה בו הנס ר"ל ביום ט"ו ר"ל שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר ששאר עיירות הרגו בי"ג ונחו בי"ד ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו' הרי שהרגו אף בי"ד ולא נחו עד יום ט"ו ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס:

עיר שנסתפק לנו בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו מגדולי המחברים כתבו שקורין בה ביום י"ד וביום ט"ו ובלילותם אלא שאין מברכין על קריאתה אלא בי"ד וכך מפורש ברוב חבורי הקדמונים ולכאורה כך נראה מסוגיית הגמרא להדיא למטה ה' ב' בשמועת חזקיה קרא בארביסר וחמיסר אלא שמקצת אחרונים פרשו שכל כיוצא בזו אין קורין אלא בי"ד שכל הספקות מוטלות אחר רובן ולא נאמר בגמרא על עיר מסופקת שקורין בה בשני ימים אלא בעיר שנודע לנו בודאי שמימות יהושע הוקפה אלא שנולד לנו ספק בחומתה אם נקראת חומה אם לא כגון טבריא שצדה אחד חומה שמימות יהושע וצדה אחר ים ואנן מסופקים אם הקף הים נקרא חומה לענין זה אם לאו הואיל ולענין בתי ערי חומה אינו נקרא חומה ואע"פ שהדברים נראים כן כבר הכרענו בפירושנו כדעת הראשון ממה שנאמר על הוצל שקרא בה אחד מן החכמים בשני הימים ופירש הטעם בהדיא מפני שנסתפק לו אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו ומ"מ בתלמוד המערב בראשון של שקלים ובפרק זה אמרו בשם ר' חייא רבא הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה:

ולקצת הגאונים ראיתי שכל שנודע לו שנבנית בימי יהושע אלא שנסתפק בהקף חומתה אם היה מימות יהושע קורא בשניהם אבל כל שנסתפק אף בבנין אין קורין אלא בי"ד והדברים נראין:

אע"פ שביארנו שהכרכי' קורין בט"ו והעיירות בי"ד והכפרים מקדימין יש כרך שהוא כעיר ויש שהוא ככפר ויש עיר שהוא ככפר ויש כפר שהוא כעיר ויש עיר וכפר שהן ככרך כיצד כל הסמוך לכרך כשעור מיל הן עיר הן כפר אע"פ שאינו נראה עמו כגון שיושב בנחל וכל הנראה עמו אע"פ שאינו סמוך לו כגון שעומד במקום גבוה אע"פ שלענין בתי ערי חומה כל שהוא חוץ לחומה נדון כבתי ערי החצרים לענין מגלה נדון ככרך וקורין בחמשה עשר ונראין הדברים בנראה עמו שהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך על דרך מה שאמרו בחשבון ובבנותיה בית שאן ובנותיה ויש לפרש בששטח כל אותו כפר הנראה עמו נראה להדיא וגדולי המחברים כתבו שעור תחום שבת אף לנראה עמו ואין הסוגיא מוכחת כן ומ"מ לאיזה פי' שתרצה הרי עיר וכפר שהן ככרך:

כרך שנתיישב תחלה בבנין הבתים ולבסוף הוקף בחומה אע"פ שבימי יהושע הוקף הרי הוא כעיר וכפר לענין קריאת י"ד אבל אינו ככפר לענין קדימת יום הכניסה דלא גרע מעיר והרי לך מ"מ כרך שהוא כעיר וכן כרך זה נדון כעיר וכפר לדין בתי ערי חומה ר"ל שאין נותנין לה דין בתי ערי חומה לומר שאין גאולתו אלא שנה אלא דין ערי החצרים וא"ת היאך ידעו בימי יהושע איזו נתישבה תחלה ואיזו הוקפה תחלה אפשר על פי הדבור או שמא סתם ערים לפי מנהגם מוקפות חומה תחלה:

כרך שאין בו עשרה בטלנין אע"פ שהוקף מימות יהושע וכן עיר שאין בה עשרה בטלנין הרי הן ככפר ומקדימין ליום הכניסה ואפי' יש שם בטלנין הבאים משאר מקומות כגון סוחרים שהם פנוים ממלאכה הואיל ואינן קבועין בעיר והרי לך כרך ועיר שהם ככפר ועשרה אלו בטלים ממלאכה ועומדין מזומנין לבית הכנסת ובשאלתות פירשו שכלם נחלקין שלשה לדיינים ושליח שלהם ושני גבאי צדקה ואחד לחלוק עמהם את הצדקה וסופר וחזן ומלמד תינוקות:

ולקצת חכמי הדורות ראיתי שכל כרך או עיר שנמצאים שם עשרה מזומנים לבית הכנסת שחרית וערבית בשעת תפלה עד שאין תפלה בעונתה נפקעת מהם הרי הם כעשרה בטלנין ואין סוגית התלמוד מוכחת כן בשום מקום וכן כתבו בתוספות שכל המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו אף בלא בטלנין וזו שבכאן פירושה כרך גדול אלא שאינו מוקף חומה מימות יהושע וללמד שאע"פ ששיירות מצויות שם ואיכא עשרה בטלנין מעלמא אינו כלום ואין הדברים כלום שכל דבר למד לפי עניינו ומקומו וכל כרך האמור כאן פירושו במוקף מימות יהושע וכן י"מ אותה לענין בתי ערי חומה ואין זה כלום דבטלנין לדין ערי חומה מה טיבן ועוד שכל שנאמרה כאן בסתם לענין מגלה נאמר אלא שאותן שבאו מכח מקראות של בתי ערי חומה נדונות כן אף לדין בתי ערי חומה כפר שאין בו עשרה בני אדם הואיל ואין מתכנסין בבתי כנסיותיהם שאין קריאת התורה בפחות מעשרה אין קורין אלא בארבעה עשר וכן כתבוה גדולי המחברים והרי כפר שהוא כעיר כרך שהיה מוקף חומה מימות יהושע וחרבה חומתו ואינו מוקף עכשו הואיל וכבר הוקף מימות יהושע קורין בט"ו:

קרא דמדינה ומדינה עיר ועיר לדרשא אתיא כדריב"ל דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך פי' ולהכי איצטריך עיר ועיר לחלק בין עיירות הסמוכות לכרכים לשאר עיירות:

אלא כוליה לדרשא הא דאתא כדריב"ל כו' פירש ולהכי אתא מדינה ומדינה שיש חילוק ביניהם שיש מדינה שכוללת כפרים עמה דהיינו הסמוך ונראה ויש שאינה כוללת לא סמוך ולא נראה וכך יש לדרוש נמי בעיר ועיר שכפר הסמוך לו ונראה עמו הרי הוא כעי רואניו רשאי להקדים שהכל הם כעיר אחד:

מנצפך צופים אמרום כו' עד ועוד אמר רב חסדא ממין וסמכין שבלוחות בנס היו עומדים כתוב בספר הישר דלא גרסי' הכא מילתא דרב חסדא משום דמשמע הכא דמנצפ"ך הם אותיות אחרונות דהא רב חסדא על מה סתומה קאמר ובפ' הבונה משמע דמנצפ"ך הוו אותיות הראשונות דאמרי' התם אמר רב יהודא מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל כו' ומקשה תלמודא מי דמי מם דשם גדול שם משמעון ומשמואל כו' ומקשה תלמודא מי דמי מה דשם סתום מם דשמעון פתיח ואמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר דתנאי ר' יהודא בן בתירא אומר טומאה בפני ונסכיהם בששי ונסכי' בשביעי כמשפטם הרי מם מיכן לניסוך המים מן התורה. ומפתוח ועשאו סתום כשר סתום ועשאו פתוח כשר כו' עיין בפ' הבונה במהדורא תנינא:

תוס' בד"ה ועוד האמר רב חסדא כו' ואר"י דתלמודא מסיק ליה כו' והכא ה"ק כו' ועוד את"ל דבסתומות איירי נמי תקשה והאמר רב חסדא כו' עכ"ל כצ"ל מתוס' בפרק הבונה ופי' דהתם בפ' הבונה תלמודא מסיק ליה לאוקמא הא דרבי ירמיה בפתוחות משום דמעיקרא ידע התם מלתיה דרב חסדא ולא הוה קשיא ליה התם מעיקרא מאלה המצות גם דמעיקרא איירי התם לפלוגי בפתוחות כדקאמר סתום ועשאו פתוח כו' פתוח ועשאו סתום כו' מש"ה העמיד הך דרבי ירמיה נמי בפתוחה ולא תקשה כלל מדרב חסדא אבל הכא ה"ק מעיקרא ותסברא מאלה המצות ולא ידע כלל לפלוגי בין סתומות לפתוחות ומהך קושיא דפריך מעיקרא אלה המצות אתותב ר' ירמיה בין בפתוחות בין בסתומות ואם כן שפיר קא מקשה לפום הך סברא דבסתומות מיירי הא דר' ירמיה תקשה ליה נמי הא דרב חסדא ועד"ז יתפרש מ"ש וכפר"ת ז"ל שהגיה כו' ומשני אין מהוו הוו ולא קשיא מידי דר' ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי כו' ר"ל דלמאי דמשני בין התם בין הכא אין מהוו הוו ודאי דלק"מ אי דרבי ירמיה מוקי לה נמי בסתומות ומש"ה כי פריך במגילה מהא דרב חסדא ולא בעי לאוקמא הא דר' ירמיה בפתוחות כדמוקי לה בפ' הבונה דהכי אורחיה דמקשה זיל הכא קא מדחי ליה להפך הסברא לפי הקושיא כפרש"י התם ע"ש והכא מאלה המצות נמי פריך מעיקרא דליכא לפלוגי בין סתומות לפתוחות לפום הך סברא אי איירי בסתומות פריך נמי מרב חסדא כיון דמשני שפיר אין מהוו הוו ולאוקמא אפי' בסתומות כסברת המקשה ודו"ק:

מנצפ"ך צופים כו' והכתיב אלה המצות כו' כל דברי המאמר מפורש פרק הבונה בחידושי הלכות ואגדות גם כאן עיין בחידושי הלכות על דברי התוס' גם עיין בחידושינו פרק כ"ג:

גמרא אלא שושן דעבדה כמאן. פרש"י היאך עשו בט"ו. ק"ל אי על שעת הנס קפריך הא אז עשו מעצמן ביום נייחא שלהן ואי פריך על לדורות הא לא אשכחן בהמגילה דיעשו בט"ו וכן במשנה ליתא דינייהו גם לישנא ולא כמוקפין דבגמרא מחוסר ביאור אשר ע"כ נ"ל דהקושיא היא איך תעשה לדורות לא כפרזין דהכתיב כימים אשר נחו והם לא נחו עד ט"ו ולא כמוקפין דהא פרזי היא. וכפי ששמעתי מפרסי אחד אשר שושן הישנה כבר נחרבה עד היסוד יתכן שגם בימי חכמי התלמוד היתה חריבה וידוייק שפיר דעבדה דהוא לשון עבר ואולי שגם בימי רבי היתה חרבה ולכן לא הזכיר דינה במשנה:

רש"י ד"ה מהודו ועד כוש כתיב. דכתיב וישלח ספרים וגו' בכל מדינות כו'. כצ"ל:

גמ׳ הא קמ״ל דשעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא נ״ב אע״ג דידוע שיעור מיל אלפים אמה. יש שאינו בקי במדידה. יוכל לשער בהליכה של שיעור זה ובפסיעות. וא"ת הא כבר שמעינן דכוותה כממגדל נוניא עד טבריא מיל (פסחים מ"ו א') תרתי למה לי. וצ״ל דהתם בפסחים משער בהילוך כדדייק לישנא דכדי שילך כו׳ והכא במיל דראיה קמשער. וטבריא בעמק היא כדאיתא בר׳׳ה (ל"א ב׳ ועי׳ רש"י שם. ועי׳ בשבת קי״ח ב׳ רש"י ד"ה ממכניסי שבת כו'] וכן חמתן שפולי ההר היא יושבת עיין עירובין (ס"א א') והיה ההר מפסיק בין שתיהן. והיינו כדאמרינן לקמן (ג׳ ב') סמוך ואינו נראה כגון שיושבת בנחל (ועי׳ בהגר"א א״ח סי' תרפ"ח ס׳׳ק ו):

מַנְצְפַּ"ךְ צוֹפִים אֲמָרוּם. לעיל במסכת שבת דף ק"ד כתבתי טעם בהא דנקטי להו שלא כסדרן יעוין שם. ובשם הראב"ע [הרבי אברהם בן עזרא] ז"ל כתבו דנקטי להו על פי סדר ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ, והוא דרך הסוד ורמז דק.

מֵ"ם וְסַמֵּ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין. נראה לי בס"ד הטעם שהעמיד השם יתברך אותיות אלו בנס, לרמוז שיעשה לנו נס להצילנו מן מ"ס דפלוני [סמא״ל] ומקליפת כלב הנקרא 'מס' ומשר השכחה שנקרא 'מס' בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה מאה ואחד דגובר על מס [100] ואנחנו ניצולים מן שלשה מיני מס הנזכר על ידי מֵ"ם וְסַמֵּ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת שהם רומזים לבינה ותבונה, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל שבינה ותבונה מסמים עיניהם של הקליפות כידוע, ולכך בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין.

מדינה ומדינה ועיר ועיר. פרש"י גבי זכירה ועשיה כתי' רצה בזה דלא תקשי דלמא עיר ועיר לחלק בין עירות לכפרים דכפרים נמי מיקרי עיר פרוז בלי ספק לכן כתב דגבי זכירה ועשיה כתיב ואלו כפרים לא מיפלגי מעיירות אלא לענין זכירה אבל לענין עשי' לא מיפלגי דהרי שמחה אינו נוהגת אלא בזמנה כדלקמן ואע"ג דקרא דבזמניהם דמני' ילפי' זמני' הרבה תקנו להם חכמים כתי' בי' להיות עושי' וילפי' זכירה מעשי' וא"כ איך תקנו בכפרים קריאה בלא עשי' י"ל כמ"ש הראשונים ז"ל דאנשי כה"ג לא כיונו אתקנתא דכפרים כלל וכלל אלא שתקנו אלו זמנים להיוצא בשייר' וכדומה שיכול להקדים וחז"ל ראו שגם תקנתא דכפרים צורך גדול הוא ונתנו להם אותן הימים וכיון שראו שלכפרים די להם בקדימת הקריאה לחוד הניחו העשי' ביומו ואה"נ היוצא בשייר' באופן שלא יכול לשמוח בפורים כלל או שלא יכול לשלוח מנות יקדים מי"א י"ב י"ג ואילך דהרי עשי' בהאי קרא כתיבא וק"ל:

בגמרא ורמינהו אמר ר"י אימתי במקום שנכנסין כו' מקום שנכנסין בב' וה' מיהא קרינן אפילו בזמן הזה. פי' כיון דר"י במתניתין דלקמן אמרה למילתיה אמתניתין דר"פ וכיון דלישנא בתרא דרבה בב"ח אמר ר' יוחנן שהמשנה דר"פ הן דברי ר"ע סתימתאה א"כ ע"כ איירי מתני' בזמן הזה כמ"ש בסמוך ללישנא קמא דמוכח דר"ע איירי בזמן הזה מסתימת לשון המשנה כ"ש ללישנא בתרא וא"כ ממילא מוכח דלר"י נמי בזמן הזה מיהא קרינן כמתני' דידן בר"פ דעלה קאי וק"ל:

שם ואימא פרזים בארביסר מוקפין כלל וכלל לא. הא דקס"ד למימר הכי יש לפרש לפי שיטת הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דעיקר הנס היה על יושבי פרזות משא"כ מוקפין לא הוו בסכנה כ"כ ע"ש:

מנצפך צופים אמרום. רבים שאלו מ"ט אמרו מנצפך ולא אמרו כסדר האותיות. והתוספות כתבו דנקטי הכי לרמוז מן צפך ר"ל מן צופים כמ"ש מנצפך צופים אמרום. והמעיין בספר ערכי הכינויים להרמ"ז ז"ל במערכת מם בסוד מנצפך יתישב לו זה על דרך האמת:

אתא את ופסיק. נשאל הרב שער אפרים א"ח סי' מ"ח דכפ"ז אמאי לא אמרינן הכי אקרא דכתיב ורחצו את ידיהם ואת רגליהם דאמרינן מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית ואימא את הפסיק. ותירוץ הרב שם דחוק. גם מה שתירץ הרב בנו בהגהה שם במ"ש פ' מרובה את פסקיה וכו' וי"ו ערביה דהכא לא שייך למימר לא סגי דלא כתיב את לאפסוקי ולהכי לא אמרינן וי"ו ערביה אמנם התם אצטריך את לאפסוקי לאפוקי מסברת ר"י בר יהודה בזבחים דף י"ט דמניח ב' ידיו זו ע"ג זו וכו' והו"א ידים לחוד ורגלים לחוד אתא וי"ו ערביה שמניח ידו הימנית וכו' ע"ש באורך. יש להשיב דאמרו שם בזבחים לר"י בר יהודה הפלגת אי אפשר לעשות כך וכפ"ז אמאי אצטריך את לאפוקי ר"י בר יהודה הא למ"ד מניח ידו הימנית וכו' סבר דעמידה מן הצד לא שמה עמידה וא"כ א"א לעשות כדאמר ר"י בר יהודה ואמאי אצטריך את ומאחר דאין לומר לא סגי דלא כתיב לאפסוקי הוי כהא דידן דאמרינן אתא את ופסיק והדרא קושיא לדוכתא. ותו דא"כ תקשי לר"י בר יהודה דאמאי כתיב את דלדיךיה לא שייך לומר לא סגי דלא כתיב את לאפסוקי. והיותר נכון בזה מ"ש הרב מופת הדור מהרח"א באש דת דף י"ט והרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא בס' ישרש יעקב דף נ"ח ע"ש:

ואימא בתליסר כשושן. עמ"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' תרפ"ח על דברי הרמב"ן והר"ן והאחרונים בס"ד:

דאריב"ל כרך וכו' עד כמה וכו'. עמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף שם סי' תרפ"ח אות ח' ובס' הקטן מחב"ר שם בס"ד:

מנצפ"ך צופים אמרום. פירש"י צופים אמרום נביאי הדורות. והרשב"א בחידושיו כתב הם נביאים שאחר יאשיהו ותדע לך מדאסיקינן שכחום וחזרו ויסדום ועד מלכות יאשיהו היאך אפשר ששכחום והלא ס"ת בארון וכן הלוחות אלא לאחר שנגנז הארון בימי יאשיהו דברים אמורים עכ"ל וכ"כ הריטב"א הביא דבריו הרב עין יעקב. אמנם התוס' בשם ר"ת כתבו דהצופים הללו היו לאחר ששרף אמון התורה ולכאורה קשה דאיך שכחום והלא הארון והלוחות היו שם דהרי יאשיהו בן אמון הוא שגנז הארון כמבואר פ"ק דכריתות ופ"ג דהוריות. וביותר קשה על מהרש"א באגדתיה פ' הבונה שכתב דשכחום אחרי מות משה בימי יהושע ע"ש ואיך אפשר דשכחום והרי הארון והספרי תורה שכתב משה רבינו ע"ה לכל שבט עמהם. והיה אפשר לישב דכיון דשכחו אותיות הכפולות לגמרי כדמשמע מדר' ירמיה דקאמר צופים אמרום וממ"ש שכחום וחזרו ויסדום דשכחו גוף האותיות לגמרי לכך לא נתנו לב לראות הס"ת והלוחות דלא שנסתפקו שאז היו מכריעים מהלוחות וס"ת אבל שכחו לגמרי. אמנם עדיין ק' שהרי תקנת משה רבינו ע"ה לקרות בס"ת בשבת כמ"ש פ' מרובה ואפי' אם שכחו לגמרי כשהיו קוראים הפרשה בשבת בס"ת עיניהם תחזינה משרים והקורא בס"ת הגיעו כפו"ל. ותו דלמאי [ד]משני מעיקרא אין מיהוה הוו ולא הוו ידעי הי באמצע והי בסוף משמע דכבר ידעו דאיכא באמצע ואיכא בסוף ונסתפקו הי נינהו באמצע והי נינהו בסוף וזו היא שקשה דיכריעו מהס"ת והלוחות. והיה אפ' לדחוקי דאה"נ דלשינויא דלא הוו ידעי הי באמצע צ"ל דהיה אחר שנגנז ארון אבל למאי דמסיק שכחום וחזרו ויסדום איכא לאוקומא קודם שנגנז ארון אלא דקשה מקריאת ס"ת בכל שבת. ותו קשה דכל אדם יש לו ס"ת תפילין ומזוזה ואיך אפשר ששכחום בהיות דבר הרגיל לכתוב תדיר ס"ת ותפילין ומזוזות מתוך הכתב. והיה אפשר לומר דמשו"ה כתב ר"ת דהוה עובדא אחר ששרף אמון התורה. ובכל זאת לא הונח לנו ואינו מתישב יפה והגם דהרב מהר"ש יפה ביפ"ת בראשית דף י"ג ע"ד כתב על דברי ר"ת ונכון הוא. הרב ז"ל עצמו ביפה מראה בפרקין סי' יו"ד כתב דעדיין הדבר קשה:
והריטב"א .הביאו הרב עין יעקב כתב שעל ידי שלא היו ישראל משתמשים אלא בכתב עברי שהלוחות לבד היו בכתב אשורי לדעת ר' יוסי פ' כ"ג דאמר בכתב עברי נתנה תורה לכן משנגנז ארון נשכחו אותיות מנצפך עיין בדברי קדשו באורך. והרב יפה מראה בפרקין סי' ח' וסי' יו"ד דרך קשתו והרבה לתמוה על דברי הריטב"א טובא כאשר הרואה יראה בספרו. והאמת דלשון הבבלי והירושלמי דחיקי טובא לדעת הריטב"א כמ"ש הרב הנז' וגם מה שהקשה מהירושלמי דקאמר דלמ"ד בדעץ נתנה תורה עי"ן מעשה נסים דמוכח שהלוחות גם כן היו בכתב עברי היא תמיהה קיימת על הריטב"א. וביותר קשה שהוא הזכיר בדבריו בסופן תחילת הירושלמי הזה דתני אשור כתב יש להם ואיך נעלם ממנו סוף לשון הירושלמי. ומדברי הירושלמי למדנו דרב חסדא דאמר מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין כמ"ד בכתב אשורי נתנה תורה והרב עין יעקב הקשה דשם פ' כ"ג אמרינן אמר מר זוטרא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי וכו' בררו להן ישראל כתב עברי ולשון הקדש והניחו להדיוטות כתב עברי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי ומשמע דרב חסדא ס"ל שבכתב עברי נתנה תורה עש"ב ואפשר לומר דרב חסדא לאו אהך קאמר לה אלא במילתא אוחרי דאמרו הדיוטות פירשה רב חסדא והש"ס מייתי לה עלה דהך דקמן. א"נ דרב חסדא אהך אמרה לפרושי הדיוטות ולא חש שנטעה דאיהו סבר בכתב עברי נתנה תורה דכבר השמיענו דמם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין ושם גילה דעתו דנקיט כמ"ד בכתב אשורי נתנה תורה ודוחק:
והרב .יפה מראה תירץ לקושית הריטב"א דמה שהקשה הש"ס מדרב חסדא בפשיטות למ"ד מנצפך צופים אמרום היינו משום דהש"ס סבר בכתב אשורי נתנה תורה דדעת ר' יוסי שאמר בכתב עברי דלא כהלכתא ועפ"ז תריץ יתיב שם ביפ"מ מס' חגיגה פ"ב סי' י"ב וביפה תואר בראשית פ"א סי' י"ג מאי דאמר ר' יונה בשם ר' לוי בבי"ת נברא העולם מה בי"ת סתום וכו' וכתב וז"ל ואע"ג דאיפליגו תנאי בהך מילתא ולפי דברי האומר בכתב עברי נתנה תורה אין מקום לטעמיה דר"ל וכו' מ"מ ל"ק דקושטא לאו כמ"ד בעברי נתנה תורה דאף דבעל העיקרים כתב דזו דעת רבים לגבי יחיד ושהאמוראים דעתם כן וכו' כבר סתר בעל עין יעקב כל ראיותיו מהגמרא בדברים ברורים דאדרבא זו דעת יחיד ודחויה וכו' גם הרמב"ם במס' ידים וכו' ואתיא הא דר' לוי כהלכה עכ"ל ואחד הרואה דברי הרב מהר"י ן' חביב בעל עין יעקב בעיניו יראה כי מ"ש דסברת מ"ד בכתב עברי נתנה תורה יחידאה ודחויה היינו קודם שהביא דברי האמוראים שסברו כר' יוסי. אמנם אחר שהביא דברי האמוראים נראה מדבריו דלא מצא מקום פטור זולת דאפילו למ"ד בכתב עברי הלוחות היו בכתב אשורי וכדברי הריטב"א וגם כתב על דברי הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל ובחר הרב בדברי רבי אעפ"י שהוא יחיד וכו' עפ"י שיטתו דכל מחלקת שאינו בא לידי מעשה וכו' ע"ש ומדבריו מוכח דעשה עיקר מהאמוראים דסברי כר' יוסי וקרי לרבי יחיד בטעם קריאת השם ע"ש באורך ואלו הרב יפ"מ הביא תחילת דברי הרב הכותב ולא בירר שיחותיו במה שנסתייע הר"ב העיקרים מהאמוראים שנראה שגם הרב עין יעקב מחזיק בזה אם נאמר שלא כהריטב"א ואפשר דגם הלוחות היו כתב עברי כאשר יראה המעיין:
ואולם .נראה דלא קי"ל כר' יוסי דהא התם בסנהדרין רב ושמואל ור"י ורב אשי דבתרא הוא מהדרי ליתובי דברי ר"ש דאמר דכתב זה לא נשתנה דכל חד מינייהו פריק מאי דאקשי לר"ש מאי לא כהלין כתבא למקרי ומשמע דכלהו סברי כר"ש וגם רב חסדא סבר הכי ונקיטינן כוותייהו ומעתה מ"ש הרמב"ם במס' ידים אתי כהלכתא וכדעת רבים. ומ"ש ר' לוי מה בי"ת סתום וכו' אתי כהלכה.
איברא .דיש להעיר דלפ"ז ר' לוי סבר דבכתב אשורי נתנה תורה והרי ר' לוי משמע דסבר כרבי יוסי דבכתב עברי נתנה תורה דהרי אמרו בירושלמי משם ר' לוי למה נקרא אשורי שעלה עמהם מאשור וזה כדברי ר' יוסי דאמר בכתב עברי נתנה תורה וכ"כ מהר"ש יפה שם סי' ז' וגם ר' לוי קאמר דלמ"ד בדעץ נתנה תורה עי"ן מעשה נסים ולמ"ד אשורי סמ"ך נס אלמא למ"ד בכתב עברי נתנה תורה גם הלוחות היו בכתב עברי ומאחר שכן מאי קאמר ר' לוי מה בית סתום וכו' דמשמע דבכתב אשורי נתנה תורה וכמ"ש מהר"ש יפה וכמו שנאמר. ונראה דלעולם ר' לוי ס"ל כר' יוסי דבכתב עברי נתנה תורה ומאי אשורי שעלה עמהם מאשור ואפ"ה קאמר מה בי"ת סתום דכיון דכתב זה קדש ועל כל קוץ וקוצי האותיות שם רמז סודי התורה ומאי דקאמר שעלה עמהם מאשור היינו שנתחדש לישראל על ידי מלאך ומה שלא נכתבו הלוחות בכתב זה המקודש היינו שנשמר לעזרא לכבוד ולהתגדר בו וכמ"ש מהר"ש יפה בפרקין סי' ח' וא"כ אית לן למימר שהקב"ה שברא העולם בבי"ת היינו בבי"ת אשורי המקודש והיינו דקאמר ר' לוי מה בית סתום וכו' והמעיין ישר יחזה דקצת קושיות שהקשה עוד הרב יפה מראה על הריטב"א בנקל יש לישבם ואין להאריך:
ואחר .שנים רבות סמוך למספר ארבעים שכתבתי זה נדפסו תשובות הרדב"ז ח"ג בעיר פירד"א וראיתי להרב ז"ל סי' תמ"ד שהאריך בזה וכתב דהריטב"א לא ראה הירוש' גם עמד ברומיא דרב חסדא דידיה אדידיה ולא שוה לו לומר כמו שכתבנו בסמוך. ומסיק הרב ז"ל דלוחות ראשונות מעשה אלהים המה ואליבא דכ"ע נכתבו באשורית ואף לר' יוסי ודעמיה דסברי דבכתב עברי נתנה תורה סבר שהלוחות הראשונות היו כתובות בכתב אשורי והמכתב הראשון והלשון היו קדש קדשים וכשירד משה מן ההר והלוחות בידו וירא את העגל פרחו האותיות מרוב קדושתן כי כל אות מורה על סוד יחודו וכו' אח"ך כתב לוחות שניות בכתב עברי וכו' והיינו דכתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו משמע הדברים אבל לא הכתב עצמו וז"ש בראשונות והמכתב מכתב אלהים הוא ובלוחות שניות כתוב כתוב לך את הדברים האלה ומרע"ה היה מכיר כתב אשורי המקודש ויודע סודותיו וכו' ומסר אותו ליחידי סגולה על פה וכו' אח"ך בימי עזרא דבעו רחמי איצר דע"ז וקטלוה היו ראוים לכתב הקדש אשורי המורה על סוד יחודו וכו' ובזה ניחא ב' המאמרים של רב חסדא וכו' עכ"ל בקצור:
ואחד .הרואה דברי הרב ז"ל כל אשר בתוכו יתמ"ה דנראה מדבריו דמרע"ה כתב הלוחות שניות שכן כתב ובלוחות שניות כתוב כתוב לך את הדברים האלה אלמא סבר דמשה רבינו ע"ה כתבם. ויקשה דהאי קרא דכתוב לך וכו' כי ע"פ הדברים דרשינן ליה בגיטין דף ס' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב אלמא בתורה שבכתב נאמר ולא בלוחות. והרי קרא כתב בריש ענינא ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים וכו' אלמא ה' אל משה אמר פסל וכתבתי משמע דכב יכול יכתוב והרב ז"ל עצמו הביא הך קרא תוך כדי דיבור. והרי הרמב"ן בפירושו סוף פ' תשא על פסוק ויכתוב על הלוחות את דברי הברית פירש וז"ל. ויכתוב אלהים על הלוחות פי' ה' ולא יחזור למשה כי כן אמר וכתבתי על הלוחות וכן במשנה תורה ואפסול ב' לוחות אבנים כראשונים ואעל ההרה ושני הלוחות בידי ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ומפני שאמר כמכתב הראשון ידענו כי הם כתובים באצבע אלהים ויהיה פי' וכתבתי באצבעי וכו' עכ"ל עין רואה דהרמב"ן כתב הפך דברי הרב ז"ל כמבואר בא"ר לח"י רואי:
אמנם .אין מכל זה טענה על הרב הרדב"ז כלל דהוא כתב הכי משום יתובי דעתא דר' יוסי ודעמיה דאמרי בכתב עברי נתנה תורה. אמנם כבר מסיק הרב ז"ל בסוף תשובתו דרוב התנאים והאמוראים ס"ל שבאשורי נתנה תורה וכן הוא סברת הרמב"ם בפי' המשנה במס' ידים ע"ש ומאחר שכן גם הרמב"ן בפירושו סבר הכי לדעת מ"ד כי באשורי נתנה תורה שסברא זו נראית נכונה ולדעת זה שפיר פירש הרמב"ן. ודברי הרדב"ז מיוסדים על אדני פז דברי רז"ל בשמות רבה פ' מ"ז וז"ל ד"א כתוב לך אמר הב"ה למשה הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם כדכתיב כתובים באצבע אלהים אבל השניים כתוב אתה ולואי אתן בו ידי וכו' הה"ד ואכתוב על הלוחות עכ"ל הרי דנמצא סברא במדרש דדריש כתוב לך שיכתוב הלוחות שניות ומה שאמר ה' ואכתוב על הלוחות הוא כב יכול שיתן יד לסייע למשה רבינו ע"ה ושפיר קאמר הרדב"ז דבלוחות שניות כתיב כתוב לך. ומ"ש וכתבתי על הלוחות פירשו ז"ל שאתן יד כב יכול:
ברם .אכתי יש להעיר על הרדב"ז שהרב ז"ל דייק מאי דכתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו משמע הדברים ולא הכתב עצמו ומזה הכריח פירושו דבשניות היה כתב עברי וכו' והרי פ' עקב מקרא מלא ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון והרי דגם על הכתב אמר כמכתב הראשון ואיך הרב ז"ל רצה לומר דלוחות ראשונות היו בכתב אשורי ולוחות שניות היו בכתב עברי ודייק מדכתיב הדברים אשר היו:
הגם .הלום ראיתי להרב ברכת הזבח בספרו ברכת שמואל פ' פקודי שהסכים גם הוא דלמ"ד בכתב עברי נתנה תורה מודה שהלוחות הראשונות נכתבו אשורית והביא מאמר ש"ר הנז'. ומ"ש בתוך דבריו וז"ל שבלוחות שניות נשתנה שנכתב ע"י משה כד"א ויכתוב משה את עשרת הדברים אחר פ' כתוב לך ברועץ וכו' עכ"ל אין כונתו דקרא הכי כתיב ויכתוב משה דהרי לא כתיב אלא ויכתוב את עשרת הדברים ופירש הרמב"ן ויכתוב ה'. אך כונתו דלפי מדרש ש"ר הנז' דמפרש כתוב לך שה' לו ציוה שיכתוב לוחות שניות א"כ יש לפרש מש"ה אחר זה ויכתוב את עשרת הדברים שהכונה ויכתוב משה כי כתוב אחר כתוב לך ופשוט ולסגנון שכתב הרב הנז' ל"ק ממאי דכתיב פ' עקב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון שהרב זלה"ה יפרש דר"ל שהיו כתובים משני עבריהם דלזה נתן יד כב יכול כמו שהאריך הרב הנז' לעיל מזה ולפרט זה כתוב כמכתב הראשון. אך על הרדב"ז דדייק מאומרו הדברים אשר היו דברים ולא כתב דקדקנו מדכתיב ויכתוב כמכתב הראשון. ויש לישב. [אחר זמן בא לידי ספר בנין שלמה שיטת סנהדרין להרב המאה"ג ריש מתיבתא בק"ק פפד"מ כמהר"ר נתן מז נר"ו הנדפס מחדש ומידי עוברי הנה אשור דשם בסנהדרין דף כ"א הסכים הרב הנז' דלכ"ע הלוחות נתנו בכתב אשורי וז"ש פסל לך כתב לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך כמ"ש הרא"ש דסודי התורה רמוזים בצורת האותיות והאריך בזה. והרואה יראה בפירוש הרא"ש דלא הזכיר סודות. וקשה על הרב הנז' דהוא הזכיר הירושלמי ויפ"מ ואיך לא זכר מ"ש בירושלמי דלמ"ד עי"ן של לוחות מעשה נסים אלמא גם הלוחות בכתב עברי. וליכא למימר דהרב נר"ו כונתו על לוחות ראשונות כמ"ש הרדב"ז דהוא קאי על לוחות שניות דכתיב פסל לך ודוק כי קצרתי]:
וכבר .כתבנו לעיל שהיותר מוסכם הוא דבכתב אשורי נתנה תורה ולא נשתנה וכן תפסו הרמב"ם והרמב"ן כמבואר לעיל וכן נהירנא שראיתי להרב זקן אהרן סי' קמ"ח שהאריך וכתב דהכי הלכתא דלשון הקדש וכתב אשורי נתנו לנו מסיני ואין ספרו כעת אצלי:

ועוד האמר רב חסדא מם וסמך וכו'. כתב רבינו בצלאל בלקוטיו כ"י וז"ל הרב רבינו משולם ל"ג הא דרב חסדא הכא אלא הא דרב חסדא שייכא דוקא לפ' הבונה כאשר תראה ומינה לא תזוז דהכי עיקר ותו לא מידי עכ"ד רבינו משולם והאריך בזה עכ"ל אכן מתלתא קראי שמיע לן לקיים הגירסא רש"י ור"ת ור"י וכבר יישבו הגירסא כמבואר בדברי קדשם ועמ"ש מהרש"א על דברי התוס' ויש להשיב קצת על דבריו ע"ש ודוק הטב בדברי התוס':