מגילה יא ע"ב

דף יא - ב

[סימן שסד"ך] ומקשינן: ותו ליכא מלכים שמלכו בכיפה? והא איכא שלמה שמלך על כל העולם כולו?!

ומתרצינן: לא סליק מלכותיה, שנטרד ממלכותו לבסוף ^[395].

ומקשינן: הניחא למאן דאמר דמלך והדיוט הוה, שלא חזר למלכותו לבסוף.

אלא למאן דאמר דמלך והדיוט ומלך הוה, שחזר לבסוף למלכותו, מאי איכא למימר?

ומתרצינן: שלמה, מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שמלך גם על השדים ^[396]. שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה'". להכי לא חשיב ליה בהדי הני מלכים, שמלכו רק על התחתונים.

ומקשינן: והא הוה סנחריב, דכתיב ביה, שאמר כשרצה לכבוש את ירושלים: "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי"?

ומתרצינן: הא איכא ירושלים, דלא כבשה סנחריב לבסוף.

ומקשינן: והא איכא דריוש, דכתיב ביה: "דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא: שלמכון יסגא", וציוה על כל הממלכות לעבוד את אלקי ישראל. חזינן שמלך על כולם!? ומתרצינן: הא איכא שבע דלא מלך עלייהו. דכתיב: "שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין". והא הוו מאה ועשרים ושבע מדינות? אלא על כרחך דעל שבע מהן - לא מלך.

ומקשינן: והא איכא כורש, דכתיב: "כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'"?

ומתרצינן: התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה, אבל באמת לא מלך עלייהו.

כתיב: "בימים ההם כשבת ^[397] המלך וגו' עשה משתה", משמע דבתחילת מלכותו עשה את המשתה. וכתיב בתריה: "בשנת שלש למלכו". קשיין קראי אהדדי!?

אמר רבא: האי דאמר קרא "כשבת" - אין כוונת המקרא לומר: בזמן שישב על כסא מלכותו, אלא מאי "כשבת" - לאחר שנתיישבה דעתו.

שהיה אחשורוש דואג בתחילת מלכותו, שמא יצאו ישראל מתחת ידו - במלאת שבעים שנה לגלות בבל. ועתה, שלפי חשבונו כבר מלאו שבעים שנה - ועדיין לא נגאלו, נתיישבה דעתו.

והכי אמר אחשורוש: בלשצר חשב האי חושבנא דלקמן - וטעה. אנא חשיבנא - ולא טעינא.

מאי היא האי חושבנא דבלשצר?

דכתיב דקאמר להו קודשא בריך הוא לישראל, לאחר שגלו לבבל: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה - אפקוד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה". ועוד כתיב: "למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה" ^[398] .

וסבר בלשצאר, דהאי דכתיב "לפי מלאת לבבל" - מיום שנטלה בבל את המלכות קאמר. והיינו, מזמן שנטל נבוכדנצאר את המלכות מאסר חדון, שהיה מלך אשור.

והכי אמר בלשצאר: חשוב ארבעין וחמש שנין דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך שמלך אחריו, ותרתי שנין דידיה - דבלשצאר עצמו, שמצינו שמלך שלוש שנים, הא הוו שבעים שנין.

חזא דעברו שבעים שנין, ולא איפרקו ישראל מגלות בבל, אפיק מאני דבי מקדשא [הוציא את כלי בית המקדש, שלקחם נבוכדנצר מירושלים] - ואשתמש בהו. והוינן בה: ונבוכדנצר, מנלן דארבעין וחמש שנין מלך?

ומבארינן: דאמר מר: גלו בשבע, גלו בשמונה. גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה.

והך "גלו בשבע גלו בשמונה" - חד גלות היא. והכי קאמר: גלו בשנת שבע לכיבוש יהויקים, שכבש נבוכדנצר בשנה שניה למלכותו את ארץ ישראל, שהיתה תחת מלכות יהויקים, ועבדו יהויקים שלש שנים. ואחר כך מרד בו שלוש שנים, ואז בא עליו נבוכדנצר והרגו, והמליך את בנו יהויכין תחתיו, וחזר לו לבבל.

אמרו לו יועציו: האב מרד בך, והמלכת את בנו!?

חזר עליו לשנה האחרת - והגלהו, והמליך את צדקיהו תחתיו.

והיינו גלות יהויכין, שהיא בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר, ובשנת שבע לכיבוש יהויקים, כדאמרן לעיל.

והאי גלו בשמונה עשרה, היינו בשנת שמונה עשרה לכיבוש יהויקים, שאז היתה גלות צדקיהו, שהיא שנת תשע עשרה למלכות נבוכדנצר.

ומנלן שכיבש נבוכדנצר את יהויקים בשנת שתים למלכותו?

דאמר מר: בשנה הראשונה למלכותו - כיבש את נינוה, שהיתה ראש למלכות אשור, ובשנה שניה - כיבש את יהויקים [וקראי קדריש כמפורש ברש"י, עיי"ש].

וכתיב: "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חדש, בעשרים וחמשה לחדש, נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת מלכתו] את ראש יהויכין מלך יהודה, ויוצא אותו מבית הכלא".

חזינן שמלך אויל מרודך, בשנת שלושים ושבע לגלות יהויכין.

והשתא, הני תמני שנין מלך נבוכדנצר לפני שכיבש את יהויכין, והני תלתין ושבע שמלך לפני אויל מרודך, הרי לך ארבעין וחמש שנים דמלך נבוכדנצר.

והאי דאמרן דעשרין ותלת הוו שנות מלכותו דאויל מרודך - גמרא הוא.

ועוד תרתי שנין דידיה, דבלשצר עצמו - הא מלו שבעין שנין, ואכתי לא נפקדו ישראל בגלותן.

אמר בלשצר: השתא ודאי תו לא מיפרקי! אפיק מאני דבי מקדשא - ואשתמש בהו.

והיינו דקאמר ליה דניאל: "ועל מרי שמיא התרוממת [על אדון השמים התגאית], ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך [ואת כלי בית המקדש הביאו לפניך] ". וכתיב: "ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי] ". וכתיב: "ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין" ^[399] .

אמר אחשורוש: איהו - בלשצר - מיטעא טעי בחושבניה. אבל אנא, חשיבנא - ולא טעינא.

דהיינו טעותיה דבלשצר: דמי כתיב "כי לפי מלאת למלכות בבל שבעים שנה", דחשיב בלשצר שבעים שנה מיום שנטלה בבל את המלכות? הא "לפי מלאת לבבל" כתיב! ומאי "לבבל" - לגלות בבל. דהיינו, מזמן גלות יהויכין.

אם כן, כמה שנין בצירן [נפחתו] מחושבנא דבלשצר? תמני! דהיינו השנים שמלך נבוכדנצר לפני שהגלה את יהויכין.

חשיב ועייל חילופייהו [חשב והעלה במקומן] הני שנין:

חדא דבלשצר, שהרי בשנת שתים שלו - שלמו שבעים השנים לפי חשבון טעותו, ומנה אחשורוש עוד שנה שמלך בלשצר.

וחמש שנין דדריוש וכורש שמלכו לפניו, וקא סלקא אדעתין השתא, שמלכות שניהם ביחד היתה חמש שנים.

ועוד מנה אחשורוש תרתי שנין דידיה, שהרי עברו כבר שתי שנים מתחילת מלכותו.

הא שבעין!

כיון דחזי אחשורוש דמלו שבעין ולא איפרוק ישראל מגלותן, אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי! אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.

בא שטן, וריקד ביניהן, והרג את ושתי ^[400] . ותמהינן: והא אחשורוש שפיר חשיב, ומאי טעותיה?!

ומבארינן: איהו נמי מיטעא טעי, משום דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים. כדכתיב: "למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה". והיינו מזמן גלות צדקיהו, שאז חרבה ירושלים.

ומקשינן: ואכתי, סוף סוף כמה שנין בצירן מחושבנא דאחשורוש אי מנינן מחורבות ירושלים, חד סרי [אחת עשרה] שנין שהיו מזמן גלות יכניה עד שחרב הבית.

ואיהו - אחשורוש גופיה - כמה שנין מלך? ארביסר [ארבע עשרה].

אם כן, בשנת ארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש!

אלמה כתיב [לאחר שכורש התיר לבנות את בית המקדש, ונכתבו כתבי שטנה ונעצרה בנייתו]: "באדין [ובכך] בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם, והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס". חזינן שלא נבנה הבית עד שנה שניה לדריוש השני, בנו של אחשורוש, שמלך אחריו!? אמר רבא: אותם שנים שמנינו לעיל - שנים מקוטעות הוו. דיש בהן שנים של האחרון - שנבלעו בשנותיו של זה שלפניו. כגון בדריוש המדי וכורש, שמנינו להם ה' שנים, באמת לא תמצא להם אלא ארבע שנים, לפי שאחת משנות מלכותו של כורש - היתה בזמן שמלך כבר דריוש.

וכן בשנות נבוכדנצר ואויל מרודך, נבלעה שנה אחת משנות אויל מרודך - בשנותיו של נבוכדנצר. אם כן, חסר מחשבון השבעים שתי שנים, וכנגדן נשתהה בנין בית המקדש עד שנת שתים לדריוש השני.

כשבת כשנתיישבה דעתו.

אמר בלשצר מנה וטעה. אנא מנינא ולא טעינא. כתיב כי לפי מלאות [לבבל] ע' שנה אפקוד אתכם. אמר בלשצר מאי למלכות בבל. חשב מ"ה דנ"נ. מ"ה מנא לן. דאמר מר גלו בשבע לכיבוש יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה השניה לנ"נ מלך בבל. וכיבש יהויקים בשנה החמישית למלכו. נמצא משכיבש ועד שמת ז' שנים. שכל מלכות יהויקים היתה י"א שנה שנאמר אחת עשרה שנה מלך בירושלים. ואמר בנ"נ שנה ראשונה כיבש נינוה. שניה כיבש יהויקים. וכיון שמת יהויקים מלך יכניה ג' חדשים ובא נ"נ והגלהו שנאמר ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למלכו. נמצא משכיבש יהויקים עד שמת יהויקים ז' שנים ויכניה ג' חדשים והגלהו. וזהו פירושו.

גלו בשבע לכיבוש יהויקים שהיא שנת ח' לנ"נ. וזה שכתוב בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נ"נ מלך בבל ירושלים ויצר עליה כבר פירשוהו רבותינו. בשנת שלש למרדו דהא בשנה הרביעית ליהויקי' מלך נ"נ. גלו בי"ח לכיבוש יהויקים שהיא שנת י"ט לנ"נ. שנאמר ובעשור לחדש החמישי היא תשע עשרה למלך נ"נ מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים וגו'. נמצא שהגלה יהויכין בשנת שמונה למלכו. ונשאר יהויכין ל"ז שנה חבוש בבית האסורים בגלות עד שמת נ"נ. שנאמר ויהי בשלשים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה וגו'. הנה מקום גלות יהויכין ח' שנים ול"ז שנה.

הרי מ"ה שנה לנ"נ. הנה נמצאו שנות נ"נ מן הפסוקים. אבל כ"ג שנה למרודך גמרא ותלתא דבלשצר הרי ע' מדלא איפרוק כו'. אמר אחשורוש בלשצר טעה דאיבעי למימנא ע' לגלות. כמה בצרו ח' שנה שמלך נ"נ קודם גלות יכניה עייל תמני שני חילופייהו חדא דבלשצר. וה' שנה דכורש ודריוש וב' שנים דידיה הא שבעים כו'. היינו דכתיב בשנת שלש למלכו. כשבת כשנתיישבה דעתו דאמר תוב לא מפרקי כולה שמעתא ופשוטה היא.

הא דאמרינן באגדה בלשאצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא. ואמרינן נמי באחשורוש כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרק', אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו, בא שטן וריקד ביניהם והרג את ושתי , קשה עלי זה הענין כיון שראה אחשורוש דבלשאצר טעה ונענש בידוע ודאי שהן עתידין להגאל ונבואה של ירמיה ששמע עליה נבואת אמת היא, וכיון שכן היאך הוא סומך על שום חשבון ודאי עתידה דבר ליגע ויענש. ועוד קשה לי האיך אמר כיון דמלו שבעין ולא אפרוק והלא כבר עלו ברשיון כורש כל הקהל כאחד ארבע רבוא ונתיישבו בערי יהודה ושוב לא עלו בבנין הבית אלא מועטי' עם עזרא במצות דריוש הפרסי בנו של אחשורוש ואסתר. ועוד היכי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו והלא בימי כורש כבר העלו אותם כדכתיב והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נ"נ מירושלם ויתנם בבית אלהיו ויוציאם כורש מלך פרס ע"י מתרדת הגזבר ויספרם לששבאצר הנשיא ליהודה וכתיב הכל העלה ששבאצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם.

וי"ל ולתרץ שהיה אחשורוש סובר בלשאצר מנה יטעה ונענש לפי שבימיו עתידין להיות להם פקידה וכבר נפקדו ועלו ואנא מנינא ולא טעינא ואראה אם יהיה להם עוד גאולה אחרת ובנין בית המקדש וכיון דחזא דמלו לחשבונו נמי ולא נבנה הבית ולא נגאלו לגמרי אבל נשארו גדוליהם ורובן בבבל אמר תו לא מפרקי הני ולא יהיה להם גאולה אחרת ולא יבנה ביהמ"ק שלהם וכל מה ששמעתי שאמר להם הנביא שלהם הכל בא בפקודתו של כורש ועליה היה עונשו של בלשאצר.
וענין הכלים הללו שאחשורוש נשתמש בהם היה לפי שנבוכדנצר בגלות הראשון לקח מקצת כלים של בית המקדש ולא כולם דכתיב ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו והם היו ששלח כורש במעלה הראשונה דכתיב ויתנם בבית אלהיו ויוציאם כורש כו' לפי שנתמלאו להם ע' שנה אבל שאר הכלים נשארו בבית המקדש עד החורבן ולקח אותם נבוזראדן ומקראות מלאים הם בספר ירמיהו והם לא נתמלאו להם עדיין שבעים שנה ונשארו בבבל עד בנין הבית נתקיים בכלים מה שנתקיים בבית המקדש ובעם הגולים תחלה נפקדו לשבעים של גלות ראשון והגולים בשעת חרבן נגאלו לע' של חרבן וכן הבנין למלאת שבעים לחרבן הבית היה ובאותו זמן השיבו שאר הכלים דודאי נגאלו והחזירום שכן ירמיה מתנבא על הכלים הנותרים בבית ה' בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' והעליתים והשיבותים אל המקום הזה.
ושמא זהו מה שצוה ארתחשסתא לעזרא ומניא די מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם ולא היו לו כלים הללו נדבה ולפיכך כתיב בהן אתם קדש לה' והכלים קודש וגומר ובאלו הכלים הנותרים בהם שנשתמש אחשורור והשטן רקד ביניהם שצמח להרוג ושתי כדי שתבא גאולה לישראל ע"י אסתר.

ולענין ביאור זה שהקשו מכשבת המלך שמשמעו כשהתחיל למלוך ואח"כ אמר בשנת שלש ופי' במלת כשבת כשנתישבה דעתו מחשבון נבואת השבעים של ירמיהו וענין במה טעה בלשאצר ובמה טעה הוא ר"ל אחשורוש ושאר דברים הנמשכים לעניינים אלו אין בהם ענין שיהא צריך לנו לענין פסק אלא שכבר בארנו הכל יפה בפירושנו:

לעולם ישפיל אדם עצמו ללמוד אף אצל מי שקטון ממנו דרך הערה אמרו ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחלתו ועד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול הימנו בחכמה כך בגדולתו היה מקטין עצמו אצל מי שגדול הימנו ללמוד תורה:

אמר רבא שנים מקוטעות היו פירש אותן שבעים שנה שמנה בלשצר למלכות בבל ושמואל בשתים שנה שלו טעה כי היו שם כ' שנים מקוטות שמת המלך באותה שנה קם בנו ומלך באותה השנה ומנו אותה למלך שעבר ולמלך שעומד ואינו כן שאם תמנה אותם למלך שעבר אל תמנה אותה למלך העומד ויש לומר שבשנה שמת נבודדנצר קם אויל מרודך ומנה אותה למ"ה שנים דנבוכדנצר ולכ"ג שנים דאויל מרודך וכן נמי בשעה שמת אויל מודך מלך בלשאצר ומנו אותהב לכ"ג שנה דאויל מרודך ולב' שנים דבלשאצר ואינו כן שאם תמנה אותה לבלשאצר אל תמנה אותה לאויל מרודך הרי שתי שנים טעה ולא הושלמו שבעים למלכות בבל אם האחת של בלשאצר שמלך לאח"כ ועם האחר שמלך דריוש מראה ואח"כ בא כורש והיתה הפקידה ותנ"ה בסדר עולם ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה שאע"פ שמלך בלשאצר שנה אחת אחרי חשבונו עדיין חסרים השבעים למלכות בבל שנה אחת ועמד דריוש והשלימה הנה מוכיח בפירוש שהשתים שנים מקוטעות הן לחשבון השבעים שכלו קודם שמלך כורש שהרשה אותם לעלות אבל המורה פירשה שאחת מן השתים נבלעה בן דריוש לכורש שמנינו להם ה' שנים לא תמצא להם אלא ד' כו' וגם בשנות בלשאצר ואויל מרודך נבלעה שנים וכנגדם שתהא הבנין ב' שנים של דריוש אחרון ואניו נ"ל פסרונו כלל שהרי אני רואה שהשבעים אינם כלים לא עם האחת שמלך דריוש הראשון ובלשאצר היה מונה אותם בשתים שלו הרי שתי שנים הוספנו קודם שבא כורש וברייתא בסדר עולם נמי הכי קתני ועוד שנה אחרת לבבל ועמד דריוש והשלימה אלמא שתי שנים טעה בלשאצר בשנים שלו שהי משלימים בשנת שתים שלו ולא הושלמו אל אבסוף אחת של דריוש הרי שיש טעות שתי שנים בשבעים שנה והמורה חוזר ומפרש בההאי תנ"ה ועוד שנה אחרת לבבל מיום שכיבש יהייקים וזה לא יתכן דמי מונה לכיביש אין מונין אלא למלכות בבל מיד היתה הפקידה ולחרבות ירושלים שהיתה עיקר הגאולה שהורשו לבנות ביהמ"ק ומה לנו למנות לכיבוש יהייקים כלל וחמש דריוש וכורש קיימים הם שהרי תריסר אנו מוסיפים לגלות בבל שיביאו תשע עשרה למלכות בבל ויבא הבנין בשנת שתים לדריוש וככן הוא שאחר האחת של דריוש הראשון שהשלים השבעים תשע עשרה ובא הבנין בשתים לדריוש האחרון כיצד ארבע דכורש וארביסר דאחשורוש הרי י"ח ואדריוש הרי י"ט ואחר שהשלימו הי"ט בשנה הראשונה שלא נבנה הבית בשנת שתים שלו ומה שמביא המורה ברייתא מסדר עולם שכורש מלך ג' שנים מקוטעות לא נהירא לי שהרי בחשבינו יבוא שמלך י' שנים שלימות ואחר דריוש לקיימו הרי ה' שנים כדאמרן בהילכתין וחמש דריוש וכורש:

גמרא גלו בשבע גלו בשמנה גלו בשמנה עשרה גלו בי"ט גלו בשבע לכבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה נשא אויל מרודך כו' בשנת ל"ז לגלות יהויכין וכבר מלך כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה באדין בימי כורש כו' ע"י צרי יהודה ובנימין כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה שנים מקוטעות כו' בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש כו' עכ"ל אין זה אחשורוש המלך ולא היה זה הדריוש בן אסתר שזה היה קודם אחשורוש דאסתר וכ"כ רש"י בס' דניאל ע"ש:

הניחא למ"ד מלך והדיוט כו' מה שיש לדקדק בזה מפורש פרק מי שאחזו:

שמלך על העליונים כו'. פרש"י על העליונים על השדים עכ"ל דלא ניחא להו למימר שהיה שולט על המלאכים העליונים אבל על השדים מצינו ששלט כדאמרינן פרק מי שאחזו דהיינו דכתיב עשיתי לי שדה ושדות וקרויין עליונים שהם שטים באויר תחת השמים הנקרא כסא ה' כמ"ש השמים כסאי גו' והיינו שישב על כסא ה' כאילו ישב על השמים שהם למעלה מן השדים אבל המלאכים הם למעלה מן השמים ולא מלך עליהן שלמה:

הא איכא ירושלים דלא כו'. ודקאמר מי בכל אלה הארצות גו' ע"כ בשאר ארצות קאמר וכן מפורש מי בכל גו' אשר הצילו גו' כי יציל ה' את ירושלים גו' אבל ליכא למימר הכא דקא משתבח נפשיה כדקאמר בסמוך דהא עם אנשי ירושלים היה מדבר שידעו שלא כבשן:

הא איכא שבע דלא מלך דכתיב כו'. ודכתיב כתב לכל עממיא ולישניא די דארין בכל ארעא גו' היינו שהודיע כן לכל האומות גם לאותן שבע שלא היו כבושין תחתיו שהציל הקב"ה בנס את דניאל כמפורש בקרא:

התם אשתבוחי דקא משתבח בנפשיה וכו'. ר"ל דאיהו גופיה קאמר הכי להשתבח עצמו גם בדבר שאינו דלישנא דמדבר בעדו הוא ולא כן הכתובים דלעיל:

ונ"נ מנלן דמ"ה כו' דאמר מר גלו בז' גלו בח' כו' דאמר מר שנה ראשונה כו'. לא הוה איצטריך ליה לאתויי בכל זה דמלך מ"ה שנין אלא ההוא קרא דסוף ספר מלכים דכתיב ויצא יהויכין גו' ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו וכתיב שם בסופו ויהי בל"ז שנים לגלות יהויכין גו' נשא אויל מרודך גו' את ראש יהויכין גו' תמני ול"ז הרי מ"ה דנ"נ כו' אלא דאגב גררא בא ליישב רומיא דקראי בכל זה:

וכתיב ביה בליליא קטיל בלשצר גו' וכתיב דריוש מדאה כו'. הני קראי נמי לכאורה לא הוה צריך ליה לאתויי הכא אלא ליישב האי קרא דלפי מלאות שבעים שנה גו' שודאי נתקיים אז שנתבטל מלכות בבל ודריוש מדאה קביל מלכותא ודכתיב ביה אפקוד אתכם היינו בפקידה בעלמא כו' דכתיב והוא פקד עלי גו' כדלקמן ובלשצר טעה לומר דלגאולה ממש קאמר קרא כדקאמר תו לא מיפרקי אפיק כו' אבל רש"י פירש לעיל לפי מלאות לבבל כסבור הוא למלכות בבל מיום שנטלה בבל מלכות וזה נ"נ כו' ע"ש משמע מפירושו דזה היה טעותו ולא ידענא מי הכריחו לכך דודאי לפי האמת נמי כן הוא מיום שמשלה מלכות בבל קאמר לפי מלאות לבבל שבעים שנה גו' אלא דטעה בין פקידה בעלמא לגאולה ממש כדמוכח' הסוגיא ולקמן לפי סדר עולם יתיישב זה:

מאי לבבל לגלות בבל כו'. דהיינו מגלות יהויכין שהיה שמונה למלכות נ"נ וטעי ליה לממני ע' שנין מחורבן ירושלים דהיינו מגלות צדקיהו שהיה י"א שנה אחרי זה ומשמע מזה דהוה ידע אחשורוש נמי נבואה זו למלאות לחורבן ירושלים גו' ואפשר דהוה טעי לומר מחורבן ירושלים היינו מגלות יהויכין שהיה תחלת החורבן ובלשצר נמי אפשר דהוה ידע נמי זאת הנבואה למלאות לחורבן ירושלים גו' אלא דהוה טעי לומר דהיינו מיום שכבש את יהויקים שהיה בשנה שניה למלכות נ"נ דהוה כמו תחלת החורבן של ירושלים ועוד אפשר דבלשצר וכן אחשורוש כפרו בנבואה זו משום דהך נבואה לפי מלאות לבבל ע' שנה גו' סותר לפי דעתם הך נבואה דלמלאות לחורבן ירושלים דלא הוי ידעי ליה למימר דהך לפי מלאות לבבל לענין פקידה בעלמא קאמר כדלקמן:

אלמה כתיב באדין בטילת עבודת כו'. אסיפא דקרא סמיך עד תרתין למלכות דריוש גו' ופרש"י שנקראו לו ג' שמות דריוש כורש ארתחששת' כו' הכי מפורש ברפ"ק דר"ה כורש שמלך כשר היה ארתחששת' ע"ש מלכותו ומה שמו דריוש כו' וע"ש בתוס':

גמרא וכתיב למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה. האי קרא אין לו מקום כאן ונ"ל ללקחו מזה ולהציגו בסה"ע אחר מאמר דאיבעיא ליה למימני מחרבות ירושלים דכתיב למלאות כו' וכפרש"י:

שם נשא אויל מרודך כו'. בשנת מלכותו את ראש כו' מבית הכלוא. כצ"ל:

רש"י ד"ה גלו בשבעה. ובספר ירמיה בסופו אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שניה כבש יהויקים. שנאמר בס' ירמיה (כה) הדבר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מחרבות ירושלים. שנשרפה העיר ובהדיא כתיב כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שנים מקוטעות. בשנת שלש לכורש. כצ"ל וכן בא"ד לקמן והוא בדניאל י':

בא"ד וגם דבשנות נ"נ ואויל מרודך נבלעה שנה. לכאורה הנ"ל לפרש דהא דחשיב ל"ז דגלות יויכין וכ"ג דאויל מרודך לששים שנה אין לנו לחשבם אלא לנ"ט דהרי שנת ל"ז דגלות יויכין היא עצמה שנה ראשונה לא"מ אך לפ"ז יחסר עוד שנה אחת לבבל לקמן כי גם מה שמנינו לעיל תמני ול"ז הרי מ"ה הרי שמינית דנ"נ היא עצמה ראשונה לגלות יויכין:

התם אשתבוחי כו׳. נ"ב לכאורה דבר תמוה הוא לומר כן. משום נתן לי ה'. וגמירי אפי שדים לא מפקי שם שמים לבטלה כ״ש מלך כשל שקראו ה׳ משיחו. גם כל הפרשה דנבואת ישעיה עליו לרד לפניו גוים וגו' מוכחת כן שהבטיחו במלכות כוללת העולם יותר מנ״נ. אבל דרז״ל אמת כי אמנם ההבטחה ודאי כך היתה כללית במפורש שם. ולכן מ״ש כל ממלכות נתן לי ה' דבר אמת הוא. אכן על תנאי היתה המתנה הוא יבנה עירי וגו׳ וכדאיתא לקמן א"ל הקב׳׳ה למשיח קובל אני לך על כורש כו׳. לפיכך לא נתקיימה לו בשלמות. ולא עדיפא מהבטחת מתנת הארץ לא"א שלא נתקיימה בשלמות בעשרה עממין מחמת שלא קיימו ישראל התנאי בעבור ישמרו חוקיו וגו׳. שבעבורו אפי' מה שהיה בידם נטל מהם. עד לע"ל שיקוים התנאי בשלמות. תחזור המתנה בשלמותה בב"א:

בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי. יש להקשות למה בלשצר נהרג הוא עצמו, ואחשורוש נהרגה אשתו? ועוד מאי קא משמע לן באומרו 'בֵּינֵיהֶם'? ודי לומר אתא שטן ורקד והרג את ושתי.
ונראה לי בס"ד דבלשצר הוא היה הראשון בחטא שסמך על חשבונו, ועשה מעשה להשתמש בכלים של בית המקדש, ואחשורוש ראה מעשה בלשצר שסמך על חשבונו לעשות מעשה, ואז גם הוא למד לסמוך על חשבונו ולעשות מעשה, נמצא בלשצר יש לו שותפות בחטא אחשורוש גם כן כדין החופר בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם (בבא קמא נ:), ולכך בחטא אחשורוש נעשה העונש בשותפות שניהם שנהרגה ושתי שהיא בתו יחידתו של בלשצר, וכלה זרעו בה, והגיע עונש זה לבלשצר, וגם הגיע העונש לאחשורוש, כי היתה ושתי אשתו שהיא כגופו, והיה אוהב אותה יותר מנפשו.
ומה שאמר בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן, נראה לי בס"ד בלשצר [622] מספר שמו תרכ"ג, ואחשורוש [821] מספרו תתכ"א והפרש שיש ביניהם הוא מספר צחק [198], וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבה פרשת וירא, 'וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית מְצַחֵק' (בראשית כא, ט), אין מְצַחֵק אלא גילוי עריות, שנאמר (בראשית לט, יד) 'רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ' עיין שם, נמצא הוא לשון זנות וגילוי עריות, וידוע סיבת הריגת ושתי היתה שבא שטן וגירה בהם תאות ניאוף וזנות שכולם נתכוונו לכך באותה סעודה, הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות, אמר לו אחשורוש כלי שלי כשדי הוא ונאה ביותר, והסכימו כולם שיביאו נשותיהם ערומות, ותבא גם ושתי ערומה כי בכולם בערה אש תאות הזנות שנתכוונו לזנות, והוא גם כן עמהם בתאוה זו ושלח לה שתבא ערומה וסירבה, ועל ידי כך נתגלגלה הריגה שלה. וזהו שנאמר בָּא שָׂטָן וְרִקֵּד בֵּינֵיהֶן, רוצה לומר ריקד בתאות הניאוף הרמוזה בין טועה הראשון שהוא בלשצאר, ובין טועה האחרון שהיא אחשורוש, כי הטעות של אחשורוש נמשך מטעות בלשצאר שסמך על חשבונו לעשות מעשה של שימוש כלי הקודש.
או יובן הפרש שיש בין בלשצר ובין אחשורוש הוא מספר חיצים [158], שזרק השטן חיצים מן הדבורים שלהם שעל ידי כך נהרגה ושתי.

אמר בלשצר חשב וכו'. פירוש בלשצר מחפש אוצר תרגום ויחפש ובלש. גיליון. לקוטי רב בצלאל כ"י:

איהו כמה מלך ארביסר שני. רש"י הוכיח כן מהמקרא ובס' צמח דוד בשנת צ"ב מד' אלפים הביא כן משם גאון מהר"ר סיני וקלסיה וק"ק על הגאון הנזכר שאמרה למחבר הנזכר מדנפשיה ולא אמר ליה זיל קרי בי רב דברי רש"י המפורשים:

סימן. שלמה סנחריב דריוש כורש: לא סליק מלכותיה. לא השלים מלכותו שהרי נטרד כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:): הניחא למאן דאמר וכו'. במס' גיטין פ' מי שאחזו: על העליונים. על השדים: כשבת המלך. משמע בתחילת מלכותו והדר כתיב בשנת שלש: כשנתיישבה דעתו. שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל ועכשיו נתיישבה: מאי היא. חושבניה דבלשצר וטעותיה: לפי מלאות לבבל. כסבור הוא למלכות בבל מיום שנטלה בבל מלכות וזה נבוכדנצר נטל מלכות מאסר חדון מלך אשור: חשב. בלשצר מ''ה דנבוכדנצר וכ''ג דאויל מרודך: ותרתי דידיה. דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין דכתיב בספר דניאל בשנת שלש למלכות בלשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל וגו': גלו בשבע גלו בשמונה. חד גלות הוא וקראי קא דריש כתיב בגלות יהויכין בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בסוף ספר מלכים ובספר ירמיה בסופו אשר הגלה נבוזראדן בשנת שבע אלא שמונה למלכות נבוכדנצר ושבע לכיבוש יהויקים שכבשו תחתיו בשנה שניה למלכותו ולא הגלהו ויהי לו עבד שלש שנים וי''ח וי''ט כתיב בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה והיינו חורבות ירושלים שהיא י''א שנה אחר גלות יהויכין דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו וגו' ומאי י''ח וי''ט י''ח לכיבוש יהויקים וי''ט למלכות נבוכדנצר: דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה. שהיתה ראש מלכות אשור שהיה מלך בנינוה: שניה כיבש יהויקים. קראי קא דריש בסדר עולם כתיב בראש ספר דניאל בשנת שלש למלכות יהויקים בא נבוכדנצר בירושלים ויתן ה' את יהויקים בידו אפשר לומר כן והלא לא מלך אלא בשנת ארבע ליהויקים שנאמר בספר ירמיהו (מה) הדבר אשר היה בשנת הרביעית ליהויקים היא שנה הראשונה לנבוכדנצר אלא מה תלמוד לומר בשנת שלש למלכות יהויקים בשנת שלשה למרדו לאחר שכיבשו עבדו שלשה שנים ומרד בו שנאמר ויהי לו [יהויקים] עבד שלש שנים וישב וימרד בו (מלכים ב כד) ולמדך כאן שעמד במרדו שלש שנים הרי ששה שנים לכיבושו ובפעם הזאת נמסר בידו והרגו ונתקיים בו קבורת חמור ייקבר (ירמיהו כב) והמליך את יהויכין בנו תחתיו ובא לו לבבל (מדרש רבה מצורע פי''ט) אמרו לו יועציו האב מרד בך והמלכת בנו מתלא אמרן מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק חזר עליו לתשובת השנה והגלהו והמליך צדקיהו וכן כתיב בספר מלכים בסופו נמצאת גלות יהויכין בשנת שבע לכיבוש יהויקים והרי הכתוב קורא אותה בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בספר מלכים בסופו למדנו שבשנה שניה למלכותו כיבשו: נשא אויל מרודך מלך בבל וגו'. למדנו שמלך אויל מרודך בשנת ל''ז לגלות יהויכין וכבר מלך נבוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין שמונה ול''ז הרי מ''ה וכ''ג דאויל מרודך וב' דבלשצר: אפיק מאני דבית המקדש. בשנת שלישית למלכותו: אמר. אחשורוש איהו ודאי מיטעא טעי: אנא חשיבנא כו' לגלות בבל. תחילת גולה שהגלה את יכניה: כמה בצירן. משבעים משנת שתים לבלשצר תמני אותן שמונה שנים שמלך נבוכדנצר לפני הגלותו את יכניה שלא היה לו לבלשצר למנותן ומנאן: חשב. אחשורוש מב' לבלשצר עד שלש שלו: ועייל. הנך תמני תחותייהו: חדא דבלשצר. דהרי משנת שתים שלמו שבעים שנה לפי מניינו ושוב מנה שלישית: וחמשה דדריוש המדי וכורש הפרסי. דכתיב ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו) ואחריו מלך כורש הראשון שנתן רשות לבני הגולה לעלות שנאמר כה אמר כורש וגו' (עזרא א) וקסלקא דעתך השתא שמלכו בין שניהן ה' שנים אע''ג דלא כתיב בקרא: ותרתי דאחשורוש. כבר עברו לו שתי שנים: מחרבות ירושלים. גלות צדקיהו שנשרפה העיר ובו בהדיא כתיב דלחרבות ירושלים בעי למימניא דכתיב בספר דניאל למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה: חדיסר. שכך עמד הבית אחר גלות יכניה: איהו כמה מלך ארביסר. דכתיב בשנת שתים עשרה הפיל פור הוא הגורל ולשנה אחרת נעשה הנס. הרי י''ג דמלכי אומות העולם מתשרי מנינן ונתחדשה השנה בתשרי וכתיב לשנה אחרת לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית הרי י''ד: באדין. בימי כורש בטילת עבידת בית אלהא שצוה כורש לבנות וחזר בו על ידי צרי יהודה ובנימין כמו שכתוב בספר עזרא עד שנת תרתין למלכות דריוש השני שמלך אחר אחשורוש ונקרא שלשה שמות דריוש כורש ארתחשסתא: שנים מקוטעות היו. אותן שנים שמנינן למעלה יש בהן שנבלעו משל אחרון בראשון כגון לדריוש המדי וכורש שמנינן להם ה' שנים לא תמצא אלא ד' דכתיב בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש בספר דניאל בשנת שלש למלכות כורש וגו' ותניא בסדר עולם לא מצינו למדי שנה בכתובים אלא זו בלבד ולכורש מצינו שלשה שנים בספר דניאל בשנת שלש למלכות כורש וגו' ותניא נמי בסדר עולם כורש מלך שלש שנים מקוטעות הרי שמנית שנה יתרה וגם דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה וכנגדו נשתהה הבנין שתים שנים לדריוש:

אין פירוש בדף זה