דלג לתוכן

מגילה כט ע"ב - טקסט הדף

ועל הכלאים בשלמא על הכלאים דזמן זריעה היא אלא על השקלים מנלן אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה דאמר קרא {במדבר כח-יד} זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן שמעון בן גמליאל האמר שתי שבתות דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל כיון דאמר מר בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה ובכ''ה יושבין במקדש משום שולחנות קדמינן וקרינן מאי פרשת שקלים רב אמר {במדבר כח-ב} צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי ושמואל אמר {שמות ל-יב} כי תשא בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דקרי לה פרשת שקלים דכתיב בה שקלים אלא למאן דאמר את קרבני לחמי הכא מידי שקלים כתיבי התם אין טעמא מאי כדר' טבי בשלמא למ''ד צו את בני ישראל משום דכתיבי קרבנות התם כדר' טבי אלא למ''ד כי תשא קרבנות מי כתיבי שקלים לאדנים כתיבי כדתני רב יוסף שלש תרומות הן של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים אלא למ''ד צו את קרבני מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חודש ואילו האידנא כולהו בדראש חודש הניחא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר ופרשתא דיומא קרינן מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא דיומא וארבעה קרו בדראש חודש מיתיבי ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן בשלמא למ''ד כי תשא היינו דמפטירין ביהוידע הכהן דדמי ליה דכתיב {מלכים ב יב-ה} כסף נפשות ערכו אלא למ''ד את קרבני לחמי מי דמי דמי כדר' טבי מיתיבי חל להיות בפרשה הסמוכה לה בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה בשלמא למ''ד כי תשא היינו דמתרמי בההוא זימנא אלא למ''ד צו את קרבני מי מתרמי בההוא זימנא אין לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין תניא כוותיה דשמואל ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן א''ר יצחק נפחא ר''ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בשל ר''ח ואחד בכי תשא וא''ר יצחק נפחא ר''ח טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בדראש חודש ואחד בחנוכה וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר ר' יצחק אבל בהך כרב ס''ל דאמר פרשת שקלים את קרבני לחמי ובשתי תורות סגי קמ''ל ולימא הא ולא בעיא הך חדא מכלל חבירתה איתמר איתמר ר''ח טבת שחל להיות בחול א''ר יצחק קרו תלתא בר''ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן חיפא אמר קרו תלתא בחנוכה וחד בר''ח אמר ר' מני כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א''ר אבין כוותיה דרב דימי מסתברא מי גרם לרביעי שיבא ר''ח הלכך רביעי בר''ח בעי מיקרי מאי הוי עלה רב יוסף אמר אין משגיחין בראש חודש ורבה אמר אין משגיחין בחנוכה והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור''ח עיקר איתמר חל להיות בואתה תצוה אמר רבי יצחק נפחא קרו שיתא מואתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא עד ועשית אמר אביי
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כט - ב

שיביאו ישראל את שקליהם למקדש, ועל הכלאים, דהיינו, שמזהירין לעקור את כלאי הזרעים, שניכרים כבר באותו זמן בין התבואה.

והוינן בה: בשלמא על הכלאים משמיעין - משום דזמן זריעה היא. אלא על השקלים - מנלן?

אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה".

וקשיא, כל הני לשונות חודשים דכתיבי הכא - למה לי?

אלא, אמרה תורה: חדש את אחד מחודשי השנה, והבא בו קרבן [עולות תמידין ומוספין] מתרומה חדשה.

וחודש זה - ניסן הוא, דגמרינן לה בגזירה שוה: "שנה" - "שנה". דכתיב הכא: "לחדשי השנה", וכתיב גבי ניסן: "ראשון הוא לכם לחדשי השנה".

וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן פרשת שקלים באחד באדר - כי היכי דליתו אינשי שקלים למקדש.

כמאן אתיא הך ברייתא, דמקדמינן לקרות חודש קודם הזמן - דלא כרבן שמעון בן גמליאל.

דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר דמקדמינן שתי שבתות!

דתניא: שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום [151] . רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות קודם לפסח.

ודחינן: אפילו תימא דאתיא נמי כרבן שמעון בן גמליאל. כיון דאמר מר: בחמשה עשר בו [בחודש אדר] - שולחנות [בעלי מטבעות, המחלפין שקלי כסף בפרוטות] יושבין במדינה, כדי להחליף לתורמין את פרוטותיהם בחצאי שקלים. ובעשרים וחמשה בחודש - יושבין שולחנות במקדש, והוא סימן שקרב כבר הזמן לתרום את הלשכה בג' קופות, וימהרו העם להביא שקליהן. משום שולחנות - קדמינן וקרינן פרשת שקלים, שתי שבתות קודם העמדת השולחנות.

מאי היא פרשת שקלים?

רב אמר: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי".

ושמואל אמר: "כי תשא". דהתם כתיבא מצות נתינת מחצית השקל.

והוינן בה: בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא" - היינו דקרי לה: "פרשת שקלים", דהא כתיב בה בהאי פרשתא שקלים.

אלא למאן דאמר דקרינן: "את קרבני לחמי", הכא [152] מידי שקלים כתיבי התם?

ומתרצינן: אין. דטעמא מאי מייתינן שקלים - כדרבי טבי, כדי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה, ומצות הקרבת קרבן מתרומה חדשה, דילפינן לה מדכתיב: "זאת עולת חדש בחדשו וגו'" - התם כתיבא, בפרשת "את קרבני לחמי".

ומקשינן: בשלמא למאן דאמר: "צו את בני ישראל", משום דכתיבי קרבנות התם, וכדרבי טבי.

אלא למאן דאמר: "כי תשא", שקלים לקרבנות מי כתיבי התם? הא שקלים לאדנים כתיבי התם! דכתיב: "ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד", והיינו מלאכת האדנים, דכתיב בתר הכי [שמות ל"ח כ"ה]: "וכסף פקודי העדה וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקודש וגו'"?

ומתרצינן: כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן שנאמרו בקרא, דכתיב: "מחצית השקל תרומה לה'", "יתן תרומת ה'", "לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם".

והיינו: תרומה של מזבח - למזבח, לקנות קרבנות ציבור לכל השנה, והיינו מדכתיב התם: "לכפר על נפשתיכם".

ושל אדנים - לעשות מהן אדנים.

ושל בדק הבית - לצרכי בדק הבית. ומקשינן: בשלמא למאן דאמר דקרינן פרשת "כי תשא", היינו דשני האי - ראש חדש אדר שחל להיות בשבת - דקרינן ביה "כי תשא", משאר ראשי חדשים שחלין להיות בשבת, דקרינן בהו "צו את בני ישראל וגו' את קרבני וגו'".

אלא למאן דאמר "צו את קרבני" - מאי שני? הא בשאר ראשי חדשים נמי קרינן לההיא פרשתא!?

ומתרצינן: שני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים ! דאילו בשאר ראשי חדשים - קרו שיתא קרואין בעניינא דיומא, בפרשת אותו השבוע, וחד - קרי בדראש חודש. ואילו האידנא - כולהו, כל הקרואין - קרו בדראש חודש.

ומקשינן: הניחא למאן דאמר [לקמן בגמרא], דהאי דאמרן במתניתין "בחמישית חוזרין לכסדרן" - היינו דלסדר פרשיות הוא חוזר, שבשבתות אלו מפסיקין לקרות כסדר כל השנה, וקורין פרשיות אחרות, ובחמישית - חוזרין לסדר הפרשיות של כל השנה.

אלא למאן דאמר דרק את ההפטרות משנינן מסדר כל השנה, ולסדר הפטרות הוא חוזר בשבת החמישית, ופרשתא דיומא - של סדר כל השנה - קרינן בשבתות אלו, מאי שני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים?

ומתרצינן: אכתי שני. דאילו בשאר ראשי חדשים - קרו שיתא קרואין בעניינא דיומא, וחד - קרי בדראש חודש. ואילו האידנא, בראש חדש אדר - קרו תלתא בעניינא דיומא, וארבעה - קרו בדראש חודש. מיתיבי: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים, ומפטירין ביהוידע הכהן.

בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא", היינו דמפטירין ביהוידע הכהן, משום דדמי ליה לקרא דפרשת "כי תשא". דכתיב בההיא פרשתא [מלכים א' י"ב ה']: "כסף נפשות ערכו", וכתיב הכא: "ונתנו איש כפר נפשו".

אלא למאן דאמר דקרינן: "את קרבני לחמי", מי דמי ליהוידע הכהן?

ומתרצינן: דמי, משום דבפרשת "את קרבני לחמי" נמי איכא ענין נתינת השקלים, וכדרבי טבי, דדריש מדכתיב בפרשה זו: "זאת עולת חדש בחדשו" - חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, והיינו מתרומת מחצית השקל.

מיתיבי: חל ראש חודש אדר להיות בפרשה הסמוכה לה - לפרשת שקלים, בין שחל ראש חודש מלפניה, ובין שחל מלאחריה - קורין אותה, וכופלין אותה שוב בשבת שניה.

בשלמא למאן דאמר דקרינן "כי תשא", היינו דמתרמי שקורין פרשת שקלים בההוא זימנא לפי סדר הפרשיות של כל השנה.

אלא למאן דאמר דקרינן "צו את קרבני", מי מתרמי דקרינן פרשה זו בההוא זימנא? והלא בפרשת פנחס היא, הסמוכה לחודש אב?

ומתרצינן: אין. מתרמי לה לבני מערבא, שאינן מסיימין לקרות את חמשת החומשין בשנה אחת, אלא דמסקי [שמסיימין] לדאורייתא - בתלת שנין [שחולקין כל פרשה לשלוש פרשיות. רבינו חננאל].

תניא כוותיה דשמואל: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת "כי תשא", ומפטירין ביהוידע הכהן.

אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, מוציאין שלש ספרי תורות, וקורין בהן כך: בספר אחד - בעניינו של יום. ובספר אחד - בפרשה של ראש חודש. ובאחד - בפרשת "כי תשא".

ואמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, מביאין שלש ספרי תורות, וקורין בהן כך: בספר אחד - בעניינו של יום. ובספר אחד - בפרשה דראש חודש. ובספר אחד - בקריאה של חנ וכה.

וצריכא למימר לתרוויהו, להא דראש חודש אדר, ולהא דראש חודש טבת. דאי איתמר בהא - בדראש חדש טבת, הוה אמינא דבהא קאמר רבי יצחק דבעינן שלש תורות, אבל בהך, בראש חודש אדר - כרב סבירא ליה, דאמר דפרשת שקלים - "את קרבני לחמי" היא, ואם כן, בשתי תורות סגי, דהא פרשת ראש חודש נמי - "את קרבני לחמי" היא, קמשמע לן.

ומקשינן: ולימא הא דראש חודש אדר, ולא בעיא הך דטבת?

ומתרצינן: באמת לא קאמר רב יצחק אלא להא דראש חודש אדר, וחדא - מכלל חבירתה איתמר, שלמדו מדבריו דהוא הדין גם לראש חודש טבת.

איתמר: ראש חדש טבת שחל להיות בחול, אמר רבי יצחק: קרו תלתא קרואין בקריאה דראש חדש, וחד - קרי בחנוכה.

ורב דימי דמן חיפא אמר: קרו תלתא קרואין בחנוכה, וחד - בראש חודש.

אמר רבי מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא. דהא תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם, הלכך קורין שלשה קרואין בדראש חודש, דהא הוא תדיר יותר מחנוכה [153].

אמר רבי אבין: כוותיה דרב דימי מסתברא. דהא מי גרם לרביעי שיבא? ראש חדש! שהרי לולא היה ראש חודש, היו קוראין רק שלשה. הלכך, רביעי שבא מחמת ראש חודש - בעניינא דראש חדש בעי מיקרי.

מאי הוי עלה?

רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש לעשותו עיקר, אלא עיקר הקריאה בדחנוכה.

ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה, אלא עושין עיקר הקריאה בדראש חודש.

והלכתא: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש עיקר [154] . איתמר: אם חל להיות ראש חודש אדר בפרשת "ואתה תצוה", אמר רבי יצחק נפחא: קרו שיתא קרואין מ"ואתה תצוה" עד "כי תשא", דהיינו כל פרשת תצוה, וחד קרי מ"כי תשא" - עד "ועשית כיור נחשת", שהיא קריאת פרשת שקלים.


הערות

[151] החיד"א מביא על מימרא זו, את דברי זקנו רבי אברהם אזולאי, בספר חסד לאברהם: "בכל שנה ושנה, ל' יום קודם פסח, הקב"ה עושה להם לישראל משא פנים ברב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלי הטומאה מעט מעט, שיעור חלק אחד משלושים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ, כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהחמישים. שיעור חלק אחד משלושים שיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלושים ואחד קודם הפסח. ובליל פסח אינן נכנסין כלל ועיקר, וכולם פטורים ובני חורין".

[152] הב"ח מוחק מילת "הכא".

[153] ועיי' בתוס' בשבת [כ"ג ע"ב, ד"ה הדר], שביארו אמאי לא אמרינן דפרסומי ניסא עדיף, כי היכי דאמרינן התם דנר חנוכה עדיף לקידוש היום. ועיי' בטורי אבן [ועיי' בשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד [או"ח סי' ר"ג], שהאריך בזה].

[154] התוס' רי"ד מביא, דנחלקו רבני צרפת הקדמונים, גבי ראש חודש טבת שחל להיות בשבת, אי מפטירין בדראש חודש, או בדחנוכה. ואמרו, דמפטירין בדר"ח, והיינו מכח פסק דהכא, דאין משגיחין בחנוכה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם, וא"כ, ה"ה גבי ר"ח טבת. וכתב דאינו נראה, דדווקא גבי קריאה אמרינן הכי, משום דבאמת קורין את שתי הקריאות, והלכך דר"ח עיקר, דהוא תדיר, ואין משגיחין בדחנוכה. אבל הפטרה, הרי אין אומרין אלא אחת, וכדאמרינן לקמן [ל' ע"ב]: "לסדר הפטרות הוא חוזר", והיינו, שמפסיקין ההפטרה של סדר הפרשיות, ומפטירין בד' פרשיות, וה"נ הכא. וא"כ, אדרבה, הרי גבי הפטרה מניחין התדיר, ומפטירין מעין המאורע ! ועוד, דלעולם המפטיר קורא מעין מה שקרא השביעי, וכאן שהשביעי קרא בדחנוכה, קורא המפטיר בדחנוכה.

ועל הכלאים.

ושואלים: בשלמא [נניח] שמשמיעים על כך שיש לעקור את צמחי הכלאים שצמחו בתוך התבואה — משום שזמן זריעה היא ובחודש זה מתחילים הצמחים להיות ניכרים והרי זה הזמן הראוי לטפל בענין זה, אלא שיש סיבה להשמיע על השקלים בזמן הזה מנלן [מנין לנו]?

אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה: שאמר קרא [הכתוב]: "זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה" (במדבר כח, יד), שלשון "חודש" הנזכרת בפסוק זה כמה פעמים משמעה גם חידוש — אמרה תורה: יש לך חודש אחד שעליו אתה מצווה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, ובמסכת ראש השנה (דף ז,א) נלמד הדבר בגזירה שווה שהכוונה לחודש ניסן

וכיון שבחודש ניסן בעי אקרובי [צריך להקריב] תמידים ומוספים מתרומה חדשה משקלים שנדבו לשנה חדשה זו, קדמינן וקרינן [מקדימים אנו וקוראים אנו] פרשת שקלים באחד באדר, כי היכי דליתו [כדי שיגיעו] שקלים למקדש בתוך חודש זה, ומעירים: אם כן,

כמאן [כמי] משנה זו — שלא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל. דאי [שאם] תאמר שהיא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, האמר [הרי אמר] שדי להקדים רק שתי שבתות, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שואלין ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות. משמע שלדעתו די בשבועיים כדי להודיע על מאורע!

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כדעת רבן שמעון בן גמליאל, אלא שלגבי השקלים יש להקדים ולהודיע כבר מראש חודש אדר, כיון שאמר מר [החכם]: בחמשה עשר בו באדר שולחנות שבהם אוספים ומחליפים את השקלים למקדש יושבין עדיין במדינה (בכל הארץ) ובעשרים וחמישה באדר יושבין במקדש, ומשום שולחנות שנעשים בחמישה עשר, קדמינן וקרינן [מקדימים וקוראים] מתחילת החודש, להודיע לאנשים שבועיים לפני זמן זה לתת את הכסף לשולחנים.

א נאמר במשנה שקוראים פרשת שקלים. ושואלים: מאי [מהי] פרשת שקלים זו שאמרנו? רב אמר: היא הפרשה של "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי" (במדבר כח, א והלאה), המדברת בענין קרבנות התמידים והמוספים. ושמואל אמר: פרשת שקלים היא פרשת "כי תשא" (שמות ל, יא-טז).

ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שהיא פרשת "כי תשא", היינו דקרי [זהו הטעם שהוא קורא] לה פרשת שקלים, דכתיב [שהרי נאמר] בה במפורש "שקלים". אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי זאת פרשת "את קרבני לחמי", (הכא) מידי [וכי (כאן)] "שקלים" כתיבי התם [נאמרו שם]? ומשיבים: אין [כן], טעמא מאי [מהו הטעם] שמביאים שקלים בכל שנה — כשיטת ר' טבי שיש להביא כספים חדשים לקרבנות הציבור בשנה המתחילה בניסן, ולכן קוראים בפרשה זו המדברת בענין הקרבנות.

ושואלים לצד אחר: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי פרשת שקלים היא פרשת "צו את בני ישראל", משום דכתיב [שנאמר]: "קרבנות" התם [שם], כשיטת ר' טבי, ששוקלים שקלים באדר לצורך הקרבנות האמורים בפרשה זו. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שקוראים פרשת "כי תשא", "קרבנות" מי כתיבי [האם כתובים שם]? הלא שם רק ענין תרומת שקלים לאדנים של המשכן כתיבי [כתובים]!

ומשיבים: כדתני [כפי ששנה] על זה רב יוסף ואמר: שלש תרומות הן שנרמזו בפרשת השקלים ב"כי תשא". שקלים שנימנו מתחילה של מזבח — למזבח, ושל אדנים — לאדנים, ושל בדק הבית — לבדק הבית. הרי שבכלל תרומת השקלים היתה גם תרומה לקרבנות שעל המזבח.

ועוד שואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שפרשת שקלים היא "כי תשא" — היינו דשני [זהו ששונה] האי [זה] ראש חדש אדר שחל להיות בשבת משאר ראשי חדשים החלים בשבת שקוראים בהם את פרשת הקרבנות,

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ", מאי שני [במה שונה] הפרשה הנקראת בשבת זו מזו הנקראת בכל שבת ראש חודש? ומשיבים: שני [שונה] באופן זה: שאילו שאר ראשי חדשים החלים בשבת קרו שיתא בענינא דיומא [קוראים שישה בעניינו של יום] וחד [ואחד] בענין ראש חודש, ואילו האידנא [עכשיו], בראש חודש אדר שחל בשבת, כולהו [כולם] קוראים בשל ראש חודש.

ושואלים: הניחא למאן דאמר [תירוץ זה שאמרנו נוח לדעת מי שאומר] לסדר פרשיות הוא חוזר, שבארבע שבתות מיוחדות אלה קוראים רק פרשה המיוחדת להן ולא דבר אחר וכמסיים את קריאת ארבעה פרשיות אלו חוזר לפרשת השבוע כסדר הרגיל.

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי לסדר ההפטרות הוא חוזר שאין קריאת התורה כולה בפרשיות האמורות, אלא רק המפטיר, ופרשתא דיומא קרינן [ואת פרשת היום קוראים אנו] לפי הסדר, אם כן מאי שני [במה שונה] ראש חודש זה מן האחרים?

ומשיבים: שני [שונה], שאילו שאר ראשי חדשים קרי שיתא בעניינא דיומא [קוראים שישה בענין היום] בסדר הפרשיות הרגיל וחד קרי [ואחד קורא] בשל ראש חודש ואילו האידנא קרי תלתא בעניינא דיומא [עכשיו בפרשת שקלים קוראים שלושה בענין היום] וארבעה קרו [קוראים] בשל ראש חודש.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בתוספתא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, ומפטירין בענין של יהוידע הכהן (מלכים ב' יב, א-ז). בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שקוראים "כי תשא", היינו [זו הסיבה] שמפטירים ביהוידע הכהן דדמי ליה [שכן הוא דומה לו] בעניינו, דכתיב [שנאמר] בפרשת יהוידע: "כסף נפשות ערכו" (מלכים ב' יב, ה),

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי קוראים את פרשת "את קרבני לחמי", מי דמי [האם דומה] הדבר? ומשיבים: הדבר דמי [דומה] כאשר מבינים את טעם מתן השקלים כפי שאמר ר' טבי.

מיתיבי [מקשים], ממה ששנינו: חל ראש חודש אדר להיות בפרשה הסמוכה לה (לפרשת השקלים), בין שסמוכה מלפניה, בין לאחריה — קורין אותה בזמנה וכופלין אותה בשבת הבאה, שקוראים את אותה פרשה פעם נוספת.

ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שקוראים פרשת "כי תשא" — היינו דמתרמי בההוא זימנא [זהו שמזדמן באותו זמן], שפעמים פרשת השבוע הסמוכה היא פרשת "כי תשא",

אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שקוראים "צו... את קרבני", מי מתרמי בההוא זימנא [האם מזדמן באותו זמן] שיקראו פרשה זו? והרי פרשה זו נקראת בקיץ! ומשיבים: אין [כן] אפשרי שיקרה כן לבני מערבא [ארץ ישראל] דמסקי לדאורייתא בתלת שנין [שהם גומרים את קריאת התורה בשלוש שנים] ולא בשנה אחת, ויתכן איפוא שיקראו בפרשת "צו את קרבני" בחודש אדר.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת — קורין "כי תשא" ומפטירין ב"יהוידע הכהן".

ב אמר ר' יצחק נפחא [הנפח]: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת עצמה — מוציאין באותה שבת שלש ספרי תורות, וקורין בהן, אחד בעניינו של יום לפי סדר הפרשיות הרגיל (פרשת השבוע) ואחד בשל ראש חודש, ואחד ב"כי תשא" שהיא פרשת שקלים. ואמר ר' יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת והוא תמיד בתוך חנוכה, מביאין שלש תורות וקורין בהן, אחד בעניינו של יום לפי סדר הפרשיות ואחד בשל ראש חודש, ואחד בפרשה הנקראת בחנוכה.

ומעירים: וצריכא [וצריך] שיאמר את שתי ההלכות, ואינן נלמדות זו מזו. דאי איתמר בהא [שאילו היה נאמר רק בזו] של ראש חודש טבת, הייתי אומר: בהא קאמר [בזאת אמר] ר' יצחק, אבל בהך [בזו] של אדר כרב סבירא ליה [סבור הוא], שאמר שפרשת שקלים היא "את קרבני לחמי", וממילא בשתי ספרי תורות סגי [מספיק], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שגם באדר קוראים בשלושה ספרי תורה.

ושואלים: ולימא הא ולא בעיא הך [ושיאמר זאת לגבי פרשת שקלים ולא צריכה האחרת]! ומשיבים: אכן, אינה צריכה, אלא חדא [אחת] מכלל חבירתה איתמר [נאמרה], שהוא אמר הלכה מפורשת בפרשת שקלים, ומכאן למדו לענין ראש חודש בחנוכה.

ג איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בבעיה הבאה: ראש חדש טבת שחל להיות ביום חול, כיצד קוראים? אמר ר' יצחק נפחא: קרו תלתא [קוראים שלושה] בפרשת ראש חדש, וחד [ואחד] קורא בענין חנוכה. ורב דימי דמן חיפה אמר: קרו תלתא [קוראים שלושה] בחנוכה וחד [ואחד] בראש חדש.

אמר ר' מני: כוותיה [כשיטתו] של ר' יצחק נפחא מסתברא [מסתבר] לומר לפי הכלל: תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם. וכיון שראש חודש תדיר יותר מחנוכה, עיקר הקריאה צריכה להיות בעניינו.

אמר ר' אבין: כוותיה [כשיטתו] של רב דימי מסתברא [מסתבר] לומר, ומדוע — מי גרם לרביעי שיבא, מי גרם שיקראו ארבעה אנשים בספר התורה — ראש חדש שהרי בחנוכה קוראים רק שלושה, הלכך [על כן] רביעי בראש חדש בעי מיקרי [צריך לקרוא], להדגיש שתוספת הרביעי מפני ראש חודש היא.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה], מה פוסקים בשאלה זו? רב יוסף אמר: אין משגיחין בראש חודש לעשות אותו עיקר הקריאה אלא קוראים בענין חנוכה שלושה, ורבה אמר: אין משגיחין בחנוכה לעשות אותו עיקר הקריאה, אלא קוראים בענין ראש חודש שלושה. והלכתא [וההלכה]: אין משגיחין בחנוכה, וראש חודש הוא שצריך להיות עיקר הקריאה.

ד איתמר [נאמר]: חל להיות ראש חודש אדר בשבת, ופרשת שבוע היא "ואתה תצוה", מה עושים? אמר ר' יצחק נפחא: קרו שיתא [קוראים שישה] מ"ואתה תצוה" (שמות כז, כ), עד "כי תשא" (הפרשה הבאה אחריה) וחד [ואחד] קורא מתחילת הפרשה של "כי תשא" (שמות ל, יא) עד הפרשה המתחילה "ועשית כיור נחושת" (שמות ל, יז). אמר אביי:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And a public announcement is made concerning the need to uproot any instances of diverse kinds that have grown in the fields.

The Gemara asks: Granted, an announcement is made concerning the need to uproot diverse kinds, as the beginning of the month of Adar is a time of sowing. Instances of diverse kinds are already noticeable, and therefore it is a fitting time to deal with the matter. But with regard to the announcement concerning the half-shekels, from where do we derive that it should be made at this point in the year?

Rabbi Tavi said that Rabbi Yoshiyya said: It is as the verse states: “This is the burnt-offering of each New Moon in its renewal throughout the months of the year” (Numbers 28:14). The Torah says: There is a month in which you must begin to renew and bring the daily and additional offering from animals purchased with the new collections of half-shekels collected that year. Each year a collection is made with which to finance the purchase of communal offerings for the following year. Offerings during that year may be purchased only from collections made for that year.

Elsewhere it is derived through a verbal analogy that the yearly cycle begins with the month of Nisan. And since starting from and during the month of Nisan the offerings must be brought from the new collections of half-shekels, it is necessary to make the collection in the preceding month, i.e., in Adar. Therefore, they advance the reading of Shekalim, and they read it on the first of Adar, in order that the people will be reminded to bring the half-shekels to the Temple in good time.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the mishna taught? It is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, for if someone would suggest that it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, one could counter: Didn’t he say that two weeks is a sufficient period of preparation? As it is taught in a baraita: We begin to inquire into the halakhot of Passover thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: We begin to inquire only two weeks before Passover. As such, it should be sufficient to announce the collection of half-shekels from two weeks before Nisan, and there should be no need to advance the announcement to the beginning of Adar, as stated in the mishna.

Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, it is possible that even he agrees that the announcement concerning the collection of the half-shekels should be made on the first of Adar, since the Master said: On the fifteenth of Adar money-changing tables for collecting the half-shekels are set up throughout the country, and on the twenty-fifth of Adar they are set up in the Temple. Because of the possibility to donate the half-shekels at the tables already from the fifteenth, they advance the reading of Shekalim to inform people of that possibility and read it two weeks earlier, on the first of Adar.

§ The Gemara clarifies which passage is read: What is this portion of Shekalim? Rav said: It is the portion of “Command the children of Israel, and say to them: My offering, the provision of My offerings made by fire” (Numbers 28), which details the daily and additional offerings. And Shmuel said: It is the portion of “When you take the count” (Exodus 30:11–16).

Granted, according to the one who said that it is the portion of “When you take the count,” this is the reason that it is called the portion of Shekalim, for the obligation to give half-shekels is written in that portion. However, according to one who said that it is the portion of “My offering, the provision of My offerings,” why should that portion be read? Is there anything written about the half-shekels here? The Gemara answers: Yes. What is the reason that they are collected in Adar? As per the explanation of Rabbi Tavi, the half-shekels are collected to be used for the coming year’s daily and additional offerings. Therefore, reading the portion concerning those offerings will serve well as a reminder for people to donate.

Granted, according to the one who said that it is the portion of “Command the children of Israel: My offering, the provision of My offerings,” it is logical to read that portion, because the offerings that will be purchased with the half-shekels are written there, as per the explanation of Rabbi Tavi. However, according to one who said that it is the portion of “When you take the count,” why should that portion be read? Is anything about the offerings written in that portion? The collection of half-shekels for use in the construction of the sockets of the Tabernacle are the only thing written in that portion. What does that have to do with the collection of half-shekels for the purchase of offerings that is held in the month of Adar?

The Gemara answers: The selection of that portion is in accordance with the explanation of the portion that Rav Yosef taught: The three instances of the word: Contribution, in that portion teach that there were three contributions of half-shekels: The contribution of the altar is for the purchase of communal offerings to be sacrificed on the altar; and the contribution of the sockets is for constructing the sockets; and the contribution of the Temple maintenance is for the Temple maintenance. Therefore, according to Rav Yosef, it is understandable why the portion of “When you take the count” is read. It deals explicitly with the collection of half-shekels.

The Gemara asks further: Granted, according to the one who said that it is the portion of “When you take the count,” this is what is different about this New Moon of Adar and other New Moons when they occur on Shabbat. On the New Moon of Adar, “When you take the count” is read because it describes the collection of half-shekels. On other New Moons, when they occur on Shabbat, the portion of “Command the children of Israel” is read because it mentions the additional offerings brought on Shabbat and the New Moon.

However, according to the one who said that “Command the children of Israel, and say to them: My offering,” what is different about the portion read on the New Moon of Adar and the portion read on other New Moons when they occur on Shabbat, for the same portion is read in all cases? The Gemara answers: They are different: For on other New Moons, when they occur on Shabbat, six people read from the regular weekly portion of the matter of the day and one reads from the portion for the New Moon, whereas now, on the New Moon of Adar, if it occurs on Shabbat, all seven read from the portion of the New Moon.

The Gemara asks: This answer works out well according to the one who said that when the mishna states that on the fifth Shabbat, we resume the regular order of readings. The intention is that one resumes the regular weekly order of Torah portions. This implies that on the previous four Shabbatot, the regular portion was not read at all. Rather, only the special portions delineated in the mishna were read. Therefore, it makes sense to say that all seven people read from the special portion.

However, according to the one who says that the mishna’s intention is that one resumes the regular order of concluding readings from the Prophets [haftarot], and on the previous Shabbatot one also reads from the regular portion of the matter of the day, then the original question stands: What is different about the portion read on the New Moon of Adar and the portion read on other New Moons when they occur on Shabbat?

The Gemara answers: They are different: For whereas on other New Moons, when they occur on Shabbat, six people read from the regular weekly portion of the matter of the day and one reads from the portion for the New Moon, now, on the New Moon of Adar, if it occurs on Shabbat, three people read from the regular weekly portion of the matter of the day and four read from the portion for the New Moon.

The Gemara raises an objection from the Tosefta (Megilla 3:1): When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, they read the Torah portion of Shekalim, and they read as the haftara the story involving Jehoiada the priest (II Kings 12:1–17). Granted, according to the one who said that Shekalim is the portion of “When you take the count,” this is the reason that they read as the haftara the story involving Jehoiada the priest: Because it is comparable in content to the Torah reading, as it is written in the story of Jehoiada: “The money of his assessment of persons” (II Kings 12:5), which is referring to his collection of the half-shekels, and the haftara should always contain a theme similar to the Torah reading.

However, according to the one who said that “My offering, the provision of My offerings” is read as the portion of Shekalim, is the haftara comparable to that portion? It is comparable, as per the explanation of Rabbi Tavi: It is appropriate to read the portion about offerings because the collection of half-shekels is for that purpose.

The Gemara raises an objection from a baraita: If the New Moon of Adar occurs on the Shabbat on which the portion to be read for the regular weekly reading is adjacent to the portion read as Shekalim, whether on the Shabbat preceding the Shabbat on which Shekalim will be read as part of the weekly reading or following it, then they read and repeat Shekalim on both Shabbatot, one time as the special portion Shekalim and the other as part of the regular order.

Granted, according to the one who said that the portion of “When you take the count” is read as Shekalim, this is how it is possible: That portion could occur at that time in the yearlong cycle of the order of readings. In the regular order of reading, “When you take the count” is often read during the beginning of Adar.

However, according to the one who said that the portion of “Command the children of Israel, and say to them, My offering” is read as Shekalim, does that portion ever occur at that time of the year? That portion usually occurs much later in the year, in the summer. The Gemara answers: Yes, it sometimes occurs that this portion is read during the beginning of Adar, for the people of the West, i.e., Eretz Yisrael, who complete the cycle of reading the Torah not in one year but in three years.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, they read the portion of “When you take the count,” and they read as the haftara the story involving Jehoiada the priest.

§ Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, the congregation takes out three Torah scrolls from the ark and reads from them. From the first one, they read the portion of the regular weekly reading of the matter of the day; and from the second one they read the portion for the New Moon; and from the third one they read Shekalim, which begins with “When you take the count.” And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa further said: When the New Moon of Tevet, which always falls during Hanukkah, occurs on Shabbat, they bring three Torah scrolls and read from them. From the first one, they read the portion of the regular cycle of reading of the matter of the day; and from the second one, they read the portion for the New Moon; and from the third one, they read the portion for Hanukkah.

The Gemara comments: And it is necessary for Rabbi Yitzḥak Nappaḥa to state the halakha in both cases, as, if it had been stated only with regard to the New Moon of Tevet, one could have mistakenly thought that only with regard to that case does Rabbi Yitzḥak Nappaḥa state that three Torah scrolls are used. But with regard to the New Moon of Adar, one might think that he holds in accordance with the opinion of Rav, who said that the portion of Shekalim is the portion of “My offering, the provision of My offerings,” and two Torah scrolls will therefore suffice, since the same portion is used both for the portion for the New Moon and for the portion of Shekalim. Therefore, he teaches us that three Torah scrolls are used even on the New Moon of Adar.

The Gemara asks: But, based on that logic, let Rabbi Yitzḥak just say the halakha with respect to this case of the New Moon of Adar, and there would be no need to state that case of the New Moon of Tevet. The Gemara answers: Indeed, one was stated from the other by inference, i.e., Rabbi Yitzḥak Nappaḥa stated the halakha explicitly only with regard to the New Moon of Adar, and it was inferred that the same is true of the New Moon of Tevet.

§ An amoraic dispute was stated: When the New Moon of Tevet occurs on a weekday, what Torah portion is read? Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Three people read from the portion for the New Moon, and one reads from the portion for Hanukkah. And Rav Dimi of Haifa said: Three read from the portion for Hanukkah, and one reads from the portion for the New Moon.

Rabbi Mani said: It stands to reason to rule in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, for it is already an established principle that when a frequent practice and an infrequent practice conflict, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. Since the portion for the New Moon is read more frequently than the portion for Hanukkah, it should be given greater prominence.

Rabbi Avin said: It stands to reason to rule in accordance with the opinion of Rav Dimi, for the following reason: What caused the fourth person to come and read from the Torah? The New Moon, as on the other days of Hanukkah only three people read from the Torah. Therefore, it is only logical that the fourth person should read from the portion for the New Moon.

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rav Yosef said: We do not concern ourselves with making the portion for the New Moon the primary reading. Rather, three people read from the portion for Hanukkah, and only the fourth reads the portion for the New Moon. And Rabba said: We do not concern ourselves with making the portion for Hanukkah the primary reading. Rather, three people read from the portion for the New Moon, and only the fourth reads the portion for Hanukkah. The Gemara concludes: And the halakha is that we do not concern ourselves with making the portion for Hanukkah the primary reading, and therefore the portion for the New Moon is primary.

§ An amoraic dispute was stated: If the Shabbat on which the portion of Shekalim is to be read occurs on the Shabbat in which the regular weekly portion is “And you shall command” (Exodus 27:20–30:10), what should be done? Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Six people read from the portion “And you shall command,” until but not including the weekly portion of “When you take the count” (Exodus 27:20–30:10), and one person reads the portion of Shekalim from “When you take the count,” until but not including the verse: “And you shall make a copper laver” (Exodus 30:11–16). Abaye said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מתני' ר"ח שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. תנן התם במסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים כו' מכריזין שיכין כל אדם שקלו ויביאהו למקדש.

ולמה באחד באדר דקי"ל כר' טבי דמצריך לאיתויי הקרבנות שמקריבין בר"ח ניסן מן השקלים של שנה זו מן התרומה שנתרמה כדתנן בשלש קופות של שלש סאין כו'. והא שמועה דר' טבי בר"ה פרק א' וכיון דבעינן לאקרובי מן השקלים החדשים באחד בניסן מקדמינן להשמיע באחד באדר כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. אמרינן מתניתין נמי כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ב' שבתות. כיון ששנינו בט"ו באדר שולחנות ישבו במדינה כדי לקבל השקלים מכל אדם. מקדמינן ומכרזינן קודם ט"ו.

מאי פרשת שקלים. רב אמר צו את בני ישראל את קרבני לחמי וגו' ושמואל אמר כי תשא. בשלמא לשמואל היינו דקרינן מכי תשא תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה' לכפר חדא לאדנים וחדא למזבח וחדא לבדק הבית אלא לרב בצו את קרבני מי כתיב שקלים התם. איכא דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ר"ח [אדר] דבכל ראשי חדשים קורין בצו. ובר"ח אדר בכי תשא אלא לרב מאי שאני. ואמרינן דבכל ר"ח שחל להיות בשבת קרו שיתא בעניינא דיומא בפרשה של אותה שבת וחד קרי בדר"ח. ובר"ח אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל. הניחא לר' אמי דאמר הא דתנינן בחמישית חוזרין לסידרן לסדר פרשיות חוזרין מכלל שאלו ד' שבתות לא קרינן ענין היום והאידנא חוזרין לענין היום אלא לר' ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוזרין אבל סדר פרשיות לעולם קורין אותן כל פרשה בזמנה מאי איכא למימר. ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל ופרקינן כר' טבי דמצריך קרבן ראש חודש ניסן מתרומה חדשה. ותוב מותבינן לרב מחל להיות ראש חודש אדר בפרשה הסמוכה לה כו' איך יתכן לחול פרשת פינחס באחד באדר ופרקינן תמצא בענין הזה לבני מערבא שמסיימין התורה לשלש שנים ופוסקין כל פרשה ג' פרשיות אפשר דמיתרמי להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא. תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן.

ר' יצחק נפחא אמר ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין א' בענין היום ואחד בר"ח וא' בחנוכה. ר"ח טבת שחל להיות בחול.

אמר ר' יצחק נפחא ג' קורין בר"ח ואסיקנא כוותיה. אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר.

כמאן דלא כרשב"ג דאי כר"ש ב"ג בב' שבתות דתניא שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום רשב"ג אומר ב' שבתות וקס"ד שדין שאלה קריאת פרשיות בדין שאלה בהל' פ' שקלים כל ההקדמה הזאת כדרך שמקדימין לשאול זמן זה בהלכותיו דומיא דה' הפסח ומהדרינן דאפי' תי' רשב"ג כיון דאמר מר בט"ו בו שולחנות יושבין במקדש משום שולחנות קדמי' וקרינן מר"ח אדר וא"ש לרשב"ג דמר"ח ועד שולחנות ב' שבתות איכא והה"נ דמתרצינן לרבנן דלאו משום שאלת הלכו' הוא שקורין בפ' שקלי' דא"כ נקדים ל' יום קוד' שולחנו' אלא משום זריזות בעלמא הוא לזרז' על הבאת שקליה ואפי' לרבנן בט"ו יום סגי ולמאי דקס"ד מעיקרא דמשום שאלת הלכות כההיא דהתם היינו לדרוש ברבים בה' הפסח קודם לפסח ל' יום דהא פרישנא בפ"ק דליתא אלא קס"ד דכעין דהתם יש רשות לשאול בה' הפסח שהם רבים זמן זה שהוא כעין ערב הפסח אה"נ שייך לקרוא בכאן בפרשת שקלים ל' יום קודם לכן כדי לשאול כל אדם בהלכות שהם עמוקות תוך זמן זה:

בכ"ה בו יושבין במקדש משום דאותן שלא צרפו שקליה' עדין מועטי' ואין צריך לשלחנות במדינה א"נ להודיע שמכאן ואילך ממשכנין על מי שלא הביא שקלו כדפרש"י ז"ל:

מאי פ' שקלי' רב אמר את קרבני לחמי לאשי ושמואל אמר כי תשא והלכתא כשמואל דתניא כותיה:

וא"ר יצחק נפחא ר"ח אדר שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וכו' ואין קורין הכל בספ' א' משום טורח ציבור שיתעכבו כשגוללי' אותו ובמס' סוטה אמרי' גבי כ"ג בי"ה שקורא בפרשת אחרי מות ואומר יותר ממה שקריתי לפניכ' כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ ואקשי' וניתי ס"ת אחרינא וליקרי ביה ופרקא דליכא משום פגם של ראשון אלא כי קרי חד גברא בתרי ספרי אבל תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא וכן ר"ח טבת שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין בא' בענינו של יום וא' בשל ר"ח וא' בחנוכה פי' ושל חנוכה אחרון כדמסבר להו:

ואסיקנא דר"ח טבת שחל להיות בחול קרו תלתא בר"ח וחד בשל חנוכה. ואין משגיחין בשל חנוכה לקרות בו תחלה וג' דר"ח תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומעולה יותר:

ואסיקנא דפ' שקלים שחל להיות בואתה תצוה קרו שיתא מואת' תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד חוזר וקורא משום פרשת שקלים מכי תשא עד ועשית דאי לא קרו אלא חדא זימנא ליכא הכירא דאמרי אוקומי הוא דמוקמי התם לפרש' ואתה תצוה והאי חד דמהדר מכי תשא עד ועשית היינו ז' ממש ולמ"ד מפטיר עולה למנין ז' היינו מפטיר ולמ"ד מפטיר אינו עולה למנין ז' היינו א' מן הקוראין ולא בעינן דליקרו ז' בפ' עד ועשית והדר מפטיר וליקרי מכי תשא עד ועשית משום פ' דלא מיבעי ליה למקרי בעקר פרשה חד אלא העולים למנין הקוראי' ולהכי סתים לה סתומי ושוב אין ראיה מכאן לדברי הרי"ף ז"ל כדכתיבנא לעיל והשתא נהגינן דקרי ז' בפרשת היום ומפטיר קרי בפ' שקלי' ושפיר דמי כדפרישנ' לעיל מי' אביי לא נחית בהא ונקיט לישנא דרווחא שלעולם הכי מעולה שיקרא פרשת הענין מי שעולה למנין ז' ולעולם אי' לך דלאו עכובא היא מי' השתא לא מתרמי לן פ' שקלים בואתה תצוה וכן כשחל פ' שקלים בכי תשא עצמה קרו שיתא וכו' והשתא לא מתרמי לן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

באחד באדר משמיעין על השקלים פי' שמכריזין בהכרזת בית דין שיביאום ועל הכלאים ר"ל שיצאו ויעקרום שמזמן זה הם נכרין בין התבואה בחמשה עשר בו שולחנים יושבים ר"ל בירושלים בשוקים שבה שהשלחנות בתוכם כדי להמציא שקלים למבקשיהם בפרוטות או באיזה מטבע שיביאו והיו מחליפין להם בלא שכר בעשרים וחמשה בו יושבין במקדש שמעטין היו אותן שלא החליפו ולא היו צריכין לישב בשלחנות והיו יושבין במקדש בקצת מקומות של חול שבו פרשת שקלים היא מכי תשא עד ועשית כיור וההפטרה שלו ביהוידע הכהן ואע"פ שאותן שקלים שבכי תשא לאדני המשכן היו שלשה פעמים הוזכרה שם תרומת ה' וזהו שאמרו שלש תרומות אחת לתרומת אדנים ואחת לתרומת שקלים לקרבנות ושתיהן היו בחצי שקל והשלישית לבדק הבית והיא היתה כפי נדבת כל אחד ואחד שניה זכור את אשר עשה לך עמלק והפטרה שלה פקדתי שלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם וכו' רביעית החדש הזה לכם ומפטירין בראשון באחד לחדש:

ראש חדש אדר שחל להיות בשבת [מוציאין שלשה ספרי תורה וקורין] אחד בעניינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בכי תשא וכן הענין בראש חדש טבת שחל להיות בשבת אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בחנוכה וכן בראש חדש ניסן שחל להיות בשבת אחד בסדר היום ואחד בראש חדש ואחד בהחדש הזה:

ראש חדש אדר כי' אלמא מ"ר צי את קרבנו מאי שני כו' מיכן מוכיח שריה שחל להיות בשבת שהשביעי הקורא פרשת ר"ח צריך להתחיל מצי ואל תימא דוקא בחול דנפישי גברי קרינן מצי אבל בשבת דליכא אלא חד גברא יקרא ובראשי חדשיכם שהי אענין ר"ח ולא יותר שאילו כן הרבה שנא ושנא דאלו בשאר ראשי חדשים שחלו להיות בשבת קרינן ובראשי חדשיכם בלחיד ובר"ח אדר שחל להיות בשבת רקינן נמי צו ואמאי אידחיק לתרוצי תירוצא אחרינ' אלא לאו ש"מ כך היה מנהגם ראש חודש שחל להיות בשבת להתחיל מצו כמו שעושין בחול:

והילכתא אין משגיחין בחנוכה אע"ג דקיי"ל דכל רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר מכירה קנין ומחצה איצטריך הכא לימיפסק כרבה משום דפליגי נמי אמוראי אחריני בההיא מילת' א"נ י"ל דרבא פליגי עלויה ולא רבה וה"נ מסתברא דהא רבה הוה ראש ישיבה בימי רב יוסף ולא הוה מדכר תלמודא רב יוסף מיקמי רבה וראיתי שחלקו רבני צרפת הקדמונים בר"ח טבת שחל להיות בשבת במה מפטירין אם בהפטרת ר"ח אם בהפטרת חנוכה ואמרו שמפטירין בדר"ח מכח זה הפסק שאין משגיחין בחנוכה ותדיר ושאינו תדיר קודם ואינו נ"ל דדוקא היכי אמרי הכי גבי קריאה ששתי הקריאות אנו חייבין לקחת דר"ח וחנוכה והילכך ר"ח עיקר דהוא תדיר ואין משגיחין בחנוכה אבל ההפטרות אין אומרים שתי ההפטרות אלא אחת כדאמרי' לסדר הפטרות היא חוזר דאלמא מפסיקין ההפטרה של סדר הפרשה ומפטירין באלה ד' פרשיות וה"נ הפטרת חדא בעינין למימר ואין לומר כאן תדיר קודם ואדרבה בהפטרות מניחין התדיר ומפטירין מעין המאורע באלה ד' פרשיות ובר"ח וחנוכה שחלו להיות בשבת אנו מניחין התדיר ה"נ מניחין ר"ח תדיר ומפטירין בחנוכה ועוד לעולם המפטיר קורא מה שקרא השביעי ואנה קרא השביעי בחנוכה והא חמשה קרו בפרשה והששי בר"ח והשביעי בחנוכה וכיון שקורא המפטיר בחנוכה מפטיר בחנוכה דלועלם ההפטרה דומה לקריאת המפטיר:

איתמר חל להיות בואתה תצוה כו' אין לפרש על ר"ח אדר קאמר חדא דא"כ לא הוה אמר קרו שיתא מואתה תצוה ועד כי תשא אלא חמשה וחד מכי תשא ועד ועשית ועוד דאם כן לא הוה אמר אביי דאמרי אוקמוי היא דקא מוקמי התם דהא מפסיק דראש חודש ואם היתה הפרשה מסיימת עד שם החמישי הו"ל לסיימה א"ו על שבת ראשונה קאמר וכגון שחל ר"ח להיות באמצע שבת שמקדימין לשעבר משבת שבסוף חודש שבט וקשיא לי היאך יתכן שנקרא ואתה תצוה בשבט והרי מבראשית ועד ואתה תצוה הן עשרים פרשיות עם ואתה תצוה ופרשת בראשית אנו קוראים בשבת שבסוף תשרי נשארו י"ט פרשיות לארבע חדשים מרחשוון כסלו טבת והיאך נוכל לקרא י"ט פרשיות בד' חדשים וכ"ש לא תחל בני בכי תשא ואם היתה שנה מעוברת הם ה' חדשים ולכל הפחות צריכין עשרים פרשיות בלא פרשת בראשית והאיך תבוא ראשונה בואתה תצוה:

גמרא מנלן א"ר טבי א"ר יאשיה דאמר קרא זאת כו' ת"כ דשמואל ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן אר"י נפחא ר"ח אדר שחל בשבת מוציאין ג' ספרי תורות כו' עכ"ל כצ"ל:


בפרש"י
בד"ה חל להיות ר"ח אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים כו' עכ"ל אפשר דנקט ר"ח אדר דקאי אמתני' דהיינו ר"ח אדר שחל בשבת שבו קורין פרשת שקלים אבל פרשת כי תשא כסדרה אינה קרויה פרשה שקלים בשמעתין והכי הל"ל לפי סוגיין חל להיות פרשת שקלים בפרשה הסמוכה לכי תשא כופלין כו' ודו"ק:

גמרא כמאן דלא כרשב"ג. עט"א דר"ל שהיו תורמין ת"ח ד' ימים קודם ר"ח ניסן ותימה דהרי משנה ערוכה רפ"ג דשקלים דהיתה בפרוס הפסח וכן בירושלמי שם רפ"א איתא דהיתה בר"ח ניסן ועו"ש כתחילתה שנאמר ויהי בחדש הראשון כו' באחד לחדש כו' ותאני עלה בו ביום נתרמה תרומה כו' (וזה ג"כ דלא כפרש"י בר"פ תשא פסוק ט"ו ע"ש) וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהל' שקלים ה"ה אך ק"ל דשם תנן והן גרנות למע"ב דר"ע ובבכורות (נח) מוכח דלר"ע הוה הגורן ביום אחרון דאדר וכ"פ הרמב"ם פ"ז מהל' בכורות הל"ח וצ"ל דהן גרנות לאו דוקא דהתרומה היה ודאי בר"ח ניסן כנ"ל וכן פשטא דברייתא בר"ה (ז) כמש"כ שם בס"ד. שוב ראיתי להתוי"ט בשקלים שם שהעלה דברי הרמב"ם בצ"ע ונעלמו מכ"ת הראיות שהבאתי:

שם רב אמר צו את בני ישראל כו'. אף דעיקר קריאת פרשה זו אינה אלא משום קרא דזאת עולת חודש כו' הכתוב בפ' ובר"ח מ"מ אגב קרינן נמי צו דג"כ שייך להיום שהרי מקריבין בו תמידין ומהא דפריך לקמן מאי שני משמע מפשטי' דשאר ר"ח שח"ל בשבת קורין ג"כ מפ' צו ול"י מאין יצא להטוש"ע בסי' תכ"ה דמתחילין מן וביוה"ש ואע"ג דיש לדחוק וליישב עט"א מ"מ כיון שלא נמצא בש"ס מפורש שאין קורין צו מנ"ל לדחוק [אח"ז מצאתי מפורש במסכת סופרים פרק יז ה"ג כדברי הטוש"ע ע"ש. ותימה על הגר"א ז"ל שלא ציין כדרכו לשם] . וכן מש"כ הט"א דכשחל ר"ח בתוך השבת דמקדימין לשעבר א"צ להתחיל לפ"ש אלא מן ובר"ח פשטא דשמעתא למ"כ אלא לעולם מתחילין מפ' צו וגם ל"ד במש"כ כ"פ דשאר ר"ח שח"ל בשבת אינו מתחיל רק מפ' ר"ח דהא מבואר בטוש"ע שם דמתחיל מן וביוה"ש:

שם וצריכא דאי אתמר בהא כו'. לכאורה בלא"ה צריכא קמייתא לאפוקי ממ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר דהא מוכח לעיל דבר"ח דעלמא לכ"ע אין מפסיקין ענינא דיומא ומסתמא דבחנוכה ג"כ הכי הוא:

שם מי גרם לד' שיבא ר"ח כו'. עט"א שהקשה דלמה לא יקראו בחנוכה א' או ב' ע"ש. ונ"ל ליישב ע"פ הגמרא דיומא (לג ב) כיון דאתחיל בהו עביד רובא כו' ע"ש:

שם אתמר ח"ל בואתה תצוה כו' קרי שיתא מואתה כו'. כצ"ל כדלקמן באביי וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

רש"י ד"ה אלא אמרה תורה. לחדשו בהבאת עולת תו"מ כו'. לישנא דקרא (עולת חודש) נקט אבל פשוט דגם חטאת דר"ח מתרו' חדשה או דלא קאי תיבת עולת רק על תמידין:

רש"י ד"ה חל להיות. עי' רש"א שכ' דהכי הל"ל כו' הסמוכה לכי תשא. ל"ד דהא עתה דנין עליה מה היא פ' שקלים אי תשא אי צו לכן שפיר מיסתם קא סתים לה ולא קראה בשם ואולי דלזה דקדק לומר ר"ח כו' דאיך יכתוב פ' שקלים בפ' הסמוכה לפ' שקלים אבל הא דקאמר לקמן עלה בשלמא לאביי ניחא ע"כ לא יפרש ר"ח כו' דבר"ח מאי ניחותא דהא כיון דצריך לקרוא פ' ובר"ח ביניהם אפילו לאביי איכא היכרא עק"נ אות לז:

לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין. נ"ב אפשר משום דאינהו פסקי לפסוקי בתלת כדאיתא פ"ק דקדושין (ד"ל ע"א) (ע״ש) אלא מיהא הא קשיא לי טובא דהאמרינן שילהי מכילתין עזרא תקן שיהו קורין קללות שבת״כ לפני עצרת ושל משנה תורה לפני ר"ה: וכה״ג מי מתרמי להו:

גמ' קדמינן וקרינן. עי' בכורות דף נז ע"ב תד"ה בפרוס:

בגמרא מאי פ' שקלים רב אמר צו את בני ישראל ושמואל אמר כי תשא. ולכאורה יש לתמוה טובא דמאי פלוגתא שייך בכה"ג בדבר הידוע ומפורסם מימות אנשי כנסת הגדולה או מימות עזרא דבכה"ג מקשה הש"ס במס' ברכות גבי הבדלה ושארי ענינים ונחזי עזרא היכי תיקן א"כ מאי פלוגתא דרב ושמואל שייך הכא דנחזי מקמי הכי היכי הוה עבדי בכל פ' שקלים ומעיקרא נמי מאי מקשה סתמא דתלמודא מאי פרשת שקלים כיון דדבר ידוע ומפורסם הוא. והנלע"ד בזה דודאי רב גופא מודה דבסתם פ' שקלים של כל שנה קורין בכי תשא דכתיב לשון שקלים אלא דעיקר פלוגתא דרב ושמואל היינו בר"ח אדר שחל להיות בשבת דהך מלתא לא שכיחא כולי האי ובהא סבר רב דשייך יותר לקרות את קרבני לחמי דהוי מלתא דשויא לתרווייהו שיש בה מענין ר"ח שהרי קורין אותה בכל ר"ח ואית בה נמי בענין שקלים כדר' טבי בסמוך ושמואל סבר דאפ"ה קורין בכי תשא כמו בשאר פ' שקלים שהן קודם ר"ח כן נ"ל נכון:

שם אתמר ר"ח טבת וכו' א"ר יצחק קרי תלתא בר"ח וחד בחנוכה ורב דימי אמר איפכא ומפרש ר' יצחק משום דתדיר קודם ורבי אבין מפרש טעמא דר' דימי משום דמי גרם רביעי שיבוא ר"ח וכו'. ולכאורה יש לדקדק דאכתי בלא"ה י"ל דחנוכה עדיף משום פרסומי ניסא דהך טעמא עדיף כדמשמע בפ' במה מדליקין (שבת דף כ"ד) דנר חנוכה דוחה קידוש היום אע"ג דתדיר אלא שהתוס' שם כתבו ליישב ולחלק בין האי דהכא ובין הפטרה דכיון דסוף סוף קרי חד בחנוכה מש"ה לא אמרינן דידחה לגמרי להקדימו ולעלויי מדר"ח ולפ"ז א"ש נמי לישנא דאין משגיחין דהכא דאע"ג דבעלמא תדיר קודם אפילו הכי לא משגחינן הכא לרבי יצחק בדר"ח כיון דבחנוכה איכא פרסומי ניסא ולרב דימי בר אבא איפכא אע"ג דבעלמא פרסומי ניסא עדיף בחנוכה אפ"ה אין משגיחין מהאי טעמא גופא כמ"ש התוס':

ועל הכלאים. לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה: חודש בחדשו לחדשי השנה. כל הני חדשים למה לי: אלא אמרה תורה. יש לך חודש שאתה צריך לחדשו בהבאת עולות תמידין ומוספין מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב): כמאן. מקדמינן כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל: בט''ו באדר שולחנות. בעלי מטבעות המחלפין שקלי כסף בפרוטות: יושבין במקדש. הוא סימן שכבר קרב זמן לתרום את הלשכה בשלש קופות וימהרו ויביאו דמאותו היום מתחילין למשכן את המעכבים: משום שולחנות קדמינן. לאחד באדר דהיינו שתי שבתות וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ''ק דפסחים (דף ו.): טעמא כדרבי טבי. טעמא מאי מייתינן שקלים באדר כדרבי טבי שיקריבו קרבנות באחד בניסן מתרומה חדשה והך מצוה התם כתיבא: שקלים לאדנים כתיבי. התם כדכתיב ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש וגו': שלש תרומות. נאמרו שם מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה' תרומת אדנים היתה לאדנים ותרומת מזבח למזבח לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכם: לבדק הבית. היא לא היתה שוה בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה): הניחא למאן דאמר. בפרקין האי דקתני מתני' בחמישית חוזרין לכסדרן: לסדר פרשיות הוא חוזר. שקראו את אלו והפסיקו מלקרות את פרשת השבת איכא למימר כדאמר האידנא קרו כולהו בדראש חודש אלא למאן דאמר כו' דמפרש חוזרין לכסדרן לסדר ההפטרות אלמא ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא הפרשיות דעד השתא הוו קרו נמי מעניינא דיומא מאי שני: כדרבי טבי. זאת עולת חודש בשקלים אמר: חל להיות. ר''ח אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים: וכופלין אותה. בשבת שניה אע''פ שקראוה בראשונה: בההוא זימנא. באותו פרק של אדר: מי מתרמי. והלא בפרשת פינחס היא שהיא סמוכה לחודש אב: דמסקי אורייתא. מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין: אין משגיחין. לעשות עיקר:
על הכלאים דזמן זריעה היא. לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי הזמן שמפרש בהמקבל (ב''מ דף קו:) אלא רוצה לומר סוף זריעה וכבר גדלו התבואות והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודם לכן אינן ניכרין: חדא מכלל חבירתה איתמר. וא''ת ומאן דאמר מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן אידך כל שכן הא ויש לומר דמאן דאמרה באתריה דרב הוה דסבר דראש חודש אדר שחל להיות בשבת שאין מוציאין כי אם שתי תורות ולא הוו ידעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה הטעם איצטריך לאשמועינן ההיא דראש חודש טבת שחל להיות בשבת דמוציאין שלשה ספרי תורה: והלכתא אין משגיחין בחנוכה. פירוש לעשותו עיקר ואע''ג דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף. מ''מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה משום דפליגי עליה שאר אמוראי:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד