מגילה ל ע"ב

ואיזו היא שבת רביעית כל שחל ר''ח ניסן להיות בתוכה ואפילו בע''ש: בחמישית חוזרין לכסדרן וכו': לסדר מאי ר' אמי אמר לסדר פרשיות הוא חוזר ר' ירמיה אמר לסדר הפטרות הוא חוזר אמר אביי כוותי' דר' אמי מסתברא דתנן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים לתעניות ולמעמדות וליוה''כ בשלמא למ''ד לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול אלא למ''ד לסדר הפטרות הוא חוזר הפטרה בחול מי איכא ואידך הא כדאיתא והא כדאיתא ובתעניות למה לי הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנחה בתעניתא מסייע ליה לר''ה דאמר ר''ה מצפרא כינופיא היכי עבדינן אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא קרא ומפטרי וריבעא דיומא בעו רחמי שנאמר {נחמיה ט-ג} ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית (היום) מתוודים ומשתחוים ואיפוך אנא לא ס''ד דכתיב {עזרא ט-ד} ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב וכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי:
מתני' בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים בעצרת {דברים טז-ט} שבעה שבועות בראש השנה {ויקרא כג-כד} בחדש השביעי באחד לחדש ביוה''כ {ויקרא טז-א} אחרי מות ביו''ט הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג בחנוכה {במדבר ז-ב} בנשיאים בפורים {שמות יז-ח} ויבא עמלק בראשי חדשים {במדבר כח-יא} ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ל - ב

ואיזו היא שבת רביעית - כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

ובהא אפילו שמואל מודה, דערב שבת דומיא דתוכה - ומקדימין לקרות בשבת שעברה, דאי לאו הכי - הרי קדמה עשיה דלקיחת קרבן הפסח בראש חודש ניסן, האמורה בפרשת "החודש" - לשמיעה.

שנינו במשנתינו: בחמישית חוזרין לכסדרן וכו'.

והוינן בה: לסדר מאי? כלומר, איזה סדר הפסיקו - שעתה חוזרין אליו?

רבי אמי אמר: לסדר פרשיות של כל השנה הוא חוזר. שעד עתה לא קראו אלא את ארבע הפרשיות, ולא קראו את הפרשיות של סדר כל השנה.

רבי ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר. שעד עתה הפטירו מעין ארבע פרשיות, כדאמרן בברייתא לעיל. אבל אין צריך לחזור לסדר פרשיות, דסבירא ליה דגם בשבתות אלו של ארבע פרשיות, קראו גם את הפרשה של סדר כל השנה.

אמר אביי: כוותיה דרבי אמי מסתברא. דתנן: לכל מפסיקין, לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות, ולמעמדות, וליום הכפורים ^[156] .

בשלמא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר, היינו דקתני דלתעניות ולמעמדות נמי מפסיקין, אף על גב דהוו דווקא בחול, דהא איכא פרשה בחול, בימי שני וחמישי, ושייך לומר דמפסיקין מקריאת כל השנה, וקורין את קריאת תעניות ומעמדות.

אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, הפטרה בחול - מי איכא, ומאי שייכא הפסקה בחול לענין הפטרה?!

ואידך, רבי ירמיה, אמר לך: הא - כדאיתא, והא - כדאיתא. דבחול דאין שייך הפטרה - ודאי דההפסקה היא בפרשיות. ובשבת דאיכא הפטרה - ההפסקה היא בהפטרות, דהיכא דאפשר להפסיק רק בהפטרות - לא מפסיקין את קריאת סדר כל השנה.

ומקשינן לרבי ירמיה, דאמר דהיכא דאפשר - לא מפסקינן: ובתעניות, דאיכא קריאה במנחה, למה לי הפסקה כלל? ליקרי מצפרא בענינא דיומא של כל השנה, ובמנחה - יקרא בתעניתא!?

ואמרינן: מסייע ליה לרב הונא.

דאמר רב הונא: מצפרא של יום התענית - כינופיא [כינוס] . שבבוקר מאספין את הציבור, ובודקין ומזהירין אם יש עבירות בידם - שיחדלו, כדי שתתקבל התענית. לפיכך אין פנאי לקרות בתורה בשחרית ^[157].

היכי עבדינן? אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא - מעיינינן במילי דמתא, אם יש עבירות בידם, וכדאמרן לעיל.

מפלגיה דיומא - לפניא [עד הערב], ריבעא דיומא - קרא ומפטרי [קוראין בתורה ומפטירין]. וריבעא דיומא - בעו רחמי. שנאמר: "ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום, ורביעית מתוודים ומשתחוים".

ומקשינן: ואיפוך אנא, ונימא דמצפרא לפלגא דיומא - קוראין ומפטירין וכו', ומפלגא דיומא לפניא - מעיינינן במילי דמתא?

ומתרצינן: לא סלקא דעתך. דכתיב: "ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב", וכתיב בסיפא ההוא קרא: "ובמנחת הערב קמתי מתעניתי וגו' ואפרשה כפי אל ה'". חזינן דתפילה - לעת ערב היא.

מתניתין:

בפסח - קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים, דהיינו: "שור או כשב או עז וגו'" [ויקרא כ"ב], וביום טוב ראשון של פסח מיירי. ובשאר ימי הפסח - מלקט וקורא מענינו של פסח, כדאמרינן בברייתא בגמרא ^[158]. בעצרת - "שבעה שבועות" [דברים ט"ז]. בראש השנה - "בחדש השביעי באחד לח דש". ביום הכפורים - קורין בפרשת "אחרי מות". ביום טוב הראשון של חג הסוכות - קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים. ובשאר כל ימות החג ^[159] - בקרבנות החג ^[160] שבפרשת פנחס ^[161].

בחנוכה - קורין בנשיאים, דהיינו: "ויקרבו הנשאים את חנכת המזבח וגו'" [במדבר ז'] ^[162].

בפורים - קרינן: "ויבא עמלק".

בראשי חדשים - "ובראשי חדשיכם". במעמדות - במעשה בראשית, ובמס' תענית [כ"ז ע"ב] מפרש טעמא, משום דבשביל הקרבנות - מתקיימין שמים וארץ.

הערות

^[156] כתב התוס' רי"ד, דלאו אקריאה דשחרית קאי, דא"כ, מאי איריא יום הכפורים, הא גם בשאר מועדות מפסיקין בשחרית, כדי לקרוא בפרשת המועדות ! אלא אמנחה קאי, דמפסיקין פרשת היום, וקורין ב"כמעשה ארץ כנען". משא"כ בשאר מועדות, דדווקא בשחרית מפסיקין, אבל במנחה - קורין בפרשת היום.

^[157] הרמב"ם [פי"ג מהל' תפילה הלי"ח] כתב, דבתענית קורין ויחל בשחרית וגם במנחה. [וכ"כ התוס' לקמן [ל"א ע"ב, ד"ה ר"ח] דאנו נוהגין עתה עפ"י מס' סופרים לקרוא "ויחל"]. והק' עליו בס' ראשון לציון מהכא, דאמרינן דבשחרית אין קורין ! ? וכתב השפת אמת [בהשמטות] דהא לא קשיא, דהרמב"ם שם חילק וכתב דהאי דאמרן - היינו בתעניות על מה שאירע לאבותינו, אבל בתעניות שגוזרין על הציבור מפני הצרות - קורין ברכות וקללות. והכא מיירי בתעניות אלו, ואז קורין רק במנחה כדמשמע ברמב"ם בהל' תעניות [פ"א הלי"ז]. אבל הקשה הלח"מ שם על הטור [בסי' תקע"ט], שכתב דבכל התעניות - בשחרית קורין ברכות וקללות, ובמנחה קורין ויחל, והכא משמע דבשחרית לא היו קוראין כלל ! ? [עיי"ש שהאריך]. ותירץ, דלכאורה פירש"י קשה להבין, דמה בכך דמצפרא כנופיא? הא כשם שיש שהות להתפלל, כך יקראו בתורה ג"כ ! ? ואפשר שלכן הראשונים לא פירשו כן, אלא, דכיון דמצפרא כינופיא, וצריכין להתעסק בעניני התענית גם בשחרית, להכי קורין גם בשחרית מעין התענית. אבל לעולם אין מבטלין קריאת שחרית כלל. עיי"ש.

^[158] כתב התוס' רי"ד: "וכמה חיזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין - ולא מצאתי ! לא במשנה ולא בברייתא וכו'. ונראה לי, שאינו אלא תקון הגאונים, שיקרא המפטיר במוספין, כדי לגורסם שליח צבור, ויאמר אותם בתפילה".

^[159] העירו הראשונים [עיי' בתוס', וברשב"א וברא"ש], דמשמע הכא, דדווקא בחול המועד - היו קורין בקרבנות החג, אבל ביו"ט הראשון - לא היו קורין. וכן בכל שאר המועדות, לא נזכר במשנה ובגמ' דקורין בקרבנות החג, רק בסדר רב עמרם ישנו. וכתבו, דבאמת בזמן המשנה והגמ', לא היו מוציאין ביו"ט עצמו ב' ספרי תורה, אלא היו קורין רק בפרשת מועדות. וכתב הברכי יוסף [סי' ת"צ], דמשו"ה, אם קראו בספר ראשון חובת היום, ושכחו ולא קראו מפטיר בפרשת הקרבנות - אינו מעכב. וע"ע במגן אברהם סי' קל"ז סק"ו.

^[160] כתב הטור [או"ח סי' רפ"ג]: "מה שאין מוציאין בשבת ב' ספרים לקרות המוספין וביום השבת וגו', כמו שקורין ביו"ט פרשת קרבנות המוספין, לפי שאין בפרשת קרבנות מוסף שבת רק ב' פסוקים, ואין לקרות אלא מענינו של יום. ועוד טעם אחר, דאיתא במס' תענית (כ"ז ב'): אמר הקב"ה לאברהם: תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקורין אותם לפני, מעלה אני עליהם - כאילו הקריבום לפני, ומוחל אני על כל עונותם. ובמוסף שבת אין קרבן לכפר, שכולם עולות [וזהו: "רצית קרבנותיה". למה רצית קרבנותיה? לפי ששאר יום טוב - כולן באין חטאת. ובשבת - כולן באין עולות] ". ועיי' בב"ח שם. ובתוס' [לעיל, כ"ג ע"א, ד"ה כיון] כתבו עוד טעם, לפי שצריך להפטיר כל שבת - מעניינו של יום. ואי קרינן בשל שבת, א"כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה, והיינו - בענין שבת, וא"כ, יהו כל ההפטרות מעניין אחד. עיי"ש.

^[161] עיי' רש"י שמאריך לבאר כיצד היא הקריאה בכל יום.

^[162] כתב רש"י, דהיינו משום דאיכא התם חנוכת המזבח. וכ"כ הר"ן. והטור [בסי' תרפ"ד] כתב בשם מדרש פסיקתא, דהיינו משום שנשלמה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו. והתוי"ט כתב, שמצא בספר מכבי, דכשכבשו החשמונאים את היונים, מצאו המזבח משוקץ, וסתרו אותו, ובנאוהו מחדש. וחנכו אותו בכ"ה בכסלו. ובפסיקתא רבתי [פרשה ו'] איתא: "א"ר חנינא, בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן - שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל, היו ישראל מלמלמים על משה לומר, מפני מה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? ! והקב"ה חישב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד יצחק וכו'. ומעתה הפסיד כסלו - שנגמרה בו מלאכה. אלא "ותשלם", אמר הקב"ה: עלי לשלם לו [לחודש כסלו]. והיכן שילם לו? חנוכת בית חשמונאי".

ואיזו היא שבת רביעית — כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

א שנינו במשנה: בשבת החמישית חוזרין לכסדרן. ושואלים: לסדר מאי [של מה] חוזרים? ר' אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר, כלומר, שבכל אותם שבועות קראו רק את הפרשיות המיוחדות, ובחמישית חוזרים לסדר הפרשיות הקבוע. ר' ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר, שכן רוב הקריאה היא כמו בשבת רגילה לפי סדר התורה, אלא שלמפטיר קוראים בפרשיות המיוחדות.

אמר אביי: כוותיה [כשיטתו] של ר' אמי מסתברא [מסתבר] לומר. דתנן [שכן שנינו במשנה]: לכל הימים המיוחדים מפסיקין ואין קוראים כסדר פרשת שבוע אלא בענין היום, הן לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות, ולמעמדות, וליום הכפורים, שאם חל אחד מימים אלה בשבת, אין קוראים את סדר הקריאה הרגיל בשלימותו אלא קריאה המיוחדת לאותו היום.

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי לסדר פרשיות הוא חוזר — היינו דאיכא [הוא שיש] פרשה שנקראת גם בחול (בשני וחמישי) ואליה חוזרים, ובימים אלו מפסיקים מהקריאה הרגילה וקוראים בפרשיות המיוחדות להם. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי לסדר הפטרות הוא חוזר — הפטרה בחול מי איכא [האם יש]? ואם כן לא שייך לומר מפסיקים.

ואידך [והאחר] מה הוא עונה לכך? לשיטתו — הא כדאיתא והא כדאיתא [זו כמו שהיא וזו כמו שהיא], כלומר, הדברים נאמרו באופן כללי, בימים שיש בהם הפטרה הכוונה לסדר הפטרות, ובימים של חול שאין בהם הפטרה הכוונה שחוזרים לסדר הקריאה הרגילה, ואם כן אין מכאן הוכחה.

ושואלים: ובתעניות למה לי הפסקה כלל? ליקרי בצפרא בענינא דיומא [שיקרא בבוקר בעניינו של יום] לפי סדר הפרשות ובמנחה שיקרא בתעניתא [בענין התענית]. ומעירים: דבר זה מסייע ליה [לו] לרב הונא, שאמר רב הונא: מצפרא כינופיא [מן הבוקר אסיפת הציבור], שכבר מן הבוקר היו אוספים את הקהל ובודקים את מעשיהם ומזהירים אותם על התשובה ועוסקים בשאר בעיות הציבור, ואין פנאי לקרוא בתורה.

ושואלים: היכי עבדינן [כיצד עושים] למעשה? אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא [מן הבוקר עד חצי היום מעיינים אנו ודנים בענייני העיר], שמא יש דברים שצריך הציבור לתקן, שהרי יום התענית נועד בעיקרו לתקן את חטאי הציבור ופגמיו. מפלגיה דיומא לפניא [מחצי היום לערב], ריבעא דיומא קרא ומפטרי [רבע היום קוראים בתורה ומפטירים], וריבעא דיומא בעו רחמי [ורבע היום מבקשים רחמים] שנאמר: "ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם" (נחמיה ט, ג).

ושואלים: ואיפוך אנא [ואולי אהפוך אני] את הסדר שבחצי היום הראשון יעסקו בקריאה תפילה ווידוי? ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר זאת, דכתיב [שכן נאמר] שם: "ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב" (עזרא ט, ד) וכתיב [ונאמר]: "ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי" (עזרא ט, ה), הרי שהאסיפה בבוקר והתפילה בערב.

ב משנה ביום טוב ראשון של פסח קורין (קוראים) בפרשת מועדות האמורה בספר תורת כהנים (ויקרא כב, כו - כג, ח). בעצרת (חג השבועות) קוראים בענין היום "שבעה שבעת" (ויקרא כג, טו-כב). בראש השנה קוראים "בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא כג, כד). ביום הכפורים קוראים "אחרי מות" (ויקרא טז, א). ביום טוב הראשון של חג הסוכות קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובשאר כל ימות החג קוראים בקרבנות החג שבספר במדבר (פרק כח, יב-לט).

בחנוכה קוראים בפרשת נדבת הנשיאים לחנוכת המשכן (במדבר פרק ז). בפורים קוראים פרשת "ויבא עמלק" (שמות יז, ח-טז). בראשי חדשים קוראים "ובראשי חדשיכם" (במדבר כח, יא-טו). ובמעמדות, כאשר בכל פעם מתאסף חלק מן הציבור המקביל למשמר כהנים מסויים, ובכל עת שמשמר כהנים זה עובד, ישראלים השייכים למשמר זה קובעים אותו שבוע לתפילות ולתעניות, ויש בו גם קריאה מיוחדת בתורה, וקריאה זו היא בפרשה העוסקת בענין מעשה בראשית (בראשית א, א - ב, ג). בתעניות קוראים בפרשת

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And which is the fourth Shabbat? The Shabbat of whichever week during which the New Moon of Nisan occurs, and this is the case even if it occurs on Friday.

§ The mishna states: On the fifth Shabbat, we resume the regular weekly order. The Gemara clarifies the mishna’s intent: To the order of what does one resume? Rabbi Ami said: One resumes the regular weekly order of Torah portions. Rabbi Ami holds that on the weeks on which the special portions are read, the regular weekly Torah portion is not read at all, and therefore the cycle is resumed only on the fifth Shabbat. Rabbi Yirmeya said: One resumes the regular weekly order of the haftarot. Rabbi Yirmeya holds that even on the Shabbatot on which the special portions are read, the regular weekly portion is still read; the special portion is read by the last reader as the maftir. However, the haftara of the regular cycle is entirely replaced with a portion from the Prophets that parallels the special portion. As such, it is the cycle of haftarot that is resumed on the fifth Shabbat.

Abaye said: It stands to reason that one should rule in accordance with the opinion of Rabbi Ami, as we learned in the mishna: For all special days, we interrupt the regular order of readings, and a special portion relating to the character of the day is read. This applies to the New Moons, to Hanukkah, and to Purim, to fast days, and to non-priestly watches, and to Yom Kippur.

Abaye explains his proof: Granted, according to the one who said that one resumes the regular weekly order of Torah portions, this statement in the mishna is referring to the fact that there is a reading of the weekly Torah portion on weekdays. If one of the special days listed in the mishna occurs on Monday or Thursday, the weekly Torah reading is replaced by the special portion for that day. However, according to one who said that one resumes the regular weekly order of haftarot, what could the mishna mean when it says that the regular cycle is interrupted? Is there a haftara on weekdays? The mishna therefore supports Rabbi Ami’s opinion.

And the other one, Rabbi Yirmeya, would counter: This case is as it is, and that case is as it is. On days when there is a haftara, the reference in the mishna is to the order of the haftarot. On weekdays, when there is no haftara, the reference is to the order of the Torah readings. Therefore, no proof can be deduced from the mishna.

The Gemara asks: But on fast days, why do I need to have any interruption of the regular order of Torah readings? Let us read in the morning the regular weekly portion of the matter of the day, and in the afternoon service let us read the portion of a fast day. The Gemara comments: This supports the statement of Rav Huna, for Rav Huna said: From the morning of communal fasts, a gathering is held in the synagogue. The community leaders examine the conduct of the townspeople and admonish those whose behavior is found wanting. Therefore, there is no time in the morning to read the Torah portion for fast days.

The Gemara asks: What does the community do on a public fast day? Abaye said: From the morning until the middle of the day, the community gathers in the synagogue, and the leaders examine the affairs of the town to determine whether and how the people’s conduct needs to be improved. From the middle of the day until the evening, a quarter of the day is spent reading from the Torah and reading the haftara, and a quarter of the day is spent praying, as it is stated: “And they read in the book of the Torah of the Lord their God one quarter of the day, and a quarter of the day they confessed, and they prostrated themselves before the Lord their God” (Nehemiah 9:3).

The Gemara objects: But perhaps I should reverse the order, and the first half of the day should be spent reading from the Torah and praying, and the second half of the day should be spent examining the affairs of the townspeople. The Gemara answers: It should not enter your mind to say this, as it is written: “Then everyone who trembled at the words of the God of Israel due to the transgression of the exiles gathered around me, and I sat appalled until the evening offering” (Ezra 9:4), and it is written in the next verse: “And at the evening offering I arose from my fast, and having rent my garment and my mantle; I fell on my knees, and I spread out my hands to the Lord my God” (Ezra 9:5). This indicates that the first half of a public fast should be dedicated to an inspection of the community’s behavior, and the rest of the day should be devoted to prayer.

MISHNA: On the first day of Passover, the congregation reads from the portion of the Festivals of Leviticus (Leviticus 22:26–23:44). On Shavuot they read the portion of “Seven weeks” (Deuteronomy 16:9–12). On Rosh HaShana they read the portion of “And on the seventh month on the first of the month” (Leviticus 23:23–25). On Yom Kippur they read the portion of “After the death” (Leviticus 16). On the first Festival day of Sukkot they read from the portion of the Festivals of Leviticus (Leviticus 22:26–23:44), and on the other days of Sukkot they read selections from the portion of the offerings of Sukkot (Numbers 29:12–39).

On each day of Hanukkah they read selections from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7). On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your months” (Numbers 28:11–15). And in the non-priestly watches they read the act of Creation (Genesis 1:1–2:3). The Jewish people were divided into twenty-four watches. Each week, it would be the turn of a different watch to send representatives to Jerusalem to be present in the Temple to witness the sacrificial service. Those remaining behind would fast during the week, from Monday to Thursday, offer special prayers, and read the account of Creation from the Torah. On fast days,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לסדרן מאי ר' ירמיה אמר לסדר הפטרות וקי"ל כוותיה. ואקשינן לר' ירמיה ממשנתנו דתני לכל מפסיקין לתעניות ולמעמדות כלומר מניחין ענינו של יום וקורין [בענין] תעניות ובענין המעמדו' ענין מעמדות כדתנן במעמדו' במעשה בראשית. ומפורש בפ' בשלשה פרקים הכהנים כו' תעניות כדתנן ברכות וקללות ואי אמרת לסדר ההפטרות הפטרה בחול מי איכא דפסיק לה ואמר הפטרה דתעניות והפטרה דמעמדות. ופריק במקום שיש הפטרה כגון אלו השבתות שפירשנו מפסיקין להפטרה וקורין בהפטרה של זה הענין ובמקום שאין הפטרה בחול כגון שני וחמישי מפסיקין לסדר פרשיות ולא קשיא הא כדאיתא והא כדאיתא:

ירושלמי ר' בא בשם ר' חייא בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה. ר' לוי אמר אין מפסיקין בין פרה להחודש. וסימניהן של פרשיות הללו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ובדין הוא שיקדום החדש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני ימים בניסן נשרפה הפרה. ולמה הקדימוה. מפני שהיא טהרתו של כל ישראל.

ואקשינן בתעניות למה לי הפסקה ליקרו בצפרא בענינא דיומא כו'. ואוקימנא מצפרא כנופיא ועד פלגיה דיומא מעייני במילי דמתא.

ומפלגיה דיומא רבעא דיומ' קרו ומפטרי ורבעא דיומא בעו רחמי שנאמר ויקראו בספר תורת האלהים רביעית היום [ורביעית] מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם.

וכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי. ש"מ דתפלה דתענית' במנחת הערב:

מנהג חכמים בתעניותיהם שהיו מתפללין שחרית כדרכן ואח"כ מפשפשין במעשי העיר עד חצות היום מחצי היום ואילך רביעית היום קורין ומפטירין ורביעית הנשאר מאריכין בתפלה עד הערב:

המשנה הה' בפסח וכו' כוונת המשנה לבאר מה שכיון בשלפניה ואמר שבפסח קורין בפ' מועדות שבתורת כהנים ר"ל שור או כשב בעצרת שבעה שבועות בכל הבכור בר"ה בחודש השביעי ואין זו הלכה ביה"כ אחרי מות ביום ראשון של חג בפרשת מועדות שבתורת כהנים והוא שור או כשב ושאר ימות החג בקרבנות החג שבפרשת פנחס בחנוכה בנשיאים שבפרשת נשא בפורים ויבא עמלק ואע"פ שאין בה אלא תשעה פסוקים הואיל וסליק עניינא מותר כמו שהתבאר בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית על הדרך שבארנו במסכת תענית בתעניות ברכות וקללות פירוש שבתורת כהנים ופרשוה בתענית צבור של גשמים ואינו אלא בא"י כמו שהתבאר במסכת תענית והוא שנוהגין עכשו לקרות בויחל משה:

ושאר כל ימות החג קוראין בקרבנות החג פי' המורה יום ראשון דחולו של מועד שהוא ספק שני ספק שלישי קמא קרא ביום השני ותנינא ביום השלישי ותליתאה ביום הרביעי והרביעי שהיא נוסף בשביל חולו של מועד הוא קורא את ספקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר ראשו קורא ביום ג' שני קורא ביום ד' שלישי קורא ביום ה' והרביעי קורא ביום ג' וביום ד' שהן ספיקי היום וכן תמיד קורא הרביעי מה שקרא הראשון שושני חוץ מיום אחרון של חולו של מועד שאי אפשר לקורת ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל בפני עצמו לפיכך יום ו' של חולו של מועד הראשון קורא וביום החמישי שני קור אביום ו' שליש יקורא ביום ז' והרביעי קורא ביום ו' וביום ז' שהן ספקיקי היום אבל רבינו יצחק מפאס זצוק"ל כתב גרסי' בסוכה בפ' אחרון אתקין אמימר בנהרדעי דמדלגי דלוגי וקא פריש גאון כך מנהג בשתי ישיבות ביום הראשון וביום השני שהן שני יו"ט קוריאן בחמשה עשר יום בלבד וביום השלישי שהוא חולו של מועד קורא כהן וביום השני ולווי קורא וביום השלישי וישראל קורא וביום השלישי והרביעי קורא וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי ועפ"י הסדר הזה קוראין בכל יום ויום עד יום השביעי וזה נ"ל שאינו מחלק ביום יום השביעי לשאר הימים וכזה הסדר מצאתי בהלכות גדולות של רבינו שמעון קיירא זצוק"ל בסדור פרשיות של ימים טובים:

בד"ה ואי זו היא שבת רביעי כו' איזהו שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בע"ש ומתני' כו' עכ"ל כצ"ל:

גמרא מסייע ליה לר"ה. עט"א ומש"כ דהא בתענית של מעמדות ל"ש כנופיא כו' תמוה דמה לו לכ"ז כיון דמפורש במשנה דהיו קורין בשחרית ובמוסף. גם מש"כ דלפי' ש"מ דלא היה תפלת מוסף במעמדות לק"מ ע"ש. לכאורה מ"מ יקשה כיון דהיה להם קריאה במנחה ולייתי ס"ת כבשאר תענית ובפרט לפי' הרמב"ם והרע"ב דהוה נמי קריאה בנעילה כמ"ש התוי"ט שם במ"ג אבל ל"נ דל"ק כלל ממעמדות הואיל דלא היתה אלא לאנשי מעמד בלבד ולא נתבטלה קריאה דיומא משאר העם משא"כ תעניות יש בהן השוין בכל הצבור עתוי"ט מ"ד ד"ה בתעניות:

תד"ה ושאר. והא שאנו מוציאין ס"ת כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה ושאר ימות החג וכו' והא שאנו מעמידין ס"ת שני וכו'. עמ"ש אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ת"ץ בס"ד:

ואי זו היא שבת רביעית כו' ואפילו בערב שבת. בהא מודה שמואל דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין דא''א מאחרין קדמה עשייה לשמיעה ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה דההיא לא איקלע כלל דא''כ הוי ר''ח אדר באחד בשבת וראש חודש ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא''כ הוה ליה פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד''ו פסח לעולם וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר זבד''ו וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט''ו ב''ו ד''ד ובי''ו זהו פירוש זט''ו אם בא ראש חודש אדר בשבת יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים ולשבת הבאה פרשת זכור כדתניא בברייתא אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ומתני' נמי תנן בשניה זכור והיינו כרב דאמר פורים שחל להיות בע''ש מקדימין ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין כרב אבל לשבת שלישית של אדר שהוא יום ט''ו לחודש מפסיקין ובשבת רביעית (לחודש) שהיא סמוכה לפורים של מוקפין מאחריהן קורין פרה אדומה דתניא בברייתא אי זו היא שבת של פרשת פרה כל שסמוכה לפורים מאחריה ואוקימנא היכא דחל ר''ח ניסן בחול וזה יחול באחד בשבת שהוא חול ופרשת החודש קורין בשבת שלאחרי' שהרי היא סמוכה לר''ח ניסן הרי לך פי' זט''ו פירוש ב''ו אם בא ר''ח אדר בשני בשבת תהא הפסקה בשבת שלאחר ר''ח שהוא יום ששה לאדר שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה כדתנן חל להיות בתוך השב' מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור והוא יום י''ג לחודש ופורים ליום מחר ושבת של אחריה פרשת פרה אדומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחריה יום כ''ז לחודש קורין פרשת החודש שהיא סמוכה לר''ח ניסן והרי לך פירוש ב''ו פירוש ד''ד אם בא ר''ח אדר בד' בשבת תהא לך הפסקה בד' לחודש שבת של אחר ר''ח שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח כל הטעם כטעם פירושו של ב''ו ואין לך עוד הפסקה בהן והרי לך פירוש ד''ד פירוש ובי''ו אם בא ר''ח בששי בשבת יהא לך הפסקה אחת ליום מחר שהוא שני לחודש והשניה ביום ששה עשר הראשונה ביום מחר כדתניא חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה דסבירא לן כרב דאמר ע''ש כאמצע שבת ומקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחריה שהוא יום תשעה לחודש והיא סמוכה לפורים ובשבת שלאחר פורים שהוא ששה עשר לחודש יפסיק פעם שניה ואף על פי שסמוכה מאחריה לא תקרא פרה אדומה כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לר''ח ניסן כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש ופרשת פרה בשבת שלפניה והוא יום כ''ג לחדש. דרך קצרה סימן ימי קביעת ר''ח אדר זבד''ו וסימן ההפסקות זט''ו ב''ו ד''ד ובי''ו חל ר''ח אדר בשבת ביום ז' ההפסקה בט''ו עשר לחודש ולא יותר חל ר''ח אדר ביום ב' הפסקה בו' לחודש ולא יותר חל ראש חדש אדר ביום ד' הפסקה ביום ד' ולא יותר חל ראש חודש אדר ביום ששי הפסקה ביום ב' לחדש וביום י''ו לחדש: לסדר פרשיות. שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו: לסדר הפטרות הוא חוזר. שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא: לתעניות ולמעמדות. על כרחך הני בשבת לא הוו וקתני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה: הא כדאיתא כו'. ודאי מפסיקין בחול פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע: ובתעניות למה לי הפסקת פרשיות לרבי ירמיה פריך דאמר היכא דאפשר לא מפסקינן תעניות כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסקו שחרית: מצפרא כינופיא. מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה: במילי דמתא. בודקים אם תהיה עבירה בידם: ואיפוך אנא. לומר דהני ב' רביעיות דקרא שחרית פלגינהו: ובמנחת הערב וגו'. וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' אלמא לפניא בעו רחמי והני קראי תרוייהו בספר עזרא: מתני' פרשת מועדות שבתורת כהנים. שור או כבש (ויקרא כב) וביומא קמא מיירי ובברייתא אמרינן בה ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא: שבעה שבועות. דכל הבכור: בחדש השביעי. דשור או כשב: קורין בקרבנות החג. בפרשת פינחס כיצד יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר ואע''פ שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו''ט בספק חול יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא נוסף בשביל חש''מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש''מ שא''א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז' של חש''מ ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז' שהן ספיקי היום: בחנוכה בנשיאים. דהוי נמי חנוכת המזבח: במעשה בראשית. במסכת תענית בפרק בתרא (דף כו.) שנויה סדר קריאתן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג' יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכולו השמים והתם (דף כז:) מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשית במעמדות שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ:

ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג. והא שאנו מעמידין ספר תורה שניה במועדות וקורין בקרבנות היום לא מצינו סמך בתלמוד אך בסדר רב עמרם ישנו וקצת יש סמך לדבר מהא דאמר לקמן (דף לא:) אמר אברהם לפני הקב''ה רבש''ע וכו' אמר לו הקב''ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן: