מגילה לא ע"א

ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון שנאמר {ויקרא כג-מד} וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו:
גמ' ת''ר בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח {יהושע ה-י} גלגל והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא בפסח גלגל ולמחר בפסח {מלכים ב כג-טז/יט/כג/כד/כח/כט/ל/לד ??} יאשיהו ושאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח מאי היא אמר רב פפא מאפ''ו סימן יום טוב האחרון של פסח קורין {שמות יג-יז} ויהי בשלח ומפטירין {שמואל ב כב-א} וידבר דוד ולמחר {דברים טו-יט} כל הבכור ומפטירין {ישעיה י-לב} עוד היום אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא בעצרת {דברים טז-ט} שבעה שבועות ומפטירין {חבקוק ג-א} בחבקוק אחרים אומרים {שמות יט-א} בחדש השלישי ומפטירין {יחזקאל א-א} במרכבה והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא בראש השנה {במדבר כט-א} בחדש השביעי ומפטירין {ירמיה לא-כ} הבן יקיר לי אפרים ויש אומרים {בראשית כא-א} וה' פקד את שרה ומפטירין {שמואל א ב-א} בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר {בראשית כב-א} והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר ביוה''כ קורין {ויקרא טז-א} אחרי מות ומפטירין {ישעיה נז-טו} כי כה אמר רם ונשא ובמנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב''ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כתוב בתורה {דברים י-יז} כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים {ישעיה נז-טו} כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים דכתיב {תהילים סח-ה} סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות יו''ט הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ומפטירין {זכריה יד-א} הנה יום בא לה' והאידנא דאיכא תרי יומי למחר מיקרא ה''נ קרינן אפטורי מאי מפטירין {מלכים א ח-ב} ויקהלו אל המלך שלמה ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג יו''ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין {מלכים א ט-א} ויהי ככלות שלמה למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין {מלכים א ח-כב} ויעמד שלמה אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן {שמות לג-יב} ראה אתה אפטורי בפסח {יחזקאל לז-ד} העצמות היבשות ובסוכות {יחזקאל לח-יח} ביום בא גוג בחנוכה בנשיאים ומפטירין {זכריה ב-יד} בנרות דזכריה ואי מיקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא {מלכים א ז-מ} בנרות שלמה בפורים {שמות יז-ח} ויבא עמלק בראשי חדשים {במדבר כח-יא} ובראשי חדשיכם ראש חדש שחל להיות בשבת מפטירין (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו חל להיות באחד בשבת מאתמול מפטירין (שמואל א כ) ויאמר לו יהונתן מחר חדש אמר רב הונא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לא - א

בתעניות - קורין ברכות וקללות ^[163] דפרשת בחקתי, להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה, וינצלו מהצרה שהם מתענין עליה.

אין מפסיקין בקללות, אלא עולה אחד קורא את כולן, ושנים הראשונים קוראין פרשת ברכות שלפני הקללות.

בשני ובחמישי, ובשבת במנחה - קורין כסדרן. דהיינו, כסדר פרשיות כל השנה. ואין עולים להם קריאת שני וחמישי ושבת במנחה - מן החשבון של קריאת הפרשה בשבת, אלא יחזרו ויקראו שוב את אותה קריאה.

ומנלן דבעינן לקרוא ביום המועד - מעניינן של מועדות?

שנאמר: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", ילפינן מהא דמצותן שיהו קורין פרשת כל אחד ואחד מהמועדות - בזמנו. ^[164]

גמרא:

תנו רבנן: בפסח - קורין בפרשת מועדות, ומפטירין - בפסח גלגל [פסח שעשו ישראל בגלגל, יהושע ה' י'].

והאידנא, דאיכא תרי יומי טובים של פסח [בחוץ לארץ], ביומא קמא - מפטירין בפסח גלגל, ולמחר, ביום טוב שני - בפסח יאשיהו.

ובשאר ימות הפסח - מלקט וקורא מענינו של פסח. מאי היא?

אמר רב פפא: מאפ"ו סימן. דהיינו ראשי תיבות של פרשיות אלו:

"משכו וקחו לכם צאן", "אם כסף תלוה את עמי", "פסל לך", ו"וידבר ה' אל משה" שבפרשת בהעלתך, שבכל פרשיות אלו מוזכר ענין הפסח.

יום טוב האחרון של פסח - קורין פרשת "ויהי בשלח", משום שבשביעי של פסח אמרו שירה על הים. ומפטירין "וידבר דוד", שגם היא שירה, ומדבר בה גם בענין יציאת מצרים.

ולמחר - קורין "כל הבכור", ומפטירין "עוד היום בנב לעמד וגו'", שמדבר במפלת סנחריב, משום שמפלתו של סנחריב - בליל פסח היתה ^[165].

אמר אביי: והאידנא נהוג עלמא למיקרי בימי הפסח פרשיות אלו:

משך - דהיינו: "משכו וקחו לכם",

תורא - "שור או כשב או עז",

קדש - "קדש לי כל בכור",

בכספא - "אם כסף תלוה את עמי", פסל - "פסל לך",

במדברא - "וידבר ה' אל משה במדבר",

שלח - שירת פרשת בשלח,

בוכרא - "קדש לי כל בכור".

בעצרת - קוראין "שבעה שבועות", ומפטירין בחבקוק, שמדבר במתן תורה.

אחרים אומרים: קורין "בחדש השלישי וגו'", שהוא המקרא של מתן תורה, ומפטירין במרכבה, על שם שנגלה הקדוש ברוך הוא בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן.

והאידנא דאיכא תרי יומי דעצרת, עבדינן כתרוייהו - ואיפכא.

דהיינו, ביום הראשון קורין כאחרים דהם בתראי - "בחדש השלישי", משום שמתן תורה בו' בסיון היה, דהיינו הזמן שנופל בו יום טוב ראשון, ומפטירין במרכבה. וביום השני - עבדינן כתנא קמא.

בראש השנה קרינן "בחדש השביעי", ומפטירין "הבן יקיר לי אפרים", משום דכתיב בסיפיה דקרא: "זכור אזכרנו, רחם ארח מנו".

ויש אומרים דקורין "וה' פקד את שרה", להזכיר את עקידת יצחק הכתובה באותה פרשה, כדי שתזכר לנו במשפט ^[166]. ומפטירין במעשה חנה, מפני שנפקדה בראש השנה. והאידנא דאיכא תרי יומי דראש השנה, יומא קמא - קרינן כיש אומרים - "וה' פקד את שרה". למחר - קרינן "והאלהים נסה את אברהם", כדי שתזכר לנו העקדה במשפט, ומפטירין - "הבן יקיר". ביום הכפורים - קורין בפרשת אחרי מות, ומפטירין: "כי כה אמר רם ונשא", שמדבר במדת התשובה, דכתיב ביה: "הלא זה צום אבחרהו וגו'". ובמנחה של יום הכפורים - קורין בפרשת עריות, מפני שעריות עבירה מצויה היא, שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו, מזכירין שמי שיש בידו עבירות - יפרוש מהן ^[167]. ומפטירין - בספר יונה, מפני שיש בו תשובת אנשי נינוה, ושקיבל הקדוש ברוך הוא את תשובתם, וניחם על הרעה שדבר לעשות להם. אמר רבי יוחנן: בכל מקום ^[168] שאתה מוצא שמוזכרת גבורתו ^[169] של הקדוש ברוך הוא - שם אתה מוצא גם ענוותנותו ^[170] .

דבר זה כתוב בתורה, ושנוי [כתוב פעם שניה] - בנביאים, ומשולש - בכתובים.

כתוב בתורה: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים", הרי גבורתו. וכתיב בתריה: "עושה משפט יתום ואלמנה"

- הרי ענוותנותו.

שנוי בנביאים: "כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו'", וכתיב בתריה: "ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".

משולש בכתובים: דכתיב "סולו [שבחו] לרוכב בערבות ביה שמו", וכתיב בתריה: "אבי יתומים ודיין אלמנות".

יום טוב הראשון של חג - קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ומפטירין: "הנה יום בא לה'", דכתיב ביה: "לחוג את חג הסוכות".

והאידנא דאיכא תרי יומי, למחר - מיקרא הכי נמי קרינן כמו ביום הראשון.

אפטורי, מאי מפטירין למחר?

"ויקהלו אל המלך שלמה". שמדבר המקרא בחנוכת בית המקדש, שחגגו אז כל עם ישראל את חג הסוכות בירושלים.

ושאר כל ימות החג - קורין בקרבנות החג.

ביום טוב האחרון - קורין "כל הבכור", אלא שמתחילין מ"עשר תעשר", לפי שיש באותה פרשה הרבה מצות וחוקים הנוהגים באותו זמן שחל בו חג הסוכות, שהוא זמן אסיף, ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם, דכתיבי התם מצות מעשר עני, נתון תתן, פתוח תפתח, ועוד מצוות, וענין בכור.

ומפטירין: "ויהי ככלות שלמה", דכתיב ביה: "ביום השמיני שלח את העם", דמיירי ביום השמיני שלאחר חג הסוכות.

למחר - קורין פרשת וזאת הברכה, ומפטירין: "ויעמד שלמה ^[171] וגו' ויפרש כפיו השמים וגו'", דמיירי בחנוכת הבית, שהיתה במועד חג הסוכות.

אמר רב הונא אמר רב: שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בחול המועד של פסח, ובין בחול המועד של סוכות, מקרא קרינן "ראה אתה".

אפטורי מאי?

בפסח מפטירין: "העצמות היבשות", שיצאו ממצרים לפני הקץ. ובסוכות - "ביום בוא גוג".

בחנוכה - קוראין בפרשת הנשיאים, ומפטירין - בנרות דזכריה, דכתיב התם: "והנה מנורת זהב כולה".

ואי מיקלעי שתי שבתות בחנוכה, אזי בשבת קמייתא - מפטירין בנרות דזכריה, ובשבת בתרייתא - מפטירין בנרות שלמה, דהיינו: "ויעש חירום וגו' ואת המנורות חמש מימין וגו'".

בפורים - קוראין "ויבא עמלק". בראשי חדשים - קוראין "ובראשי חד שיכם".

ראש חדש שחל להיות בשבת - מפטירין: "והיה מדי חדש בחדשו".

חל ראש חודש להיות באחד בשבת - בשבת מאתמול מפטירין: "ויאמר לו יהונתן מחר חד ש".

הערות

^[163] כתבו התוס' [ל"א ע"ב, ד"ה ראש חודש אב, בסוה"ד], דאנו נוהגין עפ"י מסכת סופרים, לקרות בתעניות "ויחל". וכ"כ הרא"ש במסכת מועד קטן [פ"ג סי' פ']. עיי"ש. וכתב בשו"ת אבקת רוכל [סימן כ"ח]: ":. שכבר ידוע שכל הפוסקים שלנו הם על פי התלמוד וכו', עם כל זה, יש דברים שאנו מניחים דבר התלמוד - ונוהגים כספרים אחרים. ואעידה לי עדים נאמנים ששנינו בפרק בני העיר, שבתעניות קורים ברכות וקללות, ואין אנו נוהגים כן, אלא אנו קורים ויחל כדברי מסכת סופרים וכו'. והטעם, לפי שאין דברים אלו תלויים בדבר אסור והתר, הרשות בידינו לקרות או להפטיר כדברי מי שיראה לנו שהוא יותר נכון, ואעפ"י שהוא נגד התלמוד, כיון שאינו דבר תלוי באסור והתר".

^[164] ביאור הך ילפותא - מובא בסוף המסכת.

^[165] והרש"ש הוסיף, דכתיב התם: "והחרים ה' את לשון ים מצרים וגו' והיתה מסילה לשאר עמו וגו' כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים".

^[166] והרע"ב כתב, דהיינו משום דבר"ה נפקדה שרה.

^[167] ותוס' כתבו, דלפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהם. עוד כתבו, דאיתא במדרש [וכן הוא במחזור ויטרי], דישראל עושין רמז להקב"ה, שכשם שהזהיר אותם לא לגלות ערוה, כך לא תגלה ערותם בעוונותיהם.

^[168] הקשה האדמו"ר מקוצק, הא כתיב: "ה' מלך גאות לבש", והיכן אתה מוצא כאן את ענוותנותו ? וביאר, שבמלה "לבש" - נמצאת הענווה. כי בזה נרמז, שהגיאות היא רק לבושו של הקב"ה, אבל פנימיותו - היא הענווה.

^[169] הנודע ביהודה [תניינא או"ח סי' כ'] הביא דיש שואלין, אמאי בנוסח שאנו אומרים במוצ"ש, איתא "גדולתו" ! ? וכתב, דבעצם יש ליישב, מאי שייכא הך עניינא בסוגיא דלעיל? אלא, שבא ליתן טעם, אמאי מפטירין ביום הכפורים: "כי כה אמר רם ונשא וגו"'. והיינו, דהואיל וביוהכ"פ הוא גמר דינו של אדם, וזו היא גבורתו של הקב"ה, להכי אנו מזכירין שיאחז הקב"ה גם במדת ענוותנותו להעביר על המדה, ולהכי נקט בגמרא לשון "גבורתו". אבל אנן, שאומרים מאמר זה בכל מוצש"ק, נקטינן "גדולתו", שהוא מדוקדק יותר בלשון הפסוקים, וכמש"כ מהרש"א. עיי"ש, ובמהרש"א כאן.

^[170] היערות דבש [ח"א דרוש ט"ז] ביאר ענין זה עפ"י משל. דהנה מלך, כבודו הוא לדבר רק עם שרים ודוכסים, אבל לא עם כפריים. ואם ידבר עם כפרי, אין אצלו הבדל אם עני הוא או עשיר, שהרי אין זה ערך אצלו כלל. כן הדבר אצל הקב"ה, כי אילו היו מלאכי מעלה קצת מחלק אלף אלפי אלפים בערך לו, יכולים היינו לומר כי כבודו של הקב"ה להיות עניינו עם המלאכים הגבוהים, ולא עם שפלים ונדכאים. אבל באמת כל צבא מעלה אין להם ערך כלל עם הקב"ה, והכל כאין ואפס נחשב למעלתו ויקרתו, וא"כ מאי נ"מ אם משרה שכינתו על גבוה שבגבוהים, או על שפל שבשפלים? והיינו "בכל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו' שם אתה מוצא ענותנותו", כי לפי גודל הגדולה, כן ראוי הענוה שהוא שוכן את דכה ושפל רוח.

^[171] כתבו התוס', דיש מקומות שנהגו להפטיר ב"ויהי אחרי מות משה" [כמנהגנו], ושיבוש הוא. וי"א שרב האי גאון תקן כך. עיי"ש. ועיי' עוד ברי"ף, ברא"ש, ובר"ן, שהביאו מנהג זה. ובטור [סי' תרס"ט] כתב: "ובירושלים יש שמפטירין ויהי אחרי מות משה, והכי מנהגינו". וכ"כ בשו"ע שם. ובהגהות מיימוניות [פי"ג מהל' תפילה, אות ח'] כתב, דהא דאנו מפטירין "ויהי אחרי מות משה", דלא כדאיתא בגמרא, הוא משום שהגאונים תקנו כן, שהוא מעין הפרשה שקראו: "וימת שם משה". ורשאין הגאונים לשנות, כדאשכחן גבי ט' באב. עיי"ש. וע"ע באור זרוע [הל' קריאת המועדים סי' שצ"ג].

ברכות וקללות (ויקרא פרק כו). אין מפסיקין באמצע פרשת הקללות לקרוא לאדם אחר שישלים את קריאתה, אלא אחד קורא את כולן.

בימים שני ובחמישי וכן בשבת במנחה קורין (קוראים) כסדרן לפי סדר הפרשות שבאותו שבוע, ואין עולים להם מן החשבון כלומר, אין מה שקוראים נחשב שימשיכו לקרוא ממקום שהפסיקו בו, אלא חוזרים וקוראים מהיכן שהפסיקו בקריאת הבוקר בשבת שעברה. והקריאה שבינתיים אינה נחשבת.

ורמז לכך שקוראים במועדים מעניינו של יום — שנאמר: "וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כג, מד), כלומר, מצותן שיהו קורין אותן ("וידבר") כל אחד ואחד בזמנו.

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל (יהושע ה' ב-יד). ומעירים: והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו שיש שני ימים טובים של פסח] בחוץ לארץ, יומא קמא [ביום הראשון] של פסח מפטירים בפסח גלגל, ולמחר — בפסח שעשה יאשיהו (מלכים ב' פרק כג).

ושאר ימות הפסח מלקט וקורא בנושאים שונים מענינו של פסח מכל מה שכתוב בתורה. ושואלים: מאי היא [מה הוא] שמלקטים? אמר רב פפא: מאפ"ו הוא סימן. כלומר, "מ שכו וקחו לכם צאן" (שמות יב. כא ואילך) "אם כסף תלוה את עמי" (שמות כב, כד-כג, יט) "פסל לך" (שמות לד, א-כו) ו"וידבר" (במדבר ט, א-טו).

ביום טוב אחרון של פסח קורין "ויהי בשלח" (שמות טו, א-כו), לפי שבו היתה קריעת ים סוף, ומפטירין "וידבר דוד" (שמואל ב' פרק כב), שהוא שירת דוד. ולמחר ביום השני (שהוא היום השמיני של פסח בחוץ לארץ) קוראים "כל הבכור" (דברים טו, יט - טז, ח), ומפטירין "עוד היום" (ישעיהו י, לב), מפני שמדבר שם בסנחריב, שמפלתו היתה בליל פסח.

אמר אביי: והאידנא [ועכשיו, בימינו] נהוג עלמא למיקרי [נוהגים הכל לקרוא] באופן זה שסימנו: "משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא" [משוך שור, קדש בכסף, פסול במדבר, שלח בכור] והוא בפרשיות הבאות: "משכו וקחו לכם", "שור או כשב" (פרשת המועדות ויקרא כב, כו - כג, מד), "קדש לי כל בכור", "אם כסף תלווה את עמי", "פסל לך", "וידבר" שבספר במדבר, "בשלח פרעה את העם", ו"כל בכור" שבספר דברים.

בעצרת (בחג השבועות) קוראים "שבעה שבועות" (דברים טו, יט - טז, יז) ומפטירין בחבקוק (פרק ב) שיש בו הזכרת מעמד הר סיני. אחרים אומרים: קוראים "בחדש השלישי" (שמות יט, א-כ, כג) בענין מתן תורה, ומפטירין במרכבה (יחזקאל פרק א). ומעירים: והאידנא דאיכא תרי יומי, עבדינן כתרוייהו [ועכשיו בימינו שיש בחוץ לארץ שני ימים, עושים אנו כשניהם] ואיפכא [ולהיפך]. כלומר, נוהגים כאחרים ביום ראשון וכתנא קמא ביום שני.

בראש השנה קוראים: "ובחדש השביעי" (במדבר פרק כט), ומפטירין: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיהו לא, ב-כ). שנאמר שם "זכור אזכרנו", ויש אומרים שקוראים: "וה' פקד את שרה" (בראשית פרק כא), שלפי המסורת היה הדבר בראש השנה, ומפטירין בענין דומה לו בפרשת חנה (שמואל א' א, א - ב, י).

והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו בימינו שיש שני ימים של ראש השנה] — יומא קמא [היום הראשון] של ראש השנה קוראים כיש אומרים, ולמחר קוראים "והאלהים נסה את אברהם" (בראשית פרק כב), שמזכירים את זכות העקידה ביום הדין, ומפטירין "הבן יקיר".

ביום הכפורים קורין פרשת "אחרי מות" (ויקרא ט״ז:א׳), ומפטירין "כי כה אמר רם ונשא" (ישעיהו נז, יד - נח, יד) העוסק בענייני צום ותשובה. ובמנחה קורין בפרשת עריות (ויקרא י״ח:י״א-י״ב) להודיע חומרת עבירות אלה, שאם חטא אדם בהן שישוב ביום הכיפורים. ומפטירין בכל ספר יונה, שמוזכרת שם התשובה של אנשי נינוה.

כיון שהוזכרה הפטרת יום הכיפורים מביאים מה שאמר ר' יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא נזכרת בכתוב, אתה מוצא ענוותנותו כתובה בצידה. ודבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.

ומפרטים: כתוב בתורה — שנאמר: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" (דברים י, יז), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "עשה משפט יתום ואלמנה" (דברים י, יח), הרי שהוא ענוותן ודואג לקטנים ולעלובים. שנוי בנביאים — מצד אחד נאמר: "כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו" (ישעיהו נז, טו), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז, טו). משולש בכתובים — דכתיב [שנאמר]: "סלו לרכב בערבות ביה שמו" (תהלים סח, ה), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "אבי יתומים ודין אלמנות" (תהלים סח, ו).

ושוב להמשך הברייתא: יום טוב הראשון של חג הסוכות קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים (ויקרא פרק כג), ומפטירין "הנה יום בא לה'" (זכריה פרק יד), שבסיומו נזכר במיוחד חג הסוכות. והאידנא דאיכא תרי יומי [ועכשיו שיש בחוץ לארץ שני ימים], למחר מיקרא הכי נמי קרינן [לקרוא כך גם כן קוראים אנו] שקוראים אנו אותו דבר, אפטורי מאי [להפטיר מה] אנו מפטירין — "ויקהלו אל המלך שלמה" (מלכים א' ח, ב-כא), על שם המאורע, שהיה בחג הסוכות.

ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג שבספר במדבר (פרק כט). ביום טוב האחרון של חג הסוכות (שמיני עצרת) קורין "כל הבכור" (דברים טו, יט - טז, ט) ומתחילים ב"עשר תעשר" (יד, כב) לפי שיש בה הרבה מצות וחוקים של מתנות עניים, להזכירם בימי שמחה, ומסיימים בפרשת בכור, ומפטירין בפרשת "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א' ח, נד-סו) שהיתה באותו יום. ולמחר ביום טוב שני של שמיני עצרת (שמחת תורה) קורין ב"וזאת הברכה" (דברים פרקים לג-לד), עד סוף התורה ומפטירין "ויעמד שלמה" (מלכים א' ח, כב-לג).

אמר רב הונא אמר רב: שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח, בין בסוכות — מקרא קרינן [לקרוא, קוראים אנו] את פרשת "ראה אתה אומר אלי" (שמות לג, יב - לד, כו), שיש בה דיני הרגלים וחול המועד, ואפטורי [ומפטירים] בפסח בפרשת "העצמות היבשות" (יחזקאל לז, א-יד), שמדברת בענין הגאולה מן השעבוד. ובסוכות מפטירים "ביום בוא גוג" (יחזקאל לח, יח - לט, ט) המדברת על הגאולה לעתיד.

ובחנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהביאו לחנוכת המשכן (במדבר פרק ז), ומפטירין בנרות של זכריה (זכריה ב, יד - ד, ז). ואי מיקלעי [ואם מזדמנות] שתי שבתות בתוך חנוכה — קמייתא [בשבת הראשונה] קוראים בנרות של זכריה, בתרייתא [באחרונה] בנרות שלמה (מלכים א', פרק ז) המדברת במנורות המקדש.

בפורים קוראים ב"ויבא עמלק" (שמות יז, ח-טז). בראשי חדשים קוראים "ובראשי חדשיכם" (במדבר כח, יא). ראש חדש שחל להיות בשבת, מפטירין "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו" (ישעיהו פרק סו), שבסופה יש הזכרת שבת וראש חודש יחד. חל להיות ראש חודש באחד בשבת (ביום ראשון), מאתמול בשבת ערב ראש חודש מפטירין "ויאמר לו יהונתן מחר חדש" (שמואל א' כ, יח-מב), המספר על דבר שאירע בערב ראש חודש.

אמר רב הונא:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them.

On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning.

On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: On the first day of Passover, the congregation reads from the portion of the Festivals (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal (Joshua 5:2–14). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Passover, on the first day they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal, and on the next day they read from the account of the Passover observed by Josiah (II Kings 23).

The baraita continues: And on the other days of Passover, one collects and reads from various Torah portions of matters relating to Passover. The Gemara asks: What are these portions? Rav Pappa said: A mnemonic for them is mem, alef, peh vav. Each letter stands for a different reading: Mem for the portion of: “Draw out [mishkhu] and take your lambs” (Exodus 12:21–51); alef for the portion of “If [im] you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); peh for the portion of “Hew [pesol] for yourself” (Exodus 34:1–26); and vav for the portion “And the Lord spoke [vaydabber]” (Numbers 9:1–14).

The baraita continues: On the last Festival day of Passover, they read the portion of “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26), because it includes the account of the splitting of the Red Sea, and they read as the haftara the portion “And David spoke” (II Samuel 22), which is the song of David. And in the Diaspora, on the next day, the eighth day of Passover, they read the portion “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17), and they read as the haftara the portion of “This very day” (Isaiah 10:32–12:6), because it discusses the downfall of Sennacherib, which occurred on the night of Passover.

Abaye said: And nowadays, on the eight days of Passover in the Diaspora, everyone is accustomed to read portions that are indicated by the mnemonic phrase: Draw the bull, sanctify with money, hew in the wilderness, send the firstborn. This alludes to the following portions: “Draw out and take your lambs” (Exodus 12:21–51) and “A bull or a sheep” (Leviticus 22:26–23:44); “Sanctify to Me all the firstborn” (Exodus 13:1–16) and “If you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); “Hew for yourself” (Exodus 34:1–26) and “And the Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” (Numbers 9:1–14); “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26) and “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17).

The baraita continues: On Shavuot they read the portion of “Seven weeks,” and they read as the haftara from Habakkuk, chapter 2, since it mentions the giving of the Torah at Sinai. Others say: They read the portion of “In the third month” (Exodus 19:1–20:23), which describes the giving of the Torah, and they read as the haftara from the account of the Divine Chariot (Ezekiel 1). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two days of Shavuot, we act in accordance with both opinions, but in the reverse order. On the first day they read the portion of “In the third month,” and on the second day they read the portion of “Seven weeks.”

The baraita continues: On Rosh HaShana they read the portion of “On the seventh month on the first of the month” (Numbers 29:1–6) and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” (Jeremiah 31:1–20), as it contains the verse: “I earnestly remember him still,” which recalls God’s love for His people. And some say that they read “And the Lord visited Sarah” (Genesis 21), which describes how God blessed her that she should have a child, and, according to tradition, God blessed her on Rosh HaShana. And they read as the haftara from the account of Hannah (I Samuel 1:1–2:10), who, according to tradition, was also blessed on Rosh HaShana that she should have a child.

The Gemara comments: And nowadays, when there are two days of Rosh HaShana, on the first day they read Genesis 21 in accordance with the opinion cited as: Some say. And on the next day they read “And God tested Abraham” (Genesis 22), in order to mention the merit of the binding of Isaac on the day of God’s judgment, and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?”

The baraita continues: On Yom Kippur they read the portion of “After the death” (Leviticus 16), and they read as the haftara the portion of “For thus says the High and Lofty One” (Isaiah 57:14–58:14), which deals with fasting and repentance. And during the afternoon service they read from the portion detailing forbidden sexual relations (Leviticus 18) to convey the severity of these transgressions, so that if anyone transgressed any of these prohibitions he will repent on Yom Kippur. And they read as the haftara the book of Jonah, which mentions the repentance of the people of Nineveh.

Having mentioned the haftara read on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find a reference in the Bible to the might of the Holy One, Blessed be He, you also find a reference to His humility adjacent to it. Evidence of this fact is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings.

It is written in the Torah: “For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords” (Deuteronomy 10:17), and it is written immediately afterward: “He executes the judgment of the fatherless and widow” (Deuteronomy 10:18), displaying his humility in caring for even the weakest parts of society. It is repeated in the Prophets: “For thus says the High and Lofty One that inhabits eternity, Whose name is sacred” (Isaiah 57:15), and it is written immediately afterward: “In the high and holy place I dwell with him that is of a contrite and humble spirit, to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “Extol Him Who rides upon the clouds, Whose name is the Lord” (Psalms 68:5), and it is written immediately afterward: “A father of the fatherless, and a judge of widows” (Psalms 68:6).

The baraita continues: On the first Festival day of Sukkot, they read from the portion of the Festivals found in Leviticus (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the portion of “Behold the day of the Lord comes” (Zechariah 14), which mentions the festival of Sukkot. The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Sukkot, on the next day, they read the same Torah portion. But what do they read as the haftara? They read the portion of “And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon” (I Kings 8:2–21), which describes events that took place on the festival of Sukkot.

The baraita continues: And on all the other days of Sukkot, they read selections from the portion of the offerings of Sukkot found in the book of Numbers, chapter 29. On the last Festival day of Sukkot, i.e., the Eighth Day of Assembly, they read the portion of “All the firstborns,” starting with the portion of “You shall tithe,” since it includes many mitzvot and statutes relating to gifts for the poor, who should be helped during this period of rejoicing, and it concludes with the halakhot governing firstborns (Deuteronomy 14:22–16:17). And they read as the haftara the portion of “And it was so, that when Solomon had made an end of praying” (I Kings 8:54–9:1), which occurred on that day. On the next day, the second day of the Eighth Day of Assembly in the Diaspora, they read the portion of “And this is the blessing” (Deuteronomy, chapters 33–34) until the end of the Torah, and they read as the haftara “And Solomon stood” (I Kings 8:22–53).

Rav Huna said that Rav said: When Shabbat occurs on one of the intermediate days of a Festival, whether on Passover or on Sukkot, they read the Torah portion of “See, You say to me” (Exodus 33:12–34:26), as it includes the halakhot of the Festivals and the intermediate days. They read as the haftara, on Passover, from the portion of the dry bones (Ezekiel 37:1–14), which portrays redemption from servitude, and on Sukkot they read “And it shall come to pass on that day when Gog shall come” (Ezekiel 38:18–39:16), which speaks of the future redemption.

The baraita continues: On each day of Hanukkah they read a selection from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7), and they read as the haftara from the portion of the lamps of Zechariah (Zechariah 2:14–4:7). The Gemara comments: And if it occurs that there are two Shabbatot during Hanukkah, on the first Shabbat they read from the portion of the lamps of Zechariah, and on the latter one they read from the portion of the lamps of Solomon (I Kings 7:40–50), which discusses the lamps in the Temple.

The baraita continues: On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your month” (Numbers 28:11–15). When the New Moon occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that concludes with “And it shall come to pass that every New Moon, and every Shabbat, shall all flesh come to bow down on the ground before Me” (Isaiah 66), as it mentions both Shabbat and the New Moon. When the New Moon occurs on Sunday, on the previous day, i.e., Shabbat, they read as the haftara the portion of “And Jonathan said to him: Tomorrow is the New Moon” (I Samuel 20:18–42), which describes events that took place on the eve of the New Moon.

Rav Huna said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בפסח קורין בפרשת מועדו' שבתורת כהנים: אסיקנא והאידנא נהוג עלמא משך. תורא. קדש. בכספא. פסל. מדברא. שלח. בוכרא. וקורין ומפטירין כאשר כתוב בגמרא.

ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. בכולה שמעתין משמע שלא היו מוציאין בשאר המועדות ספר תורה לקרות בו פרשת הקרבנות ואנו נוהגין להוציא בפסח ובעצרת וביום ראשון של חג ובראש השנה ויום הכפורים ספר שני לקרות בו בקרבן היום אבל בסדר רב עמרם ישנו ואנו נוהגין כן על פי הקבלה. ואולי נלמוד מראש חדש וחנוכה, דאמרינן לעיל (מגילה כט, ב) מוציאין שלש תורות וקורין אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בכי תשא וכן בחנוכה אחד בענינו של יום ואחד בראש חדש ואחד בחנוכה. ומה שאנו נוהגין כן בכל החגים ואין אנו נוהגין כן בשבת שאין מוציאין ספר תורה שני לקרות בו וביום השבת, יש נותנין טעם לפי שאין בפרשת קרבן שבת רק שני פסוקים ואין קורין משל מעלה ושל מטה הימנו לפי שאינו מענין של יום, ויש אומרים משום דלא קרינן בפרשת קרבנות אלא משום דאמרינן לקמן בסמוך (עמוד ב) כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהן מעלה אני עליהן כאילו הקריבו לפני וכו' ובקרבן שבת אין בו לכפר ואינו בא אלא לרצון.
ובענין קריאת קרבנות החג יש מחלוקת בין הגאונים ז"ל לדברי רש"י ז"ל, לפי שהגאונים ז"ל אומרים שהראשון קורא וביום השני והשני קורא וביום השלישי והשלישי דולג וחוזר וקורא וביום השלישי והרביעי חוזר ודולג את הכל וקורא וביום השני וביום השלישי שהוא ספק היום אם שני ואם שלישי ורש"י ז"ל כתב שהראשון קורא ביום השני והשני קורא ביום השלישי והשלישי קורא ביום הרביעי והרביעי שהוא נוסף בשביל חולו של מועד הוא קורא ספקו של יום ומה הן וביום השני וביום השלישי.

ביום טוב האחרון של חג קורין מצות וחוקים וכל הבכור. כלומר שמתחיל בפרשת עשר תעשר. מכאן משמע שלעולם מתחיל עשר תעשר, ואין אנו נוהגין כן אלא בשחל להיות בשבת.

ואין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולם ופרשוה בגמ' דוקא בשל תורת כהנים כמו שיתבאר וכן פי' הטעם מפני שאין אומרי' ברכה על הפורענו' אלא כשהוא מתחיל מתחיל בפסו' שלפניהם וכשהוא מסיי' מסיים בפס' שלאחריהם ובהגדה פי' למה אין מפסיקין בקללות על שם אל תעמוד בדבר רע רבי יהושע אומר על שם עמו אנכי בצרה אמר הקדוש ברוך הוא אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ר"ל כסדר השבוע ואין עולה להם מן המנין כלומר שיקרא בב' ממקום שסיים בשבת במנחה ושיקרא בה' ממקום שסיים בשני אלא מקום שמתחיל במנחה מתחיל בב' וה' ובשבת הבאה שנאמר וידבר וגו' כלומר מה שאנו מזקיקין לקרוא בכל זמן מעניינו של יום הוא מטעם מ"ש וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל:

זהו ביאור המשנה וזהו מה שבא בגמרא להשלים ענין המכוון בה:

בימות הפסח שהם ח' בגולה קורין מש"ך תור"א קד"ש בכספ"א פס"ל במדבר"א של"ח בוכר"א וסדר זה כשחל פסח באג"ז אבל אם חל בה' צריכין לקרות בשבת שבחול המועד שהוא יום ג' ראה אתה אומר אלי וכו' וקבעו בה הגאונים שהסדר משתנה מש"ך תור"א פס"ל במדבר"א קדש בכספא שלח בוכרא שלא להפריד אחת מהן מבת זוגה ויש נוהגין בה משך תורא פסל קד"ש בכספ"א במדבר"א וכו' ביום א' מפטירין בפסח גלגל ומחרתו בפסח יאשיהו ביום ז' בשירת דוד כנגד שירת הים ויום אחרון בעוד היום שמפלתו של סנחריב בפסח היתה בעצרת יום א' בחדש השלישי ומפטירין במרכבה יום שני בכל הבכור ומפטירין בחבקוק בראש השנה יום א' וה' פקד את שרה ומפטירין בחנה [יום שני והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים וכו' ביה"כ שחרית אחרי מות ומפטירין סולו סולו] במנחה בעריות ומפטירין ביונה בחג בשני ימים הראשונים קורין שור או כשב ומפטירין ביום א' הנה יום בא ליי' ויום שני ויקהלו אל המלך שלמה ובחולו של מועד בקרבנות החג והתבאר במס' סוכה שמדלגין בהם ופרשו הגאונים בענין זה שבשני ימי' הראשונים קורין בספר שני ובחמשה עשר יום בלבד וביום ג' שהוא ראשון לחה"מ והוא ג' ספק שני קורא כהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וד' קורא וביום השני וביום השלישי ועל פי סדר זה עד יום שביעי ושביעי בכלל ונמצא שלא קראו אלא הלכת היום או ספקו וגדולי הרבנים מסדרין שבראשון של חה"מ קורא כהן ביום השני ולוי ביום השלישי וישראל קורא בשל מחר ביום הד' ורביעי חוזר וקורא שני ושלישי וכן בכל הימים חוץ מיום אחרון שא"א לקרוא של קדש בחול ומסדרין בו שיהא כהן קורא בחמישי ולוי בששי וישראל בשביעי ורביעי בששי ושביעי ואין זה סדר נכון כלל והיאך יקרא בכל יום בהלכת מחר וכן היאך קורא ביום השביעי בשל חמישי והעיקר כדברי הגאונים וכן יש שמשנין את הסדר בדרכים אחרים שאין נראים וכבר כתבנום בפירושנו ושמיני עצרת קורין בכל הבכור ובספרים ישנים ראיתי מצות וחוקים ובכורות ור"ל שמתחילין בעשר תעשר שיש שם מצות וחוקים וכל הבכור ולא נהגו כן אלא כשחל בשבת ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר וזאת הברכה ומפטירין באחרי מות משה שבת שחל להיות בחה"מ בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי ומפטירין בפסח היתה עלי ובתשרי ביום בא גוג בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות זכריה ואם יש בה ב' שבתות מפטירין בא' בנרות זכריה ובב' בנרות שלמה בפורים ויבא עמלק בר"ח ובראשי חדשיכם ואם חל בשבת מפטירין בהשמים כסאי ור"ח שחל להיות בא' בשבת מפטירין בשבת שלפניו מחר חדש:

פיסקא בפססח קירין בפרשת מודעות כו' אמר אביי והוא דלא נהוג עלמא למקרי משך תורא כו' אמר רבינו שמעון קיירי זצוק"ל בהלכות גדולות שחיבר בסידור פרשיות של ימים טובים וכהלין ארבעה יומי דמועדא כל יומא ויומא מפקין תרין סיפרא בחר קירין תלתא גברי בענינא דיומא וחר קרי בפנחס מן והקרבתם אשה דפסח עד סוף פיסקא ובמהדורא חזרתי בהלכה למצוא מקום לקריאת המוספין ואל מצאתי לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמרא שקריאת כל המועדות מפורשות בגמרא וכמה בני אדם קורין במועדות מפורש לקמן במתני' וקריאת המוספין אינה נזכרת כלל בשום מקום ונ"ל שאינו לא תיקון הגאונים שיקר' המפטיר במוספין כדי לגורסם שליח ציבור ויאמר אותם בתחלה ומפני שהמפטיר אינו קורא בתורה אלא לכבוד התורה לא חששו שנקראו במה שקראו הראשונים אלא תיקנו שיקרא במוספין ובאילו ארבעת ימי המועד שאין הפטרה תקנו שיקרא הרביעי במוספין כדי לגורסם שליח ציבור אע"פ שאינו מכח ההלכה:

גמרא בחדש השביעי כו' כצ"ל:

שם כל הבכור מצות וחוקים כו'. עי' בר"ן שיש נוסחות כן אבל ברי"ף ורא"ש אינו וכן נראה מפרש"י:

תוס' בד"ה מפטיר ויאמר לו יהונתן כו' קשיא אמאי כו' וי"ל משום דהפטורת יהוידע מדברת בשקלים ומזכרת כו' עכ"ל ובמרדכי מסיים וכן הפטורת בראשון באחד לחדש היא מוכחת שבאותה שבוע יהיה ר"ח ניסן עכ"ל מיהו עיקר קושייתם אינה מבוררת לן מאי אולמיה הפטורת דמחר חדש מהפטורת שקלים והחדש שתדחה אותם ועוד אמאי לא תיקשי להו כן בר"ח אדר או ניסן שחל בשבת דלא מפטירין בר"ח וי"ל דודאי בראש חדש אדר או ניסן שחל בשבת הוי הפטורת יהוידע או בראשון לחדש טפי מענין הקריאה במאי דסליק מיניה שהמפטיר קרא בס"ת שלישי בשקלים ובפרשת החדש אבל הפטורת מחר חדש אינה כלל מענין הקריאה ואפ"ה היא דוחה כל הפטרות של סדר השנה שהם מענין הקריאה אמאי לא תדחה גם אלו וק"ל:

כ"מ שאתה מוצא גבורתו של כו'. לאו דוקא כל מקום דבכמה מקראות מצינו גבורתו של הקב"ה ולא כתיב בתריה ענותנותו אלא דכל מקום ר"ל בין בתורה ובין בנביאים ובין בכתובים כדמסיק ולאו דוקא נקט גבורתו דבהני קראי דמייתי מנביאים וכתובים לא כתיב לשון גבורה אלא דר"ל בכ"מ שהזכיר התרוממות מעלתו של הקב"ה אבל משום דבהאי קרא דתורה כתיב בי' האל הגדול הגבור והנורא נקט טפי גבור דר"ל דאין מדתו ית' ב"ה כמדת ב"ו שהגבור מרחיק הנדכאים ושפלי רוח כגון יתומים ואלמנות ומדתו ית' ב"ה אינו כן אלא שהוא מקרבן ומשגיח בהן ביותר ורש"י בחומש לקח לעצמו דרך אחרת שפירש עושה משפט יתום ואלמנה הרי גבור' ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו ואוהב גר וכו' אבל סוגיא דשמעתי' אינה כן אלא דגבורתו אתה מוצא בקרא דלעיל מיניה כי ה' אלהיכם וגו' ובקרא דבתריה עושה משפט יתום וגו' היא ענותנותו שמשגיח בחולשי ונדכאי רוח ואין דברי רש"י בחומש סובל לפרש כן ודו"ק:

גמרא ולמחר כל הבכור. עתוי"ט שכ' דמי שלא קיים מצות שמחה יקיימו עדיין. משמע דיש לה תשלומין ועמש"כ בחגיגה (ו ב) בס"ד:

רש"י ד"ה ה"ג ת"ר. אלא שבעלי הגמרא כו' שנהגו לעשות ב"י לקרות ביום שני כו'. נ"ל דלא בדיוק כתב כן דאף הא דיו"ט האחרון ש"פ קורין ויהי בשלח ודיו"ט האחרון (של סוכות) קורין כה"ב אף שהמה נהוגים גם בא"י אינם אלא הוספה מבעהג"מ (ובזה א"ש מה שפסק בשו"ע סי' תרס"ח דבא"י קורין בשמ"ע בוזאת הברכה. והבה"ג העלה בצ"ע מהגמ' הלזו. דהגמ' איירי בחו"ל) וראיה מדל"ק במקום ולמחר והאידנא כמו בימים הראשונים ובעצרת ובר"ה וכ"מ מראשית דברי רש"י עצמו שכ' עד ושאר כל ימות החג וכן מבואר בתוספתא:

רש"י ד"ה עוד היום. לפי שמפלתו כו' בליל פסח הי'. עמש"כ בס"ד בש"ר פי"ח אות י' במ"ת ול"נ להוסיף משום דכתיב שם והחרים ה' את לשון ים מצרים כו' והיתה מסלה כו' כאשר כו' ביום עלותו מא"מ:

תד"ה במנחה. לפי שהנשים מקושטות כו'. עי' שלהי תענית:

רש"י ד"ה קורין בעריות כו׳ מחמדתן:

נ"ב הכי תנינן שילהי מכות וההיא אקרא קאי מיהו בתר דכחלוהו אנשי כה"ג לעיניה דיצה"ר ואהני דלא מקני אינש בקריבתיה (יומא ס"ט ב׳ סנהדרין ס"ד א') לא דייק לישנא דרש"י כולי האי דהאידנא לאו עבירה מצויה היא ואין יצרו תוקפו עליה. אלא שי"ל דלא אהני אלא לקריבתיה דהיינו אמו ואחותו ובתו ודכוותייהו דמשום קורבה דידיה ואכתי איכא א׳׳א חמותו וכלתו ואחות אשתו. ובעו"ה בדור אחרון הלז חזר יצה"ר דעבירה לאיתנו הראשון אל פריצי בני עמינו הכת המודחת הרצה אחר צבי מודח לבאר שחת:

כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. נראה לי בס"ד שם 'אהיה' יש במילואו מספר עֲנָוָה [131] כזה, אל"ף ה"י יו"ד ה"א, וידוע ששם 'אהיה' הוא בבינה, ואיתא בזוהר הקדוש בינה גבוראן מתערין מינא, ולזה אמר כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוצה לומר בשם 'אהיה' שהוא סוד בינה דגבוראן מתערין מינה, אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ כי בשם זה נרמז מספר עֲנָוָה.

לֹא דַּיָּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶם. הא ודאי אין טורח שייך אצלו יתברך, כי הוא יתברך לא ייעף ולא יגע, אין חקר לתבונתו, וכל העולם כולו סוקרו בסקירה אחת, דכתיב (ישעיה מ, כו) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, (תהלים לג, טו) הַמֵּבִין כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, אך לשון זה נאמר לשכך את האוזן, להלהיב לבבות ישראל ולהחרידם שיהיה העון קשה וחמור בעיניהם ויעשו תשובה.
ועוד נראה לי נקיט הכי על דרך מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בביאור 'מנאן לידע הנותרים' (רש"י על במדבר א, א) דהכונה הוא שיהיו הנותרים יודעין כמה הן, וכן כאן לידע המלאכים ונשמות הצדיקים איזו גזרה קשה אביא עליהם יען כי דרכו יתברך להודיע תחלה את הגזרה למלאכים ונשמות הצדיקים אשר למעלה בשמים ואשר בגן עדן הארץ כדי שיתפללו על החיים כמו שנאמר (עמוס ג, ז) 'כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹ' אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים'.

אין מפסיקין בקללות וכו'. עמ"ש הרב ט"ז סי' תכ"ח ומ"ש אנא בריה קלה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' קל"ט ושם במחזיק ברכה על דברי מהרימ"ט וקצת אחרונים בס"ד ע"ש באורך:

בעצרת שבעה שבועות וכו'. עמ"ש בפסקי תוספות ומ"ש הרב פרי חדש סי' תרצ"ד ומ"ש בעניותי בס' הקטן מחזיק ברכה שם בס"ד:

ברכות וקללות. דאם בחקותי להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרה שהן מתענין עליה: אין מפסיקין בקללות. כדמפרש מילתא שאין שנים קורין בהן אלא אחד קורא את כולן ושנים הראשונים קורין פרשת ברכות: קורין כסדרן. בענין סדר הפרשיות ותנאי פליגי בה בברייתא בגמרא היכן מתחיל בשני ובחמישי: ואין עולה להן מן החשבון. כשיגיע יום שבת יחזרו מה שקראו בשבת במנחה ובשני ובחמישי: שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מעניני המועדות: גמ' הכי גרסינן ת''ר בפסח קורין בפרשת מועדות כו'. ברייתא שלימה היא עד ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג אלא שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל מועד יום ביום מה תיקנו האחרונים שנהגו לעשות ב' ימים לקרות ביום שני לפי שהברייתא נשנית בארץ ישראל שאין עושין י''ט אלא יום אחד: בפסח גלגל. ביהושע: ושאר כל ימות הפסח סימן מאפ''ו. "משכו וקחו לכם צאן "אם כסף תלוה את עמי "פסל לך "וידבר שבבהעלותך ויום טוב שני קורין כיום ראשון שור או כשב: ויהי בשלח פרעה. לפי שביום ז' של פסח אמרו שירה על הים: ומפטירין וידבר דוד. שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וגו' וישלח חציו ויפיצם וגו': עוד היום. לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה: ומפטירין בחבקוק. שמדבר במתן תורה אלוה מתימן יבוא במתן תורה: במרכבה. דיחזקאל על שם שנגלה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן: והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא. דקאמרי אחרים דאינהו בתראי לתנא קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה ביום הראשון קרינן להו ודקאמר תנא קמא בעצרת שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק קרינן ביום השני ואיפכא דמתן תורה בששי בסיון: הבן יקיר לי אפרים. משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו: מפטירין בחנה. לפי שפקידתה היתה בראש השנה ועקידת יצחק מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט: כי כה אמר רם ונשא. ואמר סולו סולו שמדבר במדת התשובה הלא זה צום אבחרהו (ישעיהו נח): קורין בעריות. שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו: הנה יום בא לה'. דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות: ויקהלו. על שם שחנוכת הבית היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות: קורין כל הבכור. אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנהוגות בחג באותו זמן שהוא זמן אסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצות מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח תפתח והענק תעניק לעבד עברי ושילוח חפשי והעבט תעביטנו: ויהי ככלות שלמה. על שם ביום השמיני שלח את העם: מקרא קרינן ראה אתה. שיש שם מצות שבת ורגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה (דף יח.): בעצמות היבשות. שיצאו ממצרים לפני הקץ: ביום בא גוג. והיא המלחמה האמורה בזכריה בהנה יום בא לה': נרות דזכריה. רני ושמחי על שם ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגו': נרות דשלמה. ויעש חירום [וגו'] ואת המנורות חמש מימין וגו':

והאידנא נהוג עלמא למקרי משך תורא וכו'. אומר ר''י דזה הסדר לא ישתנה רק כשחל פסח ביום חמישי שא' ב' קורין משך תורא וביום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי ובכללה הוי פסל לך כדאמרינן לקמן דשבת של חול המועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי וביום ד' וחמישי וששי של פסח שהוא אב''ג דשבת לא יקראו פסל לך בחמישי של פסח כמו שרגילין בשאר שנים אלא ביום ארבע וחמישי וששי יקראו קדש בכספא במדברא: במנחה קורין בעריות. לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן ובמדרש יש שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב''ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותם: למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה. ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש''ס אין אומר כן ויש אומרים שרב האי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש''ס: מפטיר ויאמר לו יהונתן מחר חדש. קשיא אמאי אין עושין כן כשחל ר''ח אדר וראש חדש ניסן באחד בשבת ואמאי מפטירין ביהוידע ובראשון באחד לחדש וי''ל משום דהפטרה דיהוידע מדברת בשקלים ומזכרת שראש חדש אדר יהיה באותו שבוע: