מגילה לא ע"ב

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיה א-יד} חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר הקב''ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר רב {ישעיה א-כא} איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא אחרים אומרים {ויקרא כו-יד} ואם לא תשמעו לי ר' נתן בר יוסף אומר {במדבר יד-יא} עד אנה ינאצוני העם הזה ויש אומרים {במדבר יד-כז} עד מתי לעדה הרעה הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא למיקרי {דברים ד-כה} כי תוליד בנים ומפטירין {ירמיה ח-יג} אסוף אסיפם: [במעמדות] במעשה בראשית וכו': מנהני מילי א''ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר {ירמיה לג-כה} אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב {בראשית טו-ב/ג/ה/ז/ח/ט/יג ??} ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב''ה רבש''ע שמא ח''ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש''ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לפניו רבש''ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם: בתעניות ברכות וקללות ואין מפסיקין בקללות: מה''מ אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא {משלי ג-יא} מוסר ה' בני אל תמאס ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר''ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה וסימן לדבר {מלכים א יב-כא/כג/א/ג/ו/יב/יז/יח/כז ??} רחבעם בן שלמה ת''ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה אמר רבי זירא הלכה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לא - ב

אמר רב הונא: ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".

מאי "היו עלי לטורח"?

אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם ^[172] !

בתשעה באב גופיה, מאי מפטרינן?

אמר רב: "איכה היתה לזונה".

מקרא בתורה - מאי קרינן? תניא, אחרים אומרים: "ואם לא תשמעו לי".

רבי נתן בר יוסף אומר: "עד אנה ינאצני העם הזה".

ויש אומרים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת".

אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי: "כי תוליד בנים", ומפטירין - "אסוף אסיפם".

שנינו במשנתינו: במעמדות במעשה בראשית וכו'.

מנהני מילי דקרינן במעמדות את מעשה בראשית? מה ענין מעשה בראשית אצל מעמדות?

אמר רבי אמי: משום דאלמלא מעמדות - לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי".

וכתיב: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אי רשנה".

והכי מפרשינן ליה להאי קרא:

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך, ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה!?

אמר לו: לאו!

אמר לפניו: רבונו של עולם! במה אדע, כלומר, מה אלמדם לעשות כדי שיתכפרו עוונותיהן?

אמר לו: "קחה לי עגלה משולשת וגו'", כלומר, הקרבנות יכפרו עליהם.

אמר לפניו: רבונו של עולם! תינח בזמן שבית המקדש קיים.

אבל בזמן שאין בית המקדש קיים, שאין קרבנות, מה תהא עליהם?

אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.

וכיון שלולא הקרבנות המכפרין על ישראל - היו ישראל כלין, ומאחר שישראל כלין - אין העולם עומד, להכי קרינן במעמדות מעשה בראשית, לומר שהעולם עומד בזכות הקרבנות.

שנינו במשנתינו: בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות.

מנא הני מילי דאין מפסיקין בקללות?

אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא: "מוסר ה' בני אל תמאס", והמפסיק בתוכחה - מראה שקשה לו לקרות מוסר ה' ^[173].

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות ^[174] , ואילו היו מפסיקין, היה אותו שבא לקרות - חייב לברך על הקללות ^[175].

וטעמא דאין מברכין על הפורענות, משום דאמר הקב"ה: אני אמרתי: "עמו אנכי בצרה", ואם כן, אינו דין שיברכוני על הצרות שלהם [תוס' ^[176]].

אלא היכי עביד כדי לא לברך על התוכחה?

תנא: כשהוא מתחיל - מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים - מסיים בפסוק שלאחריהן ^[177] . אמר אביי: לא שנו, אלא בקללות שבתורת כהנים. אבל בקללות שבמשנה תורה - פוסק.

מאי טעמא?

משום דהללו שבתורת כהנים - בלשון רבים אמורות, כדכתיב: "אם בחקתי תלכו וגו'", ומשה - מפי הגבורה אמרן, שנעשה שליח לומר להם כך, שהרי כתובים בלשון "ונתתי", "ושלחתי", "והפקדתי" - על כרחך הקדוש ברוך הוא, שהיכולת בידו לעשות כן - אמרן.

ולהכי, כיון שהם קללה לרבים, והקדוש ברוך הוא עצמו אמרן - יש לחוש בהן ביותר, ואין פוסקין.

ואילו הללו שבתורת כהנים - בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן [ברוח הקודש, תוס']. דכתיב: "יככה ה'", "ידבק ה' בך", על כרחך דמשה אמרן. וכך אמר: אם תעברו על מצוותיו - הוא יפקיד עליכם וכו'. ולהכי - פוסקין בהם.

לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם [היה קורא במרוצה ובקושי] קמיה דרב הונא בקריאת ארורי שבמשנה תורה.

אמר לו רב הונא: אכנפשך - אם רצונך בכך ^[178] - יכול אתה לפסוק! דלא שנו דאין מפסיקין - אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל בקללות שבמשנה תורה - פוסק.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים - קודם עצרת. וקללות שבמשנה תורה - קודם ראש השנה.

מאי טעמא?

אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה ^[179] . ותמהינן: בשלמא שבמשנה תורה, שנקראין קודם ראש השנה - איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה.

אלא קללות שבתורת כהנים, שנקראות קודם עצרת, אטו עצרת ראש השנה היא, דאמרת כדי שתכלה שנה וקללותיה?!

ומבארינן: אין. עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת נידונין על פירות האילן.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים יאמרו לך: בנה! סתור כעצת הזקנים, ואל תבנה ^[180]. מפני שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה.

וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה. ששמע לעצת הילדים, ולא שעה לעצת הזקנים - ונכשל בכך [עיין מלכים א' פרק י"ב כל המעשה].

תנו רבנן: במקום שמפסיקין לקרות בתורה בשבת שחרית - שם קורין במנחה.

במקום שהפסיקו לקרות במנחה - שם קורין בתורה ביום שני. במקום שהפסיקו לקרות בשני - שם קורין בחמישי.

במקום שהפסיקו לקרות בחמישי - שם קורין לשבת הבאה.

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה, וכן בשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

אמר רבי זירא: הלכה - מקום שמפסיקין בשבת שחרית - שם קורין במנחה, ובשני, ובחמישי, ולשבת הבאה.

ותמהינן: ולימא רבי זירא: הלכה כרבי יהודה?

הערות

^[172] פירש המהרש"א, דהאי דכתיב: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", היינו החודש והחג שבדה ירבעם מליבו. ולפי שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה, שמודדין העונש - כעין העבירה, להכי כביכול מטריחין את הקב"ה, לדקדק לשלם להם מדה כנגד מדה - כפי ריבוי העבירות שעשו. עיי"ש.

^[173] ובמס' סופרים יליף לה מסיפיה דקרא: "ואל תקוץ בתוכחתו", דדרשינן: אל תעשו התוכחה קוצים קוצים, דהיינו, אל תפסיקו התוכחה. ד"תקוץ" - לשון קציצה הוא.

^[174] כתב הרשב"א בתשובות [ח"א סי' י"ח]: "וכן אין מברכין [ברכת המצוות] על מיתות בית דין, לפי שה' יתברך חס על בריותיו, ואינו חפץ במיתתן של רשעים, ולפיכך אין מברכין עליהן וכו', וכדאמרינן דאין מפסיקין בקללות - לפי שאין אומרין ברכה על הפורענות".

^[175] כך כתב הר"ן. והקשה התוי"ט, הא אמרינן במתניתין לעיל [כ"א ע"א]: "הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה", אבל שאר הקוראין בתורה, אין מברכין לא לפניה - ולא לאחריה. והרי יש לפניהם ולאחריהם הרבה בפרשה, שנמצא שהקללות אינן נקראין לא בראשון, ולא באחרון. וא"כ, הרי אין מברכין על הקללות ! ? ותירץ, דמשכחת לה בתעניות, שהחותם - קורא את הקללות. א"נ, הרי הך: "לפי שאין אומרין ברכה על הפורעניות - ריש לקיש קאמר לה, והא מסקינן בסוגיא דהתם, דהאידנא כל העולין מברכין לפניה ולאחריה, וא"כ, איכ"ל דריש לקיש - אהאידנא קאמר לטעמיה. עיי"ש. ובחי' רעק"א הביא בשם הלחם משנה, דבירושלמי [מגילה פ"ג ה"ז] איתא: "רבי סימון בשם ריב"ל: אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו, אלא שירת הים, ועשרת הדברות, וקללות שבתו"כ, וקללות שבמשנה תורה", עיי"ש. ולפ"ז לק"מ, דבאמת בקללות - מברכין לפניהם ולאחריהם.

^[176] ובמדרש רבה [דברים פרשה ד' אות א'] איתא הכי: "אין שורת הדין שיהו בני מתקללין - ואני מתברך. כיצד? אם יקראו את התוכחות קריות הרבה, אין קרוי וקרוי שאין מברך ב' פעמים - לפניה ולאחריה ! אלא, אחד קורא את כולן. רבנן אמרי: אמר הקב"ה: לא לרעתם נתתי להם קללות וברכות, אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר". ובמדרש זוטא קהלת [פרשה ח'] איתא: "בקללות קורא ואינו מפסיק וכו', רב איבו אמר: משום: אל תעמוד בדבר רע [פסוק הוא בקהלת] ".

^[177] הקשה התוי"ט, הא אמרינן במתניתין לעיל [כ"א ע"א], דרק הפותח והחותם מברכין, ואם כן הרי בלאו הכי יש הרבה פסוקין לפני ואחרי הקללות ! ? ותירץ, דהך גמ' היינו לפי מה דנהגו האידנא, דכל העולין מברכין לפניה ולאחריה. ותוס' רעק"א הביא, דבלח"מ כתב, שמצא בירושלמי הכי: "רבי סימון בשם ריב"ל: אין לך טעון ברכה לפניו לאחריו, אלא שירת הים וכו' וקללות שבת"כ ובמשנה תורה. וכתב, דלפ"ז משנתינו עולה יפה בלי גמגום.

^[178] ד"נפש" - לשון רצון הוא. כמו: "אם יש את נפשכם" [בראשית כ"ג ח'], ופירש"י שם: "נפשכם - רצונכם". והכי איתא נמי בר"ן בנדרים [מ"א ע"ב] גבי "ומרפאהו רפואת נפש".

^[179] מפרש התפארת שלמה, שהכוונה היא, שאם נגזרה איזו גזירה רעה על בני ישראל בשנה זו, אז יצאו ידי חובתם בקריאת הקללות, בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו".

^[180] המהרש"ם מביא, דבתוספתא דעבודה זרה [פרק א'] איתא, דהיינו אפילו גבי בית המקדש. דאם יאמרו לו זקנים: סתור, וילדים - בנה, אפילו הכי - ישמע לזקנים. וכך כתב רש"י בנדרים [מ' ע"א]. ועוד כתב התם, דהכי הוה גבי רחבעם בן שלמה, דכתיב ביה: "ויעזוב את עצת הזקנים וגו"', ונחרב ביהמ"ק על אותה עצה.

ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח" (ישעיהו א, יד) ושואלים: מאי [מה פירוש] "היו עלי לטרח" מה טירחה יש בדבר? ומסבירים: אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם, שהרי אנשים אלה מתענים לבטל אותן גזירות.

ושואלים: בתשעה באב גופיה [עצמו] מאי מפטרינן [מה אנו מפטירים]? אמר רב: "איכה היתה לזונה" (ישעיהו א, כא). ושואלים: מקרא מאי [מה קוראים] בתורה? תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: קוראים "ואם לא תשמעו לי" (ויקרא כו, יד) ר' נתן בר יוסף אומר: קוראים "עד אנה ינאצני העם הזה" (במדבר יד, יא) ויש אומרים שקוראים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת" (במדבר יד, כז). אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי [עכשיו נוהגים הכל לקרוא] "כי תוליד בנים" (דברים ד, כה-מ), ומפטירין "אסף אסיפם" (ירמיהו ח, יג - ט, כג).

א שנינו במשנה: במעמדות קוראים במעשה בראשית, ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שקוראים במעמדות קריאה זו, ומה היא קשורה למעמדות? אמר ר' אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), שהקרבת הקרבנות יומם ולילה היא המקיימת את העולם.

וכתיב [ונאמר]: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ח), אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ומשמיד אותם כליל? אמר לו: לאו [לא].

אמר לפניו: רבונו של עולם, "במה אדע"? אמר לו: "קחה לי עגלה משלשת" (בראשית טו, ט), כלומר, רמז לו שיקריבו קרבנות ויתרצו לפניו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח [נניח] בזמן שבית המקדש קיים ואז הקרבנות מכפרים עליהם, אולם בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כלומר שיקראו בתורה דיני קרבנות, כל זמן שקוראים בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.

ב שנינו במשנה: בתעניות קוראים את פרשת ברכות וקללות, ואין מפסיקין באמצע פרשת הקללות לקרוא לאדם אחר שישלים את הקריאה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שאין מפסיקים בקללות? אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' אסי: שאמר קרא [הכתוב]: "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו"(משלי ג, יא), ואם מפסיק באמצע — נראה כאילו מאס בתוכחה.

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, וכיון שמברך לפני הקריאה ואחרי הקריאה, צריך לברך על דבר שאינו פורענות. ושואלים: אלא היכי עביד [כיצד הוא עושה]? שיוכל אף אדם אחד לברך על התוכחה? תנא [שנה] החכם בתוספתא: כשהוא מתחיל — מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם.

אמר אביי: לא שנו הלכות אלה אלא בקללות שבתורת כהנים (ספר ויקרא), אבל קללות שבמשנה תורה — פוסק אם רוצה. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — הללו שבספר ויקרא בלשון רבים אמורות והן מכוונות לכל ישראל ומשה מפי הגבורה (מפי ה') אמרן, ולכן הן חמורות וקשות יותר, והללו שבספר דברים בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן ככל ספר דברים.

מסופר: לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה [היה קורא בתורה והיה מגמגם בלשונו כשהיה קורא לפני] רב הונא בארורי [את ה"ארורין"] שבדברי התוכחה, שהיה קשה לו לומר דברים חמורים אלה. אמר לו רב הונא: אכנפשך [אם רצונך] יכול אתה להפסיק, שכן ההלכה היא: לא שנו שאין להפסיק בקללות, אלא בקללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק.

תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין (קוראים) קללות שבתורת כהנים קודם עצרת (חג השבועות) וקללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה ולא תתחיל שנה חדשה בסימן קללה.

ושואלים: בשלמא [נניח] קללות שבמשנה תורה איכא [יש טעם] בנימוק כדי שתכלה שנה וקללותיה. אלא שבתורת כהנים, אטו [וכי] עצרת ראש השנה היא? ומשיבים: אין [כן] עצרת נמי [גם כן] ראש השנה היא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: ובעצרת נידונין על פירות האילן, משמע שהוא ראש השנה לענין זה.

קצת בקשר לזה תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים "סתור" וילדים יאמרו "בנה" — סתור ואל תבנה, אף שלכאורה הוא דבר של קלקול, מפני שסתירת זקנים היא בנין, ובנין נערים הוא סתירה. וסימן לדבר — רחבעם בן שלמה שלא הלך בעצת זקנים אלא בעצת הצעירים, ולא הכניע עצמו בפני העם, ולכן מרדו בו כל ישראל.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מקום שמפסיקים בקריאה בשבת שחרית — שם קורין במנחה בשבת, מקום שהפסיקו במנחה — שם קורין בשני, מקום שהפסיקו בשני — שם קורין בחמישי, מקום שהפסיקו בחמישי — שם קורין לשבת הבאה, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: מקום שהפסיקו שבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.

אמר ר' זירא: הלכה היא שבמקום שמפסיקים בשבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, שחוזרים וקוראים אותם דברים עצמם שלוש פעמים וחוזרים וקוראים אותם עם כל הפרשה בשבת הבאה. ושואלים: מדוע הוצרך ר' זירא לומר את ההלכה במפורט, ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר' יהודה!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees.

The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23).

§ The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world.

And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that.

Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities.

§ The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke.

Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.

Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.

It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.

The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him.

The Sages taught in a baraita: With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat.

The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ופשוטה היא אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן שנאמר אל תקוץ בתוכחתו מ"ט שאין מפסיקין.

שאין אומרים ברכה על הפורענות. היכי עבדינן תנא כשמתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשמסיים מסיים בפסוק שלאחריהם ואמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים והן אם בחקותי תלכו שנא' בלשון רבים ומשה רבינו מפני הגבורה אמרן אבל שבמשנה תורה פוסק מ"ט דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן להיכתב. וכן אמר רב הונא ללוי בר בוטא דהוה מגמגם וקורא בארורי דמשנה תורה. א"ל אכנפשך קללות שבמשנה תורה פוסק.

ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל להיות קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת שהיא ר"ה לדין האילנות דתנן בד' פרקים העולם נידון.

ובעצרת על פירות האילן. וקללות שבמשנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה.

תניא אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה כו'.

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן כו'. אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי ובשבת הבאה:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם וכו'. ואנו נוהגין על פי הפסיקתא ומתקנת הראשונים ז"ל להיות קורין לפני תשעה באב תלת דפורענותא שמעו דבר ה' דברי ירמיהו חזון ישעיהו ולאחר תשעה באב שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא.
וכן מה ששנינו במשנתינו (לעיל מגילה ל, ב - לא, א) בתעניות בברכות וקללות אין אנו נוהגין כן אלא קורין ויחל.

הלכה מקום שמפסיקין בשבת בשחרית וכו', ולימא הלכה כרבי יהודה משום דאפכי להו. ואם תאמר לימא הלכה כתנא דמתניתין (לעיל עמוד א) דקתני ואין עולה להם מן החשבון. יש לומר דהוה אמינא דמתניתין הכי קתני בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן דמקום שמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להם לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר, וזו מחלוקת שלישי, והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא.

ת"ר מקום שמפסיקין וכו' עד ולימא הל' כר' יהודה משום דמפכי להו וכ"ת לימא הלכה כמשנתנו דקתני בהדיא כר' יהודה בב' ובה' ובשבת ובמנחה קורין כסדרן כלומר מראש הסדר והיינו כר' יהודה. וי"ל דאי ממתני' לא מיפרשא מילתא שפיר ודי' ה"א דמתני' דעת ג' היא והכי קתני קורין כסדרן כלומר כי מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובב' מתחיל ממקום שפסק במנחה ובה' ממקו' שפסק בב' אבל אינו עולה להם מן החשבון בשב' שחרי' מתחיל מראש הסדר להכי אמר לה בהדיא למיפק מכל ספיקא:

ר"ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט' באב וט' באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ"מ יי' יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו:

לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים:

מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת"כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר"ל בלשון עצמו מ"מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה:

לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה:

אבל במשנה התורה דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן פוסק אי קשיא היכי מצינן למימר דמשה מפי ענמו אמרן והא כתיב בהו אלא דברי הברית אשר צוה ד' לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב תשובה ציווהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מ"מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ליוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומש"ה לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה ה':

עזרא תיקן להם לישראל שיהו מקדימין וקורין קללו שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והכפילות שאנו כופלין קודם הפסח משום פקד ופסח וקודם התענית משום צומו וצולו לא ידעתי טעמם:

ואע"ג דבי' תקנה שתיהן עזרא לא מיחשבא הא בפ' מרובה ויש לומר דכל תקנת הקריאות חדא מיחשב להו והתם אמרי' דעזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי:

בד"ה ר"ח אב כו' ושובה באחריתו וי"א שאין אנו מפטירין חזון כו' עכ"ל כצ"ל והוא טעם שאף לפי התלמוד יפה אנו נוהגין שאין אנו קורין חזון בראש חדש אב שחל בשבת ועיין ברא"ש ובמרדכי:

בא"ד ורב דאמר דמפטיר חזון כו' עכ"ל כן היה בנוסחא שלהם בשמעתין אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אמר רב ר"ח אב שחל בשבת מפטירין חדשיכם כו' וכ"ה ברא"ש ע"ש:

בד"ה משה מעצמו כו' וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין כו' עכ"ל כצ"ל:

מאי היו עלי לטורח כו' לא דיין כו' אלא שמטריחין כו'. דלשון לטורח לא שייך כאן לפי פשוטו וע"כ דרשו חדשיכם ומועדיכם דהיינו החודש והחג אשר בדה ירבעם מלבו שנאה נפשי והוא עלי לטורח וע"פ מה שאחז"ל שהקב"ה משלם במדה שאדם מודד העונש כעין עבירה שעשה ומטעם שידע האדם שלא במקרה בא לו העונש בשביל שהעבירה זו כעין העונש שעשה ונמצא שעל חטא זה שעשה ירבעם שהחטיא רבים בעגלי זהב גם בביטול החודש והמועד ועוד כמה עבירות שעשה כמפורש פ' חלק רבו בו העונשים כפי העבירות וע"ז אמר היו עלי לטורח שמטריחים אותי בעבירות הרבה שעשו להודיע לבריות איזה גזירה קשה יהיה עונשם לפי העבירה גם שבדיני אדם בד"נ אם חייב אדם שני מיתות נידון בחמורה כדאמרי' פ"ד מיתות מ"מ בד"ש כדי להודיע העונש כעין העבירה נידון במדה שמדד דעל העבירות שעשה האדם מביא הקב"ה עליו גזירה קשה כעין כל עבירותיו:

אלמלא מעמדות כו' אמר לפניו רבש"ע במה אדע כו'. מפורש פ' ב' דתענית:

לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות כו'. כמ"ש התוס' בשם הירושלמי אני אמרתי עמו אנכי בצרה וא"כ אין דין שיברכוני על הצרות שלהם עכ"ל:

הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה כו'. נראה שהם ב' טעמים כיון דהללו שכתב בלשון רבים הם יש לחוש לקללה למדבר לרבים ולא כן יש לחוש לקללה ליחיד ועוד דהללו שבת"כ מפי הגבורה דיש לחוש יותר לקללתו מקללות שמפי משה אע"ג דמשה נמי ודאי ברוח הקדש אמרן כמ"ש התוס' ועיין בזה בחידושינו פרק הספינה:

כדי שתכלה השנה וקללותיה כו'. עיין בתוס' שכתבו דר"ל שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללה שלא להסמיך הקללות לר"ה וכן במדבר אנו קורין קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבחקותי לעצרת כו' ע"ש וק"ק לפירושם דאם ר"ל מקודם זה לקרות זה א"א לפי סדר הפרשיות ואם לאחר ר"ה ר"ל לקרות זה א"א בפ' כי תבא דא"כ אימתי יקראו פ' נצבים וילך והאזינו אחר כך ועוד לפי' התוס' הל"ל שלא להסמיך הקללות וכדי שתכלה לא משמע כן ונראה דעיקר קושיא כיון שר"ה תחלת השנה הוא ה"ל להתחיל פרשת בראשית שהיא תחלת התורה ובריאת עולם וה"ל להתחיל בה מיד בשבת ראשון שאחר ר"ה ותירץ כדי שתכלה שנה כו' ע"פ מ"ש שקללות שבחקותי נאמרו על בית ראשון שהיה להם כבר זכות אבות וכמפורש ביה וזכרתי את בריתי יעקב וגו' אבל קללות שבכי תבוא נאמרו על בית שני לכך לא נזכר בהו זכות אבות שכבר תמו בבית ראשון וז"ש דלכך תקן כן פרשת במדבר קודם עצרת כדי שתכלה קללות של בית ראשון קודם עצרת שישובו ישראל למספרם הנזכר בפרשת במדבר ותקן פרשת נצבים קודם ר"ה כדי שתכלה קללות שבכי תבא הנאמר על בית שני קודם ר"ה שלעתיד יהיו נגאלים ע"י התשובה כמפורש פרשת נצבים ושבת עד ה' וגו' ושב ה' וגו':

גמרא שנאמר אם לא בריתי כו'. עתוי"ט פ"א דאבות מ"ב ד"ה ועל העבודה:

שם לפי שא"א ברכה על הפורעניות. עט"א ועמש"כ בס"ד במ"ר פ' ראה אות ב' במ"ק:

שם אכנפשך. דומה לזה בב"מ (נד):

תד"ה ר"ח. וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמשתעי במים. צ"ע דכה"ע דשם משתעי בארבה לפרש"י ורד"ק ולהרי"א קאי על גלות בבל:

תד"ה קללות שבת"כ. וחשיב מוהיה אם לא תשמע עד כו'. כצ"ל:

תוס׳ ד"ה משה כו׳ וקשה שאלו לא מחשבינן. נ׳׳ב ר״ל אלו התוכחות שבנצבים אינן חשובים קללות:

(ויקרא כג, מד) 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ. נראה לי דריש הפסוק הכי מה שידבר משה את מֹעֲדֵי הֳ' המקראות השייכים למועדי ה' צריך שיהיו המקראות האלה נקראים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל מקרא בזמנו.
אמנם צריך להבין למה יש מצוה בחיוב קריאת פרשיות המועדים בזמנם והלא כל הפרשיות תורה הם, וכל זמן שאדם קורא בתורה יש בזה מצוה ומה הפרש יש בין מקרא בזמנו למקרא שאינו בזמנו?
ונראה לי בס"ד בהקדים מה שכתב הרב שער החצר ז"ל בשם ספר כ"י וזה לשונו, ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל כי כשעבדו ישראל את העגל היה שש שעות ולא יותר, וקיימא לן בביטול האיסור צריך ששים כנגדו, ועל כן כדי שיתבטל האיסור של שש שעות מה עשה הקב"ה? תקן לישראל שלש רגלים, שהם שבעת ימי סוכה ושבעת ימי פסח ויום אחד של שבועות, ובאלו ט"ו ימים יש שלש מאות וששים שעות!
ובזה פירשו כונת המסרא ארבע פסוקים של אלה, והם (תהלים מב, ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, (שמות לב, ד) אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, (ישעיה מט, טו) גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, (ויקרא כג, ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי הֳ', רוצה לומר אֵלֶּה אֶזְכְּרָה תמיד כדי לתקן ואיזהו אֵלֶּה? ואמר אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל שאמרו בעגל. ומה התיקון אשר נעשה כדי שֶׁגַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה? והשיב ואמר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי הֳ' שעל ידי שמירת המועדים שהם ש"ס שעות מתבטלים אותם שש שעות של העגל שאמרו בם 'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' עד כאן דברי ספר כ"י שהביא הרב ז"ל שם יעוין שם.
ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב מה שאמר הש"ית למשה רבינו ע"ה אחר מעשה העגל, (שמות לג, יט) 'אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ' תיבת טוּבִי תחלקנה לשתים וקרי בה 'ט"ו בי' פירוש בשביל תיקון עון העגל לבטל שש שעות של איסור אֲנִי אַעֲבִיר כָּל ט"ו יום של פסח ושבועות וסוכות בִּי כלומר בקדושתי כדי לבטל איסור שש שעות בקדושת ש"ס שעות של ט"ו ימים אלו והנה הם רמוזים עַל פָּנֶיךָ פירוש באמצע השם שלך, כי כל אמצעי נקרא פנימי ואות שי"ן דמשה היא אות הפנימית של שמו אשר במלואה עולה ש"ס, כנגד ש"ס שעות של ט"ו ימים טובים הנזכר.
נמצא המועדים הם תיקון פגם עון העגל, וידוע כי כל תיקון צריך שיהיה לימוד תורה כי אין נעשה בנין להריסת העון אלא על ידי התורה, דלכך התלמידי חכמים שעוסקים בתורה נקראין בנאין כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) אַל תִּקְּרֵי בָּנַיִךְ אֶל בּוֹנָיִךְ (ישעיה נד, יג), ואם תהיה שמירת המועדים בלתי הצטרפות קריאת התורה, לא יהיה בהם בנין לחרבן והריסה שעשו ישראל בעגל בנפשם הן למעלה הן למטה כי עיקר הבנין הוא בקריאת התורה ולכן פרשיות של המועדין מצותן שיהיו נקראים בזמנן דהיינו בתוך המועדים כדי שיהיו קריאת התורה והמעשה באין כאחד כי 'כל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה' (מנחות קי.) נמצא זה הקורא הפרשה בזמנה יש בידו שתים אחת קריאת התורה שבה עיקר הבנין והשני המעשה של ההקרבה ובזה תועיל קדושת עיצומו של אותו היום לבטל האיסור של העגל כאמור.
ולזה אמר הכתוב 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' פירוש מקראות אשר דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ' הם יועילו אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בני לשון בנין כמו אַל תִּקְּרֵי בָּנַיִךְ אֶל בּוֹנָיִךְ, ואם לא קראו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ אין בידם שתי מצות כהלכתן דאין כאן מצות הקרבה כיון דאין יום זה מקריבין קרבן של פרשה זו."

אֶלָּא הֵיכִי עָבִיד. קשא מה שאלה זו שצריך להשיב עליה ואפילו תינוק יודע זה להתחיל פסוק הקודם על הפרענות כדי לברך ברכה ראשנה ויסיים בפסוק שאחר פסוקי הפרענות כדי לברך ברכה אחרונה? ונראה לי דודאי זה פשוט שכך צריך לעשות אך מסתפק השואל אם די לומר פסוק אחד או צריך להוסיף ענין אחד שלם בתחלה וענין אחד שלם לבסוף? והשיב תנא דסגי בפסוק אחד.
ומה שאמר תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל יש להקשות למה כפל לשונו וסגי לומר 'תָּנָא מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵיהֶם'? ונראה לי הא דכפל התנא לשונו לרמוז לנו דין אחר לפי דרכו דאם כבר קרא לעולה שקדם עד פסוקי הפרענות מותר לו לכפול פסוק הקודם לקראו עם פסוקי הפרענות, ולא תאמר כיון שקראו לא יחזור ויקראנו ולכן כפל התנא לשונו לרמוז דיזדמן בזה לפעמים שיכפול פסוק שלפניהם ולית לן בה.

הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת, וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן. וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת, וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן. נראה לי בס"ד גם תוכחה של כי תבא קבלם משה רבינו ע"ה מהקב"ה ברוח הנבואה ואפילו אות אחד מעצמו לא אמר!
אך הענין הוא כי משה רבינו ע"ה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו שהיה אור שכינה שורה בגרונו ומוציא הדברים לישראל ולכך נחשב להם כאלו השי"ת מדבר עמהם הדברים האלה ולכן אמרו רז"ל משה רבינו ע"ה נתגאה בזה שהיה אומר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה הֳ', 'זֶה' דייקא מה שאין כן שאר נביאים שומעים הדברים מהקב"ה והם מדברים עם ישראל כאותם הדברים ששמעו בדקדוק, ולכן אומרים כֹּה אָמַר הֳ' כלומר כדברים האלה אמר ה' לנו לאמר לכם וקים להו לרבנן שדברי התוכחה של פרשת כי תבא כשאמרה משה רבינו ע"ה לישראל לא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו באותם הדברים אלא אמרם לישראל כמאמר שאר נביאים שמוציא דברים מפיו כאשר שמען מהקב"ה.
ועל זה אמר הַלָּלוּ של בחקותי בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וזה קושי אחד ועוד קושי אחר דְמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן כלומר כאשר אמר אותם לישראל היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ונמצא כאלו ישראל שמעו אותם מפי הגבורה ממש אבל הַלָּלוּ של כי תבא נוחין בתרתי חדא כי בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת ועוד מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן רוצה לומר כשאמרם לישראל לא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו אלא אמרן מפי עצמו כאשר שמע אותם מהקב"ה והוא כשאר דברי נבואה שהנביאים מדברים עם ישראל.

עד אנה ינאצוני ועד מתי לעדה הרעה. תרוייהו במרגלים והם חזרו בט''ב כדאמרינן במסכת תענית (דף כט.): מנהני מילי. מה ענין בראשית אצל מעמדות: במה אדע. מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן: קחה לי עגלה משולשת. כלומר הקרבנות יכפרו עליהן: מנהני מילי. דאין מפסיקים בקללות: אל תמאס. והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים (פי''ב) יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה: משה מפי הגבורה אמרן. ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב''ה שהרי אמורין בלשון ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה ה' ידבק ה' בך משה אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם: מגמגם. קרא אותן במרוצה ובקושי: בארורי. במשנה תורה: אכנפשך. אם רצונך להפסיק פסוק הואיל ואתה קץ בקריאתן: קודם עצרת. שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן כדמפרש ואזיל:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו'. ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט''ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש''ח נו''ע אר''ק שד''ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר''ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות. דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג . לא ישתנה לעולם ע''פ הפסיקתא וכן פירש ר''ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר''ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט''ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר''ח ואין הלכה כן וכן פירש הר''ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע''פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות: אין מפסיקין בקללות. וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א''ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא''ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף: מתחיל בפסוק שלפניהם. לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים: משה מעצמו אמרם. וברוח הקדש: קללות שבת''כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר''ה לסוכות בלא יוה''כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר''ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף פח: ושם) א''ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת ב''ו הקב''ה בירך ישראל בכ''ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר''ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר''ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר''ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר (איוב כח) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד:

מגילה לא ע"ב - טקסט הדף

דף לא - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד