עבודה זרה נו ע"ב

דף נו - ב

והגמרא דנה: ולדעת רבא, דלא שאני ליה, שלא חילק בין יין נסך למעשרות - שהרי הקשה לעיל סתירה בין משנתנו למשנה במסכת מעשרות, ותירץ: לא קשיא הא רבי עקיבא הא רבנן. ולכאורה, למה לא תירץ את הסתירה כך: ביין נסך החמירה משנתנו, לפיכך נאסר היין עוד לפני שקפה בבור, ואילו לגבי מעשרות אינו נקרא יין עד שקפה בבור? משמע, שרבא לא חילק בין יין נסך למעשרות, והשווה את דיניהם ^[110].

ולרבא, אכן, מוקים ליה, מיישב את המשניות והברייתא, כתלתא תנאי, וסובר שיש בדין זה שלש דעות מתי נקרא יין, כמבואר ^[111].

שנינו במשנתנו, מה שבבור אסור והשאר מותר.

אחרי שהיין עובר ב"צינור" שבין הגת לבור, וטרם שיורד לבור, עובר היין דרך כלי הנקרא "גרגותני", והוא סל גדול, המסנן את היין מזגין וחרצנים. וכאשר הוא מתמלא בזגין וחרצנים - מחזירים אותו לגת, כלומר, מרוקנים אותו לתוך הגת.

אמר רב הונא: לא שנו, במשנתנו ^[112], שהיין שבגת מותר, אלא, שלא החזיר גרגותני לגת - אבל אם החזיר גרגותני לגת - אסור, אף היין שבגת. כי היין שבגרגותני אסור, כמו שיבואר, ואוסר את היין והענבים שבגת ^[113].

עתה מבארת הגמרא מדוע היין שבתוך הגרגתוני אסור, מי אוסרו, הלא לא היה בתוך הבור:

גרגותני גופה, עצמה במאי קא מיתסרא?

בנצוק, קילוח היין [עמוד הזרימה קרוי "נצוק"] היורד מן הגרגותני לבור, הוא המחבר בין היין שבבור האסור במגע הגוי, לבין היין בגרגותני.

שנינו משנה לגבי הלכות טומאה וטהרה, שהנצוק אינו חיבור, ומבואר בפרק הבא [עב א]. ושם נחלקו אמוראים לגבי הלכות יין נסך, יש הסוברים שניצוק אינו חיבור, כשם שאינו חיבור לגבי הלכות טומאה וטהרה. ויש אמוראים הסוברים, שלגבי הלכות יין נסך - ניצוק הוי חיבור.

ועתה דנה הגמרא: האם שמע מינה, נשמע מדברי רב הונא שהוא סובר "ניצוק חיבור" ^[114]?

הגמרא דוחה, אין מכאן ראיה שרב הונא סובר "ניצוק חיבור", אלא שאסר, כשהחזיר את הגרגותני לבור, רק באופן "שפחסתו בורו", כלומר, הבור התמלא, והיין הגיע עד לשולי הגרגותני, והיות והוא כלי מנוקב - התערב יין האסור שבתוך הבור עם היין שבגרגותני, הילכך נאסר היין שבגרגותני, וכשמחזירו ושופכו לגת - נאסר היין שבגת.

כדתני רבי חייא, בסוגיא שם [עב ב] והעמיד את המשנה שם: שפחסתו צלוחיתו, ויבואר שם -

הכא נמי, מדובר, כגון: שפחסתו בורו, כמבואר.

ומספרת הגמרא: ההוא ינוקא, היה ילד דתנא, ששנה מסכת עבודת כוכבים בשית שני, בהיותו בן שש שנים!

בעו מיניה, שאלוהו: מהו הדין, האם מותר לדרוך עם העובד כוכבים בגת?

אמר להו, הילד לשואליו: דורכין עם העובד כוכבים בגת.

ומקשינן: והא קא מנסך, הגוי הרי נוגע ביין בידיה, בידיו, ואוסרו. ושנינו במשנה אחרונה שאין דורכין עם העובד כוכבים בגת, מפני שהגוי נוגע ביין, והיין שבגת נקרא יין ונאסר? ומתרצינן: כגון: דציירנא ליה לידיה, הגוי קשר את ידיו, כדי שלא יגע ביין. ודרך את הענבים ברגליו.

ומקשינן: והא קא מנסך ברגל, הגוי נגע ביין ברגליו?

ומסקינן: ניסוך דרגל - לא שמיה ניסוך, אין עליו "שם" של "ניסוך". הילכך: מותר ^[115].

הגמרא ממשיכה לדון בדין "ניסוך דרגל". ומספרת עובדא:

ההוא עובדא דהוה בנהרדעא, היה מעשה בעיר נהרדעא [עירו של שמואל], דדשו, ברגליהם, ישראל ועובד כוכבים לההוא חמרא, ליין.

שאלה זו הובאה לפני שמואל, ושהייה שמואל תלתא ריגלא, השהה את תשובתו שלש רגלים ^[116].

ודנה הגמרא: מאי טעמא, למה השתהה להשיב? מה היה ספיקו?

ולרבא דלא שני ליה (ביין) [בין יין] נסך למעשר. מוקי לה בתלתא תנאי. חד תני משירד לבור ותרי תנאי אליבא דרבי עקיבא. חד תני משיקפה. וחד תני משישלה:

פיסקא מה שבבור אסור והשאר מותר. אמר רב הונא לא שנו כי השאר מותר אלא בשלא החזיר גרגותני לגת. פי' גרגותני דקתני הכא כגון כפיפה של גמי שמניחה על פי הגת בעת שמקלח היין בירידת הבור כדי להחזיר בגת החרצנים והזגין היוצאין עם העמוד של יין כדי שיהא היין יוצא ויורד לבור ונשארין בכפיפה החרצנים והזגים ואם לא החזיר זה הגרגותני לגת ונגע העובד כוכבים ביין הבור. הנשאר בגת מותר ואם החזירו הכל נאסר. ומקשי' מכדי האי גרגותני במאי קא מיתסרא בנצוק. פי' בעמוד של יין הנמשך מן הגרגותני אל הבור והוא מוצק כמין עמוד עומד מקרקעית הגרגותני עד היין שבבור ואמרינן ש"מ מהא דרב הונא כי הניצוק כמו חיבור הוא שחיבר היין שבגרגותני ונעשה יין נסך כיין שבבור. ודחינן לא לעולם נצוק אינו חיבור ובמה נאסר גרגותני זה בשפחסתו בורו. כגון שהקיא הבור יין בהרתחה ובא בגרגותני:

ההוא ינוקא בר ו' שנין תנא עבודת כוכבים בעו מיניה מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת אמר להו אי ציירה ידיה שרי. ניסוך רגל לאו שמיה ניסוך.

הוה עובדא בנהרדעא דדרכו גת ישראל ועובד כוכבים ושהייה שמואל ג' רגלים אי משכחנא תנא דשרי כר"ש דתנן במתנית' כל אלו היה מעשה ואמרו ימכר כר"ש שרינא (והשאר חסר):

לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת וכו'. גרגותני גופה במאי מתסרא בניצוק. דקדקו מכאן חכמי הצרפתים ז"ל דניצוק בר ניצוק אינו חבור אפי' למ"ד חד ניצוק חבור שאם לא תאמר כן אע"פ שלא החזיר גרגותני לגת אסר גרגותני בניצוק ונאסר הגת בניצוק של גרגותני ומעשה היה ששפכו מקנקן לכליו של עכו"ם שהיה בו יין נסך והנשאר בקנקן נאסר בניצוק ואח"כ הוציאו יין מחבית לקנקן ובא מעשה לפני חכמים והתירו משום דניצוק בר ניצוק אינו חבור, ומכאן למדו דבר זה.
וזה אינה ראיה דהכא כיון שהיין בתוך הגת מעורב עם ענבים ואינו יין אינו מחובר ליין שבתוך הגרגותני ולפי מה שפירשנו למעלה אפי' מה שבגרגותני אינו יין ואינו נאסר בניצוק אלא קילוח שמן הגרגותני ולמטה הוא שנאסר בניצוק וטפה שבשולי הגרגותני היא שאוסרת הגת ולעולם אינו ניצוק עד שיעשה יין, וזו סברא נכונה.
וירושלמי (ד,ח) מוכיח עליה דה"ג ר"ה אמר הקלוח (חיבור) [כבור] ר' זעירא בעי בכל אתר לא את עביד הניצוק חיבור וכא את עביד הניצוק חבור [סבר רב המנונא] נתנסך הבור ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח [נתנסך הקילוח] נתנסך הבור מן מיי דמר רב הונא בשם רב הקילוח (חבור) [כבור] סבר רב הונא מימר כשם שהבור מתנסך כך מתנסך הקילוח ש"מ שאפי' לדברי האומר ניצוק חבור אם נתנסך הבור הקילוח נאסר אבל לא הגת והגרגותני והטעם כמ"ש שאין היין המעורב בענבים חבור בניצוק ליין אחר.

הא דבעי מינוקא מהו לדרוך עם העכו"ם בגת. הכי קא מיבעיא להו מי הוי כשוכר עצמו לעשות ביין נסך ואמר להו לא ואמר ליה והא מנסך ליה בידיה כמשנה אחרונה וכי היכי דפשיטא לן דיין נסך הוי ומתסר בשתיה ה"נ ליתסר בהנאה וא"ל דציירנא ליה לידיה ואקשו לי' והא קא מנסך ליה בכרעיה ניסוך דרגל לא הוי ניסוך למיסריה בהנאה, וכר' נתן הורה להו.

אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת. גרגותני הוא הסל שקשור בצנור שהיין יורד לתוכו מן הגת ומשם מסתנן ויורד לבור, וקאמר רב הונא דאם נגע גוי ביין שבבור ונאסר הגרגותני על ידי כך וכדאסיקנא כגון שפחסתו בורו, אם החזיר גרגותני לגת אף מה שבגת אסור. וכתב הראב"ד ז"ל: ואשמעינן דרב הונא דאף על גב דאין תורת יין לגזור על עצמו משום יין נסך, אפילו הכי מיתסר בתערובת איסור משהו, דיין מיהא הוי. וקשיא לי דהא רב הונא הוא דאמר לעיל (עבודה זרה נה, ב) דמכיון שהתחיל לימשך הוי יין נסך אף מה שנשאר בגת, ואצטריך לאוקומי [הא] דאמרינן דמה שנשאר בגת מותר כמשנה ראשונה, ואם כן אפילו בלא חזרת גרגותני אם נגע בו גוי תורת יין (עליו יש) [יש עליו] לגזור אפילו על עצמו, ואיפשר דרב הונא אפילו למשנה ראשונה, דלדידיה אפילו בנגיעה אסור, דיין גמור חשבינן ליה בהמשכת מקצתו, אלא הא קא ממע לן, דאפילו למשנה ראשונה דסבירא להו דאין על עצמו תורת יין לגזור עליו במגע גוי, אפילו הכי בתערובת מיהא אסור. והרמב"ן נ"ר פירש דרב הונא גופיה לא אסר אפילו למשנה אחרונה אלא מה שנמשך לבור או מה שהופרש מן הענבים ונצלל במקום אחד, אבל מה שהוא מעורב עם הענבים אינו נאסר בהמשכת מקצתו, ולא חדית רב הונא אלא דמה שנמשך בגת אף על פי שלא ירד לבור ולא לגומא שבגת נעשה יין נסך, שהרי הופרש ועומד בפני עצמו, וכי פרכינן ליה ממתניתין דמה שבבור אסור והשאר מותר, הכי פרכינן ליה, דמלישנא דמתניתין משמע דלא מיתסר אלא מה שבבור לבד דהיינו למטה מן הגרגותני שהופרשו הגרעינין ממנו לגמרי, אבל הקלוח שיורד מן הגת לגרגותני כיון שעדיין גרעינין ופסולת מעורבין בו אף על פי שנמשך מן הגת לא קרי ליה המשכה לגזור עליו משום יין נסך, וכל שכן הנמשך בגת עצמה שהכל מותר, ולהכי פריך ליה לרב הונא מינה, ולהאי פירושא אתי שפיר מילתיה דרב הונא דהכא, דהא קא משמע לן, דאף על גב דמה שבגת מותר לכולי עלמא דאין עליו תורת יין לגזור על עצמו, אפילו הכי בתערובת נאסר.
וכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל דהא דרב הונא ליתא, דאתיא כמאן דסבירא ליה בפרקא בתרא (עג, א) סלק את מינו כמי שאינו, ואי נמי אתיא כאביי דאמר לקמן (עבודה זרה סו, א) דחמרא חדתא בענבי מין במינו מיקרי דבתר טעמא אזלינן, ואם כן אפילו הזגין וחרצנין קרויין מינו ולהכי אסר רב הונא, אבל אנן דסבירא לן כרב דאמר (שם) דבתר (מינו) שמא אזלינן, מין בשאינו מינו הוי ומותר, דאמרינן סלק את מינו (בשאינו מינו) [כמי שאינו] וזגין וחרצנין רבין עליו ומבטלין אותו, והרי"ף ז"ל לא כתבה בהלכותיו, נראה דסבירא ליה גם כן דליתא. וטעם אחר יש בדבר להתירו מדברי רבנו תם ז"ל (ספה"י חה"ח ס"ס תעא): דלא אמרו (עג, א) יין נסך אוסר בכל שהוא אלא ביין שנתנסך ממש לע"ז, אבל סתם יינן אינו אוסר במשהו, והביא ראיה לדבריו מדקתני במתניתין (שם) יין ביין מים במים במשהו, יין דומיא דמים, מה מים במים דוקא שנתנסכו ודאי לע"ז, אף יין ביין דוקא יין שודאי נתנסך לע"ז, ולדבריו אפילו למאן דלית ליה סלק את מינו, ואפילו לאביי דסבירא ליה דחמרא חדתא בענבי מין במינו מקרי, אם החזיר גרגותני לגת מותר, שהרי הוא בטל בששים כשאר אסורים, אלא אם כן נסכו גוי למה שבבור ממש לע"ז, דאז הוי מה (שבבור) [שבגת] אסור לאביי, אי נמי למאן דלית ליה סלק את מינו. ולפי מה שכתבנו טובא קא משמע לן רב הונא, ואין אנו צריכין לדחוק דלמשנה ראשונה דוקא אצטריך לאשמעינן.

גרגותני גופה במאי מתסרא בניצוק שמע מינה ניצוק חבור וכו’. כתב הרמב"ן נ"ר, דקדקו מכאן חכמי הצרפתים ז"ל דנצוק בר נצוק [לא] הוי חבור אפילו למאן דאמר חד נצוק חבור, שאם לא תאמר כן, אפילו שלא החזיר גרגותני לגת יאסר גרגותני בניצוק ותאסר הגת בניצוק של גרגותני, ומעשה היה ששפכו מקנקן לכליו של גוי שהיה בו יין נסך והנשאר בקנקן נאסר בניצוק, ואחר כך הוציאו יין מחבית לקנקן, ובא מעשה לפני חכמים והתירו משום דניצוק בר ניצוק אינו חבור, ומכאן למדו דבר זה. וזו אינה ראיה, דהכא כיון שהיין שבתוך הגת מעורב בענבים ואינו יין אינו חבור ליין שבתוך הגרגותני, ולפי מה שפירשנו למעלה אפילו מה שבגרגותני אינו יין ואינו נאסר בניצוק, אלא קלוח שמן הגרגותני ולמטה הוא נאסר בניצוק, וטפח שבשולי הגרגותני היא שאוסרת הגת, ולעולם אינו נצוק עד שיעשה יין, וזו סברא נכונה, וירושלמי מוכיח עליה דהכי גרסינן (בפרקין ה"ח) רבהונא אמר הקלוח חבור, ר' זעירא בעי בכל אתר לא את עבד הנצוק חבור ובה את עבד הנצוק חבור, נתנסך הבור נתנסך הקלוח, נתנסך הקלוח נתנסך הבור, ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקלוח נתנסך הקלוח נתנסך הבור, מן [מאי] דמר רב הונא בשם רב הקלוח חבור סבר רב הונא מימר כשם שהבור מתנסך כך מתנסך הקלוח, שמע מינה שאפילו לדברי האומר נצוק חבור אם נתנסך הבור הקלוח נאסר אבל לא הגת או הגרגותני, והטעם כמו שפירשנו שאין יין המעורב בענבים חבור בנצוק ליין אחר, עד כאן. ונראה דלפירוש רש"י ז"ל ושאר המפרשים שפירשו דרב הונא אפילו מה (שבבור) [שבגת] הוא אוסר בהמשכת מקצתו לבור או בצלילתו במקום אחד בגומא שבגת, שעל ידי כך יש תורת יין על הכל ואפילו מה שמעורב בענבים, ראית רבותינו הצרפתים ז"ל מהא דניצוק בר ניצוק לא הוי חבור [ראיה] גמורה היא, ולדבריהם חד ניצוק בכי האי גוונא, כלומר מקלוח לגת הוי חבור, ומה שבגת אסור [אם נתנסך הקלוח], ולדברי הרמב"ן נ"ר מה שבגת מותר. ולי נראה דאפילו לדברי הראשונים ז"ל אין ראייתם ראיה, דמה שלא הקשו כאן אי הכי בלא חזרת גרגותני נמי ליתסר, היינו משום דאי אפשר להקשות עד שיקדים לשאול שמע מינה ניצוק חבור, וכיון שדחה, לא, אלא כדתני ר' חייא כגון שפחסתו צלוחיתו הכא נמי כגון שפחסתו בורו, שוב אינו יכול להקשות אי הכי אפילו בלא גרגותני. ומיהו כבר הורו הזקנים להתיר ולהם שומעים להקל בשל דבריהם, וכל שכן בנצוק שאין איסורו ברור, כן נראה לי.

הא דבעי מינוקא מהו לדרוך עם הנכרי בגת. פירשה הרמב"ן ז"ל דהכי איבעיא להו אי הוי כשוכר עצמו לעשות ביין נסך, ואמר להו לא, אמרו ליה והא מנסך ליה בידיה כמשנה אחרונה, וכי היכי דפשיטא לן דיין נסך הוי ומיתסר בשתייה הכי נמי מיתסר בהנאה, ואמר להו דציירנא ליה לידיה, ואקשו ליה והא מנסך ליה בכרעיה, ניסוך הרגל לא הוי ניסוך למסריה בהנאה, וכר' נתן (נז, א) אורי (ליה) [להו], עד כאן לשונו. ולדידי קשיא לי, מאן דבעי מינוקא, אם ידע לה למשנה האחרונה מאי קא מיבעיא ליה, והא חזרו לומר דב"ב (נה, ב), אין דורכין עם הנכרי בגת, ואי ידע לדרב הונא ושמע נמי דאיכא משנה אחרונה כוותיה אבל לא שמע בפירוש הא דקתני בה אין דורכין, [ו]נסוך דרגל קא מיבעיא ליה אי הוי ניסוך אם לאו, אם כן לא הוה ליה לאקשויי והא קא נגע, אלא מיד הוה ליה לאקשויי אידך, והא קא מנסך בכרעיה. ונראה לי, דאיהו ודאי למשנה אחרונה קא בעא מניה, (ומינה) [ומידע] ידע לה, אלא דמיבדק בדיק ליה לינוקא, וכי אהדר ליה מותר לא ידע אי כמשנה הראשונה אהדר ליה ואפילו נגע בידיה, ולפיכך הדר בעיא מניה והא קא נגע בידיה, ולאפוקי מניה אי כמשנה ראשונה אהדר ליה או אפילו כמשנה אחרונה, ואהדר ליה אפילו למשנה אחרונה ודציירנא ליה לידיה, וברייתא דקתני אין דורכין בדלא צייר ליה לידיה, ואורחא דמילתא נקט בברייתא, ואקשי ליה והא קא מנסך בכרעיה, ואהדר ליה ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך ליאסר בהנאה מיהא, ולפיכך אי צייר ליה לידיה דורכין עמו ואפילו לכתחלה, כן נראה לי. והראב"ד ז"ל פירש דגת של ישראל היא, ומבעיא להו אם נאסר בכך בשתייה אם לא, ופשט להו דמותר אפילו בשתייה אי ציירי לידיה, דניסוך דרגל אינו חשוב בעיניהם להיות מנסכין כן, ואפילו מתניתין דאסר בשתייה במדידת קנה (ס, ב) משום ספק ניסוך, ניסוך דרגל בזיא להו טפי ולעולם אין מנסכין כן ואינו מחוור בעיני, דאם כן כמאן אורי להו דאפילו [ר'] נתן (נז, א) לא שרי ליה בשתייה, דלא פליג עלייהו דרבנן להקל ברגל אלא להחמיר במדידת יד ליאסר אפילו בהנאה. עוד קשיא לי מה שפירשה הרב ז"ל בגת של ישראל, דהא מהו לדרוך עם הנכרי בגת קאמר, ולשון זה ודאי עם הנכרי בגתו משמע, דאי לא הוה ליה למימר מהו שידרוך הגוי עם ישראל בגת.

ולרבא דלא שני ליה מוקים לה בתלתא תנאי. ואם תאמר ונימא דאיהו נמי הדר ביה ואמר דשאני יין נסך ויש לומר דלא ניחא לן למימר דהדר ביה מסברא דיליה כיון דלהדיא השוה יין נסך למעשר אלמא הכי קים ליה מסברא או גמרא.

אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני כו'. פר״שי ז״ל גרגותני סל גדול שקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לצנן את היין מזגין וחרצנים וקאמר רב הונא שלא נאסר הגרגותני הזה מפני מה שנגע הגוי ביין שבבור הן מחמת נצוק הן מחמת שפחסתו גרגותני לבור והחזיר גרגותני זה לגת אסור אף מה שבגת וכתבו בתוס׳ דהא דרב הונא אתיא כמאן דסבי ליה בפרק בתרא דכל מין ומינו ושאינו מינו לא אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דחי לא יבטלו החרצנים והזגים שבגת ליין שבא להן מן הגרגותני דהא מסתמא איכא ששים.

או אפשר דסבירא ליה כאביי דאמר חמרא חדתא וענבי מין במינו הוא ולית הלכתא כרב הונא דהא ליתא לדאביי וקיימא לן כמאן דאמר דשאינו מינו רבה עליו ומבטלו ונראה כי מן הטעם הזה לא כתבו רבינו אלפסי ז״ל בהלכותיו ומכל מקום קשה מכאן לפירו׳ ר״ת ז״ל שכתב שאינו אוסר במשהו אפילו יין ביין אלא יין נסך שנתנסך ודאי לעבודה זרה ואילו הכא אסר ליה רב הונא אפי׳ מפני יין שבגרגותני ולא אמרינן דרב הונא טועה אף בזו מכיון דלית ליה לרבינו תם ז״ל הכרחא אדרבא סתם סוגין בכל דוכתא דאפילו סתם יינם אוסר במשהו וכן הלכה.

ואיכא למידק לפי׳ ר״שי ז״ל שכתב לעיל דלרב הונא כיון שהתחיל ייין לימשך נעשה יין נסך ואפילו מה שלא נמשך מן הגת למה ליה לרב הונא החזרת גרגותני דהא בלאו הכי נמי מיתסר ויש לומר דרב הונ׳ הא דהכא המתני׳ הוא דמפרש לה ולא שנו קאמר ומשנתינו כמשנה ראשונה היא ומיהו לפירוש הר״מבן ז״ל הא דרב הונא אף לדעתו ולמשנה אחרונה נצרכה וכפי מה שכתבנו לעיל וזה יותר נכון גרגותני גופה במאי מתסרה בנצוק שמע מינה נצוק חבור פר״שי ז״ל ולקמן בפרק השוכר פליגי בה ואם תאמר ומאי קושיא דהא רב הונא דהוא מארי דשמעתא דהכא סבר התם נצוק חבור ויש לומר דמשום דשקלו וטרו בה התם טובא ולא הוכרח׳ ממתני׳ דנצוק חבור קשיא לן הכא היכי אפשר דלתלי רב הונא מתני׳ בהאי סברה ואחרים תירצו דהכי קאמר שמע מינה נצוק חבור והא אמרה רב הונא חדא זימנא ואין הלשון הולם פי׳ זה ומכאן דקדקו בתוספות דאפילו למאן דאמר נצוק חבור נצוק בר נצוק אינו חבור דאי לא בלא החזרת גרגותני נמי נאסר מה שבגת בנצוק בר נצוק. ומעשה היה ששפכו מקנקן לכלי של גוים שהיה בו יין אסור והנשאר בקנקן נאסר בנצוק ואחר כך הוציאו יין מן החנית לקנקן ובא מעשה לפניהם והתירו משו׳ דנצוק בר נצוק אינו חבור והשיב עליהם רבינו הר״מבן ז״ל שזו אינה ראיה דשאני הכא כי מה שבגת אינו נאסר במגע גוי למשנה ראשונה מיהת ואף לפירוש ר״שי וכל מה שאינו במגע גוי אינו נאסר בנצוק וזו סברה נכונה וירושלמי מוכיח עליה דגרסינן התם ר״ה אמר הקלוח חבור זעיר בעי בכל אתר לא אתעביד הנצוק חבור וכה אתעבד הנצוק חבו׳ נתנסך הבור נתנסך הקלוח נתנסך הקלוח נתנס׳ הבור רבי אבא לא אמר כן אלא נתנסך הקלוח נתנסך הבור נתנסך הבור לא נתנסך הקלוח פירוש דסבר שאין נצוק חבור ושמע מינה דאף לדברי האומר נצוק חבור הקלוח לבדו נאסר אבל לא הגת או הגרגותני ובודאי שהדין בעצמו תמוה דכיון שנאסר הראשון בנצוק ונעשה חתיכ׳ דאיסו׳ למה לא יחזור הוא ויאסר גם כן והא למאן דאמ׳ נצוק חבור כמעורב חשיב ליה כדבעינן לומר קמן ועוד האריך בזה במקומו בפרק השוכר בס״ד.

ההוא ינוקא כו׳. עד ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך משמע דלא שמיה נסוך כלל ואפילו ליאסר בשתיה והאי ינוקא לית ליה לא כמשנה ראשונה ולא כמשנה אחרונה דאילו למשנה ראשונה אף על גב דלא ציירי ליה לידיה ואי למשנה אחרונה הא סתמא קתני אין דורכין עם הנכרי ומשמע בכל ענין ואף על גב דציירו ליה דידיה אלא סבירא ליה דמתני׳ רבנן היא ואיהו סבירא ליה כר׳ נתן דאמר ברגל מותר והיינו דאמרינן דאתא כי האי עובדא קמיה דשמואל ושהיה תלתא רגליה למשרייה אפילו בשתיה אלו משכח תנא דשרי כרבי שמעון. ורבינו הר״מבן ז״ל פירש דהכי מבעיא להו מהו לדרוך עם הנכרי בגת מי הוי כשוכר עצמו ליין נסך ואמר להו לא ואמרו ליה והא מנסך ליה בידיה כמשנה ראשונה והא ודאי למשנה אחרונה אפילו בהנאה אסור ואמר להו דציירנא להו בידיה והקשו ליה והא מנסך ברגליה ומהדר דניסוך דרגל לא הוי נסוך לאוסרו בהנאה ומשנה אחרונה בשיכול ליגע בידיו וכעין משנה ראשונה דקתני הכי בהדיא וכרבי נתן הורי ליה עד כאן תורף דברי רבינו ז״ל.

ותמהני מאי דקאמר דכרבי נתן אורי ליה דהא לרבי נתן נסוך דרגל לא שמיה נסוך אף לשתיה וכדקתני ברגל מותר ויש לומר דשאני הכא דאינה דריכה שהיא מלאכה נמשכת וחמירא כדבעינן למימר קמן ואפשר דבשיטת רבי נתן קאמר דשרי מדינא בשתיה ולא כר׳ נתן ממש ולישנא דמהו לדרוך עם הנכרי בגת מסייע לפי׳ רבינו ז״ל דמשום היתר שכרו קמבעיא להו ואע״ג דשמואל שריה למישרייה אפילו בשתיה דשמואל לא סבירא ליה דינוקא ולאו עליה קאי כלל:

אימר דאמר רבי נתן ביד ברגל מי אמר האי לישנא לא דייק דהא בהדיא קתני רבי נתן או ברגל מותר והוה לן למימר והא רבי נתן ברגל מותר קתני ושמא נאמר דכי קאמר דאי משכח תנא כר׳ נתן לאו כרבי נתן לגמרי קאמר אלא בשיטת רבי נתן שאוסר מגע גוי המתעסק במלאכתו אף בהנאה וכיון דכן עביד באידך כרבנן דמשוו רגל ליד ואסר ליה אפילו בהנא׳ ואנן פרכינן דאם כן לא הוי כרבי נתן כלל דהא מסיק ליה תרי דרגי דאימור דהחמיר כר׳ נתן ביד אבל ברגל מי אמר דליתסר אפילו בשתיה ואם כן מאן דאסר בהנאה לא הוי כרבי נתן כלל ואי אפשר דנחמיר תרי חומרי עליה כנ״ל והא דתנן מדדו בקנה ימכר לאו משום דסבירא ליה כרבי נתן דהוא הדין אפילו ביד אלא לרבותא נקט בקנה דאי לא הא משכח תנא כרבי נתן אלא דאי משכחנא תנא דשרי כרבי שמעון שרינא ליה אפילו בשתיה פי׳ דכיון דהקיל כולי האי כרבי שמעון דשרי בשתיה מגע גוי שלא בכונה אפילו נגע בו בידו כדאיתא לקמן בפרקין וכיון דלית הלכתא כרבי שמעון וקיימא לן כרבנן דנסוך דרגל שמיה ניסוך יש לנו לאסור האי עובדא דשמואל בשתיה מיהת.

ואיכא למידק דהכא משמע דליכא מאן דאסר יין שדרכו גוי בהנאה ואפילו נגע בו בידיו אלא רבי נתן ואילו למשנה אחרונה קתני דאין דורכין עם הגת בגד משום דרב הונא ומשמע דהיינו כדי שלא ישתכר באיסורי הנאה וכדפר״שי ז״ל במשנתי׳ ועוד קש׳ דמשמע ודאי דהלכתא כרבנן דאמרי מדדו בין ביד בין ברגל ימכר וכמעש׳ שבא לפניהם שאמרו ימכר ומדאצטריכו לומר דלית הלכתא כרבי שמעון ועוד דמעשה רב ומשמע נמי דהלכת׳ כמשנה אחרונה ואם כן קשיא הלכתא אהלכתא ויש לומר דהא לא קשיא דכי שרו רבנן מגע גוי שלא בכונה בהנאה הני מילי דומיא דמדדו בקנה שאינו נמשך הרבה במלאכתו אבל דריכת ענבים שנמשך במלאכתו הרבה חוששין שמא ניסך ואסור אפילו בהנאה דלא גרע מאגרדמים ומההוא עובדא דלקמן דשכשך בחמרא דאסרו ליה בהנאה ואפילו בשדורך בגת שלנו וכל שכן כשהגת שלו לעשות כרצונו ומיהו הני מילי בשנוגע בידו אבל כדציירוה לידיה כיון שאין דרך ניסוך ברגל דהיינו לאסור בשתיה אף בדריכה אלא למאן דמחמיר כרבי נתן גבי מדידה לאסור בהנאה אבל כיון דלא אשכחן תנא דמחמיר בההיא כרבי נתן לא מחמיר בדריכה ברגל לאסור בהנאה ומתניתין דאין דורכין עם הנכרי למשנה אחרונה אם תמצא לומר דמשום הנאת שכרו היא כמו שנראה מדברי ר״שי ז״ל ובר״מבן ז״ל ההיא מוקמינן לה כשדרכו בידיו מותרות והיינו דאמרי׳ דאי משכחנא תנא כרבי נתן אסרינן ליה אפילו בהנאה ומוקמינן מתני דאין דורכין אף כדציירוה לידיה הא למאן דלית ליה כרבי נתן לא מוקמינן לה אלא בדלא צייריה לידיה והיינו דשהיה שמואל ולא פשטה ממתני׳ ולאו אוקמא כרבי נתן משום דאיכא למימר דמתני׳ בדלא צייריה לידיה וכדקתני למשנה ראשונה אף על פי שנוטל בידיו מעתה גוי שדרך ענבים אפילו בשלנו אי לא ציירוה לידיה אסור אפילו בהנאה ואי ציירוה לידיה מות׳ בהנאה ואסור בשתיה כנ״ל:

כבר ביארנו במשנה לדעת משנה ראשונה שאם ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואמרו על זה בגמ' אמר רב הונא לא שאנו אלא בשלא החזיר גרגותני לגת אבל אם החזירו לגת אסור וגרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק שמעת מינה נצוק חבור והעמידה בשפחסתו בורו ולענין ביאור דבר זה צריך שתדע שכונת רב הונא היתה שכל שאינו חשוב יין ליאסר במגע ובנצוק וכמו שכתבנו שאע"פ שהנצוק משום עירוב אינו אוסר במקום שאין המגע אוסר מ"מ אם נתערב יין נסך באותו יין נאסר ובמשהו מחמת שמ"מ יין הוא לדון את התערובת במין במינו ואע"פ שרב הונא אינו סובר כמשנה ראשונה ולדעת האחרונה הכל נקרא יין משהתחיל לימשך כונתו היתה מ"מ ללמד דין זה למשנה ראשונה ועל זה אמר שכל שהחזיר גרגותני לגת לפנותו מחרצנים שבתוכו להשיבם לגת ונמצא יין הגת נמשך ויורד לבור בלא אמצעות הגרגותני נאסר יין הגת בנגיעת מה שבבור והמקשה לא הבין את דבריו וחשב שיהא אוסר עכשו יין הגת משום נצוק מצד הקלוח המחברו עם יין שבבור וכנגד כל מה שכתבנו ולדעת זה ודאי כך היה הדין בשל גרגותני בעוד שהיה לשם אלא מצד שכל שיש שם גרגותני אין יין הגת נאסר מדין נצוק שבבור שהרי נצוק בר נצוק הוא ויין הגרגותני מועט הוא לא חשש עליו ולמדה ביין הגת ובחזרת גרגותני לגת ועל זה שאל ואחר שהדין כן בגרגותני כל זמן שהיא לשם במאי מיתסרא ודאי בנצוק וא"כ שמעת מנה דנצוק חבור והוא הדין שהשאלה נופלת על יין שבגת כשהוסר הגרגותני והשיבו שלא מחמת נצוק הוא אומר כן שאין נצוק אוסר במה שאין מגע אוסר אף לדעתו שהוא סובר שהנצוק אוסר ונמצא שבעוד שהגרגותני לשם אינו נאסר משום נצוק וכן לא יין שבגת כשהוסר הגרגותני משם אלא שהוא אמרה בשפחסתו בורו כלומר שנתמלא עד שנתערב בשולי הגרגותני וכשהחזיר הגרגותני לגת נתערב מיין של בור ביין הגת ונאסר מדין תערובת גמור במשהו שמ"מ יין הוא לעשות מין במינו אע"פ שאינו נאסר במגע עצמו ולא בנצוק ויש לדבריו מקום אף למשנה אחרונה לדעת שכתבנו שאע"פ שהנמשך בגת נאסר במגע עצמו למשנה אחרונה לא נאסר בנגיעתו את שאינו נמשך וכל שעירב מן הנמשך בשאינו נמשך נאסר ואע"פ שמ"מ יש לו התר מצד אחר ודין סלק את מינו וכו' שחרצנים שבגת ויין המעורב בהם שני מינין הם כמו שיתבאר בפרק אחרון רב הונא אינו סובר כן ונמצא שלדעת פסק אין לה מקום וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה:

ודבר זה אע"פ שאין אנו צריכין לו לענין פסק שהרי כל עצמו לא נאמר אלא למשנה ראשונה ושאין אנו באים עליה מתורת נצוק צריכין אנו לברר מתוכו פסק אחר והוא איסור נצוק והתר בר נצוק והוא שמאחר שנדחה והעמידוהו בשפחסתו בורו יש למדין ממנה שהנצוק אינו אוסר כלל ואף רב הונא שהוא המחמיר בנצוק כמו שיתבאר בפ' אחרון נראה מכאן שלא בבירור אמרה הואיל ודחאה וכן ראיה לזה שהרי בטהרות החמירו יותר מביין נסך ואעפ"כ אמרו בה שאין הנצוק חבור ועיקר הדברים שהנצוק אוסר שחבור הוא כמו שיתבאר ענינו בפרק אחרון ולא נדחית בכאן אלא דרך משא ומתן וראיה בעלמא הוא וללמד שזו מיהא אין בה דין נצוק וכן שאין נצוק אוסר במקום שאין המגע אוסרו הא בכל שמגע אוסרו אף נצוק כן או שמא לא נדחית אלא להודיע על רב הונא שלא יצא לו דין נצוק מן המשנה כמו שיתבאר למטה וענין טהרות אינו כלל כדי ללמוד הימנו כמו שיתבאר וגדולי צרפת כתבו שבמקום פסידא יתירא מקילין בו וחוץ מכבודם אין ראוי לומר כן אבל נצוק בר נצוק ודאי למדנו מכאן שהוא מותר שאם לא כן כשהיה עולה על דעת המקשה שרב הונא היה בא מטעם נצוק היה לו להקשות אף כשהגרגותני לשם יאסר מה שבגת משום נצוק שהקלוח מחבר את שבבור לשל גרגותני ואותו הנמשך בגת מחובר מצד אחר לגרגותני אלא שבודאי נצוק בר נצוק מותר ואע"פ שיש חולקים לאסרו מפני שלא נאמר כן אלא מפני שיין הגרגותני אינו יין ואין נצוק בר נצוק במקום שהאמצעי או הראשון אינו יין אין נראה כן שהרי כשהיה סובר שמשום נצוק הוא אוסרו ביין זה היה אומר כן שסבור היה שבכל היינות יאמר כן ואעפ"כ מותר ומאחר שהיה סבור שבנצוק יאסר אף ביין זה אלו היה בר נצוק אסור היה לו לדון כן בבר נצוק אלא שהדבר ברור שאף במה שהנצוק אוסר בר נצוק מותר ועוד למדנו משמועה זו שהנצוק איסורו משום ערוב שאם תאמר משום מגע כלומר שנדון הוא כשהוא נוגע בתחתון כאלו נוגע בעליון הרי למשנה ראשונה יין שבגרגותני לא נאסר משום מגע והיאך היה עולה על דעתו ליאסר משום נצוק אם אסור הנצוק מחמת מגע אלא שאיסורו משום עירוב והיה סבור לדונו כתערובת גמור עד שהודיעו שאין הנצוק נדון כעירוב גמור במקום שאין המגע אוסר הא בעירוב גמור נאסר ולמדת שאף במקומות שהנצוק אוסר מדין ערוב הוא ואם יש בו מים אומרים בו סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואם אין שם מים מ"מ ימכר כלו חוץ מדמי יין שבו וכן ראיה לזה שהרי אמרו כל דעד ברזא אסור ואם נצוק כמגע יהא כל דעד ברזא כמגע ואידך ליתסר בנצוק שאם תחתון אוסר העליון מתורת חבור כל שכן עליון התחתון אלא שמע מנה חבורו ערוב הוא ולא מגעו וכל שכן נצוק:

זהו עיקר הדברים בסוגיא זו ומ"מ יש חולקים בדברים אלו כלם שכתבנו עליהם שלמדנום מסוגיא זו מהם להתיר אף הנצוק ומהם לאסור אף בר נצוק כמו שביארנו שתיהם וכן באיסור הנצוק עצמו נסתפקו הרבה אם אסורו מטעם מגע אם מטעם ערוב ורוב מפרשים מסכימים שהוא משום ערוב ומטעם שכתבנו ויש סוברים שהוא משום מגע ומפני שהם סוברים שהגרגותני נאסר במגע מפני שמפרש שאף מה שלא נמשך נאסר במגע כמו שביארנו למעלה לדעת קצת ומתוך כך נאסר בנצוק שהוא משום מגע כלומר שהוא נחשב כאלו נגע בו אלא שאין נראה כן שאם כן לא הוצרך להעמידה בפחסתו בורו ואע"פ שבזו אין לנו כמו שביארנו שדברים אלו לא נאמרו אלא למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה משהתחיל לימשך נאסר הנמשך ובארנו בה שלא נאסר את שלא נמשך במגע הנמשך שנמצא שהנשאר בגת אינו נאסר לא משום מגע ולא משום נצוק ואף לדעת האוסרו משום נצוק חרצנים וזגים מבטלין אותו מ"מ למדין הימנה למערה לכלי שיש בו יין נסך שהעליון אינו אסור משום מגע אלא מצד עירוב וכן שהנצוק בר נצוק מותר לגמרי אף בשתיה וכן הסכימו רוב מפרשים ובפרק אחרון יתרחבו הדברים בענין הנצוק ודרך איסורו בע"ה:

ונמצא סוגיא זו שיש לנו ממנה שלשה דברים האחד בנצוק שהוא אוסר והשני בטעם איסורו שהוא מטעם עירוב והשלישי בבר נצוק שמותר אף בשתיה והרבה נתחבטו המפרשים בשלשתם זה בכה וזה בכה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

קצת חכמי צרפת היו סבורים לומר שאין דין נצוק נאמר אלא בשהנקב המקלח רחב שתי אצבעות כשפופרת הנאד כעין שאמרו בטהרות ואין דבריהם נראין וראיה ברורה לסתירת דבריהם שהרי בגרגותני אמרו במאי מיתסרא בנצוק וכו' וגרגותני נקביה צרים ודקים שלא יהו החרצנים יוצאים משם ואם מפני שיש שם נקבים הרבה הרי לענין טהרות אמרו באחרון של חגיגה שמקוה שלם שנתן סל גדול באמצעו והמים מתערבים דרך חורי אריגת הסל הואיל ואין בהם כשפופרת הנאד אע"פ שכלו מלא נקבים אין מצטרפין והטובל שם לא עלתה לו טבילה וכן גושתא ובר גושתא שהיו סבורים לבא עליה מטעם נצוק וסתמה אין רחבה כשפופרת הנאד:

שמעת מינה ניצוק חיבור פי' ואע"ג דאמרי' ניצוק חיבור דוקא גרגותני מיתסרא אבל מה שבגת לא מיתסר משום ניצוק דאכתי לא מיקרי יין עד שירד לבור דמתני' אליבא דמשנה ראשונה אוקימנה:

בד"ה רבא מוקי כו' רביעי לפי משנה אחרונה דלמשנה אחרונה נמי התחיל לימשך קובעו למעשר וי"ל דתנא כו' חד חשיב ליה עכ"ל הס"ד וכצ"ל ופירוש דתנא דמתניתין ראשונה ודאחרונה חד תנא גמר להו אלא דמעיקרא הוה ס"ל הכי ושוב חזר בו וק"ל:

בד"ה אבל אם החזיר כו' וי"ל דס"ל כאביי כו' ולית ליה נמי סלק כו' עכ"ל לא הוי צריכי למימר דלית ליה נמי סלק כו' ואפשר שהוא תירוץ אחר דא"נ לא ס"ל כאביי לית ליה נמי סלק כו' וק"ל:

בא"ד דמסתמא יש ס' בחרצנים כו' עכ"ל לאו דוקא בחרצנים דיין שבגת נמי יועיל לבטל לפום סברא דהשתא דאפילו מין במינו בטל בס' בסתם יינם וק"ל:

בד"ה גרגותני גופה כו' מן החבית לקנקן ונתנו ליין שבחבית כו' עכ"ל האי לישנא ונתנו ליין שבחבית ברא"ש ובמרדכי ובר"ן אינו וכן נראה כי טעות הוא דאם לא כן ליתסר יין שבחבית מכח תערובת יין שבקנקן שנאסר כבר מכח חד נצוק ויש להגיה ונשאו ונתנו ביין שבחבית והתירו כו' וק"ל:

בא"ד אבל לפירשב"ם כו' אלא לאו ש"מ נצוק בר נצוק אינו חיבור כו' עכ"ל ולא מסתבר להו לפלוגי דהכא לעשות יין לא הוי נצוק בר נצוק חיבור אבל לעיל במעשה שבא לפני רש"י לאסרו לחוד הוי חיבור דהא בחד נצוק לא מפלגינן ביה והוי חיבור לגרגותני בין לעשותו יין ובין לאוסרו ודו"ק:

בא"ד מעשה בא לפני ר' מנחם כו' אלא מכח עובד כוכבים לא נאסר ההוא דלא נפיק לבראי מטעם נצוק כו' עכ"ל האי מעשה לסתור פירשב"ם דלעיל דלפירושו נאסר מה שבגרגותני בנצוק במה שבבור שלא נאסר אלא מחמת כחו ומה שבגת נמי הוה נאסר אי לאו דהוה נצוק בר נצוק וק"ל:

בד"ה מהו לדרוך כו' שהגת של עובד כוכבים ולא להתיר בשתיה כו' עכ"ל יראה שסתמו דבריהם למאן דאית ליה דסתם יינן אינו בטל בס' ומיהו בהנאה שרי כרשב"ג למוכרו חוץ מדמי יי"נ שבו אבל לפיר"ת דאית ליה דסתם יינן בטל בס' כשאר איסורין שבתורה א"נ דהוי הגת של עובד כוכבים מותר בשתיה דקליפת הגת בטל בס' במה שבתוך הגת כמ"ש הפוסקים ואפשר שסמכו עצמם לאוסרו בשתיה אמה שכתבו בסוף הדיבור למ"ד נצוק בר נצוק חיבור דיש לאוסרו למשנה אחרונה מיהת בשתיה אלא להיתר הנאה שאלו אם מותר לכתחלה להשתכר בדצייר לידיה דעובד כוכבים ועיין בתוספות ר"פ השוכר:

בא"ד דאי לפסוק הלכה שאלו היה לו להשיב אין דורכין כו' עכ"ל פי' כמ"ש כיון דלהיתר שתיה לא שאלו למשנה אחרונה משום נצוק בר נצוק ולהיתר הנאה נמי כיון דסתם קמבעיא ליה ולא מפרש לה בדצייר לידיה היה לו להשיב אין דורכין כמשנה אחרונה ומה שיש לדקדק בזה אדבריהם בר"פ השוכר בד"ה שכרו לסתם יינן כו' ע"ש באורך:

בא"ד וא"ת כיון שהגת התחיל לימשך א"כ הוי יין (נסך) גמור לפי כו' למ"ד נצוק בר כו' עכ"ל כצ"ל אבל למשנה ראשונה לא הוי נצוק בר נצוק חיבור לעשותו יין כן הוא דעת ריב"ם לעיל שאומר נצוק בר נצוק לאיסורא בלחוד הוי חיבור אך ק"ל במאי דפסיקא להו דהיין שירד לבור של עובד כוכבים נאסר בהנאה אי משום כחו של עובד כוכבים כפירשב"ם לעיל הא ?כיון דציירנא ליה לידיה מדמה ליה תלמודא לשלא בכוונה וה"ל כחו שלא בכוונה ושרי ואפשר דסתם בורו של עובד כוכבים יש בו יין של עובד כוכבים הרבה ודוחק:

בד"ה הוה עובדא כו' כי הבור היה של עובד כוכבים ולא שרי אלא בהנאה כו' עכ"ל הא ודאי מה שבבור אסור נמי בהנאה כמ"ש התוס' לעיל אלא ה"פ ע"י שהבור של עובד כוכבים לא שרי מה שבגת אלא בהנאה משום דנאסר בשתיה ע"י נצוק בר נצוק לפי דרכם לעיל ודו"ק:

תוס' ד"ה רבא מוקי לה כתלתא תנאי וכו' דלמשנה אחרונה נמי התחיל לימשך קבעו למעשר. נ"ל דלשון זה לאו סיומא דתירוצא הוא משום דאי הוה אמרינן דלמשנה אחרונה לא תלי קביעות מעשר בהתחיל לימשך אלא בירידה לבור כ"ש דהוי מתורץ טפי דלא הוי אלא תלתא תנאי וא"כ מאי האי דמסיים דלמשנה אחרונה נמי התחיל לימשך קבעו למעשר אלא ע"כ ה"ק וכ"ת מאי אצטריך לן לתרץ דתנא דמשנה ראשונה ודמשנה אחרונה חד חשיב ליה הא בלא"ה ל"ק מידי דנימא דמשנה אחרונה לא איירי לענין קביעת מעשר אלא לענין יין נסך ולעולם לענין קביעת מעשר לא הוו אלא תלתא תנאי זה אינו דסברא הוא דלמשנה אחרונה נמי התחיל לימשך קבעו למעשר דכמו דחשיב ליה יין לענין יין נסך ה"נ חשיב ליה יין לענין קביעת מעשר ולכך ע"כ ליכא לתרוצי בענין זה והוכרחנו לומר דתנא דמשנה ראשונה ודמשנה אחרונה חד חשיב ליה ומשום הכי קאמר תלתא תנאי וק"ל:

ד"ה אבל אם החזיר גרגותני לגת וכו' וי"ל דס"ל כאביי דאמר חמרא חדתא בענבי במשהו ולית ליה נמי סלק את מינו וכו'. ר"ל או הא או הא דאי ס"ל חמרא חדתא במשהו לא אצטריך תו למימר דלית ליה סלק מינו וכו' דהא לאביי הכל מינו הוא:

ד"ה גרגותני גופה במאי מתסרא וכו' ומעשה בא לפני רש"י כו' ואח"כ משך ישראל יין מן החבית לקנקן כו' והתירו רש"י וכו' כצ"ל ומ"ש בספרים ונתנו ליין שבחבית נראה שצריך למחקו דהא משמע מתוך דברי התוס' שלא היה שום חשש איסור ביין שבחבית אלא מטעם ניצוק שנתחבר ליין שבתוך הקנקן ולא שנתערב בו יין שבקנקן:

בא"ד והיין שבקנקן נאסר נמי מטעם ניצוק וכו' והא דאמר דבמאי דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן ובמאי דבגואי לא גזרו היינו למ"ד ניצוק אינו דבור כמו שכתבו התוס' אחר זה בסמוך בדבור זה:

בא"ד מעשה בא לפני ר' מנחם זצ"ל וכו' אכל הכא שהיין שבתוך הכלי אין בו איסור יין נסך גמור אלא מכח עובד כוכבים לא נאסר ההוא דלא נפיק לבראי מטעם ניצוק וכו'. נראה דהאי מעשה פליגא אמעשה דרש"י לעיל וגם אפירוש שכתבו התוס' לעיל מזה אליביה דפי' הרשב"ם משום דהא לעיל כתב במעשה דרש"י דהיין שבקנקן נאסר מטעם ניצוק אע"ג דהיין שנשפך לכוס לא נאסר אלא מטעם כח העובד כוכבים וגם בפירושו של הרשב"ם כתבו התוס' דהיין שבגרגותני נאסר מטעם ניצוק אע"ג דהיין שבבור לא נאסר אלא מחמת כח העובד כוכבים וק"ל:

ד"ה מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת וכו' ומיירי נמי בדצייר לידיה כמ"ש וכו'. לפירוש התוס' משמע שתחלת הבעיא היתה בדציירו לידיה וא"כ צריך לפרש דהא דפריך והא קא מנסך בידיה וכו' והא קא מנסך ברגלים לאו הנהו דבעו מיניה קא פרכו ליה ולחדודי ההוא ינוקא קא בעו כדמשמע פשטא דשמעתין אלא על מעשה שאירע כך שדרכו עם עובד כוכבים שציירו לידיה קא בעו מיניה דינא אי ניסוך רגל שמיה ניסוך או לא וגמרא הוא דקא הדר ומפרש בעייתם ותשובת ההוא ינוקא באיזה ענין היה המעשה שהשיב להם כך להיתירא לכך פריך גמרא והא קא מנסך בידי' והא קא מנסך ברגלים וכו' והיינו דקא מסיימו התוס' וצ"ל שע"י מעשה שאלו וכו' ר"ל וע"כ צ"ל כדפירשנו שתחלת הבעי' היתה בדציירו לידיה ושאלו אותו ע"י מעשה שאירע כך ולא לפסק הלכה לידע אם התינוק יודע פסק ההלכה דא"כ מסתמא הם שאלו לו בסתם מהו לידרך עם העובד כוכבים בגת כלומר אם פסק ההלכה כמשנה ראשונה או לא והוא השיב להם דורכים והם חזרו והקשו לו והא קא מנסך בידי' והשיב להם דציירנא לידיה וכו' כפשטא דשמעתין א"כ היה לו להשיב אין דורכין כדין הפשוט לפי משנה אחרונה ולמה היה לו להשיב דורכין להפוך מהפסק ההלכה לפי משנה האחרונה עד שהוצרך אח"כ לתרץ דבריו דציירנא לידיה שהוא דבר שאינו מצוי וק"ל:

בא"ד וא"ת כיון שהגת התחיל לימשך וכו' יאסר יין הגת בהנאה וכו' ע"י יין הבור שהוא אסור בהנאה ע"כ. צ"ל דיין שבבור לא נאסר בהנאה אלא מחמת כח העובד כוכבים משום דהא אדורך עם עובד כוכבים דציירנא לידיה קאי ולא משכחת שום איסור שאסור יין שבבור כ"א ע"י כח העובד כוכבים וא"כ יש לדקדק אמאי דתירצו התוס' וי"ל דניצוק כי האי שאין העובד כוכבים נוגע עתה בבור וכו' לא אסרו בהנאה וכו' למאן קאי האי תירוצא אי לסברת מעשה דרש"י והתוס' דלעיל שבדבור שלפני זה הא ס"ל דאפי' ביין שנאסר ע"י כח עובד כוכבים שייך ביה דין ניצוק לאסור היין שבכלי העליון שמערה ממנו ואי לסברת מעשה דר' מנחם דלעיל היה להם לתרץ בקצרה דיין שנאסר מחמת כח העובד כוכבים אינו אוסר יין שבכלי עליון מטעם ניצוק כלשון ר' מנחם דלעיל ולמה להו להתוס' להאריך בהאי לישנא ולומר דניצוק כי האי דאין העובד כוכבים נוגע וכו' ונראה דיש לפרש דר"ל דמה שבבור נאסר מכח העובד כוכבים ולמ"ד ניצוק אוסר בכח עובד כוכבים וגם יש לפרש דהתוס' ר"ל דכיון שהגת והבור הוא של עובד כוכבים מסתמא יש בבור כבר קצת יין נסך וא"כ יאסר גם מה שבגת מטעם ניצוק כמו המערה לתוך כלי עובד כוכבים דאמר דב חסדא כי כייליתו חמרא קטופו קטופא כי היכי דלא יאסר מה שבחבית ע"י ניצוק כדלעיל ואפ"ה אתי שפיר תירוצא דתוס' דס"ל לתוס' דניצוק כזה אינו אסור אלא בשתיה לא בהנאה משום דניצוק כזה אינו אסור אלא מטעם דרואין כאילו אותו יין הנאסר שבתוך הכלי למטה מעורב ביין שבכלי העליון ולכך [אינו] אוסר העליון בהנאה משום דהא אפילו נתערב ממש יין נסך ביין קי"ל ימכר חוץ מדמי יי"נ שבו ולכך אתי שפיר הכא שהיין שדרך עם העובד כוכבים בדצייר לידיה אינו נאסר בהנאה מטעם ניצוק ולכך מותר לדרוך עם העובד כוכבים בענין זה ולא מקרי משתכר באיסורי הנאה אבל כשהעובד כוכבים נוגע בסוף הקילוח למטה שאז נאסר גם היין שבכלי למעלה מטעם ניצוק אותו ניצוק הוא אסור אפילו בהנאה משום שאותו ניצוק אוסר מטעם שאנו רואין כאילו העובד כוכבים נוגע בעליון ולכך גם העליון אסור בהנאה ודו"ק:

תד"ה גרגותני. ועוד קשיא לפי מה שפי' במתניתין כו'. הן רבים מתקשים בהבנת קושיא זאת. ונ"ל דכך הוא הצעת דבריהם. דלפי מה שפי' ר"י לעיל דמתניתין תרתי אשמעינן בוהשאר מותר א' דאינו נאסר במגע עובד כוכבים בו בעצמו. והב' דאינו נאסר גם ע"י ניצוק. והרי חזינן הכא דהגרגותני איננו בכלל היתר הב' א"כ משמע דגם בהיתר הא' איננו ודו"ק:

בא"ד דהא דאמרי' לקמן בפ"ב בגוואי כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה אבל בסה"ד בכל איסורין שבתורה. עיין לקמן דף עא ע"ב תוס' ד"ה הכא ובחולין דף צז ע"א תוס' ד"ה אמר:

אמר ר"ה לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת מזה הוכיחו תוס' לעיל במתני' דמיירי נמי מניצוק וקאמר מה שבבור אסור ע"י מגע או כח גוי ואפ"ה השאר מותר ולא נאסר ע"י איסורו של בור ועל זה שייך לא שנו שלא נאסר העליון ע"י התחתון אא"כ שלא החזיר גרגותני אבל החזיר נאסר העליון ע"י התחתון ומ"מ מיירי נמי והשאר מותר אפי' בנגיעת גוי בעליון דומי' דרישא דנשא ונתן ביד דאלת"ה לא הוה פריך לעיל ממתני' אדר"ה דאמר משהתחיל למשוך נעשה יי"נ דלמא היינו במגע ומתני' בניצוק אע"כ פשיטא להש"ס דמתני' במגע נמי מיירי והשאר מותר ולא נאסר לא ע"י מגע של עצמו ולא ע"י חבורו בניצוק לבור:

וז"ל הירושלמי סבר ר"ה נתנסך הבור נתנסך הקלוח פי' דניצוק חבור, נתנסך הקלוח לא נתנסך הבור פי' לאו דוקא נתנסך הקלוח אלא ר"ל נגע גוי בקלוח לא נתנסך לא הקלוח ולא הבור ולא נתנסך הבור לאו דוקא אלא ר"ל שאין כאן נסך כלל כי והשאר מותר אנגיעה קאי שאין הקלוח נאסר בנגיעה אבל נגע בבור נאסר הקלוח בניצוק. ר' בא לא אמר כן אלא נתנסך הבור לא נתנסך הקלוח פי' דניצוק אינו חבור ואהא קאי והשאר מותר ואינו נאסר ע"י בור, נתנסך הקלוח ע"י נגיעת נכרי נתנסך הבור כי סופו לירד שם ולהתערב נמצא מאי דפשיטא להתוס' עפ"י ש"ס דילן דוהשאר מותר אתרוייהו קאי בין אניצוק בין אנגיעה פליגי בי' אמוראי בירושלמי:

אבל החזיר גרגותני וכו' מסקנת תוס' למאי דס"ל דיין ביין בס' בטל בס' והקשה ש"ך סס"י קכ"ו דהתם בנגע בקלוח ונאסר העליון בניצוק דאם יש ס' נגד הקלוח אמרי' סלק ע"ש והקשה ש"ך למה לי סלק הא קיי"ל בזה"ז יין ביין בס' ותו הקשה הא נגע בקלוח הוה כאלו נגע ממש בהעליון ולא מטעם תערובו' נאסר אלא כאלו בו ממש וא"כ מה יועיל ס' ולפע"ד ליישב דהא כבר כתבתי לעיל כיון דניצוק אינו נאסר אלא משום חומרי דע"ז א"כ תרי חומרי בחדא דוכתי לא אמרי' ע"ש. והנה אע"ג דכתבתי לעיל דיין צלול הנאסר בגת קודם שיקפא בבור איננו חומרא אלא מעיקר הדין כמ"ש לעיל מ"מ היינו החמרא חדתי אבל מה שאוסרי' גם העינבי החרצני' והזגי' במגע גוי ע"י שהתחיל קצת למשוך זה הוא בודאי רק מחומרא דיי"נ נמצא א"א לומר ניצוק כמו נגע למעלה שהרי אפי' נגע ממש אינו אלא חומרא לא נימא עוד דהניצוק כאלו נגע אלא כמעורב למעלה ולענין זה יועיל ס' לבטל התערובו' אלא שיש בעליונו ג"כ יין חמרא חדתי דהי' נאסר ע"י ניצוק כמגע אך לענין זה אמרי' סלק והחרצנים מבטלי' וק"ל:

והתם מייתי ש"ך בשם הג"ה מיי' דאפי' למאן דס"ל יין ביין במשהו מ"מ ע"י ניצוק סגי בס' נ"ל דהיינו נמי מטעם הנ"ל כיון דכל אי' שבתורה מין במינו בס' רק משום חומרא דיי"נ הוה במשהו וניצוק משום חומרא א"כ סגי בס' דתרי חומרא בחדא דוכתא לא אמרי' אבל מודה ההג"ה לרב הונא מב"מ בכל שהוא בכל התורה ואין כאן חומרא א"כ גם ניצוק במשהו וכדכתבו תוס' בשמעתין:

גרגותני גופי' במאי מיתסר וכו' אמרתי לבאר שיטת התוס' וריב"ם ורבינו מנחם אעפ"י שהדברי' פשוטים הנה ר"ה בא לחדש דאע"ג דהיין שבגת למשנה ראשונה או פקוקה ומליאה למשנה אחרונה לא הוה אלא כמיא בעלמא לענין מגע נכרי מ"מ הוה מב"מ עם טפת הגרגותני ואוסר תערובתו בכל שהוא וס"ל לרש"י וסיעתו כי היכי דלענין תערובות יין ביין מיקרי יין ה"ה לאיסור ניצוק ולפ"ז י"ל הא דתנן מה שבבור אסור היינו בבור ממש אבל הקלוח שבין הגרגותני לבור היינו והשאר מותר בנגיעת נכרי ומ"מ בניצוק נאסר ומשו"ה פריך בפשיטות במאי בניצוק דהרי בנגיעת נכרי אינו נאסר וע"כ בניצוק אעפ"י שאינו יין לענין נגיעת נכרי, ולפ"ז מוכח דניצוק בר ניצוק אינו חבור לכ"ע דאל"ה גם מה שבגת תאסר בניצוק מהיין שבבור:

וריב"ם ס"ל נהי דלענין תערובו' יין ביין ממש הוה מב"מ מ"מ לענין ניצוק לא נאסר מה שאינו ראוי לאסר במגע והקלוח שבין הגרגותני לבור היינו בכלל מה שבבור דתנן במתני' ומ"מ פריך שפיר במאי בניצוק ולא הומ"ל דמיירי שנאסר במגע נכרי כיון שלא הזכיר ר"ה מזה אלא משמע כיון שמה שבבור אסור נאסר הקלוח ממילא ואוסר בהחזרתו לגת ולפ"ז א"ש דהגת אינו נאסר בניצוק כיון שאינו נאסר במגע נכרי אבל אי הי' נאסר במגע נכרי הי' נאסר גם בניצוק בר ניצוק:

אלא אכתי לרשב"ם דס"ל דמה שבבור נאסר ממילא מטעם כחו א"כ כדפריך במאי בניצוק ע"כ ס"ל דהקלוח אין לו דין יין שבבור ואפ"ה נאסר בניצוק א"כ הדר מוכח מדלא נאסר מה שבגת בניצוק ש"מ ניצוק בר ניצוק אינו חבור:

ואהא אתי רבינו מנחם לומר דיין הנאסר רק מכחו של נכרי אינו עושה ניצוק והכא ע"כ מיירי שנגע גוי ביין שבבור ולא מכחו בעלמא והדר יש קיום לדינו של הריב"ם ולפ"ז אין ניצוק אלא בשני תנאי' שהיין שממנו יאסר הניצוק צריך שיהיה אסור ממגע נכרי ממש והשני שהקלוח שיאסר בניצוק צריך שיהי' ראוי' לאסור במגע נכרי ומאן ס"ל ב' קולות הללו יכול להחמיר בניצוק בר ניצוק והחולק על שני הקולות מקיל בניצוק בר ניצוק ועיין בסמוך אי"ה:

האי ינוקא דתני ע"ז בשית שני בימי חורפי אמרתי הא דדקדק ש"ס דתני ע"ז בשית שני משום דמאי דכ' תוס' סוף ד"ה תינוק בן יומו דגזרי' קטן אטו גדול הוא דוחק אך כיון דאיכא ינוקא חריף טובא דתני ע"ז בשית שני ה"נ איכא ינוקא דיודע בטיב ע"ז וינוקא בינוקא מיחלף ואיכא לאסור אפי' תינוק בן יומו ותינוק בן יומו עם מגע שלא בכונה כעין חדא גזירה היא ע"כ שאלו להאי ינוקא עיי' גטין פ"ט ע"ב קטן נראה כגדול ע"ש בהרא"ש בשם ר"ח:

והנה מאי דפשיטא להתוס' דאסור בשתי' עמהרש"א ולפמ"ש לעיל י"ל דמיירי בסוף דריכה וכבר דרך הגוי קצת לבדו וישראל שמרו דאסור בשתי' וכיון דבעי ס' גם נגד הקליפה וכולי האי ליכא בחרצנים להיו' ס' כנגד הקליפה ונגד מה שכבר דרך לבדו ומיתסר בשתי' אבל עובדא דשמואל דהוה גת של ישראל וגם לא דרך גוי לבדו כלל לכן אין איסור בשתי' כמ"ש תוס' ד"ה הוה עובדא וכו':

והנה מה שהקשו ליתסר מטעם יין שבבור למ"ד ניצוק בר ניצוק חבור וכתבתי לעיל דהיינו מה שהוציא ע"י דריכתו שדרך תחלה לבד ולכאורה יש לפקפק לפמ"ש לעיל בסמוך דמאן דס"ל דלא כרבנו מנחם ע"כ ניצוק בר ניצוק אינו חיבור א"כ איך הקשו תוס' למאן דס"ל ניצוק בר ניצוק חבור מכח מה שבכחו לזה י"ל כמו שכתבתי לעיל בדעת רש"י דלמשנה ראשונה אין כחו אוסר בבור ושפיר פריך לעיל לפי משנה ראשונה במאי בניצוק דהא כחו אינו אוסר אבל למשנה אחרונה י"ל אוסר כח בניצוק דלא כרבינו מנחם ואפ"ה איתא לדריב"ם:

והא קמנסך בידי' צ"ע דהל"ל והא תני' אין דורכי' והו"ל לתרץ לא קשי' הא בדלא ציירי' והא בדציירי' עכנ"ל דלא מצי להקשות ממשנה אחרונה דלמא התם באין ישראל משמרו והכא אפשר ישראל משמרו ע"כ הקשה בפשיטות דלכתחלה מיהת אסור דלמא יעלים עין וינסך בידי' ולפ"ז כדמשני בדציירי' לידי' ר"ל כיון דאיכא תרתי ישראל משמרו וגם ציירי' לא גזרי' תרי גזירות חדא אטו לא ציירי' וחדא שמא יעלים עין:

ועיין לעיל ל"ג ע"א ס"ל לר"פ אגב טירדי' מנסך ולאו אדעתי' ומשמע רב זביד פליג וס"ל אפי' טריד יכול להשגיח ועיי' ש"ך סי' קכ"ג ס"ק מ"ב משמע דכפות אטו אינו כפות דומה לגזירה דישראל משמרו והנה במשנה אחרונה דאין דורכי' אע"ג דהישראל הדורך עמו משמרו ולרב זביד לא אמרי' אגב טירדי' לא משגיח ואפ"ה גזרי' ה"ה דגזרי' כפות אטו אינו כפות אלא באיכא תרתי דורך עם ישראל וגם כפות אפשר דמותר כינוקא אבל לר"פ י"ל משנה אחרונה לא גזר כלל אלא דשמירת ישראל הטרוד בדריכה לאו שמירה היא:

ועש"ך שם סקמ"ג שם כ' דהרב"י מיירי באיכא דפים ולא ידעתי מה הועיל הלא אי ניסוך דרגל שמי' ניסוך אוסר כחו בבור והמחבר פוסק לקמן רס"י קכ"ה גם כח כחו אוסר ולא יועילו הפסק דפים והט"ז כ' כיון שכח ישראל מעורב בו עדיף טפי היינו כדלקמן סי' קכ"ה סעיף ג' ודבריו תמוהי' מה שייך הכא כח ישראל מעורב הלא כל אחד דורך על ענבים שתחת רגליו ומוציא יינם וה"ל תערובו' יין ביין חד בחד אבל י"ל בצירוף הש"ך וט"ז דמיירי בדפי' ושניהם דורכי' על הדף ובזה שייך כח ישראל מעורב וק"ל:

נחזור להנ"ל לכשתמצא לומר הינוקא ס"ל כר"פ דישראל דטריד בעבידתי' לא משגיח וא"כ היינו טעמא דמשנה אחרונה אין דורכי' עם הנכרי דהאי ישראל הדורך עמו לא מצי זהיר אבל אה"נ אי הוה ישראל אחר שומר הי' דורכי' ולא גזרי' שמא יעלים עין הה"נ בציירי' לידי' ולא גזרי' אטו לא ציירי' ורמב"ם פסק כרב זביד לעיל וא"כ גם הישראל הדורך עמו מצי להשגיח שלא יגע הגוי ביד ואפ"ה אין דורכי' משום דגזרי' אטו שמא יעלים עין ה"נ אפי' צירי' לידי' גזרי' אטו לא ציירי':

והש"ך סס"י קכ"ג סקל"ג רוצה לומר דגם לרמב"ם ניסוך רגל שמי' ניסוך ורק משום דטרוד בדריכה משו"ה אי לאו דגזרי' אטו לא ציירי' הי' מותר לדרוך הי' מותר אבל אם נגע ברגל שלא בשעת דריכה שמי' ניסוך ואמנם תשו' רשב"א כ' מלשון רמב"ם פי"ב שכ' נגע ביד או באיברי' שדרכו לנסך משמע יש איברים שאין דרך לנסך והיינו רגל, והנה בלשון הש"ס יש עיון דפריך והא מנסך לי' בידים וקשה הא השתא ס"ד ניסוך כל איברים שמי' ניסוך למה האריך והא מנסך לי' בידי' הל"ל בקיצור והא מנסך לי' אע"כ פשיטא לי' דרגל דרך בזיון הוא אך כל זה אי לא צייר לידי' ויכול לנסך בידו אז אינו מנסך ברגלו ע"כ הקשה והא מנסך בידי' וכיון דמשני דצייר לידי' כיון שידיו כפותים ע"כ מנסך אפי' ברגלו משו"ה הדר פריך והקמנסך ברגלי' ולפ"ז למסקנא י"ל הכי ס"ל לרמב"ם כשידיו מותרים אינו מנסך ברגל כלל לכן כ' באיברים שדרכן לנסך וכשידיו כפותים ואינו עוסק בדריכה הרי הוא מנסך ברגליו ניסוך גמור לאסור בהנאה בדיעבד אבל אם טרוד בדריכה אזי לכתחלה לא ידרוך עם הנכרי גזירה אטו לא ציירי' דאז נוגע ביד דאפי' בלא כוונת ניסוך אוסר ואי עבר ודרך מותר. מיהו דברי ש"ך היינו לפמ"ש סי' קכ"ד סק"נ דרי"ף ורמב"ם ס"ל מדדו ביד מותר דדומה לסבר שמן הוא א"כ ה"נ טרדא דדריכה מותר אבל למאי דסבר ב"י מדדו ביד לרי"ף דומה לאגרדמי' א"כ ה"ה טרדא דדריכה וע"כ משום דרגל לאו בר ניסוך הוא: