בכורות מא ע"ב

א ודנים בדבריו של ר' ישמעאל במשנתנו ביחס לאנדרוגינוס, ש"אין לך מום גדול מזה". בעי [שאל] רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' ישמעאל? האם מיפשט פשיטא ליה [פשוט לו] שאנדרוגינוס בכור הוא, שהוא זכר וקדוש בבכורה, ומומו עמו, סימני הנקבות. ולכן מותר לשוחטו מחוץ למקדש. או דילמא [שמא]: ספוקי מספקא ליה [מסופק לו] אם הוא נחשב זכר, ובדרך "אם תימצא לומר" קאמר [הוא אומר]: גם אם תימצא לומר שאנדרוגינוס בכור הוא — הרי מומו עמו, ומותר לשוחטו מחוץ למקדש.

ומסבירים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכך] אם כך או כך הוא הטעם? למילקא עליה [ללקות עליו] ארבעים מלקות משום גיזה ועבודה, שאם ודאי בכור הוא — צריך לנהוג בו קדושת בכור, ומצות "לא תעשה" לגוזזו ולעבוד בו (דברים טו, יט). אבל אם ספק הוא, הרי אף שאסור הדבר — אינו לוקה מספק. אי נמי [או גם כן יש לכך השלכה] למיתבה [לענין לתת אותו] לכהן, שאם ספק הוא — אין הכהן יכול לתובעו ממנו, מפני שהמוציא מחבירו — עליו הראיה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שר' אילעאי אומר משום (בשם) ר' ישמעאל: אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו. שמע מינה [למד מכאן] כי מיפשט פשיטא ליה [פשוט לו] שאנדרוגינוס הריהו בכור. ואומרים: מכאן אין ראיה, ודילמא [ושמא] גם בברייתא זו, בלשון "אם תימצא לומר" קאמר [הוא אומר], שאם בכור הוא — הרי מומו עמו.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: נאמר לענין קרבן עולה מן הבקר "זכר" (ויקרא א, ג), ויש לדייק: זכר — ולא נקבה. כשהוא אומר למטה בפרשה שאחר כך "זכר" (ויקרא א, יא), לגבי עולה מן הצאן, הרי זה דבר שאין תלמוד (צורך) לומר, שהרי כבר נאמר "זכר" פעם אחת בענין עולה, והכתוב הקיש עולה מן הצאן לעולה מן הבקר. מה תלמוד לומר, איפוא, שוב "זכר" — להוציא טומטום ואנדרוגינוס, שאינם כשרים לעולה.

ונברר: מני [כשיטת מי היא ברייתא זו]? אילימא [אם תאמר] שיטת התנא קמא [הראשון] במשנתנו, שאמר שטומטום ואנדרוגינוס אינם נשחטים במקדש, אבל גם לא במדינה — אין לומר כן, שהלא לדעתו אנדרוגינוס ספיקא [ספק] הוא, שאין אנו יודעים אם הוא נחשב זכר או לא. וכי אתי קרא למעוטי ספיקא [בא הכתוב למעט ספק]?

אלא

תאמר שברייתא זו היא כדעת רבנן בתראי [החכמים האחרונים] שבמשנתנו, האומרים שאנדרוגינוס בוודאי אינו זכר, אלא הוא בריה בפני עצמה, והוצרך הכתוב למעטו מהקרבה. אבל גם דבר זה לא ניתן להיאמר, שהרי לדעתם, גם נקבה וגם טומטום ואנדרוגינוס מחד קרא נפקי [מכתוב אחד בלבד הם באים, נלמדים], דהא גבי [שהרי אצל] בכור חד "זכר" הוא דכתיב [פעם אחת "זכר" הוא שנאמר], ועל ידו קא מעטי כולהו מינייהו [ממעטים את כולם]. ואילו בברייתא זו ממעטים נקבה מ"זכר" אחד, וטומטום ואנדרוגינוס מ"זכר" שני!

אלא, פשיטא [פשוט] שברייתא זו היא שיטת ר' ישמעאל. ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שר' ישמעאל מיפשט פשיטא ליה [פשוט לו הדבר], שאנדרוגינוס הריהו בכור זכר — היינו דאיצטריך קרא למעוטי [זהו שהוצרך הכתוב בעניין קרבן עולה למעט], ולומר שאין מביאים ממנו קרבן עולה. אלא אי אמרת מספקא ליה [אם אתה אומר שמסופק לו] אם הוא זכר — וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא [הוצרך הכתוב בעולה למעט ספק]?

ודוחים: לעולם תאמר שברייתא זו היא כשיטת רבנן בתראי [חכמים האחרונים], הסבורים שאנדרוגינוס כלל אינו זכר, אלא בריה בפני עצמה. וביחס למה שהקשינו: והרי לשיטתם די בכתוב אחד למעט נקבה וגם טומטום ואנדרוגינוס, כפי שהוא בבכור — על כך יש להשיב: גבי [אצל] בכור גם כן תרתי קראי כתיב [שני מקראות כתובים]: "הזכר" (דברים טו, יט) ו"הזכרים" (שמות יג, יב), אחד למעט נקבה, ואחד למעט טומטום ואנדרוגינוס.

ב שנינו במשנה, וחכמים אומרים: אינו בכור, אלא נגזז ונעבד, כדין בהמת חולין. אמר רב חסדא: מחלוקת זו היא באנדרוגינוס, שיש בו סימני זכר וסימני נקבה, וחכמים אלו אומרים שאנדרוגינוס בודאי אינו זכר, אלא בריה בפני עצמה, ולכן אינו קדוש בבכורה. אבל בטומטום, שעורו מכסה את איברי מינו — דברי הכל ספיקא [ספק] הוא, מפני שהוא זכר גמור או נקבה גמורה, אלא שאנו לא יודעים מהו. ולכן הוא קדוש מספיקא [מספק], שאינו נשחט לא במקדש ולא במדינה.

אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה, לדבריך שהוא בודאי זכר או נקבה, אם כן בערכין, כשאדם נודר ערכו של אדם טומטום — יערך, אם בערך איש או בערך אשה!

Rava raises a dilemma: What is the reason of Rabbi Yishmael that a hermaphrodite is definitely blemished? Is it obvious to him that a hermaphrodite animal is a male that has firstborn status, and it comes with its blemish, i.e., the female sex organ, and therefore it is permitted to slaughter it outside the Temple? Or perhaps Rabbi Yishmael is uncertain whether or not a hermaphrodite is considered a male, and he says his ruling in the manner of: If you say. In other words, if you say that a hermaphrodite animal is a firstborn, it comes with its blemish, and it may be slaughtered outside the Temple.

The Gemara asks: What is the practical difference between the reasons? The Gemara answers that there is a difference with regard to being flogged on account of this animal due to violating the prohibition of shearing and utilizing a firstborn animal for labor (see Deuteronomy 15:19). If it is definitely a firstborn, then one would be flogged for violating the prohibition. But if one is uncertain whether it is a firstborn, although one may not shear it or perform labor with it, one is not liable to flogging for doing so. Alternatively, there is a difference with regard to giving it to a priest. If its status is uncertain, the priest cannot demand the animal from him, in accordance with the principle that the burden of proof rests upon the claimant.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita: Rabbi Ilai says in the name of Rabbi Yishmael: A hermaphrodite is a firstborn, and it comes with its blemish. Learn from the baraita that it is obvious to Rabbi Yishmael that a hermaphrodite is a firstborn. The Gemara responds: But perhaps he said his ruling in the manner of: If you say, as explained earlier.

The Gemara suggests: Come and hear another baraita. It states with regard to a burnt offering from cattle: “A male” (Leviticus 1:3), from which it can be inferred: But not a female. When it says below, with regard to a burnt offering from sheep: “A male” (Leviticus 1:10), a second time, it is difficult to understand, as there is no need for the verse to state this. Why must the verse state “a male” again? This serves to exclude a tumtum and a hermaphrodite, which are disqualified from being sacrificed as burnt offerings.

The Gemara analyzes this baraita: Whose opinion is this? If we say it is the opinion of the first tanna of the mishna, who maintains that a tumtum and a hermaphrodite may not be slaughtered in the Temple or in the rest of the country, then the status of a hermaphrodite is uncertain, as it is unknown whether it is male or female. But does a verse come to exclude a case of uncertainty?

Rather, perhaps this baraita is in accordance with the opinion of the latter Rabbis in the mishna, who hold that a hermaphrodite is definitely not a male, but a distinct entity. Therefore, it is necessary for a verse to exclude it. This, too, is difficult, as according to these Rabbis the exclusion of a female, a tumtum, and a hermaphrodite is derived from one verse alone. The Gemara elaborates: As with regard to a firstborn, it is one “male” alone that is written, from which the Rabbis exclude all of the three categories from firstborn status. By contrast, the baraita excludes a female from one mention of the word “male” and a tumtum and a hermaphrodite from another mention of the word “male.”

Rather, it is obvious that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And in that case, granted, if you say that it is obvious to Rabbi Yishmael that a hermaphrodite is a firstborn male, that is why a verse was necessary to exclude a hermaphrodite from being brought as a burnt offering. But if you say that Rabbi Yishmael is uncertain whether or not a hermaphrodite is considered a male, is it necessary for the verse to exclude a case of uncertainty?

The Gemara responds: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of the latter Rabbis, who maintain that a hermaphrodite is not a male, but a distinct entity. And as for the difficulty that in the case of a firstborn they excluded a female, a tumtum, and a hermaphrodite from a single verse, that is not so. With regard to a firstborn there are also two verses written: “Males” (Deuteronomy 15:19), and: “That is a male” (Exodus 13:12). As in the case of a burnt offering, one of these serves to exclude a female, while the other serves to exclude a tumtum and a hermaphrodite.

§ The mishna teaches: And the Rabbis say: A hermaphrodite does not have firstborn status; rather, its status is that of a non-sacred animal that may be shorn and utilized for labor. Rav Ḥisda says: This dispute applies to a hermaphrodite, which the Rabbis maintain is a distinct entity, as it has both male and female sex organs, and therefore it does not have firstborn status. But with regard to a tumtum, whose genitalia is covered by skin, everyone agrees that it is an uncertain case, as it is definitely either a male or a female, but there is uncertainty as to which it is. And consequently, it is consecrated due to uncertainty, and it may not be slaughtered either in the Temple or in the rest of the country.

Rava said to Rav Ḥisda: If that is so, that a tumtum is certainly either a male or a female, with regard to valuations, when someone vows to give the valuation of a tumtum, it should be valuated, either in accordance with the valuation of a man or a woman.