דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מב - ב

ואתא רבי שמעון  בן יהודה למימר: טומטום בריה הוא ולא קדוש.

ודחינן: לא, דכולי עלמא טומטום בבריה לא מספקא, דודאי אינו בריה בפני עצמה, אלא בזכר ונקבה בלבד הוא דמספקא. ופלוגתייהו בענין אחר הוא וכדמפרש:

אם הוא מטיל מים במקום זכרות, דכולי עלמא לא פליגי דזכר הוא, וקדוש. כי פליגי, במטיל מים במקום נקבות.

מר, חכמים סוברים: האי טומטום ספק זכר הוא, דחיישינן שמא נהפכה זכרותו, שנכפל גידו מבפנים והגיע למקום נקבותו, ולכן הוא מוציא מים משם.

ומר, רבי שמעון סבר: לא חיישינן שמא נהפכה, דודאי נקבה הוא כיון שמוציא מים במקום נקבות [38].

ורבי שמעון בן יהודה סבירא ליה: כי הא דהורה רבי אילעאי: טומטום בבהמה, מטיל מים במקום נקבות, חולין, ואינו קדוש בבכורה [39].

תהי בה רבי יוחנן בהוראה זו של רבי אילאי. מאן הוא דלא חש לא לתנא קמא ולא לרבי ישמעאל, דאמרו במתניתין טומטום אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה דספק הוא. שאף רבי ישמעאל לא פליג אתנא קמא אלא באנדרוגינוס אבל בטומטום מודה דספק הוא. ועל כרחך במטיל מים במקום נקבות הוא, ואילו רבי אילעאי אמר שודאי נקבה הוא ואין בו קדושה כלל.

ומקשינן: ולימא רבי יוחנן נמי "מאן דלא חש לרבנן בתראי" דמתניתין. שאף הם סברי דטומטום ספק הוא?

דאמר רב חסדא: מחלוקת דמתניתין באנדרוגינוס. אבל בטומטום דברי הכל ספיקא. ואם כן הוראת רבי אילעאי היתה דלא ככולהו.

ומתרצינן: רבי יוחנן לא סבירא ליה דרב חסדא. אלא סבר דלרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא.

ופרכינן: אי לא סבירא ליה, אמאי קא מתמה על רבי אילעאי, לימא הוא דאמר כרבנן בתראי. ובאמת בכל טומטום הוי חולין ואפילו מטיל מים במקום זכרות [40].

ומתרצינן: הכי נמי קאמר רבי יוחנן: מאן שביק תרי תנאי, תנא קמא ורבי ישמעאל. ועביד כחד, כרבנן בתראי?!

והוינן בה: ורבי אילעאי כמאן סברא?

ומשנינן: כי הא דאמר ריש לקיש: לא אמרו טומטום הוי ספק, אלא באדם. הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד, ואי אפשר לבודקו בהטלת מים. אבל בהמה, דאפשר למיבדקה, חזינן, אם הוא מטיל מים במקום זכר, זכר. ואם הוא מטיל מים במקום נקבות, נקבה.

וכולהו תנאי דמתניתין הכי סבירא להו. דמתניתין מיירי בטומטום המטיל מים במקום זכרות דהוי זכר ודאי וקדוש בבכורה, ומכל מקום לתנא קמא לא נשחט במקדש, דפסול להקרבה, משום דנראה כבעל מום לפי שאין לו זכרות. ורבי ישמעאל ורבנן בתראי לא נחלקו אתנא קמא אלא באנדרוגינוס אבל בטומטום מודו ליה, ומטיל מים במקום נקבות לכולי עלמא הוי נקבה ודאי, ורבי אילעאי הורה אליבא דכולי עלמא [41].

מתקיף לה רב אושעיא על הא דריש לקיש דבמטיל מים במקום נקבות הוי נקבה: וליחוש שמא זכר הוא ונהפכה זכרותו לנקבותו, שעל ידי שנכפל הגיד מוציא מים ממקום נקבות.

אמר ליה אביי: כמאן ניחוש - האם כרבי מאיר דחייש למיעוטא!? שהרי דבר שאינו מצוי הוא שיתהפך זכרותו לנקבותו ומי חיישינן ליחידאה?

אביי בר אבין, ורב חנניא בר אבין, דאמרי תרוויהו: אפילו תימא רבנן, דלא חיישי למיעוטא נמי פרכינן "ודילמא נהפכה זכרותו".

והטעם: הואיל ואישתני להיות טומטום, אישתני נמי, דנהפכה זכרותו לנקבותו. כלומר שהדבר מצוי באדם שנשתנה מהרגיל שיהיו בו שינויים נוספים.

ומתרצינן: אית דאמר אישתני, ואית דאמר לא אישתני. שנחלקו בזה חכמים ורבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בברייתא, במטיל מים במקום נקבות אי הוי נקבה או ספק, דחיישינן באשתני, ורבי אילעאי הורה כרבי שמעון.

לימא, הא דאישתני ולא אישתני פלוגתא דתנאי.

דתניא: טומטום שקידש אשה, קידושיו קידושין, ואשתו צריכא גט לחומרא שמא זכר הוא.

ואם הוא נתקדש, קדושיו קידושין. וזה שקידש אסור בקרובותיו של הטומטום כגון אמו ואחותו דשמא נקבה הוא והרי הן חמותו ואחות אשתו.

וחולץ ליבמתו לחומרא, אם אין שם אח אחר כי שמא זכר הוא ויבמתו אסורה לשוק קודם שיחלוץ הוא [אבל אם יש אח אחר יחלוץ הוא דשמא הטומטום נקבה ואין חליצתו כלום].

וחולצין לאשתו לחומרא, שמא זכר הוא והרי אשתו אסורה לשוק בלא חליצה.

ומיבמים לאשתו כלומר מותר גם לייבם את אשתו, דממה נפשך המייבם מותר באשה זו, שאם אחיו הטומטום היה זכר הרי היא מותרת לו בתורת יבום, ואם היה נקבה ונמצא שקידושיו לא היו קידושין הרי "אשתו" מותרת כאשה פנויה [אבל הטומטום אינו מיבם שאינו יכול להוליד ולהקים שם לאחיו].

ותניא אידך: אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת.

מאי לאו דכולי עלמא כרבי עקיבא סבירא להו, דאמר סריס חמה שהוא סריס ממעי אמו לא חולץ ולא מייבם. וכן אשתו לא חולצת ולא מתייבמת לפי שלא היה לסריס שעת הכושר להוליד ולא קרינן ביה "ולא ימחה שמו מישראל" שהרי מחוי ועומד הוא.

ובהא קמיפלגי: דמאן דאמר חולץ וחולצין לאשתו, ומיבמים את אשתו, סבר לא אמרינן הואיל ואישתני להיות טומטום, אשתני נמי לספוקי בסריס חמה, שמא אילו היה נקרע הטומטום היה מתברר שהוא אכן זכר ואשתו היתה מקודשת לו, אבל הוא סריס חמה ואשתו פטורה מיבום.

ומאן דאמר חולצת ולא מתייבמת, סבירא ליה: אמרינן: הואיל ואישתני למהוי טומטום, אישתני נמי לאסתפוקי בסריס חמה. וכיון שאשתו פטורה מיבום הרי אסור ליבמה דהוי אשת אח שלא במקום מצוה [ומכל מקום חולצת שיש לחשוש שמא לא היה סריס ואשתו אסורה בלא חליצה].

ודחינן: לא! דכולי עלמא אמרינן הואיל ואישתני אישתני. ומסתפקינן דלמא הוא סריס חמה. ולא קשיא ברייתות אהדדי.

הא דאמרינן מתייבמת רבי אליעזר היא, דאמר אשת סריס חמה מתייבמת [הואיל ויכול להתרפאות] הלכך אשת הטומטום ממה נפשך מתייבמת, דאם הוא זכר הרי אשתו מותרת ביבום אף שהיה סריס, ואם היה נקבה הרי אשתו פנויה בעלמא היא.

והא דתני לא מתייבמת רבי עקיבא היא, דסבירא ליה דאשת סריס חמה לא מתייבמת.

והוינן בה: ומאן האי תנא אליבא דרבי עקיבא, דסבירא ליה אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת?

אילימא רבי יהודה, הא רבי יהודה ודאי סריס משוי ליה לטומטום!?

דתנן: רבי יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר, הרי זה לא יחלוץ מפני שהוא כסריס ודאי, ואין חליצתו כלום לפי שאינו יכול "להקים שם לאחיו" ואינו בפרשת יבום, והוא הדין שאשתו פטורה אף מהחליצה כדעת רבי עקיבא. הלכך ליכא לאוקמא להא דתני חולצת ולא מתייבמת כוותיה.

ומשנינן: אלא, רבי יוסי ברבי יהודה היא.

דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום לא חולץ היכא שיש אחים אחרים שיכולים לחלוץ. שמא יקרע וימצא סריס חמה ואין חליצתו חליצה. הרי שרבי יוסי ברבי יהודה סבר כרבי עקיבא, ומאידך סבר שהטומטום אינו ודאי סריס אלא ספק, ואילו לא היו אחים אחרים היה חייב לחלוץ מספק שמא אינו סריס.

הלכך, אשתו של טומטום צריכה חליצה מספק שמא זכר הוא ולא סריס. ואינה מתייבמת דלמא סריס הוא.

ומקשינן: ומי פשיטא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה דזכר משתכח? דלא מספקא ליה אלא

שמא ימצא סריס חמה לאחר שיקרע. אטו כל טומטום דמיקרע, זכר משתכח, נקבה לא משתכח? והרי איכא לספוקי נמי שמא ימצא נקבה ואינו בר חליצה?

ומתרצינן: אין הכי נמי: שמא ושמא קאמר! שמא יקרע וימצא נקבה. אי נמי, הוא זכר, נמי איכא לאיסתפוקי שמא ימצא סריס חמה.

והוינן בה: מאי בינייהו, בין רבי יהודה לרבי יוסי ברבי יהודה בנוגע לחליצת הטומטום, הא תרוויהו אמרו אינו חולץ. ומאי נפקא מינה אם זה מצד שהטומטום סריס ודאי או ספק?


הערות

[38] והא דאמר רב חסדא שטומטום לדברי הכל ספק הוא, מיירי מטיל מים במקום נקבות ואליבא דחכמים [עיין תו']. ועיקר בא להשמיענו שטומטום לא בריה הוא, וזה לדברי הכל הוא, שאף לדברי רבי שמעון, הטומטום לעולם אינו בריה אלא לפעמים הוא זכר ולפעמים נקבה].

[39] הך רבי אילעאי הוא אמורא, ואינו רבי אילעאי שהוזכר בעמוד הקודם בברייתא.

[40] והא דהורה רבי אילעאי במטיל מים במקום נקבות, לאו דוקא, אלא שהמעשה שלפניו כך היה. צאן קדשים.

[41] רש"י, ועיין תו' ד"ה לא ושיטמ"ק אות ה'].

בן יהודה למימר [לומר] כי טומטום אינו בגדר ספק זכר, אלא בריה בפני עצמה הוא, ולא קדוש כלל! ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] טומטום בבריה בפני עצמה לא מספקא [אין להסתפק בו], שאין מי שסבור שהוא בריה. אלא זכר ונקבה הוא דמספקא [שיש להסתפק בו], שמא זכר הוא או נקבה.

ואם היה הטומטום מטיל מים במקום שמצוי פי איבר הזכרות בזכר — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שזכר הוא. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במטיל מים במקום נקבות, שהמים יוצאים במקום בו נקבה מטילה מימיה, מאחוריה, מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: חיישינן [חוששים אנו] שמא נהפכה איבר זכרותו למקום נקבותו, כלומר, לאחוריו, ומשם הוא מטיל מים. ודינו, איפוא, כספק. ומר סבר [וחכם זה, ר' שמעון בר' יהודה, סבור]: לא חיישינן [אין אנו חוששים], אלא בוודאי נקבה הוא. וסבור ר' שמעון בר' יהודה כי הא [כמו זו] שהורה ר' אלעזר: בכור טומטום בבהמה, אם מטיל מים במקום נקבות — הרי הוא חולין, משום שבוודאי נקבה הוא.

א בענין הוראתו של ר' אלעזר, שטומטום המטיל מים במקום נקבות — חולין הוא, ואינו ספק זכר בכור, מסופר, תהי בה [תוהה היה בכך] ר' יוחנן: מאן דלא חש [מי הוא זה שאינו חושש] לדעת התנא קמא [הראשון] במשנתנו, ולדעת ר' ישמעאל, הסבורים שטומטום ספק הוא! ושואלים: ולימא [ושיאמר] ר' יוחנן נמי [גם כן]: מאן דלא חש לרבנן בתראי [מי הוא זה שאינו חושש לדעת חכמים האחרונים] במשנה. שהרי אמר רב חסדא: מחלוקת — באנדרוגינוס, שהחכמים האחרונים סבורים שאינו ספק זכר, אלא בריה בפני עצמה הוא, אבל בטומטום — דברי הכל ספיקא [ספק] זכר או נקבה הוא, וקדוש מספק!

ומשיבים: ר' יוחנן לא סבירא ליה [אינו סבור] כרב חסדא, ולדעתו סבורים החכמים האחרונים שטומטום בוודאי אינו בכור, אלא בריה בפני עצמה. ומקשים: אי לא סבירא ליה [אם ר' יוחנן אינו סבור כן], מדוע תמה על הוראתו של ר' אלעזר? לימא [נאמר] שר' אלעזר הוא שאמר כרבנן בתראי [כדעת חכמים אחרונים]! ומשיבים: באמת, הכי נמי קאמר [כך גם כן הוא אומר], לזאת כוונתו: מאן שביק תרי ועביד כחד [מיהו זה שמניח דעת שנים, שני חכמים, התנא הראשון ור' ישמעאל, ועושה כדעת חכם אחד, החכמים האחרונים]!

ומעירים: ור' אלעזר כמאן סברא [כמי הוא סבור] — כי הא [כמו זו] שאמר ריש לקיש: לא אמרו בטומטום שהוא ספק אלא באדם, הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד, שמי הרגלים של איש ואשה יוצאים באותו מקום בגוף. והואיל והוא מכוסה — הרי זה ספק. אבל טומטום בהמה, שזכרותה ונקבותה מצויים במקומות שונים — אין בו ספק אם הוא זכר או נקבה, אלא אם מטיל מים במקום זכרות — הרי הוא זכר, מטיל מים במקום נקבות — נקבה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אושעיא: גם אם הוא מטיל מים במקום נקבות — וליחוש [ונחשוש] שמא נהפכה זכרותו כלפי נקבותו, ומשום כך הוא מטיל מים במקום נקבות, ואין זה יוצא מכלל ספק! אמר ליה [לו] אביי: כמאן [כדעת מי] אתה אומר זאת, כדעת ר' מאיר דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט]? והרי אין הלכה כמותו. ואם כן יש ללכת אחר הרוב, שזכרותם אינה מתהפכת!

אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבנן [חכמים], הסבורים שבדרך כלל אין חוששים למיעוט — במקרה זה יש לחשוש, ולומר: הואיל ואישתני [והשתנה] בעל חיים זה מבעלי חיים רגילים, והוא טומטום — יש לחשוש כי גם בענין אחר אישתני [השתנה], שנהפכה זכרותו לנקבותו.

ומעירים: נחלקו, איפוא, חכמים בעקרון זה, אית דאמר אישתני [יש מי שאומר כי אומרים: הואיל והשתנה השתנה], ואית דאמר לא אישתני [ויש מי שאומר כי אין אומרים: כיון שהשתנה השתנה].

ומציעים: לימא אישתני ולא אישתני תנאי [האם לומר שהמחלוקת בענין השתנה ולא השתנה מחלוקת תנאים היא]? דתניא [ששנויה ברייתא]: טומטום שקידש אישה — קדושיו קדושין מספק, שמא איש הוא. וכן אם נתקדש כאשה על ידי איש — קדושיו קדושין מספק, שמא אשה הוא.

ואם מת אחיו בלא בנים, ואין שם אח אחר שיוכל ליבם אותה — חולץ, כלומר, יבמתו חולצת את נעלו, שמא הוא זכר, והיא זקוקה לחליצה כדי להתירה מזיקתו. ואם מת הטומטום — אחיו (אחד מהם) חולצין לאשתו או מיבמים לאשתו, שמא היה זכר. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אשת טומטום — חולצת ולא מתייבמת.

ואומרים: סברוה [סבורים היו חכמים] שהציעו דבר זה, דכולי עלמא [שהכל, בעלי שתי הברייתות, סבורים] כדעת ר' עקיבא, שאמר: סריס חמה, שמטבע ברייתו אינו יכול להוליד — לא חולץ ולא מייבם לאשת אחיו, מפני שאינו בכלל מצות יבום. וכן אחיו אינם חולצים ואינם רשאים ליבם את אשתו, משום שהיא אסורה עליהם כדין אשת אח שאינה זקוקה ליבום.

מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בדבר זה הם חלוקים], דמאן דאמר [שמי שאומר] שטומטום חולץ, ואחיו חולצין לאשתו ומיבמים את אשתו, סבור כי לא אמרינן [אין אנו אומרים] הואיל ואישתני [והשתנה] מבני אדם רגילים, והוא טומטום — אישתני [השתנה], ויש לחשוש שמא היה סריס חמה, ואחיו אסורים ליבמה. אלא יש להניח שאם היה זכר — היה בר הולדה, ואשתו זקוקה ליבום.

ומאן דאמר [ומי שאומר] שאשת טומטום חולצת ולא מתייבמת, הרי זה משום שלדעתו אמרינן [אומרים אנו]: הואיל ואישתני אישתני [והשתנה השתנה], וגם אם היה זכר — שמא סריס חמה היה, ולכן אין מייבמים את אשתו?

ודוחים: לא, דכולי עלמא אמרינן [לדעת הכל אומרים אנו] הואיל ואישתני אישתני [והשתנה השתנה], ויש לחשוש שהיה סריס חמה. אלא הא [זו], הברייתא המתירה לייבם את אשתו — הריהי שיטת ר' אליעזר, החולק על ר' עקיבא, וסבור כי אשת סריס חמה ראויה ליבום, והא [וזו], האוסרת — שיטת ר' עקיבא היא, הסבור שאשת סריס חמה אינה ראויה ליבום.

ושואלים: ומאן תנא אליבא [ומיהו התנא ההולך לפי שיטתו] של ר' עקיבא, שאשת סריס חמה אינה זקוקה ליבום, ולמרות זאת לדעתו על אשת טומטום לחלוץ? אילימא [אם תאמר] שר' יהודה הוא, הא [הרי] לשיטתו, גם אם ייקרע ויימצא זכר — כדין ודאי סריס (חמה) משוי ליה [הוא עושה אותו], ואינה זקוקה כלל לחליצה.

דתנן [ששנינו במשנה], ר' יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר — הרי זה לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס חמה, ואין חליצתו חליצה. וכשם שסריס אינו חולץ — כך אלמנתו אינה זקוקה לחליצה!

אלא שיטת ר' יוסי בר' יהודה היא, הסבור שטומטום שנקרע ונמצא זכר הריהו ספק סריס חמה, ולכן צריך לחלוץ לאשתו. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: טומטום לא חולץ לאשת אחיו שמת, כשיש לו אחים נוספים — שמא יקרע העור המכסה את איבריו וימצא סריס חמה, ונמצא שלא הותרה היבמה בחליצה זו, אבל לשיטתו אין זה ודאי שיימצא סריס חמה. ולעצם דברי ר' יוסי בר' יהודה שואלים: ומדוע הוא תולה את האיסור לחלוץ רק באפשרות זו, שיימצא סריס חמה?

אטו כל דמיקרע [וכי כל טומטום שנקרע] זכר משתכח [נמצא], נקבה לא משתכח [אינו נמצא]? והלא גם אם נקבה הוא — אין חליצתו מועילה להתיר את אשת אחיו! ומשיבים: בלשון שמא קאמר [הוא אומר], והוא כולל בכך יותר מספק אחד: שמא יקרע וימצא נקבה,

אי נמי [ואם גם כן] זכר הוא — נמי [גם כן] לא יחלוץ, שמא ימצא סריס חמה. ושואלים: הואיל וגם ר' יהודה וגם ר' יוסי בר' יהודה אומרים שטומטום אינו חולץ ליבמתו, מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] למעשה? אמר רבא:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ben Yehuda comes to say: A tumtum is not of uncertain status, but a distinct entity, and it is not sacred at all. The Gemara responds: No, everyone agrees with regard to the statement that a tumtum is a distinct entity that there is no doubt that this is incorrect. Where there is doubt is with regard to whether it is a male or a female.

In addition, in a case where the tumtum urinates from the place of the male sex organ, then everyone agrees that it is a male. When they disagree is in the case of a tumtum that urinates from the place of the female sex organ. One Sage, the Rabbis, holds that we are concerned that perhaps its male sex organ was inverted toward its female sex organ; therefore, it is of uncertain status. And one Sage, Rabbi Shimon ben Yehuda, holds that we are not concerned about this possibility; rather, it is definitely a female. And Rabbi Shimon ben Yehuda maintains in accordance with that which Rabbi Elazar ruled: With regard to a firstborn animal that urinates from the place where the female sex organ is found, it is non-sacred, as it is certainly a female.

Rabbi Yoḥanan wondered about this ruling of Rabbi Elazar: Who is the Sage who is not concerned about the opinion of the first tanna in the mishna and about the opinion of Rabbi Yishmael, who maintain that a tumtum is a case of uncertainty? The Gemara asks: And let Rabbi Yoḥanan also say: Who is this who is not concerned about the opinion of the latter Rabbis in the mishna, as Rav Ḥisda says: This dispute refers to a hermaphrodite; but with regard to a tumtum, everyone agrees that it is an uncertain case.

The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan does not hold in accordance with that statement of Rav Ḥisda; rather, he maintains that according to the latter Rabbis a tumtum is a distinct entity. The Gemara asks: If Rabbi Yoḥanan does not hold in accordance with Rav Ḥisda, why did he wonder about Rabbi Elazar’s ruling? Let him say that Rabbi Elazar said his opinion in accordance with the opinion of the latter Rabbis. The Gemara answers: That is indeed what he is saying: Who is the Sage who leaves aside the opinion of two Sages, the first tanna and Rabbi Yishmael, and acts in accordance with one opinion, the latter Rabbis?

The Gemara asks: And Rabbi Elazar, in accordance with whose opinion does he hold? The Gemara answers that he holds in accordance with that which Reish Lakish says: The Sages said that the halakhic status of a tumtum is an uncertain case only with regard to a person, since the male sex organ and the female sex organ are in one place, i.e., a man and a woman urinate from the same area of the body. Since that area is concealed in the case of a tumtum, its status is uncertain. But with regard to a tumtum animal, there is no uncertainty whether it is a male or a female, as the genitals of a male and a female are not found in the same place. Rather, if it urinates from the place of the male sex organ, it is a male; if it urinates from the place of the female sex organ, it is a female.

Rav Oshaya objects to this: And let us be concerned that perhaps its male sex organ was turned round to the place of its female sex organ. Abaye said to him: In accordance with whose opinion do you raise this objection? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who is concerned about the minority of cases? The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and therefore one should follow the majority of animals, to whom this does not occur.

Abaye bar Avin and Rav Ḥananya bar Avin both say: You may even say that Rav Oshaya’s objection is in accordance with the opinion of the Rabbis, who are not concerned about a minority. The reason is that since in this case, the animal has changed in that it is different from typical animals, as it is a tumtum, perhaps it is also changed with regard to its male sex organ being inverted toward the female sex organ. If so, the Sages disagree with regard to this principle: There are those who say that since it has changed, it has changed, and there are those who say that the claim that since it has changed, it has changed is not accepted.

The Gemara suggests: Let us say that the question of whether an animal that has changed in one respect has changed in a different respect, or whether it has not changed, is the subject of a dispute between tanna’im. As it is taught in a baraita: With regard to a tumtum who betrothed a woman, the betrothal is considered a betrothal, due to uncertainty, as the tumtum might be a male; and similarly, if the tumtum was betrothed by a man, the betrothal is deemed a betrothal due to uncertainty, as the tumtum might be a female.

The baraita continues: And if the brother of the tumtum died childless, and there is no other brother who can perform levirate marriage with the widow, the tumtum performs ḥalitza, i.e., his brother’s widow removes his shoe, as the tumtum might be a male, and she would require ḥalitza to release her from the levirate bond. And if the tumtum died, one of the brothers of the tumtum performs ḥalitza with the wife of the tumtum, or enters into levirate marriage with the wife of the tumtum, in case the tumtum was a male. And it is taught in another baraita: The wife of a tumtum performs ḥalitza and does not enter into levirate marriage.

With regard to these two baraitot, the Sages assumed that everyone holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: A eunuch whose condition is caused naturally, i.e., one who was entirely lacking in sexual capacity from birth, does not perform ḥalitza and does not enter into levirate marriage with his sister-in-law, as he is not included in the mitzva of levirate marriage. Likewise, if he died his brothers do not perform ḥalitza with his wife, and they may not enter into levirate marriage with her, as she is forbidden to them as a brother’s wife who does not require levirate marriage.

Based on this assumption, the Gemara suggests: What, is it not that the two baraitot disagree about this, that the one who says that a tumtum performs ḥalitza and one of the brothers performs ḥalitza with the wife of the tumtum or enters into levirate marriage with the wife of the tumtum holds that we do not say that since this tumtum has changed from an average person, he might also have changed in that he is a eunuch whose condition is caused naturally, and therefore the brothers would be prohibited from entering into levirate marriage with the wife? Rather, if the tumtum is a male, it is assumed that he is capable of fathering children, and consequently his wife requires levirate marriage.

And the one who says that the wife of a tumtum performs ḥalitza and does not enter into levirate marriage maintains that we say that since this person has changed, he has changed, i.e., the possibility that he might be a eunuch whose condition is caused naturally is considered, and therefore his wife may not enter into levirate marriage.

The Gemara responds: No; everyone agrees that we say that since this person has changed, he has changed, and there is a concern that he might be a eunuch whose condition is caused naturally. Rather, the difference between the rulings is that this baraita, which permits the wife of the tumtum to enter levirate marriage, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who disagrees with Rabbi Akiva and maintains that levirate marriage may be performed with the wife of a eunuch whose condition is caused naturally, and that baraita, which prohibits levirate marriage, is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, that the brothers of a eunuch whose condition is caused naturally do not enter into levirate marriage with the wife of the tumtum.

The Gemara asks: And who is the tanna who holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that the wife of a eunuch whose condition is caused naturally does not require levirate marriage, and yet he maintains that the wife of a tumtum must perform ḥalitza? If we say it is Rabbi Yehuda, this cannot be, as in his opinion even if the genitals of a tumtum were revealed and he was found to be a male, he deems him like a definite eunuch whose condition is caused naturally, and therefore his wife does not require ḥalitza at all.

As we learned in a mishna (Yevamot 81a) that Rabbi Yehuda says: With regard to a tumtum who was torn open so that his genitals were exposed, and he was found to be a male, he must not perform ḥalitza, because he is treated like a eunuch whose condition is caused naturally. Just as this tumtum does not perform ḥalitza, so too, his widow does not require ḥalitza.

Rather, it is the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who maintains that if a tumtum was torn open and he was found to be a male, he is considered as a matter of uncertainty to be a eunuch whose condition is caused naturally, and consequently his wife requires ḥalitza. As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A tumtum does not perform ḥalitza with the wife of his late, childless brother if there are other brothers to perform ḥalitza, as perhaps the skin covering his genitals will be torn open and he will be found to be a eunuch whose condition is caused naturally, and the widow would not be released from the levirate bond by his ḥalitza. According to this opinion, it is not certain that a tumtum would be found to be a eunuch whose condition is caused naturally.

With regard to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, the Gemara asks: Why does this individual not perform ḥalitza due only to the possibility that he will be found to be a eunuch whose condition is caused naturally? Is that to say that every tumtum whose skin was torn is found to be a male and is not found to be a female? The Gemara explains that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said his opinion in the formulation of: Perhaps, which includes multiple uncertainties: A tumtum must not perform ḥalitza, as perhaps he will be torn open and found to be a female, who can certainly not perform ḥalitza.

Alternatively, if he is found to be a male, he may also not perform ḥalitza, since perhaps he will be found to be a eunuch whose condition is caused naturally. The Gemara asks: Since both Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, agree that a tumtum may not perform ḥalitza for his brother’s wife, what is the practical difference between their opinions? Rava said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בזכר או נקבה הוא דמספקא דלא ידעינן אי נקרע שמא הוי זכר ודאי או נקבה ודאית:

ואי מטיל מים במקום זכרות דכ"ע לא פליגי דזכר הוא. (דאי) דמקום זכרות דבהמה מרוחק הוא ממקום נקבות:

כי פליגי במטיל מים ממקום נקבות. מר סבר (רבנן) תנא קמא דטומטום ספיקא הוא וקדוש מספיקא סברי חיישינן שמא נהפכה זכרותו והויא במקום נקבותו וזכר הוא ומומו עמו:

ור' שמעון [בן יהודה] סבר כל מקום שנאמר זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס דכי מטיל מים במקום נקבות ודאי נקבה הוא:

כי הא דהורה ר' אלעזר (ר' אילעאי) לא חיישינן שמא נהפך זכרותו לנקבותו אלא ודאי נקבה הוא:

תהי בה ר' יוחנן. מאן האי דהכי הורה ולא חש לא לת"ק ולא לר' ישמעאל דמתניתין. כדאמרינן לת"ק בשלמא טומטום במדינה לא דילמא זכר הוא ולית בה מומא ור' ישמעאל סבר זכר ומומו עמו הוא:

לא סבירא ליה הא דרב חסדאא)נראה דצ"ל אי לא ס"ל דרב חסדא א"כ לימא הוא דאמר דהורה וכו'. א"כ הא דאמר דהורה כרבנן הורה דאמרי אינו בכור ויוצא לחולין ליגזז:

הכי נמי קאמר ר' יוחנן דתהי עליה מאן שביק תרי ת"ק ור' ישמעאל והורי כחד כרבנן:

ור' אילעאי דאורי כר"ל נמי סברה דאמר ריש לקיש כו'. במקום א' קרוב זה אצל זה:

מתקיף לה ר' אושעיה. בין לר' אילעאי בין לריש לקיש וליחוש כו':

א"ל אביי כמאן כלומר את דאמרת וליחוש כר' מאיר סבירא לך דיחידאה הוא דחייש למיעוט גבי קטן וקטנה לא חולצת כו'. כלומר דמיעוט הוו דנהפך זכרות לנקבות:

אפי' תימא רבנן. דפליגי עליה בהא מודו דכיון דאישתני דטומטום הוא אישתני נמי דניחוש דילמא נהפך זכרותו לנקבות:

ואית דאמר. אע"ג דאישתני דטומטום הוא לא אישתני נמי זכרותו לנקבות:

טומטום שקידש קדושיו קידושין.ב)נראה דצ"ל דהיא אסורה בקרוביו של הטומטום ועוד נ"מ דצריכה גט וכמו שפירש"י: דאסור בקרובותיה וכן אם נתקדש נאסר אותו שקידשו בקרובותיו. וחולץ דשמא זכר הוא:

ואינו מייבם. משום דתנן בהערל בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות:

וחולצין לאשתו ומייבמין לאשתו. ממה נפשך אי אשתו הויא קיים מצות יבום ואי לאו לא נאסרה עליו:

לא אמרינן הואיל ואישתני דהוה טומטום אישתני נמי דהוה סריס חמה אלא לא הוי סריס חמה וצריכה אשתו חליצה או יבום:

ומ"ד חולצת ולא מתייבמת סבר דאמרינן הואיל ואישתני אישתני. דהוי סריס חמה ואהכי חולצת מספק ולא מתייבם משום דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו ודילמא הא לאו בית אחיו הואי:

והאי דקתני חולצת ומייבמת את אשתו ר' אליעזר [היא] דאמר בפרק הערל (ור' אליעזר אמר) לא כי אלא סריס חולץ וחולצי' לאשתו שיש לו רפואה:

והא דקתני חולצת ולא מתייבמת ר' עקיבא היא דאמר סריס חמה לא היתה לו שעת הכושר:

ומאן תנא אליבא דר' עקיבא. כלומר כמאן מתלמידי ר' עקיבא אתייא הא דחולצת ולא מתייבמת דכר' עקיבא גופיה לא מיתוקמא דהא איהו אמר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין אילימא כר' יהודה תלמידו דר' עקיבא איהו ודאי סריס חמה משוי ליה ואמאי חולצת דתנן ר' יהודה אמר כו':

אלא ר' יוסי בר' יהודה. תלמידיה הוא דתניא וכו'. וכיון דשמא ימצא סריס חמה ולא ודאי משום הכי חולצת:

מאי בינייהו. בין לר' יהודה דאמר ודאי סריס חמה הוי ובין לר' יוסי דאמר ספק מיכדי בין מר ובין מר לא חולץ קאמר אמר רבא לפסול במקום אחין וליחלוץ שלא במקום אחים איכא בינייהו. לר' יהודה דאמר שמא ימצא סריס חמה פוסל במקום אחים שאם עשה בה מאמר אמרינן דילמא לאו סריס הוא ופסלה על האחין וכן נמי אי ליכא אחין אלא הוא חולץ. ולר' יהודה דאמר שהוא כסריס לא פסל במקום אחין ולא חולץ שלא במקום אחין. והאי דקאמר ר' יוסי טומטום לא חולץ היינו במקום אחין אבל שלא במקום אחין חולץ:

סליק פירקא

גמ' ר' יוחנן לא ס"ל כו' ומאן תנא אליבא דרב כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ור"ש כו' חלה על שום טומטום מיהו כו' ובד"ה וכי האי כו' כלומר רבי שמעון ב"י כו' דאיירי לעיל משום ר' ישמעאל ובד"ה תהי כו' דר' אילעאי הס"ד ובד"ה לא ס"ל כו' דבריה הוא הס"ד ואח"כ מ"ה אי לא ס"ל כו' ובד"ה שביק כו' רבנן בתראי הס"ד ואח"כ מ"ה הואיל כו' דכולהו הורה הס"ד ואח"כ מ"ה כר"מ כו' ליחידאה הס"ד ובד"ה וחולצין כו' ואם נקבה הוא אשה בעלמא כו' ובד"ה ומ"ד כו' כר"ע הס"ד ואח"כ מ"ה ומאן האי כו' ולא מתייבמות הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה כי פליגי כו' דלית ליה שום ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מים במקום נקבות הוה נקבה ודאי וא"ת ומנ"ל לרב חסדא דלרבנן בתראי קדוש מספיקא דלמא סברי כר"ש ולא קדוש כלל ויש לומר כיון כו' קדוש הוא מספיקא כמו שמודה כו' דממעט רבי שמעון בן יהודה כו' עד כאן לשונו כצ"ל:

גמרא מאן שביק תרי ועביד כחד. משמע דאי לא רי"ש דס"ל ג"כ כת"ק. לא הוי תהי ריו"ח. א"כ מוכח דת"ק לא עדיף מחכמים ועמש"כ בס"ד במס' ע"ז (ו ב):

רש"י ד"ה ומשני א"ד אישתני. ור' אילעאי כר"ש ס"ל. כצ"ל:

רש"י ד"ה וחולצין לאשתו. אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ול"ק ביה להקים כו'. ר"ל עתה כמו שהוא. אבל ראוי הוא להקים כשיקרע וימצא זכר ולא יהיה סריס חמה כדמוכח לקמן. דאל"ה היתה פטורה אף מן החליצה. אבל טפי ה"ל לפרש דלא שייך ביה יבום דאינו בן ביאה עיין יבמות (עב) תד"ה ובחוץ:

רש"י ד"ה ובהא פליגי (בסופו). אין מייבמין. כצ"ל:

תד"ה כי פליגי. מסתמא מודו לת"ק בטומטום דקדוש הוא כו'. כצ"ל:

גמ' כי הא דהורה רבי אלעזר. נ"ב רש"י גרס ר' אלעי וכן נראה דאי ר' אלעזר ב"פ במקום ר' יוחנן מי מורה תלמידי' הוה:

רש"י ד"ה ור"ש סבר וכו' ודכ"ע אית להו דרב חסדא כצ"ל:

ד"ה מאי לאו וכו' ואשת סריס אין מתייבמת כצ"ל:

ד"ה ומ"ד אין מתייבמת וכו' הלכך אין מתייבמת אשתו כצ"ל:

ור''ש סבר לא אמרינן הכי אלא ודאי נקבה הוא והא דאמר רב חסדא טומטום דברי הכל ספק הוא הא אתא לאשמועינן דלא תימא לרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא ולא תהא קדושת בכור חלה על שום טומטום ומיהו ס''ל לרב חסדא איכא תנא דאפילו ספק לית ליה דאי מטיל מים במקום זכרות זכר ואם במקום נקבות נקבה ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא דקדושה חלה על טומטום: וכי האי דהורה רבי אילעאי. כלומר ר''ש בן יהודה כי הך הוראה ס''ל: חולין. ולגבי בכור קאמר דלא קדיש דוודאי נקבה הוא והא ר' אלעאי אמורא הוא ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום רבי ישמעאל: תהי בה ר' יוחנן. בהך הוראה דר' אלעאי: לא לת''ק ולא לר' ישמעאל. דמתני' דאמרי טומטום אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה משום דספיקא הוא ור' ישמעאל לא פליגי אלא באנדרוגינוס דנעשה נקבות שלו חריץ: לא ס''ל. לרבי יוחנן דרב חסדא אלא רבנן בתראי אטומטום נמי אמרי דבריה הוא: אי לא סבירא ליה. אמאי קא מתמה הא ר' אילעאי הוא דאמר כרבנן בתראי: שבק תרי. ת''ק ור' ישמעאל ועביד כחד רבנן בתראי: הואיל וזכרותו ונקבותו במקום אחד. וליכא למיבדקינהו בהטלת מים [אבל] בבהמה אין בה שום ספק לדברי הכל והאי דקאמר ת''ק דמתניתין אינו נשחט במטיל מים במקום זכרות קאמר דודאי קדוש הילכך אינו נשחט במדינה ובמקדש נמי לא חזי להקרבה דנראה כבעל מום לפי שאין לו זכרות דהא ממעטינן ליה מהקרבה בכמה דוכתי הזכר ולא טומטום ורבי ישמעאל אאנדרוגינוס קאי ורבנן בתראי אאנדרוגינוס קיימי אבל טומטום כולי עלמא מודו דמטיל מים במקום זכרות זכר במקום נקבות נקבה ור' אילעאי אליבא דכולהו הורה: כר''מ. בתמיה כלומר מי חיישינן ליחידאה: אפי' תימא רבנן. נמי פרכינן הכי דהואיל ואישתני לענין טומטום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו: ומשני אית דאמר אישתני. כלומר איכא למ''ד אמרינן הואיל ואישתני אישתני בבהמה דהיינו ת''ק דפליג לעיל עליה דר''ש בן יהודה דלא חייש שמא נהפכה ור' אלעזר כר''ש סבירא ליה: לימא. אי אמרי' הואיל ואישתני או לא אמרי' תנאי היא: שקדש קדושיו קדושין. לחומרא וצריכה גט שמא זכר הוא: נתקדש. קדושיו קדושין וזה שקדשו אסור בקרובותיו של טומטום כגון באמו ובאחותו דשמא נקבה הוא: וחולץ. לחומרא שאם אין שם אחר אלא הוא בעיא יבמתו חליצה אבל יש שם אחר לא חליץ טומטום דהא האי תנא בנקבה נמי מספקא ליה: וחולצין לאשתו. חומרא היא שמא זכר הוא: ומייבמים את אשתו. ממה נפשך אי זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקבה הוא אשה בעלמא הוא דנסב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ולא קרינא ביה להקים לאחיו שם: מאי לאו דכ''ע כר''ע. דאמר ביבמות פרק הערל (דף עט:) סריס חמה לא חולץ ולא מייבם ואשתו לא חולצת ולא מתייבמת שלא היתה לו שעת הכושר: ובהא פליגי. דמ''ד מייבמין לאשתו ממ''נ סבר אי זכר הוא שפיר מייבם דלא אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני נמי לספוקי בסריס חמה שאפילו יקרע וימצא זכר יהא סריס ואשת סריס אין מתייבמת: ומ''ד אין מתייבמת סבר אמרינן הואיל ואישתני למיהוי טומטום אישתני. נמי לספוקי למיהוי סריס חמה אפילו ימצא זכר הילכך אין מתייבמת אשתו דנמצאו פוגעים בערוה דכיון דזכר הוא קדושיו קדושין וכיון דסריס חמה הוא אין אשתו זקוקה ליבם הויא כאשת אח שיש לה בנים והמייבמה פוגע באיסור אשת אח ומיהו חליצה בעיא דלא פשיטא לן שהוא סריס דשמא לאו סריס הוא הילכך בעיא חליצה: לא דכ''ע אמרי שמא אישתני. ומספקינן ליה בסריס חמה והא דאמרינן מתייבמת רבי אליעזר היא דאמר בפ' הערל (יבמות דף פ.) אשת סריס חמה מתייבמת שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים הילכך ממ''נ שרי לייבומה. ומ''ד לא מתייבמת כר''ע: ומאן האי תנא דאית ליה כר''ע. ואמר חולצת ולא מתייבמת: סריס ודאי משוי ליה. לטומטום ואפי' חליצה לא תיבעי דהא ר''ע באשת סריס חמה לא בעי חליצה: אלא ר' יוסי בר' יהודה. דשמא קאמר הילכך חליצה בעיא דשמא זכר הוא ושמא אינו סריס ולא מתייבמת דשמא זכר הוא וסריס הוא ואינה זקוקה ליבם ונמצא פוגע באשת אח שיש לה בנים: שמא יקרע כו'. ובמקום אחין קאמר דלא יחלוץ (וליחוש) שמא סריס חמה הוא אבל אין שם אחר יחלוץ ולא מיפטרא יבמתו בולא כלום דשמא לאו סריס הוא הילכך אשתו נמי בעיא חליצה שמא לאו סריס הוא ולא מתייבמת דשמא סריס הוא: אטו כל דמקרע זכר מישתכח. דלא מספקא ליה אלא בסריס חמה ובנקבה לא מספקא ליה: מאי בינייהו. בין רבי יהודה לר' יוסי בטומטום שמת אחיו הא תרוייהו לא יחלוץ קאמרי:

כי פליגי במטיל מים במקום נקבות. והשתא הא דאמר רב חסדא לעיל אבל טומטום דברי הכל ספיקא הוא על כרחך לא אמרו במטיל מים במקום זכרות דההוא ודאי זכר הוא אבל במטיל מים במקום נקבות ואליבא דת''ק אבל ר''ש דלית ליה שום ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מים במקום נקבות הוי נקבה ודאי וא''ת ומנ''ל לדב חסדא דלרבנן בתראי קדוש מספיקא דילמא סברי כר''ש ולא קדוש כלל וי''ל כיין דמההוא טעמא דפליגי באנדרוגינוס משום דבריה הוא לא מצי פליגי בטומטום דלרב חסדא לשום תנא לא הוי בריה מסתמא מודו לת''ק בטומטום דכי קדוש הוא מספיקא כמו שמודה לו רבי ישמעאל וא''ת לקמן פ''ט (דף נז.) דממעט ר''ש בן יהודה טומטום ואנדרוגינוס ממעשר בהמה משום דממעט בקדשים הזכר ודאי ונקבה ודאית ויליף מעשר מתחת תחת מקדשים מה ענין זה אצל זה הא בקדשים אימעט מכלל זכר מטעם שהוא נקבה כשמטיל מים במקום נקבות אבל מעשר אין חילוק בין זכר ונקבה וי''ל דרב חסדא אומר סמי מכאן טומטום וכן ר''ל דבסמוך: לא אמרו טומטום ספק אלא באדם. כר''ש בר' יהודה דסבירא ליה ולאו אליבא דכולי עלמא קאמר דפשיטא לת''ק דמתני' דספיקא הוא דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד