בכורות מג ע"ב

ושואלים: מאי איכא [מה הבדל יש] להלכה בין כהן הנפסל לעבודה משום שיש בו מומא [מום] גמור, השווה באדם ובבהמה, לבין כהן שנפסל לעבודה מחמת שאינו שוה בזרעו של אהרן? ומשיבים: איכא [יש] הבדל ביניהם משום אחולי [חילול] עבודה; כהן שיש בו מומא [מום] ועבד במקדש — מחיל [מחלל] עבודה שעבד, דכתיב [שנאמר]: "מום בו ולא יחלל את מקדשי" (ויקרא כא, כג), ומה שעשה — פסול. אבל מי שאינו שוה בזרעו של אהרן, אף על פי שאסור לו לעבוד במקדש — לא מחיל [אינו מחלל] עבודה, לא נפסלה עבודתו.

ועוד שואלים: מאי איכא [מה הבדל יש] בין מי שנפסל לעבודה מחמת שאינו שוה בזרעו של אהרן, כגון אלו ששנינו במשנתנו, הכילון והלפתן וכו', ובין מי שנפסל במשניות להלן משום מראית העין, כגון מי שנשרו ריסי עיניו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] איסור עשה, שכהן שאינו שווה בזרעו של אהרן שעבד — עובר על מצות עשה, שרק איש שהוא שווה בזרעו של אהרן מותר בעבודה. אבל בדבר שהוא מטעם מראית העין — אין זה איסור שמן התורה, אלא חכמים אמרו שלא יעבוד.

א שנינו במשנה שמומים אלו פוסלים את הכהנים: הכילון, הלפתן, המקבן, שראשו שקוט וסקיפת. ומבארים: "כילון" — דדמי רישיה לאכלא [שדומה ראשו לכיסוי של חבית], רחב מלמטה וצר מלמעלה. "לפתא" — דדמי רישיה לגדגלידא דליפתא [שדומה ראשו לראש של לפת], שהוא רחב ומעוגל, ונעשה צר מלמטה. תנא [שנה החכם]: וצוארו עומד באמצע ראשו, שראשו בולט לכל הכיוונים בשווה. ולא כצוארו של אדם רגיל, שעומד בצד האחורי של ראשו.

"מקבן" — דדמי רישיה למקבן [שדומה ראשו למקבת, מעין פטיש]. "ושראשו שקוט" — כוונתו שיש מעין שקע בראשו מלפניו. "וסקיפת" — שראשו נראה כאילו ניטלה חתיכה מאחוריו, כדאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים]: שקיל פיסא [נטולה חתיכה], ו"סקיפת" הוא כעין קיצור של לשון זו. עד כאן בפירוש המומים שנזכרו במשנה. ומעירים, תנא [שנה החכם] בברייתא עוד מומים הפוסלים בכהן: וצוארו שקוט (קצר) ושמוט. ומבארים: שקוט — דחביא מחבא [שצוארו חבוי], אינו נראה בין כתפיו. שמוט — דאריך [שצוארו ארוך] ושמוט.

ב שנינו במשנה: ובעלי חטרות (גבנון, חטוטרת, בליטה בגב) — ר' יהודה מכשיר, וחכמים פוסלים. ומסבירים: במקרה דאית ביה [שיש בה, בחטוטרת] עצם — כולי עלמא לא פליגי דפסלא [הכל אינם חולקים שהיא פוסלת] את הכהן לעבודה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה בחטוטרת דלית ביה [שאין בה] עצם, מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: הא [הרי] אינו שוה בזרעו של אהרן ויש לפוסלו, ומר סבר [וחכם זה, ר' יהודה, סבור]: קרקורא דבישרא בעלמא [חתיכה של בשר בלבד] הוא, ואינו נחשב למום.

ג שנינו במשנה: הקרח פסול. איזהו קרח — כל שאין לו שיטה (שורה) של שיער מקפת מאוזן לאוזן. אמר רבא: לא שנו שהקרח פסול אלא שאין לו שיטה של שיער לאחריו, ויש לו לפניו. אבל יש לו שיטה של שיער גם לפניו וגם לאחריו — כשר, וכל שכן שהוא כשר כשיש לו לאחריו ואין לו לפניו, שהוא כדרכם של אנשים מבוגרים.

ואיכא דמתני אסיפא [ויש ששונים דבר זה על הסוף של הלכה זו]: ואם יש לו שיטה של שיער — הרי זה כשר. אמר רבא: לא שנו שהוא כשר אלא שיש לו לאחריו ואין לו לפניו, אבל יש לו בין לאחריו בין לפניו — פסול, וכל שכן שיש לו לפניו ואין לו לאחריו, וכן שאין לו כלל, לא לפניו ולא לאחריו, שפסול.

ד אמר ר' יוחנן: הכהנים הקרחנין (הקרחים) והננסין והזבלגנין (שעיניהם זולגות תמיד) — פסולין לעבודה, לפי שאינן בכלל מי שהוא שוה בזרעו של אהרן. ושואלים: מדוע הוצרך ר' יוחנן לומר כן? הלא קרחנין — כבר תנינא [שנינו] במשנתנו, וכן ננסין — תנינא [שנינו] להלן (מה,ב)!

ומשיבים: זבלגנין איצטריך ליה לאשמועינן [הוצרך לו להשמיענו], שהרי אינם נזכרים במשנה. וגם קרחנים וננסים הוצרך להשמיענו, שכן מהו דתימא [שתאמר] שפסולם אינו אלא מדברי חכמים משום מראית העין, לכן הוצרך לומר לנו שהם פסולים מן התורה, משום שאינם שווים בזרעו של אהרן.

ושואלים: ומדוע יכולים היינו לומר כן?

והא כל היכא דאיכא [והרי בכל מקום שיש בו] משום מראית העין איתנא קתני [שונה התנא את הדבר במפורש], כגון מה ששנינו להלן: ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: תני חדא [שנה דוגמא אחת], ואולם הוא הדין לכולהו [לכולם], וגם לקרח וננס.

ומקשים: והא כל היכא דאיכא מיהדר ומיתנא — קא הדר ותני [והרי בכל מקום שיש מקום לחזור ולשנות שהוא משום מראית עין — הוא חוזר ושונה] כפי ששנינו במשנה בעמוד הבא: ושניטלו שיניו פסול משום מראית העין! אלא יש לתרץ בדרך אחרת, שמה שאמר ר' יוחנן בא לאפוקי מהא דתניא [להוציא מדעה זו ששנויה בברייתא], דתניא [ששנויה ברייתא]: הקרחנין והננסין והזבלגנין כשרים, ולא אמרו חכמים שהוא פסול אלא משום מראית העין. ועל כך אמר ר' יוחנן שיש בהם פסול מן התורה, שאינם בכלל איש ששווה בזרעו של אהרן.

ומעירים: מאן האי תנא [מיהו תנא זה] שסבור שכהנים אלו כשרים? שיטת ר' יהודה היא, דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: מה שנאמר "וערכו בני אהרן הכהנים" (ויקרא א, ח) — הרי זה לרבות הקרחנין, שהם כשרים לעבוד.

ה משנה אין לו לכהן גבינין (גבות עיניים) כלל, או אין לו אלא גבין אחד, שגבות עיניו מחוברות — זהו גבן האמור בתורה ברשימת בעלי המומים (ויקרא כא, כ). רבי דוסא אומר: "גבן" האמור בתורה הוא זה שגביניו ארוכים עד שהם שוכבין, ומכסים את עיניו. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: "גבן" הוא זה שיש לו שני גבין ושתי שדראות.

ו גמרא שנינו במשנה: אין לו גבינים וכו' זהו "גבן" האמור בתורה. ושואלים: ו"גבן" — שאין לו גבינים משמע [משמעו]? ורמינהו [ומשליכים, מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: "גבן" שהוזכר בתורה — שיש לו גבינין הרבה. אין לו גבינין, או אין לו אלא גבין אחד מנין? תלמוד לומר: "או גבן" (שמות יב, ה), ונמצא שלמדים מי שאין לו גבינים רק מן הייתור של "או", ולא מן המלה "גבן" כשלעצמה! אמר רבא, כך יש להבין את המשנה: אין לו גבינים — זה מה שלמדו ממדרש המלים "או גבן", אבל לא מן המלה "גבן" לעצמה, שמשמעה לפי הברייתא — מי שיש לו גבינים הרבה.

ועוד שנינו במשנה, רבי דוסא אומר: "גבן" האמור בתורה הוא כל שיש לו שני גבים ושתי שדראות. ומדייקים: ממה שכהן כזה נפסל לעבודה כבעל מום, האם יש למימרא [לומר, ללמוד מכאן] שמי שיש לו שני גבים ושתי שדראות דחיי [שהוא חי]? והא איתמר [והרי נאמר] שנחלקו אמוראים בדין המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות. ואמר רב: באשה — אינו נחשב לוולד, מפני שאינו יכול להתקיים, ואין אמו טמאה טומאת לידה. בבהמה — הרי הוא אסור באכילה!

ואומרים: כבר רמא ניהליה [הקשה את הדבר הזה לו] רב שימי בר חייא לרב, ואמר ליה [לו] רב בתמיהה: האם שימי את [אתה]? לא התכוון ר' חנינא בן אנטיגנוס במשנתנו למי שיש לו שתי שדראות ממש, אלא הכוונה היא בששדרתו עקומה, שנראית כשתים, ועליו אמר ר' חנינא שהוא בעל מום ופסול לעבודה.

ז משנה החרום פסול. איזהו חרום? הכוחל, מעביר מכחול של משחה או צבע, על שתי עיניו כאחת, ששורש חוטמו שקוע כל כך עד שאין הפסק כלל בין העינים. היו שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, רואה את החדר ואת העלייה כאחד. סכי שמש (שאינם יכולים להסתכל באור השמש), והזגדן והצירן (שיבואר עניינם בגמרא). ושנשרו ריסי עיניו — הרי זה פסול לעבודה מפני מראית העין, שאסרו עליו חכמים לעבוד במקדש, ולא מפני שהוא מום מן התורה.

ח גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: "חרום" שנזכר ברשימת הכהנים בעלי המום (ויקרא כא, יח) — הרי זה שחוטמו שקוע. אם היה חוטמו סולד (קצר במיוחד, ומכווץ כלפי מעלה), חוטמו בולם (סתום), חוטמו נוטף (ארוך ותלוי למטה), מנין שהוא פסול? תלמוד לומר: "או חרום" (ויקרא כא, יח), ו"או" בא לרבות כל מום שבחוטמו. לר' יוסי אומר: אין "חרום" אלא הכוחל את שתי עיניו כאחת, אמרו לו: הפלגת, הרחקת לכת, אלא כל שחוטמו שקוע יותר מן הרגיל הרי זה "חרום", שהוא בעל מום,

The Gemara asks: What difference is there between a priest disqualified from performing the Temple service due to a full-fledged blemish that disqualifies both people and animals, and a priest disqualified from performing the Temple service because he is not equal among the seed of Aaron? The Gemara responds: There is a difference between them with regard to profaning the Temple service. A priest with a full-fledged blemish who performs rites in the Temple profanes the service he has performed, as it is written: “He has a blemish; that he not profane My Sanctuaries” (Leviticus 21:23). A priest who is not equal among the seed of Aaron does not profane the service he performs.

The Gemara further asks: What difference is there between a priest disqualified from performing the Temple service because he is not equal among the seed of Aaron, e.g., one whose head is pointed, and a priest disqualified from performing the Temple service due to the mere appearance of a blemish, such as one whose eyelashes have fallen out, as stated in the mishnayot further on in this chapter? The Gemara responds: There is a difference between them with regard to the violation of the prohibition, which is stated as a positive mitzva, i.e., that priests who are equal shall serve in the Temple. A priest who is not equal among the seed of Aaron who performs the Temple service transgresses this prohibition. By contrast, a priest who is disqualified due to the appearance of a blemish is disqualified by rabbinic law, and he does not transgress a Torah prohibition by performing the Temple service.

§ The Gemara clarifies the blemishes that the mishna lists as disqualifying a priest: One whose head is pointed [kilon], this is one whose head resembles the cover of a barrel, narrow above and wide below. One whose head is turnip-like, this is one whose head resembles the top of a turnip, wide above and narrow below. The Sages taught in a baraita another detail relating to this blemish: And his neck stands in the middle of his head, i.e., his head protrudes equally in all directions around his neck, whereas a typical person’s neck is situated at the back of his head.

One whose head is hammer-like [makkavan], this is one whose head resembles a hammer, with his forehead protruding. And one whose head is indented [shakut], this is one with a depression in the front of his head. And one wherein the back of his head protrudes [sekifat] is someone for whom it appears a piece from the back of his head has been removed, as people say: A piece has been taken [shakil pisa]. Sekifat is understood to be an abbreviation of that term. The Sages taught in a baraita: And a priest whose neck is short, or one whose neck is narrow, is disqualified from performing the Temple service as well. A priest with a short neck is one whose neck is hidden and is not visible between his shoulders. A priest with a narrow neck is one whose neck is long and narrow.

The mishna teaches: And with regard to those with humped backs, Rabbi Yehuda deems them fit for service and the Rabbis deem them disqualified. The Gemara elaborates: In a case where there is a bone in his hump, everyone agrees that the priest is disqualified for Temple service. They disagree when there is no bone. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that this person is not equal among the seed of Aaron and is therefore disqualified from performing the Temple service; and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that it is merely a piece of flesh and is not considered a blemish.

§ The mishna teaches that the kere’aḥ, i.e., anyone who does not have a row of hair encircling his head from ear to ear, is disqualified from performing the Temple service. Rava says: The Sages taught that a kere’aḥ is disqualified only if he does not have a row of hair in the back of his head but he has a row of hair in the front. But if he has a row of hair both in the front and in the back, he is fit for performing the Temple service. And all the more so, when he has hair in the back but he does not have in the front he is fit for performing the Temple service, as this is typical of older men.

And there are those who teach the statement of Rava with regard to the latter clause of the mishna: And if he has a row of hair, that person is fit for performing the Temple service. Rava says: The Sages taught that such a person is fit only when he has a row of hair in the back but he does not have in the front. But if he has a row of hair both in the back and in the front, he is disqualified from performing the Temple service. And all the more so, one who has a row of hair in the front and does not have in the back, or one who does not have any hair at all, is disqualified.

§ Rabbi Yoḥanan says: The bald priests, and the priests who are dwarves, and the priests with leaky eyes, are disqualified from performing the Temple service, since they are not equal among the seed of Aaron. The Gemara asks: Why is it necessary for Rabbi Yoḥanan to state this? With regard to bald priests, we learn in the mishna that they are disqualified. Similarly, with regard to priests who are dwarves, we learn in a mishna (45b) that they are disqualified.

The Gemara responds: It was necessary for him to teach us this statement with regard to priests with leaky eyes, as the halakha with regard to them does not appear in any mishna. And furthermore, it was necessary for him to reiterate the halakha with regard to bald priests and dwarves lest you say they are disqualified only by rabbinic law, due to the appearance of a blemish. Rabbi Yoḥanan therefore teaches that they are disqualified by Torah law, as they are not equal among the seed of Aaron.

The Gemara raises a difficulty: But anywhere that a priest is deemed disqualified due to the appearance of a blemish, the tanna teaches this explicitly, e.g., in the mishna on this amud: And one whose eyelashes have fallen out is disqualified from performing the Temple service, due to the appearance of a blemish. The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan’s statement is necessary, lest you say the tanna taught explicitly in one instance that a priest is disqualified due to the appearance of a blemish but the same is true with regard to all of those listed after the first clause of the mishna, starting from the case of priests with humped backs. Therefore, Rabbi Yoḥanan teaches that this is not the halakha.

The Gemara persists: But anywhere that there is a priest disqualified due to the appearance of a blemish, the tanna repeats and teaches explicitly that this is the reason. As the tanna repeats and teaches (44a): And one whose teeth fell out is disqualified due to the appearance of a blemish. Rather, the reason Rabbi Yoḥanan reiterates the halakha with regard to a bald priest and a dwarf is to exclude that which is taught in a baraita, as it is taught in a baraita: The bald priests, the dwarves, and the priests with leaky eyes are fit for performing the Temple service by Torah law, and the Sages said they are disqualified only due to the appearance of a blemish. Rabbi Yoḥanan therefore teaches that they are disqualified by Torah law, as they are not equal among the seed of Aaron.

The Gemara notes: Who is this tanna who says that such priests are fit by Torah law? It is Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: When the verse states: “And Aaron’s sons, the priests, shall lay the pieces” (Leviticus 1:8), this serves to include the bald priests in the performance of the Temple service.

MISHNA: If a priest has no eyebrows, or if he has only one eyebrow, that is the gibben that is stated in the Torah in the list of blemished priests (see Leviticus 21:20). Rabbi Dosa says: A gibben is one whose eyebrows are so long that they lie flat and cover his eyes. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: A gibben is one who has two backs and two spines.

GEMARA: The mishna teaches that the gibben stated in the Torah is one who lacks eyebrows. The Gemara asks: But does gibben mean one who does not have eyebrows? And the Gemara raises a contradiction from a baraita: When it is stated that a priest who is a gibben is disqualified from performing the Temple service (see Leviticus 21:20), this is referring to one who has many eyebrows. With regard to one who has no eyebrows or who has only one eyebrow, from where is it derived that he is disqualified as well? The same verse states: “Or a gibben.” Clearly, the disqualification of one lacking eyebrows is not derived from the mention of a gibben, but from the term “or.” Rava said the mishna should be understood as follows: One who has no eyebrows is disqualified, and this is derived from the exposition of the phrase “or a gibben.”

§ The mishna teaches that Rabbi Dosa says a gibben is one whose eyebrows are so long that they lie flat and cover his eyes, and Rabbi Ḥanina ben Antigonus says that a gibben is one who has two backs and two spines. The Gemara asks: Is this to say that a person with two backs and two spines is capable of living? But it was stated that the Sages discussed the case of one who miscarries an entity that has two backs and two spines, and Rav said that in the case of a woman who miscarries such an entity, it is not considered an offspring, as it cannot survive, and therefore she does not have the ritual impurity caused by childbirth, and in the case of an animal who miscarries, the entity is prohibited for consumption.

The Gemara responds: Rav Shimi bar Ḥiyya already raised this contradiction to Rav, his grandfather, and Rav said to him: Are you really Shimi? Rabbi Ḥanina ben Antigonus is not referring literally to someone with two backs and two spines, but to a person whose spine is crooked, causing it to appear as though he has two spines. Such a person can survive but is disqualified from performing the Temple service.

MISHNA: The ḥarum is disqualified from performing the Temple service. What is a ḥarum? It is one who can paint both of his eyes as one, with one brushstroke, because he has a sunken nose. If both of one’s eyes are above or both of his eyes are below; or if one of his eyes is above and one of his eyes is below; or if both eyes are in the proper place but he sees both the room on the ground floor and the upper story as one, at the same time; and likewise those unable to look at the sun; and one whose eyes are different; and one whose eyes tear constantly, these are disqualified from performing the Temple service. And one whose eyelashes have fallen out is disqualified from performing the Temple service due to the appearance of a blemish. Unlike the others listed in this mishna, who are disqualified by Torah law, one with this condition is not disqualified by Torah law. Rather, the Sages issued a decree prohibiting a priest with such a condition to perform the Temple service.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: When it is stated that a ḥarum is considered a blemished priest (Leviticus 21:18), this is referring to a priest whose nose is sunk. If his nose retreats, i.e., it is very short and contracted upward, or if his nose is blocked, or if his nose is so long that it droops, from where is it derived that he is considered blemished? The same verse states: “Or a ḥarum.” The term “or” serves to include all blemishes of the nose. Rabbi Yosei says: A ḥarum is only one who can paint both of his eyes as one. They said to him: You have gone too far in limiting your definition of a ḥarum.